שיוך למשנה
שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות סוכה תרכט ממה צריך להיות הסכך ד
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ג
לא מקוואות פ"ד מ"ג. רא"ש שם. ב"י ומ"א שם. וראה גם לקמן ס"ח (במוסגר).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות סוכה תרכט ממה צריך להיות הסכך
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ב
נח ראה מקוואות פ"ד מ"ב, ופירוש הרא"ש שם. שו"ע יו"ד סי' רא ריש סל"ו. וכדלעיל סוף ס"ד וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות סוכה (סי' תרכה-תרמד) תרכט ממה צריך להיות הסכך
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ג
1936 מקוואות פ"ד מ"ג (סלון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב מן האמצע, אינו פוסל, מפני שלא נעשה לקבלה). רא"ש שם (דהכי תנן בפ"ד דמקואות, סילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע, אינו פוסל, שאינו נעשה לקבלה. וכן כמה משניות מוכיחות כן במסכת כלים). ב"י ומ"א שם (והוא הדין מרזב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות סוכה (סי' תרכה-תרמד) תרכט ממה צריך להיות הסכך
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ב
1955 מקוואות פ"ד מ"ב (המניח טבלא תחת הצנור, אם יש לה ליזבז פוסלת את המקוה), ופירוש הרא"ש שם (אם יש לה לזבז מארבע רוחותיה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שו"ת תורת שלום יורה דעה סימן כא
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ד
665 והמשנה דמים שאובין : מקואות פ"ד מ"ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שו"ת תורת שלום יורה דעה סימן לט
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ג
תנן במתניתין (מקואות פ"ד מ"ג) החוטט בצינור לקבל צרורות בשל עץ כל שהוא ובשל חרס רביעית, רבי יוסי אומר אף בשל חרס כל שהוא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו תיקון המקוה של כ"ק אדמו"ר הזקן
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ה
24 ביאר בשו"ת צמח צדק (סי' קעו ח"א ס"א וסי"ד וסי' שלו ס"א): "לפי שהראב"ד מחמיר שלא לטבול תוך כלי אף שהוא מנוקב, אלא אם כן יהיו המים שבתוכו מעורבים עם מקוה בנקב שהוא כשפופרת הנאד, וכן הוא גם דעת הריטב"א והרא"ש בתשו'. ועל כן הצריך אאזמו"ר הגאון ז"ל שלא יהיה על התיבה תורת כלי מעולם, שיש לומר שבזה יוצאין גם לפי דעת הראב"ד".
ופירוש הדברים הוא, כי הנה מחמת שני טעמים צריך שיהי' נקב בקצה השולים של התיבה:
(א) שאם לא יהי' נקב בתיבה תיחשב התיבה כלי, והמים שבתוכה שאובין, שפסולים לטבילה. פסול זה נתבאר בתורת כהנים (שמיני ר"פ ט): "אילו אמר מקוה מים יהיה טהור יכול אפילו מילא בכתיפו ועשה מקוה בתחילה יהיה טהור, תלמוד לומר מעין, מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים".
(ב) שאם לא יהי' נקב בתיבה תיחשב התיבה כלי, ותהי' הטבילה בכלי. ופסול זה נתבאר בתורת כהנים (שם): "יכול אף בור שבספינה יהא טהור, תלמוד לומר מעין, מה מעין שעיקרו בקרקע, אף מקוה שעיקרו בקרקע".
הפסול השני הזה הוא חמור יותר מהפסול הראשון, לכמה הלכות ודעות, ולדוגמה:
(א) יש אומרים שפסול מים שאובים הוא רק מדברי סופרים, כמבואר ברמב"ם (פ"ד ה"ב): "מדברי סופרים שהמים השאובין פסולין לטבילה". אלא שלהלכה קיי"ל שפסול זה הוא מן התורה, כמבואר ברמ"א (סי' רא ס"ג): "ואם כל המקוה היא שאובין פסול מן התורה".
(ב) לענין טבילת עזרא נתבאר בשוע"ר (סי' פח ס"א): "דיו ... ארבעים סאה ( בקרקע ) ... אפילו הם שאובים ". וכ"ה בשוע"ר (סי' קנט סכ"ג): "מ' סאה שאובין בקרקע ... כשרים לטבילת בעלי קריין הצריכים טבילה לדברי תורה מתקנת עזרא". וכן הוא בשוע"ר (סי' תרו סי"א): "טבילה זו שהיא משום קרי כשירה אפילו בארבעים סאה שאובים כשהם בקרקע, אבל לא בכלי ".
ולכן גם בנידון דידן יש הפרש בין הפסול הראשון לפסול השני הנ"ל (ראה גם לקמן הערה צז):
תנן (מקוואות פ"ד מ"ה): "היתה כלי ... פוסלת את המקוה. נקבה מלמטה או מן הצד ואינה יכולה לקבל מים כל שהם, כשרה". ועל פי זה פסק ברמב"ם (פ"ו ה"ד): "הלוקח כלי גדול כגון חבית גדולה או עריבה גדולה ונקבו נקב המטהרו וקבעו בארץ ועשאהו מקוה ה"ז כשר". והיינו שהנקב מועיל לבטלו מתורת כלי, הן לענין שהמים שבו לא יהיו שאובין, והן לענין הטבילה בו, שאינו טבילה בכלי.
אמנם הראב"ד חולק עליו (שם): "דבר זה אינו מחוור להטביל בתוכו, אלא שאין המים היוצאים ממנו פוסלים את המקוה אבל להטביל בתוכו עד שיהו המים שבתוכו מעורבים עם המקוה". והיינו שהנקב מועיל רק לבטלו מתורת כלי לענין שהמים שבו לא יהיו שאובין, אבל לא לענין לטבול בו, אשר כיון שהי' פעם כלי נשאר בפסולו גם לאחר שנקבוהו.
והנה בכסף משנה (שם) ובבית יוסף (סי' רא צט, א) הרבה להקשות על הראב"ד, ולכן פסק בשו"ע (סי' רא ס"ז) כלשון הרמב"ם. ופירש הש"ך (שם ס"ק כד): "אף להטביל בתוכו". אבל בשו"ת צמח צדק (סי' קעו ח"א ס"ב-ח) ביאר שיטת הראב"ד בזה, ליישבו מהשגות הכסף משנה והבית יוסף. וביאר שמטעם זה חשש רבינו לדעת הראב"ד.
*
ועוד הוסיף וכתב הצמח צדק (שם): "וכן הוא גם דעת הריטב"א והרא"ש בתשו'".
והיינו מה שכתב בתשובות הרא"ש (כלל לא ס"א): "נקבה מלמטה, או מן הצד, ואין יכולה לקבל מים כל שהוא, כשרה ... ומים שבתוכה אינן שאובין לפסול המקוה, אבל בתוכה אין טובלין". וביאר בשו"ת צמח צדק (סי' קעו ח"א ס"ט-יב): "אי אפשר לפרש דבריו אם לא דסבירא ליה כהראב"ד דאין טובלין תוך כלי מנוקב כלל". ועל פי זה מסיק שם (קיצור לסי"א): "להראב"ד והרא"ש יש לומר אפילו היה נקוב כמוציא רמון אין טובלין בו".
וכעין זה פירש הלכה זו הרה"ק רבי הלל מפאריטש, בשו"ת שלו שכתב אל אדמו"ר הצמח צדק (שו"ת צמח צדק חיו"ד סי' קב): "לא ידעתי מה איכפת אם יהיה עליה תורת כלי מתחלה, אם אחר כך, קודם שיקבעוה בארץ ינקבו ויבטלו אותה מתורת כלי … אם לא שנאמר שזהו כדי לחוש לדעת הרא"ש, כמו שפירש ב"י דבריו, שסובר שאין לטבול בתוך הכלי כלל אפילו בנקב כשפופרת הנאד, ואחר כך חברו בארץ מחמת גזירה דלמא אתי למיטבל בלא נקב … היכא שעשה הנקב בשולים קודם שחיברה אל הדפנות הוא דלא אתי לאיחלופי לטבול בתוך הכלי בלא נקב כיון דלא הי' עליה תורת כלי מעולם … רק אם כן אין הדבר מעכב כיון דכל הפוסקים פסקו דלא כהרא"ש, וגם הטור אינו סובר כן אליבא דהרא"ש גופי', וגם המחבר ורמ"א לא פסקו כן בשו"ע".
אלא שכבר הובא לעיל שאדמו"ר הצמח צדק פירש, שהרא"ש סובר כדעת הראב"ד, ולכן חושש רבינו הזקן לדעתם.
ועוד כתב בשו"ת צמח צדק שם, שגם הריטב"א סובר כדעת הראב"ד והרא"ש בזה, והיינו מה שכתב הריטב"א (מכות ג, א ד"ה והוא. הביאו הבית יוסף בבדק הבית צט, ב): "ומיהו בנקוב כמוציא רימון מטבילין בו לדברי הכל, ואפילו לכתחלה, אלא שאין להתיר זה בכל מקום משום גזירה".
ועל פי זה מסיק בשו"ת צמח צדק שם (קיצור לסי"ג): "שגם דעת הריטב"א כן שאין לטבול תוך כלי מנוקב אפילו כמוציא רמון משום גזירה. לכן אף שהרמב"ם ועוד פוסקים והטוש"ע לא סבירא להו כן, עם כל זה יש לחוש לכתחלה לתקן המקוה שיהיה כשר גם לדעת הראב"ד והרא"ש בתשו' והריטב"א".
*
ולכן הצריך "שלא יהיה עליה תורת כלי מעולם", שבזה יודו אף הראב"ד והרא"ש והריטב"א שאפשר לטבול בו.
דהנה מבואר בברייתא (ב"ב סה, ב): "צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה, קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה". והיינו שאם חקק כלי, שמקבל טומאה, אף שאחר כך קבעו, שדבר המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה, מכל מקום נשאר בפסולו ופוסל את המקוה.
והטעם לכך נתבאר בגמרא (שם סו, ב): "שאני התם דאיכא תורת כלי עליו בתלוש", ופירש ברשב"ם (שם סה, ב): "כיון שהיה תורת כלי עליו קודם שקבעו לא מיבטיל תו שם כלי מיניה".
ועל פי זה מבאר בשו"ת צמח צדק (שם קיצור לסי"ד): "גם לפסול את המקוה מצינו גבי צינור שקבעו ולסוף חקקו דמשום שלא היה עליו תורת כלי בתלוש אינו פוסל את המקוה, אם כן יש לומר דגם לענין לטבול בתוכו בכלי מנוקב מהני גם כן מה שלא היה עליו תורת כלי מעולם".
והוא בדומה למה שמצינו כעין זה בהלכות סכך (שוע"ר סי' תרכט ס"ב): "כל דבר שהיה ראוי לקבל טומאה שעה אחת אע"פ שאחר כך נטהר מלקבל טומאה כגון כלים שנשברו ... כיון שפעם אחת היו ראוין לקבלת טומאה גזרו חכמים עליהם שלא לסכך בהן לעולם".
וכן ביאר את דברי רבנו בעל הקצור שלחן ערוך, בלחם ושמלה (שמלה סוף ס"ק כט): "שכוונתו לחוש לדעת הראב״ד בהשגות דכל שהיה כלי לא מהני בי׳ שום נקב לטבול בתוכו כי אם כשמחובר למקוה כשירה. ולכן כתב לעשות הנקב קודם החיבור דבענין זה לא הי׳ כלי מעולם, וגם הראב״ד מודה דמותר".
וכן הוא בשו"ת בית שלמה (יו"ד ח"ב סי' פג): "לענ"ד שכוונתו לחוש לכתחלה לדעת הראב"ד בהשגות (פ"ו) שלענין שלטבול בתוכה אף נקב המטהר מטומאתו לא מהני, משום דאכתי עכ"פ שבר כלי הוא וראוי לקבל טומאה על ידי יחוד. ואף שהכסף משנה דחה השגתו, כיון דעתה עכ"פ לא ירדו, מכל מקום דעת הראב"ד כן הוא. והרי אף הרמב"ם חשש לזה, דהכסף משנה כתב שם דמשום הכי הצריך הרמב"ם שאף אחר שיקבנו צריך שיקבעו בארץ דוקא, משום דאם לא כן אכתי שיורי כלי הוא, ואם כן שפיר יש לומר כדעת הראב"ד דסבירא ליה מהאי טעמא אף קביעות לא מהני לטבול בהם".
הובאו דבריו גם בשו"ת אמרי יושר (ח"א סי' צט): "הנה חומרת הרב נובע משיטת הראב"ד ז"ל פ"ו מהל' מקוואות דלענין נקב בתוכו אין נקב מועיל דעדיין הוי גיסטרא, וכמ"ש בתשובות בית שלמה יו"ד ח"ב סי' פג, וזה שייך מכלי העשוי משוליים ודפנות, ואף שניקב הכלי מכל מקום ראוי עדיין להשתמש בכלי זו במקום שלא ניקב, דראוי להטותו על צדו ולקבל טומאה בתורת גיסטרא".
וכן הוא בשו"ת הרי בשמים (מהדורא תנינא סי' קלד ד"ה והנה ראיתי): "ולכאורה הי' נראה לפענ"ד דאיפשר שהוא משום דעת הראב"ד בפ"ו ממקוואות ה"ד, שכתב דכלי שניקב בכדי טהרתו לא מועיל רק לענין שאין המים היוצאים ממנו פוסלין את המקוה אבל לא לטבול בתוכו ... ובאמת מצינו כעין זה בזבחים צ"ה ... והקשו התוס' ... ותרצו כיון דאי הי' מייחד לאותו כלי לזיתים או לרמון הי' מקבל טומאה מכאן ולהבא חשיב כלי לענין דם חטאת כיון דאין מחוסר מעשה אלא ייחוד בעלמא עיי"ש".
וראה עוד בזה בשו"ת אמרי א"ש סי' עט.
והנה הטעם שאסרו הראב"ד והרא"ש והריטב"א לטבול בתוך כלי שניקב, הובא לעיל מהריטב"א שהוא "משום גזירה". וביאר בשו"ת צמח צדק (שם סי"ד): "דלמא אתי לטבול בי' בלא נקב. או אפשר הטעם ... דעדיין שם כלי או שיורי כלי עליו ... וכל זה לא שייך אלא כשהיה כלי גמור פעם אחת ואחר כך ניקבו אותו, דנמצא שייך לומר עליו שעדיין שם כלי או שיורי כלי עליו, וכן שייך לומר גזירה שמא יטבלו בכלי בלא נקב שהרי זה היה גם כן תחלה כלי גמור בלא נקב. משא"כ היכא שלא היה עליו תורת כלי מעולם, לא שייך לומר כל כך דהוה לי' שיורי כלי, וגם אין שייך לומר גזירה אטו טבילה בכלי, מאחר שמעולם לא היה עליו תורת כלי אם כן הוה לי' כעצים ואבנים דלא מחמרינן מלטבול בהם פן יטבלו בכלים הנעשים מהם".
*
אחר כך הקשה בצמח צדק (שם סי"ח): "אך לכאורה נגד מה שהרווחנו בזה שלא יהיה על התיבה תורת כלי מעולם לצאת לדעת הראב"ד והרא"ש והריטב"א, לעומת זה נתחדש חומרא גדולה לדעת הרמב"ם פ"ו מהל' כלים ה"ג שכתב וז"ל כלים שעשאן מתחלתן נקובים כמוציא רמון כגון הסל והפחלץ של גמלים והאפפירות מקבלים טומאה עד שיקרע רובן עכ"ל … ואם כן בתיבה זו שעושין בה מתחלתה נקב כמוציא רמון, לדבריו הוי' כלי עד שתפחת רובה".
וכן הקשה בשו"ת ערוגת הבשם (יו"ד סי' קפט): "ובאמת לא זכיתי לירד לסוף דעת רבינו בעל התניא, ואנכי עפר ואפר תחת כפות רגליו, דלכאורה נראה איפכא דלא יתכן לעשות כן, דבאמת ס״ל להרמבים בפ״ו מה׳ כלים שהבאתי דכלים שעשאן מתחילה כמוציא רמון טמאים ... ושוב ראיתי בס׳ חיבור לההרה להגאוה״ק מהו״ר מרדכי דוב ז״ל שכתב כדי לאפוקי מחשש זה יש לזהר באותן התיבות שעושין בשביל מקוה לעשות אותן מתחילה שלמין ואחר כך לנקוב אותן כמוציא רמון קודם קביעתן בארץ, אבל כשעשאו מתחילה נקוב כמוציא רמון יש לומר דאינו מועיל, עכ"ד. עכ"פ דברי הרב התניא שכתב להיות נזהר דוקא שלא יעשה חיבור השולים להדפנות קודם שיעשה הנקב צע״ג, ולא ידענא טעמא מאי, וצע״ג".
וביאר על כך בשו"ת צמח צדק (שם): "אך הנה הראב"ד השיגו שם … ואף גם להרמב"ם צריך לומר דסל ופחלץ כו' הן כלים שדרך להשתמש בהן תשמיש הראוי להן אף אם נקובים כרמונים … משא"כ בתיבה זו שעושים אותה להחזיק מים … אם כן נקב זה מקלקלה ומבטלה מתורת כלי, ולא דמי כלל לסל ופחלץ (וראי' מים של שלמה דעשאו מתחלה נקוב כמוציא רמון שלא יטמאוהו ושלא יהיה כלי אלמא דאינו מקבל טומאה בכה"ג)".
והוא הים שעשה שלמה בבית המקדש שטבלו בו הכהנים, כאמור (מלכים א פ"ז ודברי הימים ב פ"ד): "ויעש את הים ... עומד על שנים עשר בקר ... והים לרחצה לכהנים בו". ואמרינן בירושלמי (יומא פ"ג ה"ח): "ולא כלי הוא? אמת המים מושכת לו מעיטם והיו רגליו שבדרום פחותים כרמונים". הרי שמתחלה עשוהו נקוב כמוציא רמון שלא יהי' כלי.
ועד"ז ביאור בס' תקות זכרי' (ע' 46): "ואין לומר דאדרבא משום שנעשה מתחלה נקובה כמוציא רמון אדרבא תהא טמאה מספק, מפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' כלים ה"ג, שכתב כלים שעשויים מתחלה נקובים כמוציא רמון כגון הסל והפוחלץ של גמלים וכו' מקבלים טומאה עד שיקרע רובה. משום שזה דוקא בכלים שהן עשויין לתחלה, דומיא דסל ופוחלץ ... ולכן אין דין זה נוהג בשאר כלים שאינם דומיא דסל ופוחלץ".
*
טעם נוסף לדברי רבינו, שהצריך שלא יהי' עליה תורת כלי מעולם, ביאר בס' תקות זכרי' (ע' 45): "אבאר כוונת השו"ע מבעל התניא זצוקללה"ה, במה שכתב בדיני תיקוני המקוה ועשייתה להזהיר האומן העושה התיבה שלא יחבר את השולים אל הדפנות עד שיעשה מתחלה נקב בקצה השולים בכדי שלא יהי' עליו תורת כלי מעולם. לדעתי הקצרה הוא משום שאם יעשה כלי עץ מיוחדת לכך שהוא כלי שנעשה בין לקבלה ובין למדרס, אם יפחתוה אחר כך כמוציא רמון, בכל זה תשאר טמאה מדרס, כמבואר ברמב"ם סוף פכ"ד מהל' כלים, אבל אם בטרם הוא עושה אותה כלי הוא נוקב את השולים כמוציא רמון, האף אמנם כלי שכבר חל עליו שם כלי אם ניקבה כמוציא רמון עדיין היא טמאה מדרס, זה משום שכבר חל עליו שם כלי ולא פרח טומאתה ממנה, לפי שהיא עשוי' לשתי מלאכות לקבלה ולמדרס, ועדיין היא עושה מלאכה אחת, אם כן עושה היא מעין מלאכתה, אבל לענין זה שיחול עליו לכתחלה קבלת טומאת מדרס בעינן שתהי' כלי כמ"ש בתורת כהנים פרק זבים פרשה א' פרק ב' משנה ה', הובא גם כן בדברי הרע"ב במ"ג פ"כ דכלים, שאמרו יכול אפילו ישב על האבן ועל הקורה, תלמוד לומר כלי, הרי דלענין שתקבל טומאת מדרס כלי בעינן, וביש בה נקב כמוציא רמון לא חל עליו שם כלי מעולם ואינה מקבלת טומאת מדרס".
אמנם השיב עליו בס' שואל כענין (קז, ב ואילך): "אם חשש לסברת הראב"ד ז"ל ומטעם חזי למדרס, או משום דלדידיה מקרי' זה יחוד למידרס, אם כן מאי אהני בהנך נקבים, וכי מפני זה אינם ראוים למדרס ... מאחר שעיקר המקוה היא בנויה לכינוס מים לטבול בקרבה, וע"ד הטפל גם כן נתיחדה למדרס, ולזאת מאחר דבטלא מתורת כלי לענין קבלת המים ושאר טומאה, אם כן ממילא שוב אין בה גם טומאת מדרס ובטל הטפל ... רצה לתלות בוקי סריקי בהגאון הק' אדמו"ר בעל התניא".
וכבר רמז לענין זה בשו"ת צמח צדק (סי' קעב): "נלע"ד שבאם שאפשר לעשות השוליים מנסרים שאין רחבים כל כך שיהיה כל אחד ראוי למדרס הרגל בפני עצמה, כי אם על ידי חיבורו הרבה נסרים, יש לעשות כן, שלא יהיו ראוים למדרס קודם שחיברן למקוה. ואף שאחר שחיברן למקוה על ידי צירוף נסרים הרבה ראוים הן למדרס, מכל מקום כיון שקודם שחיברום למקוה לא היו ראוים לקבל טומאת מדרס לית לן בה, כמ"ש בס' סדרי טהרה סי' קצ"ח סס"ק ס"ג ... ואע"ג שבתיקון המקוה של כאאזמו"ר נ"ע לא נזכר תנאי זה, מכל מקום כיון שעשוים בצורת כלי ודאי אין חשש בזה כמ"ש הלבוש עצמו שם סי' קצ"ח סל"א הנ"ל וז"ל, ולא דמי לכלי דלקמן סי' ר"א ס"ז כו' עיי"ש. ותירוצו יש להעמיס גם כן על המקוה שכתב כאאזמו"ר נ"ע אע"פ שלא היה תורת כלי ממש עליו מעולם".
והיינו מה שכתב הלבוש שם: "תמיהני מאד מה שראיתי נוהגין במקצת קהילות שעושין במקואות נסרים למטה לעמוד עליהם בשעת טבילה ... נסרים רחבים הראוין למדרס ... ויש שהיו רוצים לתקן זה ואמרו לעשות נקבים בנסרים שמתחת שעומדים עליהם ... ולא יועיל להן אלו הנקבים ... ולא דמי לכלי דלקמן סימן ר"א סעיף ז', דהתם לא נעשה מתחלה לכך, לפיכך כשנקבו למטה אפילו כל שהוא שלא יוכלו עוד המים לישאר שם נתבטל שם כלי ממנו מה שאין כן כאן". הרי שמה שדורסים עליה בתוך תיבת המקוה המחוברת לקרקע אינו עושה אותה למדרס. ויש להשתדל רק "שקודם שחיברום למקוה לא היו ראוים לקבל טומאת מדרס", דהיינו "נסרים שאין רחבים כל כך שיהיה כל אחד ראוי למדרס הרגל בפני עצמה".
ועל זה הביא מהסדרי טהרה (ס"ק סג): "אבל בנסרים שקובעים במקוה על ידי בנין ודיבוק מסמרים, ודאי דלית בהו טומאת מדרס. דאין לומר שמשעה שתקנן לכך חל עליהן שם כלי, דזה אינו, דכל זמן שלא קבען שם עדיין לא נגמרה מלאכתן ... וכיון דקודם קביעתן אין שם כלי עליהן ולא מקבלין טומאה, אף לאחר קביעתן אין שום טומאה חל עליהן, דהא מחוברין לקרקע הן ... אחר שעיקר עשייתן ותיקונן היה לסדרן שם ולשמש עם הקרקע, חשיבי כקרקע ובטילי אגבו".
והוא כמבואר בתוספתא (כלים ב"ק פ"ה ה"ו): "דכין של אולירין אף על פי שעשה לו פטפטין טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע".
ומכל מקום מציע בשו"ת צמח צדק (שם): "שבאם שאפשר לעשות השוליים מנסרים שאין רחבים כל כך שיהיה כל אחד ראוי למדרס הרגל בפני עצמה, כי אם על ידי חיבורו הרבה נסרים, יש לעשות כן, שלא יהיו ראוים למדרס קודם שחיברן למקוה".
כאן לא נתפרש כאן השיעור, עד כמה יש להחמיר בזה. אמנם כתב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (תורת שלום סי' נח): "והנסרים יהיו פחותים מד' טפחים רוחב", שכפי הנראה כיוון בזה לחומרה הנ"ל של אדמו"ר הצמח צדק. והשיעור ד' טפחים הוא כמבואר בשו"ע (סי' קצח סל"א): "ותהיה המדרגה רחבה ארבעה, מקום הנחת הרגל".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו תיקון המקוה של כ"ק אדמו"ר הזקן
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ה
35 ואף שעל ידי מסמרים אלו מתחברת התיבה לנסר שתחתה ונסתם הנקב בסתימה של קיימא; ולקמן (הערה לח) יתבאר שאף אחר שנקבע בארץ אם נסתם הנקב בסתימה של קיימה נעשה כלי ואין לטבול בו. ועפ"ז הקשה בשו"ת צמח צדק (סי' קעו ח"ג סי"ב): "לכאורה יפלא על רבינו ז"ל שהתיר כשיהיה נסתם הנקב יפה על ידי נסרים, דאם כן נעשית כלי מאחר שעץ בעץ מתהדק היטב".
וכן הקשה בשו"ת קנאת סופרים (למוהר"ש קלוגר, בהשמטות לחיבור שירי טהרה סי' נג): "כהאי גוונא הוי סתימה ממש והוי ככלי שלם. ואינו דומה להעמידו על גבי סיד וגפסיס, דהתם אין זה דרך כלי ואינו מינו של הכלי. גם אם יטלטל הכלי לא יטלטל הסיד וגפסיס עמו ואין זה דרך כלי. ועוד המים יצאו דרך הנקב רק יהיה נבלעים בהסיד וגפסיס שהם מקבלים המים לתוכה. אבל לחברו בנסר ומסמרים זה הוי כמו מניח טלאי על הכלי דהוי מינו על הכלי, זה ודאי הוי סתימה מעליא, ואם יטלטל הכלי יטלטל הנסר עמו".
וביאר בשו"ת צמח צדק (שם סי"ד): "שסתימת הנסרים אינו דיבוק חזק כל כך עד שיהיו ניטלים עם התיבה, אילו היו נוטלים ומגביהים את התיבה, דאף שמחוברים לה במסמרים מכל מקום יכול להיות שלא יוכלו המסמרים להגביה את הנסרים, וגם הרי הנסרים מחוברים גם כן להרצפה, ואם כן יצטרכו להגביה הנסרים עם נסרי הרצפה ולא יוכלו להגביהן (אף אם יהיו תלושין מהארץ). ולפחות יתהווה חלל מועט בין התיבה להנסר, ואם כן אז לא יהיה סתימה יפה". והביא כמה ראיות לזה.
ועד"ז בחי' על הש"ס (קעו, א): "אין התיבה נחשבת כלי על ידי סתימה זו כי אם מחמת הנסר החלק שתחתיו, והרי הוא דבר בפני עצמו, ואפשר אם תנטל התיבה לא ינטל הנסר החלק עמה, שהרי הנסר דבוק בהמסמרים גם כן אל הרצפה שמתחת גם כן, וכל שלא תנטל עמה לא חשיבא התיבה כלי על ידה, כדאית במשנה ספ"ה דמסכת פרה גבי והן יכולות להנטל כאחת. ושם לעיל מיניה משנה ז' עשו לה עטרה של טיט כו' אם היה בריא כדי שינטל עמה".
וכן ביאר במקוה ישראל (ס"ז אות לח ד"ה ומ"ש וד"ה אמנם): "ואין חשש מחמת זה שהנסר סותם את הנקב שתהא נעשית כלי (קיבול) על ידי סתימה זו (וכמו שהרעיש על זה בס' קנאת סופרים הנ"ל (באות ל"ז), דהלא סתימה זו בודאי הוי סתימה מעליא כיון שהוא מינו של הכלי והוי כמניח טלאי על כלי מנוקב דבודאי הוי סתימה מעליא יעו"ש), דזה אינו, כי הרי ציוה שיקבע את הנסרים מקודם להרצפה, והנסרים הלא אינם שום כלי כלל (אפילו כלי פשוט לא הוי כמובן), אלא כחתיכת עץ בעלמא הם, וכשקבעם להקרקע הרי נבטלו להקרקע והוו כקרקע ממש לכל דבר, ואם כן הלא זאת שהנסר סותם את הנקב אחר קביעת התיבה בהם ... הוא עדיף טפי משאר קבעו ואחר כך חקקו, והוא כי נתבונן בכל קבעו ואחר כך חקקו הרי הוא שקבע חתיכת עץ להקרקע ואח"כ חקקו ועשו כלי קיבול, ובהא הרי אם תלש בחזרה את העץ מן הקביעות הרי ודאי דנתהוה כלי מחדש כיון שיש לו בית קיבול עכשיו והוא תלוש עכשיו, ולכן יש לומר דבזה חוששין דאפילו בשעת שהוא קבוע עדיין הוי כלי לענין טבילה בתוכו ... אבל בסתימת הנסר שהחקיקה והקביעה באין כאחד, והנסר נקבע שם מקודם בחוזק כנ"ל, ואם יתלוש בחזרה את התיבה מקביעתה מן הנסרים והקרקע הרי הנסרים ישארו בהקרקע כמובן והתיבה תשאר מנוקב כמקודם, ולא יתהוה כלי גם אחר כך".
*
אך מכל מקום סיים וכתב (שו"ת צמח צדק שם): "ואעפ"כ נלע"ד שזה הנסר החלק שמתחת לנקב הסותם את הנקב, לא יהיה מחובר להתיבה כלל במסמרים, לא במסמר של ברזל ולא אפילו במסמר של עץ, ואעפ"כ יהיה סותם. ומה שצריך שתהיה התיבה מחוברת במסמרים להרצפה זהו תהיה מחוברת לשני נסרים אחרים שישימו תחתיה, אליהם תהיה מחוברת במסמרים כדרך שביאר אאזמו"ר הגאון ז"ל, אבל הנסר שמתחת לנקב יהיה נסר שלישי בלתי מחובר בשום מסמר להתיבה, רק יהיה מחובר במסמרים לרצפת המקוה, ואם כן בכהאי גוונא אין שום מקום ופקפוק לומר שהתיבה נעשה כלי על ידי זה, ועכ"ז יהיה נסתם הנקב על ידי הנסר חלק הנ"ל, ויוכלו להחם המקוה במים חמין".
ועד"ז בחי' על הש"ס (קעו, א): "ומכל מקום יותר נכון שהנסר הסותם את הנקב לא יהיה מחובר במסמרים כלל לשולי התיבה, דאז ודאי בהנטל התיבה לא ינטל הנסר עמה".
ובסי' שלו (סל"ו): "ואעפ"כ לכתחלה נכון לקבוע הנסרים להרצפה מתחלה במסמרים רבים יותר מאשר יחברו התיבה להנסרים, עד"מ שאם בחיבור התיבה להנסרים יתן לכל נסר ב' מסמרים אזי יתן תחלה בין נסר לנסר בחיבור אל הרצפה ד' מסמרים, ואם כן כיון שחיבור הנסרים להרצפה יהי' ביותר מחיבור התיבה להנסר אזי ודאי לא יהיו ניטלים עם התיבה, ואם כן אין עליה שם כלי בלי שום נדנוד ספק בעולם".
*
ואף שגם בלי חיבור המסמרים בין התיבה לנסר שסותם אותו, עדיין כובד התיבה מחברת אותה עם הנסר. מבאר על זה בשו"ת צמח צדק (סי' קעו ח"ג סי"ג): "ונלע"ד דודאי אם סותמים על ידי עץ שתוחבים תוך הנקב ודאי הוה סתימה, משום דכיון שהעץ ממלא כל הנקב ומיהדק טובא בכה"ג ודאי סתימה מעליותא. משא"כ על ידי נסר שאין נכנס תוך הנקב רק שהוא סמוך מאד להנקב אין זה סתימה מעליותא כל כך".
והוא כעין הא דתנן (מקוואות פ"ד מ"ה): "השקת שבסלע ... אינה פוסלת את המקוה", וביאר בשו"ת צמח צדק (סי' קע קא, א): "דמיירי בשהחפירה נעשית בסלע שבארץ שלא היה תלוש מעולם, ובכה"ג ודאי לכו"ע אין שם כלי עליו, דאין נפקא מינה אם החפירה הוא בעפר או בסלע שבו ... דאף למ"ד דקבעה ולסוף חקקה אינו מוציא מתורת כלי בדאורייתא, עכ"ז בסלע שלא נתלש מודה דאם חקקו בו כלי אין תורת כלי עליו, ואתי שפיר מתניתין דשוקת שבסלע".
ועוד מאריך בזה בחידושי צמח צדק (רנט, ב – רס, א). ומסיים: "והנה בהתיבות דנדון דידן שקובעין אותה תוך הארץ והוי כבנין גמור יש לומר דלכו"ע אילו הוה קבעו ולסוף חקקו מהני … בנדון זה שהתיבה מנוקבת כנקב כמוציא רמון ולא הי' מעולם תורת כלי עליו וגם קבעו בקרקע ודאי יש להקל גם לטבול בתוכו ... לא מיבעיא לפירוש ר"ש והרא"ש ... והרשב"א והטור ... אלא אפילו לשטת ר"י ודעימיה דגבי קבעו ולסוף חקקו יש חילוק בין שלא לפסול את המקוה ובין לטבול בתוכו, היינו משום דקביעות לא מהני רק מדרבנן, אבל כל שניקבו נקב כשפופרת הנאד או בכלי עץ כמוציא רמון דנתבטל מתורת כלי לגמרי ולאו כלי הוא כלל, ודאי דכמו שאינו פוסל את המקוה אפילו בתלוש כך טובלין בתוכו כשקבעו בקרקע".
ונקודת הענין בכל הנ"ל נראה, שאף שהתיבה לא הי' עליה תורת כלי מעולם, והיא מחוברת לקרקע, יש ליזהר שלא לסתום הנקב באופן שתיעשה התיבה קבעו ולבסוף חקקו; אמנם זה גופא שהנקב נסתם על ידי חיבורו לקרקע, אינו נחשב כמו קבעו ולבסוף חקקו, כיון: (א) שהוא נחשב כמו חפירה שעושין בסלע שבארץ, שאין עליו שם כלי לכל הדעות. (ב) בפרט שהחיבור אינו חזק, ואם יתלוש את התיבה מהנסרים המחוברים לקרקע, ישארו הנסרים כמקדם, ותישאר התיבה נקובה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו תיקון המקוה של כ"ק אדמו"ר הזקן
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ה
39 מקור הלכה זו הוא בתוספתא (מקוואות פ"ד ה"ד): "פקקו בסיד ובבנין אינו פוסל את המקוה בסיד ובגפסיס פוסל את המקוה".
תוספתא זו הובאה ונתבארה בר"ש (מקוואות פ"ד מ"ה): "בסיד ובבנין, שהביא סיד וצרורות ופקק בהן הנקב לא חשיבה סתימה, אבל בסיד וגפסיס יחד חשיבא סתימה מעליא היא".
וכן נפסק בשו"ע (סי' רא ס"מ): "ואם עירב סיד וצרורות וסתם בהם הנקב, לא חשיב סתימה להחזירו לתורת כלי ... אבל אם עירב סיד וגפסיס וסתמו חשיב סתימה".
וכן נפסק בשוע"ר (או"ח סי' קנט ס"י): "סתם הנקב לגמרי שלא [י]פתחו עוד ... אם פקקו בסמרטוט אינו מועיל לעשות כלי לפי שהוא תיקון עראי ואינו עשוי להתקיים ... ובכלי חרס אין סתימה מועלת אלא בזפת או גפרית או סיד מעורב בגפסיס".
ועל פי פירוש זה כתב הרשב"א בתורת הבית (שער המים ש"ה סוף בית המים): "כי הסיד או גפסיס לבדן אין עושין סתימה מעליא, אבל סיד וגפסיס יחד עושין סתימה מעליא".
ולכן כתב כאן רבינו, שלא יסתום אלא בסיד לבד, שאז לא חשיב סתימה להחזירו לתורת כלי.
*
אמנם ברמב"ם (הל' מקוואות פ"ו ה"ד): "הלוקח כלי גדול כגון חבית גדולה או עריבה גדולה ונקבו נקב המטהרו וקבעו בארץ ועשאהו מקוה הרי זה כשר, וכן אם פקק את הנקב בסיד ובבנין אינו פוסל והמים הנקוין בתוכו מקוה כשר. סתמו בסיד או בגפסיס עדיין הוא פוסל את המקוה עד שיקבענו בארץ או יבנה".
וכתב על זה בשו"ת צמח צדק (סי' קעו ח"ג סי"ח): "אכן לפי פירוש הרמב"ם בהתוספתא הלז הדבר מבואר שהוא מפרש בסיד וגפסיס היינו בסיד או בגפסיס, כמ"ש להדיא סתמו בסיד או בגפסיס כו', ואם כן יש לתמוה על הב"י האיך סמך להקל נגד דעת הרמב"ם ... מיהו י"ל דאף את"ל דבכלי חרס הוי סיד סתימה מכל מקום בעץ אינו סתימה מפני שאינו מינו ... אך זה קשה לי על רבינו ז"ל מ"ש וכשיכנסו המים יתקשה הסיד ויסתום יפה את הנקב כו' ואעפ"כ אינה נעשית כלי ... וצריך לומר משום דלא דמי נסר זה לצנור דהתם שולי הצנור הוי גוף אחד עם חלל הצנור ע"כ העפר שנכבש במקום החטט יש לו מקום טוב על מה שיסמוך. אבל הכא הנסר שתחת הנקב הוא גוף בפ"ע ולכשתנטל התיבה אפשר לא ינטל הנסר עמה א"כ אז לא יתקיים הסיד. מיהו אם הנסר מחובר במסמרים לשולי התיבה אין שייך כל כך לומר כן דשמא ינטל עמה. אבל לפמש"ל שיותר נכון שהנסר הסותם את הנקב לא יהיה מחובר במסמרים כלל לשולי התיבה אז שפיר יש לומר דיכולים לסתום הנקב בסיד, דאף אם יתקשה לא דמי לעפר ונכבש כיון שאין לו על מה שיסמוך, היינו שבהנטל התיבה לא תתקיים סתימה. ומכל מקום טוב יותר לסתום הנקב רק בסמרטוטים".
וכעין זה כתב שם בסי' שלד וסי' שלו סל"ו ובחידושיו (קעו, א-ב). ומסיים בסי' שלד: "ומכל מקום כמדומה לי אם היו עושים בלי סיד הוי ודאי כשר וישר גם כן, וכמ"ש רבינו ז"ל יכולים לשים סיד כו', יכולים דוקא".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו רשימת הוראות בניית המקוה ברוסטוב
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ג
128 במשנה (מקוואות פ"ד מ"ג): "החוטט בצינור לקבל צרורות, בשל עץ כל שהוא ובשל חרס רביעית".
ונתפרש ברמב"ם (הל' מקוואות פ"ו ה"ו): "החוטט בצינור מקום לקבל בו הצרורות המתגלגלין במים כדי שלא ירדו עם המים, אם היה הצינור של עץ וחפר בו כל שהוא פוסל, שהרי כל המים שיורדין באין מתוך כלי שנעשה לקבלה ... ואם היה צינור של חרס אינו פוסל עד שיהיה בחקק כדי לקבל רביעית".
וכן נפסק בשו"ע (סי' רא סל"ו): "צינור שאין לו ד' שפות אינו חשוב כלי וראוי להביא על ידו מים למקוה, ואם חקק בו גומא אחת קטנה קודם שקבעו, אם הוא של עץ אפילו אין הגומא מחזקת אלא כל שהוא נעשה כולה על ידה כלי, וכל המים שעוברין עליו חשובין שאובים, ואם הוא של חרס, אין החקיקה פוסלתו אלא אם כן היא מחזקת רביעית".
ולכן יש לבדוק תחלה הגג אם אין בו גומות המעכבות את המים, שאז נעשים המים שאובים על ידם ונפסלים.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
