ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רנב מלאכות המותרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת ובו כ' סעיפים:

ה

חיפוש חדש

ה במה דברים אמורים כשהנכרי עושה בשבת בביתו^לד או בבית אחר שאינו רשות ישראל^לה שאז אין הדבר ניכר שהיא מלאכת ישראל^לו אבל אסור להניחו לעשות ברשות ישראל לפי שכשעושה ברשות ישראל ניכר הדבר שהיא מלאכת הישראל (ה) ושמא יחשדוהו שנתן לו בשבת^לז או יחשדוהו שהנכרי הוא שכיר יום אצלו^לח ולא קבלן כמו שנתבאר בסימן רמ"ד.

ואפילו כשהמלאכה נעשית בבית נכרי יש אומרים^לט שאין היתר (ו) אלא כשאין מגיע ריוח לישראל ממה שהמלאכה נעשית בשבת שאף אם יעשנה אחר השבת יהנה ממנה הישראל כך כמו עכשיו שהיא נעשית בשבת ואף שהוא חפץ יותר שתיעשה בשבת כדי שתגמר מקודם ויכול ליהנות ממנה מקודם^מ ואין זה נקרא ריוח כיון שאף אם תיעשה אחר השבת יהנה ג"כ ממנה אבל אם הוא בענין שאם תיעשה אחר השבת לא יוכל ליהנות ממנה ואין לו בה חפץ כלל אלא אם כן תיעשה בשבת כגון שהולך לדרך מיד במוצאי שבת וכיוצא בזה בענין שיש ריוח לישראל ממה שהמלאכה נעשית בשבת אסור ליתנה להנכרי קודם השבת אלא אם כן שיוכל לגמרה בימי החול קודם השבת או אח"כ ואף אם נתנה לו בכדי שיכול לגמרה קודם השבת ונודע לו שהנכרי עושה בשבת צריך למחות בידו^מא דכיון שלהישראל יש ריוח מזה שהמלאכה נעשית עכשיו בשבת ולהנכרי אין ריוח מזה שמצדו לא יבצר לעשותה אחר השבת אלא שהוא עושה בשבת לפי תומו להשלים פעולתו ואין מגיע לו ריוח מזה כמו שמגיע להישראל לפיכך נראה הדבר כאלו בשביל זה הישראל נעשית המלאכה בשבת ויש מי שמתיר ליתנה לו סמוך לחשכה והוא יעשה מעצמו בשבת בביתו רק שלא יגלה לו דעתו שצריך לו שתיעשה בשבת ולא יאמר לו כלל שיוצא לדרך במוצאי שבת מיד^מב.

ואפשר שאינן חולקים כלל שהמתיר אפשר שלא התיר אלא כשהוא בענין שכשלא יעשה בשבת ואחר השבת לא יהיה להישראל כלל חפץ במלאכתו אזי לא ישלם לו הישראל בעד מלאכתו ונמצא שבמה שהוא עושה המלאכה בשבת מגיע לו ריוח שישלם לו הישראל בעד מלאכתו ובזה אפשר שגם האוסר מודה שהוא מותר דכיון שגם להנכרי מגיע ריוח ממלאכת השבת אינה נראית כאלו היא נעשית בשביל הישראל בלבד אבל אם הוא בענין שאף אם לא יעשה בשבת יעשה אחר השבת ויצטרך הישראל לשלם לו כיון שלא התנה עמו בתחלה על מנת שתוגמר המלאכה במוצאי שבת מיד ונמצא שאין מגיע ריוח להנכרי ממה שעושה בשבת אלא להישראל בלבד^מג אפשר שבזה אף המתיר מודה שהוא אסור:

הערות

לד. ירושלמי פ"א ה"ח. שו"ע ס"ב. וכדלעיל סי' רמד ס"ב וש"נ.
לה. מו"ק יא, ב. וכדלעיל שם.
לו. ב"י ד"ה ודע דהא. וראה קו"א ס"ק ה.
לז. רש"י מו"ק יב, א ד"ה מקבלי קבולת.
לח. תוס' שבת יז, ב ד"ה אין. ע"ז כא, ב ד"ה אריסא. רא"ש ע"ז פ"א סי' כג.
לט. מ"א סי' רמד סק"א . שו"ת פנים מאירות ח"א סוס"י לח. וכ"ה לעיל סי' רמד ס"ט. ובקו"א שם סק"א.
מ. שו"ע ורמ"א ס"ד. משמעות מ"א סי' רמז סוף ס"ק ב. וכדלעיל סי' רמד ס"א וס"ט וקו"א שם ס"ק א.
מא. כדלעיל סי' רמג ס"ג. וש"נ שבמהדו"ב חזר בו, כי דעת רוב הפוסקים שנכרי העושה מעצמו אין צריך למחות בידו. וראה לקמן ס"ז וקו"א ס"ק ז.
מב. משמעות ט"ז סי' שז סק"ג. וראה קו"א ס"ק ו שהט"ז אזיל לשיטתו שאין אנו חוששים למה שיש לישראל ריוח מעבודת הנכרי בשבת. וראה לעיל סי' רמג ס"ג וסי' רמד ס"ט-יא ובמצויין שם, שכן מסיק במהדורא בתרא, כדעת הרמב"ם וסיעתו. וראה קו"א ס"ק ו, ולעיל סי' רמד ס"ק א שכאן אפשר גם המתירים יודו שאסור, מכמה טעמים, וכדלקמן בסמוך. אבל ראה שו"ת שארית יהודה סי' ה (יט, ד ואילך) שאפשר לפי מה שחזר במהדו"ב גם זה מותר.
מג. טעם זה נתבאר בקו"א ס"ק ו, ולעיל סי' רמד ס"ק א ד"ה ועוד יש לומר והוא עיקר.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 26 עמודים.