ט'תריח
ט'תריח
ב"ה1, כ"א כסלו, ה'תשכ"ט
ברוקלין, נ.י.
הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ וכו'
הרב מ. לוינגר שי'
שלום וברכה!
במענה למכתבו מיום ז' בכסלו, שבו מוזכר גם על דבר מכתבו הקודם,
והנה מה שלא עניתי עליו – הקודמו – הוא מתאים להוראת2 חכמינו ז"ל אין משיבין על כו', כוונתי שגורל3 עיה"ק חברון לצערנו הכי גדול וגם לבשתנו – עדין מוטל בספק.
פשוט שאין כוונתי לגורלה האמתי, שהרי היא עיר האבות והיא מקום מערת המכפלה, מארבע ערי הקודש אשר באה"ק ת"ו וכו' וכו', ובפרט על פי המבואר ומודגש על ידי נשיאי חב"ד לדורותם, ומהם הנדפס באגרת הקודש של אדמו"ר האמצעי, ממלא מקומו של אדמו"ר הזקן (בעל התניא והשלחן ערוך), בעת שיסד הישוב בחברון עיה"ק תובב"א בשנת תקפ"ג (נדפס לאחרונה בספר4 מאה שערים , דף ט"ו). ועיין הסיום5 שם: "ובעצמו קנה בעיה"ק הנ"ל את הבהכ"נ הקטנה על שמו כדי שיהי' לו אחוזת נחלתו שם". וכן עשו גם נשיאי חב"ד לאחריו,
כי אם כוונתי בקשר להשקו"ט המתנהלת בחשאין חדר לפנים מחדר – אבל מפורסמת היא בין הגויים וכו' וד"ל – מה להחזיר מהשטחים המשוחררים ומה אין להחזיר וכו'. ואף שזה כשנה ויותר שבנוגע לחברון מתנהלת שקו"ט חמורה בזה, וגם אז רבו הדיעות להחזרתה, הרי לאחרונה הולכת דעתם וגוברת, ואין להאריך בדבר המבהיל. ובכלל לא הי' רצוני להעלות זה על הכתב, בפרט שהיד6 הוי' תקצר, וכמו שעד עתה לא בא הדבר הנ"ל לפועל – מפני הנס הגלוי שאין הגויים מסכימים להיכנס לשקו"ט ע"ד החזרת השטחים אף שהתנאי היחידי שדורשים מהם הוא שיסכימו בדיבור לעשות שלום, [וכולא עלמא ידעי שאין לדיבור זה כל תוקף בנוגע להנהגתם להבא]. ואין מיאונם זה אלא כנ"ל, נס גלוי מהשמים למעלה מדרך הטבע לגמרי , [בכדי לעכב החזרת השטחים?],
אבל הרי אמרו7 חכמינו ז"ל שאין סומכין על הנס (אף שהלואי ויאריך וכו' וכו'), לכן אין בידי למלאות בקשות כת"ר בענינים שכותב. וכנ"ל לא מן הגויים8 אני מפחד ח"ו, שהרי הם אינם בעלי בחירה, כי אם מדעת הטועים (והרי אפילו אם הטעות הוא בשוגג ואונס וכו' אין נפ"מ בהנוגע להתוצאות ומעשה בפועל) מאחינו בנ"י שבעלי בחירה הם. ויש מהם שהלבישו הענין באיצטלא דמצוה וכו' וד"ל.
כנ"ל יש להאריך כהנה וכהנה בכל הענין, אלא שאין כוונתי כלל וכלל להחליש את כת"ר והנלוים אליו בשיטתם ועניניהם. וכל הכתוב לעיל הוא אך ורק על פי הציווי9 דוהייתם נקיים מהוי' ומישראל, במענה על תוכן מכתבו.
בכבוד ובברכה.
הערות
- 1. נדפסה בלקו"ש חל"ה ע' 261, והושלמה ע"פ העתק המזכירות.
- 2. להוראת חכמינו ז"ל : ראה יומא עז, א. וש"נ. וראה גם ר"ה כט, ב.
- 3. שגורל . . חברון : ראה גם לעיל אגרת ט'תקפו, ובהנסמן בהערות שם.
- 4. בספר מאה שערים : נדפס לאח"ז באגרות-קודש אדהאמ"צ ח"א אגרת לב.
- 5. הסיום שם : נעתק ב"מקורות והערות" לאגרות-קודש שם (ע' תק).
- 6. שהיד הוי' תקצר : בהעלותך יא, כג.
- 7. אמרו חכמינו ז"ל : פסחים סד, ב.
- 8. הגויים . . אינם בעלי בחירה . . בנ"י שבעלי בחירה הם : ראה רמב"ם הל' תשובה רפ"ה. לקו"ת אמור לח, ב. וראה גם לעיל חט"ז אגרת ה'תתעא. וש"נ.
- 9. הציווי דוהייתם נקיים גו' : מטות לב, כב.
משנה תורה, הלכות תשובה ה׳ - הטקסט מספריא
רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק - הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע - הרשות בידו.הוא שכתוב בתורה: "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע", כלומר: הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין, שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ, ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע. וכיון שכן הוא "פן ישלח ידו".
אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע - אין הדבר כן. אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה.הוא שירמיהו אמר: "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב", כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע, וכיון שכן הוא, נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: "מה יתאונן אדם חי" וגו' וחזר ואמר: הואיל ורשותנו בידינו ומדעתנו עשינו כל הרעות, ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו, שהרשות עתה בידינו. הוא שכתוב אחריו: "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה" וגו'.
ודבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה, שנאמר: "ראה נתתי לפניך היום את החיים", וכתיב: "ראה אנכי נותן לפניכם היום", כלומר שהרשות בידכם, וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה - בין טובים בין רעים.ומפני זה הענין נאמר: "מי יתן והיה לבבם זה להם", כלומר שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה, אלא הכל מסור להם.
אילו האל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים או למדע מן המדעות או לדעה מן הדעות או למעשה מן המעשים כמו שבודים מלבם הטפשים הוברי שמים - היאך היה מצוה לנו על ידי הנביאים "עשה כך ואל תעשה כך", "הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם", והוא מתחלת ברייתו כבר נגזר עליו, או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו? ומה מקום היה לכל התורה כולה? ובאי זה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק? "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?".ואל תתמה ותאמר: היאך יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ ויהיו מעשיו מסורים לו, וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ולא חפצו, והכתוב אומר: "כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ"? דע שהכל כחפצו יעשה, ואף על פי שמעשינו מסורין לנו! כיצד? כשם שהיוצר חפץ להיות האש והרוח עולים למעלה, והמים והארץ יורדים למטה, והגלגל סובב בעיגול, וכן שאר בריות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו, ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורין לו, ולא יהיה לו לא כופה ולא מושך אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו האל עושה כל שהאדם יכול לעשות.לפיכך דנין אותו לפי מעשין: אם עשה טובה - מטיבין לו, ואם עשה רעה - מריעין לו. הוא שהנביא אומר: "מידכם היתה זאת" לכם, "גם המה בחרו בדרכיהם" ובענין זה אמר שלמה: "שמח בחור בילדותך... ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט", כלומר דע שיש בידך כח לעשות ועתיד אתה ליתן את הדין.
שמא תאמר: והלא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה, וקודם שיהיה. ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע. אם ידע שהוא יהיה צדיק - אי אפשר שלא יהיה צדיק, ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע - הרי לא ידע הדבר על בוריו?דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה, אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר: כבר בארנו בפרק שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו, כבני אדם שהם ודעתם שנים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד, ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו. וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר: "כי לא יראני האדם וחי", אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא. הוא שהנביא אמר: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי". וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים והמעשים, אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם, ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך, ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה, אלא בראיות ברורות מדברי החכמה. ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו, אם טוב ואם רע. וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.
- אגרות קודש כרך כז י'תיט מאותו ספר יומא עז, א
- לקוטי שיחות כרך טו ויצא שיחה ב יומא עז, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך יח י"ב-י"ג תמוז שיחה א יומא עז, א
- תורת מנחם תשי"ד שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון יומא עז, א
- נר מצוה ותורה אור שער האמונה צא, ב יומא עז, סע"ב
- נר מצוה ותורה אור שער היחוד קט, ב יומא עז, סע"ב
- נר מצוה ותורה אור שער היחוד קכה, ב יומא עז, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות השכמת הבוקר א דין השכמת הבוקר ז יומא עז, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות השכמת הבוקר ד דיני נטילת ידים ב יומא עז, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים ד דיני נטילת ידים יומא עז, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שב דיני ניקוי וקיפול הבגדים בשבת כא יומא עז, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות שמירת גוף ונפש ובל תשחית דיני שמירת גוף ונפש ובל תשחית יא יומא עז , ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן שב (א) יומא עז, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שב דיני ניקוי וקיפול הבגדים בשבת יומא עז, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקכו דין מת ביום טוב יומא עז, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, י"ג שבט, ה'תשל"ב יומא עז, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית ד דיני נטילת ידים יומא עז , ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות נטילת ידים ד דיני נטילת ידים יומא עז, ב

