ב
ב במה דברים אמורים שמותר להניח לקבלן נכרי לעשות בשבת כשעושה מלאכה בדבר התלוש מן הקרקעיח שהנכרי יכול לעשותה בביתויט או במקום אחרכ שאינו רשות הישראל ואין הדבר ניכר שהיא מלאכת הישראל ואין כאן חשש מראית העיןכא אבל כשעושה במחובר לקרקע כגון שקיבל עליו לבנות בית לישראלכב או לקצור שדה לישראלכג כיון שהקרקע גלויה ומפורסמת לכל שהיא של ישראל ניכר הדבר לכל רואה שגם המלאכה היא של הישראלכד לפיכך אם הוא בתוך העיר או בתוך תחומה אסור להניחו שיעשה בשבת מפני מראית העיןכה שהרואה יאמר שהוא שכיר יום אצל הישראלכו.
ואפילו אם אין הדבר מפורסם לכל שקרקע זו היא של ישראל מכל מקום יש לחוש למראית העין של שכניו שהם יודעים שקרקע זו היא שלו ואינן יודעים שהנכרי העוסק במלאכה הוא קבלן אלא יאמרו שהוא שכיר יוםכז ואפילו אם הוא דר בכפר בין הנכרים שאין לו שם שכנים ישראל מכל מקום אם עושה בתוך תחום הכפר יש לחוש שמא יזדמנו לו שם אורחים שישבתו אצלוכח ויראו את הנכרי עוסק בשבת בקרקע הישראל ויחשדוהו שהנכרי שכיר יום אצלו וגם יש לחוש לבני ביתו שהם יודעים שהמלאכה היא שלו ויחשדו אותו שהנכרי הוא שכיר יום אצלוכט.
אבל כשעושה בדבר תלוש (ב) אף שמקצת ישראל יודעים שהמלאכה היא של ישראל לא גזרו חכמיםל כיון שרוב הפעמים אין הדבר נודע לאחרים כלל שמלאכת תלוש אין לה קול כלללא משא"כ כשעושה במחובר שהוא במקום גלוי ומפורסם ורוב הפעמים המלאכה גלויה ומפורסמת לרבים שמלאכת מחובר יש לה קול לפיכך אם לפעמים אין חשש מראית העין אלא ממקצת ישראל גזרו חכמים:
הערות
- יח. ירושלמי שבת פ"א ה"ח. הובא בתוס' יז, ב ד"ה אין נותנין עורות. ע"ז כא, ב ד"ה אריסא. רא"ש שם סי' כג. מ"מ פ"ו הי"ב.
- יט. תוס' שבת שם. ר"ן שבת שם ד"ה ובכולן. ב"י סי' רנב ד"ה ודע.
- כ. מו"ק יא, ב (בבית אחר).
- כא. ראה לקמן סי' רנב ס"ה ובקו"א שם ס"ק ה.
- כב. ר"י בתוס' ורא"ש שם. טור ומ"א ס"ק א.
- כג. רמב"ם פ"ו הי"ד. שו"ע ס"א. ונתבאר לעיל סי' רמג ס"ח.
- כד. תוס' שבת שם. ר"ן שם ד"ה ובכולן. וראה קו"א סוף סק"ד.
- כה. רמב"ם פ"ו הי"ג-ד. מגמרא פ"ב דמו"ק יב, א. טור ושו"ע שם.
- כו. רמב"ם ושו"ע שם, לפירוש מ"א סק"ג. וראה לעיל סי' רמג קו"א ס"ק א.
- כז. מ"א סק"ד.
- כח. ראה חקרי הלכות ח"ג ע' טז, ב. יגד"ת (נ. י.) חל"ו ע' שז. חו' לח ע' מה.
- כט. תשובת ( מהרי"ל) מהר " ם מרוטנבורג (פראג) סי תכז . רמ"א ס"א.
- ל. מ"א סק"ב. וראה קו"א ס"ק ב.
- לא. משמעות רבינו ירוחם נתיב יב חי"ב (פב, ב). ב"י ד"ה ודע (שכשעושה הנכרי בביתו מותר אף שנתפרסמה). אבל אם הוא בפרהסיא אסור אף אם מקצת יודעים (קו"א ריש ס"ק ב). ומטעם זה נאסרו החלוקים דלקמן סי' רנב ס"ח (קו"א ס"ק ג).
תלמוד ירושלמי שבת א׳:ח׳ - הטקסט מספריא
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מוֹכְרִין לַנָּכְרִי וְאֵין טוֹעֲנִין עִמּוֹ וְאֵין מַגְבִּיהִין עָלָיו אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְמָקוֹם קָרוֹב. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין:
הלכה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים. מוֹכְרִין לַנָּכְרִי כול׳. אֵי זֶהוּ מָקוֹם קָרוֹב. יָיבֹא כַּיי דָמַר שְׁמוּאֵל. כְּגוֹן מִן חוּטְרָה לְנָהָרדֵּעָא. אוֹף הָכָא כֵן. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְעִירוֹ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא מִמְקוֹם הַפֶּתַח וִיקַדֵּשׁ עָלָיו הַיּוֹם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְרִבִּי עֲקִיבָה בָא לְהַכְרִיעַ עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. אֵין נוֹתְנִין לְגוֹי עַל מְנָת לַצֵּאת. נָטַל וְיָצָא אֵין אַתְּ זָקוּק לוֹ. אֵין נוֹתְנִין לְכֶלֶב עַל מְנָת לַצֵּאת. נָטַל וְיָצָא אֵין אַתְּ זָקוּק לוֹ.
תַּנֵּי. אוּמָנִין גּוֹיִם שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין עִם יִשְׂרָאֵל. בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל אָסוּר וּבְתוֹךְ בָּתֵּיהֶן מוּתָּר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָעְזָר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִין. בְּקִיבּוֹלֶת. אֲבָל בִּשְׂכִיר יוֹם אָסוּר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִין. בְּתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע. אֲבָל בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע אָסוּר. בְּעִיר אֲחֶרֶת בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מוּתָּר. מָהוּ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ. בֵּין בְּתָלוּשׁ בֵּין בִּמְחוּבָּר. בֵּין בְּשָׂכִיר בֵּין בְּקִיבּוֹלֶת. אָמַר רִבִּי אִילָּא. בֵּין בְּתָלוּשׁ בֵּין בִּמְחוּבָּר. וּבִלְבַד בְּקִיבּוֹלֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן בַּרְקָנָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. בְּשַׁבָּת וּבְאֵבֶל וּבַעֲבוֹדָה זָרָה הֲלָכָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר.
אֵין מְשַׁלְּחִין אִיגְרוֹת בְּיַד גּוֹי לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בַחֲמִישִּׁי בַשַּׁבָּת. בֵּית שַׁמַּי אוֹסְרִין אֲפִילו בָרְבִיעִי. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אָמְרוּ עָלָיו עַל רִבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן שֶׁלֹּא נִמְצָא כְתָבוֹ בְיַד גּוֹי מֵעוֹלָם.
אֵין מַפְרִישִׂין לְיָם הַגָּדוֹל לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בַחֲמִישִּׁי בַשַּׁבָּת. בֵּית שַׁמַּי אוֹסְרִין אֲפִילו בָרְבִיעִי. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אִם הָיָה דָבָר שֶׁלַּסַּכָּנָה. כְּגוֹן מִצּוֹר לְצִידוֹן. מוּתָּר.
אֵין מְקִיפִין עַל עִיר שֶׁלְּגוֹיִם פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם לַשַּׂבָּת. הָדָא דְתֵימַר בְּמִלְחֶמֶת הָרָשׁוּת. אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת חוֹבָה אֲפִילוּ בַשַּׁבָּת. שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁלֹּא נִכְבְּשָׁה יְרֵיחוֹ אֶלָּא בַשַּׁבָּת. דִּכְתִיב כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים. וּכְתִיב וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסוֹבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים. וּכְתִיב עַד רִדְתָּהּ. אֲפִילוּ בַשַּׁבָּת.
עבודה זרה כ״א ב - הטקסט מספריא
וּסְתָמָא כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאִי רַבִּי יוֹסֵי, בְּכׇל דּוּכְתָּא מוֹגְרִי.
וּבְכׇל מָקוֹם לֹא יִשְׂכּוֹר וְכוּ׳. תַּנְיָא: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא יִשְׂכּוֹר אָדָם מֶרְחָצוֹ לְגוֹי, מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרָא עַל שְׁמוֹ, וְגוֹי זֶה עוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים.
אֲבָל לְכוּתִי, מַאי? שְׁרֵי. כּוּתִי אֵימַר עָבֵיד בֵּיהּ מְלָאכָה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד! בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד אֲנַן נָמֵי עָבְדִינַן.
אֲבָל שָׂדֵהוּ לְגוֹי, מַאי? שְׁרֵי. מַאי טַעְמָא? אֲרִיסָא אֲרִיסוּתֵיהּ קָעָבֵיד. מֶרְחָץ נָמֵי אָמְרִי: אֲרִיסָא אֲרִיסוּתֵיהּ קָעָבֵיד? אֲרִיסָא דְּמֶרְחָץ לָא עָבְדִי אַנְשֵׁי.
תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֹא יַשְׂכִּיר אָדָם שָׂדֵהוּ לְכוּתִי, מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, וְכוּתִי זֶה עוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. אֲבָל גּוֹי מַאי? שְׁרֵי, דְּאָמְרִי: אֲרִיסָא אֲרִיסוּתֵיהּ עָבֵיד. אִי הָכִי, כּוּתִי נָמֵי אָמְרִי: אֲרִיסָא אֲרִיסוּתֵיהּ עָבֵיד!
And this unattributed opinion in the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. As, if you say that this ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, that cannot be, since he holds that in every place one may rent a house to a gentile, including Eretz Yisrael.
§ The mishna teaches: And in every place, one may not rent a bathhouse to a gentile, as it is called by the name of the owner. The Gemara notes that it is taught in a baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: A person may not rent his bathhouse to a gentile, because it is called by the name of the owner, and this gentile uses it for performing prohibited labor on Shabbatot and on Festivals.
The Gemara asks: It is prohibited to rent one’s bathhouse to a gentile, but with regard to a Samaritan, what is the halakha? It can be inferred from the lack of mention of a Samaritan that it is permitted. The Gemara asks: Why not say that a Samaritan will perform work in the bathhouse during the intermediate days of a Festival? The Gemara answers: During the intermediate days of a Festival we too perform work and heat bathhouses.
The Gemara further infers: It is prohibited to rent one’s bathhouse to a gentile; but with regard to renting one’s field to a gentile, what is the halakha? Evidently, it is permitted. What is the reason for this? People know that a gentile sharecropper works for his tenancy, not for the Jewish owner. The Gemara asks: But if so, in the case of a bathhouse as well, why not say that the gentile sharecropper works for his tenancy, and therefore a Jew should be permitted to rent them to gentiles. The Gemara answers: People do not usually make this type of arrangement whereby a second party works as a sharecropper of a bathhouse. Consequently, it will be assumed that the gentile is a hired worker who is working for the Jew.
The Gemara cites a similar discussion. It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: A person may not rent his field to a Samaritan, since it is called by the name of the owner and this Samaritan will perform work in it during the intermediate days of a Festival. The Gemara infers: It is prohibited to rent one’s field to a Samaritan, but with regard to a gentile, what is the halakha? Evidently, it is permitted, as we say that the gentile sharecropper works for his tenancy and not for the Jewish owner. The Gemara asks: If that is so, in the case of a Samaritan as well, why not say that the sharecropper works for his tenancy?
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 26 עמודים.
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רנב מלאכות המותרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת ה מאותו ספר מו"ק יא, ב · מו"ק יב, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסח שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות מו"ק יא, א · מו"ק יב, ב
- לקוטי שיחות כרך כז צו שיחה ב מו"ק יא, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רמד איזו מלאכות יכול הנכרי לעשות בעד הישראל א מאותו ספר מו"ק יא, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רפח דין תענית ודין תענית חלום בשבת ז מאותו ספר מו"ק יא, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב מהדו"ב לסי' רמג והראב"ד מאותו ספר מו"ק יא, ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב מהדו"ב לסי' רמג וגם מאותו ספר מו"ק יא, ב
- שארית יהודה שו"ת אורח חיים סימן ה מו"ק יא, ב
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז איסור מראית העין לח. מראית העין בקבלנות בבית הישראל מו"ק יא, ב
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז קבלנות ושכירות יג. קבלן ושכיר יום מו"ק יא, ב
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז קבלנות ושכירות יז. שכיר שנה מו"ק יא, ב
- לקוטי שיחות כרך יג בהעלותך שיחה ב מו"ק יב, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רמג דין המשכיר שדה ומרחץ לנכרי א מאותו ספר מו"ק יב, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רמד איזו מלאכות יכול הנכרי לעשות בעד הישראל כ מאותו ספר מו"ק יב, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שכה נכרי שעשה מלאכה בעד ישראל כא מאותו ספר מועד קטן יב , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תסח שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות ה מאותו ספר מו"ק יב, ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רנב (ה) מאותו ספר מו"ק יב, א
- שולחן ערוך קו"א חושן משפט הל' הפקר (א) מאותו ספר מועד קטן דף י"ב ע"ב
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז א. איסורו מטעם שליחות א מו"ק יב, א
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז איסור מראית העין לה. מראית העין במחובר לקרקע מו"ק יב, א
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז איסור מראית העין לה. מראית העין במחובר לקרקע מו"ק יב, א
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז א. איסורו מטעם שליחות ה מו"ק יב, א
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז הנאה וריוח ממלאכת הנכרי כט. עבר ועשה מתי קנסוהו מו"ק יב, א
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז איסור מראית העין לט. מראית העין כשמוציא החפץ מביתו בשבת מו"ק יב, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) רמד איזו מלאכות יכול הנכרי לעשות בעד הישראל מועד קטן יב, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ג מו"ק יב, ב