מקואות פרק ה

מעין שהעבירו על גבי השוקת פסול. העבירו על גבי שפה כל שהוא. כשר חוצה לה. שהמעין מטהר בכל שהוא. העבירו על גבי בריכה והפסיקו הרי הוא כמקוה. חזר והמשיכו. פסול לזבים ולמצורעים. ולקדש מהן מי חטאת. עד שידע שיצאו הראשונים:

העבירו על גבי כלים. או על גבי ספסל. ר' יהודה אומר הרי הוא כמו שהיה. ר' יוסי אומר הרי הוא כמקוה. ובלבד שלא יטביל על גבי הספסל:

מעין שהוא משוך כנדל. ריבה עליו והמשיכו. הרי הוא כמו שהיה. היה עומד וריבה עליו והמשיכו. שוה למקוה. לטהר באשבורן. ולמעין. להטביל בו כל שהוא:

כל הימים כמקוה. שנאמר (בראשית א, י) ולמקוה המים קרא ימים. דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר הים הגדול כמקוה. לא נאמר ימים. אלא שיש בו מיני ימים הרבה. ר' יוסי אומר כל הימים מטהרים בזוחלין. ופסולין לזבין ולמצורעים ולקדש מהם מי חטאת:

הזוחלין כמעין והנוטפים כמקוה. העיד רבי צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפים. שהם כשרים. ונוטפים שעשאן זוחלין. סומך. אפילו מקל. אפילו קנה. אפילו זב וזבה יורד וטובל. דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר כל דבר שהוא מקבל טומאה. אין מזחילין בו:

גל שנתלש ובו ארבעים סאה. ונפל על האדם ועל הכלים. טהורים. כל מקום שיש בו ארבעים סאה. טובלין. ומטבילין. מטבילין בחריצין ובנעצים ובפרסת החמור. המעורבת בבקעה. בית שמאי אומרים מטבילין בחרדלית. בית הלל אומרים אין מטבילין. ומודים שהוא גודר כלים וטובל בהם. וכלים שגדר בהם. לא הוטבלו: