ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לא בשלח שיחה ג

87

פרשת שבת שנצטווה לומר להם והי' ביום הששי והכינו גו'¹⁷ עד ששאלו את¹⁸ זאת כו'.

והדברים מתמיהים, שהרי מפורש בפרש"י לעיל¹⁹ שפרשת שבת כבר ניתנה לישראל במרה — ומה מקום לשאלה "מה היום מיומים", דהיינו שאין נשיאי העדה יודעים כלל אודות יחודו של יום הששי, שבו חייבים להכין מאכלי שבת וכו', עד שתמהו "מה היום מיומים" ומשה הוצרך להגיד להם ולחדש "שבתון שבת קודש לה' מחר את אשר תאפו גו' ואת אשר תבשלו גו'"²⁰?

אלא ששאלה זו מתורצת בדיוק לשונו של רש"י עצמו¹⁹ — שכתב שבמרה "נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם שבת כו'", כלומר, במרה לא נצטוו (לפרש"י) על השבת כ"א רק ניתנה להם פרשת שבת שיתעסקו בה (לימוד הפרשה²¹), שעדיין לא הי' ענין של שמירת שבת בפועל (ורק לימוד פרשת שבת בתורה) — ולכן שאלו "מה היום מיומים"²².

ועפ"ז יש לתרץ²³ עוד דבר בלתי מובן: בהמשך הענין מסופר דאף לאחרי שהודיע משה לבנ"י ד"שבתון שבת קודש לה' מחר", ו"(המן) לא יהי' בו"²⁴ — "יצאו מן העם ללקוט"²⁵.

ולכאורה: היציאה לשדה ע"מ ללקוט המן היתה בודאי עם הכלים להביא בהם המן הביתה, ונמצא שעברו ביציאה זו על איסור הוצאה²⁶?

ואין לתרץ שזוהי כוונת אמירת ה' למשה²⁷ "עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי, ראו כי ה' נתן לכם השבת גו' שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי", שעברו בזה על "לשמור מצותי" — כי מפשוטו של מקרא (לשון הכתוב) משמע, שרק אז לאחרי שיצאו ללקוט נצטוו "שבו איש תחתיו אל יצא איש", שלא יצאו ללקוט המן בשבת²⁸ (דבפסוקים שלפנ"ז נאמר רק שהמן לא יהי' בו, אבל לא בא איסור (במפורש)

הערות

17. שם, ה.
18. כן הוא בדפוסים שלפנינו (וכן בדפוס ראשון). ובכמה כת"י שתח"י "מה זאת" (וכ"ה בהוצאת בערלינער). — ובדפוס שני: עד ששאלוהו וזהו שאמר כו'.
19. פרשתנו טו, כה.
20. טז, כג.
21. ראה רמב"ן שם (בפירוש דברי רש"י). שפ"ח שלח (טו, לב). וראה רא"ם פרשתנו שם בסופו (ונת' בארוכה בשיחות ש"פ בשלח וש"פ ואתחנן תשכ"ח). — ושקו"ט בארוכה במפרשי רש"י פרשתנו ופ' שלח שם. ומ"ש רש"י בפ' ואתחנן (ה, יב) "כאשר צוך — קודם מ"ת במרה", וגם בפרש"י משפטים (כד, ג) "שבת. . שניתנו להם במרה", (שם, ז) "שנצטוו במרה" — אין הכוונה שנצטוו לקיימם תומ"י, רק שניתנו להם הפרשיות ללמוד (ראה בשיחות הנ"ל). וראה לקמן הערה 31. — ולהעיר משתי הדעות שהובאו בפרש"י בא יג, יא.
22. ואף שידעו אודות יום השבת מלימוד הפרשיות — מכיון שלא היו מצווים בשמירת שבת בפועל, לא עלה על דעתם שהלחם משנה בפועל — שייך לשבת.
23. וכן מתורצת בפשטות קושיית הרא"ם, דע"פ פרש"י (פרשתנו טז, א) דט"ז באייר יום א' בשבת הי', נמצא, שביאתם למדבר סין בט"ו אייר (פרשתנו שם) היתה ביום השבת, היינו שנסעו אז ביום השבת.
24. שם, כו ובפרש"י.
25. שם, כז.
26. וראה חזקוני שם. תוד"ה לאו עירובין יז, ב. וראה תיב"ע שם, כט. ועוד.
27. שם, כחכט.
28. ראה רש"י שם (כט): ועיקרו של מקרא כו'. וראה נחלת יעקב שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.