במדרש איתא והצרוע כו' זה בהמ"ק

קסב[פ' דברים תקצ"ו פרילוק]

במדרש איתא והצרוע² אשר בו הנגע זה בהמ"ק¹ כמאמר ובא אל הכהן זה הקב"ה שבא לירמי' וא' כנגע לי נראה לי בבית³, בגדיו יהיו פרומים זהו בגדי כהונה. והנה דברים אלו אין להם הבנה ויש להקדים לזה ענין תפלה במקום קרבן⁴ כי בזמן בהמ"ק קיים⁵ שאז הי' הקרבנות עצמן קרובין ע"ג המזבח נאמר וביום שמחת לבו⁶ זה בנין בהמ"ק ועכשיו שאין קרבנות התפלה שהיא עבודה שבלב⁷ הוא במקום שמחת לבו שע"י הקרבנות ויש להבין מה ענין לתפלה דאיהו רחמי⁸ להיות כנגד תמידין דאת הכבש⁹ כו'. יש להקדים¹⁰ תכלית ירידת הנשמה בגוף הלא מתחלה היתה בג"ע בתכלית הביטול כמאמר ויניחהו בג"ע¹¹ וא"כ למה ירדה ירידה עצומה כזה להיות במאסר חומר הגוף וע"כ לומר שזהו צורך עלי'¹² וי"ל ממה תתהווה העלי' ומהו העלי'.

אך הנה ידוע שיש שכל ומדות בנה"א ושכל ומדות שבנה"ט כי זלעו"ז עשה האלקים¹³ וענין השכל שבנה"א הוא להשיג איך שהוא אחד לאחר שנבה"ע כמו קודם שנבה"ע בלי שום שינוי כלל ואני הוי' לא שניתי¹⁴ משום דכולא קמי' כל"ח¹⁵ כי רק ברוך שם שכל הברכות וההמשכות הוא הארה בעלמא מבחי' שם בלבד, ומזה נמשך מדות שבנה"א שזהו ואהבת את הוי' אלקיך¹⁶, ולעו"ז יש נפש השכלית המשכלת עניני עוה"ז שמשכל הנ"ל נולד אה' ותשוקה בעניני עוה"ז כו' וכמ"ש חכמים המה להרע¹⁷ כו' וכל עיקר ירידת הנשמה הוא בשביל ההתפכות דנה"ט היינו לקרב אל השכל שבנה"ט שגם היא תשכיל איך דכולא קמי' כל"ח כנ"ל ואזי יהי' ואהבת בכל לבבך בשני יצריך¹⁸ גם ביצה"ר שהוא מדות דנה"ט שמתהפכים לאהבת קסגה' ואזי ע"י ירידה זו תתעלה הנפה"א בעלוי יותר מכמו שהיתה בג"ע כו', אך י"ל איך תופס מקום כ"כ אהבת הנה"ט להעלות לנה"א הנה הוא ע"ד לא על הלחם לבדו¹⁹ יחי' האדם כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם דהנה לכאורה אינו מובן הלא מדבר גבוה מחי וצומח ואיך יחי' האדם²⁰ מהם, אך הענין הוא דמצד שרשם המה יותר גבוהים מנפש האדם וראי' שבהמה כחה חזקה יותר מן האדם ולכן כשתכלל בנפש האדם יתוסף בו אור וחיות וזהו כי על כל מוצא פי ה'²¹ יחי' האדם שהוא מקור החיות דצו"ח מצד שרשם [... שנק' מוצא פי הוי' דתיקון כי התהו מקור התיקון²² כו'. ..], וכך הוא בענין התהפכות הנה"ט לאהבת ה' שגורמת תוס' אור וחיות בנה"א מצד שרש הנה"ב שגבוה מנה"א כו' וד"ל. וזהו צורך העלי' כו'.

והנה כדי²³ לבא לבחי' ואהבת בכל לבבך שבק"ש צריך הכנה לזה ונק' עבודה שבלב והיא ההתבוננות בפסד"ז בב"ש והי' העולם וברוך אומר ועושה שאומר בכל יום מחדש וכמאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד²⁴ וענין החידוש הוא ע"ד שאנו רואים בגשמיות שנאמר וזרח השמש ובא השמש²⁵ כך למעלה שמשא עילאה הוא בחי' הוי' ומגן הוא אלקים²⁶ שהוא הנרתק לשמש, ובכל עת ורגע נעשה חידוש מע"ב שהו"ע הזריחה מתוך הנרתק, וזהו הקיום דהשתל', ומהתבוננות זאת יבא לבחי' ואהבת בכל לבבך כו' וד"ל. אך כמשל המאכל שאינו מחי' לנפש האדם עד שנתברר מתחלה ונעשה דם בכבד ואח"כ מהכבד עולה מובחר הדם ללב ומתאחד עם הנפש ואז מוסיף תוס' אור וחיות דוקא כך הוא בענין העבודה שבלב כשמתאחד אה' הנה"ט בנה"א דייקא אז נעשה תוס' עילוי בנה"א, וענין ההתאחדות הוא באמת ויציב שאנו אומרים ונחמד ונעים הדבר הזה שבק"ש, כי ענין אחד ואהבת אינו בחי' אתהפכא עדיין רק בחי' אתכפייא לבד כי זה ג"כ נק' רצון כמו כופין אותו הנאמר בקרבנות²⁷ אבל שיהי' אהבת הנה"ט במתיקות ועונג באלקות כמו שנה"א מרגיש מתיקות ועונג זהו בחי' אתהפכא שעי"ז דוקא תתעלה נה"א בתוס' עילוי מכמו שהיתה מתחלה כו' וד"ל.

והנה כמו שאנו רואים דלבא פליג לכל שייפין²⁸ היינו כשניתוסף ונתרבה על רביעית דם שהנשמה תלוי' בו²⁹ מצד בירורי המאכלים אז נמשך ממנו דם קסדעם החיות המלובש בו בכל האיברים, אך עיקר הדם נמשך בשס"ה גידין שמהם עיקר החיות ואח"כ שיורי הדם נמשך באיברים ומזה חיות הבשר ואח"כ סובב הולך הדם מן האיברים אל הלב ואז נעשה בחי' מקבל מהם, נמצא שיש בלב בחי' משפיע ומקבל שמתחילה משפיע להם ואח"כ מקבל מהם וחוזר ומשפיע כו' כידוע בס' הרפואה כו'. כך הוא בענין העבודה שבחי' רמ"ח פיקודין הוא בחי' רמ"ח איברים דמלכא³⁰ כי כל אבר הוא בחי' כלי לחיות הנפש המלובש בו שע"י יומשך בגילוי, כך למעלה ע"י המצות נמשך גילוי אוא"ס למטה כמו ע"י ג"ח נעשה למעלה דרועא ימינא דקוב"ה וע"י גבור הכובש את יצרו³¹ נעשה בחי' דרועא שמאלא ועי"ז נמשך גילוי אוא"ס למטה בעולמות ובנפש כמאמר פותח את ידיך³² ומשביע לכל חי רצון [... כי תרין דרועין הם מקור המ"ע והל"ת. ..] וע"י ל"ת נמשך עיקר החיות שזהו כמו הגידין. וזהו שמי עם י"ה שס"ה³³ וזכרי עם ו"ה רמ"ח כי על ידי הל"ת נמשך חיות היותר פנימי כו'.

והנה ע"י התפלה שנק' עבודה שבלב נמשך אור וחיות בכל מצוה והוא מה שאמרו מצות צריכות כוונה³⁴ ומצוה בלא כוונה³⁵ כגוף בלא נשמה והמשכת הנשמה בהם שהוא חיות הפנימי' דאא"ס הנמשך בכל המצות הוא ע"י התפלה, וזהו שמברכין ברוך אתה ה' שבכל מצוה ומצוה נמשך שם הוי' שהוא תוס' אורות בכלים שהם³⁶ המצות מבחי' אא"ס עצמו, וזהו שהתפלה נק' עבודה שבלב שהיא כדוגמת הלב דפליג לכל שייפין כך התפלה ממשיך אור וחיות מבחי' אא"ס עצמו בכל המצות. אך אעפ"כ גם התפלה מקבל חיות מן המצות כדוגמת הלב שמקבל מאברים כך ע"י המצות ביום העבר נמשך לו כח ועוז על התפלה דלמחר שיכוון בכוונה יתירה ולכן מניחים טו"ת קודם התפלה, וזהו ענין יפה שעה אחת³⁷ בתשובה ומע"ט כו' כי תשובה הוא השבת הנפש למקורה ושרשה בתפלה עי"ז נעשה המעשים טובים כלומר מאירים³⁸ באוא"ס עצמו וזהו יותר טוב מכל חיי העוה"ב כי בעוה"ב נשמות נהנין מזיו³⁹ בלבד משא"כ במצות ע"י התפלה מאיר אא"ס בעצמותו ומהותו שלמעלה מבחי' זיו, וזהו תחת אשר לא עבדת⁴⁰ כו' בשמחה ובטוב לבב שהשמחה היא של מצוה מזה כאשר מתבונן שאין ערוך תענוגי עוה"ז לגבי תענוג עוה"ב כמאמר מוטב דלידיינו⁴¹ ואין ערוך מתענוגי עוה"ב לגבי המשכות אא"ס שנמשך ע"י קסההמצות א"כ יהי' שמחתו במצות יותר גדולה עד שיפקיר כל התענוגים לגביהם, אך זהו מצד טוב לבב כי טוב הוא בחי' אור⁴² שמאיר הלבב שבתפלה בכל המצות ועי"ז נמשך השמחה שבהם מבחי' עצמות אא"ס כו'⁴³.

והנה כמו שבעבודה למטה יש בחי' לב ואברים ומקבלים דין מן דין כך למעלה קוב"ה שהוא הוי' לבא דכל עלמין⁴⁴, כי הנה כתיב על הכסא כמראה אדם⁴⁵ הגם שאין לו גוף⁴⁶ ודמות הגוף אעפ"כ כחות אלקיים המשפיעים בהשתל' הוא כדוגמת אדם שלמטה, למשל כח המשגיח על כל הנבראים נק' עיני ה' וכן כח השמיעה כו' נק' איברים דשכינתא וחיות הפנימי' שבאיברים אלו הוא בחי' לבא דכל עלמין כמשל הלב שהוא באמצעי' דכל האברים ומחי' לכולם כך למעלה אא"ס המחי' כל העולמות שנק' ממכ"ע נק' ליבא דכל עלמין והוא ל"ב ויאמר אלקים דמע"ב⁴⁷ והוא משפיע אור וחיות לכולם, אך אעפ"כ ג"כ הוא מקבל מכולם כי ע"י ביטול הנבראים בנשמות ומלאכים והעלאת מ"ן במעשה התחתונים שעולים לאשתאבא בגופא דמלכא⁴⁸ עי"ז נמשך תוס' אור וחיות מבחי' סוכ"ע [שהוא בחי' כי לא אדם] לבחי' ממכ"ע כמאמר ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים⁴⁹ אך אחר שמקבל על ידם תוס' אור וחיות מבחי' הסובב⁵⁰ הוא נעשה משפיע לכולם ונמצא שהוא כדוגמת הלב ואברים שמקבלים זה מזה כו' וד"ל.

והנה כ"ז הוא עכשיו בזמה"ג שהתפלה במקום קרבן כמאמרם תפלה כנגד תמידים תקנום⁵¹ אך מלשון זה⁵² נראה שהקרבן עצמו גבוה מן התפלה ולכן בזמן הבית לא היו צריכים לתפלה⁵³ ולכן אנו אומרים ושם נעשה כמצות רצוניך⁵⁴ דמשמע שעכשיו ע"י התפלה אינו עדיין כמצות רצונך. אך הענין הוא דבזמן הבית הי' ג"כ ענין העלאת הקרבן מצד הבהמה שהיו שורפין אותה ע"ג המזבח ומתעלית לשרשה וע"י התשובה שהי' בעת הקרבת הקרבן מצד זה הי' גורמים למעלה תוס' קסואורות מבחי' סוכ"ע לבחי' ממכ"ע, וזהו ריח ניחוח לה'⁵⁵ ריח הוא בחי' ההעלאה וניחוח הוא בחי' המשכה בתוס' אור להוי' וזהו כמו העבודה דעכשיו שע"י התפלה רק הוא יותר גבוה ולכן הי' נפעל ענין ההעלאה וההמשכה בהתגלות לעין כל כמו אש שלמעלה שהי' יורד ע"ג המזבח⁵⁶ ואכיל קרבנין⁵⁷ שהיו רואים התכללות הבהמה באש שלמעלה בגילוי, משא"כ עכשיו בזמה"ג ענין ההעלאה וההמשכה הוא בפנימי' בהעלם ולא בגילוי וכמ"ש אותותינו שהוא בחי' האותיות הפועלים העלאה וההמשכה לא ראינו⁵⁸ כי מוסתר מאד הנהגת הוי' ומלובש בדרכי הטבע, והטעם לזה הוא מטעם המקדש שהי' פועל גילוי שכינה ולא בהעלם וכמאמר ועשו לי מקדש⁵⁹ ושכנתי בתוכם. ועם זה יובן שהתפלה נק' עבודה שבלב מטעם שהוא רק בפנימי' ולא בהתגלות כלל ולכן הוא רק במקום קרבן משא"כ בזה"ב נא' שמחת לבו כמשל אדם בעת שמחתו נעשה אצלו פתיחת הלב עד שמגלה שמחתו לעין כל, משא"כ כשאינו בעת שמחתו אע"פ שיש לו עונג מאיזה דבר נעלם העונג במוחו ולבבו ואינו נראה לזולתו כלל כו' וד"ל.

ועם זה יובן ענין והצרוע אשר בו הנגע דהוא קאי על בהמ"ק דהנה כל הנהגה הנ"ל דלב ואיברים בגשמי' הוא רק כשהוא בריא אבל כשיארע איזה קלקול באיזה אבר אז אינו נמשך החיות מן הלב אל אבר המקולקל כלל וגם ממילא מפסיק הסיבוב והילוך מן האבר הנ"ל אל הלב ועי"ז יש קצת חלישות בלב מצד שאינו מקבל מכל האיברים כי חסר כח הפרטי דאבר המקולקל, כך למעלה בקוב"ה שהוא הוי' לבא דכל עלמין כשיש איזה קלקול למטה מצד העדר מעשה התחתונים או מצד עוונות המבדילין כביכול הקלקול למעלה והוא במה שהאור נעדר היינו התוס' אור מסובב לממלא וזהו אשר בו הנגע בבהמ"ק של מעלה שהוא הכלי שעל ידו ניתוסף האור למעלה וגם למטה בנש"י כמאמר ושכנתי בתוכם הנ"ל, וקלקול זה נק' בשם נגע וטעם הדבר כי הנה בס"י אמר שאין לך למעלה מן עונג ואין לך למטה מנגע⁶⁰ כי נגע הוא ענג בהיפוך אתוון⁶¹ ויובן ע"פ מש"א ר"ע אם לעוברי רצונו⁶² כך לעושי רצונו עאכו"כ ובאמת ק"ו לא שייך רק בדברים הדומים זל"ז, אך הענין הוא דבאמת שרש תענוגי עוה"ז הוא מבחי' תענוג העליון רק שהוא מהפסולת שלו שנפל למטה כמשל המאכל המתברר באצטומכא ורוחנית שבו עולה למעלה להוסיף חיות במוח ולב ופסולת שלו נדחה למטה עד שנעשה מאכל לד"א, כך הוא במזון ושפע עליונה הרוחניות שבו נעשה חיות בגעה"ע וגעה"ת והפסולת נדחה לחוץ למטה ומזה נמשך תענוגי עוה"ז למטה וזהו מאמר ר"ע הנ"ל שאם הפסולת כ"כ גדול איך הוא פנימי' קסזהעונג הרוחני' הנמשך לעושי רצונו וזהו"ע הנגע ששרשו העונג שלמעלה בעילוי אחר עילוי אך שנפל למטה מטה ונעשה בחי' נגע, וענין הנגע בגשמיות הוא לבנה כמאמר בהרת עזה כשלג⁶³ שני' לה כסיד ההיכל שאת כצמר כו' והטעם הוא כי נסתלקו הדמים ונשאר לבן כך הוא הסתלקות חיות אלקי והתעלמותו בחיצוני' דאזלעו"ז ולכן שער לבן הוא סי' טומאה⁶⁴ כי השערות הוא מקור יניקת החיצוני' וזהו"ע והצרוע אשר בו הנגע שהוא חורבן בהמ"ק שנעשה התגברות יניקת החיצוני' מהקדושה יתר מכפי המדה שזהו"ע שתי חורבנות שהם שתים שהן ארבע שהוא שעבוד ארבע מלכיות שנעשה מצד הפגם בד' אותיות הוי'.

והנה תיקון הנגעים נא' ע"ז נגע כי תהי' באדם⁶⁵ והובא אל הכהן כי הכהן מתקן הנגעים ע"י ראיית הנגעים וע"י העלאת הנרות, כי הנה עד"מ באדם התחלת הרפואה הוא כשמבדילין הקלקול שבו בהעלם ומגלים אותו ואח"כ יוכלו לרפאו לגמרי, כך הוא בנפש כל דרכי איש זך בעיניו⁶⁶ עד שאינו מרגיש הריחוק שלו כלל רק ע"י ההתפעלות רשפי אש באלקות אזי נבדיל ממנו כל תענוג ורצון זר עד שמרגיש אפי' דק שבדקו', ולכן בש"ע או' סלח לנו⁶⁷ וכן אחרי התפלה מצד התפעלות רשפי אש שבק"ש מרחיק⁶⁸ הריחוק שבנפשו, וגם ע"י הראי' דראה נתתי לפניך את החיים כו' ובחרת בחיים⁶⁹ כו'⁷⁰ המות הוא תענוגי עוה"ז שיש בהם הפסד וכיליון וחיים הוא תענוג ניצחי וע"י הראי' באמת⁷¹ אלקות דכולא קמי' כל"ח הוא בוחר בחיים וממילא נבדל ממנו כל רצון זר. וזהו"ע ראיית הנגעים שע"י הכהן שהוא להרגיש בנפשו כל רצון זר ולהבדיל אותו ומצד הרגשת הריחוק נגלה עצם נפשו בחילא יתיר ליכלל במהו"ע כי מצד המנגד יותר יתגלה העצם וזהו העלאת הנרות וכ"ז הוא ע"י הכהן שהוא הקב"ה למעלה כמאמר אלקיכם כהן הוא⁷² ולמטה ע"י אהרן וזהו"ע התשובה שהיא הרפואה כו' וד"ל.

וזהו והצרוע אשר בו הנגע כו'⁷³ בגדיו יהיו פרומים אלו בגדי כהונה, כי הנה מש"א אלקיכם כהן הוא זהו בחי' רב חסד שבעצמיות המאציל ובהשתל' רבות בעולם הבריאה הוא בחי' מיכאל כהנא רבא ונק' בגדי כהונה שהוא בחי' לבוש דרב חסד הנ"ל והוא בחי' אש שלמעלה שהוא ארי' דאכיל קורבנין שהוא יורד בגילוי בזמן בהמ"ק משא"כ בזמן הגלות הגם שנעשה ענין ההעלאה ע"י התפלה שהו"ע התשובה שיש בזה ב' ענינים הנ"ל דראיי' הנגעים והעלאת הנרות כנ"ל שנעשה ע"י רב חסד אבל הכל בפנימי' משא"כ הלבוש דבגדי כהונה חסר עכשיו בזמה"ג ולכן אין אש שלמעלה בגילוי וזהו בגדיו יהיו פרומים וראשו יהי' פרוע קסחהיינו כידוע דרישא שכיבא לעפרא⁷⁴ והוא ענין השפלת המוח בענינים זרים בתאוות ומח"ז והו"ע כובד ראש כו'.

ועל שפם יעטה⁷⁵ הוא הסתלקות כח הדבור עד שנשאר רק בחי' אלם מאלקים⁷⁶ שע"ז נא' כרחל לפני גוזזי' נאלמה⁷⁷ ולכן המה מקבלים השפע בבחי' יש נפרד ונק' גוזזי' משא"כ בזמן הבית שהי' הדבור מאיר בגילוי הי' נכנעים לקדושה שזהו"ע חיבור השערות כו' וד"ל. [וכמבואר במ"א בענין אלה מסעי⁷⁸ כו'].

וטמא טמא יקרא היינו שתי חורבנות הנ"ל וארז"ל מחויב להודיע צערו לרבים⁷⁹ ורבים מבקשים עליו רחמים. וביאור הדבר היינו כמ"ש רחל מבכה על בני' ולא אמר בוכה רק מבכה לאחרים וזהו תיקון חצות שנק' תיקון רחל והיינו ע"י המרירות על כי איננו⁸⁰ כי הנה כתי' עוברי בעמק הבכא⁸¹ שהוא הגיהנם מעין ישיתוהו והיינו מצד שמרגישים התענוג שבג"ע איך שנשמות נהנין מזיו השכינה והמה נעדרים מזה וזהו הצער שלהם שגורם בכי' עמוקה מצד העדר העונג, והנה זה העונג שנשמות נהנין ממנו בג"ע הוא רק בחי' זיו השכינה בלבד והארה בעלמא מבחי' מל' דאצי' אבל בבהמ"ק נאמר ושכנתי בתוכם שהו"ע הלבשת המל' בעצמה ומהותה בהיכל ק"ק שבבהמ"ק ולכן הי' אז מאיר אהוי"ר בהתגלות והאה' הוא בחי' תשובה לדבקה בעצם אלקות והיראה הוא ג"כ בחי' ביטול פנימי' לעצמות אלקות וא"כ עכשיו בזה"ג שנעדר בחי' זאת שהוא בחי' הסתלקות דעצמות אלקות א"כ הבכי' יותר עמוקה, וענין ההסתלקות זאת יובן ע"פ המבואר בתיבת אחד דח' וד' היינו ז' רקיעים וארץ שהו"ע ההשתל' עד רום המעלות והביטול⁸² שלהם הוא בא' אלופו של עולם⁸³ והוא בחי' הביטול דדעה עליונה דהיינו איך דכולא קמי' כל"ח [ולעתיד נאמר והי' הוי' אחד⁸⁴ ושמו אחד שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה ויהי' למטה ג"כ ביטול אמיתי ומעין זה הי' בביהמ"ק] וזהו"ע היראה שהי' בביהמ"ק ביטל פנימי' ונק' ירושלים יראה שלם⁸⁵. והנה עכשיו מוסתר מאד היראה הנ"ל עד קסטשמתלבשת ביראה חיצוני' דיראת העונש והיינו מצד התלבשות אלקו' בבחי' גלות וזהו קוב"ה בגלותא אסתלק לעילא ולעילא⁸⁶ שהו"ע הסתלקות הא' דאחד. והנה ע"ז יתגדל המרירות ביותר ממרירות שבגיהנם והיינו כי איננו שנעדר התגלות מהו"ע שהי' בזמן הבית, והנה עי"ז יעורר רח"ר על גלות השכינה הנ"ל [ולא על עצמו] ועי"ז יהי' הגילוי דלעתיד שיהי' למטה כמו למעלה הוי' אחד ושמו אחד ועז"נ מי יתן טהור מטמא שהוא הגילוי דלעתיד שיהי' מצד התעוררות רח"ר שבזמה"ג על הסתלקות אלקות כו' וזהו לא אחד⁸⁷ כו' וד"ל.