156

מלמעלה, באתערותא דלעילא כשלעצמה.

בדרגה של אתערותא דלעילא עצמה, אשר אתערותא דלתתא אינה מגיעה לשם, יש שתי דרגות⁶²: אתערותא דלעילא המגיעה באופן של "חפץ חסד הוא", הבאה מלמעלה כדי לעורר אתערותא דלתתא. ואתערותא דלעילא המגיעה לאחר שלמות בעבודת התחתונים, ולאחר שכבר "נמשכו" כל הדרגות של אתערותא דלעילא המגיעות בהתאם לאתערותא דלתתא. אז מתגלית האתערותא דלעילא אשר למעלה מעלה מהתייחסות לאתערותא דלתתא – "גילוי פנימיות ממש מבחינה שאין האתערותא דלתתא מגיע שם", דרגה הנעלית אף יותר מהאתערותא דלעילא הראשונה, שהיא מבחינת חיצוניות בלבד⁶³.

ז. תפלת ערבית – התחלה וסיום

לפי זה מובנים היטב שני ענינים בקשר לתפלת ערבית^*: בספרי החסידות⁶⁴ מוסבר – לפי הזהר⁶⁵, שתפלת ערבית היא "רשות" (כלומר, דרגה שנעלית מאתערותא דלתתא) משום שתפלה זו באה לאחר העבודה של תפלות החובה, שחרית ומנחה. כפי שגם בנגלה, תפלת ערבית היא "כנגד אברים ופדרים"⁶⁶, של הקרבנות שבמשך היום⁶⁷, "שאם⁶⁸ לא נתעכלו מבעוד יום הם קרבים והולכים כל הלילה". כלומר, לאחר עבודת האדם בשתי תפלות אלו, אשר כנגד תמידין תקנום⁶⁹, באה כסיום וכהשלמה ה"המשכה" של תפלת ערבית, האתערותא דלעילא הבאה לאחר שלמות עבודת האדם.

ולכאורה, אין מובן: עבודת היום מתחילה בעבודה של הלילה הקודם, ולפי זה יוצא שתפלת ערבית אינה המשך וסיום של שתי התפלות הקודמות – שחרית ומנחה של היום הקודם – אלא זוהי התפלה הראשונה