שיוך משוער לקטע
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רמה ישראל ונכרי איך יתנהגו בשותפות א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
א ישראל ונכרי שקיבלו שדה בשותפות שיהיה מוטל על שניהם לעמול לחרוש ולזרוע ושאר כל עבודות השדה וכשיגיע הקציר יטלו חלק בפירות בעד עבודתם לא יאמר הישראל להנכרי עבוד אתה בשבת וכשיגיע הקציר תטול חלקך בפירות כנגד עבודתך גם בשבתות ואני אעבוד כנגד זה יום אחד בחול ואטול חלקי בפירות כנגד עבודתי בחול אע"פ שהנכרי מתכוין בעבודתו בשבת לטובת עצמו ומותר לומר לנכרי עשה מלאכה בשבת לצורכך כמו שיתבאר בסי' ש"ז מכל מקום כיון שעבודת השדה מוטלת בכל יום ויום על שניהם בשוה חצי יום על זה וחצי יום על זה א"כ כשהישראל אומר להנכרי שיעבוד בשבת כל היום והוא יעבוד כנגד זה יום אחד שלם בחול הרי זה כמעמיד פועל במקומו שיעשה מלאכתו בשבת:
א ברייתא ע"ז כב , א. טור ריש הסי'.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רמה (א)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
דעת רש"י וספר התרומה וסמ"ג ורבינו ירוחם וטור דאפילו באו לחשבון שרי כשהתנו, אלא דאינהו מיירי בשדה, שהחשבון בשדה אינו סותר התנאי, שאף לפי התנאי יכולין לבא לחשבון לחלוק בשוה כיון שעבד הישראל יום שלם כנגד השבת.
ג ע"ז כב, א ד"ה ואם באו.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רמה עיין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
אלא דהתם אין הריוח אלא בשעת ההשכרה, שמשכיר לו ונותן לו רשות שאם ירצה שיעבוד אף בשבת, אבל אח"כ לא איכפת ליה שאף אם לא יעשה בשבתות לא ינכה לו כלום, כמ"ש המ"א ריש סי' רמ"ג, לכן אין איסור אלא כשמשכיר בערב שבת, אבל כאן שכשמגיע השבת והגוי מסיק יש ריוח לישראל שיסיק לו כנגדו בחול, לכך מחזי כעושה שליחותו שאמר לו טול אתה כו', עיין מ"ש בסי' רמ"ד), דההיא ברייתא ששנינו לא יאמר טול כו', וכן מה שהוסיפו הפוסקים בתנור ומרחץ כו', הכל מיירי בכהאי גוונא שאין לישראל ריוח במעשה שבת לאחר שאמר לו טול כו', ולהכי הוצרכו לטעם לפי שהמלאכה מוטלת על שניהם.
צ ע"ז כב, א.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן ב (יד)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ואפילו לרשב"ג אין סומכין עליהם אלא כשאוכלין בעצמן משחיטתן, אבל אלפני עור לא תתן מכשול לא קפדי כלל, כי הם מפרשים פסוק זה כמשמעו דוקא.
רלה ראה ע"ז כב, א. רש"י חולין ו, א ד"ה לישניה. תוס' גיטין וחולין שם.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית כ דיני לקיחת ומכירת טלית
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ו אין מוכרין טלית מצוייצת לנכרי, אפילו הוא תגר, שלא יתלבש בה הנכרי וידמה לישראל הרואה אותו שהוא ישראל, שהרי הוא לבוש בציצית, ויתלוה עמו בדרך, ויהרגנו הנכרי, שהנכרי חשוד על שפיכת דמים.
1677 ע"ז כב, א (שחשודין על שפיכות דמים).
וכן הוא לקמן סי' שפב ס"א (כי הנכרים חשודים על שפיכת דמים).
ולענין הנכרים בזמנינו, ראה לקוטי שיחות ח"כ ע' 162 ובהערות.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לט מי הם הכשרים לכתוב תפילין ולקנות מהם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
א תפילין שכתבן עבד כנעני או אשה או קטן, אפילו הוא בן י"ג שנים אלא שאינו ידוע בודאי שהביא ב' שערות, ועדיין אינו בן י"ח שנה שנוכל לומר מן הסתם הביא כבר ב' שערות , או שכתבן נכרי או כותי אפילו כתבן בפירוש לשמן, או שכתבן ישראל מומר לכל התורה אפילו לתיאבון, או אפילו לעבירה אחת אלא שאינה לתיאבון, אלא מפני שאינו חושש עליה כלל, (א) כגון שיש לפניו היתר ואיסור ומניח ההיתר ואוכל את האיסור , או שכתבן מסור, אפילו הוא מסור לתיאבון, פסולין.
1327 ברייתא שם (עובד כוכבים). טור ושו"ע שם (או גוי).
עיין רא"ש הל' ס"ת סי' ג (וכתב הר"ר ברוך ז"ל, דאם העובד כוכבים מעבדו וישראל עומד על גביו ומסייעו יש בו ממש, דעובד כוכבים עביד אדעתא דישראל טפי מכותי, דכותי אמר אנא גמירנא טפי מינך כדאיתא בספ"ק דמסכת ע"ז דכותי גרע לענין לשמה . והוא בע"ז כב, א (עובד כוכבים מאי טעמא מותר, דאמרינן ליה וציית. כותי נמי אמרינן ליה וציית. כותי לא ציית, דאמר אנא גמירנא טפי מינך).
דלא כמ"א ס"ק ב (כותי כו', כן צריך לומר, דעכו"ם בלאו הכי פסול, שאינו כותב לשמה, כמ"ש סי' ל"ב ס"ט. ונראה לי דאפילו להרא"ש דמיקל בעיבוד, מחמיר בכתיבה). והיינו שבשו"ע שאצל המ"א הי' נדפס רק "או עכו"ם", וכן הוא בטור (ראה פרי מגדים), וברוב הדפוסים נדפס "או עכו"ם או כותי". וכתב המ"א שיש לגרוס רק "או כותי", משא"כ עכו"ם פסול משום שאינו כותב לשמה, ואין אנו זקוקים לטעם האמור כאן "כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה".
ועל זה כותב כאן, "דכותי גרע לענין לשמה", ולא הרווחנו כלום בתיקון של המ"א.
ומה שהקשה המ"א, שאם כן מדוע אנו זקוקים לטעם ד"כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה", ולא סגי במה שאינו לשמה. ביארו המפרשים בכמה אופנים. וראה חקרי הלכות ח"ה סג, א.
פתיחה בהקשר
הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז מחזי כשליח לד. מחזי כשליח בשותפות ישראל ונכרי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
ישראל ונכרי שקיבלו שדה בשותפות שיהיה מוטל על שניהם לעמול לחרוש ולזרוע ושאר כל עבודות השדה וכשיגיע הקציר יטלו חלק בפירות בעד עבודתם, לא יאמר הישראל להנכרי עבוד אתה בשבת וכשיגיע הקציר תטול חלקך בפירות כנגד עבודתך גם בשבתות, ואני אעבוד כנגד זה יום אחד בחול ואטול חלקי בפירות כנגד עבודתי בחול, אע"פ שהנכרי מתכוין בעבודתו בשבת לטובת עצמו, ומותר לומר לנכרי עשה מלאכה בשבת לצורכך, מכל מקום כיון שעבודת השדה מוטלת בכל יום ויום על שניהם בשוה חצי יום על זה וחצי יום על זה, אם כן כשהישראל אומר להנכרי שיעבוד בשבת כל היום והוא יעבוד כנגד זה יום אחד שלם בחול הרי זה כמעמיד פועל במקומו שיעשה מלאכתו בשבת (שוע"ר רמה, א).
1175 ברייתא ע"ז כב, א (ישראל ועובד כוכבים שקיבלו שדה בשותפות, לא יאמר ישראל לעובד כוכבים טול חלקך בשבת ואני בחול). טור רס"י רמה.
פתיחה בהקשר
הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז מחזי כשליח לד. מחזי כשליח בשותפות ישראל ונכרי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
ואם לקחו שדה בשותפות ולא התנו בתחלה יבקשו מהמוכר שיחזור להם דמיהם ואחר כך יחזרו ויקנו ממנו קנין חדש ויתנו בעת הקנייה (שוע"ר רמה, טו).
1200 ב"י סי' רמה ד"ה ואם לקח השדה, ממשמעות התוס' ע"ז כב, א ד"ה לא יאמר. שו"ע סי' רמה ס"ג.
פתיחה בהקשר
על הדף
לקוטי שיחות כרך יא בשלח שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
ועד"ז מוכח (לא רק בחלק האגדה שבתורה אלא גם בנוגע להלכה) מתוס' (ע"ז כב, א סד"ה אין מעמידין) ומהרא"ש (שם), דסדר טהרות בא לפני סדר נזיקין (עיין נו'יב מהדיית חיו"ד סעיט).
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית כ דיני לקיחת ומכירת טלית
מקור מפורש
בדף זה
ו אין מוכרין טלית מצוייצת לנכרי אפילו הוא תגר שלא יתלבש בה הנכרי וידמה לישראל הרואה אותו שהוא ישראל שהרי הוא לבוש בציצית ויתלוה עמו בדרך ויהרגנו הנכרי שהנכרי חשוד על שפיכת דמים וכן אין ממשכנין ואין מפקידין טלית מצוייצת אצל נכרי אלא א"כ הוא לפי שעה בענין שאין לחוש שמא יתלוה עמו ישראל בדרך:
יז ע"ז כב, א. מ"א ס"ק ב וס"ק ג. וראה גם לקמן סי' שפב ס"א. ולענין בזמנינו ראה לקו"ש ח"כ ע' 162.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רמה ישראל ונכרי איך יתנהגו בשותפות יח
מקור מפורש
בדף זה
יח ישראל שלקח תנור למשכון וקיבל עליו הנכרי שמה שיעלה שכר התנור יתן כולו להישראל ברבית מעותיו מותר לקבל ממנו גם שכר השבת אפילו שלא בהבלעה לפי שגוף התנור הוא של הנכרי ואין להישראל חלק בו כלל וגם אין הישראל אומר לו שיעשה בשבת אלא הנכרי מעצמו הוא עושה לטובתו כדי לשלם חובו שנתחייב ליתן שכר התנור להישראל ברבית מעותיו:
פה תוס' ע"ז כב, א ד"ה לא. ורא"ש שם. טור ושו”ע ס"ה.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רמה (ב)
מקור מפורש
בדף זה
וכן כתב ב"י בשם הריב"ש דאין תקנה ליטול שכר כנגד השבת אלא אם כן יחלוק עמו שכר כל השבוע יחד כדי שיהיה בהבלעה, ולא מצא תקנה שיטול סתם שכר יום אחד לעצמו כנגד שכר השבת אלא שלא יאמר כן בפיו, כדמשמע לכאורה מלשון רבינו ירוחם שהעתיק במ"א סק"ג, אלא ודאי דזה אסור משום שכר שבת שלא בהבלעה (וכן משמע בהדיא בתוס' שלא עשה ר"ת תקנה זו).
לא ע"ז כב, א ד"ה לא, דמיירי שהיה הנכרי לוקח שכר יום השבת בתנור, ומ"מ לא התיר ר"ת (בלקח מאליו) אלא כשהתנו. וראה גם לקמן ס"י, וקו"א ס"ק ד בתחלתו.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רמה (ד)
מקור מפורש
בדף זה
אע"פ שלא אמר לו בפירוש טול אתה בשבת, דאל"כ למה לא עשה ר"ת תקנה זו ועיין מ"ש לעיל:
נט ע"ז כב, א תוס' ד"ה לא.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רמה עיין
מקור מפורש
בדף זה
ועוד דבתוס' לא זכרו הכלל.
סד ע"ז כב, א ד"ה לא.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמה דין ביעור חמץ
מקור מפורש
בדף זה
ועי' בפרי חדש סימן תמ"ז סעיף א' וסימן תס"ז סעיף י' , שנראה כחולק על הש"ך בסימן ק[מ]"ב סעיף קטן ח' .
1284 "מה שכתב דהלכה כרשב"ג חבית בחבית ולא יין ביין ליתא, שהרי כתב הר"ן בסוף פרק כל הצלמים [ע"ז כב, א סוף ד"ה רבי] שדעת הראשונים ז"ל דכל איסורים שבתורה כסתם יינן מדמינן להו, הילכך בכל האיסורים אפילו דומיא דיין ביין אמרינן דימכר חוץ מדמי איסור שבו".
דברים אלו הובאו לעיל סי' תמב קונטרס אחרון ריש ס"ק ב (הנה פרי חדש פסק ... שכל איסורין לסתם יינן מדמינן להו כמ"ש הר"ן בפרק [ג] דע"ז שכך כתבו הראשונים ז"ל עכ"ל בסי' תס"ז סעיף [י]. אבל אנן לא קיי"ל הכי, אלא ... שכל שגוף איסור דאורייתא מעורב בו לא מהני תקנה זו, דמדמינן ליין נסך ודאי שנתערב יין ביין עיי"ש).
ולא נתברר מהו הקשר לנידון דידן, שהרי כל זה מיירי בתערובת חמץ בפסח לח בלח, טעמו וממשו, אם מועלת בזה תקנת מכירה לנכרי חוץ מדמי איסור, שדעת הפר"ח שמועלת, ולא קיי"ל כוותיה בזה.
וגם על מה שנכתב בפנים ס"ט (ויש מי שאוסר אם לא נתערבו), נסמן על הגליון: "מ"א. פר"ח סי' תמז ותסז". שני הציונים הראשונים נתבארו כאן, ואילו הציון השלישי לא נתבררה לע"ע כוונתו.
פתיחה בהקשר