(ד)
(ד) לפסול האבנים וכו'. כןצו דעת התוס'צז והרא"שצח וסמ"גצט והגהות מיימוניותק וטור ושו"עקא, ודעתם לאסור אף כשאינו מפורסם שהוא של ישראל כמ"ש לקמן, והכלבוקב יחיד הוא כנגדם, ולא הביאו רמ"אקג אלא לסמוך עליו בדיעבד במקום הפסד מרובה ובשעת הדחק, דכהאי גוונא סמכינן איחיד במקום רבים בדרבנןקד. וכיון דאנן קי"ל כמ"ש הב"חקה והט"זקו ומ"אקז דבדיעבד סמכינן על ר"תקח, אין לנו נ"מ כלל מזה (הילכך לא העתקתיו). ובפרט שמהלבושקט משמע שאף רמ"א לא התיר אלא בדיעבד. ואף שבדרכי משהקי משמע קצת דהכלבו לא פליג כלל על הרא"ש וסיעתו, מכל מקום בהגהותיו חזר בו וכתב בלשון יש אומרים, שברוב הפעמים אין דרכו לכתוב יש אומרים כשאפשר לעמוס בשו"ע דלא פליגי אף דבאמת פליגי אהדדי כמ"ש האחרונים בכמה מקומותקיא. אלא ודאי דכאן אי אפשר לומר שטעם האיסור משום פרסום, שהרי כתב הב"י סי' רנ"בקיב דבביתו של נכרי מותר אף שמפורסםקיג. ועוד שהרי הרא"ש והטור והש"ע אסרו אף בדיעבד לשקעם בבנין (וחילוק התוספת שבתקיד אין לו שחר דהרי יפסיד האבנים לגמרי ולפעמים הוא הפסד מרובה), ואם נבנה בית באיסור אין איסור מדינא אלא שנכון להחמיר כו' (ואין לומר משום דהבית אין כולו איסור אלא מקצתו שנבנה בשבת, דלא משמע הכי מדברי הפוסקים, ובט"זקטו כתב הטעם משום דלא אשכחן בגמרא איסור דיעבד עיין שם אם כן הוא הדין לאבנים, ובהדיא מבואר הטעם במ"אקטז משום דקצץ ע"ש). וע"כ צריך לומר דהכא עיקר האיסור משום שאח"כ כשישקעם בבנין יתפרסם למפרע שהן של ישראלקיז. וכה"ג מצינו חשד למפרע גבי שכירות שדה כמ"ש הר"ןקיח ומגיד משנהקיט עיין במ"א סק"הקכ. לכן לא ישקעם ולא יתפרסם שהן של ישראל, שעכשיו עדיין אין הדבר מפורסם שהן של ישראל שהוא עושה רחוק מהחומה או בביתו, שהרי אף מלאכת מחובר ממש אינו מפורסם שהוא של ישראל אלא מפני שהוא בקרקע הישראל כמו שכתבו התוס'קכא והר"ןקכב בסוף פ"ק דשבת ע"ש:
הערות
- צו. לכללות קו"א זה ראה העו"ב בקו"א ע' יב ואילך. ביאורי השולחן ע' שיב ואילך. כוננת מישרים ע' קכג.
- צז. ע"ז כא, ב ד"ה אריסא.
- צח. פ"ק דע"ז סכ"ג.
- צט. ל"ת סה (יט, ג).
- ק. פ"ו אות נ.
- קא. סעיף ב.
- קב. סי' לא (ל, ג).
- קג. סעיף ב.
- קד. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל צט. רצ.
- קה. ד"ה ואפילו סיתת.
- קו. ס"ק ד.
- קז. ס"ק י וסוף ס"ק יב.
- קח. בס' הישר שו"ת סי' ו, ובתוס' שם.
- קט. סעיף ב.
- קי. ס"ק ב.
- קיא. ראה יד מלאכי כללי שו"ע ורמ"א סקי"ט. כללי הפוסקים וההוראה כלל רפט.
- קיב. ד"ה ודע.
- קיג. כדלעיל סוף ס"ב וקו"א ס"ק ב. וראה ביאורי השולחן ע' שיג.
- קיד. ס"ק יא (דמקרי לכתחלה). וראה ביאורים שם.
- קטו. ס"ק ד.
- קטז. ס"ק יא.
- קיז. ראה אמרי יושר ח"ב סי' מ. חקרי הלכות ח"ג יז, א. ביאורי השולחן ע' שיג.
- קיח. סופ"ק דע"ז ד"ה ומהא שמעינן.
- קיט. פ"ו הט"ו.
- קכ. ולעיל סי' רמג ס"ח.
- קכא. יז, ב ד"ה אין נותנין.
- קכב. ד"ה ובכולן.
עבודה זרה כ״א ב - הטקסט מספריא
וּסְתָמָא כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאִי רַבִּי יוֹסֵי, בְּכׇל דּוּכְתָּא מוֹגְרִי.
וּבְכׇל מָקוֹם לֹא יִשְׂכּוֹר וְכוּ׳. תַּנְיָא: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא יִשְׂכּוֹר אָדָם מֶרְחָצוֹ לְגוֹי, מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרָא עַל שְׁמוֹ, וְגוֹי זֶה עוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים.
אֲבָל לְכוּתִי, מַאי? שְׁרֵי. כּוּתִי אֵימַר עָבֵיד בֵּיהּ מְלָאכָה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד! בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד אֲנַן נָמֵי עָבְדִינַן.
אֲבָל שָׂדֵהוּ לְגוֹי, מַאי? שְׁרֵי. מַאי טַעְמָא? אֲרִיסָא אֲרִיסוּתֵיהּ קָעָבֵיד. מֶרְחָץ נָמֵי אָמְרִי: אֲרִיסָא אֲרִיסוּתֵיהּ קָעָבֵיד? אֲרִיסָא דְּמֶרְחָץ לָא עָבְדִי אַנְשֵׁי.
תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֹא יַשְׂכִּיר אָדָם שָׂדֵהוּ לְכוּתִי, מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, וְכוּתִי זֶה עוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. אֲבָל גּוֹי מַאי? שְׁרֵי, דְּאָמְרִי: אֲרִיסָא אֲרִיסוּתֵיהּ עָבֵיד. אִי הָכִי, כּוּתִי נָמֵי אָמְרִי: אֲרִיסָא אֲרִיסוּתֵיהּ עָבֵיד!
And this unattributed opinion in the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. As, if you say that this ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, that cannot be, since he holds that in every place one may rent a house to a gentile, including Eretz Yisrael.
§ The mishna teaches: And in every place, one may not rent a bathhouse to a gentile, as it is called by the name of the owner. The Gemara notes that it is taught in a baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: A person may not rent his bathhouse to a gentile, because it is called by the name of the owner, and this gentile uses it for performing prohibited labor on Shabbatot and on Festivals.
The Gemara asks: It is prohibited to rent one’s bathhouse to a gentile, but with regard to a Samaritan, what is the halakha? It can be inferred from the lack of mention of a Samaritan that it is permitted. The Gemara asks: Why not say that a Samaritan will perform work in the bathhouse during the intermediate days of a Festival? The Gemara answers: During the intermediate days of a Festival we too perform work and heat bathhouses.
The Gemara further infers: It is prohibited to rent one’s bathhouse to a gentile; but with regard to renting one’s field to a gentile, what is the halakha? Evidently, it is permitted. What is the reason for this? People know that a gentile sharecropper works for his tenancy, not for the Jewish owner. The Gemara asks: But if so, in the case of a bathhouse as well, why not say that the gentile sharecropper works for his tenancy, and therefore a Jew should be permitted to rent them to gentiles. The Gemara answers: People do not usually make this type of arrangement whereby a second party works as a sharecropper of a bathhouse. Consequently, it will be assumed that the gentile is a hired worker who is working for the Jew.
The Gemara cites a similar discussion. It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: A person may not rent his field to a Samaritan, since it is called by the name of the owner and this Samaritan will perform work in it during the intermediate days of a Festival. The Gemara infers: It is prohibited to rent one’s field to a Samaritan, but with regard to a gentile, what is the halakha? Evidently, it is permitted, as we say that the gentile sharecropper works for his tenancy and not for the Jewish owner. The Gemara asks: If that is so, in the case of a Samaritan as well, why not say that the sharecropper works for his tenancy?
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.