שיוך להלכה
אגרות קודש כרך כה ט'תפב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
8 טאָג טעגליך: ראה רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג. שו"ע אדה"ז סס"ז ס"א. תניא רפמ"ז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כז י'קכה
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
10 זכרו . . עשה דברי-הימים א' טז, יב.
למנצח לדוד להזכיר גו' כי אלקים יושיע ציון גו' : סיום מזמור סט, והתחלת מזמור ע – שסיימו והתחילו לומר בי"א ניסן השתא – ראה בהנסמן לעיל אגרת ט'תתקצז בשוה"ג.
הלל היא מה"ת : ראה גם אנציק' תלמודית ערך הלל ס"ב (כרך ט ע' שצב ואילך). וש"נ.
דהשיר יהי' לכם : ישעי' ל, כט.
מבואר בכ"מ : ראה גם תו"מ – התוועדויות ח"י ע' 169 ואילך. וש"נ.
די ימים טובים . . פון יאָר ראה סנהדרין יא, ב. ובתוד"ה או שם.
ספּעציעל . . פסח מיט פרילינג ראה ג"כ שמות יג, ד. יו"ד. שם כג, טו (וברמב"ן שם טז). שם לד, יח.
שמור . . אלקיך דברים טז, א. ולרמב"ן (לשרש הא' דסהמ"צ להרמב"ם) ולבעל ההלכות – זוהי מ"ע (לעבר השנים, או – מושמרת את החוקה). וראה רמב"ם הל' קדה"ח רפ"ד.
ראש לרגלים ר"ה ד, א.
דער "קאָפּ" ראה עטרת ראש בתחלתו.
"קאָפּ" פון די ימים טובים להעיר שצ"ל לימוד מיוחד שאין מצה בשבועות וסוכות (ספרי ראה טז, יב. ספרא אמור כג, ו). אוה"ח מצורע (יד, ו) ד"ה וראיתי. תורה תמימה אמור כג, ו.
אָפּשלוס פון פסח . . אַ פאָלק ראה יתרו יט, ד-ו. יבמות מו, סע"א. רמב"ם הל' איסו"ב רפי"ג.
בסוכות הושבתי אמור כג, מג. וראה טאו"ח סתרכ"ה ובב"י שם ד"בניסן מיבעי לה" לעשות סוכות.
האביב דער ערשטער . . בליאונג ראה רש"י שמות כג, טו. ולד שם. אוה"ת להצ"צ משפטים ע' א'קפ ואילך.
מעבדות . . גדול פסחים פ"י מ"ה. נוסח ההגדה.
נידעריגסטער . . קנעכטשאַפט שמות א, יד. ובדחז"ל עה"פ.
טיפע פינצטערניש שהרי מצרים היא ערות הארץ (ויקרא יח, ג ובתו"כ (ובפרש"י) שם. קה"ר עה"פ והארץ לעולם עומדת).
נאָכדעם . . צעפוילט ראה לקו"ת ר"פ בהר.
תורה (מלשון "הוראה") זח"ג נג, ב.
אין טאָג-טעגלעכן לעבן ובפרט שמצוה מן התורה להזכיר יצי"מ בכל יום בבוקר ובלילה (רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג. שו"ע אדה"ז ר"ס סז. ועוד).
דינען מיט יעדן פרט ראה טושו"ע או"ח סרל"א: בכל דרכיך דעהו . . כל מעשיך יהיו לשם שמים.
טרינקען א.ז.וו. להעיר ממחז"ל על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבורא (ב"ר ספי"ד).
עסט צוליב . . מיט דעם עסן אַליין כבטושו"ע שם: לשם שמים, בכל דרכיך דעהו*.
הוספה לאחר זמן:
*) מיט דעם עסן אַליין . . דאָס בריינגט עם צו מאַכן אַ ברכה : היינו שהאכילה נעשה טפל לגבי (העיקר) אמירת הברכה, ע"ד חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום (מנחות מג, ב), החיוב הוא אמירת הברכה, ובתור תוצאה מזה – נהנה מעניני עוה"ז (אכו"ש וכיו"ב).
ומזה הלכה למעשה (מנחות שם, טושו"ע או"ח סי' רצ) אשר בכדי להשלים מאה ברכות בשבת צ"ל אכילת פירות וכיו"ב, שהעיקר בזה הוא אמירת עוד ברכות, אלא בכדי שלא תהי' ברכה לבטלה, צריך לאכול הפרי וכיו"ב, שאכילה כזו – היא טפלה לגבי העיקר – אמירת הברכה. ועפ"ז יומתק ל' הרמב"ם (סוף הל' ברכות): ולעולם כו' וירבה בברכות הצריכות. ועייג"כ שו"ע רבנו הזקן חאו"ח סרמ"ט קו"א סק"ד.
חוקות . . שמים וארץ . . עוד כל ימי ירמי' לג, כה. בראשית ח, כב.
קוקט אַרויס ע"ד פרש"י בראשית לז, יא.
דערזעט אין דעם פרילינג ע"ד הירוש' הובא בתוד"ה אמונת (שבת לא, א): שמאמין בחי העולמים וזורע.
הנהגה טבעית . . נסית ראה שמו"ר (פט"ו, יא): משבחר הקב"ה בעולמו . . וכשבחר ביעקב ובניו כו'. עקדה שער לח בתחלתו.
טאָג-טעגלעכן לעבן . . באַפרייען זיך ראה תניא פמ"ז: כל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כו'.
באַפרייען זיך . . תעבדון את האלקים ע"ד מש"נ שמות ג, יב.
עבודה-זרה וכדחז"ל: משכו מעבודה זרה (מכילתא לשמות יב, כא).
זה . . מיטן פינגער רש"י שמות טו, ב. וראה תענית בסופה.
די גאַנצע תורה ברכות ה, א ובכ"מ.
אַרויסגיין . . דורך פאַרבינדן זיך ראה תניא ספמ"ז ועיין בליקוטי לוי יצחק שם.
מצוה . . ובלילה רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג*.
*) (הטעם שלעיל בשו"ה אין טאָג-טעגלעכן לעבן מובא המ"מ ברמב"ם ובשו"ע אדה"ז, וכאן רק ברמב"ם – כי) שם – במכ' – הענין (וראי' ע"ז במ"מ), משא"כ כאן הל' בדיוק במכ', ולמכ' אין שייך ונוגע (ואדרבא) הפרטים שבשו"ע (מה"ת וכו') – ולכן הובא הל' דהרמב"ם.
(מענה רבינו – ניסן תשל"א)
להזכיר יציאת מצרים להעיר מדחז"ל: כל זמן שאתם מזכירים אותי מעי הומים עליכם כו', זכרו נפלאותיו אשר עשה כו', בשביל שיהיו מזכירים נפלאותיו, אמר דוד א"כ אני מזכירו למנצח לדוד להזכיר אלקים להצילני (לאחר שאמר דוד למעלה) כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה (מדרש תהלים ע'. הובא בפרש"י שם)**.
הוספה לאחר זמן:
**) וי"ל שמכאן ראי' נוספת לדברי האומרים שאמירת הלל היא מה"ת (בה"ג במנין המצות. יראים סי' קכה. ר"ש בן גבירול מ"ע טז. סמ"ק סקמ"ו. ר' דניאל הבבלי בס' מעשה נסים לר"א בן הרמב"ם סי' א' – שגם נמנה במנין המצות; ולהרמב"ם בסהמ"צ שרש א' – שאינה נמנית במנין המצות, אבל היא מה"ת. ובווי העמודים (לס' יראים שם) שכן נראה דעת רש"י ור"ח וא"ח).
כאמרו דנפלאותיו שעושה עמכם בכל עת (לאו דוקא יצי"מ) – לא עשה כו' אלא בשביל שיהיו מזכירין נפלאותיו (שבפשטות – הו"ע ההילול והשבח להקב"ה).
ואעפ"י שהפסוק הוא בתהלים, ודברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן (חגיגה י, ב. ב"ק ב, ב ועוד), וכש"כ שדברי קבלה אינם דברי תורה, הרי זהו רק גילוי מילתא (והטעם) דעשיית הנפלאות, וע"ד – ולא ממש – המובא בב"ק (שם) : והאי מילף הוא (בתמי') גילוי מילתא הוא ובפרש"י שם. וראה ס' יראים שם : עד דלא אתי נביא גמרא גמירי לה ואתי נביא ואסמכי' אקרא (דהשיר יהי' לכם – לשיטתי').
ומעלה יתרה בהראי' מכתוב זה לגבי פסוקי נ"ך המובאים במדרש הגדול (פ' בא י, ב), כי אינו בל' הלכה ודין (שמדברי קבלה לא ילפינן), אלא בסגנון של סיפור דברים וגילוי מילתא בעלמא.
ולהעיר מהכלל דאין למדים מקודם מ"ת (ירוש' חגיגה פ"ג, ה"ח ועוד) – ובכ"ז במילתא דמסתברא וכיו"ב למדין (שעפ"ז מבואר בכ"מ הא שלמדין דאין מערבין שמחה בשמחה מהכתוב " מלא שבוע זאת וגו'" (ויצא כט, כז. ירוש' מו"ק פ"א ה"ז). ראה שד"ח כללים א, שכא. וש"נ ).
ועוד להעיר שמדרש תהלים מסיים במעשה רב: אמר דוד כו'.
ומה שלא הובא זה במדה"ג – הרי כו"כ מדחז"ל שלא הביאום.
גאולת הפרט . . הכלל להעיר מאגה"ק ס"ד (קה, סע"ב ואילך).
כימי . . נפלאות מיכה ז, טו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כז י'שסג
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
4 דערמאָנען . . יציאת-מצרים . . מערערע מאָל משנה ברכות יב, ב. רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג. שו"ע אדה"ז או"ח סס"ז ס"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כג ח'תת
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
ועד שזהו מ"ע מן התורה (רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לג שלח שיחה ג
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
46 וכ"מ בגמ' ברכות (יב, ב) "פרשת ציצית. . יש בה חמשה דברים מצות ציצית. . עול מצות. . דכתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ציצית דכתיב ועשו להם ציצית וגו'". ומשמע, שעול מצות, שהוא "וראיתם אותו וגו'", הוא דבר נוסף במצות ציצית.
ועפ"ז יומתק ל' הרמב"ם (הל' ק"ש פ"א ה"ב) "ואח"כ פרשת ציצית שגם היא יש בה ציווי זכירת כל המצות", ולא כפרש"י ברכות שם שפי' "עול מצות — ועשיתם כל מצותי". כי להרמב"ם גם זכירת המצות, הכתוב "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'", אינה מגוף מצות ציצית אלא דבר נוסף — עול מצות שנאמר ב"פרשת ציצית" [ובפרש"י י"ל שכתב מה שלכו"ע, דגם להדיעה ד"וראיתם אותו וזכרתם גו'" הוא מגוף מצות ציצית (כמו להפי' דציצית הוא ע"ש וראיתם אותו שהביא בפי' עה"ת כנ"ל ס"ה) יש בה גם "עול מצות", והוא מ"ש בכתוב שלאח"ז "ועשיתם את כל מצותי". וראה לקמן ע' 154 הערה 50].
ולהעיר מזהר הרקיע אזהרה כ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לג י"ב י"ג תמוז בלק
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
38 ראה לשון הרמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ב. וראה לקמן בפנים.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לג י"ב י"ג תמוז בלק
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
47 ראה תר"י שהובאו בב"י או"ח סו"ס סג. וראה לשון הרמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לב הוספות מכתבים כלליים
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
244 "יציאתמצרים" בכל יום : ומזכיריו יציאת מצרים בכל יום, ביום ובלילה — רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג. שו"ע אדה"ז או"ח סי' סז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יב חג הפסח שיחה א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
3 רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג. שו"ע אדה"ז ר"ס ס"ז
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ז
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
5 דערמאָנען . . באנאכט : ברכות יב, ב. רמב*ם הל' ק"ש פ"א ה"ג. שו"ע אדה"ו או"ח ריס סז. ועוד. .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז חג הפסח שיחה ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
3 רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ז
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
4 יציאת מצרים . . דערמאַנען . . יעדן טַאַג, צוויי מאָל אַ טאַג: רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג. שו"ע אדה"ו סס"ז ס"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כא בא שיחה ג
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
14 רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כב הוספות - שיחות שיחה ה
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
66 רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג. שו"ע אדה"ז או"ח סס"ז ס"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
4 זכור . . ממצרים: בא יג, ג. ובפרש"י שם ע"פ המכילתא. ומסיים במכילתא (בפרטי הזכירה): בלילות מנין שנאמר למען תזכור גו' כל ימי חייך כו'. וראה רמבי"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג. אדה"ז בסידורו (שש זכירות). ואב"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
2 דערמאָנען יציאח-מצרים יעדן טאָג . . צוויי מאֶל אַ טאָג: רמב'"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג. שוי"ע אדה"ז ססיז ס"א. אבל ראה פע"ח שער חהמ"צ פיו. סי' האריז'יל סדר ההגדה - נתבאר בהגש"פ שם עי רג* ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט עקב שיחה ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ב
ראה לשון הרמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
1367 רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
729 רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג י"א ניסן ה'תשמ"ב
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
33 הל' ק"ש פ"א ה"ג. וראה שיחת י"א ניסן ואחש"פ ה'תשמ"ב (תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ב ח"ג ע' 1239 ואילך. ע' 1302 ואילך).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג אחרון של פסח ה'תשל"ט
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
12 ברכות יב, ב (במשנה). רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג. טור או"ח סי' סו וסי' רלו. שו"ע אדה"ז או"ח סי' סז סעיף א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח מגיד
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום מגיד
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
רמב"ם הל' קריאת שמע פ"א ה"ג 116 .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע נח הלכות קריאת שמע וברכותיה ג
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה יא
כד רמב"ם הל' ק"ש פ"א הי"א. הג"מ שם אות ט. טור ושו"ע שם. וראה חי' צמח צדק (ג, ב) על המשנה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע נח הלכות קריאת שמע וברכותיה ד
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה יא
ל תוס' ברכות ט, ב ד"ה לק"ש. רא"ש בברכות פ"א סי' י. רמב"ן במלחמות שם. טור ושו"ע סי' נח ס"א. וראה רמב"ם הלכות ק"ש פ"א הי"א. דרכי משה ס"ק א. צרור החיים הדרך הראשון משפט א סי' ח. ועי' העו"ב (ירות"ו) ח, כג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע נח הלכות קריאת שמע וברכותיה י
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה יג
פז רמב"ם הלכות ק"ש פ"א הי"ג, וכסף משנה שם בשם רבינו מנוח. ורשב"א שם בשם התוס' שנסתפקו, ובתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' קצב (לענין ברכות ק"ש של ערבית קודם זמנה). פר"ח ס"ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע ס דין ברכות לקריאת שמע ואם צריכים כוונה ג
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ח
יג ריש לקיש ברכות יב, א לפירוש רב האי. הובא ברשב"א וברא"ש שם ובטור. רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ח. שו"ע סעיף ג. וראה גם לקמן סי' סט ס"א. סי' קפה ס"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע סז דין ספק אם קרא קריאת שמע א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ג
יא משנה ברכות יב, ב כראב"ע. רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג מגמרא שם יד ע"ב והא בעי לאדכורי כו'. וראה גם לקמן סי' ע ס"א וס"ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע סח שלא להפסיק בפיוטין א
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ז
ג ברכות מ, ב. רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ז, והל' ברכות פ"א ה"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ג סימן תלא (א)
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ט
סט הל' ק"ש פ"א ה"ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ד סימן תקכז (א)
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ח
יב הל' ברכות פ"ח הי"א. הובא בכ"מ הל' ק"ש פ"א ה"ח ד"ה ודע.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תלא זמן בדיקת החמץ
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ט
348 הל' ק"ש פ"א ה"ט (איזהו זמן קריאת שמע בלילה, מצותה משעת יציאת כוכבים עד חצי הלילה, ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא ידי חובתו, שלא אמרו עד חצות אלא כדי להרחיק אדם מן הפשיעה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תפט סדר תפלת ליל שני של פסח וספירת העומר
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ח
317 מקור הלכה זו בראבי"ה פסחים סי' תקכו; אחר שכתב ההלכה שבסעיף הקודם (והיכא דפתח לברך ... וסיים בחמשה, והיום הוא ... ארבעה ימים ... כיון דספירה דאורייתא היא אזלינן לחומרא).
וכתב על זה בב"י ד"ה וכתב עוד אבי העזרי (ולפי מה שכתבתי [לעיל] בשם הר"ן שרוב המפרשים מסכימים דספירת העומר עכשיו אינה אלא מדרבנן בעלמא, הויא ספיקא במידי דרבנן ולקולא ואינו חוזר ומברך).
ועפי"ז פסק כן בשו"ע סעיף ו (אם פתח ואמר בא"י אמ"ה אדעתא דלימא היום ד' ... וטעה וסיים בה', אינו חוזר ומברך).
וחלק עליו הלבוש סעיף ו (ונראה לי דבין למאן דאמר דאורייתא ובין למאן דאמר דרבנן דינן בזה שוה, שאם פתח אדעתא דלימא ד' והם ארבע וטעה וסיים בה', לא יצא אפילו למ"ד ספירה דרבנן, וצריך לחזור ולברך ולספור, דהא לא מנה כלל, ומה לנו אם היתה מחשבתו מתחלה לומר ארבעה, והרי לא הוציא הספירה מפיו).
וכן חלק עליו הב"ח ד"ה ומ"ש וכתב עוד (ותימה היאך אפשר לומר בסיים חמשה והם ארבעה, שהוציא שקר מפיו, דאינו חוזר ומברך).
הובאו דבריו גם במ"א (סקי"ב): "וב"ח פסק בזה דחוזר ומברך דהרי אומר שקר".
*
ומזה שכתב כאן הטעם שכתב הב"ח (כיון שיצא שקר מפיו, שהיום יום רביעי הוא והוא ספר חמשה), ולא הסתפק בטעם שכתב הלבוש (דהא לא מנה כלל, ומה לנו אם היתה מחשבתו מתחלה לומר ארבעה, והרי לא הוציא הספירה מפיו).
למדים אנו מכך, שדוקא כאן בספירת העומר "צריך לחזור ולספור ארבעה, כיון שיצא שקר מפיו, אף שהיה במחשבתו ארבעה", משא"כ בברכת הנהנין אפשר שיצא ידי חובתו גם בזה, כדעה הראשונה בשו"ע סי' רט ס"א (לקח כוס של שכר או של מים, ופתח ואמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם על דעת לומר שהכל, וטעה ואמר בפה"ג, אין מחזירין אותו, מפני שבשעה שהזכיר שם ומלכות שהם עיקר הברכה לא נתכוין אלא לברכה הראויה לאותו המין).
והיינו דוקא בברכת היין, שלא יצא שקר מפיו, שהרי בירך "בורא פרי הגפן", והוא אמת, שהקב"ה "בורא פרי הגפן". משא"כ כאן ש"טעה בדיבורו וספר חמשה, צריך לחזור ולספור ארבעה, כיון שיצא שקר מפיו". וכך גם כאן בשוע"ר פסק כהב"ח, דלא כהלבוש.
נבאר אם כן את ב' הדעות שיש בזה לענין ברכת הנהנין, ומזה נבין גם את דיוק הדברים כאן בהלכות ספירת העומר:
הלכה זו מבוארת בברכות יב, א (נקיט כסא דשכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא, פתח ובריך אדעתא דחמרא וסיים בדשכרא (פתח אדעתא דחמרא כדי לסיים בפה"ג וכשהגיע למלך העולם נזכר שהוא שכר וסיים שהכל, רש"י) מאי, בתר עיקר ברכה אזלינן (ועיקר ברכה אדעתא דיין נאמרה והוי כמו שסיים ביין ואין ברכת היין מוציאה ידי ברכת שכר שאין השכר מן הגפן, רש"י) או בתר חתימה אזלינן).
ופסק הרי"ף שם (ו, א): "ולא איפשיטא, ולקולא עבדינן, ולא מהדרינן ליה, דספיקא דרבנן לקולא". וכדלעיל סעיף הקודם.
והיינו באופן הנ"ל שהיה חסרון בכוונתו בעת הברכה, ולמעשה סיים ברכתו כהוגן. משא"כ אם הי' חסרון באמירת הברכה, שסיים בפה"ג, לא יצא, אף שכוונתו היתה כראוי.
אמנם לפני בעל המאור היתה גירסה אחרת ברי"ף שם, כמבואר בדבריו שם (שמצאנו כתוב בהלכות ... דנקט כסא דשכרא ... פתח בדשכרא וסיים בדחמרא מאי, ולא איפשטא ולקולא עבדינן. וזה שיבוש הוא, דפתח בדשכרא וסיים בדחמרא לא איבעיא לן מעולם דהא פשיטא היא, דאי כסא דשכרא הוא דנקט בידיה לא יצא ... דעד כאן לא איבעיא לן אלא בטועה בפתיחה, אבל בחתימה ליכא ספיקא דודאי לא יצא).
גם בהשגות הראב"ד על הרי"ף שם, מסכים עם בעל המאור, ומשיב לדברי בעל המאור (והגרסא המיושבת בהלכות הרב ז"ל כך היא, אי נמי היכא דנקט כסא דשכרא, פתח בדשכרא וסיים בדחמרא לא יצא, אלא פתח בדחמרא וסיים בדשכרא מאי, ולא איפשטא ולקולא עבדינן). והיינו שאם יש שינוי בכוונה יצא, אבל אם יש שינוי בחתימת הברכה לא יצא.
אבל ברמב"ם (הלכות ברכות פ"ח הי"א) פסק כגירסה המקורית שברי"ף (לקח כוס של שכר בידו, והתחיל הברכה על מנת לומר שהכל, וטעה ואמר בורא פרי הגפן, אין מחזירין אותו. וכן אם היו לפניו פירות הארץ והתחיל הברכה על מנת לומר בורא פרי האדמה, וטעה ואמר בורא פרי העץ, אין מחזירין אותו. וכן אם היה לפניו תבשיל של דגן ופתח על מנת לומר בורא מיני מזונות, וטעה ואמר המוציא יצא, מפני שבשעה שהזכיר את השם והמלכות שהן עיקר הברכה לא נתכוון אלא לברכה הראויה לאותו המין, והואיל ולא היה בעיקר הברכה טעות, אף על פי שטעה בסופה יצא ואין מחזירין אותו). והיינו שאף שלא בירך כראוי, מכל מקום יצא, כיון שכוונתו היתה כראוי בעת אמירת הברכה.
והשיג עליו הראב"ד שם (כל מה שכתב באלו הענינים הכל הבל, שאין הולכין אלא אחר הפירוש שהוציא בפיו).
וכן הקשו חכמי לוניל לפני הרמב"ם, בפאר הדור סי' כה, א (יורנו רבינו ואם שכר שעורים איך יצא ... ומרנא ורבנא אלפס ז"ל הולך על זה הדרך, וחתרנו להוציא להיבשה ולא יכלנו". והיינו שגם ברי"ף היתה גרסתם כפי שמבאר הרמב"ם (ודלא כפי שהוא ברי"ף בגירסא שלנו). וחכמי לוניל השתדלו לבאר את שיטת הרי"ף בזה ולא הצליחו.
עיקר שאלות חכמי לוניל על דברי הרמב"ם נשאלו על ידי רבינו יהונתן מלוניל, שאף כתב לו מכתב מפורט בזה (פאר הדור סי' יז), והרמב"ם השיבו (שם סי' מא). רבי יהונתן זה חיבר פירוש על הרי"ף, שרק חלק ממנו הגיע לידינו. פירושו למסכת ברכות נתפרסם לראשונה בדורנו (נ.י. תשי"ז), אמנם בסוגיא זו מפרש את דברי הרי"ף, ואינו מקשה עליו קושיא זו כלל.
על כן אפשר ששאלה זו של חכמי לוניל לפני הרמב"ם נשאלה על ידי בעל המאור וסיעתו, שגם הוא הי' מחכמי לוניל באותה תקופה, ואפשר שגם הוא נכלל ב"חכמי לוניל" ששאלו אצל הרמב"ם. ולכן כתב אל הרמב"ם: "ומרנא ורבנא אלפס ז"ל הולך על זה הדרך, וחתרנו להוציא להיבשה ולא יכלנו", שהרי בבעל המאור שם לא יכל ליישב את דברי הרי"ף הנ"ל, והשיג עליו בזה.
[שוב ראינו בבעל המאור (ביצה יג, א): "ונשאלה שאלה לפני חכמי המקום הזה ז"ל". ודברים אלו הובאו ברא"ש (ביצה פ"ג סוס"י ב): "כתב הר"ז הלוי ז"ל שנשאל לפני חכמי לוניל ז"ל". ובודאי אין הכוונה כאן לרבינו יהונתן מלוניל, שכנראה הי' חי עדיין אחרי פטירתו של בעל המאור].
בכל אופן רואים אנו מכאן, שכן הי' כתוב בגירסה המקורית של הרי"ף, שהיתה לפני הרמב"ם ולפני בעל המאור ולפני הראב"ד. בעל המאור כתב עליו "וזה שיבוש הוא", הראב"ד תיקן הגיה בדברי הרי"ף, ואילו הרמב"ם פסק כדבריו.
ואם כן יוצא לפנינו, שגם הרי"ף (לפי גירסה מקורית זו) וגם הרמב"ם סבירא להו, שאם היתה כוונתו טובה בעת אמירת הברכה, אעפ"י שטעה בחתימתה ואמר בורא פרי הגפן, יצא ידי חובתו. ואילו הראב"ד ובעל המאור חולקים עליהם, וסוברים שחתימת הברכה לא היתה כראוי ואינו יוצא.
על שאלת חכמי לוניל, באה תשובת הרמב"ם (פאר הדור כה, א) באופן מאד לא מובן. הכסף משנה (הל' ק"ש פ"א ה"ח) מביאו ומתמה על הדברים ביותר, ומסיים: "ולכן אני אומר כי השאלה הזו גם תשובתה דבריהם סתומים וחתומים, מכל מקום לענין דברי רבינו בחיבור נראה לי שמה שכתבתי הוא דבר נכון". והיינו שהוא פירש בדברי הרמב"ם כפשוטן, וכאמור לעיל.
ומטעם זה הביא המחבר את ב' הדעות האלו ברס"י רט (לקח כוס של שכר או של מים, ופתח ואמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם על דעת לומר שהכל, וטעה ואמר בפה"ג, אין מחזירין אותו, מפני שבשעה שהזכיר שם ומלכות שהם עיקר הברכה לא נתכוין אלא לברכה הראויה לאותו המין. ויש אומרים...).
וחלק עליו המ"א שם (אף את"ל דדעת הרמב"ם כמ"ש הכ"מ, מכל מקום יש לנו לילך אחר רוב הפוסקים, וכמעט כולם הסכימו דלא אזלינן בתר דעתו ... וכן יש להורות).
*
ונראה שהטעם שהמחבר לא חשש לקושיית המ"א, והביא את ב' הדעות בזה; כי יש לומר שהרמב"ם אזיל בזה לשיטתו בהלכות ברכות, ובהקדים:
מבואר בברייתא (ברכות טו, א): "לא יברך אדם ברכת המזון בלבו, ואם בירך יצא". ופירש"י (ד"ה בלבו): "שלא השמיע לאזנו", משא"כ במחשבה בלבד לא יצא לדברי הכל.
אמנם ברמב"ם הל' ברכות פ"א ה"ז (כל הברכות כולן צריך שישמיע לאזנו מה שהוא אומר ואם לא השמיע לאזנו יצא, בין שהוציא בשפתיו בין שבירך בלבו). וראה מה שדן בזה הרמא"צ ווייס, בקובץ הערות ובאורים (גליון 999 ע' 116).
שתי הדעות האלו מובאות לעיל סימן קפה ס"ג (לא יברך אדם ברכת המזון בלבו ואם בירך יצא. והוא שהוציא בשפתיו אלא שבירך בלחש כל כך עד שלא השמיע לאזנו אלא בירך בלבו, אבל אם לא הוציא בשפתיו כלל אלא הרהר בלבו לבד לא יצא שהרהור אינו כדיבור ... ויש אומרים שכל הברכות אפילו ברכת המזון יוצא אדם ידי חובתו בהרהור בדיעבד ... והעיקר כסברא הראשונה, ומכל מקום בשאר ברכות שהן מדברי סופרים יש לסמוך על זה בשעת הדחק ולצורך גדול).
וכיון שדעת הרמב"ם שאף אם לא הוציא ברכתו בשפתיו אלא בהרהור בלבד יצא, לכן אינו חושש לטענת הפוסקים שדברים שבלב אינם דברים, שהרי לענין ברכה גם דברים שבלב דברים הם, ויוצא בהם ידי חובתו. ולכן אם כיון לברך על המים לברך כראוי שהכל, וטעה ואמר בורא פרי הגפן, יצא ואין מחזירין אותו.
וכיון שרבינו הזקן בשו"ע חושש לב' הדעות בבירך ברכת המזון בלבו, אם כן אפשר שגם לענין טעה בברכה תפס כדעת המחבר, לחשוש לב' הדעות בזה, ולכן אם כיוון כראוי וטעה בברכתו אינו חוזר מספק.
ועל זה מבאר כאן רבינו, שאף שלענין ברכת הנהנין יש ב' דעות, היינו כיון שכוונתו היתה כראוי, וכיון שסוכ"ס אינו מוציא שקר מפיו, שהרי אמת נכון הדבר שהקב"ה הוא בורא פרי הגפן. משא"כ כאן בספירת העומר יצא שקר מפיו, שהרי אמר היום חמשה ימים לעומר, לכן בזה לדברי הכל אינו יוצא בספירתו, וצריך לחזור ולספור היום ארבעה ימים לעומר.
וזה גם מה שמדייק בסוף ס"כ לכתוב "לפי שדברים שבלב אינן דברים לענין זה", משא"כ אם התכוין לברך כראוי וטעה בדיבורו, יש אומרים שלענין זה דברים שבלב הוי דברים ויוצא ידי חובתו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקכז דיני עירוב תבשילין
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ח
4004 הלכות ברכות פ"ח הי"א (שאין הולכין אלא אחר הפירוש שהוציא
בפיו). הובא בכ"מ הלכות קריאת שמע פ"א ה"ח ד"ה ודע (דעתו
ז"ל שאין הברכה תלויה בכוונה, אלא הכל תלוי במה שמוציא מפיו, וכמבואר בפסקי
הרא"ש ז"ל).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע נח הלכות קריאת שמע וברכותיה
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה א
864 רמב"ם הלכות ק"ש פ"א ה"א (פעמים בכל יום קוראין קריאת שמע, בערב ובבקר, שנאמר ובשכבך ובקומך, בשעה שדרך בני אדם שוכבין וזה הוא לילה, ובשעה שדרך בני אדם עומדין וזה הוא יום), וה"ב (ומה הוא קורא, שלשה פרשיות אלו). מנחת כהן שם ד"ה הדעת השלישית (וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב פעמים בכל יום קוראים קריאת שמע בערב ובבוקר, שנאמר בשכבך ובקומך וכו', ומה הוא קורא, ג' פרשיות). פרי חדש סי' סז (מעתה נשאר לנו לברר הדעת השלישית, והיא היותר אמיתית מכולם, דפרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע, השתי פרשיות הוו מן התורה וחייב לקרותן בכל יום שני פעמים, אחת בשכבו ואחת בקומו. וכך מטין דברי הרמב"ם ז"ל בפרק [א] מהלכות קריאת שמע).
דעה זו הובאה גם לעיל סי' מו ס"ט (ולהאומרים שגם פרשת והיה אם שמוע וגו' הוא מן התורה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע נח הלכות קריאת שמע וברכותיה
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה יא
879 משנה שם ט, ב (עד שלש שעות, שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות). רמב"ם הל' ק"ש פ"א הי"א (עונתה עד סוף שלש שעות ביום). הג"מ שם אות ט (כולם כתבו עד ג' שעות בסתם ... דודאי ליכא לפרושי בכל אלו בתר תחלת שעה ג' ... וכן הסכים מורי לכל דברים אלה במגדל אינזיג שהיים [=מבצר אנזיסהיים, שבו הי' אסור מורו מהר"ם מרוטנבורג). טור ושו"ע ס"א (ונמשך זמנה עד סוף ג' שעות, שהוא רביע היום).
וראה חי' צמח צדק ג, ב על המשנה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע נח הלכות קריאת שמע וברכותיה
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה יא
885 ברייתא שם (ואחרים אומרים, משיראה את חבירו רחוק ד' אמות ויכירנו), וגמרא שם (אמר רב הונא הלכה כאחרים. אמר אביי ... לקריאת שמע כותיקין, דאמר ר' יוחנן ותיקין (אנשים ענוים ומחבבין מצוה, רש"י) היו גומרין אותה עם הנץ החמה. תניא נמי הכי, ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה, ונמצא מתפלל ביום). תוס' שם ד"ה לק"ש (דודאי זמן קריאת שמע מתחיל לאחר עמוד השחר, וזמנו עד ג' שעות. ומיהו מצוה מן המובחר כותיקין סמוך להנץ החמה, כדי לסמוך גאולה לתפלה). הרב רבינו יונה ד, ב ד"ה תניא (ואמר מורי הרב נר"ו שאע"פ שהותיקין היו קורין אותו סמוך להנץ החמה, אפילו הכי מודו דזמן התחלת קריאתה קודם הוא, דהלכה כאחרים שאמרו משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ... ואביי נמי הכי סבירא ליה, שלא בא אביי לחלוק על הפסק שפסק רב הונא, אלא שאמר, שהותיקין, מתוך שהיו מדקדקין במצות והיו רוצים לסמוך גאולה לתפלה, היו גומרין אותה עם הנץ החמה, כדי שיתפללו מיד כשתנץ החמה ויסמכו גאולה לתפלה, ואם היו מתחילים לקרותם מיד כשיכיר את חבירו, היה הרבה בין זה השיעור ובין הנץ החמה ... היו מדקדקין שיקראו קריאת שמע בעונתה קודם הנץ, ושיגיעו לגאל ישראל בהתחלת הנץ, שמשם ואילך זמן תפלה, ויסמכו גאולה לתפלה). הובא ב ב"י ד"ה ומ"ש ומצוה. רא"ש פ"א סי' י (מצוה מן המובחר להתחיל לקרות שמע כדי שיגמור עם הנץ החמה, כדי לסמוך גאולה לתפלה מיד בהנץ החמה. ומודה אביי דתחלת זמן קריאה הוא משיכיר בין תכלת ללבן ... אלא דממהרים לקרותה עם הנץ החמה, כדי לסמוך גאולה לתפלה בהנץ החמה). רמב"ם הלכות ק"ש פ"א הי"א (ואם איחר וקרא קריאת שמע אחר שתעלה השמש, יצא ידי חובתו, שעונתה עד סוף שלש שעות ביום), והי"ב (מי שהקדים וקרא קריאת שמע של שחרית אחר שיעלה עמוד השחר אע"פ שהשלים קודם שתנץ החמה יצא ידי חובתו). טור (מאימתי זמנה משיראה חבירו הרגיל עמו קצת מרחוק ד' אמות ויכירנו, ונמשך עד סוף ג' שעות. ומצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין, שהיו מכוונין לקרותה מעט קודם הנץ החמה, כדי שיסיים אותה וברכותיה כותיקין עם הנץ החמה ויסמוך לה התפלה מיד בהנץ החמה. וכן כתב הרמב"ם). דרכי משה ס"ק א (וכ"כ התוספות פרק קמא דברכות והרא"ש, והוא דעת הר"ר יונה והרשב"א, דלמצוה מן המובחר כוותיקין. אבל התחלת זמנה קודם לכן ... יש לישב דברי הרי"ף והרמב"ם דאין חולקין בזו). שו"ע ס"א (ומצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין, שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה, כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך התפלה מיד בהנץ החמה).
וראה קובץ הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ח ע' כג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע נח הלכות קריאת שמע וברכותיה
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה יג
937 רמב"ם הלכות ק"ש פ"א הי"ג (מברך לפניה ולאחריה כל היום, אפילו איחר וקרא אחר שלש שעות), וכסף משנה שם (בגמרא, מאי לא הפסיד, לא הפסיד הברכות ... וה"ר מנוח כתב הקורא אחר שלש שעות וכו', פירוש כל שאר היום עד הערב). ורשב"א שם (אבל ראיתי בתוספות שנסתפקו אם לא הפסיד בברכות אפילו כל היום, או שמא עד חצות, כזמן תפלה לתנא קמא). פר"ח ס"ו (ולי נראה עיקר כדברי הרמב"ם ז"ל שכתב שמברך כל היום).
וראה חי' צמח צדק ג, ג ד"ה לא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שיעורי הלכה למעשה בין פסח לעצרת
מקור מפורש
בהלכה זו
הלכה ח
הכסף משנה (הל' ק"ש פ"א ה"ח) מביאו ומתמה על הדברים ביותר, ומסיים:
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר