שיוך משוער לקטע
תורת מנחם שיחת ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
והנה, אע"פ שעבודתו של יצחק היא בארץ ישראל דוקא, ואסור לו לצאת לחוץ לארץ, מ"מ, הרי צריכים גם לברר את הענינים שבחוץ לארץ, שזהו תוכן כללות ענין השידוך דיצחק עם רבקה, כידוע שבחי' רבקה הוא מלשון רבקות של שלש שלש בקר כו' , שמורה על בירור נה"ב כו'; אלא, שענין זה אינו באופן שיצחק יוצא לחו"ל, אלא באופן ששולחים לשם שליח ונותנים לו כחות שיוכל להביא את רבקה ליצחק.
976 עירובין יז, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט מים רבים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
וביאור הדברי' הנה פי' רבקה הוא בחי' חיבור וקשר של ג' או ד' יחד כמ"ש במשנה שתי רבקות של שלש שלש בקר או של ארבע בקר כו' כי חיבור וקשר שלש או ד' בקר יחד נק' רבקה של בקר והיינו שאמרו משנכנסו לרבקה כו' והענין הוא למעלה בבחי' מרכבה העליונה דפני ארי' להימין ופני השור מהשמאל כו' בבחי' קישור וחיבור של המרכבה מג' או ד' יחד נק' רבקה דהיינו בחי' היחוד וההתכללות שלהם מצד בחי' הביטול שיש בהם לפני בוראם המהווה אותם מאין ליש והוא בחי' המל' שנק' כסא וכמא' והחיות נושאות את הכסא פי' כסא הוא בחי' המל' שמחי' כל העולמות שהוא בחי' שם אלקי' הנ"ל ונק' כסא כ"ס א' לשון כיסוי והסתר כנ"ל ששם אלקים מסתיר על שם הוי' אך מ"מ נק' כסא הוי' ונק' כסא הכבוד כידוע והמרכבה העליונה שמתאחדי' ומתחברי' כולם יחד בתכלי' האחדות וההתכללות גם שיש בהן שני הפכים כארי' ושור כו' (וע"כ יש רבקה של שלש והן ג' מדריגות שיש בכל א' כמו פני ארי' שהוא בחי' חסד כלול מג' וכמ"ש בי"ב בקר שתחת ים של שלמה שהוא ג"כ ענין המרכבה כידוע ששלשה פונים תימנה כו' וכמ"ש בזהר בהיכלות דפ' פקודי ויש רבקה של ד' חיות כו') וענין האחדות שלהם מפני בחי' הביטול רצון שלהם שכולם מתבטלים ממציאותם ואין להם רצון אחר שיהיו מחולקים זה באופן כך וזה באופן כך ועי"ז נושאות את הכסא יחד כאיש א' כו' וכמ"כ האבות הן המרכבה למעלה גם שהן ב' הפכי' אוי"ר כולם מתאחדי' יחד כו' וכך גם למטה בכנ"י בגופים להיות ביטול רצון הנפש הבהמי' ששרשה מבחי' פני שור כו' כאשר מתאחדי' כולם בבחי' ביטול רצון א' נק' רבקה של בקר כו' והוא בחי' ביטול היש לאין כנ"ל שמזה נעשה בחי' צחוק ותענוג העליון כנ"ל וד"ל, וזהו יצחק מצחק את רבקה אשתו פי' מה שיצחק מצחק בבחי' צחוק העליון הנ"ל הוא ע"י בחי' רבקה אשתו שהוא בחי' ביטול היש לאין שבבחי' מרכבה העליונה כנ"ל מזה נעשה בחי' צחוק ותענוג העליון כנ"ל וד"ל.
35 שתי רבקות של שלש שלש בקר : עירובין יז, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ובכ"ז יובן שרש בחי' רבקה שהוא בחי' קשר וחיבור של שלש וארבע בקר כו' (וגם מקום מעמד הבקר נק' רבקה כידוע במשנה) דהיינו בחי' אה"ר שהוא ב"ן הנק' בהמה רבה כנ"ל ובחי' הקשר וחיבור משלש וארבע בקר היינו להיות שבחי' התפעלו' המדות שלמעלה מן הטעם והשכל אין בהם בחי' התחלקו' כלל וכלל להיותם כלולים בבחי' העלם עצמי' הרצון הנעלם בעצמו' כו' משא"כ בחי' המדות שנולדי' מן השכל הן באין דוקא בבחי' התחלקו' נפרדת זו מזו כי אותו השכל שמוליד אהבה לא יוליד יראה ואותו השכל שמוליד יראה לא יוליד אהבה אבל למעלה מן השכל והטעם הרי ממקור אחד יצאו אוי"ר שברצון הנעלם אחר שאין להם שכליי' וטעמים מחולקי' והיינו להיותם כלולים שם בתכלית היחוד כו' וזהו ההפרש בין בחי' עולם העקודים לעולם הנקודי' שעולם העקודי' הע"ס דשם כלולים כ"א זב"ז ועקודי' כולם בכלי א' והגם שמדות חו"ג שני הפכים המה מ"מ מתאחדי' ושורין בכלי א' אבל בחי' הנקודי' הן י' נקודות מחולקי' בי' כלים כידוע והענין הוא משום דבחי' העקודי' הוא בבחי' הכתר דע"ס דשם כלולים יחד ויכולים לשכון בכלי א' גם ב' הפכים חו"ג כנ"ל אבל בחי' הנקודי' הוא מחכ' ולמטה שהן מתחלקי' בכלים רבים וע"כ בחי' המדות שנולדי' מן השכל באין בבחי' ההתחלקות אבל בחי' המדות שבכתר המה מתאחדי' וקשורי' יחד והיינו כמו רבקה של שלש או ארבע בקר שקשורי' ומתאחדי' בכלי א' לכולם יחד כו' להיותו בבחי' עקודי' שעקודי' בכלי א' כו' וד"ל (ויובן זה ע"ד שאמר יה"ר מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך כו' לפי שברצון יש ב' מדריגו' הא' רצון הפשוט שנק' כשב"כ שאין טעם לרצון זה גם לא בחי' טעם כמוס הנק' ח"ס שבא"א כו' ובחי' דעת עליון דא"א מגיע לבחי' כשב"כ שלמעלה מחו"ב שבכתר להיותו בריח התיכון שמבריח אל הקצה היותר עליון שלא יוכל להתגלות בשני הקוין חח"נ כו' ובחי' המשכת רצון זה
84 רבקה. . קשר וחיבור של שלש וארבע בקר : עירובין יז, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט ביאור ד"ה מים רבים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
והנה בחי' אה"ר הנ"ל למעלה נק' בשם רבקה שהוא רבקה של שלש כו' כמו"כ בחי' המדות דא"א ודע"י הוא למעלה מבחי' התחלקות כ"א עקוד בכלי א' משא"כ בחי' המדות דז"א שמבחי' חו"ב שהם בבחי' התחלקות כו', וזהו ותרד העיינה ותמלא כדה ותעל פי' שבחי' רבקה יורדת לתוך עיינה שהוא בחי' ים החכמה שנק' מעיין ע"ד דוגמא המעיין שנובע ומתגלה מתוך התהום שעדיין אינו נראה כלל כמו"כ בחי' ים החכמה שרשו מבחי' אין דכתר כמ"ש והחכמה מאין תמצא כו' הגם שהוא בחי' ירידה לגבי בחי' רבקה הנ"ל עכ"ז ירדה בבחי' מעיין הנ"ל בכדי שעי"ז ותעל שירידה צורך עליה הוא והיינו ע"י ותמלא כדה שהן ך"ד ספרים דאורייתא שנמשכים מבחי' חכמה כמ"ש אורייתא מחכמה נפקת.
24 רבקה של שלש כו' : עירובין יז, ב [בכת"י ב כאן: רבקות של שכל].
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שמה דין ארבע רשויות לשבת ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
ה כל מקום שיש לו שם ד' מחיצות אע"פ שאינן שלימות אלא פרוצות באמצען ואין בהן אלא אמה לכאן ואמה לכאן בכל זוית כגון ד' קורות הנעוצים ברשות הרבים לארבע זויות וכל אחת עביה אמה על אמה שנמצא שלכל רוח יש מחיצה ברוחב אמה מזוית זו וברוחב אמה מזוית זו אם אין ביניהם אלא י"ג אמות ושליש הרי זה רשות היחיד מן התורה והזורק לתוכה מרשות הרבים חייב אבל מדברי סופרים אינן חשובות מחיצות להתיר הטלטול בתוכו אפילו הן בכרמלית הואיל והפרוץ מרובה על העומד אלא לעולי רגלים בלבד התירו לעשות כן סביב הביראות שברשות הרבים כדי שיהיו מים מצויים להם בשבתות:
מ עירובין י, א. וכשאין לה פסין ראה לקמן סי' שסב סי"ח שהוא מהלכה למשה מסיני. וראה תוס' שם יז, ב ד"ה עושין.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שצו דין ארבע אמות שיש לכל אדם בשבת א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב, יג
ויש אומרים שאין לתחומין עיקר מן התורה כלל אלא אפילו יותר מי"ב מיל אינו אסור מן התורה כלל וזה שנאמר אל יצא איש ממקומו זו היא אזהרה על הוצאה שהזהיר משה שלא לצאת עם הכלי מרשות היחיד לרשות הרבים ללקוט המן ושבו איש תחתיו קבלו חכמים שזו אזהרה שלא לטלטל ברשות הרבים אלא כשיעור תחתיו של אדם שהוא ד' אמות כמו שנתבאר בסי' שמ"ט.
ו ראה עירובין יז, ב וברש"י שם ד"ה לאו שניתן. פסחים פה, ב ותוס' שם ד"ה הוצאה כתיב. רמב"ם הל' שגגות פי"ד ה"ב.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ח (סי' שסו-תח) שצו דין ארבע אמות שיש לכל אדם בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
יש אומרים שזו אזהרה ליוצא חוץ לתחום.
1259 ולא חטאת. מלבושי יום טוב
רס"י שצז (שאף למי שאומר שהוא דבר תורה, לא מחייב חטאת, שאין בו אלא לאו דאל
יצא איש, ולוקין עליו, כדאיתא בסוף פרק קמא דעירובין (יז, ב), ואין חטאת אלא בשגגת
כרת, וזה פשוט ומבואר, ובפרק מי שהחשיך סוף דף קנ"ג איתא בהדיא, דאין חייב
חטאת על תחומין לרבי עקיבא דסבירא ליה דתחומין דאורייתא). אליה זוטא שם ס"ק א
(במלבושי יום טוב חולק, דאין איסור אלא בלאו דאל יצא, ואין חטאת אלא בשגגת כרת,
וכן בפרק מי שהחשיך דף קנ"ג איתא בהדיא, דאין חיוב חטאת על תחומין לרבי עקיבא
דסבירא ליה דתחומין דאורייתא).
והוא כדאמרינן בעירובין יז, ב (תני רבי
חייא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה ... אל יצא כתיב), ופירש ברי"ף ה, א (כלומר,
יציאה ברגלים בלבד היא, ואין בה משום מיתת בית דין, אלא באזהרה בלבד היא, ולפיכך
לוקין עליה).
וכדאמרינן בשבת קנג סע"ב (דאיכא
מידי דאין חייבין על שגגתו חטאת ולא על זדונו סקילה, ומאי ניהו ... תחומין, ואליבא
דרבי עקיבא), ופרש"י (דאמר דאורייתא נינהו, והוי מחלל, ומיהו אין חייבין לא
על שגגתו חטאת כו ' ).
אלא שרבי עקיבא סובר כן אף לענין אלפיים
אמה, כדתנן סוטה כז, ב (בו ביום דרש רבי עקיבא, ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפיים
באמה וגו' ... ואלפיים אמה תחום השבת). ומכך למדנו שכן הוא גם לדעת הסוברים ששיעור
תחום של תורה הוא י"ב מיל.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמה דין ארבע רשויות לשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
הן בכרמלית, הואיל והפרוץ מרובה על העומד , אלא לעולי רגלים בלבד התירו לעשות כן
42 עירובין י, א (פסי ביראות
שהתרתה בהן, פרוץ מרובה על העומד). יא, א (בפרוץ מרובה על העומד ... התרת אצל פסי
ביראות לדברי הכל). תוס' שם יז, ב ד"ה עושין (והא דאמר לעיל (דף טו:) הכי
אגמריה רחמנא למשה לא תפרוץ רובה, היינו היכא דליכא שֵם ד' מחיצות, כי הכא, דהואיל
ואיכא בכל צד אמה מכאן ואמה מכאן חשיב פתח). רמב"ם פי"ז הכ"ז (ואע"פ
שהפרוץ מרובה על העומד בכל רוח ורוח, הואיל וארבע הזויות עומדות). רבנו יהונתן שם
ו, א ד"ה אמר ר' יצחק בר אדא (אבל בזמן הזה שאנו בגלות ... לא שרינן לטלטל
בתוכה במחיצות אלו, שפרוץ מרובה על העומד). ריטב"א שם יז, ב (כך הוא דין תורה,
דכל שיש מחיצות שלימות בזויות שיעור אמה לכל צד כעין פסי ביראות, ש[תה]א חשובה
מחיצה גמורה, ולא תפסל בשום פרצה בעולם, ובאו חכמים ואסרו, שלא לטלטל בו אלא לצורך
עולי רגלים). הובא גם בשו"ת צמח צדק או"ח סי' מ ס"ו.
ובאמת אפילו הי' עומד מרובה על הפרוץ,
לא היינו מתירים בזה אלא לעולי רגלים, שהרי יש כאן פרצה יותר מעשר אמות, וכדלקמן
סי' שסב סי"ח (כל היקף מחיצות שהפרוץ שבו מרובה על העומד אסור ... אבל אם
הפרוץ כעומד שוה בשוה מותר ... שכך היא הלכה למשה מסיני ... ובלבד שלא יהיה במקום
אחד פרוץ יותר מעשר אמות).
ומה שכתבו "ולא תפסל בשום פרצה
בעולם", יתבאר לקמן (הערה 80 ).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמה דין ארבע רשויות לשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
מחיצות אלו אינן רחוקות אמה ברוחב רשות הרבים מכנגד חלל השער ).
80 שאז הוי רשות היחיד מן
התורה, כדלעיל ס"ה (כל מקום שיש לו שֵם
ד' מחיצות, אע"פ שאינן שלימות אלא פרוצות באמצען, ואין בהן אלא אמה לכאן ואמה
לכאן בכל זוית ... אם אין ביניהם אלא י"ג אמות ושליש, הרי זה רשות היחיד מן
התורה, והזורק לתוכה מרשות הרבים חייב). וכל שכן כאן שיש ב' מחיצות שלימות משני
צדדיו, ו"אמה לכאן ואמה לכאן בכל זוית ", כזה:
ואף דלעיל שם אינו מועיל אלא כשאין
ביניהם אלא י"ג אמות ושליש. משא"כ כאן יש בין המחיצות ט"ז אמה, וגם
כשיש אמה מכאן ואמה מכאן נשארו ביניהם י"ד אמות.
היינו לומר שדוקא כשאין ביניהם אלא י"ג
אמות ושליש, התירו לעולי רגלים "לעשות כן סביב הביראות שברשות הרבים".
אבל מן התורה הרי זה רשות היחיד אפילו הריוח הוא יותר מ"י"ג אמות ושליש",
כל זמן שהוא פחות מט"ז אמה.
וכדאמרינן בעירובין כב, א (יתר על כן אמר
רבי יהודה מי שהיו לו שני בתים משני צידי רשות הרבים עושה לו לחי מכאן ולחי מכאן
או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע, אמרו לו אין מערבין רשות הרבים בכך ...
הכא איכא שֵם ארבע מחיצות, התם ליכא שםֵ ד' מחיצות). הרי שגם ברשות הרבים של ט"ז
אמה, אם יהי' לה שֵם ד' מחיצות (אמה מכאן ואמה מכאן), הרי זה רשות היחיד מן התורה.
והטעם שגם כאן מועלת אמה מכאן ואמה
מכאן, אף שהפרצה היא יותר מי"ג אמה ושליש, הוא כמבואר בתוס' עירובין ו, ב ד"ה
וכי תימא (דמדאורייתא אין חילוק בין י"ג לי"ו). ובדברי נחמי' סוס"י
כג (י"ג אמה ושליש ... מנא לן שיעור זה מדאורייתא). נתיבות שבת פי"ז
הערה כח.
ואף שיתבאר לקמן סי"ב (מבואות
המפולשים לרשות הרבים מב' ראשיהם ... רחבים י"ג אמה ושליש ... הם רשות הרבים
אפילו הם מפולשים לרוחב רשות הרבים). הרי שגם מן התורה מועיל לפעמים י"ג אמה
ושליש. ואם כן אפשר שגם מן התורה אין הדיומדין מועילים אלא עד י"ג אמה ושליש.
מכל מקום הרי נתפרש בגמרא הנ"ל,
ששתי מחיצות גמורות, ועוד אמה מכאן ואמה מכאן, מועילות אף ברשות הרבים של ט"ז
אמה.
ואפשר שבזה גופא מסתפק רבינו, אי סגי מן
התורה אמה מכאן ואמה מכאן אף ברחב ט"ז אמה, או דוקא ברחב י"ג אמה ושליש,
ולכן באה כאן הלכה זו במוסגר, וכהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי
מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק
זה לראות אם צדקו דבריו).
*
ואף שכתב הריטב"א שם יז, ב (כך הוא
דין תורה, דכל שיש מחיצות שלימות בזויות שיעור אמה לכל צד כעין פסי ביראות, ש[תה]א
חשובה מחיצה גמורה, ולא תפסל בשום פרצה בעולם, ובאו חכמים ואסרו, שלא לטלטל בו אלא
לצורך עולי רגלים).
עיקר הכוונה בזה היא, שלא תיפסל אף
במקום שהפרוץ מרובה על העומד, אם הפרצה הוא פחות מט"ז אמה (כדלעיל הערה 42 ).
ואף שכתב בשו"ת צמח צדק סי' צה (הפלטיא אם יש לה ד' מחיצות,
אע"פ שיש בכל צד מבוי י"ו אמה, יש לומר מדאורייתא אינו רשות הרבים, כיון
שיש לו ד' מחיצות, ובכל אחד עומד מרובה כפלי כפלים על הפרוץ, לא גרע מפסי ביראות).
והיינו עכ"פ כשעומד מרובה על הפרוץ, בכל אחד מד' רוחות.
לא כתב כן אלא בתור הוה אמינא ומהדו"ק
(בהיפוך הגליון), להנדפס בחידושיו על הש"ס לד, א (כיון שהוא פרוץ ברוחב י"ו
אמה בשני מקומות הנ"ל, אע"פ שזולתן יש לו ד' מחיצות גמורות, מכל מקום
כיון שהוא ענין רשות הרבים מצד שבני העיר מתקבצים שם, ואינו סתום מד' רוחות לגמרי,
כי אם יש בו שני פתחים גדולים ברוחב י"ו אמה, יש לומר דחשוב רשות הרבים).
וכדרכו לכתוב בתחלה ראשי פרקים בשולי הגליון (לפעמים בהיפוך הגליון), ואחר כך ביאר
את ההלכה בפרטיות בכתי"ק.
וגם לפי הקס"ד, שבמקום שכל המחיצות
הם "עומד מרובה על הפרוץ", סגי אפילו בפרצה יתירה מט"ז אמה; הרי
פירש דהיינו במקום המוקף בד' מחיצות: "אע"פ שיש בכל צד מבוי י"ו
אמה, יש לומר מדאורייתא אינו רשות הרבים, כיון שיש לו ד' מחיצות, ובכל אחד עומד
מרובה כפלי כפלים על הפרוץ, לא גרע מפסי ביראות". משא"כ במקום שיש רק ג'
מחיצות, או שאין להם "אמה לכאן ואמה לכאן בכל זוית", כמו ב"פסי
ביראות", אזי אם יש ביניהם פרצות שהן יותר מט"ז אמה הן רשות הרבים גמורה
לכל הדעות.
וגם בד' מחיצות גמורות מסיק: "כיון
שהוא פרוץ ברוחב י"ו אמה בשני מקומות הנ"ל, אע"פ שזולתן יש לו ד'
מחיצות גמורות ... יש לומר דחשוב רשות הרבים". ומכל שכן במקום שיש רק ג'
מחיצות, וגם ביניהן יש פרצות ט"ז אמה.
*
ומה שנתבאר לעיל ס"ו (אפילו אין בו
אלא ב' מחיצות ולחי, שלחי זה נדון כמחיצה ג' ... הרי הוא רשות היחיד גמורה מן
התורה, והזורק מרשות הרבים לתוכו חייב), הרי שגם לחי מועיל לעשותה רשות היחיד מן
התורה.
היינו דוקא במקום שאינה רשות הרבים מצד
עצמה, אלא כרמלית, שאז "לחי זה נדון כמחיצה שלישית" לעשותו "רשות
היחיד גמורה מן התורה". ונתבאר לעיל שם (הערה 44 ).
*
לסיכום
יוצא לנו מכל זה:
(א)
מקום שיש לו שֵם ד' מחיצות, אמה מכאן ואמה מכאן, ובינם פחות מי"ג אמה ושליש,
הוי מן התורה רשות היחיד, וחכמים לא גזרו בפסי ביראות.
(ב)
אם יש בינם פחות מט"ז אמות, אפשר שמועילות מן התורה לעשותו רשות היחיד, אבל
חכמים גזרו בו אף בפסי ביראות.
(ג)
אם יש בינם ט"ז אמות, הוי רשות הרבים מן התורה.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמה דין ארבע רשויות לשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ויש אומרים שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום
86 אוצר הגאונים (תשובות)
שבת ו, א (ואיזו הוא רשות הרבים גמורה, הי' לו מקום שיש בו ס' רבוא בני אדם ...
שווקים גדולים שממלאין ופתוחין למקום שיש בו ס' רבוא). עירובין ו, ב (מדינות ועיירות
שאין בהם ששים רבוא ... אין נעשות רשות הרבים). עתים סי' רו (ואיזו הוא רשות הרבים
גמורה, הי' לו מקום שיש בו ס' רבוא בני אדם ... שווקים גדולים שממלאין ופתוחין
למקום שיש בו ס' רבוא). רש"י עירובין ו, א ד"ה רשות הרבים (ועיר
שמצויין בה ששים ריבוא). שם ע"ב ד"ה ירושלים (ויש בה דריסת ששים ריבוא)
וד"ה אבולי דמחוזא (היו בה ששים ריבוא). נט, א ד"ה עיר של יחיד ( לא היו נכנסין בה
תמיד ס' רבוא של בני אדם, ולא חשיבא רשות הרבים, דלא דמיא לדגלי מדבר). תוס'
עירובין ו, א ד"ה כיצד (פירש הקונטרס רשות הרבים ... ומצויין בה ששים רבוא.
וכן יש בה"ג דבעינן דריסת ס' רבוא). שבת ו, ב ד"ה כאן בזמן שישראל
שרויין במדבר (משמע קצת דאינה רשות הרבים, אלא אם כן מצויין שם ששים רבוא, כמו
במדבר). סד, ב ד"ה רב ענני (אנו שאין לנו רשות הרבים גמור, דכל רשות הרבים
שלנו כרמלית היא שהרי אין ... ס' ריבוא בוקעים בו). ס' התרומה סי' ריד (אין
שולטין בה ששים רבוא, דומיא דדגלי מדבר). רא"ש עירובין פ"א ס"ח
(ורשות הרבים פירש רש"י צריך שיהא ... מצויין בה ששים רבוא). ביצה פ"ג ס"ב
(דלא שכיחי האידנא רשות הרבים דששים ריבוא בוקעין בו). סמ"ג לאוין סה,
מלאכת הוצאה (ואומר הרב ר' ברוך ... לדידן דלית לן רשות הרבים ... שילכו שם ששים
רבוא [בכל יום]). סמ"ק סי' רפא, מלאכת הוצאה (עיר של יחיד שלא היו
נכנסין בה תמיד ששים רבוא של בני אדם, ואינה חשובה רשות הרבים, לפי שאינה דומה
לדגלי מדבר). טור ושו"ע ס"ז בשם יש אומרים (ויש אומרים שכל שאין ששים
רבוא עוברים בו בכל יום אינו רשות הרבים).
*
והנה כמעט בכל המקורות הנ"ל נתבאר
הפירוש בזה (שאין צריך שיעברו ס' רבוא בכל יום ברשות הרבים זו עצמה, כי אם) שיהיו
בתוך העיר ס' רבוא, שרשות הרבים הם "פתוחין למקום שיש בו ס' רבוא"; "מדינות
ועיירות שאין בהם ששים רבוא"; "עיר שמצויין בה ששים ריבוא"; "עיר
של יחיד שלא היו נכנסין בה תמיד ששים רבוא של בני אדם".
וגם במקומות שמדברים ברשות הרבים עצמה,
כותבים רק שתהי' בו "דריסת ששים ריבוא"; "מצויין בה ששים רבוא";
"מצויין שם ששים רבוא כמו במדבר"; "ס' ריבוא בוקעים בו"; " שולטין
בה ששים רבוא דומיא דדגלי מדבר". שפשטות הלשון מורה, שכיון שיש בעיר הזאת ס'
רבוא, לכן יש ברשות הרבים הזה "דריסת" ס' רבוא, שהם "מצויין בה",
והם "בוקעים בו", והם "שולטין בה".
וכן נתפרש לקמן סי' שנז ס"ז (ואפילו
בזמן הזה, שיש אומרים שאין לנו רשות הרבים גמורה, מפני שאין ששים ריבוא בוקעים בה,
מכל מקום מתחלפת היא בעיר גדולה שיש בה ס' ריבוא). והיינו שאף בתקופת כתיבת השלחן
ערוך, היו דרים רוב ישראל בעיירות הקטנות שאין בהם ששים ריבוא, מכל מקום היו גם
עיירות גדולות שיש בהן ששים ריבוא, ואשר לכן יש לרשות הרבים שבהם דין רשות הרבים
גמורה. ומקורו בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג פראג סי' לא (ואף על גב שאין לנו
עתה רשות הרבים ... ס' ריבואות בוקעין בו ... בעיר ... גזרו אטו רשות הרבים).
ופירש בדרכי משה סי' שנז ס"ק ג (בעיר דשכיחי רשות הרבים). ובמ"א שם ס"ק
יא (בעיר גדולה שיש ס' ריבוא).
וכן הוא לקמן סי' שצב ס"א (עיר של
רבים ... ששים ריבוא בוקעים בה בכל יום). והיינו שאם ששים ריבוא בוקעים בעיר הזאת,
אזי רשות הרבים שבה היא "רשות הרבים גמורה". ומקורו ברש"י עירובין
נט, א ד"ה עיר של יחיד (שלא היו נכנסין בה תמיד ס' רבוא של בני אדם, ולא
חשיבא רשות הרבים, דלא דמיא לדגלי מדבר). ובסמ"ק סי' רפא, מלאכת הוצאה (עיר
של יחיד, שלא היו נכנסין בה תמיד ששים רבוא של בני אדם, ואינה חשובה רשות הרבים,
לפי שאינה דומה לדגלי מדבר).
וכן הוא לקמן סי' שנה בקונטרס אחרון ס"ק
ג (מחמת שאין ששים ריבוא בעיר).
וכן הוא לעיל סי' רמו ס"ד (בעיר
שאין בה רשות הרבים, אלא כרמלית). ושינה מלשון הב"י ומ"א שם (לדידן דלית
לן רשות הרבים).
ויתירה מזו נתפרש לקמן סי' תד ס"ב
(שיהיו כל הי"ב מיל רשות הרבים גמורה מן התורה, ע"ד שנתבאר בסי' שמ"ה,
כדי שיהיו דומים לדגלי מדבר, שהיו רשות הרבים גמורה). והיינו שבדגלי מדבר היו כל
הרחובות שבי"ב מיל אלו רשות הרבים גמורה (ולא רק הרחוב הראשי), אע"פ שלא
עברו ששים רבוא בכל יום – בכל אחד מהרחובות שבדגלי ישראל – כיון שיש בכל המחנה
ששים רבוא.
*
אלא שמלשון האמור כאן "שכל שאין
ששים רבוא עוברים בו בכל יום כדגלי מדבר אינו רשות הרבים", נראה לכאורה
הפירוש שצריך שיעברו ס' רבוא בכל יום ברחוב הזה עצמו. וכן נראה לכאורה לקמן סי'
שסג סמ"ב (להאומרים שאין בקיעת הרבים חשובה לעשות רשות הרבים ... אלא אם כן
בוקעים בו ששים רבוא בכל יום). ומקורו בשו"ע כאן ס"ז (ויש אומרים שכל
שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום אינו רשות הרבים).
ודברים אלו אי אפשר להולמם, שהרי אין
הדבר במציאות כלל שיעברו ששים ריבוא ביום אחד ברשות הרבים שרחבו ט"ז אמה,
שהרי בכל המעת לעת יש רק 84 אלף שניות. וכיון שהולכים ברשות הרבים רק ביום ולא
בלילה (כדמוכח מהלכות עד דכליא ריגלא דתרמודאי, ועוד), הרי במשך י"ב שעות
היום יש רק 42 אלף שניות. וכדי שיעברו ששים ריבוא ברשות הרבים שרחבו ט"ז אמות,
אי אפשר הדבר אלא אם כן יעברו כל שניה 15 איש, והיינו על ידי שיצטופפו כולם יחד
ב15 שורות (בתוך 16 אמה), וירוצו כל היום באופן שכל שניה יעברו 15 איש. וזה הרי לא
מציאותי כלל.
ויתירה מזו נתבאר לעיל, שלא מדובר כאן
ברחוב ארוך שהוא רחב ט"ז אמה, אלא "ושווקים, הרחבים ט"ז אמה על ט"ז
אמה". האומנם שייך הדבר שיעברו בשוק זה, שהוא ט"ז על ט"ז, 15 אנשים
כל שניה ושניה במשך כל היום.
מכל שכן שאינו שייך שיהי' זה "שוק" ,
שבאים אליו אנשים לקנות בו (ולא לרוץ בו).
ויתירה מזו נתבאר לעיל ס"ה (ד'
קורות הנעוצים ברשות הרבים לארבע זויות וכל אחת עביה אמה על אמה ... אם אין ביניהם
אלא י"ג אמות ושליש ... סביב הביראות שברשות הרבים), שהוא דין פסי ביראות
שבמשנה עירובין יז, ב (עושין פסין לביראות, ארבעה דיומדין נראין כשמונה). ובמשנה שם
כב, א (אם היה דרך רשות הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדין, וחכמים אומרים אינו צריך).
האומנם אפשר הדבר במציאות ש"דרך רשות הרבים" יעבור שם, ויעברו בו ס'
רבוא בכל יום – בין הדיומדין לבין הבאר, אשר לכל היותר יש בינם ריוח של חמש אמות!?
ויתירה מזו תנן שבת ק, ב (אם היה רקק
מים, ורשות הרבים מהלכת בו, הזורק לתוכו ד' אמות חייב). וכן נפסק לקמן סט"ז (רקק
מים שברשות הרבים שאינו עמוק עשרה ... אם רגילים הרבים להלך בו, אף על פי שהוא
הילוך שעל ידי הדחק ... הרי הוא רשות הרבים, כיון שהרבים בוקעים בו ועוברים עליו).
האומנם שייך במציאות שיבקעו בתוך הרקק ששים רבוא בכל יום!?
ויתירה מזו נתבאר לקמן סי' שסג סמ"ב
(מבוי ששוה מתוכו, ונעשה מדרון בפתיחתו לרשות הרבים ... גבוה י' טפחים מתלקט מתוך
ד' אמות ... אם רבים בוקעים עליו אסור
... ולהאומרים שאין בקיעת הרבים חשובה לעשות רשות הרבים אלא אם כן הם ששים רבוא
כמו שנתבאר בסי' שמ"ה, אף כאן אין בקיעת הרבים מבטל ממנו שם מחיצה (מדברי
סופרים), אלא אם כן בוקעים בו ששים רבוא בכל יום). הרי מדובר כאן במבוי סתום,
שאינו מפולש, שעולים אליו ששים רבוא בכל יום, בשיפוע של י' טפחים מתוך ד' אמות.
היתכן מציאות כזאת?
ואם כן נצטרך לומר שדיני רשות הרבים
שנתבארו בש"ס ובשו"ע אינה שייכת במציאות כלל, והיא מציאות שלא היתה ולא
נבראה מבריאת העולם ועד עתה, והיא הלכתא למשיחא. וכיון שכל זה אינו במציאות כלל,
אם כן מה הם כל דיני רשות הרבים המלאים בש"ס ופוסקים?
וכן נתבאר בתורת מנחם תשמ"ה ע'
2466 (לדעת הרבה גדולי הראשונים, כל שאין ששים ריבוא עוברים בו בכל יום אינו רשות
הרבים (מן התורה), ועל פי דבריהם כתבו הפוסקים (והובא בשו"ע אדמו"ר
הזקן) דקיי"ל "שאין לנו עכשיו רשות הרבים גמורה". יבוא מישהו
בזמננו, בעיר שבודאי יש בה "ששים ריבוא עוברים בו כל יום", ויטעון מאחר
שנפסק בשו"ע "שאין לנו עכשיו רשות גמורה", הרי זה סימן, ששוב לא
אפשרית מציאות של עיר שהיא רשות הרבים גמורה ... מובן מעצמו הגיחוך בטענה כזו ...
יש עיירות שעוברים בהן ששים ריבוא בכל יום, יש להן דין רשות הרבים גמורה מן התורה
בלי שום פקפוק בדבר!).
וכן האריך להוכיח באגרות משה ח"א
סי' קלט, ומסיק "שהששים ריבוא קאי על העיר". ומוכיח כן גם מגמרא נוספת (דהא
בעירובין דף כ"ב איתא ואפילו במעלות בית מרון הוא רשות הרבים, ופרש"י
שמהלכין בה בזה אחר זה, ולא שנים יחד, ואם כן אף אם ילכו בלא הפסק כל הכ"ד
שעות של המעת לעת לא יעברו ס' ריבוא, ומכל מקום הוא רשות הרבים).
אלא על כרחך צריכים אנו לפרש, שגם האמור
כאן "ששים רבוא עוברים בו בכל יום", הכוונה היא שיש ששים ריבוא בעיר
הזאת, ואנשי העיר הזאת, שהם ששים ריבוא, "שולטים" ו"בוקעים" ו"עוברים"
ברחוב זה, ויש להם דריסה ברחובות אלו, בכל יום.
וכך הוא גם בנושא הסוג השני של רשות
הרבים, שנקרא "סרטיא" בברייתא הנ"ל, והם "דרכים שעובר בהן
מעיר לעיר ורחבים ט"ז אמה", שאינו שייך במציאות כלל אשר ששים ריבוא
יעברו דרכו בכל יום מעיר לעיר. ואפילו במסעות בני ישראל במדבר, לא נסעו באותה דרך
רק פעם אחת, ולא עברו בה "בכל יום". אלא ודאי כוונת פוסקים אלו היא
לומר, שסרטיא היא דרך שבין כמה עיירות, אשר בעיירות האלו דרים (ביחד) ששים ריבוא,
וכל יום הולכים אנשים מהם בסרטיא זו.
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה לח, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ו
דהנה ענין חובה היינו כמו שאמר מים אחרונים חובה כו' לברר ולהמתיק הדינין שנאחזי' במל' שנקרא חובה ע"כ נקרא חובה כו' וכך הוא ענין אכילת מצה בליל הא' דפסח שהוא חובה שמלבד שאז עיקר המצוה במצה זו מטעם שנקרא מיכלא דמהימנותא להוסיף כח האמונה בכאו"א מישראל משרשו במוה"ע דוקא כנ"ל באריכות הנה יש בזה עצמו ענין חובה ולא רשות והיינו להיות שיש טעם שני באכילת מצה זו לפי שעבדים היינו לפרעה ויוציאנו ה' כו' ומפני שיצאו בחפזון דוקא כמ"ש בפ' ראה לא תאכל עליו חמץ ז' ימים תאכל מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת ממצרים למען תזכור כו' והענין הוא כמ"ש מצה זו שאנו אוכלים על שום מה ע"ש שלא הספיק כו' שזהו מ"ש בחיפזון יצאת כי גורשו כו' ע"כ אפו הבצק עוגות מצות כו' ואע"פ שזה היה אחר חצות גם מצה זו שאנו אוכלים בדרך מצוה וחובה קודם חצות הוא ג"כ ע"ש שלא הספיק כו' דהיינו הך והא בהא תליא כנ"ל באריכות והוא רק מה שיצאו מאפילה לאור גדול שלא רצו להשתקע בנש"ט דמצרים וזהו כמו שאומרים בברכה שלא עשני גוי דהיינו רק שאינו רוצה לחיות כחיי הגוים גם דקרו ליה אלוה כו' אין בהם בחי' האמונה שהוא במהו"ע כו' שזהו עיקר נקודת יהדותו א"כ הרי היציאה מן העבדות לחירות זהו היציאה מאפילה דק"נ לאור גדול כו' ה"ז רק בחי' בירור הרע לבד לצאת מאפילה דנש"ט והוא בא ממילא ע"י כח האמונה שלפ"ז יש במצה זו ב' דברים שבאים כא' ממש לצאת מאפילה ולבא לאור גדול דעיקר היהדות כו' וזהו כגר וכבע"ת שיצא מן הרע וטומאה ושב אל ה' שזהו ענין א' וכך הוא במצה ב' דברים מצוה וחובה מצוה ליכנס בקדושה האלקי' באמונה זו שנק' מיכלא דמהימנותא ונקרא לחם עני וזה עצמו הוא מה שיוצא מאפילה דנש"ט דזהו הנקרא חובה לברר הרע כו' ונמצא דמצוה זו חובה היא כמו שחובה על האדם לסור מן הרע וכמים אחרונים חובה להעביר הגבורות קשות דק"נ כנ"ל וזהו שאמר תאכל מצות לחם עני כי בחיפזון כו' שלחם עני הוא כעני בלחמו למצוא טרף לנפשו בלבד
11 מים אחרונים חובה : עירובין יז, ב.
פתיחה בהקשר
על הדף
לקוטי שיחות כרך לא בשלח שיחה ג
מקור מפורש
בדף זה
היציאה לשדה ע"מ ללקוט המן היתה בודאי עם הכלים להביא בהם המן הביתה, ונמצא שעברו ביציאה זו על איסור הוצאה?
26 וראה חזקוני שם. תוד"ה לאו עירובין יז, ב. וראה תיב"ע שם, כט. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
בדף זה
"הזורע והחורש וכו'" עד "מכה בפטיש", כולל גם המלאכה הפרטית ד"המוציא מרשות לרשות", עם היותה "מלאכה גרועה" ].
919 תוד"ה פשט – שבת ב, א. תוד"ה לאו – עירובין יז, ב. ועוד.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמה דין ארבע רשויות לשבת
מקור מפורש
בדף זה
איזו היא רשות הרבים, רחובות , ושווקים, הרחבים
69 ברייתא ו , א (ואיזו
היא רשות הרבים, סרטיא, ופלטיא גדולה, ומבואות המפולשין, זו
היא רשות הרבים גמורה). ופירש"י (סרטיא, מסילה שהולכין בה מעיר לעיר. פלטיא,
רחבה של עיר ששם מתקבצין לסחורה. ומבואות של עיר, רחבים י"ו אמה, המפולשין
משני ראשיהן לפלטיא). טור ושו"ע ס"ז (איזהו רשות הרבים, רחובות (דרכים
שעוברים מעיר לעיר, מ"א) ושווקים ... מבואות).
ואף שבברייתא (ופרש"י) וטור
ושו"ע נמנו רק שלושה סוגי רשות הרבים:
(א) סרטיא, שהיא דרך מעיר לעיר.
(ב) פלטיא, שהוא שוק.
(ג) מבואות המפולשין לרשות הרבים.
מפרש רבינו שהם מחולקים לארבעה סוגים
(רחובות ושווקים ... וכן דרכים שעוברים בהן מעיר לעיר ... וכן מבואות ... המפולשים
מרחוב לרחוב), כיון שיש שני סוגי סרטיא: (א) רחובות מרכזיים שבתוך העיר. (ב) דרכים
מעיר לעיר. ושניהם רשות הרבים גמורה (ראה גם לקמן הערה 84 ).
שכן נראה מדברי רש"י עירובין ז, א
(סרטיא דרך הילוך בני אדם, פלטיא רחוב לשווקים), ושם יז, ב (באיסרטיא, דרך כבושה).
ולא חילק בין אם היא דרך הילוך בני אדם מעיר לעיר, או שהיא דרך הילוך בני אדם בתוך
העיר.
וכן הוא בשו"ע (איזהו רשות הרבים,
רחובות ושווקים), ולא חילק בין אם ה"רחובות" הם בתוך העיר או מחוצה לה.
ואף שפירש במ"א ס"ק ה
(רחובות, דרכים שעוברים מעיר לעיר הוי רשות הרבים). מכל מקום נתחלקו כאן לשני
סוגים (רחובות ... וכן דרכים שעוברים בהן מעיר לעיר).
ומפורש יותר ברש"י סנהדרין (קיא,
ב): "היה רחובה ... חוץ לעיר, כונסין אותה לעיר, שצריך לעשות לה רחוב בתוכה.
רחוב סרטיא גדולה". הרי שבין אם הרחוב הוא חוץ לעיר ובין אם הוא בתוך העיר,
נקרא בשם סרטיא גדולה.
וכן נראה שפירש הערוך (ערך סרט): "מקום
שהולכין שם רבים תדיר, והוא דרך המלך". ולא חילק בין אם "הולכין שם רבים
תדיר" מעיר לעיר, או ש"הולכין שם רבים תדיר" מאיזור לאיזור שבתוך
העיר, שניהם נקראים סרטיא.
וההוכחה לכל זה זה ממחנה ישראל שבמדבר,
שממנו למדים את כל דין רשות הרבים, והרי לא הלכו בו תדיר מעיר לעיר, אלא היו
הולכים בו תדיר מאיזור לאיזור בתוך המחנה.
וההפרש בין דרך שבתוך העיר לבין מבוי
המפולש, יתבאר לקמן (הערה 83 ).
פתיחה בהקשר
שיעורי הלכה למעשה הלכות עירובין
מקור מפורש
בדף זה
והנה המקור להלכה זו שאמה מכאן ואמה מכאן מועלת ברשות הרבים היא במשנה (עירובין יז, ב) והובא גם בגמרא (שבת שם):
פתיחה בהקשר