169
מעשה יעקב" (כנ"ל); ואילו לפרש"י, שמתחיל מיעקב ומסיים באברהם, מובן, שדעתו להיפך, שזכותו של אברהם גדולה משל יצחק, ושל יצחק גדולה משל יעקב9.
ועוד שינוי: בתו"כ מסיים "כדאי לכל א' וא' שיתלה. . בגינו", והיינו שכל א' מהאבות בפ"ע כדאי [אלא שכאשר המצב גרוע ביותר10, וזקוקים לזכות גדולה יותר ולא מספיק "מעשה אברהם", תולים בזכות "מעשה יצחק", או יותר מזה, "מעשה יעקב"]; משא"כ רש"י מדייק בלשונו "ואם אינו כדאי הרי יצחק עמו. . הרי אברהם עמו"11 — היינו לא שזכות כאו"א בפ"ע מספיקה12, אלא מצטרפים זל"ז ועד כולם יחד13.
[בפשטות מובן הטעם ששינה רש"י בפרט זה מהתו"כ, כי בכתוב נאמר "ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור", היינו שמפורש בפשוטו של מקרא שאין הכוונה שיזכיר כ"א מהאבות בפ"ע, אלא שיצרפם זל"ז14, ולכן מדגיש רש"י, שבא לפרש פשוטו של מקרא, "יצחק עמו. . אברהם עמו".
אבל יש להסביר הטעם דשיטות אלו — שלפי התו"כ מספיקה זכות של כאו"א מהאבות בפ"ע, ואילו לפי פשוטו של מקרא, זכירת ברית אבות דיצחק היא דוקא באופן של "עמו", בצירוף ליעקב וכן בנוגע לאברהם].
ב. יש מפרשים15, ששני שינויים אלה תלויים זב"ז — דגם לרש"י יעקב הוא "בחור שבאבות"16 וזכותו גדולה משל אברהם ומשל יצחק, ולכן כותב רש"י "הרי יצחק עמו. . אברהם עמו", כי אין דעתו (בפשוטו של מקרא) ש"אם (יעקב) אינו כדאי" מספיקה זכותו של יצחק לחוד (ואדרבא — זכותו של יעקב גדולה משל יצחק), אלא שאז מצרפים זכותו
הערות
- 9. ואין לפרש שכוונת רש"י היא ששלשתם שווים הם, אלא ש"אם אינו כדאי הרי יצחק עמו. . אברהם עמו" (כדלקמן בפנים) — שהרי מפורש ברש"י "יעקב הקטן", וכדלקמן סעיף ב.
- 10. ראה גם מלבי"ם כאן. באר יצחק על פרש"י כאן. ועוד. ולכאורה זוהי פשטות כוונת התו"כ, דאל"כ יש בו סתירה מרישא לסיפא, שמתחיל "אם אין מעשה אברהם כדיי" (וכן ביצחק), ומסיים "כדאי לכל א' וא' כו'". ועכצ"ל, שכוונת התו"כ בסיום דבריו, שישנו מצב שכל א' בפ"ע כדאי שיתלה העולם בגינו.
- 11. דלא כלשון רש"י בפ' דברים (א, ח) "אברהם כדאי לעצמו יצחק כדאי לעצמו יעקב כדאי לעצמו". — ולהעיר ששם נמנו על הסדר (ולא "אחורנית").
- 12. וצע"ק בגו"א כאן, שמחלק בין "זכור לאברהם גו'" דפ' תשא (לב, יג) ש"צריך צדקות וזכות כולם ביחד" (ועיין פרש"י שם), ל"וזכרתי גו'" דפרשתנו, "שכל אחד ואחד זכותו די שיגאול ישראל" — והרי מפורש ברש"י כאן "יצחק עמו. . אברהם עמו" (אלא שבנוגע לאברהם ראה הערה הבאה).
- 13. בדפוס ראשון דפרש"י (וכמה כת"י רש"י שתח"י) הגירסא (גבי אברהם) "הרי אברהם כדי (שהוא כדאי)", בלי תיבת "עמו". וראה גם משכיל לדוד כאן. אבל בדפוסי רש"י הנפוצים הוא כבפנים (ובדפוס שני (וכמה כת"י רש"י שתח"י) "עמהם" במקום "עמו". וראה לקמן הערה 40). וכ"ה בבחיי כאן.
- 14. ראה גם מהרש"א (מהדורא בתרא) ב"מ פה, ב.
- 15. מלאכת הקודש על פרש"י כאן. ע"ש באורך.
- 16. ב"ר רפע"ו. ש' הפסוקים להאריז"ל תולדות כז, כה ("בחיר שבאבות"). וראה זח"א קיט, ב. קמז, ב. הנסמן בהערה 6. ועוד.
רש"י על דברים ל״ב:י״ג - הטקסט מספריא
ירכבהו על במתי ארץ. כָּל הַמִּקְרָא כְּתַרְגּוּמוֹ:
ירכבהו וגו'. עַל שֵׁם שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גָּבוֹהַּ מִכָּל הָאֲרָצוֹת:
ויאכל תנובת שדי. אֵלּוּ פֵרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁקַּלִּים לָנוּב וּלְהִתְבַּשֵּׁל מִכָּל פֵּרוֹת הָאֲרָצוֹת:
וינקהו דבש מסלע. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לִבְנוֹ בְּסִיכְנִי הָבֵא לִי קְצִיעוֹת מִן הֶחָבִית, הָלַךְ וּמָצָא הַדְּבַשׁ צָף עַל פִּיהָ, אָמַר לוֹ זוֹ שֶׁל דְּבַשׁ הִיא אָמַר לוֹ הַשְׁקַע יָדְךָ לְתוֹכָהּ וְאַתָּה מַעֲלֶה קְצִיעוֹת מִתּוֹכָהּ (ספרי):
במתי ארץ. לְשׁוֹן גֹּבַהּ:
שדי. לְשׁוֹן שָׂדֶה:
מחלמיש צור. תָּקְפּוֹ וְחָזְקוֹ שֶׁל סֶלַע, כְּשֶׁאֵינוֹ דָּבוּק לַתֵּיבָה שֶׁלְּאַחֲרָיו נָקוּד חַלָּמִישׁ וּכְשֶׁהוּא דָבוּק נָקוּד חַלְמִישׁ:
ושמן מחלמיש צור. אֵלּוּ זֵיתִים שֶׁל גּוּשׁ חָלָב (ספרי):
ירכבהו על במתי ארץ HE MADE HIM RIDE ON THE HIGH PLACES OF THE EARTH — The entire text (vv. 13 and 14) is to be understood metaphorically as the Targum has it (i.e., as referring to Eretz Israel).
ירכבהו וגו׳ HE MADE HIM RIDE [UPON THE HIGH PLACES] — This expression is used because the land of Israel is higher than all other countries (Sifrei Devarim 316:1).
ויאכל תנובת שדי THAT HE MIGHT EAT THE PRODUCE OF THE FIELDS — This refers to the fruits of the land of Israel which are quicker to shoot (נוב) and to ripen than all the fruits of other countries (Sifrei Devarim 316:2).
וינקהו דבש מסלע AND HE MADE HIM SUCK HONEY OUT OF THE ROCK — Indeed it once happened that a man said to his son In Sichnin (a town in Galilee): “Bring me dried figs from the cask”. He went and found the honey flowing over its brim. He said to him, “But this is a vat of honey (not of figs)”. Thereupon he said to him: “Put your hands deep into it and you will bring up figs from it” (Sifrei Devarim 316:3).
במתי ארץ is an expression denoting height.
שדי has the same meaning as שדה, field.
מחלמיש צור (lit., out of the flint of the rock) — The meaning is: the strength and the hardness of the rock. — When it is not connected with the following word (that is, when it is used in the absolute state) it is vowelled חַלָּמִישׁ (as in Deuteronomy 8:15). whilst when it is connected (is in the construct state) it is punctuated חַלְמִישׁ as here.
ושמן מחלמיש צור AND OIL OUT OF THE FLINTY ROCK — this refers to the olives of Giscala (a place in Galilee) (Sifrei Devarim 316:4).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

