בראשית רבה פרשה עו

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ (בראשית לב, ח), רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי רְאוּבֵן, שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם הִבְטִיחָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִתְיָרְאוּ, הַבָּחוּר שֶׁבָּאָבוֹת וְהַבָּחוּר שֶׁבַּנְּבִיאִים, הַבָּחוּר שֶׁבָּאָבוֹת זֶה יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלה, ד): כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית כח, טו): וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּבַסּוֹף נִתְיָרֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּירָא יַעֲקֹב. הַבָּחוּר שֶׁבַּנְבִיאִים זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כג): לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ, וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות ג, יב): כִּי אֶהְיֶה עִמְּךָ, וּלְבַסּוֹף נִתְיָרֵא (במדבר כא, לד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ, אֵינוֹ אוֹמֵר אַל תִּירָא אֹתוֹ, אֶלָּא לְמִי שֶׁנִּתְיָרֵא. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מִשֵּׁם רַבִּי נָתָן רְאוּיִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה בִּימֵי הָמָן, אִלּוּלֵי שֶׁנִּסְמְכָה דַעְתָּן עַל דַּעַת הַזָּקֵן אֲבִיהֶם, אָמְרוּ מָה אָבִינוּ יַעֲקֹב שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ: וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, נִתְיָירֵא, אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הוּא שֶׁהַנָּבִיא מְקַנְתֵּר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם (ישעיה נא, יג): וַתִּשְׁכַּח ה' עֹשֶׂךָ נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, אֲמַר לְהוֹן אַנְשִׁיתוּן מָה אָמַר לְכוֹן (ירמיה לא, לו): כֹּה אָמַר ה' אִם יִמַּדּוּ הַשָּׁמַיִם מִלְּמַעְלָה, אִם רְאִיתֶם שָׁמַיִם שֶׁמָּטוּ וְהָאָרֶץ מִתְמוֹטְטָה מִנְטִיַּת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא הָיָה לָכֶם לִלְמֹד אֶלָּא (ישעיה נא, יג): וַתְּפַחֵד תָּמִיד כָּל הַיּוֹם.

דָּבָר אַחֵר, וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי עִילְאָי לֹא הִיא יִרְאָה לֹא הִיא צָרָה, אֶלָּא וַיִּירָא שֶׁלֹא יַהֲרֹג, וַיֵּצֶר לוֹ שֶׁלֹא יֵהָרֵג, אָמַר אִם הוּא מִתְגַּבֵּר עָלַי, הוֹרְגֵנִי, וְאִם אֲנִי מִתְגַּבֵּר עָלָיו אֲנִי הוֹרְגוֹ, הֲדָא הוּא וַיִּירָא שֶׁלֹא יַהֲרֹג וַיֵּצֶר לוֹ שֶׁלֹא יֵהָרֵג. אָמַר כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, תֹּאמַר שֶׁהוּא בָּא עָלַי מִכֹּחַ יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ הוּא יוֹשֵׁב וּמְכַבֵּד אֶת הוֹרָיו, תֹּאמַר שֶׁהוּא בָּא עָלַי מִכֹּחַ כִּבּוּד אָב וָאֵם, שֶׁהֲרֵי כָּךְ אָמַר (בראשית כז, מא): יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, תֹּאמַר שֶׁמֵּת אוֹתוֹ זָקֵן וּבָא עָלַי לְהָרְגֵנִי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית לא, ג): שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ. תֹּאמַר עַד כָּאן הָיוּ הַתְּנָאִים (בראשית כח, כ): וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה וְלֹא יוֹתֵר, אָמַר רַבִּי יוּדָן אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם (בראשית לא, ג): שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ, אַף עַל פִּי כֵן וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁאֵין הַבְטָחָה לַצַּדִּיק בָּעוֹלָם הַזֶּה. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר (בראשית כח, טו): וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, (בראשית כח, כ): אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, אֶלָא מִכָּאן שֶׁאֵין הַבְטָחָה לַצַּדִּיק בָּעוֹלָם הַזֶּה. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר (שמות ג, יב): וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְאֵין דָּבָר רָע מַזִּיקָךְ, וּכְתִיב (שמות ד, כד): וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן, אֶלָּא שֶׁאֵין הַבְטָחָה לַצַּדִּיק בָּעוֹלָם הַזֶּה. רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין דְּצִיפּוֹרִין אָמַר (מלכים א א, לו): וַיַּעַן בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אָמֵן כֵּן יֹאמַר, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (דברי הימים א כב, ט): הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה, אֶלָּא אָמַר הַרְבֵּה קָטֵיגוֹרִין יַעַמְדוּ מִכָּאן וְעַד גִּיחוֹן.

וַיַּחַץ אֶת הָעָם (בראשית לב, ח), לִמְדָתְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁלֹא יְהֵא אָדָם נוֹתֵן כָּל מָמוֹנוֹ בְּזָוִית אֶחָד, מִמִּי אַתָּה לָמֵד מִיַּעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּחַץ אֶת הָעָם וגו', וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלכים א יח, ד): וַיַּחְבִּיאֵם חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה. (בראשית לב, ט): וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ, אֵלּוּ אַחֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם. (בראשית לב, ט): וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵטָה, אֵלּוּ אַחֵינוּ שֶׁבַּגָּלוּת, אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָה אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לִפְלֵטָה מִתְעַנִּים הָיוּ עָלֵינוּ בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק (בראשית לב, י), הָא לְעֵשָׂו לֹא, אֶלָּא הַבּוֹחֵר בְּדַרְכֵיהֶם וְהָעוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם אֲנִי מִתְקַיֵּם עָלָיו, מִי שֶׁאֵינוֹ בּוֹחֵר בְּדַרְכֵיהֶם וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם, אֵינִי מִתְקַיֵּם עָלָיו. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר מִי הָיָה קָרוֹב לְדָוִד לֹא אָחָז, הוּא מַנִּיחַ לְאָחָז וְאוֹמֵר לְחִזְקִיָּהוּ (מלכים ב כ, ה): כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ, אֶלָּא הַבּוֹחֵר בְּדַרְכֵיהֶם וְהָעוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם אֲנִי מִתְקַיֵּם עָלָיו, שֶׁאֵינוֹ בּוֹחֵר בְּדַרְכֵיהֶם וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם, אֵינִי מִתְקַיֵּם עָלָיו.

קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים (בראשית לב, יא), אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אֵינִי כְּדַאי. רַבִּי לֵוִי אָמַר כְּדַאי אֲנִי אֲבָל קָטֹנְתִּי מִכֹּל וגו'. (בראשית לב, יא): כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים בַּכְּתוּבִים מָצִינוּ שֶׁלֹא עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן אֶלָּא בִּזְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. בַּתּוֹרָה, כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. בַּנְּבִיאִים (יהושע ד, כב): וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, יִשְׂרָאֵל סָבָא. בַּכְּתוּבִים (תהלים קיד, ה): מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר וגו' מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב. אָמַר רַבִּי לֵוִי אֲתַר הוּא תַּמָּן מַצְוַח יַרְדֵּן בְּחַמֵּי טְבֶרְיָה, בְּבֶהָלָה נִכְנַס אָבִינוּ יַעֲקֹב לְשָׁם, וְנָעַל בְּפָנָיו עֵשָׂו, וְחָתַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲתִירָה בְּמָקוֹם אַחֵר וְיָצָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מג, ב): כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וּבַנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ.

הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו (בראשית לב, יב), הַצֵּל אֶת בָּנַי לֶעָתִיד לָבוֹא מִיַּד בְּנֵי בָנָיו שֶׁבָּאוּ עֲלֵיהֶן מִכֹּחוֹ שֶׁל עֵשָׂו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, ח): מִסְתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָה סִלְקָת בֵּינֵיהֵן, זֶה בֶּן נֵצֶר. (דניאל ז, ח): וּתְלָת מִן קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא אֶתְעֲקַרָה מִן קָדָמַהּ, זוֹ שֶׁנָּתְנוּ לָהֶם מַלְכוּתָם, מַקְדִּין וּקְרוֹס וְקַרְדִידוֹסִי. (דניאל ז, ח): וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא דָא וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן, זוֹ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁהִיא מַכְתֶּבֶת טִירוֹנְיָא מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּתִיב עַל קַרְנַיָא עֲשַׂר מִנַּהּ מַלְכוּתָא עַשְׂרָא מַלְכִין יְקֻמוּן מִן אַרְעָא, כּוּלְּהוֹן בְּיוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל עֵשָׂו הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶלָּא: מְִתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָה סִלְקָת בֵּינֵיהֵן, זוֹ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה. וּתְלָת מִן קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא אֶתְעֲקַרָה מִן קָדָמַהּ, אֵלּוּ שְׁלשָׁה מַלְכֻיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא דָא, זוֹ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁהִיא מַכְנֶסֶת עַיִן רָעָה בְּמָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם, פְּלַן עַתִּיר נַעַבְדִּינֵיהּ אַרְכוֹנוֹנוּס, פְּלַן עַתִּיר נַעַבְדֵיהּ בַּלְיוֹטוֹס. (בראשית לב, יב): פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים, וְאַתָּה אָמַרְתָּ (דברים כב, ו): לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. דָּבָר אַחֵר, פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִּי אֵם עַל בָּנִים, וְאַתָּה אָמַרְתָּ (ויקרא כב, כח): וְשׁוֹר וָשֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד.

וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ (בראשית לב, יג), הֵיטֵב בִּזְכוּתְךָ אֵיטִיב בִּזְכוּת אֲבוֹתֶיךָ. (בראשית יד טו): וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְּיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו, עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִכָּאן לָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, הַטַּיָּלִים בְּכָל יוֹם, הַפּוֹעֲלִים שְׁתַּיִם בְּשַׁבָּת. הַסַּפָּנִין אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. עִזִּים מָאתַיִם, שֶׁהֵן צְרִיכוֹת תְּיָשִׁים עֶשְׂרִים. רְחֵלִים מָאתַיִם, שֶׁהֵן צְרִיכוֹת אֵילִים עֶשְׂרִים. גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלשִׁים, וּבַנָּאֵיהֶם שְׁלשִׁים. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר לְפִי שֶׁהוּא צָנוּעַ בְּתַשְׁמִישׁוֹ לְפִיכָךְ לֹא פִּרְסְמוֹ הַכָּתוּב, אֶלָּא גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלשִׁים. פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה, שֶׁהֵן צְרִיכִים פָּרִים עֲשָׂרָה. אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים, שֶׁהֵן צְרִיכִים עֲיָרִם עֲשָׂרָה. וְלָמָּה הוּא נוֹתֵן אֶת הַגְּמַלִּים בָּאֶמְצַע, אֶלָּא אָמַר לוֹ הֱוֵי רוֹאֶה אֶת עַצְמְךָ כְּאִלּוּ אַתָּה יוֹשֵׁב עַל בִּימָה וְדָן, וַאֲנִי נִדּוֹן לְפָנֶיךָ וְאַתָּה מִתְמַלֵּא עָלַי רַחֲמִים.

וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָּשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו (בראשית לב, יח יט), רַבִּי וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ רָאוּ גּוֹי אֶחָד בָּא לִקְרָאתָם, אָמְרִין תְּלַת מִלִּין הוּא שָׁאֵיל לָן, מָה אַתּוּן, וּמָה אוּמָנֻתְכוֹן, וּלְאָן אַתּוּן אָזְלִין. מָה אַתּוּן, יְהוּדָאִין. מָה אוּמָנֻתְכוֹן, פְּרַגְמוּטָטִין. וּלְאָן אַתּוּן אָזְלִין, לְמִזְבַּן חִטִּים מִן אוֹצָרֵי דְּיַבְנֵי. עָמַד לוֹ רַבִּי כְּנֶגֶד הַגּוֹי לִרְאוֹת מַה יִּשְׁאַל, וְהִמְתִּין לוֹ רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, אָמַר, אִם אָמַר מִלָּה אֲנָא אָמַר אוֹחֳרֵי. אֲמַר לֵיהּ וּמִנַּיִן אִית לָךְ הָא, אֲמַר לֵיהּ מִיַּעֲקֹב אֲבוּנָא. (בראשית לב, יט): וְהִנֵּה גַּם הוּא אַחֲרֵינוּ, וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן וגו' גַּם אֶת הַשֵּׁנִי, רַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ בִּגְדֻלָּתוֹ, (בראשית לב, כא): וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב ט, כד): אֶרֶץ נִתְּנָה בְיַד רָשָׁע פְּנֵי שֹׁפְטֶיהָ יְכַסֶּה וגו'. (בראשית לב, יז): וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ, לָמָּה לֹא הִכְנִיסָן לוֹ בְּעִרְבּוּבְיָא, כְּדֵי לְתַמְּהוֹ עַל דּוֹרוֹן שֶׁלּוֹ. וְלָמָּה לֹא הִכְנִיסָן כֻּלָּן כְּאַחַת, כְּדֵי לְהַשְׂבִּיעַ עֵינָיו שֶׁל רָשָׁע, אָתֵי לְמִחְסַל וְהוּא אָמַר קַבֵּיל, אָתֵי לְמִחְסַל וְהוּא אָמַר קַבֵּיל. (בראשית לב, כב): וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וגו', אַף הוּא בְּעָקָא.

וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וגו' (בראשית לב, כג), וְדִינָה הֵיכָן הִיא, נְתָנָהּ בְּתֵבָה וְנָעַל בְּפָנֶיהָ, אָמַר הָרָשָׁע הַזֶּה עֵינוֹ רָמָה הִיא, שֶׁלֹא יִתְלֶה עֵינָיו וְיִרְאֶה אוֹתָהּ וְיִקַּח אוֹתָהּ מִמֶּנִּי. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן בַּרְדְּלָא אָמַר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (איוב ו, יד): לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד, מָנַעְתָּ מֵרֵעֲךָ חָסֶד, מָנַעְתָּ חַסְדְּךָ מִן אֲחוּךְ, דְּאִלּוּ אִתְנְסֵיבַת לְגַבְרָא לָא זִנְּתָה [נסח אחר: דנסבת לאיוב לאו גירתיה בתמיה], לֹא בִקַּשְׁתָּ לְהַשִּׂיאָהּ לְמָהוּל הֲרֵי הִיא נִשֵּׂאת לְעָרֵל, לֹא בִקַּשְׁתָּ לְהַשִּׂיאָהּ דֶּרֶךְ הֶתֵּר הֲרֵי נִשֵּׂאת דֶּרֶךְ אִסּוּר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לד, א): וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה. (בראשית לב, כד): וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אִידֵי עָשָׂה עַצְמוֹ כְּגֶשֶׁר, נָסֵיב מִן הָכָא וְיָהֵיב הָכָא.