68

הערות

1. 57. ובפרט שלא נהג אז יובל (ראה ערכין לב, ב. רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"י ה"ח) ובמילא – גם לא הדינים הנוהגים רק בזמן שהיובל נוהג (רמב"ם שם ה"ט). ואף שבפשטות מצות יובל אינה תלוי' בביהמ"ק ובמעלת מדריגתו, ומה שבזמן ב"ש לא נהג יובל, הוא לפי שמצות יובל היא דוקא "בזמן שכל יושבי' עלי'" – הרי הענין ד"כל יושבי' עלי'" (בפנימיות הענינים) "הוא בחי' כעיר שחוברה לה יחדיו .. המשכת ה' עילאה בה' תתאה", ולפי שבחינה זו לא היתה בב"ש, לכן לא נהג אז יובל (לקו"ת ר"ה ס, סע"ב). – וצ"ע וביאור בהא דבסוף ב"ר ג"כ לא נהג יובל (ערכין לה, סע"ב).
2. 58. ר"ה כט, ב. "וגזירה זו היתה בזמן בית שני כנודע בגמרא שרוב הגזירות כו' היו בזמן ב"ש דוקא" (לקו"ת ר"ה נז, ג).
3. 59. אבל דעת הירוש' (ר"ה רפ"ד) משמע דמדאורייתא אין תוקעין בשבת (במדינה).
4. 60. לקו"ת שם.
5. 61. ע"פ נגלה טעם ההפרש בין "מקדש" ל"מדינה" בזה הוא לפי שאין שבות במקדש (רש"י שם ד"ה גזירה). ויש לתווך טעם זה עם הטעם שבלקו"ת שם (הובא בפנים) שבחי' התענוג הנמשך ע"י שופר (שלמעלה מבחי' התענוג דשבת) "אינו שורה ומתלבש אלא בבינה כו'" שמאיר רק במקדש – כי מה שבזמן ב"ש הוצרכו לגזירות וסייגים כו' הוא לפי שלא האיר אז בחי' ה' עילאה דבינה, כמבואר בלקו"ת שם. ולכן במקדש עצמו, שגם בב"ש "הי' יכול להיות גילוי בחי' בינה דאצילות", לא הוצרכו לגזירות, ולכן אין שבות במקדש.
6. 20.
7. 62. ראה תוי"ט עדיות פ"ח מ"ז שכוונת הרמב"ם שם במ"ש "וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה" [שלכן היא מקודשת גם עתה] היא ל"חזקה שהחזיקו מיד מלך פרס שנתן להם רשיון להחזיק בה". ע"ש.