ריט
נמשך ע"י בחי' יסוד ז"א בחי' יוסף132 צדיק עליון133 שז"ע תוס' מרובה על העיקר, ובחי' זו זהו בחי' צדיק שלמעלה מבחי' ישר רגל ישרה, ועמ"ש מזה בת"א בביאור ע"פ זכור את יוה"ש לקדשו השני134, ומענין צדיק וישר ע' בזח"ג אחרי דנ"ט סע"א צדיק וישר דכר ונוק', וכן יש לפרש זה על חו"ב כו').
ומה שנק' מהלכים דוקא כשירדה הנשמה למטה בגוף ונה"ב ולא קודם ירידתה שאז נק' בשם עומדים לבד וכמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו135, הענין הוא דהנה אנו רואים שכח הצומח מלובש בארץ136 דוקא ולא בשמים שבשמים לא יהי' שום צמיחה כו' והיינו לפי שנעוץ תב"ס137, או ע"ד שאנו רואים שהמאכל שהוא צומח מחי' את האדם138 שהוא למעלה ממנו הרבה במדרגה, והיינו לפי שמה שהמאכל הוא למטה ממנו לפי שכל הגבוה יותר יכול להשפיל יותר139 ונפל בו ניצוץ היותר עליון כמ"ש במ"א, ע"כ יש בכחו להחיות את האדם לפי ששרשו הוא למעלה, כי קליפה קדמה לפרי140 ג"כ מטעם הנ"ל. וזהו שאין אדם רואה מתוך הלובן שבעין אלא מתוך השחור141 דוקא, כי יתרון האור הוא מן החשך142 דוקא, וכן אנו רואים שהמים כשבוקעין את עפר הארץ אז נעשים מים חיים143, אבל מי הים אינו נק' מ"ח144 רק ע"י שבוקעין עפר הארץ דוקא אז נק' מים חיים, וכך עי"ז שירדה הנשמה למטה בגוף ונה"ב שהוא בחי' חשך והסתר ואתכפי' סט"א עי"ז נעשה יתרון האור, וזהו מ"ש נר הוי' נשמת אדם145, והיינו שכמו שהנר מאיר את החשך כך הנשמה שירדה למטה נק' בשם נר שמאירה את נה"ב ומהפך את החשך לאור, ולכך
הערות
- 132. יסוד ז"א בחי' יוסף : ראה ע"ח שער הצלם שכ"ו, פ"ג. ביאוה"ז ויחי כט, ב. ד. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקיז ובהנסמן במ"מ לשם.
- 133. יוסף צדיק עליון : ראה זהר ויצא קנג, ב. תו"א ויגש מד, ג. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תרעו. וש"נ.
- 134. בת"א בביאור . . השני : יתרו עב, א ואילך.
- 135. חי ה' אשר עמדתי לפניו : ראה גם לעיל מאמר ד"ה הקבצו ושמעו בנ"י ובהערה 67.
- 136. שכח הצומח מלובש בארץ : ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקצה ואילך.
- 137. שנעוץ תב"ס : ראה ס"י פ"א, מ"ז.
- 138. שהמאכל . . מחי' את האדם : ראה גם לקו"ת מטות פא, ב ואילך. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקעה. וש"נ. שה"א טז, ב ובהערה 10. תו"ח וארא ח"א נה, ב ואילך. וש"נ. סה"מ מלוקט א' ע' קצא.
- 139. שכל הגבוה . . להשפיל יותר : ראה ש"א שער הפורים נח, א. סה, א. סה"מ תרל"ח ע' תב. וש"נ.
- 140. קליפה קדמה לפרי : ראה זהר סבא משפטים קח, רע"ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רט. וש"נ.
- 141. שאין אדם . . מתוך השחור : ראה ויק"ר פל"א, ח. רש"י האזינו לב, י. לקו"ת האזינו עח, ג. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תשא. ע' תתצג ובהנסמן במ"מ לשם. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' שלה. פיה"מ עט, ד — ובלקוטי שיחות ואתחנן כרך ט ע' 64. אוה"ת האזינו ע' א'תרעט. ע' א'תרפח. באוה"ת שם מציין למשנה פ"ו דבכורות — ראה בזה ספר הערכים חב"ד ח"ב ע' תקפה ובהשמטה לשם בע' תרצז.
- 142. יתרון האור הוא מן החשך : ע"פ קהלת ב, יג.
- 143. שהמים כשבוקעין . . מים חיים : ראה תו"א תולדות כ, א. ב. סהמ"צ להצ"צ ע' 306. אוה"ת חוקת ע' תתס. מאמרי אדה"א קונטרסים ס"ע שצח ואילך. וש"נ. לקמן מאמר ד"ה כתר יתנו לך רפ"ג.
- 144. מי הים אינו נק' מ"ח : ראה פרה פ"ח, ה"ח. מקואות פ"ה, מ"ד. רמב"ם הל' פרה אדומה פ"ו, ה"י. מקואות פ"ט, ה"ח. הי"ב.
- 145. נר הוי' נשמת אדם : משלי כ, כז.
ויקרא רבה ל״א:ח׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי אֲבִינָא אֲמַר תַּרְתֵּי, וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה אֲמַר תַּרְתֵּי, וְרַבָּנָן אָמְרֵי תַּרְתֵּי. רַבִּי אֲבִינָא אָמַר הַגַּלְגַּל הַזֶּה שֶׁל חַמָּה אֶחָד מִמְשַׁמְשַׁי הוּא, וּבְשָׁעָה שֶׁיּוֹצְאָה לָעוֹלָם אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לָזוּן עֵינֶיהָ מִמֶּנָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, י): נְהַר דִּי-נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי, וּלְאוֹרְךָ אֲנִי צָרִיךְ. אָמַר רַבִּי אַחָא (ישעיה מב, כא): ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר, לֹא [בראתי] [צויתי] אֶלָּא לְזַכּוֹתֶךָ. רַבִּי אֲבִינָא אָמַר אָחֳרֵי, הַבָּרָק הַזֶּה אֶחָד מִתּוֹלְדוֹת הָאֵשׁ שֶׁל מַעְלָן הוּא, וְהוּא מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ מַבְהִיק אוֹרוֹ, וּלְאוֹרְךָ אֲנִי צָרִיךְ. אָמַר רַבִּי אַחָא ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, הֵיךְ דְּקָדָמוֹי. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר הַגַּלְגַּל הַזֶּה שֶׁל עַיִן אֵין אָדָם רוֹאֶה מִתּוֹךְ הַלָּבָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֶלָּא מִתּוֹךְ הַשָּׁחוֹר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה מִּתּוֹךְ חֲשֵׁכָה בָּרָאתִי לְךָ אוֹרָה, וּלְאוֹרְךָ אֲנִי צָרִיךְ. אָמַר רַבִּי אַחָא ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר אָחֳרֵי (בראשית א, ב): וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ (בראשית א, ג): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה מִּתּוֹךְ חֲשֵׁכָה בָּרָאתִי לְךָ אוֹרָה, וּלְאוֹרְךָ אֲנִי צָרִיךְ. אָמַר רַבִּי אַחָא וכו'. וְרַבָּנָן אָמְרֵי תַּרְתֵּי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַוָּלָד, כָּל אוֹתָן תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים שֶׁהָיִיתָ בִּמְעֵי אִמְךָ אֲנִי הָיִיתִי מֵאִיר לְךָ, וּלְאוֹרְךָ אֲנִי צָרִיךְ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי אָחֳרֵי (דניאל ב, כב): הוּא גָּלֵא עֲמִיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נְהוֹרָא שְׁרֵא גַּבִּי וּלְאוֹרְךָ אֲנִי צָרִיךְ.
רש"י על דברים ל״ב:י׳ - הטקסט מספריא
ימצאהו בארץ מדבר. אוֹתָם מָצָא לוֹ נֶאֱמָנִים בְּאֶרֶץ הַמִּדְבָּר, שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם תּוֹרָתוֹ וּמַלְכוּתוֹ וְעֻלּוֹ, מַה שֶּׁלֹּא עָשׂוּ יִשְׁמָעֵאל וְעֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל"ג) "וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן":
ובתהו ילל ישמן. אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה, מְקוֹם יִלְלַת תַּנִּינִים וּבְנוֹת יַעֲנָה, אַף שָׁם נִמְשְׁכוּ אַחַר הָאֱמוּנָה, וְלֹא אָמְרוּ לְמֹשֶׁה הֵיאַךְ נֵצֵא לַמִּדְבָּרוֹת מְקוֹם צִיָּה וְשִׁמָּמוֹן? כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ב'), "לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר":
יסבבנהו. שָׁם סִבְּבָם וְהִקִּיפָם בַּעֲנָנִים וְסִבְּבָם בִּדְגָלִים לְאַרְבַּע רוּחוֹת וְסִבְּבָן בְּתַחְתִּית הָהָר שֶׁכָּפָהוּ עֲלֵיהֶם כְּגִיגִית (עי' ספרי):
יבוננהו. שָׁם בְּתוֹרָה וּבִינָה:
יצרנהו. מִנָּחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וּמִן הָאֻמּוֹת:
כאישון עינו. הוּא הַשָּׁחֹר שֶׁבָּעַיִן שֶׁהַמָּאוֹר יוֹצֵא הֵימֶנּוּ. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם יִמְצָאֵהוּ — "יַסְפִּיקֵהוּ כָּל צָרְכּוֹ בַמִּדְבָּר", כְּמוֹ (במדבר י"א) "מָצָא לָהֶם", (יהושע י"ז) "לֹא יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר":
יסבבנהו. "אַשְׁרִינוּן סְחוֹר סְחוֹר לִשְׁכִנְתֵּיהּ", אֹהֶל מוֹעֵד בָּאֶמְצָע וְאַרְבָּעָה דְגָלִים לְאַרְבַּע רוּחוֹת:
ימצאהו בארץ מדבר HE FOUND HIM IN A DESERT LAND — for them (Jacob’s sons) he found to be faithful to Him in the desert land, when they accepted His Torah, His sovereignty and His yoke, something that Ishmael and Esau had refused to do, as it is said, (Deuteronomy 33:2) “And He shone from the Seir (Esau) unto them, He appeared from Mount Paran (Ishmael)” (cf. Rashi on that verse).
ובתהו ילל ישמן AND IN THE DESOLATE HOWLING SOLITUDE — i.e. in a land of drought and desolation, a place of screeching monsters and ostriches; even there they adhered to their faith and did not say to Moses, “But how can we go out into the wilderness, a place of drought and desolation?” — just as it is stated, (Jeremiah 2:2) “[I remember the loving kindness of your youth, the love of your espousals,] When you went after Me in the wilderness, [in to a land that was not sown]” (cf. Rashi on Exodus 12:39).
יסבבנהו HE SURROUNDED HIM — there He surrounded them and encompassed them with the “clouds of Glory”; He surrounded them with the banners on their four sides; he surrounded them by the underside of the mountain (Sinai), which He arched over them like a cask (cf. Sifrei Devarim 313:11).
יבוננהו HE INSTRUCTED HIM there in Torah and wisdom.
יצרנהו HE GUARDED HIM from snakes, serpents and scorpions and from hostile nations,
כאישון עינו AS THE אישון OF HIS EYE — that is the black in the eye from which the light comes. Onkelos, however, rendered ימצאהו by “He provided Him” with all He needed in the wilderness. It took the words to be of the same meaning as, (Numbers 11:22) “[Shall the flocks … be slain for them] to suffice (ומצא) them?” and (Joshua 17:16) “The hill is not enough (ימצא) for us”.
יסבבנהו — Onkelos renders this by “He made them abide round about His Divine dwelling place” — the “tent of congregation” in the middle and the divisions of the tribes (lit., the banners) on the four sides.
משנה מקואות ה׳:ד׳ - הטקסט מספריא
כל הימים כמקוה. שנאמר (בראשית א, י) ולמקוה המים קרא ימים. דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר הים הגדול כמקוה. לא נאמר ימים. אלא שיש בו מיני ימים הרבה. ר' יוסי אומר כל הימים מטהרים בזוחלין. ופסולין לזבין ולמצורעים ולקדש מהם מי חטאת:
משנה תורה, הלכות פרה אדומה ו׳:י׳ - הטקסט מספריא
הים הגדול כמקוה ואינו כמעיין לפיכך אין ממלאין ממנו לקידוש וכל הנהרות פסולין לקדש מהן מי חטאת ושאר הימים כמעיין:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.