הלכות נזקי ממון

הלכה א כל א נפש חיה שהיא ברשותו של אדם שהזיקה הבעלים חייבין לשלם שהרי ממונם …

• גיטין מט ע"ב · א תניא בהדיא: ״מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם״ – מיטב שדהו של ניזק, …

הלכה ב וכמה משלם. אם הזיקה בדברים שדרכה לעשותם תמיד כמנהג ברייתה. כגון בהמה שאכלה תבן …

• בבא קמא ב ע"א · ד הצד השוה שבהן – שדרכן להזיק, ושמירתן עליך; וכשהזיק – חב המזיק …
• בבא קמא ז ע"א · ט ועוד, הא אמר רב אשי, תניא בהדיא: ״מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם״ …
• בבא מציעא עז ע"ב · יא רב אחא בריה דרב איקא אמר: אפילו תימא מעידית דנכסיו, סתם מאן …
• שבועות לג ע"א · יד הניחא למאן דאמר פלגא נזקא ממונא; אלא למאן דאמר קנסא, מאי איכא …

הלכה ג כיצד שור שוה מנה שנגח לשור שוה עשרים והמיתו והרי הנבילה שוה ארבעה בעל …

• כתובות מא ע"א · ח לא נצרכה אלא לפחת נבילה. פחת נבילה, תנינא: תשלומי נזק — מלמד …
• כתובות מא ע"א · י תא שמע: מה בין תם למועד, שהתם משלם חצי נזק מגופו, ומועד …

הלכה ה ג חמשה מעשים תמים יש בבהמה. ואם הועדה לאחד מהן נעשית מועדת לאותו מעשה …

• בבא קמא טו ע"ב · יט מתני׳ חמשה תמין וחמשה מועדין –
• בבא קמא טז ע"א · ט תניא נמי הכי: חמשה תמים הן. ואם הועדו – חמשתן מועדין; ושן …
• בבא קמא טז ע"א · יב ולא לרבוץ. אמר רבי אלעזר: לא שנו אלא פכין גדולים, אבל פכין …
• בבא קמא יז ע"א · יג מתני׳ כיצד הרגל מועדת? לשבר בדרך הלוכה. הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר.
• בבא קמא יט ע"ב · יב מתני׳ כיצד השן מועדת? לאכול את הראוי לה. הבהמה מועדת לאכול פירות …

הלכה ו חמשה מיני בהמה מועדין מתחלת ברייתן להזיק ואפילו הן בני תרבות. לפיכך אם הזיקו …

• בבא קמא טו ע"ב · כב הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש – הרי אלו מועדין. רבי אלעזר …
• בבא קמא טז ע"א · ט תניא נמי הכי: חמשה תמים הן. ואם הועדו – חמשתן מועדין; ושן …

הלכה ז ב כל מועד משלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו. וכל תם משלם חצי נזק …

• גיטין מח ע"ב · ו הניזקין שמין להן בעידית, ובעל חוב בבינונית, וכתובת אשה בזיבורית. רבי מאיר …
• בבא קמא יג ע"ב · טז חוץ מרשות המיוחדת למזיק. דאמר ליה: תורך ברשותי מאי בעי?
• בבא קמא יד ע"א · ה אמר לך רבי אלעזר: ותסברא?! מתניתא מי לא פליגי? והתניא, ארבעה כללות …
• בבא קמא טו ע"א · כ תא שמע: מה בין תם למועד? שהתם משלם חצי נזק – מגופו, …
• בבא קמא טז ע"ב · טו מתני׳ מה בין תם למועד?
• בבא קמא כד ע"ב · יב מתני׳ שור המזיק ברשות הניזק, כיצד? נגח, נגף, נשך, רבץ, בעט; ברשות …
• בבא קמא מח ע"א · יז ואמר רבא: נכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות, והזיק את בעל הבית …
• בבא קמא מח ע"א · יח אמר רב פפא: לא אמרן – אלא דלא הוה ידע ביה; אבל …

הלכה ח הזיקה ברשות הרבים או בחצר שאינה של שניהם לא למזיק ולא לניזק או בחצר …

• בבא קמא יד ע"א · ו לזה ולזה, כגון חצר השותפים והבקעה – פטור בה על השן ועל …
• בבא קמא יד ע"א · י כי תניא ההיא – בחצר מיוחדת לזה ולזה בין לפירות בין לשוורים. …
• בבא קמא יד ע"א · יב מתקיף לה רבי זירא: כיון דמיוחדת לפירות?! הא בעינן ״ובער בשדה אחר״, …
• בבא קמא יד ע"א · כב אתאן לרבנן, דאמרי: משונה קרן בחצר הניזק, חצי נזק הוא דמשלם!
• בבא קמא כד ע"ב · יב מתני׳ שור המזיק ברשות הניזק, כיצד? נגח, נגף, נשך, רבץ, בעט; ברשות …

הלכה ט היתה החצר של שניהן מיוחדת לפירות ולא להכניס בה בהמה והכניס שם אחד מן …

• בבא קמא יד ע"א · י כי תניא ההיא – בחצר מיוחדת לזה ולזה בין לפירות בין לשוורים. …
• בבא קמא יד ע"א · כו דלגבי שן – הויא לה חצר הניזק, לגבי קרן – הויא לה …

הלכה י שלשה אבות נזיקין בשור הקרן והשן והרגל. תולדות הקרן נגיפה נשיכה רביצה בעיטה. תולדות …

• בבא קמא ב ע"א · א מתני׳ ארבעה אבות נזיקין: השור, והבור, והמבעה, וההבער.
• בבא קמא ב ע"ב · ג תנו רבנן: שלשה אבות נאמרו בשור – הקרן, והשן, והרגל.
• בבא קמא ב ע"ב · ט תולדה דקרן מאי היא? נגיפה, נשיכה, רביצה, ובעיטה.
• בבא קמא ג ע"א · יד תולדה דשן מאי היא? נתחככה בכותל להנאתה, וטינפה פירות להנאתה.
• בבא קמא ג ע"א · טו מאי שנא שן – דיש הנאה להזיקו, וממונך ושמירתו עליך; הני נמי …
• בבא קמא ג ע"א · יז מאי שנא רגל – דהזיקו מצוי, וממונך ושמירתו עליך; הני נמי – …
• בבא קמא יז ע"ב · ז תנו רבנן: בהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר. כיצד? בהמה שנכנסה לחצר הניזק …
• בבא קמא יז ע"ב · טו ורבא, צרורות אתא לאשמועינן?! לא; רבא – עגלה מושכת בקרון קא משמע …

הלכה יא כשכשה בזנבה כשכוש רב שאין דרכה לעשותה תמיד והזיקה ברשות הרבים. או שכשכשה בגיד …

• בבא קמא ג ע"ב · ח רגל?! הא אוקימנא תולדה דרגל כרגל! בחצי נזק צרורות, דהלכתא גמירי לה.
• בבא קמא ג ע"ב · ט ואמאי קרי לה תולדה דרגל? לשלם מן העלייה.
• בבא קמא ג ע"ב · יב לרבא דמבעיא ליה, אמאי קרי לה תולדה דרגל? לפוטרה ברשות הרבים.
• בבא קמא יט ע"ב · ה וכי מאחר דאורחיה, מאי מבעיא ליה? כשכוש יתירא מבעיא ליה.
• בבא קמא יט ע"ב · ו בעי רב עינא: כשכשה באמתה מהו? מי אמרינן מידי דהוה אקרן – …

הלכה א אחד אבות נזיקין ואחד התולדות אם היה האב מועד תולדותיו מועדות ואם היה תם …

• בבא קמא ב ע"א · ה גמ׳ מדקתני ״אבות״ – מכלל דאיכא תולדות; תולדותיהן כיוצא בהן, או לאו …
• בבא קמא ב ע"ב · ב הכא מאי? אמר רב פפא: יש מהן כיוצא בהן, ויש מהן לאו …

הלכה ב א כל תולדה כאב שלה חוץ מצרורות המנתזין מתחת רגלי הבהמה בשעת הילוכה. שאע"פ …

• כתובות מא ע"ב · ו והלכתא: פלגא ניזקא קנסא. תיובתא והלכתא?! אין: טעמא מאי איתותב — משום …
• בבא קמא ב ע"ב · ב הכא מאי? אמר רב פפא: יש מהן כיוצא בהן, ויש מהן לאו …
• בבא קמא ב ע"ב · יח אלא תולדה דקרן כקרן, וכי קאמר רב פפא – אשן ורגל.
• בבא קמא ג ע"א · טו מאי שנא שן – דיש הנאה להזיקו, וממונך ושמירתו עליך; הני נמי …
• בבא קמא ג ע"א · טז תולדה דרגל מאי היא? הזיקה בגופה דרך הילוכה, בשערה דרך הילוכה, בשליף …
• בבא קמא ג ע"ב · ח רגל?! הא אוקימנא תולדה דרגל כרגל! בחצי נזק צרורות, דהלכתא גמירי לה.
• בבא קמא ג ע"ב · ט ואמאי קרי לה תולדה דרגל? לשלם מן העלייה.
• בבא קמא ג ע"ב · יב לרבא דמבעיא ליה, אמאי קרי לה תולדה דרגל? לפוטרה ברשות הרבים.
• בבא קמא יח ע"ב · ג אלא הא דבעי רבא: יש העדאה לצרורות, או אין העדאה לצרורות? אי …

הלכה ג ב כיצד בהמה שנכנסה לחצר הניזק והלכה והיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברו את …

• בבא קמא יז ע"א · יד היתה מבעטת, או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה – ושברה את הכלים, …
• בבא קמא יז ע"ב · ט צרורות מאן דכר שמיהו? חסורי מחסרא, והכי קתני: צרורות כי אורחייהו – …

הלכה ד וכן אם היתה מהלכת ברשות הרבים ונתזו צרורות מתחת רגליה לרשות הניזק ושברו את …

• בבא קמא יז ע"א · יד היתה מבעטת, או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה – ושברה את הכלים, …
• בבא קמא יט ע"א · יח איתיביה: היתה מהלכת בדרך והתיזה, בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים – …

הלכה ה היתה מהלכת ברשות הרבים ובעטה והתיזה צרורות והזיקו ברשות הרבים פטור. ואם תפש הניזק …

• בבא קמא יט ע"א · טז בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: היתה מהלכת ברשות הרבים, ובעטה והתיזה …

הלכה ו בעטה בארץ ברשות הניזק והתיזה צרורות מחמת הבעיטה והזיקו שם חייב לשלם רביע נזק …

• בבא קמא טו ע"ב · טו ואי תפס – לא מפקינן מיניה.
• בבא קמא יט ע"א · ג בעי רב אשי: יש שנוי לצרורות לרביע נזק, או אין שנוי לצרורות …
• בבא קמא יט ע"א · יד או דלמא, היתה מבעטת והזיקה בביעוטה, או צרורות מחמת ביעוט – חצי …
• בבא קמא יט ע"א · טו בעי מיניה רבי אבא בר ממל מרבי אמי, ואמרי לה מרבי חייא …
• שבועות לג ע"א · יד הניחא למאן דאמר פלגא נזקא ממונא; אלא למאן דאמר קנסא, מאי איכא …

הלכה ז כל המשלם נזק שלם א הרי התשלומין ממון שהוא חייב לשלמו כמי שלוה מחבירו …

• כתובות מא ע"א · ה האומר גנבתי משלם את הקרן וכו׳. איתמר, פלגא ניזקא, רב פפא אמר: …
• כתובות מא ע"ב · ו והלכתא: פלגא ניזקא קנסא. תיובתא והלכתא?! אין: טעמא מאי איתותב — משום …
• בבא קמא טו ע"א · יד רב הונא בריה דרב יהושע אמר קנסא – קסבר: סתם שוורים בחזקת …
• בבא קמא טו ע"ב · יב לא פסיקא ליה. כיון דאיכא חצי נזק צרורות, דהלכתא גמירי לה דממונא …
• סנהדרין ג ע"א · י הניחא למאן דאמר: ״פלגא ניזקא קנסא״, אלא למאן דאמר: ״פלגא ניזקא ממונא״, …

הלכה ח ב זה הכלל כל המשלם מה שהזיק הרי זה ממון וכל המשלם יתר או …

• כתובות מא ע"א · א מתני׳ האומר: ״פתיתי את בתו של פלוני״ — משלם בושת ופגם על …
• בבא קמא טו ע"א · כא ואם איתא, ליתני נמי הא – תם אינו משלם על פי עצמו, …
• בבא קמא טו ע"ב · ו תא שמע: זה הכלל, כל המשלם יותר על מה שהזיק – אינו …
• בבא קמא טו ע"ב · ח אבל פחות מאי – הכי נמי דלא משלם? אי הכי, אדתני: זה …

הלכה ט תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו. אם היו בתוכו תבלין וכיוצא …

• קידושין כד ע"ב · י והתני רמי בר יחזקאל: תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית, ותקע בו …
• בבא קמא יח ע"ב · יז תא שמע, דתני רמי בר יחזקאל: תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית, …
• בבא קמא יט ע"א · ב לא; בחד זמנא, ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי. והא משונה הוא! דאית ביה …

הלכה י וכן סוס שצנף וחמור שנער ושבר את הכלים משלם חצי נזק. התרנגולין מועדין להלך …

• קידושין כד ע"ב · י והתני רמי בר יחזקאל: תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית, ותקע בו …
• בבא קמא יז ע"א · טו התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר. היה דליל קשור ברגליו, או שהיה מהדס …
• בבא קמא יח ע"ב · יז תא שמע, דתני רמי בר יחזקאל: תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית, …
• בבא קמא יט ע"א · ב לא; בחד זמנא, ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי. והא משונה הוא! דאית ביה …
• בבא קמא יט ע"ב · ז התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר וכו׳. אמר רב הונא: לא שנו אלא …
• בבא קמא יט ע"ב · ח נקשר מאליו – מאן חייב? אילימא בעל הדליל, היכי דמי? אי דאצנעיה …
• בבא קמא יט ע"ב · י אלא מתניתין בדאדייה אדויי. וכי אתמר דרב הונא – בעלמא אתמר. דליל …
• שבועות לג ע"א · יג תא שמע: ״משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד …

הלכה יא הצניע בעל החוט את החוט והתרנגולים דרסו עליו והוציאוהו ונקשר ברגליהן ושברו בו את …

• בבא קמא יט ע"ב · ז התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר וכו׳. אמר רב הונא: לא שנו אלא …
• בבא קמא יט ע"ב · ח נקשר מאליו – מאן חייב? אילימא בעל הדליל, היכי דמי? אי דאצנעיה …
• בבא קמא יט ע"ב · י אלא מתניתין בדאדייה אדויי. וכי אתמר דרב הונא – בעלמא אתמר. דליל …

הלכה יב א תרנגולין שהיו מפריחין ממקום למקום ושברו את הכלים. אם בכנפיהם שברו משלם נזק …

• בבא קמא יז ע"ב · י תנו רבנן: תרנגולין שהיו מפריחין ממקום למקום, ושברו כלים בכנפיהן – משלם …

הלכה יג היו מהדסין על גבי עיסה או על גבי פירות וטנפו או נקרו משלמין נזק …

• בבא קמא יז ע"ב · י תנו רבנן: תרנגולין שהיו מפריחין ממקום למקום, ושברו כלים בכנפיהן – משלם …

הלכה יד היו מחטטין בחבל ונפסק החבל ונשבר הדלי משלמין נזק שלם. והוא שנתגלגל הדלי מחמתן …

• בבא קמא יז ע"ב · יז תנו רבנן: תרנגולים שהיו מחטטין בחבל דלי, ונפסק החבל ונשבר הדלי – …
• בבא קמא יח ע"א · ב תא שמע: תרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי, ונפסק החבל ונשבר הדלי – …
• בבא קמא יח ע"א · ג והא חבל משונה הוא! דמאוס בלישה: והא ״נשבר דלי״ קתני! אלא סומכוס …
• בבא קמא יח ע"א · ח אמר רב ביבי בר אביי: דקאזיל מיניה מיניה.

הלכה טו הכלב והגדי שקפצו מראש הגג מלמעלה למטה ושברו את הכלים משלמין נזק שלם מפני …

• בבא קמא כא ע"ב · ז מתני׳ הכלב והגדי שקפצו מראש הגג, ושברו את הכלים – משלם נזק …
• בבא קמא כא ע"ב · ט תניא נמי הכי: הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים – …

הלכה טז קפצו ממטה למעלה משלמין חצי נזק. והוא שנתלש הגדי ונסרך וקפץ הכלב אבל נסרך …

• בבא קמא כא ע"ב · יב תנו רבנן: הכלב והגדי שדלגו ממטה למעלה – פטורין. מלמעלה למטה – …
• בבא קמא כב ע"א · א והתניא: הכלב והגדי שדילגו; בין מלמעלה למטה, בין מלמטה למעלה – פטורין! …

הלכה יז כלב שנטל את החררה והלך לו לגדיש. אם הניחה בגדיש ואכל את החררה והדליק …

• בבא קמא כא ע"ב · ז מתני׳ הכלב והגדי שקפצו מראש הגג, ושברו את הכלים – משלם נזק …
• בבא קמא כב ע"א · ח ורבי יוחנן – דאנחה אנוחי; על חררה ועל מקום גחלת משלם נזק …
• בבא קמא כג ע"א · ח על החררה משלם כו׳. מאן חייב – בעל כלב. וליחייב נמי בעל …
• בבא קמא כג ע"א · ט אי כששימר גחלתו, מאי בעי כלב התם? בשחתר. אמר רב מרי בריה …
• בבא קמא כג ע"א · י דאכלה היכא? אילימא דאכלה בגדיש דעלמא, הא בעינן ״ובער בשדה אחר״, וליכא! …

הלכה יח במה דברים אמורים כששמר בעל הגחלת את אשו וסתם הדלת ובא הכלב וחתר ונטל …

• בבא קמא כג ע"א · ח על החררה משלם כו׳. מאן חייב – בעל כלב. וליחייב נמי בעל …
• בבא קמא כג ע"א · ט אי כששימר גחלתו, מאי בעי כלב התם? בשחתר. אמר רב מרי בריה …
• בבא קמא כג ע"א · י דאכלה היכא? אילימא דאכלה בגדיש דעלמא, הא בעינן ״ובער בשדה אחר״, וליכא! …

הלכה יט א המשסה כלבו של חבירו בחבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ובעל הכלב …

• בבא קמא כג ע"ב · ו תא שמע: שיסה בו את הכלב, שיסה בו את הנחש – פטור. …
• בבא קמא כד ע"ב · ט אמר רבא, אם תמצי לומר: המשסה כלבו של חבירו בחבירו – חייב; …

הלכה כ א שתי פרות ברשות הרבים אחת רבוצה ואחת מהלכת ובעטה מהלכת ברבוצה חייב חצי …

• בבא קמא כד ע"ב · יא אמר ליה: אנא – בההיא חיובי מחייבנא, דאמרינן ליה: כי אית לך …
• בבא קמא לב ע"א · טו מתניתין – דכי אורחיה קא מסגי; הכא – אמרה לה: נהי דאית …

הלכה א הבהמה מועדת לאכול פירות ב או ירקות וכיוצא בהן. לפיכך אם נכנסה לרשות הניזק …

• בבא קמא יט ע"ב · יב מתני׳ כיצד השן מועדת? לאכול את הראוי לה. הבהמה מועדת לאכול פירות …
• בבא קמא יט ע"ב · יג ואם נהנית – משלמת מה שנהנית.

הלכה ב כיצד נכנסה לרשות הניזק ואכלה שומשמין או לוט וכיוצא בהם בשוה דינר משלם דינר. …

• בבא קמא כ ע"א · טו תניא כוותיה דרבה, תניא כוותיה דרבא. תניא כוותיה דרבה – רבי שמעון …
• בבא קמא כ ע"א · טז תניא כוותיה דרבא – אם נהנית, משלמת מה שנהנית. כיצד? אכלה קב …

הלכה ג אכלה אוכלים הרעים לה כגון שאכלה חיטין הואיל ולא נהנית פטור. אכלה אוכלין שאין …

• בבא קמא יט ע"ב · יב מתני׳ כיצד השן מועדת? לאכול את הראוי לה. הבהמה מועדת לאכול פירות …
• בבא קמא כ ע"א · י ושמואל אמר: לא שנו אלא פירות וירקות, אבל כסות וכלים – חייבת.
• בבא קמא כ ע"א · טו תניא כוותיה דרבה, תניא כוותיה דרבא. תניא כוותיה דרבה – רבי שמעון …
• בבא קמא כ ע"א · טז תניא כוותיה דרבא – אם נהנית, משלמת מה שנהנית. כיצד? אכלה קב …

הלכה ד בהמה שהיתה עומדת ברשות הניזק ותלשה פירות מרשות הרבים ואכלתן ברשות הניזק הרי הדבר …

• בבא קמא כ ע"א · ה בעי רבי זירא: מתגלגל מהו? היכי דמי? כגון דקיימא עמיר ברשות היחיד …

הלכה ו ה בהמה שאכלה אוכלין שאין דרכה לאכלן אבל אוכלתן על ידי הדחק. כגון פרה …

• בבא קמא יט ע"ב · טז ופרה שאכלה שעורין, וחמור שאכל כרשינין, וכלב שליקק את השמן, וחזיר שאכל …

הלכה ז חיה שנכנסה לרשות הניזק וטרפה ואכלה בהמה או בשר משלם נזק שלם שזהו דרכה. …

• כתובות מא ע"ב · ז והשתא דאמרת פלגא ניזקא קנסא, האי כלבא דאכל אימרי, ושונרא דאכיל תרנגולי …
• בבא קמא טו ע"ב · יג והשתא דאמרת פלגא נזקא קנסא, האי כלבא דאכל אימרי, ושונרא דאכלה תרנגולא …
• בבא קמא טו ע"ב · יד והני מילי ברברבי, אבל בזוטרי – אורחיה הוא.
• בבא קמא טז ע"ב · ו והתניא: וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק, טרפה בהמה ואכלה בשר – משלם …
• בבא קמא יט ע"ב · יח ופת אורחיה הוא?! ורמינהו: אכלה פת ובשר ותבשיל – משלם חצי נזק. …

הלכה ח סל שיש בו לחם ונכנס חמור ושבר הסל ואכל הלחם משלם על הסל ועל …

• בבא קמא יט ע"ב · יז ההוא חמרא דאכל נהמא ופלסיה לסלא, חייביה רב יהודה לשלם נזק שלם …
• בבא קמא כ ע"א · א ההוא ברחא דחזא ליפתא אפומא דדנא, סריך סליק, אכלה לליפתא ותבריה לדנא. …

הלכה ט ז בהמה שאכלה מתוך הרחבה בין דרך הליכתה בין שעמדה ואכלה משלם מה שנהנית, …

• בבא קמא יט ע"ב · יד כיצד משלמת מה שנהנית? אכלה מתוך הרחבה – משלמת מה שנהנית, מצדי …
• בבא קמא כא ע"א · י כיצד משלמת מה שנהנית וכו׳. אמר רב: ובמחזרת. ושמואל אמר: אפילו מחזרת …
• בבא קמא כא ע"א · יא ולשמואל – היכי משכחת לה דמחייב? כגון דשבקתה לרחבה, ואזלה וקמה בצידי …

הלכה י היתה מהלכת ברשות הרבים ופשטה צוארה ואכלה מעל גבי חברתה ואפילו עמדה משלם מה …

• בבא קמא כ ע"א · ג לימא מסייע ליה: היתה קופתו מופשלת לאחוריו, ופשטה צוארה ואכלה ממנו – …
• בבא קמא כ ע"א · ד והיכא איתמר דרבא? אהא – דאמר רבי אושעיא: בהמה ברשות הרבים; הלכה …

הלכה יא ב בהמה שהוחלקה באבן או במימי רגליה ונפלה לגינה ונחבטה על גבי פירות וירקות …

• בבא קמא נה ע"ב · ה נפלה לגינה ונהנית – משלמת מה שנהנית. ירדה כדרכה והזיקה – משלמת …
• בבא קמא נז ע"ב · יג נפלה לגינה ונהנית – משלמת מה שנהנית. אמר רב: בנחבטה;
• בבא קמא נח ע"א · א ״לא מבעיא״ קאמר: לא מבעיא אכלה – דמשלמת מה שנהנית; אבל נחבטה …
• בבא קמא נח ע"א · ד היכי נפל? רב כהנא אמר: שהוחלקה במימי רגליה, רבא אמר: שדחפתה חברתה.
• בבא קמא נח ע"א · ה מאן דאמר שדחפתה חברתה – כל שכן שהוחלקה במימי רגליה. ומאן דאמר …
• בבא קמא נח ע"א · ו אמר רב כהנא: לא שנו אלא באותה ערוגה, אבל מערוגה לערוגה – …

הלכה יב הוחלקה ונפלה ויצאת וחזרה לגינה אע"פ שחזרה שלא לדעת הבעלים משלם מה שהזיקה מפני …

• בבא קמא נח ע"א · ז אמר רב פפא: לא תימא עד שתצא לדעת ותחזור לדעת, אלא כיון …

הלכה יג ג הקדר שהכניס קדרותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ושברתן בהמתו של בעל הבית …

• בבא קמא מז ע"א · ט מתני׳ הקדר שהכניס קדרותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ושברתן בהמתו של …
• בבא קמא מז ע"א · י הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ואכלתן בהמתו של בעל הבית …
• בבא קמא מז ע"ב · ב רבי אומר: בכולן אינו חייב, עד שיקבל עליו לשמור.

הלכה יד ד וכן אם הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתם בהמתו של בעל …

• ביצה מ ע"א · ג ואמר רב הונא אמר רב: הלכה כדברי חכמים, ושמואל אמר: הלכה כרבי. …
• בבא קמא מז ע"א · ט מתני׳ הקדר שהכניס קדרותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ושברתן בהמתו של …
• בבא קמא מז ע"א · י הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ואכלתן בהמתו של בעל הבית …
• בבא קמא מז ע"ב · ח הכניס פירותיו לחצר בעל הבית וכו׳. אמר רב: לא שנו אלא שהוחלקה …
• בבא קמא מז ע"ב · יב מיתיבי: האשה שנכנסה לטחון חטים אצל בעל הבית שלא ברשות, ואכלתן בהמתו …
• בבא קמא מח ע"א · ו ההיא איתתא דעלא למיפא בההוא ביתא, אתא ברחא דמרי דביתא אכלה ללישא, …
• בבא קמא מח ע"א · י אמרי: לטחון חטים, כיון דלא בעיא צניעותא מידי – לא (בעי) מסלקי …
• בבא מציעא פא ע"ב · ח לימא כתנאי: אם הכניס ברשות בעל חצר – חייב. רבי אומר: בכולם …

הלכה טו א המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל השדה פטור. ואם …

• בבא קמא נט ע"ב · ט מתני׳ המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות, ואכלתן בהמתו של בעל השדה …
• בבא קמא נט ע"ב · י גמ׳ לימא תנן דלא כרבי? דאי כרבי, האמר: עד שיקבל עליו בעל …

הלכה א הכונס צאן לדיר ונעל בפניהן בדלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה ויצאה והזיקה פטור. ואם …

• בבא קמא יג ע"ב · כא לאתויי הא דתנו רבנן: ״כשהזיק חב המזיק״ – להביא שומר חנם והשואל …
• בבא קמא נה ע"ב · א מתני׳ הכונס צאן לדיר, ונעל בפניה כראוי, ויצאה והזיקה – פטור. לא …
• בבא קמא נה ע"ב · ב נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים, ויצאה והזיקה – פטור. הוציאוה לסטים – …
• בבא קמא נה ע"ב · ז גמ׳ תנו רבנן: איזהו ״כראוי״, ואיזהו ״שלא כראוי״? דלת שיכולה לעמוד ברוח …
• בבא קמא נו ע"א · יט אבל לא חתרה מאי, חייב?! היכי דמי? אילימא בכותל בריא – כי …
• בבא קמא נו ע"א · כא אלא מתניתין בכותל בריא, ואפילו לא חתרה. וכי איתמר דרבה – אסיפא …

הלכה ב הפורץ גדר לפני בהמת חבירו ויצאת והזיקה. אם היה גדר חזק ובריא חייב. ואם …

• בבא קמא מז ע"ב · ט אמר רב ששת: אמינא, כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא. דתניא: …
• בבא קמא נה ע"ב · כ אמר מר: הפורץ גדר בפני בהמת חבירו. היכי דמי? אילימא בכותל בריא …

הלכה ג המעמיד בהמת חבירו על גבי קמת חבירו המעמיד חייב לשלם מה שהזיק. וכן אם …

• בבא קמא נו ע"ב · ב לא צריכא, דקמו לה באפה. כי הא דאמר רבה אמר רב מתנה …
• בבא קמא נו ע"ב · ג אמר ליה אביי לרב יוסף: הכישה אמרת לן, ולסטים נמי דהכישוה.

הלכה ד המוסר בהמתו לשומר חנם או לנושא שכר או לשוכר או לשואל נכנסו תחת הבעלים …

• בבא קמא יג ע"ב · כא לאתויי הא דתנו רבנן: ״כשהזיק חב המזיק״ – להביא שומר חנם והשואל …
• בבא קמא מד ע"ב · כא מתני׳ שור שהוא יוצא ליסקל, והקדישו בעליו – אינו מוקדש. שחטו – …
• בבא קמא מה ע"א · ט מסרו לשומר חנם ולשואל כו׳. תנו רבנן: ארבעה נכנסו תחת הבעלים, ואלו …
• בבא קמא מה ע"א · יא אמרי: הכא במאי עסקינן – דנטריה שמירה פחותה, ולא נטריה שמירה מעולה. …
• בבא קמא נה ע"ב · ד מסרה לרועה – נכנס הרועה תחתיו.

הלכה ה הניחה בחמה אפילו חתרה ויצאת והזיקה חייב זה שהניחה שם. שכיון שהניחה בחמה הרי …

• בבא קמא נה ע"ב · ג הניחה בחמה, או שמסרה לחרש שוטה וקטן, ויצאה והזיקה – חייב.

הלכה ו מסר בהמתו לחרש שוטה וקטן אע"פ שהיה השור קשור הבעלים חייבין. שדרך השור וכיוצא …

• בבא קמא ט ע"ב · י גמ׳ תנו רבנן: כל שחבתי בשמירתו – הכשרתי את נזקו. כיצד? שור …
• בבא קמא ט ע"ב · יא במאי עסקינן? אילימא בשור קשור ובור מכוסה, דכוותה גבי אש – גחלת; …
• בבא קמא נה ע"ב · ג הניחה בחמה, או שמסרה לחרש שוטה וקטן, ויצאה והזיקה – חייב.

הלכה ז מסר שורו לחמשה ופשע בו אחד מהן ויצא והזיק אם אינו משתמר אלא בחמשתן …

• בבא קמא י ע"א · יח מתקיף לה רבי זירא: ותו ליכא? והא איכא: מסר שורו לחמשה בני …

הלכה ח שאלו בחזקת תם ונמצא מועד. אם ידע השואל שהוא נגחן הבעלים משלמים חצי נזק …

• בבא קמא מ ע"א · כ תנו רבנן: שאלו בחזקת תם, ונמצא מועד – בעלים משלמין חצי נזק, …
• בבא קמא מ ע"א · כג אמר רב: הכא במאי עסקינן – שהכיר בו שהוא נגחן.
• בבא קמא מ ע"א · כה משום דאמר ליה: סוף סוף אי תם הוה – פלגא נזקא בעית …

הלכה ט שאלו כשהוא תם והועד בבית השואל והחזירו לבעליו חוזר לתמותו. הואיל ונשתנית רשותו בטלה …

• בבא קמא מ ע"א · כ תנו רבנן: שאלו בחזקת תם, ונמצא מועד – בעלים משלמין חצי נזק, …
• בבא קמא מ ע"א · כג אמר רב: הכא במאי עסקינן – שהכיר בו שהוא נגחן.
• בבא קמא מ ע"א · כה משום דאמר ליה: סוף סוף אי תם הוה – פלגא נזקא בעית …
• בבא קמא מ ע"ב · יג רב פפא אמר: מדסיפא רשות משנה, רישא נמי רשות משנה; ורישא היינו …

הלכה י שומר שקבל עליו שמירת גוף הבהמה בלבד אבל לא שמירת נזקיה והזיקה פטור מלשלם …

• בבא קמא יד ע"א · ג הכי קאמר: אם קבל עליו שמירת נזקיו – חייב. נפרצה בלילה או …
• בבא קמא מה ע"ב · ז אמר רבא: לעולם שקיבל עליו שמירת נזקיו, והכא במאי עסקינן – כגון …

הלכה יא מסר השומר לשומר אחר השומר הראשון חייב לשלם לניזק שהשומר שמסר לשומר חייב. והרי …

• בבא קמא יא ע"ב · ט רבא אמר: שומר שמסר לשומר – חייב. ולא מיבעיא שומר שכר שמסר …
• בבא קמא נו ע"ב · ו אמר לך רבא: מאי ״מסרו לרועה״ – לברזיליה, דאורחיה דרועה למימסר לברזיליה.
• בבא קמא נו ע"ב · ח לימא מסייע ליה לרבא – דאמר רבא: שומר שמסר לשומר חייב? אמרי: …
• בבא מציעא לו ע"א · ח אתמר: שומר שמסר לשומר, רב אמר: פטור, ורבי יוחנן אמר: חייב.
• בבא מציעא לו ע"א · י ולטעמיה דרבי יוחנן, לא מיבעיא שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעה …

הלכה יג א כל בהמה שהזיקה פירות מחוברין משערין מה שהזיקה בששים ומשלם זה שנתחייב לשלם …

• בבא קמא מז ע"א · ה וכן אתה מוצא בקוטע יד עבדו של חבירו. וכן אתה מוצא במזיק …
• בבא קמא נה ע"ב · ה נפלה לגינה ונהנית – משלמת מה שנהנית. ירדה כדרכה והזיקה – משלמת …
• בבא קמא נח ע"ב · ח היכי שיימינן? אמר רבי יוסי בר חנינא: סאה בששים סאין. רבי ינאי …
• בבא מציעא צט ע"ב · ה אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ״שמין בית סאה באותה שדה״ תנן.

הלכה יד אכלה פירות גמורין שאין צריכים לקרקע משלם דמי פירות גמורין בשוויהן אם סאה דמי …

• בבא קמא נה ע"ב · ו רבי שמעון אומר: אכלה פירות גמורים – משלמת פירות גמורים. אם סאה …
• בבא קמא נט ע"א · יט והלכתא כוותיה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע בדקלא (ד)ארמאה, והלכתא …

הלכה א בהמה שהיתה רועה ג ופרשה ונכנסה בשדות ובכרמים אע"פ שעדיין לא הזיקה מתרין בבעליה …

• בבא קמא כג ע"ב · טו מכריז רב יוסף ואיתימא רבה: דסלקין לעילא ודנחתין לתחתאה – הני עיזי …

הלכה ב לפיכך אסרו חכמים לגדל א בהמה דקה וחיה דקה בארץ ישראל במקום השדות והכרמים …

• תענית כה ע"א · ט ורבי חנינא בן דוסא מהיכן הוו ליה עזים? והא עני הוי! ועוד, …
• בבא קמא עט ע"ב · יב מתני׳ אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל; אבל מגדלין בסוריא, ובמדברות של …
• בבא קמא פ ע"א · יא כשם שאמרו אין מגדלין בהמה דקה, כך אמרו אין מגדלין חיה דקה. …

הלכה ג עשרה תנאים ב התנה יהושע ובית דינו בשעה שחלק את הארץ, ואלו הן. א) …

• עירובין יז ע"א · יז מותרין בגזל עצים יבשים. האי תקנתא דיהושע הוה? דאמר מר, עשרה תנאים …
• עירובין יז ע"ב · ב ומת מצוה קנה מקומו? והתניא: המוצא מת מוטל בסרטיא — מפניהו לימין …
• עירובין יז ע"ב · ד אמר רב ביבי: הכא במת מוטל על המיצר עסקינן. מתוך שניתנה רשות …
• סוטה מה ע"ב · יג נמצא ראשו במקום כו׳. במאי קמיפלגי? אילימא לענין מדידה קמיפלגי, הא מדקתני …
• בבא קמא פ ע"ב · יז תנו רבנן, עשרה תנאין התנה יהושע:
• בבא קמא פא ע"א · ג שיהו מרעין בחורשין. אמר רב פפא: לא אמרן אלא דקה בגסה, אבל …
• בבא קמא פא ע"א · ד ומלקטין עצים משדותיהם. לא אמרן אלא בהיזמי והיגי, אבל בשאר עצים – …
• בבא קמא פא ע"א · ה ואפילו במחוברין – לא אמרן אלא בלחין, אבל ביבשין – לא. ובלבד …
• בבא קמא פא ע"א · ט וקוטמין נטיעה בכל מקום, חוץ מגרופיות של זית. פירשו רבי תנחום ורבי …
• בבא קמא פא ע"ב · ז ונפנין לאחורי הגדר, ואפילו בשדה שהיא מלאה כרכום. אמר רב אחא בר …
• בבא קמא פא ע"ב · יב התועה בין הכרמים, מפסיג ויורד מפסיג ועולה. תנו רבנן: הרואה חבירו תועה …
• בבא קמא פא ע"ב · טז ומת מצוה קנה מקומו. ורמינהי: המוצא מת מוטל באיסרטיא, מפנהו לימין איסרטיא …
• בבא קמא פא ע"ב · יח אמר רב ביבי: במוטל על המיצר; מתוך שניתן לפנותו, מפנהו לכל מקום …

הלכה ד שלמה תקן שיהיו עוברי דרכים מותרין בימות החמה להלך בשבילין שבשדות שיש להן בעלים …

• תענית ו ע"ב · ד רב פפא אמר: כדי להלך בשבילי הרשות. דאמר מר: מהלכין כל אדם …
• בבא קמא פא ע"ב · יט אמרי: עשרה?! הני חד סרי הויין! מהלכין בשבילי הרשות – שלמה אמרה.

הלכה ה ותקנות אלו כולן נוהגות בכל מקום אפילו בחוצה לארץ.

• בבא קמא פא ע"ב · ט ומסלקין לצידי הדרכים, מפני יתידות הדרכים. שמואל ורב יהודה הוו שקלי ואזלי …

הלכה ו ומשירד הטל בבבל אסור להלך בשבילין שיש להן בעלים.

• בבא קמא פא ע"ב · ח ומהלכין בשבילי הרשות, עד שתרד רביעה שניה. אמר רב פפא: והאי דידן …

הלכה ז אע"פ שאין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל מותר לשהותה קודם לרגל שלשים יום וקודם …

• בבא קמא עט ע"ב · יח ואף על פי שאמרו אין מגדלין בהמה דקה – אבל משהה הוא …
• בבא קמא פ ע"א · א והטבח לוקח ושוחט, לוקח ושוהה – ובלבד שלא ישהה העגונה שבהן שלשים …
• בבא קמא פ ע"א · ג אלא הכי קא בעו מיניה: מהו לשהות? אמר להן: מותר, ובלבד שלא …

הלכה ח וכבר עשו בבל כארץ ישראל לאסור בה גידול בהמה דקה וחיה דקה מפני שהיו …

• בבא קמא פ ע"א · יג אמר רב יהודה אמר רב: עשינו עצמנו בבבל כארץ ישראל לבהמה דקה. …

הלכה ט א וכן אסרו חכמים לגדל חזירים בכל מקום. ולא את הכלב אלא אם כן …

• כתובות מא ע"ב · ט בין כך ובין כך משמתינן ליה. דאמרינן ליה: סליק הזיקך, מדרבי נתן. …
• סוטה מט ע"ב · י אותה שעה אמרו: ארור אדם שיגדל חזירים, וארור אדם שילמד לבנו חכמת …
• בבא קמא טו ע"ב · יח מדרבי נתן. דתניא, רבי נתן אומר: מניין שלא יגדל אדם כלב רע …
• בבא קמא עט ע"ב · יד אין מגדלין חזירין – בכל מקום. לא יגדל אדם את הכלב, אלא …
• בבא קמא פב ע"ב · יח באותה שעה אמרו: ארור האיש שיגדל חזירים, וארור האדם שילמד את בנו …
• בבא קמא פג ע"א · ד לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן קשור בשלשלאות כו׳. תנו …
• בבא קמא פג ע"א · ה תניא רבי אליעזר הגדול אומר: המגדל כלבים – כמגדל חזירים. למאי נפקא …

הלכה י רועה שעשה תשובה אין מחייבין אותו למכור מיד אלא מוכר על יד על יד. …

• בבא קמא פ ע"א · ח תנו רבנן: רועה שעשה תשובה – אין מחייבין אותו למכור מיד, אלא …

הלכה א א אי זהו מועד כל שהעידו בו שלשה ימים. אבל אם נגח ביום אחד …

• יבמות סה ע"א · א קובעת לה וסת, עד שתקבענה שלש פעמים. ואין מטהרת מן הוסת, עד …
• בבא קמא כג ע"ב · טז מתני׳ איזהו תם ואיזהו מועד? מועד – כל שהעידו בו שלשה ימים, …
• בבא קמא כד ע"א · ט אבעיא להו: ״שלשה ימים״ דקתני – לייעודי תורא, או לייעודי גברא?
• בבא בתרא כח ע"א · ו גמ׳ אמר רבי יוחנן, שמעתי מהולכי אושא שהיו אומרים: מנין לחזקה שלש …
• בבא בתרא כח ע"א · ז אי – מה שור המועד עד נגיחה רביעית לא מיחייב, הכא נמי, …

הלכה ב אין העדה אלא בפני הבעלים ובפני בית דין שנאמר והועד בבעליו. ואין העדה אלא …

• בבא קמא כד ע"א · יא תא שמע: אין השור נעשה מועד, עד שיעידו בו בפני בעלים ובפני …

הלכה ג ג שור של חרש שוטה וקטן ומי שהוא במדינת הים שנגחו פטורין. אבל בית …

• בבא קמא לט ע"א · ג מתני׳ שור של פקח שנגח שור של חרש שוטה וקטן – חייב. …
• בבא קמא לט ע"א · ד שור של חרש שוטה וקטן שנגח – בית דין מעמידין להן אפוטרופוס, …
• בבא קמא לט ע"ב · ג דתניא: שור שנתחרשו בעליו, ושנשתטו בעליו, ושהלכו בעליו למדינת הים – יהודה …
• בבא קמא לט ע"ב · ו אלא מאי ״הרי הוא בתמותו״ – הרי הוא בתמימותו, דלא מחסרינן ליה. …

הלכה ד הזיקו אחר שהועדו בפני אפוטרופוסין אם עדיין הוא תם משלם חצי נזק מגופו ואם …

• בבא קמא לט ע"ב · א ממנעי ולא עבדי. רבי יוסי בר חנינא אמר מעליית אפוטרופוס – וחוזרין …
• בבא קמא מ ע"א · ה תנו רבנן: אפוטרופסים משלמין מן העלייה, ואין משלמין כופר.

הלכה ה שוורים שמשחקין בהן ומלמדין אותן ליגח זה את זה אינם מועדים זה לזה. ואפילו …

• בבא קמא לט ע"א · ו שור האצטדין – אינו חייב מיתה, שנאמר: ״כי יגח״ – ולא שיגיחוהו.
• בבא קמא מ ע"ב · יד שור האצטדין אינו חייב מיתה. איבעיא להו: מהו לגבי מזבח?

הלכה ו שור שהועד ונמכר או ניתן במתנה חזר לתמותו שהרשות שנשתנית משנה דינו. אבל אם …

• בבא קמא לט ע"א · ה נתפקח החרש, נשתפה השוטה והגדיל הקטן – חזר לתמותו, דברי רבי מאיר. …
• בבא קמא לט ע"ב · ז וסיפא במאי קמיפלגי? רשות משנה איכא בינייהו – סומכוס סבר: רשות משנה, …

הלכה ז בהמה שהועדה וחזרה בה מדבר שהועדה לו חזרה לתמותה. כיצד שור שהועד ליגח וחזר …

• בבא קמא טו ע"ב · טז ואי אמר: קבעו לי זימנא, דאזילנא לארעא דישראל – קבעינן ליה. ואי …
• בבא קמא כג ע"ב · יז גמ׳ מאי טעמא דרבי יהודה? אמר אביי: ״תמל״ – חד; ״מתמל״ – …

הלכה ח שור שהוא מועד למינו הרי זה אינו מועד לשאינו מינו. הועד לאדם אינו מועד …

• בבא קמא לז ע"א · ד מתני׳ שור שהוא מועד למינו, ואינו מועד לשאינו מינו; מועד לאדם ואינו …
• בבא קמא לז ע"א · ה אמרו לפני רבי יהודה: הרי זה מועד לשבתות ואינו מועד לחול? אמר …
• בבא קמא לז ע"א · ז גמ׳ איתמר, רב זביד אמר: ״ואינו מועד״ תנן. רב פפא אמר: ״אינו …

הלכה ט נגח שור היום וחמור למחר וגמל ביום שלישי נעשה מועד לכל. ראה שור היום …

• בבא קמא לז ע"א · כד ואי תימצי לומר נמי איתא לדרב פפא; נגח שור חמור וגמל – …
• בבא קמא לז ע"א · כה תנו רבנן: ראה שור – נגח, שור – לא נגח, שור – …

הלכה י ראה שור היום ונגחו. ולמחר ראה חמור ולא נגחו. ובשלישי ראה סוס ונגחו. וברביעי …

• בבא קמא לז ע"א · כו תנו רבנן: ראה שור – נגח, חמור – לא נגח, סוס – …

הלכה יא נגח בחמשה עשר לחודש זה. ובששה עשר לחודש שני. ובשבעה עשר לחדש שלישי אינו …

• בבא קמא לז ע"ב · ז נגח שור יום חמשה עשר בחודש זה, ויום ששה עשר בחודש זה, …
• בבא קמא לז ע"ב · ט אמר רבא: שמע קול שופר ונגח, קול שופר ונגח, קול שופר ונגח …

הלכה יב נגח שלשה שוורים בשלשה ימים זה אחר זה וברביעי נגח חמור ובחמישי נגח גמל …

• בבא קמא לז ע"ב · א שור, שור ושור, חמור וגמל, מהו?
• בבא קמא לז ע"ב · ג חמור וגמל, שור, שור ושור, מהו? האי שור קמא – בתר חמור …
• בבא קמא לז ע"ב · ד שבת, שבת ושבת, אחד בשבת ושני בשבת, מהו? הא שבת בתרייתא – …
• בבא קמא לז ע"ב · ה חמישי בשבת וערב שבת ושבת, שבת ושבת, מהו? הא שבת קמייתא – …
• בבא קמא לז ע"ב · ו תיקו.

הלכה יג וכל אלו הספיקות וכיוצא בהן אין מחייבין בהן את המזיק אלא חצי נזק ואם …

• בבא קמא לז ע"ב · א שור, שור ושור, חמור וגמל, מהו?
• בבא קמא לז ע"ב · ג חמור וגמל, שור, שור ושור, מהו? האי שור קמא – בתר חמור …
• בבא קמא לז ע"ב · ד שבת, שבת ושבת, אחד בשבת ושני בשבת, מהו? הא שבת בתרייתא – …
• בבא קמא לז ע"ב · ה חמישי בשבת וערב שבת ושבת, שבת ושבת, מהו? הא שבת קמייתא – …
• בבא קמא לז ע"ב · ו תיקו.

הלכה א א שור שקשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי ויצא והזיק. אם תם הוא משלם …

• בבא קמא מה ע"ב · ט רבי יהודה אומר: תם חייב, ומועד פטור; שנאמר: ״ולא ישמרנו בעליו״ – …
• בבא קמא נה ע"ב · י אפילו תימא רבי מאיר, שאני שן ורגל – דהתורה מיעטה בשמירתן. דאמר …

הלכה ב היה מועד לקרן ימין ואינו מועד לקרן שמאל ויצא אחר ששמרו כראוי ונגח בין …

• בבא קמא מה ע"ב · יח אמר רב: מועד לקרן ימין – אינו מועד לקרן שמאל.

הלכה ג א בהמה שחבלה באדם בין בכוונה בין שלא בכוונה. אם תמה היא משלם חצי …

• בבא קמא לג ע"א · יא אדם במועד ומועד באדם – משלם במותר נזק שלם. אדם בתם ותם …
• בבא קמא לג ע"א · טו ורבנן – ״זה״ למה לי? לפוטרו מארבעה דברים.
• בבא קמא לד ע"ב · יד מתני׳ יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו, פטור על …
• בבא קמא לד ע"ב · טו כיצד? שורו שבייש – פטור, והוא שבייש – חייב. שורו שסימא את …
• ערכין יד ע"ב · כ גמ׳ במועד — אין, בתם — לא. לימא מתניתין דלא כרבי עקיבא, …

הלכה ד המכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות ונגחו שורו של בעל הבית או נשכו …

• בבא קמא מז ע"ב · א ברשות, ונגחו שורו של בעל הבית, או שנשכו כלבו של בעל הבית …

הלכה ה נפל ב לבור שבחצר זו והבאיש את מימיו. אם הבאיש את מימיו מיד בשעת …

• בבא קמא מז ע"ב · א ברשות, ונגחו שורו של בעל הבית, או שנשכו כלבו של בעל הבית …
• בבא קמא מז ע"ב · ב רבי אומר: בכולן אינו חייב, עד שיקבל עליו לשמור.
• בבא קמא מח ע"ב · ב נפל לבור והבאיש מימיו – חייב. אמר רבא: לא שנו אלא שהבאיש …

הלכה ו הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות והזיק את בעל הבית או שהוזק בו …

• בבא קמא מז ע"א · יא הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא
• בבא קמא מח ע"א · יא הכניס שורו לחצר בעל הבית. אמר רבא: הכניס שורו לחצר בעל הבית …
• בבא קמא מח ע"א · יג ואמר רבא: הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות, והזיק את בעל …
• בבא קמא מח ע"א · יז ואמר רבא: נכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות, והזיק את בעל הבית …
• בבא קמא מח ע"א · יח אמר רב פפא: לא אמרן – אלא דלא הוה ידע ביה; אבל …
• בבא מציעא פא ע"ב · ח לימא כתנאי: אם הכניס ברשות בעל חצר – חייב. רבי אומר: בכולם …

הלכה ח שמין לנזקין. כיצד הרי ששבר כלי של חבירו בין הוא בין בהמתו אין אומרים …

• בבא קמא טו ע"א · טז לא נצרכא אלא לפחת נבילה.
• בבא קמא לד ע"ב · ה אלא אמר רבי יוחנן: שבח נבילה איכא בינייהו, דמר סבר: דניזק הוי, …

הלכה י השביחה הנבלה והרי היא שוה בשעת העמדה בדין מאה ועשרים. הרי המזיק משלם לו …

• בבא קמא מח ע"ב · ה היה אביו או בנו לתוכו – משלם את הכופר. ואמאי? הא תם …
• בבא קמא מח ע"ב · ו אי הכי, בר קטלא הוא! אמר רב יוסף: דחזא ירוקא ונפל.

הלכה יא שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והפחיתו חמשים ובשעת העמדה בדין השביח הניזק …

• בבא קמא לד ע"א · ג תנו רבנן: שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים, וחבל בו בחמשים …
• בבא קמא לד ע"א · ד כחש – כשעת העמדה בדין.
• בבא קמא לד ע"א · ה שבח מזיק – נותן לו כשעת הנזק. כחש – כשעת העמדה בדין.
• בבא קמא לד ע"א · ח לא, כולה רבי עקיבא היא; והכא במאי עסקינן – כשפיטמו.
• בבא קמא לד ע"א · י אמר רב פפא: רישא – משכחת לה בין דפטמה פטומי בין דשבחא …
• בבא קמא לד ע"א · יב אמר רב אשי: דכחש מחמת מכה, דאמר ליה: קרנא דתורך קבירא ביה.

הלכה יב השביח המזיק בשעת העמדה בדין. אם מחמת שפטמו שבח אינו משתלם ממנו אלא מה …

• בבא קמא לד ע"א · ד כחש – כשעת העמדה בדין.
• בבא קמא לד ע"א · ה שבח מזיק – נותן לו כשעת הנזק. כחש – כשעת העמדה בדין.
• בבא קמא לד ע"א · ח לא, כולה רבי עקיבא היא; והכא במאי עסקינן – כשפיטמו.

הלכה יג על המזיק לטרוח בנבלה עד שממציא אותה לניזק. כיצד כגון שנפל השור לבור ומת …

• בבא קמא י ע"ב · יד תנינא להא דתנו רבנן: תשלומי נזק – מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה.
• בבא קמא י ע"ב · כז לא נצרכא אלא לפחת נבילה.
• בבא קמא יא ע"א · ד והתניא, אחרים אומרים: מניין שעל בעל הבור להעלות שור מבורו – תלמוד …

הלכה א ג בהמה מעוברת שהזיקה גובה חצי נזק ממנה ומולדה מפני שהוא מגופה. אבל תרנגולת …

• בבא קמא מז ע"א · ג רבא לטעמיה, דאמר רבא: פרה שהזיקה – גובה מולדה. מאי טעמא? גופה …

הלכה ב מעוברת שנגחה ונמצא ולדה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה או אחר …

• בבא קמא מו ע"א · ט גמ׳ אמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי סומכוס – דאמר: ממון …
• בבא קמא מו ע"א · י למה לי למימר ״זה כלל גדול בדין״? אצטריך, דאפילו ניזק אומר ברי, …

הלכה ג שור שנגח פרה מעוברת ונמצא עוברה נופל בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה …

• בבא קמא מו ע"א · ט גמ׳ אמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי סומכוס – דאמר: ממון …
• בבא קמא מו ע"א · י למה לי למימר ״זה כלל גדול בדין״? אצטריך, דאפילו ניזק אומר ברי, …

הלכה ד נגח פרה מעוברת והפילה. אין שמין פחת פרה בפני עצמה ופחת הולד בפני עצמו. …

• בבא קמא מז ע"א · ד ואמר רבא: אין שמין לפרה בפני עצמה ולולד בפני עצמו, אלא שמין …

הלכה ה היתה הפרה לאחר והולד לאחר הרי פחת השומן שפחת גוף הפרה לבעל הפרה. ופחת …

• בבא קמא מז ע"א · ח פשיטא, פרה דחד וולד דחד – פיטמא לבעל פרה. נפחא מאי? רב …

הלכה ו שור שהיה רודף אחר שור ד אחר והוזק. הניזק אומר שורך הזיק וזה אומר …

• בבא קמא לה ע"א · יג מתני׳ שור שהיה רודף אחר שור אחר, והוזק; זה אומר: ״שורך הזיק״, …
• בבא קמא מו ע"א · ט גמ׳ אמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי סומכוס – דאמר: ממון …
• בבא קמא מו ע"א · י למה לי למימר ״זה כלל גדול בדין״? אצטריך, דאפילו ניזק אומר ברי, …

הלכה ז אד היו שנים רודפים אחר אחד והרי עדים שאחד מהן הזיק ואין העדים יודעים …

• בבא קמא לה ע"א · יד היו שנים רודפים אחר אחד, זה אומר: ״שורך הזיק״, וזה אומר: ״שורך …
• בבא קמא לה ע"ב · א שניהם פטורים. אם היו שניהם של איש אחד – שניהם חייבים.

הלכה ח במה דברים אמורים בששני השוורים עומדין. אבל אם מת אחד מהן או אבד והיה …

• בבא קמא לו ע"א · ז אלא לעולם בתמין; ורבי עקיבא היא, דאמר: שותפין נינהו; וטעמא דאיתנהו לתרוייהו …

הלכה ט ב היו שני השוורים הרודפין אחד גדול ואחד קטן. הניזק אומר גדול הזיק והמזיק …

• בבא קמא לה ע"ב · ב היה אחד גדול ואחד קטן, הניזק אומר: ״גדול הזיק״, והמזיק אומר: ״לא …

הלכה יא היו הניזקין שנים אחד גדול ואחד קטן והמזיקין אחד גדול ואחד קטן הניזק אומר …

• בבא קמא לה ע"ב · ג היו הניזקין שנים – אחד גדול ואחד קטן, והמזיקין שנים – אחד …
• בבא קמא לה ע"ב · יח גופא – אמר רבה בר נתן: טענו חטין והודה לו בשעורין – …
• בבא קמא לה ע"ב · יט אי מהתם, הוה אמינא: פטור מדמי חטין, וחייב בדמי שעורין. קא משמע …
• בבא קמא לו ע"א · א ראוי ליטול, ואין לו. והתניא: הרי זה משתלם לקטן מן המועד, ולגדול …
• בבא מציעא ה ע"א · יג ואידך מודה ממין הטענה לית ליה, וסבר ליה כרבן גמליאל, דתנן: טענו …

הלכה יב א שור שנגח וחזר ונגח שור אחר הרי הניזק הראשון והבעלים שותפין בו. כיצד …

• בבא קמא לג ע"א · כ במאי קמיפלגי? רבי ישמעאל סבר: בעל חוב הוא, וזוזי הוא דמסיק ליה. …
• בבא קמא לו ע"א · י רבי שמעון אומר: שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים, ואין הנבלה …
• בבא קמא לו ע"ב · ח אתאן לרבי עקיבא, דאמר: תורא דשותפי הוא; רישא רבי ישמעאל וסיפא רבי …

הלכה יג ניזק שתפס בהמה שהזיקה לגבות חצי נזקו מגופה נעשה עליה שומר שכר לנזקין ואם …

• בבא קמא לו ע"ב · ב אמר רבא: לעולם כרבי ישמעאל – דאמר בעלי חובות נינהו; ודקשיא לך: …

הלכה יד ב שני שוורים תמים שחבלו זה בזה משלמין במותר חצי נזק. שניהם מועדין (או …

• בבא קמא לג ע"א · ח מתני׳ שני שוורין תמין שחבלו זה את זה – משלמין במותר חצי …
• בבא קמא לג ע"א · ט אחד תם ואחד מועד – מועד בתם משלם במותר נזק שלם, תם …

הלכה א ג שור שהמית את האדם בכל מקום בין גדול בין קטן בין עבד בין …

• בבא קמא מא ע"א · ה מתני׳ שור שנגח את האדם, ומת – מועד משלם כופר, ותם פטור …

הלכה ב אחד שור ואחד שאר בהמה חיה ועוף שהמיתו הרי אלו נסקלין. מה בין תם …

• ברכות כז ע"א · ו רבי יהודה בן בבא העיד חמשה דברים: שממאנין את הקטנה, ושמשיאין את …
• כתובות מא ע"א · יא תנא ושייר: מאי שייר דהאי שייר! שייר חצי כופר. אי משום חצי …
• בבא קמא ט ע"ב · יח חומר בשור מבבור – שהשור משלם את הכופר, וחייב בשלשים של עבד, …
• בבא קמא טו ע"א · כג שייר חצי כופר.
• בבא קמא מא ע"א · ה מתני׳ שור שנגח את האדם, ומת – מועד משלם כופר, ותם פטור …
• בבא קמא מא ע"ב · ט תנו רבנן: ״ובעל השור נקי״ – רבי אליעזר אומר: נקי מחצי כופר.
• בבא קמא מב ע"ב · יג לא, מחמירני בעבד יותר מבן חורין; שבן חורין יפה סלע – נותן …
• תמורה כח ע"ב · יג יש בנוגח, שהנוגח משלם את הכופר, מה שאין כן ברובע. הוצרך לומר …
• נדה ח ע"א · ז ושמשיאין את האשה על פי עד אחד, ושנסקל תרנגול בירושלים על שהרג …

הלכה ג והואיל וכל בהמה חיה ועוף שהרגו את האדם נסקלין היאך ימצא מועד להרוג עד …

• בבא קמא מא ע"א · ח רב אשי אמר: אומדנא לאו כלום הוא. אלא הכא במאי עסקינן – …
• בבא קמא מא ע"א · ט רב זביד אמר: כגון שהרג שלשה בהמות.
• בבא קמא מא ע"א · י ומועד לבהמה הוי מועד לאדם? אלא אמר רב שימי: כגון שהרג שלשה …
• בבא קמא מא ע"א · יא ומועד לגוים הוי מועד לישראל? אלא אמר רבי שמעון בן לקיש: כגון …
• בבא קמא מא ע"א · יב ומועד לטרפה הוי מועד לשלם? אלא אמר רב פפא: דקטל וערק לאגמא, …
• בבא קמא מא ע"א · טו רבינא אמר: במכירין את בעל השור, ואין מכירין את השור.
• בבא קמא מא ע"א · טז מאי הוה ליה למעבד? משום דאמרי ליה: תורא נגחנא אית לך בבקרך, …

הלכה ד זה שכתוב בתורה וגם בעליו יומת מפי השמועה למדו שחיוב מיתה זו בידי שמים …

• כתובות לז ע"ב · יב מיבעי ליה לכדתניא: רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: …
• בבא קמא לט ע"א · ט מעליית מאן? רבי יוחנן אמר: מעליית יתומין, רבי יוסי בר חנינא אמר: …
• בבא קמא מ ע"א · ו מאן תנא כופרא – כפרה, ויתמי לאו בני כפרה נינהו?
• בבא קמא מ ע"א · יז כיון דכפרה הוא – כחטאת ואשם דמי, מחמר חמיר עילויה ולא בעי …
• מכות ב ע"ב · ט אין נעשין בן גרושה ובן חלוצה – כדאמרן. ואין גולין לערי מקלט …

הלכה ה שור של שני שותפין שהרג. כל אחד מהם משלם כופר שלם שהרי כל אחד …

• בבא קמא מ ע"א · טו משלם האי כופר והאי כופר? כופר אחד אמר רחמנא, ולא שני כופרין! …

הלכה ו אין גומרין דינו של שור אלא בפני בעליו אם היו לו בעלים. אבל אם …

• בבא קמא מ ע"א · ה תנו רבנן: אפוטרופסים משלמין מן העלייה, ואין משלמין כופר.
• בבא קמא מד ע"ב · יב ורבנן, האי ״וארב לו״ מאי עבדי ליה? אמרי דבי רבי ינאי: פרט …

הלכה ז שור שהוא טרפה שהרג את הנפש או שהיה השור של אדם טרפה אינו נסקל …

• סנהדרין עח ע"א · יד ואמר רבא: שור טריפה שהרג – חייב, ושור של אדם טריפה שהרג …
• סנהדרין עח ע"א · טו רב אשי אמר: אפילו שור טריפה נמי שהרג – פטור. מאי טעמא? …

הלכה ח המשסה כלב בחבירו והרגו אין הכלב נסקל. וכן אם גירה בו בהמה או חיה …

• בבא קמא כג ע"ב · ח תא שמע: השיך בו את הנחש – רבי יהודה מחייב, וחכמים פוטרים.
• בבא קמא כג ע"ב · ט ואמר רב אחא בר יעקב: כשתימצי לומר; לדברי רבי יהודה, ארס נחש …
• בבא קמא לט ע"א · ו שור האצטדין – אינו חייב מיתה, שנאמר: ״כי יגח״ – ולא שיגיחוהו.
• בבא קמא מ ע"ב · יד שור האצטדין אינו חייב מיתה. איבעיא להו: מהו לגבי מזבח?
• סנהדרין עח ע"א · יז לדברי חכמים, ארס נחש מעצמו הוא מקיא. לפיכך: נחש בסקילה, והמכיש פטור.

הלכה ט אין הבהמה נסקלת אם המיתה עד שנתכוונה להזיק למי שהיא חייבת עליו סקילה. אבל …

• בבא קמא מא ע"א · ב רבא אמר: לעולם דרבעה וקטלה; ודקא קשיא לך: מה לי קטלה בקרנים, …
• בבא קמא מד ע"א · ט מתני׳ שור שהיה מתחכך בכותל – ונפל על האדם; נתכוין להרוג את …
• בבא קמא מד ע"ב · ד והנזקין שלא בכוונה – רבי יהודה מחייב, ורבי שמעון פוטר.

הלכה י היה מועד ליפול על בני האדם בבורות וראה ירק בבור ונפל לבור בשביל הירק …

• בבא קמא מא ע"א · ב רבא אמר: לעולם דרבעה וקטלה; ודקא קשיא לך: מה לי קטלה בקרנים, …
• בבא קמא מד ע"א · י גמ׳ אמר שמואל: פטור ממיתה, וחייב בכופר. ורב אמר: פטור מזה ומזה.
• בבא קמא מד ע"א · יא ואמאי? הא תם הוא! כדאמר רב: במועד ליפול על בני אדם בבורות, …
• בבא קמא מד ע"א · יב אי הכי, בר קטלא הוא! בשלמא התם – דחזא ירוקא ונפל, אלא …
• בבא קמא מד ע"א · יג הכא נמי – במתחכך בכותל להנאתו. ומנא ידעינן? דבתר דנפל קא מתחכך …

הלכה יא אין הבעלים משלמין את הכופר עד שתמית בהמתן חוץ מרשותן. אבל אם המית ברשות …

• בבא קמא כג ע"ב · יא ומנא תימרא? דתניא: הנכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות, ונגחו שורו של …
• בבא קמא לג ע"א · ד תנו רבנן: פועלים שבאו לתבוע שכרן מבעל הבית, ונגחן שורו של בעל …
• בבא קמא לג ע"א · ו לא צריכא, בגברא דשכיח ולא שכיח, וקרי אבבא ואמר להו ״אין״; מר …

הלכה יג בהמה שנכנסה לחצר הניזק ודרסה על גבי תינוק דרך הלוכה והרגתהו הבעלים משלמין את …

• בבא קמא כו ע"א · יד כופר שלם בתם, לרבי טרפון – מנא ליה? לאו משום דסבר ליה …
• בבא קמא מא ע"א · ג במאי פליגי? ברגל שדרסה על גבי תינוק בחצר הניזק; לאביי – משלם …
• בבא קמא מא ע"ב · ט תנו רבנן: ״ובעל השור נקי״ – רבי אליעזר אומר: נקי מחצי כופר.
• בבא קמא מב ע"ב · יג לא, מחמירני בעבד יותר מבן חורין; שבן חורין יפה סלע – נותן …
• בבא קמא מג ע"ב · טו כי אתא רב דימי, אמר רבי יוחנן: ״כפר״; מה תלמוד לומר ״אם …
• בבא קמא מג ע"ב · יח כי אתא רבין, אמר רבי יוחנן: ״עבד״; מה תלמוד לומר ״אם עבד״? …
• בבא קמא מד ע"א · י גמ׳ אמר שמואל: פטור ממיתה, וחייב בכופר. ורב אמר: פטור מזה ומזה.
• בבא קמא מד ע"א · יא ואמאי? הא תם הוא! כדאמר רב: במועד ליפול על בני אדם בבורות, …
• בבא קמא מד ע"א · יב אי הכי, בר קטלא הוא! בשלמא התם – דחזא ירוקא ונפל, אלא …
• בבא קמא מד ע"א · יג הכא נמי – במתחכך בכותל להנאתו. ומנא ידעינן? דבתר דנפל קא מתחכך …

הלכה יד נראה לי שאע"פ שהתם שהמית בכוונה עבד או שפחה פטור מן הקנס שהוא שלשים …

• בבא קמא מג ע"ב · טו כי אתא רב דימי, אמר רבי יוחנן: ״כפר״; מה תלמוד לומר ״אם …
• בבא קמא מג ע"ב · יח כי אתא רבין, אמר רבי יוחנן: ״עבד״; מה תלמוד לומר ״אם עבד״? …

הלכה א כמה הוא הכופר. כמו שראו הדיינין שהוא דמי הנהרג הכל לפי שוויו של נהרג …

• גיטין מב ע"ב · ו איבעיא להו: מעוכב גט שחרור, יש לו קנס או אין לו קנס?
• קידושין יא ע"ב · ז מאי קא משמע לן? תנינא: חמש סלעים של בן, שלשים של עבד, …
• בבא קמא ט ע"ב · יח חומר בשור מבבור – שהשור משלם את הכופר, וחייב בשלשים של עבד, …
• בבא קמא כז ע"א · ב בא שור וקבלו בקרניו – פלוגתא דרבי ישמעאל בנו של יוחנן בן …
• בבא קמא מא ע"א · ה מתני׳ שור שנגח את האדם, ומת – מועד משלם כופר, ותם פטור …
• בבא קמא מב ע"ב · יג לא, מחמירני בעבד יותר מבן חורין; שבן חורין יפה סלע – נותן …
• מכות ב ע"ב · י מאן תנא כופרא כפרה? אמר רב חסדא: רבי ישמעאל בנו של רבי …
• מכות ב ע"ב · יא אמר רב פפא: לא, דכולי עלמא כופרא כפרה, והכא בהא קא מיפלגי, …
• בכורות מט ע"ב · יא שלשים של עבד, חמשים של אונס ושל מפתה, ומאה של מוציא שם …
• ערכין יד ע"ב · יט מתני׳ בשור המועד שהמית את העבד להקל ולהחמיר, כיצד? אחד שהמית את …

הלכה ב למי נותנין הכופר ליורשי הנהרג. ואם המית אשה הכופר ליורשיה מאביה ואינו לבעל. המית …

• גיטין מב ע"א · יז תא שמע: המית מי שחציו עבד וחציו בן חורין – נותן חצי …
• גיטין מג ע"א · י תא שמע: המית מי שחציו עבד וחציו בן חורין – נותן חצי …
• גיטין מג ע"א · יב אמר רבא, שתי תשובות בדבר: חדא – ד״יורשיו״ קתני; ועוד – כופר …
• בבא קמא מב ע"ב · טו אלא להקיש אשה לאיש, מה איש – נזקיו ליורשיו, אף אשה – …
• בבא קמא מב ע"ב · יז אמר ריש לקיש: לא אמר אלא בכופר – הואיל ואין משתלם אלא …

הלכה ג שור שנגח אשה ויצאו ילדיה אע"פ שהוא מועד ליגח הבעלים פטורין מדמי ולדות. שלא …

• בבא קמא מב ע"א · ג תניא אידך: ״בעל השור נקי״ – רבי יוסי הגלילי אומר: נקי מדמי …
• בבא קמא מב ע"א · ד אמר לו רבי עקיבא, הרי הוא אומר: ״כי ינצו אנשים ונגפו אשה״ …
• בבא קמא מח ע"ב · כב מתני׳ שור שהיה מתכוין לחבירו, והכה את האשה ויצאו ילדיה – פטור …
• בבא קמא מט ע"א · ד אמר לך רב אדא בר אהבה: הוא הדין דאפילו נתכוונו לאשה נמי …
• בבא קמא מט ע"א · ה אמר רב פפא: שור שנגח את השפחה, ויצאו ילדיה – משלם דמי …

הלכה ד ב נגח שפחה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות. שזה כמי שנגח חמור מעוברת. ואם …

• בבא קמא מט ע"א · ד אמר לך רב אדא בר אהבה: הוא הדין דאפילו נתכוונו לאשה נמי …
• בבא קמא מט ע"א · ה אמר רב פפא: שור שנגח את השפחה, ויצאו ילדיה – משלם דמי …

הלכה ו שור שנתכוון לבהמה ונגח את האדם אע"פ שאם המיתו פטור כמו שבארנו אם חבל …

• בבא קמא מד ע"ב · ד והנזקין שלא בכוונה – רבי יהודה מחייב, ורבי שמעון פוטר.

הלכה ז שור תם שהמית והזיק דנין אותו דיני נפשות ואין דנין אותו דיני ממונות. ומועד …

• בבא קמא צ ע"ב · כא תנו רבנן: שור תם שהמית והזיק – דנין אותו דיני נפשות, ואין …

הלכה ח ומהיכן משתלם מן השבח שהשביח ברדייתו אחר שנגמר דינו. שכיון שנגמר דינו לסקילה אין …

• בבא קמא צא ע"א · ד סוף סוף, מהיכא משתלם – מרידיא; אי הכי, תם – נדייניה דיני …

הלכה ט שור שהמית את האדם והקדישו בעליו אינו קדוש. וכן אם הפקירו אינו מופקר. מכרו …

• בבא קמא ט ע"ב · יח חומר בשור מבבור – שהשור משלם את הכופר, וחייב בשלשים של עבד, …
• בבא קמא מא ע"א · יז וזה וזה חייבין מיתה כו׳. תנו רבנן: ממשמע שנאמר ״סקל יסקל השור״ …
• בבא קמא מד ע"ב · טו מתני׳ שור האשה, ושור היתומים, שור האפוטרופוס, שור המדבר, שור ההקדש, שור …
• בבא קמא מד ע"ב · כב מסרו לשומר חנם ולשואל לנושא שכר ולשוכר – נכנסו תחת הבעלים; מועד …

הלכה י שור שלא נגמר דינו שנתערב בשוורים אחרים כולן פטורין לפי שאין גומרין דינו של …

• בבא קמא מה ע"א · ה אלא הכא, בגומרין דינו של שור שלא בפניו קמיפלגי – דרבנן סברי: …
• סנהדרין עט ע"ב · יג ריש לקיש אמר: באדם, דכולי עלמא לא פליגי דפטירי. אבל הכא, בשור …
• סנהדרין פ ע"א · ג ושור שנגמר דינו, שנתערב בשוורין אחרים מעליי – סוקלין אותן. רבי יהודה …

הלכה יא פרה מעוברת שהמיתה את האדם וכן כל בהמה שנעברה בה עבירה הרי עוברה כמוה …

• סנהדרין פ ע"א · ד והתניא: פרה שהמיתה ואחר כך ילדה, אם עד שלא נגמר דינה ילדה …
• סנהדרין פ ע"א · ה אמר מר: אם עד שלא נגמר דינה ילדה, וולדה מותר. ואף על …

הלכה יב נגחה והמיתה ואחר כך נתעברה. אם עד שלא נגמר דינה נתעברה וילדה קודם גמר …

• סנהדרין פ ע"א · ד והתניא: פרה שהמיתה ואחר כך ילדה, אם עד שלא נגמר דינה ילדה …
• סנהדרין פ ע"ב · ב אלא אמר רבינא: אימא, אם עד שלא נגמר דינה עיברה וילדה – …

הלכה יג שור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם בו זכה שהרי משנגמר דינו הפקירוהו בעליו. ואם …

• כריתות כד ע"א · יא אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שור הנסקל שהוזמו עדיו – כל …

הלכה א החופר א בור ברשות הרבים ונפל לתוכו שור או חמור ומת אפילו היה הבור …

• בבא קמא ב ע"א · א מתני׳ ארבעה אבות נזיקין: השור, והבור, והמבעה, וההבער.
• בבא קמא נ ע"ב · ד מתני׳ החופר בור ברשות הרבים, ונפל לתוכו שור או חמור – חייב. …
• בבא קמא נ ע"ב · ו ושמואל אמר: להבלו, וכל שכן לחבטו. ואם תאמר: לחבטו אמרה תורה, ולא …
• בבא קמא נד ע"א · י אלא אמר קרא: ״כסף ישיב לבעליו״ – לרבות כל דאית ליה בעלים. …
• בבא קמא נד ע"ב · ו מתני׳ אחד שור ואחד כל בהמה – לנפילת הבור, ולהפרשת הר סיני, …

הלכה ב אחד החופר בור ברשות הרבים או החופר בור [א] ברשותו ופתחו לרשות הרבים או …

• בבא קמא מט ע"ב · טו מתני׳ החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים, או ברשות הרבים ופתחו …
• בבא קמא מט ע"ב · טז גמ׳ תנו רבנן: החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים; ברשות הרבים …
• בבא קמא נ ע"א · א בבור ברשותו – רבי עקיבא סבר: בור ברשותו נמי חייב, דכתיב: ״בעל …
• בבא קמא נ ע"א · ב ורבי ישמעאל סבר: בעל התקלה.

הלכה ד אחד החופר או המגלה מקום שהיה מכוסה שנאמר כי יפתח איש בור או כי …

• בבא קמא נב ע"א · ו מתני׳ כסהו הראשון, ובא השני ומצאו מגולה, ולא כסהו – השני חייב. …
• בבא קמא נב ע"א · יא כסהו כראוי, ונפל לתוכו שור או חמור, ומת – פטור. כיון דכסהו …
• בבא קמא נב ע"ב · ו איכא דאמרי: הא נמי ודאי לא איבעיא לן; דכיון דאתיין לפרקים – …

הלכה ה הת.ליע מתוכו ונפלו בו שוורים אע"פ שהגמלים מצויין שם תמיד והרי הוא פושע לגמלים …

• בבא קמא נב ע"ב · יד תא שמע: נפל לתוכו שור חרש, שוטה וקטן, סומא ומהלך בלילה – …

הלכה ו המוצא בור וכסהו וחזר וגילהו בעל הבור חייב וזה האחרון פטור. סתמו בעפר וחזר …

• בבא קמא כט ע"ב · יא אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: מי דמי?! התם – …
• בבא קמא כט ע"ב · יב הא לא דמי אלא למוצא בור מגולה, וטממה וחזר וחפרה – דאסתלקו …

הלכה ז בור של שני שותפין ועבר הראשון ולא כסהו השני ולא כסהו הראשון חייב עד …

• בבא קמא נא ע"א · יג מתני׳ בור של שני שותפין; עבר עליו הראשון ולא כסהו, והשני ולא …
• בבא קמא נא ע"ב · טו עבר עליו הראשון ולא כסהו. וראשון מאימת מיפטר? רבה ורב יוסף דאמרי …
• בבא קמא נב ע"א · ו מתני׳ כסהו הראשון, ובא השני ומצאו מגולה, ולא כסהו – השני חייב. …
• בבא קמא נב ע"א · י גמ׳ וראשון עד אימת מיפטר? אמר רב: בכדי שידע. ושמואל אמר: בכדי …

הלכה ח המוסר בורו לשומר חייב בנזקיו. ואם מסרו לחרש שוטה וקטן אע"פ שהיה מכוסה הרי …

• בבא קמא ט ע"ב · י גמ׳ תנו רבנן: כל שחבתי בשמירתו – הכשרתי את נזקו. כיצד? שור …
• בבא קמא ט ע"ב · יא במאי עסקינן? אילימא בשור קשור ובור מכוסה, דכוותה גבי אש – גחלת; …

הלכה ט א המכסה בורו בדליו של חבירו ובא בעל הדלי ונטל דליו בעל הבור חייב.

• בבא קמא ל ע"א · יג אמר רבינא, זאת אומרת: המכסה בורו בדליו של חבירו, ובא בעל דלי …

הלכה י אחד החופר בור או שיח או מערה או חריץ ולמה נאמר בור עד שיהיה …

• בבא קמא ג ע"א · כ סוף סוף, זה אב למיתה, וזה אב לנזקין!
• בבא קמא נ ע"ב · ד מתני׳ החופר בור ברשות הרבים, ונפל לתוכו שור או חמור – חייב. …
• סנהדרין מה ע"א · יב גמ׳ תנא: וקומה שלו, הרי כאן שלש. ומי בעינן כולי האי? ורמינהו: …

הלכה יא ב היה עומק הבור תשעה ומהן טפח אחד מים חייב. שהטפח של מים חשוב …

• בבא קמא נא ע"ב · ט אמר רבה בר בר חנה אמר שמואל בר מרתא: בור שמונה, ומהן …
• בבא קמא נא ע"ב · יא בור שבעה, ומהן שלשה טפחים מים, מהו? מי אמרינן כיון דנפישי מים …

הלכה יב החופר בור עמוק עשרה טפחים ובא אחר והשלימו לעשרים ובא אחר והשלימו לשלשים כולן …

• בבא קמא י ע"א · יד תנו רבנן: הכשרתי מקצת נזקו – חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו. …
• בבא קמא י ע"א · טו ודלא כרבי – דתניא: החופר בור תשעה, ובא אחר והשלימו לעשרה – …
• בבא קמא כט ע"ב · ח תסתיים דרבי אלעזר הוא דאמר חייב – דאמר רבי אלעזר משום רבי …
• בבא קמא נא ע"א · ל תנו רבנן: אחד החופר בור עשרה, ובא אחר והשלימה לעשרים, ובא אחר …
• בבא קמא נא ע"ב · ה אמר רבא: הניח אבן על פי הבור, והשלימה לעשרה – באנו למחלוקת …
• בבא קמא נא ע"ב · ח או דלמא, נסתלקו מעשה ראשון, וקמה ליה כוליה ברשותיה? תיקו.

הלכה יג חפר הראשון בור עמוק ובא האחרון והרחיבו ונפל לתוכו שור ומת. אם מחמת הבלו …

• בבא קמא נא ע"ב · יג אלא אמר רב אשי: ניחזי אנן; אי בהבלא מיית – הרי מיעט …

הלכה יד בור שחייבה עליו התורה אפילו לא מתה הבהמה אלא מהבלו [ב] ואין צריך לומר …

• בבא קמא נ ע"ב · ו ושמואל אמר: להבלו, וכל שכן לחבטו. ואם תאמר: לחבטו אמרה תורה, ולא …
• בבא קמא נא ע"ב · יד איתמר: בור שעומקה כרחבה – רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו משמיה דרבה …

הלכה טו עשה תל גבוה ברשות הרבים ונחבטה בו הבהמה ומתה. אם היה גבוה עשרה טפחים …

• בבא קמא נ ע"ב · ז מאי בינייהו? איכא בינייהו דעבד גובה ברשות הרבים; לרב – אגובה לא …

הלכה טז וכן אינו חייב על מיתת הבהמה בבור או על חביטתה בתל. אלא אם היתה …

• בבא קמא נב ע"א · ט נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן – חייב. בן או בת, עבד …
• בבא קמא נב ע"ב · יד תא שמע: נפל לתוכו שור חרש, שוטה וקטן, סומא ומהלך בלילה – …
• בבא קמא נד ע"ב · ה אלא אמר רבא: שור והוא חרש, שור והוא שוטה, שור והוא קטן …

הלכה יז נפל לתוכו שור פסולי המוקדשין ומת הרי זה פטור שנאמר והמת יהיה לו מי …

• בבא קמא י ע"א · י מתקיף לה רב אשי: ליתני חומר בשור מבבור – שהשור חייב בו …
• בבא קמא נא ע"א · כח והאי ״והמת יהיה לו״ מבעי ליה לכדרבא – דאמר רבא: שור פסולי …

הלכה יח א היה חופר בבור ונפלה הבהמה בתוך הבור מקול החפירה ומתה. אם נפלה מלפניה …

• בבא קמא נב ע"א · ז נפל לפניו מקול הכרייה – חייב, לאחריו מקול הכרייה – פטור.
• בבא קמא נג ע"א · ג ושמואל אמר: בבור – בין מלפניו בין מלאחריו, חייב.
• בבא קמא נג ע"א · ד שמואל לטעמיה, דאמר: להבלו – וכל שכן לחבטו. אלא היכי דמי לאחריו …
• בבא קמא נג ע"א · י אמר מר: נפל לפניו מקול הכרייה – חייב. ואמאי? נימא כורה גרם …

הלכה יט שור שדחף בהמה לתוך הבור ומתה. אם מועד הוא בעל הבור משלם מחצה ובעל …

• בבא קמא נג ע"א · יא דתניא: שור שדחף את חבירו לבור – בעל השור חייב, בעל הבור …
• בבא קמא נג ע"א · יב והתניא, רבי נתן אומר: בעל הבור משלם שלשה חלקים, ובעל השור רביע! …
• בבא קמא נג ע"א · טז איבעית אימא, לעולם קסבר: האי פלגא הזיקא עבד, והאי פלגא הזיקא עבד; …

הלכה כ וכן המניח אבן על פי הבור ובא השור ונתקל בה ונפל לבור ומת. המניח …

• בבא קמא נג ע"א · יז אמר רבא: הניח אבן על פי הבור, ובא שור ונתקל בה, ונפל …

הלכה כא וכן שור של הדיוט ושל פסולי המוקדשין שנגחו כאחד. אם תם הוא זה של …

• בבא קמא נג ע"ב · א שור ושור פסולי המוקדשין שנגחו – מאי ניהו? שור בכור, דלא פריק …
• בבא קמא נג ע"ב · ב הא והא בתם; הא כרבנן, והא כרבי נתן.

הלכה כב מי שהיה חופר בור ברשות הרבים ונפל עליו שור והרגו. בעל השור פטור. ואם …

• בבא בתרא קעה ע"ב · טו מיתיבי: החופר בור ברשות הרבים, ונפל עליו שור והרגו – פטור. ולא …
• ערכין ז ע"א · ד מיתיבי: החופר בור ברשות הרבים, ונפל עליו שור והרגו — פטור, ולא …

הלכה א כלים שנפלו לבור ונשתברו-- בעל הבור פטור שנאמר "ונפל שמה שור או חמור"; מפי …

• בבא קמא כח ע"ב · ג והני מילי לענין קטלא, אבל לענין נזקין – אדם חייב, וכלים פטורין.
• בבא קמא נב ע"א · ח נפל לתוכו שור וכליו – ונשתברו, חמור וכליו – ונתקרעו; חייב על …

הלכה ב הבור מאבות נזיקין הוא ותולדותיו כמוהו מועדין מתחילתן. וכל המניח תקלה הרי זו תולדת …

• בבא קמא ב ע"א · א מתני׳ ארבעה אבות נזיקין: השור, והבור, והמבעה, וההבער.
• בבא קמא ג ע"א · כא אלא אאבנו, סכינו ומשאו שהניחן ברשות הרבים והזיקו.
• בבא קמא ג ע"ב · ב מאי שנא בור – שכן תחלת עשייתו לנזק, וממונך ושמירתו עליך; הני …
• בבא קמא ו ע"א · ב הצד השוה שבהן. לאתויי מאי? אמר אביי: לאתויי אבנו סכינו ומשאו שהניחן …
• בבא קמא ו ע"א · ז אלא דלא אפקרינהו? לשמואל, דאמר: כולם מבורו למדנו, היינו בור!
• בבא קמא כח ע"ב · ב כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: מכדי אבנו וסכינו ומשאו – מבורו …
• בבא קמא כח ע"ב · ג והני מילי לענין קטלא, אבל לענין נזקין – אדם חייב, וכלים פטורין.

הלכה ג כיצד המניח אבנו או סכינו או תבנו או משאו וכיוצא בהן ברשות הרבים והוזקו …

• בבא קמא ג ע"א · כא אלא אאבנו, סכינו ומשאו שהניחן ברשות הרבים והזיקו.
• בבא קמא ו ע"א · ב הצד השוה שבהן. לאתויי מאי? אמר אביי: לאתויי אבנו סכינו ומשאו שהניחן …
• בבא קמא ו ע"א · ז אלא דלא אפקרינהו? לשמואל, דאמר: כולם מבורו למדנו, היינו בור!
• בבא קמא ו ע"א · יב רבא אמר: לאתויי בור המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה.
• בבא קמא כח ע"ב · טו איכא דאמרי, אמר רבי אלעזר: לא תימא בנתקל באבן ונשוף באבן הוא …

הלכה ד הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות והרביץ גללים ונטנפו בהן כליו של בעל …

• בבא קמא מח ע"א · יד ומשום דרבץ, פטור? אמר רב פפא: מאי ״רבץ״ – שהרביץ גללים, ונטנפו …

הלכה ה א המניח את הכד ברשות הרבים והלך [המהלך] ונתקל בה ושברה פטור לפי שאין …

• בבא קמא כז ע"א · יג מתני׳ המניח את הכד ברשות הרבים, ובא אחר ונתקל בה ושברה – …
• בבא קמא כז ע"ב · ו אמר ליה רבי אבא לרב אשי, הכי אמרי במערבא משמיה דרבי עולא: …
• בבא קמא כח ע"א · טו תא שמע: המניח את הכד ברשות הרבים, ובא אחר ונתקל בה ושברה …

הלכה ו הניח את הכד במקום שיש לו רשות להניחה שם כגון מקום הקרנות של גיתות …

• בבא קמא כז ע"ב · ט אמר רב פפא: קרנא דעצרא הוי, דכיון דברשות קעבדי – איבעי ליה …

הלכה ז נשברה כדו ברשות הרבים והוחלק אחד במים או שלקה בחרסיה פטור מדיני אדם לפי …

• בבא קמא כח ע"א · ל מתני׳ נשברה כדו ברשות הרבים, והוחלק אחד במים או שלקה בחרסית – …
• בבא קמא כט ע"א · א פטור מדיני אדם, וחייב בדיני שמים.
• בבא קמא כט ע"א · ד פליגי בשעת נפילה – בנתקל פושע. מר סבר: נתקל פושע הוא, ומר …
• בבא קמא כט ע"א · יג אמר רב יוסף: במתכוין לזכות בחרסיה. וכן אמר רב אשי: במתכוין לזכות …
• בבא קמא כט ע"ב · ד אלא הא קא משמע לן – דמפקיר נזקיו דהכא הוא דפטרי רבנן, …
• בבא קמא כט ע"ב · ה איתמר: מפקיר נזקיו; רבי יוחנן ורבי אלעזר – חד אמר: חייב, וחד …
• בבא קמא מח ע"א · יא הכניס שורו לחצר בעל הבית. אמר רבא: הכניס שורו לחצר בעל הבית …
• בבא קמא מח ע"א · יב אף על גב דאמר מר: ״כי יכרה איש בור״ – ולא שור …
• בבא מציעא פב ע"ב · ה למימרא דסבר רבי מאיר נתקל לאו פושע הוא? והתניא: נשברה כדו ולא …

הלכה ח ב שני קדרים שהיו מהלכין בדרך זה אחר זה ונתקל הראשון ונפל ונתקל השני …

• בבא קמא לא ע"א · ד מתני׳ שני קדרין שהיו מהלכין זה אחר זה, ונתקל הראשון ונפל, ונתקל …

הלכה י הקדרים והזגגים וכיוצא בהן שהיו מהלכין זה אחר זה ונתקל הראשון ונפל ונתקל השני …

• בבא קמא לא ע"א · יג תא שמע: הקדרין והזגגין שהיו מהלכין זה אחר זה; נתקל הראשון ונפל, …
• בבא קמא לא ע"א · יד לא, שהיה להן לעמוד.
• בבא קמא לא ע"א · יז אמר רבא: ראשון חייב בנזקי שני – בין בנזקי גופו, בין בנזקי …
• בבא קמא לא ע"ב · א ראשון – ודאי פושע הוא. שני – אגופו מחייב, דהיה לו לעמוד …

הלכה יא נפל הראשון והיה מוטל לרוחב הדרך ונתקל אחד בראשו ואחד ברגליו ואחד בבטנו הרי …

• בבא קמא לא ע"ב · ח אמר מר: אם מחמת ראשון נפלו – ראשון חייב בנזקי כולם. מחמת …

הלכה יב א השופך את המים ברשות הרבים והוזק בהן אחר חייב בנזקיו ואם נטנפו כליו …

• בבא קמא ל ע"א · ג מתני׳ השופך מים ברשות הרבים, והוזק בהן אחר – חייב בנזקו. המצניע …
• בבא קמא ל ע"א · ה אמר ליה רב הונא לרב: לא יהא אלא כרפשו!

הלכה יג כל אלו שפותקין ביבותיהן וגורפין מערותיהן אין להן רשות לשפוך המים ברשות הרבים בימות …

• בבא קמא ו ע"א · כ רב אדא בר אהבה אמר, לאתויי הא דתניא: כל אלו שאמרו פותקין …

הלכה יד ב לא יוציא אדם תבנו וקשו לרשות הרבים כדי שידושו ויעשו לו זבל. ואם …

• בבא קמא ל ע"א · יט מתני׳ המוציא את תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים, והוזק בהן אחר – …
• בבא קמא ל ע"ב · ב כל הקודם בהן זכה. אמר רב: בין בגופן, בין בשבחן. וזעירי אמר: …

הלכה טו יש לכל אדם להוציא את הזבל והגללים לרשות הרבים בשעת הוצאת זבלים ולצבור אותן …

• בבא קמא ל ע"א · כב דתניא, רבי יהודה אומר: בשעת הוצאת זבלים, אדם מוציא זבלו לרשות הרבים …
• בבא קמא ל ע"א · כו תא שמע: כל אלו שאמרו מותרין לקלקל ברשות הרבים – אם הזיקו, …
• בבא מציעא קיח ע"ב · ב מתני׳ המוציא זבל לרשות הרבים, המוציא – מוציא, והמזבל – מזבל. אין …
• בבא מציעא קיח ע"ב · ד גמ׳ לימא מתניתין דלא כרבי יהודה. דתניא, רבי יהודה אומר: בשעת הוצאת …
• בבא מציעא קיח ע"ב · ה אפילו תימא רבי יהודה, מודה רבי יהודה שאם הזיק – חייב לשלם. …

הלכה טז אין שורין טיט ברשות הרבים ואין לובנים לבנים. אבל גובלין טיט ברשות הרבים אבל …

• בבא מציעא קיח ע"ב · ב מתני׳ המוציא זבל לרשות הרבים, המוציא – מוציא, והמזבל – מזבל. אין …

הלכה יז הבונה ברשות הרבים המביא אבנים מביא והבונה בונה. וכולן א שהזיקו חייבין לשלם נזק …

• בבא מציעא קיח ע"ב · ג הבונה ברשות הרבים, המביא אבנים – מביא, והבונה – בונה. ואם הזיק …

הלכה יח החוצב שחצב אבן ומסרה לסתת והוזק בה אדם או בהמה הסתת חייב. וסתת שמסר …

• בבא מציעא קיח ע"ב · ט תנו רבנן: החצב שמסר לסתת – הסתת חייב. הסתת שמסר לחמר – …
• בבא מציעא קיח ע"ב · י והתניא: אחרון חייב וכולן פטורים! לא קשיא: כאן בשכירות, כאן בקבלנות.

הלכה יט ב הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים [ד] והזיקו [ה] פטור מלשלם ואע"פ שהפקירן. לפי …

• בבא קמא ו ע"ב · ד רבינא אמר, לאתויי הא דתנן: הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים, והזיקו – …
• בבא מציעא קיז ע"ב · טו הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו – פטור מלשלם. נתנו לו זמן …
• בבא מציעא קיח ע"א · ה נתנו לו זמן. וכמה זמן בית דין? אמר רבי יוחנן: שלשים יום.

הלכה כ המצניע את הקוץ ואת הזכוכית והגודר גדרו בקוצים והפריח לרשות הרבים והוזק אחד בהן …

• בבא קמא ל ע"א · ג מתני׳ השופך מים ברשות הרבים, והוזק בהן אחר – חייב בנזקו. המצניע …
• בבא קמא ל ע"א · י המצניע את הקוץ [וכו׳]. אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא מפריח, אבל …

הלכה כא המצניע קוציו וזכוכיותיו בתוך כותלו של חבירו ובא בעל הכותל וסתר את כותלו ונפל …

• בבא קמא ל ע"א · יא תנו רבנן: המצניע קוצותיו וזכוכיותיו לתוך כותל של חבירו, ובא בעל כותל …
• בבא קמא ל ע"א · יב אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא בכותל רעוע, אבל בכותל בריא – …

הלכה כב חסידים הראשונים היו מצניעין את הקוצים ואת הזכוכיות בתוך שדותיהם בעומק שלשה טפחים בארץ …

• בבא קמא ל ע"א · טז תנו רבנן: חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהן, ומעמיקים להן …
• בבא קמא ל ע"א · יז רב ששת שדי להו בנורא. רבא שדי להו בדגלת.

הלכה כג לא יסקל אדם מרשותו לרשות הרבים. ואין עושין חלל תחת רשות הרבים ג ולא …

• בבא קמא נ ע"א · ט מיתיבי: החופר בור ברשות הרבים, ופתחו לרשות היחיד – פטור; ואף על …
• בבא קמא נ ע"א · יט תנו רבנן: חפר ופתח ומסר לרבים – פטור. חפר ופתח ולא מסר …
• בבא קמא נ ע"ב · ב תנו רבנן: לא יסקל אדם מרשותו לרשות הרבים. מעשה באדם אחד שהיה …
• בבא בתרא ס ע"א · ט מתני׳ אין עושין חלל תחת רשות הרבים – בורות, שיחין ומערות. רבי …
• בבא בתרא ס ע"א · י גמ׳ ורבנן – זימנין דמפחית ולאו אדעתיה.

הלכה כד אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים אלא אם כן היו למעלה מגמל ורוכבו. [ז] …

• בבא קמא כח ע"א · כו משום דרב יהודה – דאמר רב יהודה: מיצר שהחזיקו בו רבים – …
• בבא בתרא יב ע"א · ד משום דרב יהודה אמר רב, דאמר: מצר שהחזיקו בו רבים, אסור לקלקלו …
• בבא בתרא ס ע"א · ט מתני׳ אין עושין חלל תחת רשות הרבים – בורות, שיחין ומערות. רבי …
• בבא בתרא ס ע"ב · ד אבל אם רצה – כונס לתוך שלו ומוציא. איבעיא להו: כנס ולא …
• בבא בתרא ס ע"ב · ה אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה בר תחליפא, אסברה לך: להוציא – …
• בבא בתרא ס ע"ב · ו רבי יוחנן אמר: אינו מחזיר – משום דרב יהודה, דאמר רב יהודה: …

הלכה כה לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות יוצאות לרשות הרבים הרי זו בחזקתה ואם נפלה חוזר …

• בבא בתרא ס ע"א · ט מתני׳ אין עושין חלל תחת רשות הרבים – בורות, שיחין ומערות. רבי …
• בבא בתרא ס ע"ב · ז לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות – הרי היא בחזקתה. אמר רב הונא: …

הלכה כו אילן שהוא נוטה לרשות הרבים קוצץ כדי שיהיה הגמל עובר ברוכבו. ומניחין מקום פנוי …

• בבא מציעא קז ע"ב · יד מכריז רבי אמי: מלא כתפי נגדי בתרי עברי נהרא – קוצו. רב …
• בבא בתרא כז ע"ב · טז מתני׳ אילן שהוא נוטה לרשות הרבים, קוצץ כדי שיהא גמל עובר – …

הלכה כז מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתנה להם מן הצד מה שנתן …

• בבא קמא כח ע"א · כ תא שמע: הרי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו; נטלה, ונתן להם …
• בבא בתרא צט ע"ב · ח מתני׳ מי שהיתה דרך הרבים עוברת לתוך שדהו; נטלה ונתן להם מן …
• בבא בתרא צט ע"ב · ט דרך היחיד – ארבע אמות. דרך הרבים – שש עשרה אמה. דרך …

הלכה א המדליק בתוך שדה חבירו ועברה הדליקה [והזיקה] חייב לשלם נזק שלם שנאמר כי תצא …

• בבא קמא ב ע"א · א מתני׳ ארבעה אבות נזיקין: השור, והבור, והמבעה, וההבער.

הלכה ב הדליק בתוך רשותו צריך להרחיק מסוף המצר כדי שלא תעבור הדליקה לשדה חבירו. וכמה …

• בבא קמא סא ע"א · י תניא כוותיה דרב: במה דברים אמורים – בקולחת, אבל בנכפפת ועצים מצויין …
• בבא קמא סא ע"ב · ב מתני׳ המדליק בתוך שלו, עד כמה תעבור הדליקה? רבי אלעזר בן עזריה …

הלכה ג עברה גדר אומדין גובה הגדר וגובה הדליקה והעצים או הקוצים המצויין שם אם אינה …

• בבא קמא סא ע"א · ג דלא אמרינהו משמייהו. אמר, כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי: כל …
• בבא קמא סא ע"א · ט אמר רב: לא שנו אלא בקולחת, אבל בנכפפת – אפילו עד מאה …

הלכה ד נפלה דליקה בחצרו ונפל גדר שלא מחמת הדליקה ועברה הדליקה בחצר אחרת. אם היה …

• בבא קמא כג ע"א · ג וניחא ליה: כגון שנפלה דליקה לאותו חצר, ונפלה גדר שלא מחמת דליקה, …
• בבא קמא כג ע"א · ה אלא למאן דאית ליה משום חציו – אית ליה נמי משום ממונו; …

הלכה ה השולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם וחייב בידי שמים. במה …

• קידושין מב ע"ב · ו והא דתנן: השולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן – פטור מדיני …
• בבא קמא ט ע"ב · י גמ׳ תנו רבנן: כל שחבתי בשמירתו – הכשרתי את נזקו. כיצד? שור …
• בבא קמא ט ע"ב · יב אלא בשור מותר ובור מגולה, דכוותה גבי אש – שלהבת; ״מה שאין …
• בבא קמא נו ע"א · ט והאיכא השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן – פטור מדיני אדם, …
• בבא קמא נט ע"ב · יא מתני׳ השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן – פטור בדיני אדם, …
• בבא קמא נט ע"ב · יד גמ׳ אמר ריש לקיש משמיה דחזקיה: לא שנו אלא שמסר לו גחלת …

הלכה ו שלח את הבעירה ביד פקח זה הפקח שהבעיר חייב לשלם והשולח פטור. וכן אם …

• קידושין מב ע"ב · ו והא דתנן: השולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן – פטור מדיני …
• בבא קמא נט ע"ב · יא מתני׳ השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן – פטור בדיני אדם, …

הלכה ז אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים המביא את העצים חייב. אחד הביא …

• בבא קמא נט ע"ב · יב אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים – המביא את העצים …
• בבא קמא נט ע"ב · יג בא אחר וליבה – המלבה חייב. ליבתה הרוח – כולן פטורין.
• בבא קמא ס ע"א · ד לבתה הרוח – כולן פטורין. תנו רבנן: ליבה ולבתה הרוח, אם יש …

הלכה ח אש שיצאה ואכלה עצים או אבנים או עפר חייב לשלם שנאמר ומצאה קוצים או …

• בבא קמא ו ע"א · א לאתויי ליחכה נירו וסכסכה אבניו.
• בבא קמא ס ע"א · ז רב אשי אמר: כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו – הני מילי לענין …
• בבא קמא ס ע"א · ח מתני׳ השולח את הבערה, ואכלה עצים או אבנים או עפר – חייב; …
• בבא קמא סא ע"ב · ח מתני׳ המדליק את הגדיש, והיו בו כלים ודלקו, רבי יהודה אומר: משלם …
• בבא קמא סא ע"ב · י ומודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה, שהוא משלם כל מה שבתוכה; …
• בבא קמא סא ע"ב · יג אלא אמר רבא: בתרתי פליגי; פליגי במדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך …
• בבא קמא סא ע"ב · יד תנו רבנן: המדליק את הגדיש, והיו בו כלים ודלקו, רבי יהודה אומר: …

הלכה ט במה דברים אמורים במדליק בתוך שדה חבירו אבל במדליק בתוך שלו ועברה לשדה חבירו …

• בבא קמא סא ע"ב · י ומודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה, שהוא משלם כל מה שבתוכה; …
• בבא קמא סא ע"ב · יג אלא אמר רבא: בתרתי פליגי; פליגי במדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך …
• בבא קמא סא ע"ב · יד תנו רבנן: המדליק את הגדיש, והיו בו כלים ודלקו, רבי יהודה אומר: …

הלכה י המדליק בת.וך שדה חבירו ויצאה האש ונאכל הגדיש והיה גדי כפות לו ועבד סמוך …

• בבא קמא כב ע"ב · ב תא שמע: המדליק את הגדיש, והיה גדי כפות לו, ועבד סמוך לו …
• בבא קמא סא ע"ב · ט היה גדי כפות לו, ועבד סמוך לו ונשרף עמו – חייב. עבד …

הלכה יא המשאיל מקום לחבירו והגדיש בו והטמין בו כלים והדליק המשאיל ושרף הגדיש אינו משלם …

• בבא קמא סב ע"א · ב ומודה רבי יהודה לחכמים במשאיל מקום לחבירו להגדיש גדיש, והגדיש והטמין, שאין …

הלכה יב המדליק את הבירה של חבירו משלם כל מה שבתוכה. שכן דרך בני אדם להניח …

• בבא קמא סא ע"ב · י ומודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה, שהוא משלם כל מה שבתוכה; …
• בבא קמא סא ע"ב · יג אלא אמר רבא: בתרתי פליגי; פליגי במדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך …
• בבא קמא סא ע"ב · יד תנו רבנן: המדליק את הגדיש, והיו בו כלים ודלקו, רבי יהודה אומר: …
• בבא קמא סב ע"א · ה אמר רב: שמעית מילתא לרבי יהודה, ולא ידענא מאי היא. אמר שמואל: …

הלכה יג א גמל שהוא טעון פשתן ועובר ברשות הרבים ונכנס פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו …

• שבת כא ע"ב · יא תנן התם: גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק — חייב. גמל שטעון …
• בבא קמא כב ע"א · ט תא שמע: גמל טעון פשתן ועבר ברשות הרבים; נכנסה פשתנו לתוך החנות …
• בבא קמא כב ע"א · י בשלמא למאן דאמר אשו משום חציו – חציו דגמל הוא. אלא למאן …
• בבא קמא סב ע"ב · ב גמל שהיה טעון פשתן, ועבר ברשות הרבים, ונכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה …
• בבא קמא סב ע"ב · ג גמ׳ אמר רבינא משמיה דרבא: שמע מינה מדרבי יהודה, נר חנוכה – …

הלכה יד ב הכופף קמתו של חבירו לפני האש עד שתדלק אם אין האש מגעת לה …

• בבא קמא נו ע"א · ב אמר מר: הכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה. היכי דמי? אילימא דמטיא …
• בבא קמא נו ע"א · ג ורב אשי אמר: טמון אתמר, משום דשויה טמון באש.

הלכה טו אש שעברה והזיקה את האדם וחבלה בו הרי [ו] המבעיר חייב בנזקיו ובשבתו וברפויו …

• בבא קמא כב ע"א · ג אתמר, רבי יוחנן אמר: אשו – משום חציו. וריש לקיש אמר: אשו …
• בבא קמא כג ע"א · ז איכא בינייהו לחייבו בארבעה דברים.

הלכה טז כל תולדות האש הרי הן כאש. כיצד הניח אבן או סכין או משא בראש …

• בבא קמא ג ע"ב · ז מאי שנא אש – דכח אחר מעורב בהן, וממונך ושמירתו עליך; הני …