א
רמד איזו מלאכות יכול הנכרי לעשות בעד הישראל ובו כ"ב סעיפים:
א אף על פי שאסור להניח לנכרי שיעשה מלאכה לישראל בשבת אף על פי שעושה בשכר אם הוא עושה בתורת שכיר יום כגון ששכרו הישראל קודם השבת ואמר לו בעד כל יום ויום שתעבוד לי אתן לך כך וכך אף על פי שלא אמר לו שיעבוד גם בשבת אלא מעצמו הוא עובד צריך הוא למחות בידו כמו שנתבאר בסימן רמ"גא אבל אם הוא עושה בתורת קבלנות שקיבל עליו לעשות כך וכך בעד שכר כך וכךב בין שעושה משלו בין שעושה משל הישראל שנתן לו ממה לעשות המלאכהג כגון שנתן לו בגד לתפור וקצץ לו שכרד או שנתן לו חוטין לארוג לו בגד בין שקיבל עליו לארוג כל הבגד בין שלא קיבל עליו כלל לארוג כל הבגד אלא שקצץ לו בעד כל אמה ואמה שיארוגה מותר להניחו שיעשה כל מלאכתו בשבת ואפילו לכתחלה מותר ליתן לו אפילו בערב שבת סמוך לחשיכהו על דרך שיתבאר בסימן רנ"בז אף על פי שיודע שהנכרי יעשה בשבת (א) (ובכך הוא חפץח) מכל מקום הנכרי אינו עושה בשביל טובת הישראל אלא בשביל עצמוט למהר להשלים מלאכתוי כדי לקבל שכרויא.
ואינו דומה לשכיר יוםיב שהשכיר יום אין המלאכה שלו כלל ואין לו עסק בה שהרי אין כוונתו בעבודתו כדי להשלים המלאכה שהרי לא עליו המלאכה לגמור ואין לו תועלת כלל בהגמרה אלא כוונתו לעבוד את הישראל כל היום כדי שיתן לו שכרו לפיכך הרי זה כעושה שליחות הישראל אבל הקבלן המלאכה היא שלויג שכוונתו בעבודתו היא להשלים המלאכה כדי ליטול שכרו ואינו כשלוחו של ישראל.
ומכל מקום צריך ליזהר שלא יעשה בבית הישראליד [ו]שלא יאמר לו שיעשה בשבתטו וגם שיקצוץ לו דמיםטז קודם השבת וגם שלא יתן לו אלא א"כ בענין שיוכל הנכרי לעשות כל המלאכה בחול אם ירצה קודם השבת או לאחריו כמ"ש בסימן רנ"ביז ע"ש כל פרטי דינים אלו:
הערות
- א. סעיף ד.
- ב. משנה שבת יז , ב. ירושלמי פ"א ה"ח. שו"ע ס"א. טור ושו”ע סי' רנב ס"ב. לקמן שם ס"ד.
- ג. רמב"ם פ"ו הי"ב. סה"ת סי' רכב. ב"י סי' רנב סוד"ה ומ"ש כתב הרוקח. וכדלקמן סי' רנב ס"ט, שדוקא בפניו ולא קצץ יש חילוק בין שלו לשל ישראל. וראה גם לקמן סי' רעו ס"ג.
- ד. רמב"ם פ"ו הי"ב. שו"ע ס"א. וכדלקמן בסוף הסעיף.
- ה. ב"י ד"ה ולענין היתר. וראה גם לקמן סי"ב.
- ו. משנה שם (דף כב) . טור ושו”ע שם.
- ז. סעיף ד.
- ח. מבואר יותר לקמן ס"ט: ואף אם המלאכה צריכה לו במוצאי שבת מיד מכל מקום אין זה נקרא ריוח אלא הנאה בעלמא. ומבואר בקו"א ס"ק א שלמד זאת מ משמעות המ"א סי' רמז סוף ס"ק ב, וט"ז סי' שז ס"ק ג. וראה לקמן סי' רנב ס"ה באיזה אופן אפשר דאסור.
- ט. שו"ע ס"א.
- י. מ"א סי' רנב ס"ק יא. תוספת שבת סק"ב. וראה ריטב"א ע"ז כא, ב ד"ה הרי אמרו. וראה גם לקמן סי' רנב ס"ד.
- יא. ב"י סי' רנב ד"ה ומה שהתנה.
- יב. דלעיל סי' רמג ס"ד. ההגדרה בשכיר יום כיון שלא קיבל המלאכה לגמור מבוארת לעיל שם קו"א ס"ק א. אמנם במהדו"ב ד"ה ושאני שכיר יום חזר בו מביאור זה, וביאר שתלוי אם כל יום מתחשב לבדו, עיי"ש בארוכה.
- יג. מו"ק יא, ב. ריטב"א שם.
- יד. ירושלמי שבת פ"א ה"ח. רמב"ם . מגיד משנה פ"ו הי"ב בשם הרשב"א. שו"ע ס"ה. וכדלקמן סי' רנב ס"ה.
- טו. כדלקמן סי' רמז ס"א וש"נ. וראה זכרון יוסף סי' צו.
- טז. תוס' שבת יט, א ד"ה אלא א"כ. רא"ש פ"א סי' לו. שו"ע ס"א. טור ושו"ע ו רמ"א סי' רנב ס"ב. לקמן שם ס"ו. וראה מהדו"ב לסי' רמג ד"ה ומכל מקום וד"ה וה"נ ס"ל למהר"ם, שבירר דעת הפוסקים בזה.
- יז. ס"ד ואילך.
עבודה זרה כ״א ב - הטקסט מספריא
וּסְתָמָא כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאִי רַבִּי יוֹסֵי, בְּכׇל דּוּכְתָּא מוֹגְרִי.
וּבְכׇל מָקוֹם לֹא יִשְׂכּוֹר וְכוּ׳. תַּנְיָא: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא יִשְׂכּוֹר אָדָם מֶרְחָצוֹ לְגוֹי, מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרָא עַל שְׁמוֹ, וְגוֹי זֶה עוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים.
אֲבָל לְכוּתִי, מַאי? שְׁרֵי. כּוּתִי אֵימַר עָבֵיד בֵּיהּ מְלָאכָה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד! בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד אֲנַן נָמֵי עָבְדִינַן.
אֲבָל שָׂדֵהוּ לְגוֹי, מַאי? שְׁרֵי. מַאי טַעְמָא? אֲרִיסָא אֲרִיסוּתֵיהּ קָעָבֵיד. מֶרְחָץ נָמֵי אָמְרִי: אֲרִיסָא אֲרִיסוּתֵיהּ קָעָבֵיד? אֲרִיסָא דְּמֶרְחָץ לָא עָבְדִי אַנְשֵׁי.
תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֹא יַשְׂכִּיר אָדָם שָׂדֵהוּ לְכוּתִי, מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, וְכוּתִי זֶה עוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. אֲבָל גּוֹי מַאי? שְׁרֵי, דְּאָמְרִי: אֲרִיסָא אֲרִיסוּתֵיהּ עָבֵיד. אִי הָכִי, כּוּתִי נָמֵי אָמְרִי: אֲרִיסָא אֲרִיסוּתֵיהּ עָבֵיד!
And this unattributed opinion in the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. As, if you say that this ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, that cannot be, since he holds that in every place one may rent a house to a gentile, including Eretz Yisrael.
§ The mishna teaches: And in every place, one may not rent a bathhouse to a gentile, as it is called by the name of the owner. The Gemara notes that it is taught in a baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: A person may not rent his bathhouse to a gentile, because it is called by the name of the owner, and this gentile uses it for performing prohibited labor on Shabbatot and on Festivals.
The Gemara asks: It is prohibited to rent one’s bathhouse to a gentile, but with regard to a Samaritan, what is the halakha? It can be inferred from the lack of mention of a Samaritan that it is permitted. The Gemara asks: Why not say that a Samaritan will perform work in the bathhouse during the intermediate days of a Festival? The Gemara answers: During the intermediate days of a Festival we too perform work and heat bathhouses.
The Gemara further infers: It is prohibited to rent one’s bathhouse to a gentile; but with regard to renting one’s field to a gentile, what is the halakha? Evidently, it is permitted. What is the reason for this? People know that a gentile sharecropper works for his tenancy, not for the Jewish owner. The Gemara asks: But if so, in the case of a bathhouse as well, why not say that the gentile sharecropper works for his tenancy, and therefore a Jew should be permitted to rent them to gentiles. The Gemara answers: People do not usually make this type of arrangement whereby a second party works as a sharecropper of a bathhouse. Consequently, it will be assumed that the gentile is a hired worker who is working for the Jew.
The Gemara cites a similar discussion. It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: A person may not rent his field to a Samaritan, since it is called by the name of the owner and this Samaritan will perform work in it during the intermediate days of a Festival. The Gemara infers: It is prohibited to rent one’s field to a Samaritan, but with regard to a gentile, what is the halakha? Evidently, it is permitted, as we say that the gentile sharecropper works for his tenancy and not for the Jewish owner. The Gemara asks: If that is so, in the case of a Samaritan as well, why not say that the sharecropper works for his tenancy?
תלמוד ירושלמי שבת א׳:ח׳ - הטקסט מספריא
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מוֹכְרִין לַנָּכְרִי וְאֵין טוֹעֲנִין עִמּוֹ וְאֵין מַגְבִּיהִין עָלָיו אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְמָקוֹם קָרוֹב. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין:
הלכה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים. מוֹכְרִין לַנָּכְרִי כול׳. אֵי זֶהוּ מָקוֹם קָרוֹב. יָיבֹא כַּיי דָמַר שְׁמוּאֵל. כְּגוֹן מִן חוּטְרָה לְנָהָרדֵּעָא. אוֹף הָכָא כֵן. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְעִירוֹ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא מִמְקוֹם הַפֶּתַח וִיקַדֵּשׁ עָלָיו הַיּוֹם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְרִבִּי עֲקִיבָה בָא לְהַכְרִיעַ עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. אֵין נוֹתְנִין לְגוֹי עַל מְנָת לַצֵּאת. נָטַל וְיָצָא אֵין אַתְּ זָקוּק לוֹ. אֵין נוֹתְנִין לְכֶלֶב עַל מְנָת לַצֵּאת. נָטַל וְיָצָא אֵין אַתְּ זָקוּק לוֹ.
תַּנֵּי. אוּמָנִין גּוֹיִם שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין עִם יִשְׂרָאֵל. בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל אָסוּר וּבְתוֹךְ בָּתֵּיהֶן מוּתָּר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָעְזָר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִין. בְּקִיבּוֹלֶת. אֲבָל בִּשְׂכִיר יוֹם אָסוּר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִין. בְּתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע. אֲבָל בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע אָסוּר. בְּעִיר אֲחֶרֶת בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מוּתָּר. מָהוּ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ. בֵּין בְּתָלוּשׁ בֵּין בִּמְחוּבָּר. בֵּין בְּשָׂכִיר בֵּין בְּקִיבּוֹלֶת. אָמַר רִבִּי אִילָּא. בֵּין בְּתָלוּשׁ בֵּין בִּמְחוּבָּר. וּבִלְבַד בְּקִיבּוֹלֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן בַּרְקָנָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. בְּשַׁבָּת וּבְאֵבֶל וּבַעֲבוֹדָה זָרָה הֲלָכָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר.
אֵין מְשַׁלְּחִין אִיגְרוֹת בְּיַד גּוֹי לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בַחֲמִישִּׁי בַשַּׁבָּת. בֵּית שַׁמַּי אוֹסְרִין אֲפִילו בָרְבִיעִי. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אָמְרוּ עָלָיו עַל רִבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן שֶׁלֹּא נִמְצָא כְתָבוֹ בְיַד גּוֹי מֵעוֹלָם.
אֵין מַפְרִישִׂין לְיָם הַגָּדוֹל לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בַחֲמִישִּׁי בַשַּׁבָּת. בֵּית שַׁמַּי אוֹסְרִין אֲפִילו בָרְבִיעִי. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אִם הָיָה דָבָר שֶׁלַּסַּכָּנָה. כְּגוֹן מִצּוֹר לְצִידוֹן. מוּתָּר.
אֵין מְקִיפִין עַל עִיר שֶׁלְּגוֹיִם פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם לַשַּׂבָּת. הָדָא דְתֵימַר בְּמִלְחֶמֶת הָרָשׁוּת. אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת חוֹבָה אֲפִילוּ בַשַּׁבָּת. שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁלֹּא נִכְבְּשָׁה יְרֵיחוֹ אֶלָּא בַשַּׁבָּת. דִּכְתִיב כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים. וּכְתִיב וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסוֹבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים. וּכְתִיב עַד רִדְתָּהּ. אֲפִילוּ בַשַּׁבָּת.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך כז צו שיחה ב מו"ק יא, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רמד איזו מלאכות יכול הנכרי לעשות בעד הישראל ב מאותו ספר מו"ק יא, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רנב מלאכות המותרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת ה מאותו ספר מו"ק יא, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רפח דין תענית ודין תענית חלום בשבת ז מאותו ספר מו"ק יא, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב מהדו"ב לסי' רמג והראב"ד מאותו ספר מו"ק יא, ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב מהדו"ב לסי' רמג וגם מאותו ספר מו"ק יא, ב
- שארית יהודה שו"ת אורח חיים סימן ה מו"ק יא, ב
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז איסור מראית העין לח. מראית העין בקבלנות בבית הישראל מו"ק יא, ב
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז קבלנות ושכירות יג. קבלן ושכיר יום מו"ק יא, ב
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז קבלנות ושכירות יז. שכיר שנה מו"ק יא, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסח שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות מו"ק יא, א