ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב מהדו"ב לסי' רמג

והראב"ד

חיפוש חדש

והראב"ד ^קלח דס"ל הכא גבי שבת דשכיר שנה וחדש אינו כקבלן מודה להרמב"ם גבי אבל דשרי^קלט, מדלא אסר שם אלא בכלה זמנו קודם האבילות, גבי בהמתו המושכרת^קמ, עיי"ש ברא"ש^קמא וטור^קמב. אלא דהראב"ד אזיל לשיטתיה שם דס"ל דאפילו שכיר יום שרי בתלוש, ובברייתא מיירי במחובר דוקא. והא דקתני ברישא הקבלנים^קמג, דהיינו שמקבל מעות דבר קצוב בשכרו כדפרש"י שברי"ף^קמד, וכדמוכח ברא"ש^קמה בשמו (דלא כפרישה^קמו שנמשך אחריו הש"ך^קמז, אלא דריטב"א שם^קמח פירש כהפרישה), י"ל דהיינו דוקא בשדה, דשכיר שנה בשדה הוא קבלן ממש לעשות כל המלאכות המצטרכות כמ"ש המ"א סי' רמ"ג^קמט. אבל להרמב"ם א"צ לידחק בזה. וכן דעת הטור יו"ד סי' ש"פ דדקדק להוסיף בלשונו גבי מלאכתו ביד אחרים בקבלנות דוקא, דמשמע בהדיא דבשכיר יום אסור כמו בקרקע דלעיל. וכ"מ במרדכי בהדיא דכתב דין זה בין בקרקע בין בתלוש. וכן כתב הריטב"א שם. דלא כב"ח^קנ שנדחק בפי' הטור.

הערות

קלח. הל' שבת פ"ו הי"ב.
קלט. שנתבאר לעיל שגם הוא מפרש הברייתא כהרמב"ם, וא"כ ס"ל שבאבל מותר שכיר שנה או חודש.
קמ. שבקבלן המושכר לשדה האבל (שנתבאר לעיל דהיינו שכיר שנה) התיר אפילו כלה זמנו קודם האבלות, משא"כ בחמר המושכר עם בהמתו של האבל לאחרים. רואים מכך שסובר כהרמב"ם (ולא כמהר"ם דלעיל שלא התיר אלא כשכלה זמנו כמה ימים אחר ימי אבלו).
קמא. מו"ק פ"ב סי' ג-ד, מבאר טעם החילוק בין שדה לבהמה.
קמב. יו"ד סי' שפ.
קמג. שעובדים בשדה, ומ"מ מותר שכיר שנה. ומהו א"כ החילוק בין זה לשכיר שנה בשבת שאוסר.
קמד. רפ"ב דמו"ק ד"ה הקבלנים: ובעל הבית שוכר בחמשה כורין לשנה. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רנ.
קמה. מו"ק פ"ב ס"ג.
קמו. יו"ד סי' שפ ס"ק י"ד: שנותן לו מעות סכום ידוע [היינו שהחוכר נותן לבעל השדה].
קמז. ס"ק יב. וראה שו"ת שארית יהודה סי' ה (כ, ב).
קמח. מו"ק יא, ב ד"ה האריסין.
קמט. סק"ב. ובזה הראב"ד מודה שגם בשבת שרי מדינא, דאין הישראל מרויח במלאכתו (כמבואר בשוע"ר סי' רמד ס"ט).
קנ. סי' שפ ד"ה היתה מלאכתו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.