29
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ז. בסדר הסעיפים מודגש ש"יום טבוח" מהוה חלק מעיקר החג
על פי הנ"ל מובן מה שאדמו"ר הזקן א) מביא (באריכות) בתחילת הסעיף את הטעם של בית שמאי "שלא היו יכולין להקריב ביום־טוב עצמו לפי שאין בהם שום צורך אוכל נפש וכו'" על אף שאין הדבר תואם כלל את שיטת בית הלל. ב) מזכיר רק עולות ראיה, לא כמו התוספות רי"ד (ובדומה לכך ב"לבוש") שם מוזכרים גם "שלמי חגיגה". ג) הוא מוסיף "הרבה מישראל נהגו כמותם להקריבן אחר יום־טוב –
בכך מדגיש אדמו"ר הזקן, כי למרות שלדעת בית הלל "מותר להקריבן (אף) ביום־טוב", בכל זאת "עשו כדבריהם" (ולא משום שלא הספיקו להקריב עולת ראיה ושלמי חגיגה ביום עצמו, או מצד חומרא שהחמירו על עצמם כדעת בית שמאי כמו שמוצאים במקום אחר46 – אלא) מחמת הטעם של בית שמאי "שאין בהם שום צורך אוכל נפש"; ולכן – "הרבה מישראל נהגו כמותם להקריבן אחר יום־טוב".
אדמו"ר הזקן מטעים זאת יותר, בכך שסידר את הסעיפים אודות איסור התענית לא לפי התאריכים (קודם מראש־חודש עד ח' בו, לאחר מכן איסור תענית חלום בשבועות ולאחר מכן איסור תענית במוצאי חג השבועות), אלא כותב את המנהג שלא להתענות מראש־חודש ועד ח' בו לאחר איסור התענית בחג השבועות ובמוצאי חג השבועות
– בכדי להדגיש, אשר איסור התענית במוצאי חג השבועות בא לאחר הסעיף אודות איסור תענית חלום בשבועות, לא (רק) מצד סדר הזמנים, אלא בהמשך לתוכנו של הסעיף הקודם:
בכך ש"אסור להתענות תענית חלום בחג השבועות לפי שהוא יום שניתנה בו התורה וצריך לאכול ולשמוח בו להראות שנוח ומקובל לישראל יום שניתנה בו התורה לפיכך אינו דומה לשאר יום־טוב ושבתות שמותר להתענות בהם תענית חלום" – מוסבר גם מדוע "במוצאי חג השבועות אסור להתענות מעיקר הדין, לפי שהיה יום טבוח בזמן שבית המקדש קיים, דהיינו שבו ביום היו מקריבין עולות ראיה...", כפי שאדמו"ר הזקן מבאר תיכף את הטעם של בית שמאי – אך לא מציין מיד שזו דעת בית שמאי, כי גדר זה הינו גם לפי בית הלל (אף שלא בתור איסור), וכנ"ל47.
הערות
- 46. שבת יז, סע"ב ואילך – במשנה. ועוד – ראה תוד"ה מ"ט (ע"ז כא, ב).
- 47. ועפ"ז אין להכריח שלדעת אדה"ז מקריבים שלמי חגיגה ביו"ט לב"ש, דלא כפרש"י ותוס' (ראה לעיל הערה 16) – כי מה שהדגיש וכתב דוקא "עולות ראי'" והטעם "שאין בהם שום צורך אוכל נפש כו'", הוא לפי שרק זה נוגע להנהגת ב"ה "שבדבר זה עשו ב"ה כדבריהם והרבה מישראל נהגו כמותם", כבפנים.
עבודה זרה כ״א ב - הטקסט מספריא
וּסְתָמָא כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאִי רַבִּי יוֹסֵי, בְּכׇל דּוּכְתָּא מוֹגְרִי.
וּבְכׇל מָקוֹם לֹא יִשְׂכּוֹר וְכוּ׳. תַּנְיָא: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא יִשְׂכּוֹר אָדָם מֶרְחָצוֹ לְגוֹי, מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרָא עַל שְׁמוֹ, וְגוֹי זֶה עוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים.
אֲבָל לְכוּתִי, מַאי? שְׁרֵי. כּוּתִי אֵימַר עָבֵיד בֵּיהּ מְלָאכָה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד! בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד אֲנַן נָמֵי עָבְדִינַן.
אֲבָל שָׂדֵהוּ לְגוֹי, מַאי? שְׁרֵי. מַאי טַעְמָא? אֲרִיסָא אֲרִיסוּתֵיהּ קָעָבֵיד. מֶרְחָץ נָמֵי אָמְרִי: אֲרִיסָא אֲרִיסוּתֵיהּ קָעָבֵיד? אֲרִיסָא דְּמֶרְחָץ לָא עָבְדִי אַנְשֵׁי.
תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֹא יַשְׂכִּיר אָדָם שָׂדֵהוּ לְכוּתִי, מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, וְכוּתִי זֶה עוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. אֲבָל גּוֹי מַאי? שְׁרֵי, דְּאָמְרִי: אֲרִיסָא אֲרִיסוּתֵיהּ עָבֵיד. אִי הָכִי, כּוּתִי נָמֵי אָמְרִי: אֲרִיסָא אֲרִיסוּתֵיהּ עָבֵיד!
And this unattributed opinion in the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. As, if you say that this ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, that cannot be, since he holds that in every place one may rent a house to a gentile, including Eretz Yisrael.
§ The mishna teaches: And in every place, one may not rent a bathhouse to a gentile, as it is called by the name of the owner. The Gemara notes that it is taught in a baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: A person may not rent his bathhouse to a gentile, because it is called by the name of the owner, and this gentile uses it for performing prohibited labor on Shabbatot and on Festivals.
The Gemara asks: It is prohibited to rent one’s bathhouse to a gentile, but with regard to a Samaritan, what is the halakha? It can be inferred from the lack of mention of a Samaritan that it is permitted. The Gemara asks: Why not say that a Samaritan will perform work in the bathhouse during the intermediate days of a Festival? The Gemara answers: During the intermediate days of a Festival we too perform work and heat bathhouses.
The Gemara further infers: It is prohibited to rent one’s bathhouse to a gentile; but with regard to renting one’s field to a gentile, what is the halakha? Evidently, it is permitted. What is the reason for this? People know that a gentile sharecropper works for his tenancy, not for the Jewish owner. The Gemara asks: But if so, in the case of a bathhouse as well, why not say that the gentile sharecropper works for his tenancy, and therefore a Jew should be permitted to rent them to gentiles. The Gemara answers: People do not usually make this type of arrangement whereby a second party works as a sharecropper of a bathhouse. Consequently, it will be assumed that the gentile is a hired worker who is working for the Jew.
The Gemara cites a similar discussion. It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: A person may not rent his field to a Samaritan, since it is called by the name of the owner and this Samaritan will perform work in it during the intermediate days of a Festival. The Gemara infers: It is prohibited to rent one’s field to a Samaritan, but with regard to a gentile, what is the halakha? Evidently, it is permitted, as we say that the gentile sharecropper works for his tenancy and not for the Jewish owner. The Gemara asks: If that is so, in the case of a Samaritan as well, why not say that the sharecropper works for his tenancy?
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.