ד
ד ומצוה מן המובחרל שלא לקרותה מיד שהאיר היום כשיעור שנתבארלא אלא כוותיקיןלב שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה כדי שיסיימו קריאת שמע וברכותיה דהיינו גאל ישראללג עם הנץ החמה שאז הוא זמן תפלה לכתחלה כמו שיתבאר בסימן פ"טלד ויתפללו מיד כדי לסמוך גאולה לתפלהלה ומי שיוכל לכוין ולעשות כן שכרו מרובה מאדלו ומובטח לו שהוא בן עולם הבאלז.
(ומי שאינו יכול לכוין לעשות כן אין להקדים לקרות קריאת שמע ולהתפלל קודם הנץ החמה אלא אחר הנץ החמה מפני שזמן התפלה לכתחלה הוא אחר הנץ החמה וזמן קריאת שמע נמשך עד רביע היום לכתחלה שהוותיקין שהיו מקדימין לקרות קודם נץ החמה מעט לא היו מקדימין משום חובת קריאת שמעלח אלא כדי לכוין להתפלל בדמדומי חמהלט דהיינו בתחלת יציאתה כמו שיתבאר בסימן פ"טמ.
ויש אומריםמא שגם משום חובת קריאת שמע היו מקדימין לקרותה קודם נץ החמה לפי שלכתחלה יש לקרותה בשעה שהוא שעת קימה לרוב בני אדם כמו שנתבארמב ועד נץ החמה קמים רוב בני אדם שאין ישנים אחר נץ החמה אלא בני מלכים וכיוצא בהםמג לפיכך מי שאינו יכול לכוין לעשות כוותיקיןמד אי אפשר לו לסמוך גאולה לתפלה לכתחלה אלא א"כ יוכל לכוין שיקרא לפחות פרשה ראשונה קודם נץ החמה וודאי ויתפלל אחר נץ החמה וודאי אע"פ שלא יתפלל בדמדומי חמהמה ואם גם זה לא יוכל לכוין יקרא קריאת שמע וברכותיה קודם נץ החמה לכתחלה ויתפלל אחר הנץ החמה ולא יסמוך גאולה לתפלהמו.
והעיקרמז כסברא הראשונה ואעפ"כ נכון לחושמח לסברא האחרונה ולקרא לפחות פרשה ראשונה קודם נץ החמה אף על פי שעדיין לא לבש ציצית ותפיליןמט ואחר נץ החמה יקראנה כולה עם ברכותיהנ ויסמוך גאולה לתפלה):
הערות
- ל. תוס' ברכות ט, ב ד"ה לק"ש. רא"ש בברכות פ"א סי' י. רמב"ן במלחמות שם. טור ושו"ע סי' נח ס"א. וראה רמב"ם הלכות ק"ש פ"א הי"א. דרכי משה ס"ק א. צרור החיים הדרך הראשון משפט א סי' ח. ועי' העו"ב (ירות"ו) ח, כג.
- לא. הרב רבינו יונה ט, ב ד"ה תניא. הובא בב"י ד"ה ומ"ש ומצוה.
- לב. ברייתא שם.
- לג. הרב רבינו יונה שם ד"ה תניא וד"ה וכתב. לבוש ס"א.
- לד. סעיף א.
- לה. כדלקמן סי' קיא ס"א וש"נ.
- לו. גמרא שם. טור ושו"ע ס"א. וראה תוס' שם ד"ה כל הסומך.
- לז. טור (עפ"י ר' יוחנן ברכות ט, א). לבוש ס"א.
- לח. רשב"א שם ד"ה ולענין פסק. תוס' יומא לז, ב ד"ה אמר אביי. רא"ש ברכות שם.
- לט. ברכות כט, ב. וראה תוס' יומא שם.
- מ. סעיף א וש"נ.
- מא. רמב"ן במלחמות שם. הרב רבינו יונה שם. וראה גם הל' ת"ת פ"ד קו"א סק"ב. חי' צמח צדק ד, א ד"ה ואם (הא').
- מב. לעיל ס"ב.
- מג. כדלעיל ס"ג.
- מד. רי"ף ברכות שם.
- מה. הרב רבינו יונה שם ד"ה וכתב הרי"ף בפירוש דברי הרי"ף.
- מו. ראה רבינו יונה ורמב"ן שם.
- מז. כן משמע בב"י והאחרונים. ע' מ"א ס"ק ג וריש סי' פט.
- מח. ב"י סוף סי' מו.
- מט. לבוש ס"ב (אף גבי לאחר הנץ, ובזה חלקו עליו בסעיף הבא). וראה לקמן סי' סו סי"א וש"נ. וראה חי' צמח צדק ד, א שהוכיח כעין זה מהמשנה ברכות כב, ב ירד לטבול כו'.
- נ. ראה לקמן סי' ס ס"ב וש"נ.
משנה תורה, הלכות קריאת שמע א׳:י״א - הטקסט מספריא
ואי זה הוא זמנה ביום מצותה שיתחיל לקרות קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרות ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה ושיעור זה כמו [עישור] שעה קודם שתעלה השמש ואם איחר וקרא קריאת שמע אחר שתעלה השמש יצא ידי חובתו שעונתה עד סוף שלש שעות ביום למי שעבר ואיחר.
יומא ל״ז ב - הטקסט מספריא
אָמַר אַבָּיֵי: בִּידוֹת סַכִּינִין. מֵיתִיבִי: אַף הוּא עָשָׂה כַּנֵּי כֵלִים, וְאוֹגְנֵי כֵלִים, וִידוֹת כֵּלִים, וִידוֹת סַכִּינִין שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל זָהָב. תַּרְגְּמַהּ אַבָּיֵי: בְּקַתָּתָא דְּנַרְגֵי וַחֲצִינֵי.
הֵילֶנִי אִמּוֹ עָשְׂתָה נִבְרֶשֶׁת שֶׁל זָהָב וְכוּ׳. תָּנָא: בְּשָׁעָה שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת נִיצוֹצוֹת יוֹצְאִין מִמֶּנָּה, וְהַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע.
מֵיתִיבִי: הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע שַׁחֲרִית עִם אַנְשֵׁי מִשְׁמָר, וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד — לֹא יָצָא, מִפְּנֵי שֶׁאַנְשֵׁי מִשְׁמָר מַשְׁכִּימִין וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד מֵאֲחֵרִים! אָמַר אַבָּיֵי: לִשְׁאָר עַמָּא דְּבִירוּשְׁלֶם.
וְאַף הִיא עָשְׂתָה טַבְלָא. שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ כּוֹתְבִין מְגִילָּה לְתִינוֹק לְהִתְלַמֵּד בָּהּ. אֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יַנַּאי: בְּאָלֶף בֵּית.
מֵיתִיבִי: כְּשֶׁהוּא כּוֹתֵב רוֹאֶה וְכוֹתֵב מָה שֶׁכָּתוּב בַּטַּבְלָא! אֵימָא: רוֹאֶה וְכוֹתֵב כְּמָה שֶׁכָּתוּב בַּטַּבְלָא.
מֵיתִיבִי: כְּשֶׁהוּא כּוֹתֵב — רוֹאֶה וְכוֹתֵב מָה שֶׁכָּתוּב בַּטַּבְלָא, וּמָה כָּתוּב בַּטַּבְלָא — ״אִם שָׁכַב אִישׁ אוֹתָךְ״ [״וְאִם לֹא שָׁכַב״], ״אִם שָׂטִית״ ״אִם לֹא שָׂטִית״! הָתָם
Abaye said: Although gold is not suitable for knife blades, as it is too soft for use in slaughter, the mishna is referring to knife handles. The Gemara raises an objection from a different baraita: King Munbaz also made the bases of vessels, the grips of vessels, the handles of vessels, and the handles of knives of Yom Kippur of gold. Apparently, knives are not categorized as vessels; therefore, the handles of the Yom Kippur vessels that Munbaz donated were not knife handles. The Gemara answers: Abaye interpreted that Munbaz donated gold for the handles of axes and hatchets. The blades of these implements cannot be made of gold; rather, like knives, they require stronger material.
§ The mishna continues: Queen Helene, his mother, fashioned a decorative gold chandelier above the entrance of the Sanctuary. It was taught in a mishna: When the sun rose, sparks of light would emanate from the chandelier, which was polished, and everyone knew that the time to recite Shema had arrived. The ideal time to recite Shema is at the moment of sunrise.
The Gemara raises an objection: One who recites Shema in the morning with the men of the priestly watch, who served in the Temple during a given week, or with the men of the non-priestly watch, designated groups of Israelites who accompanied the priestly watch to Jerusalem that week, did not fulfill his obligation. That is because the men of the priestly watch recite Shema too early so that they will have sufficient time to perform the Temple service, and the men of the non-priestly watch, who recite lengthy prayers and stand over the daily morning offering when it is sacrificed, postpone reciting Shema. For whom, then, did the emanating sparks signal the time to recite Shema? Abaye said: It was an indicator for the rest of the people in Jerusalem, who recited Shema at the appropriate time to recite Shema.
§ The mishna relates: Queen Helene also fashioned a golden tablet on which the sota Torah portion was written. The Gemara comments: You learn from this that one may write a scroll that contains only several portions of the Torah, from which a child may be taught. The Sages disputed whether it is permitted to do so even for the purpose of education. Reish Lakish said in the name of Rabbi Yannai: There is no proof from this mishna, as the tablet prepared by Queen Helene consisted of the letters of the alef-beit, i.e., only the first letter of each word was written on the tablet, representing the word.
The Gemara raises an objection from the halakhot of sota: When the scribe writes the sota scroll, he looks and writes that which is written on the tablet. Apparently, the full text of the passage was written on the tablet. The Gemara rejects this: Emend the baraita and say: He looks and writes like that which is written on the tablet. The tablet aids the scribe in remembering the text that must be written.
The Gemara raises an objection from a different baraita: When he writes, he looks and writes that which is written on the tablet. And what is written on the tablet? If a man lay with you…and if he did not lay with you; if you strayed…if you did not stray (see Numbers 5:19–20). Apparently, the full text of the passage was written on the tablet. The Gemara answers: There, it was written
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.
- אגרות קודש כרך ג תקי יומא לז, ב
- אגרות קודש כרך כג ח'תשמח יומא לז, א
- לקוטי שיחות כרך ב חג השבועות שיחה א יומא לז, א
- לקוטי שיחות כרך יא הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יא יומא לז, א
- לקוטי שיחות כרך יא הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יב יומא לז, א
- לקוטי שיחות כרך יט דברים שיחה ד יומא לז, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשח"י יומא לז, א
- תורת שמואל תרכ"ז הודו להוי' קראו כו' יומא דף ל"ז ע"ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה פט הלכות תפלה וזמנה א מאותו ספר יומא לז, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קכד דין הנהגת ש"ץ בי"ח ברכות ודין עניית אמן מאותו ספר יומא לז, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק א סימן סו (ג) מאותו ספר יומא לז, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע נח הלכות קריאת שמע וברכותיה יומא לז, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע סו באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק יומא לז, ב