שיוך משוער לקטע
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רמג דין המשכיר שדה ומרחץ לנכרי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ו אבל אם רוצה הישראל להשכיר המרחץ לנכרי שיעבוד בו הנכרי בכל אימת שירצה ולא יהיה מוכרח בעבודתו ויטול כל השכר לעצמו רק שיתן להישראל דבר קצוב בכל שנה או בכל חדש בין שיסיקנו או לא יסיקנו מן הדין היה מותר שאף שהנכרי יעבוד בו בשבת הרי אינו מתכוין בעבודתו לטובת הישראל אלא לטובת עצמו שהרי אף אם לא יסיקנו בשבת לא ינכה להישראל כלום משכרו ואף אם היה הישראל מנכה לו אם לא היה מסיקו אעפ"כ היה מסיקו כדי להשתכר נמצא שעושה רק לטובת עצמו אעפ"כ אסרו חכמים לעשות כן מפני מראית העין לפי ששם הישראל נקרא על המרחץ שהכל יודעים שמרחץ זה הוא של ישראל וכשיראו שנכרים רוחצים במרחצו של ישראל בשבת ונכרי מתעסק במרחץ יאמרו שנכרי זה הוא שכיר יום אצל הישראל ויחשדוהו שעובר על דברי סופרים במה שמניח את הנכרי להתעסק בשבת (או אפשר יחשדו את הישראל שהוא שכר לו נכרי זה שיתעסק במרחצו בשבת) ואף שגם הישראלים רחצו בתוכו לפעמים בחול וראו שנכרי זה הוא המתעסק גם בחול מכל מקום לא יעלה על דעתם שהישראל השכיר המרחץ לנכרי זה שיטול כל השכר לעצמו ונכרי זה מתעסק בו לדעת עצמו שלא בשליחות הישראל לפי שאין דרך רוב העולם לשכור המרחץ לפי שהוצאותיו מרובות ושכרו מועט ואין השכר מספיק להשוכר ליתן דבר קצוב לבעל המרחץ ושישתייר לו סך חשוב יתר על שכר טרחו ועמלו לפיכך דרך העולם שכל מי שיש לו מרחץ שוכר לו פועל שיתעסק בו וכל השכר הוא לבעל המרחץ:
נב ריטב"א ע"ז כא, רע"ב. מהר"י אבוהב שם. ב"ח סוד"ה ואיכא למידק. א"ז סק"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב מהדו"ב לסי' רמג אי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
וגם רבינו שמחה בהגהות מיימוניות לא אסר משום דמחזי כשלוחו, דהא מדמי לה למרחץ , וגבי מרחץ משמע בגמרא בהדיא דמשום מראית עין נגעו בה, מדפריך מרחץ נמי אמרי ביה ע"ש.
רצז ע"ז כא, ב. וכדלעיל סי' רמג ס"ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז איסור מראית העין לז. מראית העין בחכירת מרחץ וקבלנות שדה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אעפ"כ אסרו חכמים לעשות כן מפני מראית העין, לפי ששם הישראל נקרא על המרחץ שהכל יודעים שמרחץ זה הוא של ישראל, וכשיראו שנכרים רוחצים במרחצו של ישראל בשבת ונכרי מתעסק במרחץ יאמרו שנכרי זה הוא שכיר יום אצל הישראל, ויחשדוהו שעובר על דברי סופרים במה שמניח את הנכרי להתעסק בשבת.
1257 משנה ע"ז כא, א (לא ישכיר לו את המרחץ). ברייתא שם כא, ב כרשב"ג (לא ישכור אדם מרחצו לעובד כוכבים). טור ושו"ע סי' רמג ס"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז איסור מראית העין לז. מראית העין בחכירת מרחץ וקבלנות שדה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אעפ"כ אסרו חכמים לעשות כן מפני מראית העין, לפי ששם הישראל נקרא על המרחץ שהכל יודעים שמרחץ זה הוא של ישראל, וכשיראו שנכרים רוחצים במרחצו של ישראל בשבת ונכרי מתעסק במרחץ יאמרו שנכרי זה הוא שכיר יום אצל הישראל, ויחשדוהו שעובר על דברי סופרים במה שמניח את הנכרי להתעסק בשבת.
1258 ריטב"א ע"ז כא, רע"ב. מהר"י אבוהב רס"י רמג. ב"ח שם ד"ה ואיכא למידק. אליה זוטא שם ס"ק א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז איסור מראית העין לז. מראית העין בחכירת מרחץ וקבלנות שדה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
ואף שגם הישראלים רחצו בתוכו לפעמים בחול וראו שנכרי זה הוא המתעסק גם בחול, מכל מקום לא יעלה על דעתם שהישראל השכיר המרחץ לנכרי זה שיטול כל השכר לעצמו ונכרי זה מתעסק בו לדעת עצמו שלא בשליחות הישראל, לפי שאין דרך רוב העולם לשכור המרחץ , לפי שהוצאותיו מרובות ושכרו מועט, ואין השכר מספיק להשוכר ליתן דבר קצוב לבעל המרחץ ושישתייר לו סך חשוב יתר על שכר טרחו ועמלו, לפיכך דרך העולם שכל מי שיש לו מרחץ שוכר לו פועל שיתעסק בו וכל השכר הוא לבעל המרחץ (שוע"ר שם).
1263 ע"ז כא, ב (אריסא למרחץ לא עבדי אינשי). רמב"ם פ"ו הט"ו (ואין דרך אנשי אותו המקום להשכירו או ליתנו באריסות). טור ושו"ע סי' רמג ס"א (דסתם מרחץ לאו לאריסותא עביד)..
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז קבלנות ושכירות טז. אריסות וחכירה ומכירה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
וכן באריסות דהיינו אדם המקבל השדות לחורשן ולזורען ולעבוד כל עבודתן ונוטל בשכר עבודתו מחצה או שליש או רביע הפירות והשאר לבעל השדה, אין שום איסור כלל.
578 ע"ז כא, ב (אריס אריסותיה קעביד ). רמ"א סי' רמג ס"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
לקוטי שיחות כרך כח חג השבועות שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
בכך מדגיש אדמו"ר הזקן, כי למרות שלדעת בית הלל "מותר להקריבן (אף) ביום־טוב", בכל זאת "עשו כדבריהם" (ולא משום שלא הספיקו להקריב עולת ראיה ושלמי חגיגה ביום עצמו, או מצד חומרא שהחמירו על עצמם כדעת בית שמאי כמו שמוצאים במקום אחר – אלא) מחמת הטעם של בית שמאי "שאין בהם שום צורך אוכל נפש"; ולכן – "הרבה מישראל נהגו כמותם להקריבן אחר יום־טוב".
46 שבת יז, סע"ב ואילך – במשנה. ועוד – ראה תוד"ה מ"ט (ע"ז כא, ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רמג דין המשכיר שדה ומרחץ לנכרי ד
מקור מפורש
בדף זה
ד וכל שכן (א) שאם שכר הנכרי לימים שאמר לו בעד כל יום ויום שתתעסק במרחץ או תנור או רחיים אתן לך כך וכך אף על פי שלא אמר לו שיתעסק בשבת והנכרי מעצמו הולך ומתעסק גם בשבת צריך למחות בידו ולא יניחנו להתעסק בשבת שאף שהנכרי מתכוין לטובת עצמו כדי ליטול השכר שקצץ לו בעד כל יום מכל מקום כיון שהוא עושה כן מחמת דבורו של ישראל ששכרו להתעסק איזה ימים הרי זה כעוסק בשליחות הישראל שאף שהישראל לא אמר לו להתעסק בשבת אלא שכרו לאיזה ימים סתם מכל מקום הנכרי שמתעסק בשבת מתעסק הוא מחמת השכירות ששכרו הישראל לאיזה ימים והרי בדעתו היום שהוא שכירו של ישראל היום והוא עושה שליחות הישראל לפיכך אף שעושה בשביל טובת עצמו אין זה מועיל כלום שלענין שליחות אין לחלק בין עושה לטובת המשלח בין עושה לטובת השליח בין כך ובין כך שלוחו הוא:
לז ירושלמי שבת פ"א ה"ח. הובא בתוס' יז, ב ד"ה אין נותנים. תוס' ע"ז כא, ב ד"ה אריסא. רא"ש שם פ"א סכ"ג. שו"ע ס"א ובסי' רמד ס"א. לפירוש המ"א שם ס"ק ג. ונתבאר בקו"א כאן ס"ק א. וראה שו"ת צ"צ או"ח סי' כט. ביאורי השולחן ע' קלה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רמג דין המשכיר שדה ומרחץ לנכרי ט
מקור מפורש
בדף זה
ומכל מקום הכל לפי מנהג המדינה שבמקומות שדרך רוב אנשי העיר להשכיר התנור או המרחץ או ליתנם באריסות ולא לעסוק בהם על ידי שכירי יום מותר להשכירם שם לנכרי או ליתנם לו באריסות ובמקומות שאין דרך רוב אנשי העיר להשכיר רחיים ולא ליתנם באריסות אלא עוסקים בהם על ידי שכירי יום אסור להשכירם שם לנכרי או ליתנם לו באריסות:
עח ר"ן שם ד"ה ולענין פורני. ע"ז כא, ב ד"ה ומהא. מגיד משנה פ"ו הט"ו בדעת הרמב"ם שם. רא"ש שם. ב"י ד"ה כתב הרמב"ן.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רמד איזו מלאכות יכול הנכרי לעשות בעד הישראל א
מקור מפורש
בדף זה
א אף על פי שאסור להניח לנכרי שיעשה מלאכה לישראל בשבת אף על פי שעושה בשכר אם הוא עושה בתורת שכיר יום כגון ששכרו הישראל קודם השבת ואמר לו בעד כל יום ויום שתעבוד לי אתן לך כך וכך אף על פי שלא אמר לו שיעבוד גם בשבת אלא מעצמו הוא עובד צריך הוא למחות בידו כמו שנתבאר בסימן רמ"ג אבל אם הוא עושה בתורת קבלנות שקיבל עליו לעשות כך וכך בעד שכר כך וכך בין שעושה משלו בין שעושה משל הישראל שנתן לו ממה לעשות המלאכה כגון שנתן לו בגד לתפור וקצץ לו שכר או שנתן לו חוטין לארוג לו בגד בין שקיבל עליו לארוג כל הבגד בין שלא קיבל עליו כלל לארוג כל הבגד אלא שקצץ לו בעד כל אמה ואמה שיארוג מותר להניחו שיעשה כל מלאכתו בשבת ואפילו לכתחלה מותר ליתן לו אפילו בערב שבת סמוך לחשיכה על דרך שיתבאר בסימן רנ"ב אף על פי שיודע שהנכרי יעשה בשבת (א) (ובכך הוא חפץ) מכל מקום הנכרי אינו עושה בשביל טובת הישראל אלא בשביל עצמו למהר להשלים מלאכתו כדי לקבל שכרו.
י מ"א סי' רנב ס"ק יא. תוספת שבת סק"ב. וראה ריטב"א ע"ז כא, ב ד"ה הרי אמרו. וראה גם לקמן סי' רנב ס"ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רמד איזו מלאכות יכול הנכרי לעשות בעד הישראל ב
מקור מפורש
בדף זה
ב במה דברים אמורים שמותר להניח לקבלן נכרי לעשות בשבת כשעושה מלאכה בדבר התלוש מן הקרקע שהנכרי יכול לעשותה בביתו או במקום אחר שאינו רשות הישראל ואין הדבר ניכר שהיא מלאכת הישראל ואין כאן חשש מראית העין אבל כשעושה במחובר לקרקע כגון שקיבל עליו לבנות בית לישראל או לקצור שדה לישראל כיון שהקרקע גלויה ומפורסמת לכל שהיא של ישראל ניכר הדבר לכל רואה שגם המלאכה היא של הישראל לפיכך אם הוא בתוך העיר או בתוך תחומה אסור להניחו שיעשה בשבת מפני מראית העין שהרואה יאמר שהוא שכיר יום אצל הישראל.
יח ירושלמי שבת פ"א ה"ח. הובא בתוס' יז, ב ד"ה אין נותנין עורות. ע"ז כא, ב ד"ה אריסא. רא"ש שם סי' כג. מ"מ פ"ו הי"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רמד איזו מלאכות יכול הנכרי לעשות בעד הישראל
מקור מפורש
בדף זה
ו אפילו לעשות בתלוש אם הוא לצורך מחובר כגון (ד) לפסול האבנים ולתקן הקורות כדי לשקעם בבנין צריך למחות בידו אם הוא בתוך התחום אפילו עושה רחוק מהבנין ואפילו עושה בביתו שאין הדבר ניכר שעושה בשביל בנין זה של הישראל מכל מקום כיון שסופן לשקעם בהבנין הרי דינם כהבנין עצמו:
לז תוס' ספ"ק דע"ז כא, ב ד"ה אריסא. רא"ש שם סכ"ג. סמ"ג ל"ת סה. הגהות מיימוניות פ"ו הי"ד. טור ושו”ע ס"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רנב מלאכות המותרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת ה
מקור מפורש
בדף זה
ה במה דברים אמורים כשהנכרי עושה בשבת בביתו או בבית אחר שאינו רשות ישראל שאז אין הדבר ניכר שהיא מלאכת ישראל אבל אסור להניחו לעשות ברשות ישראל לפי שכשעושה ברשות ישראל ניכר הדבר שהיא מלאכת הישראל (ה) ושמא יחשדוהו שנתן לו בשבת או יחשדוהו שהנכרי הוא שכיר יום אצלו ולא קבלן כמו שנתבאר בסימן רמ"ד.
לח תוס' שבת יז, ב ד"ה אין. ע"ז כא, ב ד"ה אריסא. רא"ש ע"ז פ"א סי' כג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רמד (ד)
מקור מפורש
בדף זה
כן דעת התוס' והרא"ש וסמ"ג והגהות מיימוניות וטור ושו"ע, ודעתם לאסור אף כשאינו מפורסם שהוא של ישראל כמ"ש לקמן, והכלבו יחיד הוא כנגדם, ולא הביאו רמ"א אלא לסמוך עליו בדיעבד במקום הפסד מרובה ובשעת הדחק, דכהאי גוונא סמכינן איחיד במקום רבים בדרבנן.
צז ע"ז כא, ב ד"ה אריסא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רנב (ה)
מקור מפורש
בדף זה
וכוונתו משום חשדא (כמו שכתבתי בפנים) דומיא דמחובר דבסימן רמ"ד, שהרי הרמב"ם לא הזכיר בפירוש אלא דין המחובר, וברש"י מבואר כן בהדיא, אלא שפירש טעם החשד שיאמרו שבשבת נתן לו (וכן כתבתי בפנים גבי חלוקים שאין דרך לכבס על ידי שכירי יום), והתוספות והרא"ש וסיעתם פירשו גבי מחובר משום שכיר יום, משום דמיתסר אף שראו אותו עוסק בבנין מערב שבת.
לה שבת יז, ב ד"ה אין נותנין. ע"ז כא, ב ד"ה אריסא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב מהדו"ב לסי' רמג ומכל
מקור מפורש
בדף זה
וכן בירושלמי אסרו סתם כל תלוש בבית ישראל.
כז פ"א ה"ח. מובא בתוס' ע"ז כא, ב ד"ה אריסא. רא"ש שם פ"א סי' כג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב מהדו"ב לסי' רמג אי
מקור מפורש
בדף זה
וגם ממ"ש התוס' והרא"ש להקשות גבי מחובר דה"ל לאסור משום דהוה ביתו של ישראל אע"פ שאינו דר שם, מוכח דהיינו טעמא נמי דאסור בביתו משום מראית עין, ולא משום דמחזי כשלוחו וכאילו אמר לו, מאחר שאינו שם כלל כל יום השבת ודר בריחוק מקום משם, ומנא ליה להקשות ולהוכיח מזה דין חדש איסור סיתות האבנים בבית הנכרי עיי"ש.
רצא ע"ז כא, ב ד"ה אריסא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעו דיני נר שהדליק הנכרי בשבת
מקור מפורש
בדף זה
למראית העין כשהמלאכה נעשית בחפצים של נכרי, מטעם שיתבאר בסי' שכ"ה :
894 סעיף ג (במה דברים אמורים בחפצים של
ישראל, אבל חפצים של נכרי מותר ליתנם לו, שאף שנראה כנותן לו על מנת להוציא, אין
בכך כלום). ומיירי התם שהנכרי מוציא לצורך עצמו. ונתבאר לעיל סי' רנב בקונטרס
אחרון ס"ק ה ד"ה ואין חוששין ( וכהאי גוונא צריך לומר לפי מ"ש
המג"א ריש סי' שכ"ה דלא חיישינן אלא בחפצים של ישראל. ומנא ידעי שהם שלו
... אלא ודאי משום שכשיתברר האמת שהם של ישראל יאמרו שבשבת מסר לו, משא"כ
כשהאמת אינו כן, לא חיישינן שיאמרו כלל שהם של ישראל).
וכן הוא לענינינו כשעושה מלאכה בשלו בבית ישראל, כדלעיל סי'
רנב ס"י ( וכן אם הנכרי מאליו בלא אמירת ישראל עושה מלאכה בשבת משלו,
אפילו בבית ישראל בשביל ישראל ... אין צריך למחות בידו). ונתבאר בקונטרס אחרון שם ס"ק ה ד"ה
והאמת (ואין חוששין למראית העין אלא כשהאמת הוא שהוא נתן לו המלאכה או אמר לו
לעשותה, שאז ... יחשדוהו שמא אמר לו בשבת ... או שמא הוא שכיר יום ... ומהאי טעמא
נמי אתי שפיר מ"ש המג"א בסי' רע"ו ס"ק י"ד דמיירי בשל
נכרי, ולא מיתסר משום מראית העין, אף על גב דעושה בשביל ישראל ובביתו. וכן
בס"ק ד' שם ציין על רמ"א דמיירי בבית ישראל, ואפילו הכי לא אסר אלא בשל
ישראל).
*
וראה לעיל (הערה 883 ), שלפי המסקנא במהדורא בתרא, אין צריך
למחות בנכרי העושה מעצמו בבית ישראל, אפילו כשנר והעצים הם של הישראל.
ולא אסרו בבית ישראל אלא בקבלנות, כדאמרינן בירושלמי פ"א
ה"ח (תני אומנין עכו"ם שהיו עושין עם ישראל בתוך ביתו של ישראל אסור,
ובתוך בתיהן מותר).
הובא בתוס' ע"ז כא, ב ד"ה אריסא (דבירושלמי דפ"ק דשבת ... אומנים
עובדי כוכבים שהיו עושים עם ישראל, בתוך ביתו אסור, בתוך בתיהם מותר). שו"ע
ס"ב (והוא ... שיעשה הגוי המלאכה בביתו).
שבזה מיירי גם לעיל סי' רמד ס"א ( ומכל מקום צריך ליזהר
שלא יעשה בבית הישראל), ו סי' רנב ס"ה ( אסור להניחו לעשות ברשות ישראל).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שארית יהודה שו"ת אורח חיים סימן ד
מקור מפורש
בדף זה
כי הנה בתשו' מהר"י הלוי אחי הט"ז סי' י החמיר מאד במקבלי קבולת, אף גם במקום שהמנהג בקבולת, הגם דלא שייך כאן טעם שכתבו התוס' בשם ר"י לחלק בין בית לשדה, משום דסבירא ליה עיקר החילוק כמ"ש התוס' (במסכת עבודת כוכבים) בשם הר"מ דבבית אין להאין יהודי חלק ביה, ואם כן אף במקום שהמנהג בקבולת אסור.
108 ע"ז כא, ב ד"ה אריסא (ור' יצחק פירש ... דלעולם הוא רגילות לקבל שדה באריסות למחצה לשליש ולרביע, אבל בבנין בית רגילות לשכור מידי יום יום, והרואה אינו אומר קבלנותיה עביד אלא שכירי יום נינהו).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שארית יהודה שו"ת אורח חיים סימן ה
מקור מפורש
בדף זה
ולענין איסור מראית העין בקיבולת דמחובר, ודאי דיש לסמוך על דעת התוס' ורא"ש וס' התרומה וסיעתם שהאיסור משום שהרואה יאמר כו', ואם כן היכא דמיפרסמא מילתא שרי .
191 ר"י בתוד"ה אריסא ע"ז כא, ב: בבנין בית רגילות לשכור מידי יום יום והרואה אינו אומר קבלנותיה עביד אלא שכירי יום נינהו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז קבלנות ושכירות יג. קבלן ושכיר יום
מקור מפורש
בדף זה
שכר הנכרי לימים, שאמר לו בעד כל יום ויום שתתעסק במרחץ או תנור או רחיים אתן לך כך וכך, אף על פי שלא אמר לו שיתעסק בשבת והנכרי מעצמו הולך ומתעסק גם בשבת, צריך למחות בידו ולא יניחנו להתעסק בשבת.
458 ירושלמי פ"א ה"ח (בד"א בקיבולת, אבל בשכר יום אסור). הובא בתוס' יז, ב ד"ה אין נותנים (אבל בשכר אסור, פירוש בשכיר יום). תוס' ע"ז כא, ב ד"ה אריסא. רא"ש שם פ"א סכ"ג. שו"ע סי' רמג ס"א (שכר את הגוי בכך וכך ליום ונמצא הגוי עושה מלאכה בשליחותו של ישראל), וסי' רמד ס"א (שכר הגוי לעשות לו מלאכה בשבת), לפירוש המ"א שם ס"ק ג (כלומר ששכרו לימים, וזה אסור מדינא).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז קבלנות ושכירות טז. אריסות וחכירה ומכירה
מקור מפורש
בדף זה
מותר להשכיר שדה לנכרי שיעבוד עבודתה כל אימת שירצה ולא יהיה מוכרח בעבודתו, ויטול כל הפירות לעצמו, רק שיתן להישראל דבר קצוב בכל שנה, בין שיתן לו מעות בין שיתן לו מפירות שדה זו, והנכרי עובד אפילו בשבת (שוע"ר רמג, ז).
569 ע"ז כא, ב לרשב"ג (שדהו לעובד כוכבי ... שרי). טור ושו"ע סי' רמג ס"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז איסור מראית העין לה. מראית העין במחובר לקרקע
מקור מפורש
בדף זה
במה דברים אמורים שמותר להניח לקבלן נכרי לעשות בשבת, כשעושה מלאכה בדבר התלוש מן הקרקע, שהנכרי יכול לעשותה בביתו או במקום אחר שאינו רשות הישראל, ואין הדבר ניכר שהיא מלאכת הישראל, ואין כאן חשש מראית העין.
1202 ירושלמי פ"א ה"ח (בד"א בתלוש מן הקרקע, אבל במחובר לקרקע אסור כו' בקבולת). הובא בתוס' יז, ב ד"ה אין נותנין עורות. ע"ז כא, ב ד"ה אריסא. רא"ש שם פ"א סי' כג. מ"א סי' רמד ס"ק ב (במלאכת מחובר).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז קבלנות ושכירות יג. קבלן ושכיר יום
מקור מפורש
בדף זה
ואינו דומה לשכיר יום, שהשכיר יום אין המלאכה שלו כלל ואין לו עסק בה, שהרי אין כוונתו בעבודתו כדי להשלים המלאכה, שהרי לא עליו המלאכה לגמור ואין לו תועלת כלל בהגמרה, אלא כוונתו לעבוד את הישראל כל היום כדי שיתן לו שכרו, לפיכך הרי זה כעושה שליחות הישראל, אבל הקבלן המלאכה היא שלו, שכוונתו בעבודתו היא להשלים המלאכה כדי ליטול שכרו ואינו כשלוחו של ישראל (שוע"ר רמד, א).
472 מו"ק יא, ב (קיבולת כדידיה דמי). ריטב"א ע"ז כא, ב ד"ה הרי אמרו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז איסור מראית העין לו. מראית העין במלאכת תלוש המפורסמת
מקור מפורש
בדף זה
אפילו לעשות בתלוש אם הוא לצורך מחובר, כגון לפסול האבנים ולתקן הקורות כדי לשקעם בבנין, צריך למחות בידו אם הוא בתוך התחום, אפילו עושה רחוק מהבנין, ואפילו עושה בביתו שאין הדבר ניכר שעושה בשביל בנין זה של הישראל, מכל מקום כיון שסופן לשקעם בהבנין הרי דינם כהבנין עצמו (שוע"ר רמד, ו).
1248 תוס' ע"ז כא, ב ד"ה אריסא. רא"ש שם פ"א סי' כג. סמ"ג ל"ת סה (יט, ג). הגהות מיימוניות פ"ו אות נ. טור ושו"ע סי' רמד ס"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר