א
פט הלכות תפלה וזמנה ובו ט' סעיפים:
א אנשי כנסת הגדולה תיקנו להתפלל בכל יום שלשה תפלות של י"ח ברכותא שהתפללו האבותב וקבעו שתים מהן חובה שהן שחרית ומנחה כנגד ב' תמידין שהן חובה בכל יוםג ושל ערבית תקנו רשות כנגד איברים ופדרים שאם לא נתעכלו מבעוד יום הם קרבים והולכים כל הלילהד אבל עכשיו כבר קבלוהו כל ישראל עליהם לחובה כמו שיתבאר במקומהה.
וכשרבו האפיקורסין בישראל והיו מצירין להם מאד ומסיתין את העם לכפור בתורה שבעל פהו עמד רבן גמליאל ובית דינו והוסיפו ברכת המינים בכל תפלת י"חז.
וזמן התפלות הוא כזמן התמידיןח שתמיד של שחר זמנו מתחיל משעלה עמוד השחר שהוא אור הנוצץ מהחמה במזרח מהלך ד' מילין קודם נץ החמהט אלא שהיו ממתינים עד שהאיר כל פני המזרח עד שבחברון לפי שפעם אחת באו לידי טעות על ידי שעלה מאור הלבנה ודימו שהוא אור הנוצץ במזרח בשחרי ונמשך זמנו עד סוף שעה ד'יא מעלות השחר שהוא שליש היוםיב שמכאן ואילך אינו נקרא בקריג.
לפיכך גם תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחריד אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתהטו ולא קודם לכן משום שנאמרטז יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכוןיז אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצאיח ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאריט.
ונמשך זמנהכ עד סוף שליש היוםכא שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היוםכב בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחרכג ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעותכד ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היוםכה אע"פ שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"וכו.
ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצותכז יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנהכח ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנהכט:
הערות
- א. מגילה יז , ב. וראה רמב"ם פ"א מהל' תפלה ה"ד-ו. לבוש ס"א. וראה לקמן סי' קו ס"ב (ושם נתבאר אם היא מצוה מן התורה). סי' קיב. סי' קיג ס"ח. סי' קיט ס"ד.
- ב. ברכות כו, ב. ועי' פס"ד צ"צ שמא, ב אם התפללו האבות בכל יום, ואם עיקר התקנה ע"י האבות או כנגד הקרבנות. וראה העו"ב ריא ע' יב.
- ג. ברכות כו , ב.
- ד. ראה לקו"ש חכ"ה ע' 156 הערה 68.
- ה. היינו בסי' רלה, סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה שם בטור. וראה לעיל סי' סט ס"ז. ולקמן סי' קו ס"ב. סי' רסח סי"ח.
- ו. עי’ ברכות דף כח, ב - כט , א. וראה רמב"ם (ורבנו מנוח) הל' תפלה פ"ב ה"א. האשכול הלכות תפלה (עמ' 26-27).
- ז. ראה אודותה לקמן סי' קיח ס"ב.
- ח. ברייתא שם כו , ב. רא"ש רפ"ד דברכות (וראה שם סי' כ). טור. מ"א ס"ק ג.
- ט. ראה פסחים צד, א. מ"א ס"ק ב בדעת הרמב"ם בפיה"מ ריש ברכות. ועי' לקמן סי' רסא ס"ה. סי' תנט ס"י. וראה בדי השלחן סי' יג ס"ק ב. יגדי"ת (נ.י.) חו' ט ע' מב. חוב' ע ע' קפב.
- י. משנה פ"ג דיומא כח, א. ראה מ"א ס"ק ג.
- יא. ברייתא ברכות כו , ב. סמ"ג עשין קצ. וראה רמב"ם פ"א מהל' תמידין ומוספין ה"ב.
- יב. ראה לקמן בסמוך לענין זמן תפלה.
- יג. ראה ברכות כו, ב - כז, א. לבוש ס"א.
- יד. מ"א ס"ק ג. פרי חדש. וראה ב"י. וראה תוס' ברכות ל, א ד"ה אבוה, ורא"ש ברכות פ"ד סי' כ.
- טו. ברייתא שם כו, א. וגמ' כט, ב. ועי' תוס' יומא לז, ב ד"ה אמר אביי. טור ושו"ע ס"א. וראה לעיל סי' נח ס"ד.
- טז. תהלים עב, ה.
- יז. רש"ל , הובא ב מ"א ס"ק א.
- יח. רא"ש ברכות פ"ד סי' א. טור. מ"א ס"ק ג.
- יט. להלן ס"ט.
- כ. משנה שם ברכות כו, א וגמ' כז, א.
- כא. רמב"ם פ"ג מהל' תפלה ה"א. שו"ע ס"א.
- כב. מ"א ס"ק ד. וראה עד"ז לקמן סי' קכד ס"ג.
- כג. ראה לבוש סי' רלג וסי' רסז, מ"א סי' רלג ס"ק ג. אבל בסידור ד"ה זמן ק"ש פסק ששעות זמניות הן מנץ החמה עד שקיעת החמה. וראה עד"ז לעיל סי' נח ס"ג לגבי זמן ק"ש וש"נ.
- כד. מ"א ס"ק ד. וראה עד"ז לעיל סי' נח שם וש"נ.
- כה. ראה עד"ז לעיל סי' נח שם. וראה לקמן סי' רצא ס"א ההנהגה בשבת.
- כו. סעיף ט.
- כז. ראה קובץ חדו"ת מבית חיינו ע' 28. העו"ב תשצו ע' 64.
- כח. רי"ף רפ"ד דברכות (יח, א). רמב"ם פ"ג מהל' תפלה ה"א. רא"ש ברכות שם סי' א. טור ושו"ע ס"א. וראה לעיל סי' עא ס"א. סי' תלא קו"א א.
- כט. ראה לקמן סי' קח ס"א וסוף ס"ב.
משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ב׳:א׳ - הטקסט מספריא
בימי ר"ג רבו האפיקורוסין בישראל והיו מצירים לישראל ומסיתין אותן לשוב מאחרי השם וכיון שראה שזו גדולה מכל צרכי בני אדם עמד הוא ובית דינו והתקין ברכה אחת שתהיה בה שאלה מלפני השם לאבד האפיקורוסין וקבע אותה בתפלה כדי שתהיה ערוכה בפי הכל נמצאו כל הברכות שבתפלה תשע עשרה ברכות.
יומא ל״ז ב - הטקסט מספריא
אָמַר אַבָּיֵי: בִּידוֹת סַכִּינִין. מֵיתִיבִי: אַף הוּא עָשָׂה כַּנֵּי כֵלִים, וְאוֹגְנֵי כֵלִים, וִידוֹת כֵּלִים, וִידוֹת סַכִּינִין שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל זָהָב. תַּרְגְּמַהּ אַבָּיֵי: בְּקַתָּתָא דְּנַרְגֵי וַחֲצִינֵי.
הֵילֶנִי אִמּוֹ עָשְׂתָה נִבְרֶשֶׁת שֶׁל זָהָב וְכוּ׳. תָּנָא: בְּשָׁעָה שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת נִיצוֹצוֹת יוֹצְאִין מִמֶּנָּה, וְהַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע.
מֵיתִיבִי: הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע שַׁחֲרִית עִם אַנְשֵׁי מִשְׁמָר, וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד — לֹא יָצָא, מִפְּנֵי שֶׁאַנְשֵׁי מִשְׁמָר מַשְׁכִּימִין וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד מֵאֲחֵרִים! אָמַר אַבָּיֵי: לִשְׁאָר עַמָּא דְּבִירוּשְׁלֶם.
וְאַף הִיא עָשְׂתָה טַבְלָא. שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ כּוֹתְבִין מְגִילָּה לְתִינוֹק לְהִתְלַמֵּד בָּהּ. אֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יַנַּאי: בְּאָלֶף בֵּית.
מֵיתִיבִי: כְּשֶׁהוּא כּוֹתֵב רוֹאֶה וְכוֹתֵב מָה שֶׁכָּתוּב בַּטַּבְלָא! אֵימָא: רוֹאֶה וְכוֹתֵב כְּמָה שֶׁכָּתוּב בַּטַּבְלָא.
מֵיתִיבִי: כְּשֶׁהוּא כּוֹתֵב — רוֹאֶה וְכוֹתֵב מָה שֶׁכָּתוּב בַּטַּבְלָא, וּמָה כָּתוּב בַּטַּבְלָא — ״אִם שָׁכַב אִישׁ אוֹתָךְ״ [״וְאִם לֹא שָׁכַב״], ״אִם שָׂטִית״ ״אִם לֹא שָׂטִית״! הָתָם
Abaye said: Although gold is not suitable for knife blades, as it is too soft for use in slaughter, the mishna is referring to knife handles. The Gemara raises an objection from a different baraita: King Munbaz also made the bases of vessels, the grips of vessels, the handles of vessels, and the handles of knives of Yom Kippur of gold. Apparently, knives are not categorized as vessels; therefore, the handles of the Yom Kippur vessels that Munbaz donated were not knife handles. The Gemara answers: Abaye interpreted that Munbaz donated gold for the handles of axes and hatchets. The blades of these implements cannot be made of gold; rather, like knives, they require stronger material.
§ The mishna continues: Queen Helene, his mother, fashioned a decorative gold chandelier above the entrance of the Sanctuary. It was taught in a mishna: When the sun rose, sparks of light would emanate from the chandelier, which was polished, and everyone knew that the time to recite Shema had arrived. The ideal time to recite Shema is at the moment of sunrise.
The Gemara raises an objection: One who recites Shema in the morning with the men of the priestly watch, who served in the Temple during a given week, or with the men of the non-priestly watch, designated groups of Israelites who accompanied the priestly watch to Jerusalem that week, did not fulfill his obligation. That is because the men of the priestly watch recite Shema too early so that they will have sufficient time to perform the Temple service, and the men of the non-priestly watch, who recite lengthy prayers and stand over the daily morning offering when it is sacrificed, postpone reciting Shema. For whom, then, did the emanating sparks signal the time to recite Shema? Abaye said: It was an indicator for the rest of the people in Jerusalem, who recited Shema at the appropriate time to recite Shema.
§ The mishna relates: Queen Helene also fashioned a golden tablet on which the sota Torah portion was written. The Gemara comments: You learn from this that one may write a scroll that contains only several portions of the Torah, from which a child may be taught. The Sages disputed whether it is permitted to do so even for the purpose of education. Reish Lakish said in the name of Rabbi Yannai: There is no proof from this mishna, as the tablet prepared by Queen Helene consisted of the letters of the alef-beit, i.e., only the first letter of each word was written on the tablet, representing the word.
The Gemara raises an objection from the halakhot of sota: When the scribe writes the sota scroll, he looks and writes that which is written on the tablet. Apparently, the full text of the passage was written on the tablet. The Gemara rejects this: Emend the baraita and say: He looks and writes like that which is written on the tablet. The tablet aids the scribe in remembering the text that must be written.
The Gemara raises an objection from a different baraita: When he writes, he looks and writes that which is written on the tablet. And what is written on the tablet? If a man lay with you…and if he did not lay with you; if you strayed…if you did not stray (see Numbers 5:19–20). Apparently, the full text of the passage was written on the tablet. The Gemara answers: There, it was written
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך טו ‹ חנוכה ‹ שיחה א ‹ 366 שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס פט
- כרך כה ‹ ויצא ‹ שיחה ב ‹ 156 שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס פט
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.
- אגרות קודש כרך ג תקי יומא לז, ב
- אגרות קודש כרך כג ח'תשמח יומא לז, א
- לקוטי שיחות כרך ב חג השבועות שיחה א יומא לז, א
- לקוטי שיחות כרך יא הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יא יומא לז, א
- לקוטי שיחות כרך יא הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יב יומא לז, א
- לקוטי שיחות כרך יט דברים שיחה ד יומא לז, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשח"י יומא לז, א
- תורת שמואל תרכ"ז הודו להוי' קראו כו' יומא דף ל"ז ע"ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע נח הלכות קריאת שמע וברכותיה ד מאותו ספר יומא לז, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קכד דין הנהגת ש"ץ בי"ח ברכות ודין עניית אמן מאותו ספר יומא לז, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק א סימן סו (ג) מאותו ספר יומא לז, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע נח הלכות קריאת שמע וברכותיה יומא לז, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע סו באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק יומא לז, ב

