אי
אי נמי התם רעט לאו משום חשדא דמראית עין נגעו בה, אלא דכיון דעושה מלאכת ישראל בביתו מחזי כשלוחו, וכאילו אומר לו לעשות בשבת אע"פ שאין אומר ואין דבריםרפ. דכהאי גוונא ממש אשכחן לשון מחזי כשלוחו גבי משכיר כליו לנכרי בערב שבתרפא, וכן בקבולת ולא קצץ מערב שבתרפב, אע"פ שאין חשש מראית העין וחשד כלל אפילו הכי מחזי כשלוחו וכאילו אומר לו כו' ע"ש ברא"ש. וכהאי גוונא כתב הר"ן לפירושו שםרפג. אלא דלפ"זרפד לא ה"ל לאסור שלא בבית ישראל אף שניכר שהיא מלאכת ישראל כגון חלוקים שלנורפה, וכן כתב הריטב"א ריש פ"ב דמועד קטןרפו בהדיא ואפילו לכובס שמכבס ע"ג נהר ובכלים מפורסמים לבעליהן כו' משום דאמרינן בקבולת עביד כו' ע"ש, אבל הר"ן כתב סוף פ"ק דע"זרפז וסוף פרק כל כתבירפח שלא התירו אלא בצנעה בתוך ביתו של נכרי, וכן כתב בפ"ק דשבתרפט דלא מינכר כו', וכן כתב הרא"ש סוף פ"ק דע"זרצ. וגם ממ"ש התוס'רצא והרא"שרצב להקשות גבי מחובר דה"ל לאסור משום דהוה ביתו של ישראל אע"פ שאינו דר שם, מוכח דהיינו טעמא נמי דאסור בביתו משום מראית עין, ולא משום דמחזי כשלוחו וכאילו אמר לו, מאחר שאינו שם כלל כל יום השבת ודר בריחוק מקום משם, ומנא ליה להקשות ולהוכיח מזה דין חדש איסור סיתות האבנים בבית הנכרי עיי"שרצג. וכן כתב הב"י בהדיא סוף סי' רמ"דרצד גבי מכס. וגם לפי דעת מהר"ם והטוררצה ע"כ צ"ל כן, משום דלהאי טעמא דמחזי כשלוחו דוחק לחלק בין היתה אמירה מבעוד יום לעושה מעצמו בשל ישראל ובביתו, כגבינות מחלב ישראל שהתיר מהר"ם, והוספת שמן שבטור סי' רע"ו. וגם רבינו שמחה בהגהות מיימוניותרצו לא אסר משום דמחזי כשלוחו, דהא מדמי לה למרחץ, וגבי מרחץ משמע בגמרארצז בהדיא דמשום מראית עין נגעו בה, מדפריך מרחץ נמי אמרי ביה ע"ש.
הערות
- רעט. בירושלמי פ"א ה"ח, שאוסרים קבלנות בבית ישראל.
- רפ. לדעת רבינו שמחה וסה"ת ור"ן דלעיל, שאוסרים גם בזה.
- רפא. רא"ש פ"ק סי' לו בשם רבינו יונה. טור סי' רמו. ט"ז ומ"א שם ס"ק ב. שוע"ר שם ס"ב.
- רפב. רא"ש שם. שוע"ר סי' רמז ס"ה. סי' רנב ס"ו.
- רפג. יט, א ד"ה גרסינן (לפירושו, דנראה כעומד ונוטל שכר שבת).
- רפד. אם נאמר שטעם האיסור הוא משום דמחזי כשלוחו (ולא משום מראית העין). וראה גם שוע"ר סי' רנב קו"א ס"ק ה, שהוכיח בדעת הפוסקים שטעם האיסור בבית ישראל הוא משום מראית העין.
- רפה. שאסרינן בזה בשו"ע סי' רנב ס"ג. מ"א שם ס"ק י. שוע"ר שם ס"ח.
- רפו. יא, ב ד"ה האריסין.
- רפז. כא, ב ד"ה ומהא.
- רפח. (מו, ב) ד"ה ולענין.
- רפט. יז, ב (ז, א) ד"ה ובכולן.
- רצ. סי' כג.
- רצא. ע"ז כא, ב ד"ה אריסא.
- רצב. שם.
- רצג. ובשוע"ר סי' רמד ס"ו. הוכחה זו הובאה גם בשוע"ר סי' רנב קו"א ס"ק ה.
- רצד. ד"ה כתב המרדכי: קבלת מכס מילתא דפרהסיא כו' דמה"ט אמרינן בירושלמי בתוך ביתו אסור.
- רצה. שמתירים בעושה מעצמו כדלעיל.
- רצו. שאסר בעושה מעצמו אפילו כשאינו בביתו כדלעיל. וראה שוע"ר סי' רנב קו"א ס"ק ה ד"ה והנה לפי, שביאר בדעתו מטעם רואה ושותק.
- רצז. ע"ז כא, ב. וכדלעיל סי' רמג ס"ו.
עבודה זרה כ״א ב - הטקסט מספריא
וּסְתָמָא כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאִי רַבִּי יוֹסֵי, בְּכׇל דּוּכְתָּא מוֹגְרִי.
וּבְכׇל מָקוֹם לֹא יִשְׂכּוֹר וְכוּ׳. תַּנְיָא: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא יִשְׂכּוֹר אָדָם מֶרְחָצוֹ לְגוֹי, מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרָא עַל שְׁמוֹ, וְגוֹי זֶה עוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים.
אֲבָל לְכוּתִי, מַאי? שְׁרֵי. כּוּתִי אֵימַר עָבֵיד בֵּיהּ מְלָאכָה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד! בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד אֲנַן נָמֵי עָבְדִינַן.
אֲבָל שָׂדֵהוּ לְגוֹי, מַאי? שְׁרֵי. מַאי טַעְמָא? אֲרִיסָא אֲרִיסוּתֵיהּ קָעָבֵיד. מֶרְחָץ נָמֵי אָמְרִי: אֲרִיסָא אֲרִיסוּתֵיהּ קָעָבֵיד? אֲרִיסָא דְּמֶרְחָץ לָא עָבְדִי אַנְשֵׁי.
תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֹא יַשְׂכִּיר אָדָם שָׂדֵהוּ לְכוּתִי, מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, וְכוּתִי זֶה עוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. אֲבָל גּוֹי מַאי? שְׁרֵי, דְּאָמְרִי: אֲרִיסָא אֲרִיסוּתֵיהּ עָבֵיד. אִי הָכִי, כּוּתִי נָמֵי אָמְרִי: אֲרִיסָא אֲרִיסוּתֵיהּ עָבֵיד!
And this unattributed opinion in the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. As, if you say that this ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, that cannot be, since he holds that in every place one may rent a house to a gentile, including Eretz Yisrael.
§ The mishna teaches: And in every place, one may not rent a bathhouse to a gentile, as it is called by the name of the owner. The Gemara notes that it is taught in a baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: A person may not rent his bathhouse to a gentile, because it is called by the name of the owner, and this gentile uses it for performing prohibited labor on Shabbatot and on Festivals.
The Gemara asks: It is prohibited to rent one’s bathhouse to a gentile, but with regard to a Samaritan, what is the halakha? It can be inferred from the lack of mention of a Samaritan that it is permitted. The Gemara asks: Why not say that a Samaritan will perform work in the bathhouse during the intermediate days of a Festival? The Gemara answers: During the intermediate days of a Festival we too perform work and heat bathhouses.
The Gemara further infers: It is prohibited to rent one’s bathhouse to a gentile; but with regard to renting one’s field to a gentile, what is the halakha? Evidently, it is permitted. What is the reason for this? People know that a gentile sharecropper works for his tenancy, not for the Jewish owner. The Gemara asks: But if so, in the case of a bathhouse as well, why not say that the gentile sharecropper works for his tenancy, and therefore a Jew should be permitted to rent them to gentiles. The Gemara answers: People do not usually make this type of arrangement whereby a second party works as a sharecropper of a bathhouse. Consequently, it will be assumed that the gentile is a hired worker who is working for the Jew.
The Gemara cites a similar discussion. It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: A person may not rent his field to a Samaritan, since it is called by the name of the owner and this Samaritan will perform work in it during the intermediate days of a Festival. The Gemara infers: It is prohibited to rent one’s field to a Samaritan, but with regard to a gentile, what is the halakha? Evidently, it is permitted, as we say that the gentile sharecropper works for his tenancy and not for the Jewish owner. The Gemara asks: If that is so, in the case of a Samaritan as well, why not say that the sharecropper works for his tenancy?
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.