ויהי מקץ שנתיים ימים - תקפ"ו
רטו, ב(א) ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור כו'. הנה מבואר בלק"ת דפרעה דקדושה הוא בחי' המל' שהוא בחי' ההתגלות שבמדה זו דמל' הוא גילוי דכל אורות עליונים דאצי' ונק' עלמא דאתגליי' בכלל (וכמ"ש בע"ח דמבחי' מל' שבחסד דז"א נבנה בחי' חסד שבמל' וכן ממל' דגבו' דז"א נעשה גבו' שבמל' כו') וזהו פי' פרעה מלשון פריעה והתגלות כמ"ש בזוהר דאתפריעו ואתגלו בה כל נהורין עילאין כו' וע"כ נק' ג"כ בשם מראה דמות כבוד הוי' כו' כמ"ש הן במראה אליו אתוודע כו' כידוע והוא בחי' ה' אחרונה דשם הוי' שבה' בראם מאין ליש וד"ל. אך הנה בזמה"ג הוא שאמר ופרעה חולם שז"ש אני ישינה בגלותא דוקא שהגלות נק' שינה כמו בעת השינה שהוא בחי' הסתלקות המוחין ומדות למעלה מן השכל והרצון כו' והוא בבחי' הקטנות והוא במקיף דתוהו שזהו בחי' החלומות כמ"ש במ"א בענין פתרון חלומות דיוסף צ"ע שנק' פות"ר ותופ"ר ופור"ת כו' כמ"ש בשוב ה' כו' היינו כחולמים כו' שאז נאמר אלביש שמים קדרות כו' שזהו התלבשות המל' בע"ס דנוגה כמו מלך אלקים על גוים כאשר הן בבחי' הקטנות והחשך והסתר דק"נ כו' וד"ל. וזהו ופרעה חולם דבחי' החלומות בבחי' המקיף בהעלם דהיינו כמו נקודה דחולם שהוא בראש אתוון ע"ג האותיות מלמעלה שזהו בחי' ההעלם וההסתר דוקא בבחי' מקיף מלמעלה היפוך בחי' התגלות הנ"ל ואז נמשך ג"כ מבחי' העלם דמקיף לבחי' בינה שנק' יאור כידוע להוליד ולהמשיך הז' מדות וזהו והנה עומד על היאור בבחי' מקיף על בחי' בינה וזהו על היאור כו' ולא בגילוי ממש כו' וכמו בשינה שהמח' והשכל אינם מאירים בגילוי רק בהעלם ובקטנות שזהו בחי' הדמיון שבמח' כמו ביד הנביאים אדמה כו' לפי שבחלום אדבר כו' וז"ש שבחי' המל' שנק' פרעה דקדושה עומד על היאור ג"כ בבחי' מקיף בהעלם וכמו החולם חלום שיכול להיות בו דבר והיפוכו ממש כא' כו' וכך בנ"י בזמן הגלות הן בבחי' שינה כמ"ש אני ישנה כו' שבחי' האור האלקי דבחי' המל' דאצי' שורה עליהם בבחי' העלם והסתר גם בעת התפלה שמתפעלים בהשגת אלקות באהוי"ר כו' כמו בהתבוננות דק"ש ביחו"ע רטו, גויחו"ת דמיון מרחוק ה' נראה להם כו' בשכל והשגה כמו בשינה ממש (וכמו הולד בבטן אמו שראשו בין ברכיו כו' ועיניו סגורות כו' שכל המוחין ומדות ורצון כו' הן בבחי' ההעלם ומקיף מרחוק וכשיולד יאירו בגילוי כמו לע"ל שעין בעין יראו כו' וידע כל פעול כו' וכך הגלות נמשל לעיבור ושינה דהכל א' כו') וע"כ יכול להיות התולדה וההמשכה בבחי' המדות שבלב מן השכל כמו דבר והיפוכו כו' שזה מה שרואים שבעת התפלה מתפעל באוי"ר האלקי' דקדושה גם בלב בשר החומרי שנק' בהמה וכמ"ש דוד ואני בהמות הייתי עמך כו' והן שנק' ז' פרות הטובות ומיד אחר התפלה יוליד בלבו ז' מדות הרעות בתאוות חומריו' בתשוקת אש זרה דרע דק"נ כו' שזהו כמו דבר והיפוכו ממש מטעם הנ"ל שהוא בבחי' חלום בשינה כו' ולא עוד אלא שיכול להיות התגברות בז"מ רעות דנה"ט על ז"מ דקדושה הטובות עד שיבלעו למדות הטובות כאלו לא הי' במציאות כלל וכמו שרואים שבהמשך לב האדם בתאוות חומריות אחר התפלה בעסקי חיי גופו יכול להיות שיגברו על מעט הטוב שבאהוי"ר דקדושה שהי' בלבו ויבלעו אותם בתוכם עד שלא נודע מציאותם כלל לפי שמקיפים וסובבים מכל צד ופינה כמו סבוני גם סבבוני כו' וכמו רשע מכתיר את הצדיק כו' (כידוע במ"ש וירא את העם כי ברע הוא שנבלעו ברע המקיפם כו') וכמו שרואה אדם בנפשו כשיצרו מתגבר עליו נבלע גם מעט הטוב שעשה ברע (וכענין עבירה מכבה מצוה כו') והי' כלא הי' כי הלא בחי' הרושם שנשאר מאוי"ר שבתפלה נבלע ברע המקיפו וסובבו (וראי' שימצא בתערובות טו"ר שהטוב מובלע ברע עד שנהפך מאמת לשקר ממש ברגע א' שיהי' דבר והיפוכו ממש כמו שאנו רואים ששם שמים שגור בפי הכל נשים וטף וע"ה ומאמינים באמונה פשוטה כו' ויכולים לישבע על שוא ושקר בדבר שבממון שנוגע לחייו בפרנסתו לומר בזה יעזור לי ה' כו' ולאמת הדברים בה' אמת כו' וכה"ג עד שאנו רואים דגם גנבא אפום מחתרתא כו' אלא שמוטעה מאד בנפשו ומעורב הטוב שהוא האמונה ברע שבו עד שנבלע ונעשה ברע לפי שהאמונה היא אמת בנפשו אבל הוא מרחוק מקיף עליון בהעלם גדול ולפי שהרע שבו גובר עליו במקיף מאד בהיקף מכל צד ע"כ גם בחי' הטוב עוזר לרע ומסייעהו עד שיכול לומר לש"ש הוא מתכוין אף שעושה רע גמור כידוע בכל מעשה הרשעי' שמלבישים הכל בכוונה טובה עד שידמה מעשיהם כמעשה צדיקים כו' ולא יועיל מעט הטוב הגנוז ברע לחלוש כח הרע אדרבה שמחזיקו יותר ליתן לו תוס' כח ועוז גדול מפני שקיבל תוס' יניקה מבחי' הטוב שבלע בתוכו כו') וכמ"כ בכלל ז"פ הטובות דקדושה בכללות נש"י נבלעו בז"פ הרעות דק"נ כמו נבלע ישראל כו' כי בלעונו אדוני' כו' וכן ויאכלו את ישראל כו'. ולע"ל כתי' חיל בלע ויקיאנו כו' חיל גדול מניצוצי דקדושה בלע ויקיאנו כמ"ש והוצאתי את בלעו מפיו כו' (וכמ"ש ויתהלכו מגוי אל גוי כו' שהן נצוצות רבות שנפלו למטה בק"נ לא הניח לאיש לעשקם כו') ואדרבה יבורר מע"ש גם בחי' הרע שבהם רטו, דויעלו ויוכללו בבחי' הטוב עד שיבלעו שם ולא יהי' במציאות רע כלל כבליעה שבלעו הפרות הרעות לטובות כך יהי' להיפוך כאשר יאירו אור הז' המדות הטובות בהתגברות ביותר עד שהמעט הרע דז"מ הרעות יבלעו בהם לגמרי כי בחי' הטוב יקיפם מכל צד עד שיתבטלו שם במציאותם ויתנו תוס' כח ועוז גדול לטוב דקדושה כענין מלאך כו' בע"כ יענה אמן שגם הטבע החומרית יהי' לעזר וכח גדול לאוי"ר האלקי שיהפכו מן הרע לטוב עד שלא נודע מציאות רע כלל וכמו לע"ל דכתי' בז"מ דק"נ לא ירעו ולא ישחיתו כו' ואז אהפוך אל עמים שפה ברורה לעבדו כו' וכן הבו לה' משפחות עמים כו' וכה"ג. וראי' מבע"ת האמיתי שנהפך גם הרע בעצם לטוב ויהופך גם הקללה לברכה (וז"ש בכל לבבך בשני יצריך כו') שאז מוסיף כח גדול הרבה יותר בטוב וכמ"ש טוב מאד זה מה"מ כשנהפך לחיים וטוב וממילא מובן מזה כשהטוב נבלע ברע שנהפך לרע שיוסיף כח ברע כמו ולרשע א' מה לך לספר חוקי כו' שמוסיף כח לרע שבו וכן כל בחי' הטוב שנופל ברע מוסיף כח גדול ברע יותר מכפי מדתו בעצם מלמעלה כו' (ולא כמים היפים ברעים ומרים שמחלישים כח המרירות וכן מים הרעים ומרים ביפים ומתוקים שמחלישים כח המתיקות כו' כי לא נהפך מהות המתיקות והמרירות בתערובתם כלל וכן כל מנגד מחליש לכשנגדו משא"כ כאן שנהפך מהות הטוב ונעשה רע כשנופל ברע או להיפוך ברע כשנופל לטוב נהפך לטוב שבודאי יתחזק כ"א בתוס' וריבוי כאשר כח המנגד נכלל בו ונהפך למהותו כמו המנצח למנגדו שנכלל בו כו'):
(ב) אבל באמת אין כ"ז מתיישב לפי הפשט בענין הפרות הטובות והרעות דכאן וגם לא כפי המובן מזה ברוחני' בטו"ר בעה"ד שא"ז לעו"ז עשה כו' שהרי כאן א' והנה מן היאור עולות ז"פ יפות מראה ובריאות בשר כו' יפות מראה בתואר שהוא האור וחיות הרבה ובריאות בשר בחומר שכולו טוב בשלימות המעלה בלי שום חסרון כלל ואחריהן עולות מן היאור ז"פ רעות מראה ודקות בשר בצורה וחומר שכולו רע (וכמ"ש לא ראיתי כהנה כו' שהן דלות ורעות תואר מאד ורקות בשר שלא הי' בהן טוב כלל וכלל). ועיקר הפלא הי' מה שהפרות הרעות אכלו את הפרות הבריאות ותבואנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה כו' ומראיהן רע כאשר בתחלה כו' שזהו ענין נפלא מאד איך לא ישבעו הפרות הרעות כשבלעו לפרות הבריאות וטוב מראיהן לבד מה שא"א ע"פ הטבע שפרות רעות ורקות בשר יבלעו לפרות שמינות ובריאות כו' ויהי' מראיהן רע כמו שהי' קודם הבליעה ממש שלפ"ז מה שנבלעו בהן הפרות הטובות לא הי' בהן בחי' אכילה שיהי' בה שביעה כלל ולא נוסף עי"ז שום אור וחיות בצורה וחומר דפרות הרעות כלל וכלל וע"כ מראיהן רע כאשר בתחלה ממש וזהו פלא גדול. וכמובן מזה הדמיון והחלום בבחי' הרוחני' דטו"ר שבעה"ד ג"כ עד"ז ממש שבחי' הז"מ הרעות דק"נ כנ"ל כולו רע בלא טוב כלל וז"מ דקדושה כולו טוב בלא רע כלל בצורה וחומר (וכמשי"ת) וע"כ בליעה זו שבלעו הז"מ רעות לז"מ טובות לא רטז, אעשו שום רושם טוב כלל כי לא הי' באכילה זו שום שביעה כלל (וב' הפכים כאלה ישכנו כא' אע"פ שהן ב' קצוות רחוקות מאד כאש ומים בלתי מורכבים ומעורבים זע"ז כלל שלא יפול בהן ענין התכללות המיעוט במרובה אם להחליש כח המנגד או שיהפוך למהות המנגד להוסיף בו כח כנ"ל וד"ל). והענין הוא לפי שהחלומות הוא בבחי' המקיפים דתוהו ששם יכולים ב' הפכים לשכון כא' אע"פ שמובדלי' זמ"ז בתכלית כמו שיחלום שהפיל יכנס בקופא דמחטא שזהו היפוך הטבע כו' ומחיים למות וממות לחיים כו' ומעוני לעושר כו' דאע"פ שבבחי' מדות דתוהו הן בלתי מתחברים זע"ז כלל וכ"א בתקפו וישותו דוקא אבל במקיף בחלום יכולים להיות כא' (וראי' לזה מכל ימי האדם ע' שנה שהי' בהם ימים של טוב או גדולה או רצון טוב בעבודת ה' וימים להיפוך בשפלות וצרות או בשפלות ונפילה ברע וכולם הולכים ועולים יחד עם הנפש בלי פירוד והתחלקות כלל כמו ברוב ענינים שונים בחלום) דהנה באמת א"א לומר בשרש בחי' הז"פ טובות וז"פ רעות הללו שזהו כמו שהוא בג' עולמות דבי"ע דנוגה דבריאה רובו טוב ומיעוטו רע כו' א"כ למה א' בפרות הרעות שהן רעות בתכלית הקצה כו' וגם בק"נ דיצי' שחצי' טוב ואף בק"נ דעשי' שרובו רע ומיעוטו טוב אמנם אינם רע לגמרי ועוד דודאי אינו מדבר בטו"ר שהן בתערובות שאז המיעוט בטל ברוב או שנהפך למהות הרוב כנ"ל בבע"ת ולהיפוך כו' דא"כ כשבלעו הז"פ רעות לז"פ טובות שנתבטל הטוב ברע הי' ראוי להיות תוס' כח גדול ברע דז"פ רעות והרי א' דלא נודע כו' ומראיהן רע כאשר בתחלה ממש ועוד דהיאך הי' ביכולת הרע דז"פ הרעות לגמרי לבלוע לז"פ הטובות שהן טוב לגמרי בלי שום רע כלל כנ"ל שזהו גם בז"מ הטובות דעשי' כמו אוי"ר ששייך למעשה בלבד שאין בהם רע כלל ונק' בריאות כו' ואיך ישלוט בהם הרע דז"מ רעות דיצה"ר דק"נ דעשי' אף שרובו רע כנ"ל לבלוע אתהן וכש"כ בז"פ רעות דבריאה שרובו טוב שלא יפול לומר בהן רעות מראה לגמרי כו' הי' צ"ל להיפוך שז"פ הטובות לגמרי יבלעו לז"פ הרעות דרובו טוב כו' וד"ל. ועוד י"ל דבאמת יש סתירה גדולה לכאורה בענין ביעור הרע לע"ל דהנה לפי אופן המובן בבע"ת שנהפך הרע לטוב הרי הקללה עצמה נעשה ברכה ותוסיף כח גדול יותר בטוב כנ"ל וכן משמע מהעלאת הניצוצות דקדושה הגנוז בע"ש דנוגה לע"ל דכתי' אז אהפוך אל עמים כנ"ל (וכגרים שעשה אברהם ונק' אב המון גוים כו') (עד שא' גם חזיר עתיד ליטהר כו') וכמ"ש מי יתן טהור מטמא כו' וד"ל וכן להיפוך בבליעת הטוב ברע שנהפך לרע הוא שנתוסף כח בקליפות נוגה כעכשיו שכל עיקר יניקה שלהם בתוס' וריבוי גדול כזה הוא רק מצד הטוב שנפל בהם כענין לא נתמלא' צור כו' אך הסתירה לזה הוא ממה שמצינו לע"ל שא' חיל בלע ויקיאנו הרי בליעה זו לא עשתה שום תוס' כח בק"נ אלא יקיאנו כמ"ש וכמ"ש והוצאתי את בלעו כו' וכן א' אשר שלט האדם באדם לרע לו כו' שמוציא ממנו כל בחי' הטוב כו' וכמו במצרים דכתי' וינצלו רטז, באת מצרים כו' שהי' בליעה זו בלא שביעה כלל וכלל כפרות הרעות שבלעו לפרות הטובות כו' וכנ"ל וכמו"כ להיפוך ברע שנבלע בטוב אינו עושה שום רושם כלל ותוספות כח בטוב דקדושה כלל וראי' לזה ממ"ש לע"ל ואת רוח הטומאה אעביר לגמרי ולא יועיל לו המתקה שיוכלל ויובלע בטוב דקדושה כלל וכן א' שלע"ל ישחוט ליצה"ר וכן ובלע המות כו' וזהו לכאורה היפוך ענין הנ"ל בהעלאות הטוב מן הרע דק"נ בבירור האחרון בע"ש דק"נ וכמו בע"ת וכה"ג וסתירה זו עצמה מצינו בענין בירור עה"ד טו"ר עכשיו שע"פ תורה אינו רק להבדיל בין טו"ר בסו"מ וע"ט ולא להפוך הרע לטוב שהרי אין מקריבין בהמה טמאה וכמו"כ כל דבר רע ופסול לא יעלה למעלה וכמו לולב הגזול פסול כו' ובענין בע"ת וכן האהבה בכל לבבך בב' יצריך דוקא הרי נהפך גם הרע עצמו לטוב ולהיפוך בעוברי רצונו בתו"מ ממשיכים תוס' כח בק"נ כנ"ל וד"ל. אך הנה התירוץ לזה הוא ענין הידוע בהפרש שבין טו"ר קודם חטא אדה"ר בעה"ד דגם שנק' עה"ד טו"ר אבל הי' הטו"ר מובדלים זמ"ז בתכלית הקצה (וכמ"ש בדרוש דוהנחש הי' ערום כו' כמ"ש והייתם כאלקים יודעי טו"ר כו') והוא בחי' טי"ת ורי"ש באותיות גדולים דהיינו שהיו מובדלים בתכלית וכמ"ש בזוהר ע"פ וליוסף יולד כו' דאתגלגלו כו' בחי' אתוון דטי"ת ורי"ש הגדולות שבבחי' התוהו שיצאו מופרדים זמ"ז כו' ונמשכו לבחי' התיקון להתברר ע"י שם מ"ה דחכ' שהוא בחי' החכ' שבתורה שמבררי' לעה"ד טו"ר כידוע (וזהו ג"כ בחי' יוסף שהוא מקור התיקון בחי' מלך הח' שנק' פותר חלומות כנ"ל שא' יפקוד המלך כו' והי' אוכל השנים הטובות לפקדון לארץ כו' כמשי"ת) אבל אחר החטא דאדה"ר בעה"ד טו"ר הוא שנתערב הרע בטוב וטוב ברע כיין בשמרים למ"ד גפן הי' כו' וצריך לברר ולהבדיל בין הטו"ר דהיינו שכל מה שיש בטוב רע יוציאו ממנו לגמרי כבירור אוכל מתוך פסולת כו' כמו שמבררי' לפסולת הכסף עד שישאר רק הפסולת הגס לגמרי שיזרק לחוץ והוא ענין טמא ופסול שהוא רע בעצם שאין לו בירור גם לע"ל ע"פ התו' ועז"א ורוח הטומאה אעביר לגמרי כו' ולא שהטמא עצמו יטהר וכן א' שישחוט היצה"ר כו' וכה"ג (שזהו כמו שהי' הרע מובדל מן הטוב לגמרי בטרם שנתערבו יחד כו') וכך יהי' לע"ל בעוה"ב שא' אלה לחיי עולם ואלה לחרפות כו' ולא יועיל אז התשובה כלל להפוך הרע לטוב כעכשיו ולא יהופך הרע לטוב כלל ונק' עולם ברור (כמו שהי' קודם החטא עה"ד כנ"ל) אבל עכשיו שטו"ר מעורבי' בתכלית יש ב' מיני בירורי' א' בירור הטוב מן הרע כנ"ל שהוא הזדככות החומר בתכלית עד שיוציאו ממנו כל בחי' הטוב כמו בע"ת האמיתי כנ"ל שמהפך חשך לאור ורע לטוב אבל היינו רק בחי' הטוב הגנוז ברע בהעלם גדול וכן בירור הניצוצים הטובות מע"ש דנוגה לע"ל וכן והוצאתי בלעו כו' ואשר שלט כו' לרע לו כו' ורע הגמור כפסולת גמור יזרוק לחוץ שז"ש ורוח הטומאה כו' ובירור הב' בירור הרע מן הטוב שגנוז ונעלם בו גם במקצת דמקצת שנק' הזדככות הצורה כבירור רטז, גפסולת מתוך אוכל כו' שהן יסורים של צ"ג וכיסורי הגליות עד שישאר הטוב נקי מכל סיג לגמרי כמו שהי' קודם החטא וד"ל. וזהו ההפרש בין צדיק וטוב לו שכולו טוב גם בגופו כמו בנשמתו (כמו במשה שא' בו כי טוב בטי"ת רבתי דבחי' עה"ח כו' שאין מבחי' הרע כלל וכלל אף בגופו (כי הי' משמיטת החסד שקדמה לשמיטה זו) כמשי"ת) וע"כ טוב לו גם בעוה"ז שא"צ בירור וביטוש ביסורים למרק כו' אבל צדיק ורע לו בעוה"ז לפי שתייסרנו רעתו במקצת דמקצת הגנוז בטוב שבו הגם שנק' יסורים של אהבה כו' וכן רשע וטוב לו מצד מקצת הטוב הגנוז בהעלם גדול ברע שבו (רק שבצדיק ורע לו הרע חלק א' מאלף והרשע וטוב לו הטוב חלק א' מאלף כו') אבל רשע ורע לו לפי שאין בו חלק טוב כלל וכלל ע"כ רע לו בלי טוב כלל כי חיותו בעצם רק רע להזיק לבריות ולעצמו וכל חיותו רק כשפועל רע להזיק ועינו רע בעצם כעין רע דבלעם שהי' מקור הקללות כמ"ש את אשר תאור יואר היפוך בחי' הטוב בעצם בחי' עין טוב מקור הברכות והטוב כנ"ל וד"ל (וזהו תמותת רשע רעה שהרעה עצמו תמותת אותו כעלוקה שמושכת הדם הפסולת ומתה כי רע ומות א' הוא וזהו שנק' המת מעיקרו והוא שנק' שטן ומה"מ כו' שממית כל ברי' ונק' קץ כל בשר כו' כידוע והוא בחי' השאול ואבדון כו' שא' לעלוקה ב' בנות ה"ב ה"ב כו' לכלות ולשיצאה בלי שיעור כלל ולא ישבע מזה כלל כמ"ש ג' הנה לא תשבענה שאול כו' כעלוקה שמושכת הפסולת ומתה אלא זהו חיותו דוקא כשמכלה ומפסיד כו') אך זהו דוקא אחר חטא אדה"ר כשאכל מעה"ד טו"ר יש ברע כח המזיק שהוא המות וכיליון שזהו עיקר החטא דגרם מותא כו' אבל אם לא הי' אוכל מעה"ד לא הי' נמשך בחי' המות כלל מעה"ד אע"פ שנק' עה"ד טו"ר כו' כי אין רע יורד מלמעלה כו' אע"פ שאו' ובורא רע זהו רק בחי' הבריאה כשאר הברואים כמו מדה"ד שטבעו לחייב הכל שא"ז רע המזיק ומכלה (מה שא"כ הטורפים ומזיקים כמה"מ שנק' קץ כו' וד"ל שזהו נעשה אחר החטא דוקא) וראי' לזה שלע"ל יבוטלו הטורפים ומזיקים ולא ירעו ולא ישחיתו וכמ"ש וגר זאב עם כבש כו' שהרע המזיק יבוטל וכמו שישחוט ליצה"ר וכן ובלע המות כו' שזהו מצד שלימות הבירורים של עה"ד שהי' ע"י אכילה כו' (ואכילה זו הי' בבחי' הרגשה ושביעה כאור בכלי שאם לא הי' רק הבליעה שאין בה שביעה כלל כנ"ל לא הי' נמשך המות וכיליון כלל) ולאחר הבירור דק"נ בתכלית אז גם בזה החומריות בעונג גשמי כמאכל גשמי ישבעו ויתענגו בעונג אלקי כסעודת לויתן ושוה"ב כו' (וכמו ויחזו את אלקי' ויאכלו כו') ומעין זה הוא סעודת שבת וכלחם דמן ולחה"פ שאין מזה יניקה לרע כלל וכידוע (וגם עכשיו א' ואכלת ושבעת וברכת כו') וא"כ למה הזיק האכילה דעה"ד טו"ר לאדה"ר להמשיך המות והרע בעצם כנ"ל שלא הי' זה קודם שאכל כנ"ל אלא דוקא באכילתו כדי שביעה במורגש הוא שהרגיש ברע כו' שזהו בחי' דעת המרגיש א"ע ביותר ע"כ נק' עה"ד טו"ר וכמ"ש מי הגיד לך כי ערום אתה המן רטז, דהעץ כו' דמשמע דעה"ד זה טבעו לעשות הרגשה באכילתו שיורגש בעצמו ביותר אף בטוב שבו כו' שזהו כל עיקר סיבת התאווה הרעה שנמשך ממנו המות כמו שנראה בחוש שכל התאוות חומריות נמשכים רק מבחי' הרגשת עצמו ביותר כו' כשאול שא' הב הב וכמו בטן רשעים תחסר כו' כמ"ש במ"א ולע"ל יהי' בחי' הרגשה זו עצמה בעונג המורגש בעצמו בבחי' הקדושה האלקי' כמו ישבעו ויתענגו כו' כנ"ל וזהו האות שיהי' בירור הרע דעה"ד שהי' בחטא אדה"ר ואז ממילא לא יהי' שליטה למות כלל כו' ורק הפסולת הגס ביותר יהי' צריך איבוד וכיליון כנ"ל וזהו ההפרש בין קודם החטא דעה"ד שלא הי' בחי' הרגשה כמו ברע גמור (שלא הי' רע במציאות במורגש עדיין בעוה"ז) (וראי' מחמורו של רפב"י שהן בהמות בהררי אלף שקודם חטא וכך יהיו בהמות הטמאות לע"ל כחמורים וסוסים כמו מצהלת הסוס כל מה שהסוס רץ כו' וא' אנו כחמורים ולא כו' וכן עתיד ג"כ חזיר ליטהר כו' אף שיניקתו מן הפסולת כו') ובין אחר חטא העה"ד שצריך בירור בתערובות טו"ר כנ"ל שאז בהכרח גם שישאר פסולת הגס דרע גמור בק"נ קליפות הטמאות לגמרי שיבוערו לגמרי כמ"ש ואת רוח כו' וכן והי' דראון כו' וד"ל. ובזה יובן ג"כ שרש ענין נפילת רפ"ח ניצוצים בשבה"כ ע"י חטא עה"ד דוקא כידוע (שזהו מ"ש דאתגלגלו אתוון דטי"ת ורי"ש כו' כנ"ל) עד שנמשך התהוות ק"נ דבי"ע וק"נ דבריאה רובו טוב כו' כענין שא' שטן ופנינה לש"ש נתכוונו כו' לש"ש ממש כמו משל הזונה עם בן המלך כו' ומ"ש בזוהר דנוגה מפתה לאתתא וזה הי' ערמומי' דנחה"ק זהו בחי' רע דנוגה מצד הקנאה כמו נתן עיניו במק"ר כו' עד בנוגה דעשי' כולו רע גמור רק לקטרג ולפעול רע בפ"מ שהוא המה"מ כו' שנק' קץ כ"ב כו' וכ"ז מצד התערובות רע בטוב וטוב ברע אבל כשנפרד הרע מן הטוב לגמרי והטוב נפרד מן הרע לגמרי כמו לע"ל שנק' עולם ברור אז אין מקום למות וכיליון הנ"ל (משא"כ עכשיו שגם ניצוצות גבוהות יכולים ליפול למטה ורשעי' גמורים יכולים לעלות למעלה שנק' עולם הפוך עליונים למטה כו') וראי' מתה"מ שהמת שהוא אבי אבות כו' יחי' בחיי עולם הנצחיי' כו' כמ"ש ה' ממית ומחי' מוריד שאול ויעל כו' וכמ"ש יחיו מתיך כו' לפי שיהי' שלימות הבירור בעה"ד טו"ר שאז יהי' רק חיים וטוב ויבולע המות כו' כי רוח הטומאה יעביר לגמרי כו' וד"ל (ודוגמא לזה כבר הי' לעולמים מעין עוה"ב שנק' עולם ברור כנ"ל והוא באברהם שכבש הד"מ במתי מספר כי הפריד בעצמו הרע מן הטוב בתכלית הקצה כמו לע"ל וכמ"ש ויחלק כו' (כמ"ש במ"א בענין המאמר יתן כעפר חרבו שדי עפרא כו') ואז נמשלו כבהמו' ורדף אותם כאדם הרודף ומושל על הבהמות כי סר צילם צל אדם מעליהם וכמ"ש איכה ירדוף א' אלף כו' וכמו שהי' בדוד מלך ישראל וכה"ג):
(ג) ומעתה הנה יובן ג"כ בשרש הענין דחלום פרעה בז' פרות רעות שבלעו לז"פ טובות בכלל שמדבר בבחי' טו"ר שבעה"ד כמו שהי' קודם החטא שלא הי' בחי' תערובות כלל בטו"ר בעה"ד זה רק המה כמו ב' ריז, אדברים נבדלים זמ"ז ורחוקים מאד שלא קרב זא"ז כלל ואין בחי' הטוב מסוג וערך דרע כלל (כמו שעצם הטוב והחסד לא יסבול דבר רע ודין וחוב כלל) כמו בחי' הטוב בעצם דמשה שהי' גם בגופו כמו בנשמתו בבחי' הביטול בתכלית (היפוך הרע בעצם דבלעם כו' כנ"ל) וכמו"כ בחי' הרע הוא בעצם שלא יש לו ערך ושייכות עם בחי' הטוב כלל וכלל (אך אינו בבחי' המות וכליון כשאול ומה"מ שנק' קץ כל בשר כנ"ל שא"ז אלא בתערובות טו"ר בחטא עה"ד שנשאר בחי' הפסולת דרע הגס הממית כו' ולא ברע זה דעה"ד קודם החטא כנ"ל וראי' לזה דבליעה זו לא הי' בבחי' אכילה שהוא כליון וההפסד כלל שהרי לא נודע כי באו כו' דהיינו רק שנתעלם ונכלל בהם הז"פ טובות בלי נודע מציאותן כלל וע"כ לא שנתוסף כח כלל בז"פ עי"ז כו' משא"כ בשאול ואבדון ומה"מ שמכלים ומפסידין וזהו עיקר כח חיותן כמזיק וטורף כנ"ל) וע"כ הי' לפלא גדול בעיני פרעה מאחר שאין לזפ"ר שום שייכות כלל לטובות דזפ"ט מהיכן הי' סיבת הבליעה הזאת (שאין זה כעלוקה שיונקת מן הפסולת המושכת ובולעת ומתה וכמ"כ ברע גמור דיצה"ר ומה"מ ששולטי' בבחי' הפגם דחטא ועון להשחית הנה"א כי זהו חלקם וגורלם וע"כ הם מחפשים מאד לקטרג בכל אשר ימצא בטוב דקדושה דוקא מן הטומאה ורע כו' ובפרט לנשמות דקדושה שמקבלים תוס' אור וחיות גדול וראי' מקברי ישראל שמטמאים וזהו עיקר טומאת המת כו' לפי שרושם דקדושה נטמא בטומאת' ע"כ כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו כו' שחושק יותר לטמאו ועובדא דר"ע חסידא יוכיח וכן מ"ש הזהרו בנחמני כו' אבל זפ"ר הללו שאין להם שייכות כלל וכלל עם בחי' הטוב דזפ"ט דקדושה למה בלעום כו' ואיך הי' ביכולת ז"פ רעות כאלו ברקות בשר כו' לבלוע בתוכם לזפ"ט הבריאות ושמינות כו') אך לפי שבמקיפי' דבחי' התוהו יכול להיות דבר והיפוכו כו' כנ"ל וד"ל. ושרש הענין הוא דבאמת מן הפתרון דחלום יובן לכאורה שלא כדומה לגוף החלום שהרי ז' שני הרעות בז' שני הרעב אף שלא נודע שני השבע כלל כי מצד עוצם הרע נשכח כל הטוב ושובע לגמרי כו' עכ"ז הרי הי' האוכל הנקבץ בשני השבע פקדון לארץ בז' שני הרעב שלא נכרתה הארץ ברעב כמ"ש ויקבצו את כל אוכל השני' הטובות כו' וכתיב ויקבוץ את כל אוכל כו' ויצבור בר כחול הים כו' וע"כ בארץ מצרים הי' לחם כו' ויוסף הוא המשביר בר לכל ע"ה וא"כ אין זה דומה לחלום שזפ"ט לא עשו שום רושם לטוב וחיות בזפ"ר כלל כו' וצ"ל שבזה הי' עיקר ענין הפתרון דחלום שכל החלומות הולכין אחר הפה שהוא פה דתיקון דשם מ"ה כו' שהוא בחי' יוסף פותר ותופר כו' שיהי' האוכל דז"ש הטובות פקדון לארץ כו' ואעפ"י שהי' הרעב חזק באמ"צ וכמ"ש הא לכם זרע וזרעתם כו'. והענין הוא דזפ"ט הללו הי' שרשם בבחי' ז"מ הטובות בעצם הטוב דקדושה שכלו חיים וטוב (כמו עוה"ב נק' עולם שכולו טוב כו' וכה"ג) וכמו בצד"ג שעבודת' הוא באוי"ר עצמי' כמו באה"ר בתענוגי' בנשמתו וגם בגופו בלב ובשר ישבע ויתענג על הוי' כמו העונג רוחני שבנשמתו ממש בשוה ריז, בכמו שיהי' בעוה"ב שבחי' עונג הנעלם יבוא במורגש כו' כמ"ש ישבעו ויתענגו כו' וזהו יפות מראה בצורה ובריאות בשר בחומר כנ"ל (והיינו ענין הז"ש דשמיטה שהיתה לפני שמיטה זו שנק' שמיטת החסד כמ"ש בס' התמונה שנמשך משם נשמות הז' רועי' שהן האבות ומשה ואהרן ויוסף ודוד וכמו שכתוב והקימונו עלינו ז' רועי' כו' וכמ"ש כי מן המים משיתיהו (וגם נשמת חנוך שהוא אלי' והוא משיח ויוסף צ"ע שנק' מלך הח' שז"ש ושמנה נסיכי אדם כמ"ש בדרוש דחנוכה) ונשמת יוסף צ"ע הי' משמיטת החסד שכולו טוב וחסד בעצם בצו"ח והי' בכחו להיות למחי' להחיות עם רב זו שזהו שמיטה זו דעכשיו שהיא בבחי' הגבורה ודין קשה (כנראה בעליל במשך זמן בדורות הראשונים שהי' המבול ודור הפלגה וטומאת מצרים וכנען מזוהמת של נחה"ק כו' וחורבן ב"ר מן העונות דע"ז וש"ד כו' וחורבן ב"ש כו' עד גזירות תתנ"ו כו' וכל צרות וכל הדינין קשין במלחמות אוה"ע בכללות כו') ונק' שבע שני הרעות כז"ש הרעב בתוקף הדין הקשה (כמ"ש מי יודע עוז אפיך כו' כי כל ימינו פנו בעברתך כו' כמ"ש במ"א). אך מז"ש הטובות בעצם בחי' שמיטה דחסד הנ"ל הוא שנבלע בהעלם גדול בשמיטה זו דמה"ד דגבו' קשות שנמשך מחטא עה"ד טו"ר כנ"ל וזהו בחלום דבחי' התוהו שיכול להיות דבר והיפוכו בהעלם גדול כו' והי' זה כדי שיבוררו ויומתקו הדינין דשמיטה זו בכל שא"ש דהוי עלמא והיינו מ"ש והי' האוכל לפקדון לארץ כו' ע"י בחי' יוסף צ"ע שהוא מקור התיקון ונק' פותר ותופ"ר כו' וזהו את אשר האלקי' עשה כו' שהוא בחי' הצמצום הראשון כו' הגיד לפרעה דקדושה בחי' המל' ששם מתגלה חו"ג דעה"ד טו"ר ממש וכן זפ"ט וזפ"ר כו' השבע והרעב שז"ש בזוהר דאית יומין ושנין ידיעין לעילא שנק' ימי הטוב או ימי הרעי' דדינין שלטין בי' ובכלל הן ב' שמיטות הנ"ל וד"ל). וענין החלום הב' בז' שבלים כו' זהו ענין בחי' הטו"ר שבעה"ד טו"ר בבחי' צומח בפירות שהרי נק' עה"ד ועץ הוא בבחי' צומח דהיינו בחי' מדות דקטנות כצומח דמדות בתולדות הולד שקטני' מאד לגבי בחי' המדות הטובות דגדלות שהוא בחי' מדות דחי ובכלל זהו ההפרש בין מדות דבריאה שהוא מדות חי לבחי' מדות דיצי' ועשי' שהוא בחי' צומח כו' ולמעלה יובן ג"כ שאותו הענין דבליעת הז"מ דחי דפרות הטובות בזפ"ר הוא עצמן שחוזר ונכפל במדות דקטנות דצומח שהן ז' שבלים הצומחין מן הארץ מלמטה למעלה בבחי' או"ח כו' שז"ש והנה ז' שבלי' עולות בקנה א' דוקא בריאות וטובות (כקטנות המדות בתנוק לטוב באו"כ כמו בוצין בוצין כו') שכלולי' כא' בכלי א' והנה ז' שבלי' דקות ושדופות קדים כו' (כמוץ ותבן דק"נ אשר תדפנו רוח ופטורי' מן המעשר כו'). ולפי מ"ש בלק"ת ע"פ ותאכלנה הפרות כו' הן בבחינת הנוק' דבחי' ב"ן דנוגה דשלטא על דכורא שהן זפ"ט כו' (וע"כ יש שם הוי' בהיפוך בתיבות אלו הפרות יפות המראה והבריאות יו"ד דיפות למטה וה"א דהפרות וכן ה"א דהמראה למעלה מוי"ו דוהבריאו' ע"ש) וכן (וזהו) ענין החלום שפרעה חולם בקטנו' דבחי' התוהו ולפי שהי' קץ לשנתיי' ימי' דתוהו כו' (כמשי"ת):
ריז, ג(ד) והנה להבין ענין ופרעה חולם כו' ומה שייך למ"ש מקודם ויהי מקץ שנתיים ימים דוקא אז ופרעה כו'. הנה יש להקדים תחלה ענין א' והוא הכלל הגדול בכ"מ אשר בכל ההשתלשלות דעו"ע יש בכל א' ב' מדריגות בחי' פנימי' ובחי' חיצוני' בחי' הפנימי' הוא המוסתר ונעלם בו בלתי מתגלה לעין הרואה כלל ובחי' החיצוני' הוא שבא דוקא בבחי' התגלות לעין הרואה והוא שנק' לבוש המכסה ומסתיר על בחי' הפנימי' שבו כמו שאנו רואים בכל דבר יש צורה וחומר בחי' הצורה הוא בחי' האור וחיות הרוחני שבו והחומר הוא בחי' כלי המלביש ומכסה לאור הרוחני כאור וחיות הנפש בגוף שמוסתר ונעלם בו והגוף שהוא חומר הכלי מלביש לנפש הרוחני' וכך בכל אבר ואבר בפרט כחומר של כלי העין שמלביש ומכסה לאור הראי' הרוחני' וכמוח הגשמי שהוא כלי לאור השכל כו' שכ"ז דמיון להבין ב' מדריגות דפנימית וחיצוני' שנק' או"כ צו"ח בכל העולמות הרוחני' כגלגל השמש שיש בו צו"ח נפש וגוף וכך גם במלאכים באופני' וחיוה"ק דיצי' ושרפים דעולם הבריאה כו' (שחומר שלהם מורכב מאש ורוח כמ"ש הרמב"ן) וכ"ז מצד כח הפועל האלקי בנבראים הכולל כל הנמצאים מפעולתו שדומים לפועל שכלול ג"כ מב' מדריגות הללו דפנימי' וחיצוני' או"כ כו' והוא בחי' המל' שכולל כל התהוות העולמות שמתהוים מאין ליש שבחי' החיצוני' שבמל' הוא בחי' האותיות האלקיי' שבהן נבראו כל העולמות שנק' כלים לאורות דע"ס דמל' בחב"ד חג"ת כו' שהן בבחי' ההסתר והעלם כו' וכך בדרך פרט בע"ס דמל' כל עליון מוסתר ומכוסה בתחתון הימנו כמו חב"ד בחג"ת כו' וכל בחי' המל' באו"כ מלביש למדות דז"א והוא ד' רבתי דאחד כו' כידוע וכך עד רום המעלות ובכלל כמו המדות מלבישין לשכל והשכל מלביש לרצון ותענוג מלובש ברצון והעצמות ממש מוסתר לגמרי וד"ל. וכך למעלה בבחי' עצמו' אוא"ס שבכתר נק' סדכ"ס דלמחת"ב אע"פ שגם בחי' חו"ב נק' סתימא לגבי המדות כו' עד"מ הרצון שמלובש בשכל וטעם והשכל מוסתר במדות והמדות במח' ומח' מוסתר בדיבור והדיבור מוסתר במעשה כו' וכך יובן בדרך כלל במע"ב שעלה ברצונו לברוא יש מאין ונתלבש הרצון הזה בשכל וטעם לרצון עד"מ אדם שרוצה לבנות בנין שהוא רצון שלמעלה מן הטעם ונק' טעם לרצון כלי חיצוני' שבו מוסתר הרצון בעצם ואח"כ ירד עוד השכל וטעם במדות נק' השכל או"פ והמדות כלי חיצוני המלבישו וכן מדות למח' וממח' לדיבור בי"מ יהי אור יהי רקיע וכה"ג עד בחי' המעשה שמלבשת לכולם כו' וד"ל. ואמנם הנה באמת תכלית המכוון הי' בהשתלשלות העולמות בכלל ובפרט כנ"ל שיהי' בחי' הפנימי' מתגלה ומאיר למטה ע"י הכלי החיצוני' דוקא ולא ישאר בבחי' ההסתר והעלם בכלל שלא יהי' המסתירו ומעלימו כלל (והוא ענין בחי' ביטול דאין שבצורה הרוחני הגובר על החומר שהוא הכלי החיצוני שהוא בבחי' יש ודבר נפרד עד שיהי' גם הוא בבחי' ביטול היש לאין כמו בחי' האור הפנימי שבו כו') וראי' לזה ממה שאנו רואים בכל הברואים שכלולים מחו"צ או"כ (שהוא בחי' אין ריז, דויש רוחני וגשמי כנ"ל) ובפרט בברואים העליונים בגלגלים שנפש הגלגל או' שירה בביטול היש לאין האלקי בכל רגע בסיבובו תמיד כמ"ש וצבא השמים כו' וגובר על בחי' חומר הגלגל שיסובב במרוצה גדולה וכך הכוכבים ומזלות בהילוכם וכל צבאם ומזה יובן בדוגמא לעולם הרוחני יותר כאופנים וחיות בלכתם שהאור והצורה שבהן או' שירה וגוברים על החומר שלא יסבו בלכתם כו' וכמו"כ ביטול הנשמות האלקי' בהשגה והתבוננות שיגבר על חומר הגוף שיכנע ויבוטל גם הוא בחיצוני' לב בשר בביטול היש הגס לאין האלקי כו' וד"ל (וע"כ אנו רואים שיש ביטול והתכללות דצורה גם בחומר שלהם בכל הברואים הגשמיי' ג"כ כמו הנשימה בחיות שבאדם ובהמה שרו"ש כו' והוא בחי' התגלות דפנימי' בחיצוני' הכלי שהיא החומר דוקא כנ"ל וד"ל) וכמו גילוי האור וחיות הרוחני שבשכל שבא בכלי המוח החיצוני דוקא להשכיל שכל ממש וכאור הראי' הרוחני' ממש שמתגלה בחומר העין שחומר העין עצמו הוא שרואה ראי' גשמי' ממש וכך בכל האיברים כו'. אך באמת א"א שיאיר אור הצורה הרוחני בחומר הגשמי כמו שהוא ממש שא"כ הי' גם הגשם רוחני וזה בלתי אפשר שהרי הרוחני מושלל לגמרי מכל תואר גשמי ואין ערוך ויחוס כלל ביניהם כ"א ע"י אמצעי כו' (כמ"ש במ"א) וא"כ יש ודאי שינוי המהות בהאיר אור הצורה בחומר ע"י לבוש החומר הגס כמו ראי' גשמי' שמצד חומר העין שנעשה מן הראי' רוחני' שבנפש עצמ' וכה"ג באור השכלי שבכלי המוח ומדות שבלב כו' ואע"פ שיהי' הכלי מזוכך ביותר נק' לבוש עכ"פ אלא שהוא לבוש זך וכך הוא בכל עולם ועולם לפ"ע גם במלאכי' עליונים עד בחי' המל' עצמה שבחי' הכלי שהוא האותיות דשם אלקי' שמסתיר על שם הוי' הפנימי' שבו ואע"פ שיאיר אור דהוי' דהיינו מוחין ומדות דמל' בכלי שהוא שם אלקי' הרי א' כי שמש ומגן הוי' אלקי' כמגן שנק' נרתק לשמש כידוע וד"ל. ואמנם עכ"ז יכול להיות בחי' התגלות כל הפנימי' בחיצוני' כמו שהוא ממש באופן שלא יסתיר הכלי כלל וכמו שאנו רואים בנפש האדם שבפנים שלו מאיר בחי' הפנימי' ועצמי' שלו דוקא כמו אור פנימי' השכל שבמוח ופנימי' הרצון והתענוג שבעצמות הנפש ממש הוא שמתגלה בפנים שזהו שיאיר הפנים מחידוש אור השכל פנימי שבמוח כמ"ש חכ' אדם תאיר פניו כידוע או מעונג נפלא מאד מבשורה טובה שנוגע לפנימי' חיות נפשו ממש כו' וכה"ג יש ודאי במדות שבלב בעת שמחתו שיאיר בו מנקודת פנימי' הנפש כמו ביין המשמח הלב שמגלה כל מצפוני' שהי' גנוז בהעלם גדול בעצמות הנפש ממש אע"פ שמדות שבלב נק' לבוש למוחין כו' וד"ל וכך יובן למעלה בבחי' המוחין ומדות עליוני' דאצי' שגם שעליון מלובש ומכוסה בתחתון שנק' כלי ולבוש להעלימו כנ"ל ומה שמתגלה אינו באה אלא בשינוי המהות כמו מרצון לשכל ומשכל למדות שבלב כו' בהתלבשות הצורה בחומר כראי' בעין כנ"ל מ"מ יכול להיות שיהי' בחינת התגלות דפנימי' ועצמי' דעליון בתחתון כמו פנימי' הרצון בעצם או התענוג העצמי שיתגלה בשכל וטעם שבמוח החכ' ואינו עושה שינוי המהות כלל כחכמת אדם תאיר פניו ריח, אשמצד גילוי הפנימי' בעונג שבחידוש השכל ממקורו וכמו במ"ת שבאור פניך נתת לנו כו' (כמשי"ת) וכן מפנימי' השכל שנק' סוד כמוס שמתגלה בכלי המוח דוקא וכה"ג במדות שבלב שיאיר בהן מבחי' הפנימי' ועצמו' דרצון וח"ע שבראש בלי שינוי המהות כלל הוא בחי' שמחה עליונה במדות דשם הוי' כמו ישמח הוי' כו' וכמו בשמחת לבו כו' וכמו בשמחת הלב שמגלה כל הצפון כנ"ל וד"ל (וכך יכול להיות גילוי הפנימי' דמדות שבלב ממש באותיות המח' שלא יעלימו כלל וכן פנימי' המח' יאיר בדיבור בלי העלם כלל וכן מאותיות הדיבור במעשה שנמצא שיאיר כל בחי' פנימי' הרצון ותענוג גם במעשה כו') (וכמו שיהי' לע"ל דכתיב ונגלה כבוד הוי' שהן פנימי' המוחין ומדות דאצי' בשם הוי' בלי העלם דשם אלקי' כמא' שלע"ל יוציא חמה מנרתקה שהוא שם אלקי' שנק' נרתק לשם הוי' כו' וראו כ"ב כי פי הוי' ממש דיבר כו') וכן גילוי הפנימי' שבדיבור העליון על כל הברואים שנתהוו מחיצוני' הדיבור בבחי' המעשה שהרי יפול פחד אלקי' על כל הברואים כו' (וכמו שיהי' גילוי אור דפנימי' ח"ע שבטעמי מצו' וכן אור הנבואה בכל בשר כו'):
(ה) והנה ע"פ כל הנ"ל יובן ג"כ בענין מאמר הזוהר דג' קשרין הן ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב"ה כו' שיש בכ"א ב' מדריגות דבחי' פנימי' וחיצוני' הנ"ל והוא כידוע דקוב"ה סו"ג דבחי' הפנימי' בכלל נק' סתים שמוסתר ונעלם בלתי מתגלה כנ"ל בענין או"כ דע"ס בכלל ובע"ס עצמן בחי' המוחין דחב"ד מוסתר ונעלם בחג"ת וחג"ת בנה"י כו' עד בחי' סדכ"ס דלמחת"ב כו' וכמו"כ אורייתא סו"ג ג"כ בב' מדריגות הללו דפנימי' וחיצוני' והיינו בחינת פנימי' דח"ע שנק' תוש"מ שנק' טעם כמוס לרצה"ע שבמצו' שבבחי' ח"ס דא"א והן בחי' טעמי מצות שיתגלו לע"ל ברזין וסודות התורה שנק' פלאות חכ' או תעלומות ח"ע כו' כידוע ובחי' גלי' שבתורה הוא אותיות שבתורה שבאים בהתגלות ובהגבלה שמלבישים לבחי' הפנימי' דח"ע הגנוז ונעלם בהן כו' ובכלל זהו בחי' טנת"א דתושב"כ שהאותיות הן בחינת הכלי' החיצוני' (וכן התגין ונקודות שנדרש מהן כל דרש כמו ר"ע הי' דורש על כל קוץ כו') ובחי' הטעמים ונגינות שבזרקא כו' זהו בחי' הפנימי' דעונג שבח"ע דתושמ"ע שנק' רננא ושיר כמו ויהי שירו כו' וע"ז א' הנסתרות להוי' אלקינו בחי' סתים דאורייתא הנ"ל והנגלות לנו ולבנינו כו' וד"ל. והנה כמו"כ יש ב' מדריגות דפנימי' וחיצוני' גם בנש"י מאחר שג' קשרין הן כו' (וכן בבחי' ציור אדם דוקא באו"כ פנים ואחור כמו שבתו' א' כתובה פנים ואחור לפי שהתורה בבחי' אדם כמ"ש וזאת תורת האדם דוקא) והוא מה שאנו רואים דנר הוי' נשמת אדם שבחי' הפנימי' שבה בפנימי' הרצון והתענוג האלקי שבה שמוסתר ונעלם במוחין וגם בחי' המוחין דחב"ד בהשגת אלקות מוסתר במדות שבלב אוי"ר שנק' נגלות לגבי בחי' הפנימי' דמוחין כו' שאינו נראה לעין כלל ובחי' התפעלות דאוי"ר שבלב הרי הוא בגלוי לעין בשר כו' וכמו דאורייתא סו"ג כמו טנת"א שבתו' כנ"ל כך נש"י סו"ג בפנימי' וחיצוני' ריח, בוכמו שיש בחי' טעמי' שבתו' שהוא כעונג האלקי שבחכמה דתורה כך יש בחי' טעמי' דעונג העליון במוחין דנשמה האלקי' (וכמשי"ת) וכ"ז דאורייתא וישראל סו"ג היינו משום דקוב"ה סו"ג כנ"ל שהוא בבחי' ציור אדה"ע דאצי' ולמעלה שיש בו בחינת פנימי' דכתר וחב"ד כו' וחיצוני' כמו המדות ומחודו"מ כו' כנ"ל וד"ל. והנה מבואר למעלה דתכלית המכוון הי' בהשתלשלות העולמות מרכ"ד עד סוכד"ר שיהי' בחי' הפנימי' שבכל עולם מתגלה בחיצוני' הכלי' דוקא בלי הסתר והעלם כלל כמו שיהי' לע"ל כנ"ל באורך (ומ"ש כי טוב כי טוב לגנוז האור בכלי גניזה זו היינו שיאיר האור בכלי דוקא דהיינו שיהי' מאיר ע"י לבוש זך בכלי' נאים שהן לבושי' וכלי' דמעהמ"צ כמשי"ת) וז"ש בכ"מ בכלליו' המכוון בתו"מ אשר יעשה האדם התחתון למטה וחי בהם שיאיר שם הוי' בשם אלקי' דוקא כמ"ש כי הוי' הוא האלקי' כולא חד ממש בלי העלם והסתר דשם אלקי' כו' וזהו שנק' עובד אלקי' כמו שנק' עובד הוי' והוא מצד בחי' גילוי אור הפנימי' דמוחין ומדות כו' דשם הוי' באלקי' דוקא והיינו בתפלה שהוא יחוד דהוי' ואלקי' בק"ש באהבה דבכל לבבך כו' שזהו בחי' התגלות הפנימי' במדות שבלב מן הפנימי' דמוחין בהשגות דיחו"ע כו' שהוא ג"כ גילוי אור הפנימי' דעונג העליון בחו"ב כו' והוא במצות ת"ת שא' והיו הדברים האלה אשר אנכי ממש כו' כמו שהי' במ"ת שהי' אז בחינת התגלות דפנימי' הח"ע דתו' בחיצוני' הדיבור בא' אנכי הוי' כו' (ע"כ א' אנכי מי שאנכי שהוא בחי' סדכ"ס הוא הוי' אלקיך ממש בלי העלם הכלי כלל) שהרי עכ"ד פ"נ כו' והוא מצד גילוי הפנימי' דחכמת אדה"ע דקוב"ה סתים הוא בחי' סתים דאוריי' וסתים דנש"י דג' קשרין הן בבחי' הפנימי' שנק' סתים דוקא וכמ"ש פב"פ דיבר הוי' עמכם פנימי' בפנימי' דוקא כמו וזאת לפנים בישראל ונק' תו' האדם בפנימי' דאדם וגם בחיצוני' בבחי' גלי' באותיות התו' שהן מקור חיות הנשמות כמ"ש כי אמרתך חייתני וכמו במ"ת ששמעו קול אלקי' מדבר כו' ואע"פ שא' הנסתרות לה' אלקינו דוקא רק הנגלות לנו ולבנינו כו' דמשמע דיש הפרש בזה דנסתרות דתורה להוי' אלקינו למעלה כו' הענין הוא דסתים דתורה בא בגילוי בנגלות לנו ולבנינו לשמור ולעשות בלי העלם והוא במה שבא האורות בכלים במעהמ"צ שהוא בחי' גילוי הפנימי' בחיצוני' כנ"ל בענין טנת"א דתורה כו' וכמו שהי' במ"ת שבאור פניך ממש נתת לנו כו' ודבריו חיים וקיימים וזהו והיו הדברים האלה ממש כו' על לבבך ושננתם כו' דכמו דסו"ג בקוב"ה נגלה הפנימי' בחיצוני' כך בסתים דאורייתא וישראל דג' קשרין הן בב' מדריגות דסו"ג כא' ממש וד"ל. אך הנה כ"ז שבחי' הפנימי' יוכל לבוא בהתגלות בחיצוני' היינו בבחי' או"י שהולך האור מלמעלה למטה מעליון לתחתון ואע"פ שבסדר ההשתלשלות כל עליון מתלבש בתחתון כנ"ל כמו שהרצון מתלבש בשכל ונעלם בו וכן השכל במדות (וכמו במע"ב כו') זהו רק בחי' חיצוני' שבעליון שמתלבש ונעלם בתחתון אבל בחי' הפנימי' שבו בוקע לכלי החיצוני' דתחתון ויאיר בו שלא בבחי' העלם כלל וראי' מגילוי אור הפנימי' דרצון וחכ' בשעת מ"ת עד שהאיר הפנימי' גם במדות ריח, גומעשה והוא בנש"י בפנימי' המוחין ומדות שבלב עד שעכ"ד כו' וגם בבחי' המעשה שלהם כאשר א' נעשה כו' נקבע לדורות גילוי בחי' פנימי' אף במעשה בלבד והוא בחי' הכוונה הפנימי' ורעותא דלבא שיש במעהמ"צ בכאו"א מישראל ואף שמחה של מצוה מפנימי' העונג ושמחה שא' ונעשה רצונו כו' וכה"ג וזהו מצד ענין ירידת העליון בתחתון בבחי' הפנימי' שבו דוקא כמו שהי' במ"ת שירד הוי' על ה"ס וא' אנכי ממש הוי' אלקיך כנ"ל. והנה באמת מה שהי' במ"ת זהו דוגמא דלע"ל ממש שיתגלה כל בחי' פנימי' שבעליון שנק' סדכ"ס בנש"י למטה כמו שהוא למעלה ממש כמ"ש ולא יכנף עוד כו' וע"כ גם בחיצוני' דחיצוני' כמ"ש בגופין יאיר להן מאור חיי החיים כו' וכך הי' במ"ת דבאור פניך ממש כו' שהאיר כל בחינת הפנימי' דמשפיע במקבל וע"כ א' דישראל שעמדו בה"ס פסקה מהן זוהמא דנחה"ק כמו שיבוער רוח הטומאה דלע"ל ולז"א חרות על הלוחות חירות ממ"ה דהמות בא מסט' דרע דק"נ שהי' בסיבת חטא עה"ד כו' ומפני שנתגלה כל בחי' הפנימי' האור דח"ע בחיצוני' דוקא ממילא נפסק מהן כל בחי' הרע דק"נ לגמרי מכל וכל כי נדחה החושך דק"נ מפני האור כו' וזהו ענין לוחות הראשונ' שהי' חרות שהיו כתובים מב' עבריהם שגם בחי' חיצוני' ואחוריים דח"ע הי' בבחי' גילוי אור הפנימי' מפני שאין הכלי מסתיר האור כלל כנ"ל וד"ל (וכמ"ש במ"א עמ"ש מי כמוך באלים הוי' שזהו בחי' ח"ת דתו"מ שאין הכלי מסתיר לאור כלל כמו שיהי' לע"ל וכמ"ש הוי' אלקיו עמו דשם אלקי' שהוא הכלי עמ"ו בשוה לשם הוי' ממש כו' בלי העלם כלל כנ"ל וד"ל). אבל הנה לאחר שחטאו בחטא העגל שנסתלק מהם בחי' אור הפנימי' ועצמי' דאוא"ס שבכח"ב ומדות כו' שקבלו במ"ת (שהן ב' כתרי' כו' כמ"ש ויתנצלו כו') הנה זהו כמו שהוא בבחי' או"ח מלמטה למעלה שהתחתון עולה ומלביש לעליון ועליון לעליון הימנו עד שכל בחי' פנימי' מוסתר ועולה למעלה כמו המח' עולה להלביש למדות שבלב ומדות שבלב עולים ומלבישים לשכל ושכל לרצון ורצון לתענוג כו' (שזהו כמו עד"מ בשינה שעולה פנימי' כח המעשה והתנועה למעלה ולא נשאר רק החיצוני' שמלביש לפנימי' וכן פנימי' שבדו"מ עולה למעלה ולא נשאר רק כח הדמיון שבמח' ותנועה חיצוני' בשפתיו כו' וכן פנימי' המדות מתכסי' בחיצוני' דהבל הלב וכן פנימי' דכח השכל והרצון עולה הכל בעצמות הנפש בבחי' ההעלם וההסתר לגמרי כו') ואז ממילא יש מקום לשליטת החיצוני' בחיצוני' הכלי' כידוע וזה הי' בחטא העגל (והי' זה מצד ששלט עין הרע דשטן במ"ת שהי' בחי' התגלות הפנימי' בחיצוני' כו' וע"כ לוחות ראשונו' נשברו כמ"ש במ"א) ולזאת הוצרך להיות בהיפוך שהוא להיות האור גנוז ונעלם בכלי דוקא דהיינו שיהי' הכלי מכסה ומלביש לאור הפנימי שלא ישלטו חיצוני' בפנימי' והיינו ענין לוחות האחרונו' שלא היו כתובים מב' עבריהם בשוה אלא הי' בחי' חיצוני' מלביש לפנימי' כמו מגלה כתובה פנים ואחור כו' והיינו ענין התלבשות החכ' דתורה בעה"ד טו"ר לברר ולתקן שצריך להתלבש בחיצוני' דוקא וכענין ריח, דנובלות חש"מ תורה כו' והוא כמו ענין המצות דעכשיו שנק' כלים ולבושים להלביש לאור הפנימי' דשם הוי' שבתוכם אע"פ שנק' מצות הוי' ממש (וכן תורת הוי' ממש אע"פ שמתגלה בפה בדיבור כמ"ש ואשים דברי בפי"ך מ"מ מוסתר בדיבור זה בחי' הפנימי' כו') ולא עוד אלא שהעיקר הוא בחי' הכלי שהוא המעשה או הדיבור בנגלה שבתורה וכמו שמכריזי' בג"ע אשרי מי שבא לכאן ותלמודו שלמד בעוה"ז שמלובש בדברי' גשמיי' דק"נ בידו כו' וכן א' העוסק בתורה לשמה מגלין לו רזי תורה כו' שבחי' הפנימי' דרזי תורה וכהשגות הנשמות בג"ע אינו בא אלא מבחי' הגלי' שבתורה כו' וכן המצו' הן בחי' כלי' מכלי' שונים להעלים אור הגנוז בהן ולע"ל יתגלה בהן האור דהוי' וכידוע דמצוה בא"ת ב"ש הוא שם הוי' כו' וע"ז אמר ולא יכנף עוד כו' כידוע וגם שהמצות עושים למעלה תוס' אורות באצילות כמ"ש בע"ח אבל זהו להוסיף אורות בכלים דוקא כו' (וכמו משל מתן בסתר כידוע שלע"ל יתגלה האור שבכלים וזהו עיקר בחינת התיקון להיות בחי' ריבוי הכלים כו' כמ"ש במ"א עמ"ש ויין מלכות רב כו' והשקות בכלי זהב כו') ומה שלא יהי' הכלי מסתיר כלל לאור כנ"ל זה יהי' לע"ל דוקא אבל עכשיו נהפוך הוא שהכלי מסתיר לאור כמו שרואים בנגלה שבתורה שמסתיר על הפנימי' וסודות שבתורה שנק' סוד סתום ואינו נגלה רק ליראי הוי' כמ"ש סוד הוי' כו' וכן במצו' אינו רק בחי' המעשה אף בלא כוונה פנימי' רק אוי"ר ששייך למעשה כמו בקבעומ"ש וכן במצות אוי"ר שבק"ש הוא אשר נמשך מהתבוננות והשגה דבינה שזהו בחי' חיצוני' שמלביש לפנימי' המוחין ופנימי' הלב כו' ולפי"ז מ"ש הנסתרות להוי' אלקינו היינו כפשוטו שהפנימי' דמוחין ופנימי' התורה שנק' נסתרות ממש שאינן באים בגילוי כלל כי מלובשים ונעלמים בחיצוני' שהוא מ"ש והנגלות לנו כו' (ו"ה דשם הוי' שהן תו"מ הנגלות) ופסוק זה מדבר כשיהיו ישראל בגלות (כמ"ש בפ' נצבים) ויתשם מעל אדמתם כו' הנסתרות כו' ולכאורה אין לזה חיבור וסמיכות כלל אך לפי שבגלות הוא בבחי' שינה כנ"ל שאז העיקר הוא בחינת המעשה בכלי' חיצוני' הנגלי' לנו כו' והפנימי' בבחי' הסתר והעלם ונק' נסתרות לה' אלקינו כו' (משא"כ בזמן בהמ"ק בא"י שהי' בחי' גילוי הפנימי' דאוא"ס בכח"ב ומדות כו' גם בחיצוני' מעין שהי' במ"ת כמ"ש יוחנן כה"ג ביטול המעוררי' שאו' עורה למה תישן ה' כו' וכי יש שינה לפני המקום דלית גבינין כו' ונק' ע"פ דלא נאים כו' שאז אין מקום ליניקות הע"ש דק"נ רק כפי המדה מחיצוני' דחיצוני' דשם אלקי' כידוע וד"ל):
(ו) והנה אחר כל הנ"ל בענין הקדמ' הזאת יובן בדרך כללות במ"ש ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם כו'. דהנה מבואר למעלה דיש בחי' פרעה דקדושה שהוא בחי' המל' שמתלבשת בבי"ע כו' שהוא בבחי' התגלות כמ"ש בזוהר דאתפריעו ואתגלו כל נהורין עילאין כו'. ואמנם יש בענין פריעה והתגלות זו ב' אופני' א' בחי' החיצוני' שמלביש ומכסה את הפנימי' כמו בחי' האותיות שנק' כלים כנ"ל כמו ריט, אבכנ"י שהן בבחי' סו"ג כנ"ל דבחי' החיצוני' באוי"ר שבלב שנולד מן השכל נק' כיסוי ולבוש לפנימי' המוחין והמדות כו' שזהו כפי סדר ההשתלשלות דתחתון מלביש לעליון ועליון מוסתר ונעלם בתחתון כנ"ל ואע"פ שנק' כיסוי לכסות הפנימי' אבל הרי בחי' הכלי' שנק' אותיות הן בבחי' גילוי למטה דוקא (וכנ"ל במ"ש והנגלות לנו כו') וזהו דוקא בבחי' או"ח מלמטה למעלה כמו בשינה כנ"ל והיינו ג"כ פי' ופרעה חולם כו' שזהו בזמה"ג דכנ"י בבחי' שינה בהסתלקות בחי' הפנימי' למעלה (והחיצוני' כמו באוי"ר למעשה והמעשה עצמה מלביש לפנימי' זהו ע"י בחי' התיקון דשם מ"ה כמשי"ת) וע"כ יכול להוליד מבינה שהוא היאור כנ"ל ז"פ רעות שהן ז' מדות רעות דק"נ מיד אחר הולד ז' פרות טובות בחי' ז"מ דקדושה כנ"ל (מצד בחי' התגלות דעה"ד טו"ר במל' בחו"ג המגולי' דוקא כידוע) והוא מה שיש יניקה לפרעה דקליפה בחי' מל' דק"נ שאזלע"ז כו' שבריבוי הצמצומי' בהשתלשלות מפרעה העליון דקדושה נמשך בחי' פרעה התחתון שהוא מל' דק"נ והיינו בבחי' החלום דשינה דוקא שהוא בבחי' הקטנות בהסתלקות הפנימי' דמוחין ומדות וגם במחדו"מ כנ"ל וכן בכל גלות שא' אני ישינה כו' (וכן בזוהר דקוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא כו' וע"ז א' עורה למה תישן הוי' כו') (וע"כ פרע"ה הב' שלא ידע את יוסף בחי' צ"ע הפותר חלומות כו' א' לא ידעתי את הוי' כלל שזהו בחי' השכחה שבאחוריים דדעת שנמשך בק"נ מצד בחי' התגלות דמל' דקדושה בחיצוני' ביותר שנק' עלמא דאתגלי' בבחי' יש גמור כו' ששולט שם יניקות החיצוני' אבל בסמוי מן העין דוקא שם הברכה מצוי' ממקור הברכות כמ"ש ואת צנועים חכמה צנועי' בהצנע לכת בלי גילוי לבחי' יש ודבר מה כלל שלא נראה לעין שזהו בחינת עלמא דאתכסיי' שהוא בחי' הפנימי' המוסתר ונעלם מן העין (כנ"ל בבחי' הסתר אורות בכלים דוקא) וכמ"ש כי טוב טוב לגנוז האור בכלי דוקא שזהו עיקר בחי' התיקון להיות שמורין מן העין שאז נשמר מעין רע דק"נ (וכמו שרואים למטה בכל מידי דצייר וחתים כו') ובעלמא דאתכסיי' שהוא בחי' הפנימי' הנסתר שם הוא מקום הזכרון דייקא היפוך השכחה שהוא בפנימי' החכ' דאור אבא כידוע בענין התפילין במ"ש ולזכרון בין עיניך כו' וכמ"ש במ"א). וזהו ופרעה חולם שהוא גם בחי' התגלות דאותיות מחודו"מ שעולים בהסתלקות בשינה בחלום שיכול להיות אז יניקת הק"נ מחיצוני' דחיצוני' כנ"ל כו' אבל אופן הב' בלשון פרעה הוא בחי' התגלות הפנימי' דוקא כי ל' פריעה לא שייך רק לגלות מתוך ההעלם והכיסוי שהי' בתחלה וכמו ופרע ראש האשה שזהו לגלות המכסה אשר על ראשה ואם אין כיסוי בתחלה לא שייך לשון פריעה כלל וכמו ענין פריעה דמילה שא' מל ולא פרע כאלו לא מל שזהו להסיר גם העור הדק המכסה וחופף על הברית שאז נק' פריעה שזהו בחי' התגלות הפנימי' דוקא וכך כל לשון פריעה אינו רק התגלות של הפנימי' שהי' מכוסה ונעלם בתחלה (כמו בפרוע פרעות בישראל כו') והענין הוא כמבואר למעלה בעיקר המכוון שהוא בהשתלשלות העולמות שיהי' התגלות הפנימי' ריט, בבחיצוני' הכלי' דוקא באופן שלא יסתיר הכלי לאור כלל וכמו שהי' במ"ת בהגלות נגלות אור פנים העליון דח"ע ופנימי' העונג ורצה"ע במ"ש אנכי כו' וכמו שיהי' לע"ל שיתגלה כל בחי' הפנימי' בחיצוני' למטה כמו למעלה כנ"ל (שבאופן זה לא שייך ענין השכחה כלל שאינו אלא בבחי' אחוריים דחכ' ובאופן זה אין חיצוני' נבדל מן הפנימי' כלל כמו לוחות הראשונו' כנ"ל וגם לא שייך ענין שליטת עין רע דק"נ ויהי' הברכה מצוי' למטה לעין כל כמו למעלה ממש (כמ"ש ביוסף צ"ע על"י עי"ן מטעם זה כמ"ש במ"א) (משא"כ עתה אין הברכה רק בסמוי מן העין כמו ואת צנועים כו' מטעם הנ"ל) והנה כדי שיאיר בחי' הפנימי' בחיצוני' הכלי' כמו יאר הוי' פניו אליך וכמו את פניך הוי' אבקש וכה"ג צ"ל תחלה הסרת כסוי הגס שנדבק בחיצוני' הכלי' מיניקת החיצוני' דק"נ וזהו ענין פריעה שהוא להסיר בחי' הכסוי גמור שבברית גם עור הדק כדי שיפרע ויתגלה בחי' הפנימי' שביסוד כו' כידוע בענין מילה ופריעה דמילה הוא הסרת ערלה הגס כעוונות ממש שהן מבדילי' כו' ואמנם גם תאוות היתר שהוא ערלת הלב ע"ז א' ומלתם את ערלת לבבכם כו' שזהו ענין פריעה לגלות גם המכסה הדק כמו תאוות היתר כענין קדש עצמך במותר לך שמסתירים גם הם בחי' פנימי' אור הוי' שלא יתגלה ויוקבע במוח ולב בעומק המושג ועומק פנימי' הלב רק בחיצוני' מרחוק ה' נראה לו בהשגת שכל והתפעלות אוי"ר חיצוני' כנ"ל ואפי' בחי' אוי"ר טבעי' שבנה"ב שנמשך משרשם בבחי' פני ארי' ופני שור דמרכבה דיצירה אינו נמשך בגילוי גמור בלב הטבעי בפנימי' ממש כ"א אחר הסרת הערלה שבלב החומרי במילה ופריעה (וז"ש וארא כעין החשמל ומתוכה ד' חיות כו' ח"ש מ"ל שהוא בחי' מילה להסיר בחי' החשך דק"נ תחלה כו' וזהו ג"כ שמרומז בר"ת דמי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה וס"ת דמי יעלה כו' הוא שם הוי' כידוע שזהו בחי' פנימי' התוה"ק שא' ע"ז מי יעלה לנו השמימ"ה בשרש דטה"ע שראה ויספרה כו' וכן מעבר לים הקדמוני דח"ע דתושמ"ע שמשם יאיר אור הפנימי' בחיצוני' בכלי' דתו"מ למטה כמו למעלה ממש ע"ז א' מי יעלה כו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך בבחי' כלי' החיצוני' בדיבור בפה בנגלה שבתו' שלמטה שמלובש בדברים גשמיי' ובלבבך לכוין לעשות המצו' בקבעומ"ש לבד זהו שם הוי' דתו"מ למטה כמו למעלה ממש לפי שאין הכלי מסתיר לאור כלל וא"צ לעלות לשמים העליונים כו' והיינו כאשר יוסר בחי' הכיסוי דערלת הלב במילה ופריעה דוקא כנ"ל וזהו שר"ת דמי יעלה כו' אותיות מילה מ"ל י"ה כו' שבזה מתגלה הפנימי' די"ה שנק' נסתרות כו' כנ"ל וד"ל). וזהו ענין הב' בפי' פרעה שנגלה ונפרע מן הכיסוי שיקרע המסך שלמטה ג"כ והיינו ג"כ ענין השפלות והכנעה כעפר ממש שעי"ז יהי' גילוי זה שנק' פריעה דכל האורות הפנימי' והיינו שאותיות פרעה הן אותיות העפר והוא שע"י עוצם השפלות כעפר לכל נגלה אוצר של י"ש הפנימי' שמפני זה נק' כנ"י בשם אשה יראת ה' בבחי' יר"ע ויר"ת כו' וא"א להיות גילוי אוצר העליון דיר"ע שהוא פנימי' חכ"ע כמ"ש הן יראת ריט, גה' היא חכ' כ"א ע"י שמשים נפשו כעפר לכל (וראי' ממה שאו' ונפשי כעפר לכל אז פתח לבי בתורתך כו' וכמו משה שהי' עניו מכל האדם הי' בו אור פנימי' דח"ע כו'). וביאור הדבר ידוע ששרש כל התאות רעות נמשך בסיבת גסות הרוח בלבד שזהו מה שמחשיב א"ע לבחי' יש ודבר גדול ומרגיש א"ע ביותר להיותו יקיר וחכים מאד מאד בעצמו וע"כ יחשוק תמיד למלאות רצונו וחפצו שלא יחסר לו דבר וחצי דבר מכל אשר יתאוה תאוה חפצו ותשוקתו באש זרה להיות כרצונו למלאות תאוותו באמרו שהוא ראוי לכך וא"א לו להשפיל א"ע להסתפק במועט וא"א לו כלל שלא למלאות רצונו בגדולות כי מצד גסות רוחו ילך שובב בלבו להתאוות לכל דבר ולא יספיק לו לשמוח בחלקו יהי' איך שיהי' כ"א אחר שיקבל ביטושי' גדולים בגשמי' או ישפיל את רוחו בעצמו באמת אז יכנע לבבו הערל ויהי' נבזה בעיניו נמאס בלב נשבר מאד עד שיהי' בשפלות כעפר לכל לא יחפוץ למלאות רצונו בגדולות וישמח בחלקו ויפרוש א"ע מכל מותרות ותאוות זרות כי אינו בחי' יש ודבר בעצמו כלל ואינו מרגיש א"ע כ"כ לומר בנפשו שצריך הוא להרבה כו' ועל יסוד זה הוא שניתן לאדם יסורים וביטושים רבים בשפלות והכנעת הלב בעוה"ז לבטש גסות רוחו כדי שיאיר אור נשמתו בטוב יותר כמא' הזוהר אעא דלא סליק כו' גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי' וסליק כו' וכמו שרואים ביסורים הבאים על האדם א"א שיהי' כל היסורי' רק מחמת שראוי לעונש על חטאיו כי לא יעלה ערך החטא לגבי היסורים הקשים ומרים שנוגעים עד הנפש ממש בבני חיי ומזוני כל ימי חייו וגם הלא עבור מעט הטוב שעשה ראוי לישב בשלוה וקו"ח הוא ממה שמצינו בנ"נ בשביל שהלך ג' פסיעות לכבוד הש"י פסקו לו גדולה ולזרעו ג' דורות ואין לך אדם מישראל שלא כיבד את ה' הרבה יותר מזה וכל העוה"ז כדאי לכ"א מישראל שמקיים המצו' ומדבר בשבחו ש"מ בתפלה ובקבעומ"ש בק"ש וכה"ג אלא מוכרח לומר שהיסורי' הבאים על האדם העיקר הוא רק לבטל את גסות רוחו להשפילו ולהכניעו בלבד וכענין שא' טובה מרדות א' בלבו של אדם יותר מק' מלקיות הרי ק' מלקיות שמקבל העונשי' בגופו על ק' לאוין יותר קשה מכולם הוא מרדות א' בהכנעת הלב בביטוש שמקבל בעוה"ז וזהו שביקש אברהם אבינו ע"ה על בניו שיהי' להם טרדת הפרנסה בגלות קשה בעוה"ז כדי לפוטרם מגיהנם כמ"ש במ"א וכמו שרואי' גם בנפש גבוה ורחבה כאשר יסורים באים עליו ומיצר בצרות נפשו אז נשפל דעתו ולבו ורוחו הגס ונעשה רק כעפר ממש לכל כו' וזהו יקר וחביב בעיניו להיות עי"ז המשכת רח"ר העליוני' עליו להמשיך על נפשו גילוי אור הוי' ברוחני' שהוא שם הוי' שמלובש בנשמתו כמ"ש נר הוי' נשמת אדם וכמ"ש כי אתה תאיר נרי וה' יגיה חשכי כו' והוא לפי שנקרע המסך דק"נ ע"י בחינת השפלות והכנעה זו כעפר הרך ממש כו' (וכמו באיוב כשא' ואני עפר כו' ניחם ה' על הרעה שעשה לו והגדילו בכפליים מכמו שהי') וזהו שבחי' גילוי אור אלקו' שנק' פריעה כנ"ל בא ע"י שפלות כעפר דוקא והיינו שאותיות פרע"ה הוא אותיות ריט, דהעפר שהוא כמו העפר שבקרקע המשכן שהכל הי' מן העפר הזה להיותו בבחי' ביטול היש בתכלית כו' וד"ל (וזהו שמי יעלה כו' ר"ת מילה וס"ת הוי' כי כדי שיתגלה שם הוי' בנשמה האלקי' צ"ל ע"י מילה ופריעה דוקא מטעם הנ"ל וכמ"ש שויתי הוי' לנגדי תמיד ואין הפי' כמו שסוברים המון העם שהוא לצייר האותיות דשם הוי' לבד לנגד עיניו כי זה ציור גשמי דאותיות גשמיי' כו' אלא הכוונה על שם הוי' העליון שמהוה את הכל שהוא הי' הוה ויהי' בלי שינוי כלל כמ"ש אני הוי' לא שניתי כו' והוא בחי' סוכ"ע שלמע' מן הזמן ומקום כידוע ויוקבע בעומק מוחו ולבו בהכרה והשגה זו דשם הוי' שהוא בבחי' מהו"ע ית' שא"ז כ"א בהאיר אור הוי' זה בנשמה כמ"ש כי אתה תאיר נרי כו' וד"ל):
(ז) והנה מעתה יש להבין מ"ש בתחלת הפ' ויהי מקץ שנתיים ימים דוקא אז ופרעה חולם כו'. דהנה שנתיים ימים הללו הן ב' אלפי' שנה שקדמה התורה לעולם כידוע במ"ש ואהי' אצלו אמון אמון מופלא ומוצנע כו' ואהי' שעשועים יום יום ב' ימים הללו כל יום אלף שנה כמ"ש כי אלף שנים בעיניך כו' והן בחי' חו"ב דתושב"כ ושבע"פ בשרשם למעלה (וכידוע ומבואר במ"א עמ"ש יחיינו מיומים כו') ובחי' העונג ושעשועי' העצמיי' שהי' לו להקב"ה בתוה"ק כנ"ל ואהי' שעשועי' יום יום בב"א שני' שקדמו לעולם הוא שירד ונתלבש למטה בתושב"כ בבחי' הטעמי' ונגינות כנ"ל שיש בתושב"כ ד' מדריגות דטנת"א כו' וע"ז א' ובלילה שיר"ה עמי שירו קרי כו' דהיינו שיר של עונג שעשועי' העליוני' שנשתעשע בתושמ"ע נק' שירו של הקב"ה בעצמו וכשיורד למט' בטעמי' ונגינות דתושב"כ נק' שירה בה' בחי' נוק' ועכ"ז א' דשיר"ה שהן בחי' הנגינות וטעמי' עמו ממש בלי פירוד כלל וד"ל. ולהבין ביאור כ"ז הנה י"ל מ"ש דוד זמירות הי' לי חוקיך בבית מגורי דוקא דהיינו בעת צרה כשהי' נרדף מאויביו כו' ועכ"ז נענש דוד על שקראם בשם זמירות ובאמת עיקר זמירות הוא בכלי דוקא כידוע אך דוד הי' מתענג בטעמי' ונגינות דאורייתא כמו בשירה בפה שנק' ג"כ זמירות כמו מכנף הארץ זמירות שמענו כו' וכמו למען יזמרך כבוד כו' וכה"ג ואמנם באמת עיקר הטעם שנענש דוד על שקראם זמירות היינו לפי שכוונתו הי' להנצל בזה מכל הקטרוגי' ודינין קשין מאויביו וז"ש בבית מגורי שהי' מגור מן האויב כידוע להיות שע"י בחי' העונג ושעשועי' העליוני' שבשיר ורינה דאורייתא כמו בנגינות וטעמי' כנ"ל נמתקו כל הדינין וגבו' קשות כידוע וע"כ נענש ע"ז שהשפיל מעלת אור היקר העליון שבתו' להיות זמירות בשביל טובתו הגשמי' כו'. אך לכאורה אין עליו דין ועונש כלל בזה שהרי בפי' ארז"ל השכם והערב עליהם לבהמ"ד והן כלין מאליהן כידוע. אך הנה יש לבאר הפ' רבות עשית ה' אלקי נפלאותיך ומח' אלינו כו'. דהנה לכאורה אין לדברים אלו הבנה ולא חיבור וסמיכות ענין כלל דרבות עשית משמע שבא הדבר בריבוי המעשה שהן ריבוי ההשתלשלות כל העולמות העליוני' והתחתוני' שכולם נחשבו רק בבחי' עשי' כמ"ש מה רבו מעשיך כו' כולם בחכ' עשית ובסמוך לזה א' נפלאותיך כו' רכ, אשהן עולמות הנעלמים וסתומים שלא באו בהתגלות בבחי' עשי' כלל שנק' עלמין סתימין כו' או למעלה גם מעלמין סתימין שנק' נפלאותיך ממש והוא בחי' סדכ"ס שיגלה לע"ל שא' אראנו נפלאות כו' ועכ"ז נפלאותיך ומח' אלינו באו וכמא' עתיד להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות כו' אע"פ שאין ערוך אליך כו' וא"כ מהו שמסיים אגידה ואדברה כו' דמשמע שיכולים לבא בדיבור בגילוי רק שעצמו מספר כו' כמו מי ימלל גבורות ה' וכה"ג. ואמנם הנה תחלה י"ל מ"ש רבות עשית מהו לשון רבות כו' דאם הכוונה מצד עוצם הריבוי כמו מה רבו מעשיך כו' הל"ל רב וגדול ולא רבות כו' אך הכוונה בפי' רבות הוא עוצם ריבוי הצמצומי' בירידת המדריגות מעילה לעילה עד שנתהוו בבחי' עשי' ממש והוא מדבר בעולמות העליונים ביותר שהן גדולי' ונוראים במעלה ומדריגה גבוה מאד נעלה עצום ורב כו' כמו ע"ד דוגמא געה"ע דעולם הבריאה שהוא בבחי' עונג העליון הפשוט שבעצמו' המאציל שנק' עדן העליון דכתי' ביה לשון עשי' גשמי' כמ"ש ויטע ה' אלקי' גן בעדן מקדם ונטיעה זו עשי' גשמי' היא כנטיעת גן גשמי שצומח בו כל עץ גשמי והרי ירד האור העליון כזה בירידות מדריגות רבות בהשתלשלות מעילה לעלול עד שנתהווה בעשי' ונטיעה גשמי' וכך בכל עולמות העליוני' הרוחני' שהן מבחי' המדות ומוחין דחו"ב דאצי' ממש ונשתלשלו למטה לבי"ע שנתהוו בבחי' עשי' גשמי' ממש כו' וכמו במאמר יהי אור יהי רקיע וכה"ג הרי שרש דשרש מציאת האור והרקיע שנתהוו בבחי' עשי' גשמי' ממא' זה כמ"ש ויהי אור וכן ויעש את הרקיע כו' הוא באור העליון ביותר והוא בחי' אור קדמאה דח"ע שנמשך לז' מדות דאצי' ונק' אור ז' הימים (והוא אור הגנוז לצדיקים לע"ל) ונשתלשלו בריבוי המדריגות שונות מאצי' לבי"ע עד שנתהוו בבחי' אור ממש וכן יהי רקיע גשמי שרשו מבחי' בינה שנק' רקיע למעלה באצילו' כידוע בענין אמ"ר כו' וכן התהוות השמש וירח למטה בעשי' גשמי' משרשם הראשון למעלה בבחי' שמש וירח העליוני' (שהן בחי' זו"נ דאצי' שנק' שמשא וסיהרא) שהוא כמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקי' כידוע וכך במאמ' דתדשא הארץ וכה"ג שלמעלה מעלה הוא מ"ש מצמיח חציר לבהמה שם ב"ן דאצילות כו' וכן בהמו' וחיות ועופות ודגים שנתהוו למטה בעשי' גשמי' ממאמר תוצא הארץ נ"ח כו' כ"ז באה בדרך ירידה והשתלשלות מעילה לעלול מרום המעלות מבחי' בהמות וחיות שלפני האצי' כו' וכה"ג וד"ל. וז"ש רבות עשית פי' רבות צמצומים רבים עשית עד שנתהוו בבחי' עשי' או רבות הכוונה על עולמות העליוני' שנק' רבות בבחי' רב ועצום במעלה עשית בבחי' עשי' וז"ש מי ימלל גבורות ה' שזהו בחי' גבו' גדולה ביותר לצמצם כנ"ל מלמעלה מעלה עד למטה מטה מרוחני' לגשמי' שזהו מורה על עוצם הגדולה שבעצמו' א"ס ב"ה שלגדולתו העצמי' אין חקר והוא בחי' כח ההתפשטות דאוא"ס שלמעלה מאבי"ע כו' שאין בו סוף בעצם ואין לו שיעור למעלה עד אין חקר ע"כ גם בהשתלשלות וירידות המדריגות למטה יורד בלי גבול וריבוי הצמצומי' עד שיכול להיות גם היותר עליון בבחי' עשי' רכ, בגשמי' כנ"ל. וזהו שנק' ריבוי כמו מה רבו מעשיך כו' שהוא ריבוי החלקי' בריבוי המדריגות מיני' ממיני' שונים מעילה לעלול כי זהו הכלל בכ"מ שלפ"ע הכח בעצם כן ירבו החלקי' המסתעפים ממנו כמו כל דבר שהוא גדול ביותר בעצם כך לפ"ע ירבו החלקים שיחלקו אותו כמו כח החכ' בעצם לפ"ע ירבה בחי' התפשטות כח חכמתו בריבוי עניני' בירידת המדריגות למטה מטה כמו בחכ' שלמה שא' וידבר ג"א משל שהמשל הוא לבוש להלביש לאור השכל וג"א משל זהו ירידת האור בג"א מדריגות זו למטה מזו כידוע (שזהו ג' מדריגות דבי"ע בכלל כמ"ש במ"א בענין ג' מאות משלים דר"מ) וכך הוא בבחי' חכ' שבדיבור העליון שבי"מ מאצי' לבי"ע וזהו גדול אדונינו שם אד' בחי' המל' שזהו בעצם דוקא ע"כ גם בחי' ההתפשטות בהתחלקות בריבוי חלקי' ובירידות המדריגות כדי שיוכל לבא הכל בבחי' עשי' שהוא סוף הכל ואין כל הירידות וצמצומים תופס מקום אצלו כלל כי הוא ית' למעלה מעלה מכל ההשתלשלות דאבי"ע וכמ"ש ולאו מכל אינון מדות כלל רק לאחזאה לאתנהגא בהון עלמין כו' כידוע וז"ש ה' אלקי שכ"ז שרבות עשית בריבוי הצמצומי' בהשתלשלות עד שנתהוו בבחי' עשי' כנ"ל זהו רק כדי שיהי' הוי' אלקי ממש והוא בחי' שם הוי' שבעצמו' א"ס ב"ה שכולל כל ההשתלשלות בבחי' מקיף כללי שנק' סוכ"ע הכללי יהי' בבחי' גילוי גמור בנש"י שכלולי' בנפש דוד שזהו יחוד דהוי' באלקי' כידוע שזהו עיקר המכוון בכל ריבוי ההשתלשלות הנ"ל וכמ"ש יעקב והי' הוי' לי לאלקי' וזהו אלקי אלק"י שלי דוקא שהוא בבחי' הפנימי' ועצמי' שזהו היה עיקר המקור לכל ההשתלשלו' כידוע דסו"מ עבמ"ת כמ"ש במי נמלך בנש"צ ע"כ הוי' אלקי דוקא והוא אשר רבות עשית כדי שיהי' לו דירה בתחתוני' דוקא כמו בתו"מ בנש"י בגופי' כו' וד"ל. ויובן זה בתוס' ביאור במה שמצינו בבחי' ירידה מגבוה לנמוך בענין ההשגחה הפרטי' האלקי' כמ"ש משמים הביט ה' ראה כו' ממכון שבתו השגיח כו' וכתי' עיניך פקוחות כו' וכה"ג א' כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ כו' שזהו להשפיל ולהרים בכל צבא מעלה ומטה עד בארץ הגשמי ישגיח גם בכל חלקי דצח"ם וכידוע ובאמת הרי בחי' ההשגחה הזאת הנה באה מאותיות המח' עליונה מבחי' הפנימי' דוקא כמו שאדם משגיח בביתו בעומק פנימי' מחשבתו וחכ' וכמו שיעלה ברצון כן יעשה כסדר בהנהגתו בכל פרט ופרט וכך הוא למעלה מ"ש משמים הביט ה' משמים דוקא וכן ממכון שבתו שהוא למעלה מעלה גם מן השמים העליוני' כמ"ש המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים כו' משם יבא בחי' ההשגחה הזאת האלקי' הפרטי גם למטה בעוה"ז השפל עד דצ"ח כו' והיינו מבחי' פנימי' הרצון ומח' העליונה וז"ש כל אשר חפץ הוי' חפץ זה הוא ברצון ומח' הפנימי' שנק' חפץ והוא נמשך עד למטה גם בכל אשר עשה בעשי' גשמי' שהן השמים והארץ וכל צבאם כו' וא"כ הרי ירד האור העליון שבבחי' רצה"ע וח"ע (שלפני האצי') עד למטה כ"כ להיות מלובש בעשי' גשמי' עד שכל אשר חפץ ה' למעלה עושה בשמים בימים כו' וכמ"ש ומסדר הכוכבים ומזלות רכ, גברקיע כרצונו וכחפצו שנק' חפץ הוי' ממש אבל באמת א"ז ירידה וצמצום אצלו ית' כלל כי קמי' כלא כולא חשיב ושוה ומשוה עליון ותחתון מעלה ומטה יחד וע"כ גם כשמגביהי לשבת למעלה משפילי לראות בשמים כי בחי' עמ"ר דשמים לרום ועומ"ת דארץ שוין לפניו ממש להיותו למעלה מכל עיקר ומקור ההשתלשלות כנ"ל ע"כ יכול לצמצם רצה"ע שלמעלה מעלה גם למטה מטה בעשי' גשמי' והוא משגיח למטה כמו למעלה ממש בשוה כו' וד"ל:
(ח) וז"ש דוד למה יאמרו הגוים איה אלהיהם ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה ושזהו תשו' גדולה למיני' ואפיקורסי' שמכחישים בהשגחה אלקי' הפרטי' מטעם שאיך אפשר שיהי' ירידה וצמצום כ"כ מגבוה גבוה מחפץ ורצה"ע למטה כ"כ (כי הוא ית' אח"פ בתכלית שלא יוגבל בריבוי כו') וז"ש איה אלהיהם אי' לשון הפלאה והבדלה בערך כמו אי' מקום כו' לפי שהוא מובדל ומרומם ונעלם ורחוק מהם כמ"ש רם על כל כו' שאצלם הוא רם בבחינת עומ"ר למעלה מעלה דוקא ואיך ישפיל א"א למטה מטה כ"כ אבל לא ידעו ולא יבינו דעומ"ר ועומ"ת שוין לפניו ממש מטעם הנ"ל ע"כ יכול להיות למטה כמו למעלה ממש ואינו נק' רם ומובדל כו' וז"ש ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה למטה שיורד ומשתלשל חפץ ה' שלמעלה מעלה למטה מטה כ"כ עד שכל אשר חפץ למעלה הוא בא בעשי' גשמי' למטה בבחי' השגחה הפרטי' הנ"ל כמ"ש משמי' הביט כו' וד"ל. וזהו רבות עשית בריבוי ההשתלשלות מרצונו וחכ' ומדותיו העליוני' למעלה לבא למטה בהתלבשות בבחי' עשי' גשמי' כדי שיהי' הוי' אלקינו שזהו בחי' פנימי' המכוון שיש ברצון העצמי בזה כדי שיהי' לו דירה והשראה למטה בכל אשר עשה דוקא והוא בחי' התלבשות וירידות או"פ רצה"ע ופנימי' ח"ע שבפנימי' מדותיו העצמי' שבמצות מעשיות ע"י התורה שלמטה הנגלי' לנו דוקא שזהו שרש ומקור פנימי לכל עיקר ההשתלשלות שנמשך מרצונו כו' וכמ"ש בראשית בשביל התורה שנק' ראשית כו' וכתי' אם לא בריתי כו' חוקות שו"א לא שמתי וכמאמר הזוהר דאסתכל באורייתא וברא עלמא כמ"ש ואהי' אצלו אמון אמון מוצנע אמון מופלא כו' והוא ח"ע דבחינת התוה"ק שקדמה לעולם אלפיים שנה כידוע. וז"ש אחר שרבות עשית ה' אלקי. נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. פי' נפלאותיך הן בחינת פלאות חכ"ע הקדומה דאורייתא מח"ע נפקת שנק' אמון מופלא כמו אביטה נפלאות מתורתך שזהו כמו דבר המופלא ומכוסה מעין כל שאין בו שום השגה ותפיסא כלל שנק' פלא כמו הנס הנעשה למעלה מגדר הטבע שנק' נפלא כמו עושה נפלאות כידוע לפי שהוא מכוסה ונעלם מבחי' ההשגה שהוא בבחי' עלמא דאתכסי' כידוע כך בנפלאות דח"ע דתוה"ק הנ"ל שנק' אמון מופלא היינו שהוא מכוסה ונעלם מכל השגה שנק' שכל הנעל' מכל רעיון אפי' מבחי' מח' סתימאה שנק' ח"ס חכ' שבכתר שממנו מקור מוצא השגת שכל מהעלם לגילוי וכמאמר למחת"ב כלל אפי' מחה"ק שזהו הטעם שנק' פלא ומופלא להיותו למעלה גם ממקור הממשיך החכ' מאין ליש רכ, דבהשגה כידוע (וכמו רזא דרזין שנק' סוד סתום לגמרי שאינו בא לגילוי לעולם והוא בחי' קוש"י שהוא בהעלם ממש ונק' אין בעצם למעלה מאין של היש דחכ' שמאין תמצא כו' כמ"ש במ"א) וזהו נפלאותיך ממש אבל מחשבותיך זהו בחי' מח"ס דבחי' ח"ע שיורד מן ההעלם לגילוי בבחי' נקודה דיו"ד כמ"ש והחכ' מאין תמצא ונק' אין והעלם דחכ' שזה מח' הנעלם שמשם נמשך התו' הנגלי' לנו כמ"ש הנסתרות כו' והנגלות לנו כידוע דאורייתא סו"ג ומבחי' מח' הסתומה באה לגילוי וזהו אלינו שגם בחי' נפלאותיך הנעלם לגמרי וכש"כ מח' באו אלינו בגילוי מן ההעל' דעצמו' ממש לפי שישראל עבמ"ח העצמי' ממש שמפני זה ניתן להם התורה בפנימי' שבה ג"כ כמו במ"ת דבאור פניך דעצמות ח"ע שנק' פלא נתת לנו כו' וכמ"ש עשה פלא דגם בחי' פלא העליון דח"ע דתוה"ק הנ"ל בא בבחי' עשי' גשמי' למטה בנגלה שבתורה שבאו בהתלבשות בעשי' גשמי' (וקאי אדסמיך לי' רבות עשית בהשתלשלות דחיצוני' הכלי' שהן האותיות דמע"ב כדי שיתגלה בזה דוקא בחי' הפנימי' דנפלאותיך אלינו כנ"ל וד"ל). (ופי' הפשוט שנפלאותיך כו' הן נסים ונפלאות ה' שעושה בכ"י ובכל עת ושעה כמ"ש על נסיך ונפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר כו') כי הנה אנו רואים שהנהגות כללי' כל העולמות ברוחני' למעלה וגם למטה בגשמי' הכל בבחי' השגחה פרטי' בשינוי' רבים שוני' שנק' עליות וירידות שמשתנה בכל שנה וכל חדש ויום ויום מחסדי' לגבו' ומדין לחסד בכמה אופנים שונים בכל עולם ועולם לפ"ע עד עוה"ז השפל שאנו רואים בחוש שינוי הזמן בחילופי' ותמורות שונות מדי יום כו' שכ"ז ע"פ חכ' נעלמה וכמוסה שלא נודע ומושג בכל העולמות כלל וכלל רק לפי הרצה"ע הנעלם שלמע' מהשגה והטעם לגמרי רק כמוס וסתום עמדו לבדו כמו הלא הוא כמוס עמדי כו' (וכמו בשינוי הזמן שהי' בדורות הראשונים עד בית ראשון בפנימי' העולמות ובחיצוני' עד העוה"ז לישראל ואוה"ע בעליות וירידות שונות שזה קם וזה נופל כו' וכן בב"ר וב"ש ואח"כ עד כלות אלף הששי שיהי' מנוחה לח"ע כו' וכמו"כ למעלה בנשמות ומלאכים בגעה"ת וגעה"ע ולמעלה מעלה גם באו"כ מקיפים ופנימי' דע"ס דאצי' כו' באופן בחי' העלאות והמשכות כו' באופן פרטי יחו"ע כו' עד רום המעלות וגם בנוגה דאבי"ע דאזלע"ז כו' הכל בא בשינויי' רבים מאד בכל הימים ושנים כמ"ש בזוהר ע"פ והימים ימי ביכורי כו' שהן היו בבחי' גבו"ק דבינה עילאה כו' שכ"ז לא נודע ומושג אף בחו"ב דאצי' ולמע' גם בח"ס כו' רק ע"פ בחי' הרצון הנעלם הפשוט שבעצמי' המאציל ממש לפי אופן הרצון והעונג בבחי' העלאת הבירורי' דרפ"ח והתיקון ע"י שם מ"ה הכל ע"פ מאמר קו המדה כמ"ש במ"א) עד ההשגחה הפרטי' על אדם א' כמו כי עיניך פקוחות כו' וכה"ג כ"ז סתום ונעלם בסוד ה' באופן גלגולי' של הנשמות באוצר העליון שנק' תקלא כו' וע"כ יש נסים ונפלאות רבים באופן הנהגה והשגחה זו שלמעלה מן הטבע גם למטה ולא נודע כלל רק מסיבות ותחבולות שונות מתהפך ומשתנה בכל יום כו' וכמו בזה"ג שא' אותותינו לא ראינו כו' והן הנק' רכא, אנפלאותיך דוקא וכן מח' שהן מח' הנעלמי' בהעלם העצמו' ממש וכמו וחשב מחשבות כו' והוא בחי' עומק המח' שבהעלם הרצון ותעה"פ שבעצמי' א"ס ב"ה ממש וכמ"ש מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מח' פי' מה גדלו דכמו שבחי' כח המעשה בריבוי ההשתלשלות מעילה לעלול בא מצד ריבוי הגדולה בעצם שהוא בחי' ההתפשטות דח"ס העצמי' למטה מטה עד אין תכלית כנ"ל בפי' רבות עשית אתה ה' אלקי כו' כך הוא בבחי' העלאה בכח העצמי' בעומק המח' שבהעלם עצמי' הרצון באופן פרטי הנהגות כל ההשתלשלות עד אין שיעור למעלה מעלה שזהו כמוס עמדו ממש דלא ידע לי' בר איהו כו' כמ"ש לעש' נפלאו' גדולו' לבדו דוקא וז"ש מאד עמקו מחשבותיך בבחי' מאד בלי שיעור וגבול למעלה מעלה שסתום ונעלם בבחי' סדכ"ס דלמחתב"כ כנ"ל וד"ל. אך עכ"ז גם נפלאותיך ומח' הנעלמי' בעצמות ממש אלינו באו בגילוי מן ההעלם קצת (כמו גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך וכן בפקודיך אשיחה ואביטה אורחותיך הנעלמי' בעצמות הנ"ל) והיינו ע"י בחי' פנימית התו' שנק' נפלאות כנ"ל דגם דאורייתא מח"ע נפקת שרשה בעצם הוא בבחי' עצמי' הרצה"ע הנעלם הפשוט שלמעלה מן הטעם כנ"ל והוא ורצונו העצמי' א' ממש כידוע. ומבואר למעלה שע"פ סוד הוי' שבתו"מ העליונים שכלולי' בעצמותו ית' ממש משם נמצא שרש ומקור לטעם הרצון הכמוס עמדו באופן הנהגת כל העולמות דאבי"ע שנמשך מן הקו"ח כו' והוא בחי' קו המדה שמודד כל אופן ההשתלשלות דאבי"ע ואופן הנהגות שלהם בירידות ועליות כו' הכל לפי העולה דוקא ע"פ סוד ה' בתוה"ק והנגלות לנו שבאו אלינו בגילוי גמור כמו במ"ת כנ"ל וד"ל. אך עכ"ז א' אין ערוך אליך דגם שרבות עשית אתה כו' שזהו בדרך כלל בחי' התפשטות דחסדי' דאוא"ס למטה מטה בריבוי ההשתלשלות (בהתחלקות האותיות שנק' כלי' חיצונים כו') שעי"ז יהי' אתה ממש הוי' אלקי בתו"מ הנגלות לנו וגם נפלאותיך כו' כמו דתו"מ שלמעלה הסתום וכמוס עמדו שזהו בחי' גבו' דאו"ח שעולה למעלה עד סדכ"ס דלמתב"כ כו' ג"כ בא אלינו מטעם הנ"ל עכ"ז שני המדריגו' הללו דאו"י ואו"ח אין ערוך אליך ממש וכמ"ש בזוהר ע"פ אין קדוש כהוי' דגם דאורייתא קדישא וישראל קדישין אבל אין קדוש כה' כו' וכן ארז"ל קדושי' תהיו יכול כמוני כו' דגם קדושת דתו"מ בישראל שעי"ז נק' גם הם קדושים כמו לקדושים אשר בארץ לפי שא' אשר קדשנו כו' אין ערוך לשניהם לבחי' קדושת מהו"ע ית' ממש שלא נערוך אליו קדושתו כו' לפי שכ"ז הן רק בחו"ג דאו"י ואו"ח דאא"ס שאינו רק בחי' הארה דאא"ס העצמי שמסתעף מבחי' אמיתי' עצמותו כמ"ש כי עמך כו' באורך נראה אור שהוא אור דתו"מ דסו"ג ע"פ הסוד הכמוס עמדו הכל בטל ונכלל באמיתית מהו"ע ממש שלמע' מהעלם וגילוי ולא יתכן לקרותו גם בשם סדכ"ס כו' ולא בשם מקור למקור כמקיף למקיף הכללי כו' כמא' אנת הוא חד באח"פ בתכלית שנק' יחיד ממש וז"ש אין ערוך אליך ממש (וראי' לזה מן העוה"ב שהוא בא בשכר התו"מ בעוה"ז כמ"ש ועמך כולם צדיקים כו' שזהו מטעם שבעוה"ב הוא גילוי רכא, בפנימי לרצה"ע ותעה"פ שבמצות למעלה ממש עכ"ז אנו אומרי' אין זולתך מלכנו לחהעה"ב דגם בחי' העוה"ב אין זולתך דכלא חשיב לגבי בחי' אור העצמי דא"ס ממש (וכידוע בענין שרש חיי העוה"ב שנק' פרס לשון מחצה שזהו בחי' חצי התחתון דאור הכתר שהוא ש"י מתר"ך כו' כמ"ש להנחיל אוהבי יש שהן ש"י עולמות כידוע כו') והיינו מטעם הנ"ל דגם נפלאותיך ומח' הבא מן ההעלם לגילוי אלינו בתו"מ שנק' נסתרות ונגלות גם הם אין ערוך אליך כנ"ל) אבל המצות מצ"ע ממש למעלה משכר שלהם בעוה"ב וכידוע דעיקר שכר מצוה מצוה עצמה כו' שמגיע באמיתי' מהו"ע שלמע' מחיי העוה"ב וכן התשובה בנקודת קירות הלב שע"ז א' יפה שעה א' בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב מטעם דנתב"ס דוקא וסומ"ע מצד עצמ' עבמח"ת דהיינו תחלה למח' הסתומה שנק' נפלאותיך ומח' כו' דפנימי' התו"מ שלמעלה ממש (וכמשי"ת בסמוך בענין מ"ש אגידה ואדברה כו' וד"ל):
(ט) אגידה ואדברה עצמו מספר כו' הנה מאמר זה לכאורה אינו מובן כלל דאם קאי אדסמיך לי' דוקא שהוא מ"ש נפלאותיך כו' שעצמו מספר בגילוי הדיבור כמו מי ימלל גבו' ה' כו' הלא א' נפלאותיך כו' אלינו שבא אלינו מן ההעלם לגילוי ע"י התורה שהיא בבחי' סו"ג כנ"ל באריכות ואם מפני שעכ"ז אין ערוך אליך גם בחי' הנפלאות הללו מטעם הנ"ל עכ"ז הרי עכ"פ בחי' נפלאות הללו יכולים לבוא בגילוי בדיבור ולא עצמו כ"כ מלספר מאחר שא' נפלאותיך ומח' אלינו כו' ואם קאי ארישא דקרא רבות עשית שזהו בחי' ירידת המדריגות בירידות ההשתלשלות דעו"ע עד שנתהוו בעשי' גשמי' כנ"ל זהו ודאי יכול לבוא בגילוי הדיבור מאחר שכל ההשתלשלות דעו"ע בא מבחי' ההעלם לגילוי בצמצומי' רבים דאותיות וכלים כו'. אך הנה באמת גוף המאמר שא' אגידה כו' סותר רישא לסיפא שא' תחלה אגידה ואדברה דמשמע שיכול וחפץ להביא בדיבור עד שמדבר ממש וז"ש אגידה ואדברה ואח"כ א' עצמו מספר שלא יכול לספר הכל כי עצמו ורבו ביותר עד שלא יכילנו כלי הדיבור כלל וכמו מי ימלל גבורו' ה' כו' וגם מהו כפל הלשון שא' אגידה ואדברה כו'. ואמנם הנה יש להקדים תחלה ענין א' והוא במה שאנו מוצאים דבר והיפוכו כא' בענין המספר כמו היש מספר לגדודיו משמע שאין מספר לגדודיו וא' אלף אלפים ישמשוני' ורבוא רבבן קדמוהי הרי עכ"פ יש מספר אלף אלפים או רבוא רבבן ואם כמבואר בדרז"ל שלגדודיו אין מספר וכל גדוד יש לו מספר כמו אלף אלפים ישמשוני' כו' א"כ ה"ז דבר והיפוכו כא' שאם לגדודיו אין מספר איך נמצא המספר בכל גדוד וכמו"כ בהיכלות עליוני' שאין להיכלות מספר ובכל היכל יש מספר לנשמות ומלאכים כמ"ש המוציא במספר צבאם כו' וכן מונה מספר לכוכבים וכה"ג שזהו פלא גדול כו'. וכמו"כ גם למעלה מעלה בבחי' או"כ דע"ס דאצי' שידוע שיש בחי' מספר עכ"פ בכלל הע"ס שהן עשר ולא תשע כו' וגם כשמתחלק כל ספי' לי' וי' לי' כו' שהן מאה עד אלף ורבבה כו' (וכמו בחי' המדות דז"א שהן ו"ק שכל א' מתחלק לי' וי' לי' ו"פ רכא, גהן ת"ר אלף ובהתחלקות די' י"פ הן עולין למספר ו' אלפים רבבות ספי' כו' וכש"כ בבחי' הכלי' דאורות שזהו שנק' שיעור קומה של יוצ"ב כמ"ש בס"י שזהו מ"ש ורב כ"ח ורב כח עולה במספר רל"ו אלפי' רבבות פרסאות כו' כמ"ש במ"א). אך הנה בבחי' האותיות דבחי' המל' מתחלק לאין שיעור ומספר כלל כמ"ש בס"י ה' אבנים בונות ק"כ בתים כו' עד מכאן ואילך צא וחשוב עד אין שיעור כו' לפי שאופני פרטי ההתחלקות בצירופי' דאותיות יכול להיות בלי שיעור ומספר כלל וע"כ א' היש מספר לגדודיו כו' ולכאורה גם כ"ז דבר והיפוכו שהרי מצד עצמו' המאציל לאו מכל אינון מדות כלל א"כ יכול להאציל עד אין שיעור וא"כ איך ימצא ממנו מספר עשר לבד וכן מספר התחלקות די' לי' כו' שיש לזה בחי' מספר עכ"פ עד אלף ורבבה כו' וכמו ו' אלפי' רבבות ולא יותר וכש"כ בכלים שנק' שיעור קומה כו' וידוע דבחי' המל' נמשך מחלק העשירית שבמדות דז"א כמו מבחי' מל' דחסד דז"א יבנה בחי' אור החסד דמל' כידוע וא"כ גם בבחי' המל' יש מספר באו"כ שהן האותיות וכמו הצירופי' בפרטות כה' אבנים בונות ק"כ בתים דהיינו ק"כ צירופי' ולא יותר ולמה א' בס"י מכאן ואילך צא וחשוב עד אין שיעור שאין מספר כלל לריבוי הצירופי' שזהו כמו דבר והיפוכו כא' וכנ"ל כמ"ש היש מספר לגדודיו שלגדודיו אין מספר כלל וכל גדוד יש לו מספר קצוב כאלף אלפי' כו' כך כל צירוף יש לו מספר אבל לצירופי' אין מספר וד"ל (וזהו דבר פלא דאם יש מספר קצוב בכל צירוף אותיות יחד כמו ד' אותיות יש בהכרח מספר קצוב לאופני הצירופי' שהוא רק י"ב צירופי' מד' אותיות וכן ק"כ צירופי' מה' אותיות ולא יותר ולמה א' בס"י דאין מספר לריבוי אופני הצירופי' דגם בריבוי היותר דאותיות יש מספר לאופני הצירופי' מאחר שיש מספר לאותיות כו') וזה עצמו יפלא למה אין מספר לגדודיו אם יש מספר בכל גדוד כמו י"ב שבטים שהי' מספר קצוב בכל שבט והי' רק יב"ש ולא יותר נגד י"ב צירופי' דד' אותיות הוי' כידוע שנק' צבאות הוי' והן לנגד י"ב ג"א שבו"ק דז"א שע"ז א' ששם עלו שבטים כו' (וכן בי"ב בקר שתחת יש"ש כו') והרי א' המוציא במספר צבאם דמשמע דכל צבא וגדוד יש לו מספר וגם ריבוי הצבאות יש לו מספר וסותר למ"ש היש מספר לגדודיו כו' לבד מה שא"א להיות דבר והיפוכו כא' כנ"ל וד"ל (והנה התירוץ מבואר במ"א שיש הפרש בין אורות לכלים דבאורות יש מספר קצוב גם לריבוי ההתחלקות כמו ו"א רבבות ספי' כו' אבל בכלי' כמו האותיות אין מספר כלל לריבוי ההתחלקות בריבוי אופנים שונים לאין שיעור כלל כמו משל המזיגה וההרכבה בד"י ארמ"ע וכה"ג שיכול לערב ולמזג אש ומים יחד במזג השוה או כמו טעם חמיצות וחריפות עם טעם מתיקות וכה"ג שיש באופני המזיגה וההרכבה בזה כמה ריבוי אופנים שונים מאד בלי גבול ושיעור כלל כידוע וכ"ש כשמורכב עוד דבר ממוצע בין אש ומים כמו הרוח שירבה יותר אופני המזיגה וההתכללות מכמה מיני הפכים יחד שזהו דבר שאין לו שיעור ומספר כלל (וכמו רכא, דשיכול אדם לדבר בהסבר אור השכל המושג במוחו או אור האהבה שבלבו בכמה צירופי' שוני' באופנים רבים לאין שיעור כלל וכלל כידוע) ועכ"ז מה שכבר מזוג ומורכב הרי הוא באופן פרטי דוקא שהוא קצוב ומדוד בשיעור ומדה דוקא לא פחות ולא יותר כמו ה' מוצאות הפה שיכול לצרף ולחבר האותיות ממוצא זה לזולתו בכמה ריבוי אופני' שוני' לאין שיעור כלל ועכ"ז כל צירוף וחיבור האותיות בכל תיבה ותיבה קצוב מספר מיוחד כו' וכ"ז לא שייך לומר רק בבחי' הכלי' שהן האותיות שהוא שנק' גילוי העצם לבד גילוי הגוונין ומראות שנדמה למזיגות והרכבות דד"י כנ"ל שיכול להתחלק עד אין שיעור וכמו"כ יובן למעלה באותיו' שבעליון שנחלק לי' פעמי' כמוהו וכמו מאלף אלפי' ישמשוני' דבריאה נעשה רבוא רבבן ביצי' כו' ה"ז בא בשיעור ומדה עכ"פ הוא רבוא רבבן אבל מה שיכול להתחלק עוד שזהו מה שיכול לעשות צירופי' או הרכבות שונות עד אין שיעור כלל זהו מ"ש היש מספר לגדודיו כו' ואין זה דבר והיפוכו כלל וד"ל). ובזה יתורץ לכאור' ענין הנ"ל באותיות וצירופי' ומספר דמלאכים אך באמת אין זה מתיישב דהלא גם בכלי' יש שיעור ומדה כמ"ש שיעור קומה כו' רל"ו אלפי' כו' וכן מה' אבנים לא נעשה רק ק"כ צירופי' ולא יותר ומד' אותיות רק י"ב צירופי' ולא מתחלק עוד לאין שיעור כו' הרי גם בכלי' יש מדה ומספר וגם באורות יכול להתחלק לאין שיעור כמו מיו"ד ליו"ד ומי' לי' עד אין שיעור וגם ממה שיש בכח להתחלק זהו גם באורות כמו בכלי' כמו שיכול להאצי' עד אין שיעור ולא נאצל רק י' כו' א"כ זהו דבר והיפוכו כא' וכן מאורות דאצי' בבי"ע שיכול לברוא עד א"ש ועכ"ז א' המוציא במספר צבאם וכאלף אלפי' כו' וא"כ הדר' קושי' לדוכתי' כנ"ל אך באמת הוא דבעצמות אא"ס יש בו גם כח המגביל כל גבול ומדה אע"פ שהוא היפוכו כי אא"ס בעצם מתפשט בלתי גבול ושיעור כלל דלכך נק' אא"ס שא"ס לבחי' התפשטותו כו' אבל מפני שכל יכול הוא ונק' שלימותא דכולא כו' ע"כ יש בו גם היפוכו שהוא המגביל כל גבול ושיעור ומדה דוקא כו' (וכמ"ש במ"א בענין וי"ו דוהנורא שכלול מחו"ג דבר והיפוכו) והוא שרש לקו המדה המודד כל אור וכלי כו' והוא עצמו אינו בבחי' מדה (כמו מקום ארון אינו מן המדה ועכ"ז נתפס במקום כו') וגם כח המגביל הזה אין לו שיעור והוא ענין ריבוי התחלקות של האו"כ לאין שיעור דבחי' התחלקות האורות לאין שיעור זהו מבחי' כח התפשטות דא"ס ובחי' ריבוי התחלקות הכלי' המגבילי' האורות ג"כ בלי גבול ושיעור כנ"ל אך עכ"ז נותן שיעור ומדה גם באו"כ שמתחלקי' במספר קצוב דוקא כנ"ל והוא לעשות ריבוי האורות וריבוי הצמצומים שבכלי' הכל במדה ושיעור וזהו ע"פ קו המדה שמודד כל או"כ כנ"ל וד"ל ואע"פ שזהו ב' הפכים בנושא א' ממש דהיינו מה שבכח הא"ס להתפשט בלי שיעור ולהתחלק בכלי' בלי גבול (כמו שאין מספר לצירופי' דאותיות כנ"ל) נמשך ומלובש באו"כ דע"ס בבחי' המדה ושיעור דוקא כמו ע"ס שנאצלו במספר עשר דוקא מעצמות המאציל שיכול להאציל עד אין רכב, אשיעור כו' וכה"ג בהתחלקות הכלים מאצילות לבי"ע שזהו דבר והיפוכו כא' אין זה דבר והיפוכו כלל לגבי אור העצמו' דא"ס ממש כי הלא גם זה שיוכל להיות אור נאצל מעצמות המאציל הוא ג"כ דבר והיפוכו מאחר שאין ערוך לו כלל ולא בערך הניצוץ לגבי השלהבת וכטיפה מן הים כו' כי מהות האור הנאצל הוא ענין מחודש שנתחדש אור זה במציאות האצי' עכ"פ וכל דבר מחודש יש לו תחלה ויש לו סוף כאור החסד או אור החכמה דאצילות אף שהוא בבחי' אלקו' ממש דאיהו וחיוהי חד ממש ע"כ נק' אור נאצל עכ"פ שנתחדש מציאותו במהות דבר מה עכ"פ שנק' התחלקות ומקור של כל גבול ומדה דחסד וחכ' שבבי"ע שהן מוגבלים ממש שאין לזה ערך כלל לעצמות המאציל שלא שייך בו לומר ענין מציאות אור חכ' וחסד גם במהות אצילות ואיך יומשך אור הנאצל מעצמו' אוא"ס כו' וכמו"כ מאצילות לבי"ע שהמדות של הנברא הוא מחודש מאין ליש ממש ובע"ג ממש ואין לו ערך כלל לבחי' אלקו' שבאצי' שהוא בלתי בע"ג ולא בא בבחי' חידוש מציאות בדרך בריאה מאין ליש ממש כידוע ואף בכלי' דאצילות א' איהו וגרמוהי חד כו' שהן בחי' אותיות האלקיי' שמושלל מכל תואר מציאות נברא שהוא מחודש בע"ג ממש אע"פ שנק' מגבילים האורות באצילות כי אין ערוך לנברא עם הבורא כלל וכלל ועכ"ז נמשך נבראים בע"ג מן הבורא ית' דוקא אלא מפני שיכול להיות מכח הא"ס דבר והיפוכו כא' כי כל יכול הוא כנ"ל ויש בו ג"כ כח המגביל כל גבול כנ"ל וע"כ אנו מוצאים שגם מהו"ע ית' ממש שנק' סדכ"ס דלמחתב"כ הוא נתפס בעולמות ממש כמאמר הזוהר דאיהו תפיס בכ"ע ועכ"ז למדת"ב וכן ארז"ל הוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו כו' ה"ז ג"כ דבר והיפוכו כא' ובאמת א"ז ב' הפכים כלל דמה שנתפס אינו תפיסה גמורה שהרי למדת"ב כי אין העולם שהוא בע"ג יכול להגביל אור הא"ס שהוא בחי' א"ס ממש רק מפני שכל יכול הוא נתפס בגבול ומדה ג"כ כמו שיש בו גם כח המגביל כל גבול כנ"ל וד"ל. וראי' לזה ממה שמצינו שעצמות אוא"ס ממש כמ"ש למעלה בפנימי' אור הכתר שנק' סדכ"ס כו' נתפס ונתלבש במקום ומדה ממש כמו שצמצם שכינתו בין ב' בדי ארון כו' אע"פ שא' איזה בית כו' כי גם השמים ושמה"ש לא יכלכלוהו עכ"ז שוכן למטה במהו"ע ית' בהיכל ק"ק וגם עכשיו בד' אמות של הלכה דאורייתא היכלא עילאה דקוב"ה כידוע וכמו היכל ובית המגביל ומקיף לאדם מכל צד גם למעלה כך אותיות דתורה נק' היכל ובית כמ"ש דוד א' שאלתי כו' שבתי בבית ה' כו' כי כל יכול הוא ויכול להיות נתפס גם בגבול ומדה בהיכל ובית דתו' כו' וכך הוא שורה ומתלבש בכל מעשה המצו' בפו"מ אע"פ שהן בדברי' גשמיי' והן בבחי' גבולים ושיעורי' כמו ח' חוטין בציצית וד' פ' בתפילין וכה"ג כל התו"מ נתנו בשיעורים וגבולי' מדוקדקי' במדה דוקא ועכ"ז מתצמצם אור האלקי דשם הוי' דאצי' ומתלבש ושורה בהן ונק' דרכי ה' אורחות הוי' כו' והוא שנק' מצות ה' או תורת ה' כו' ממש וכמ"ש גבי מצות תפילין כי שם רכב, בהוי' נק' עליך ממש (וכגילוי אור הנבואה האלקי' בנביאים וכמ"ש במראה אליו אתוודע כו') ואע"פ ששרש התו"מ למעל' מעלה כמו שהן במהו"ע אא"ס ב"ה הן בבחי' א"ס ממש כמ"ש ארוכה מארץ מדה ורחבה מני י"ם שארוכה מארץ בחי' עלמא דאתגלי' בחי' הכלי' והאותיות הנ"ל ושלא יכילנה כל בחי' הרוחב דים הקדמוני שהוא עלמא דאתכסי' בחי' ה' עילאה דבינה ועכ"ז נתצמצם התו' בשיעורים וגבולי' בשיעור ומדה שבמעשה המצו' הנגלי' לנו שבאו בדברי' גשמי' דנוגה כו' כמו בקלף דתפילין ובצמר דציצית וכה"ג וכמ"ש הנסתרות להוי' אלקינו שהן תומ"צ העליוני' שהוא פנימי' התומ"צ שארוכה מארץ מדה כו' ועכ"ז מתלבש בנגלות לנו כו' וא"ז דבר והיפוכו כלל כי איך יוגבל ויצומצם בלתי בע"ג אך מצד גילוי אור העצמי' דאוא"ס שבחכ' אינם ב' הפכים כלל שכל יכול הוא כנ"ל ע"כ כלול בו ג"כ גם כח המגביל כו' והוא גבול ומדה דתו"מ שלמטה (שכל העצמי' דרצה"ע וח"ע העצמי' מתצמצם בהן) וז"ש לא בשמים היא כו' ולא בים היא כו' עד כי קרוב אליך הדבר אליך דוקא בפיך ובלבבך לעשותו משום דסומ"ע דוקא עבמח"ת שז"ש נפלאותיך ומח' אלינו דוקא וד"ל:
(י) ובכ"ז יובן מ"ש אגידה ואדברה עצמו מספר כו' דקאי אדסמיך לי' שא' נפלאותיך כו' דגם שבאו אלינו בגילוי מ"מ עצמו מספר הכל לפי שהוא למעלה מבחי' המספר שבאותיות הדיבור (כמשי"ת) וקאי גם ארישא רבות עשית כו' דגם זה שבא בעשי' גשמי' ע"י ריבוי הצמצומי' כנ"ל אגידה ואדברה עצמו מספר כו'. ותחלה י"ל מ"ש אגידה ואדברה עצמו כו' לא סתרי אהדדי כלל דגם שאגידה ואדברה שזהו מה שיש בחי' מספר בע"ס או"כ והוא שבא הכל בגילוי באותיות דמו"ד במספר שזהו אגידה ואדברה ממש מ"מ יש בזה עצמו למעלה מן המספר עד שעצמו מספר כו' וכנ"ל שיש ב' הפכים בענין המספר כמו היש מספר לגדודיו וא' אלף אלפי' כו' וכתי' המוציא במספר כו' וכן במספר הצירופי' דאותיות לאין שיעור כלל כמ"ש מכאן ואילך כו' אע"פ שצירוף דה' אותיות אינו רק ק"כ צירופי' ומד' אותיות י"ב צירופי' כנ"ל וכמו בע"ס דאצילות במספר יו"ד שנמשך מעצמי' המאציל שיכול להאציל בלי שיעור שא"ז דבר והיפוכו כמו דאיהו תפיס בכ"ע ולמדת"ב כנ"ל באורך משום דכל יכול ויש בא"ס עצמו כח הגבול כו' אך לפי"ז מה שעצמו מספר בדיבור כל נפלאותיך ואשר רבות עשי"ת (שהוא באו"כ בכלל) זהו מצד אוא"ס שבפנימי' הכתר שנק' נפלאותיך שלמעלה מן הגבול ומדה דאותיות הדיבור (כידוע דשרש הדיבור המוגבל בצירופי' נמשך מן החכ' שבאה בגילוי מאין ליש אבל למעלה מן גילוי נקודה דחכ' שם למעלה מן הגבול דדיבור שלא יכילנו כלל שע"ז א' סייג לחכ' שתיקה בחי' דומם (כמשה שהי' כבד פה כידוע מצד שרשו בפנימי' חכ' שנק' פלא כו') ואם נמשך משם באותיות הדיבור יהי' הדיבור בלי שיעור וגבול כלל וז"ש עצמו מספר ויש בזה ב' פי' א' שלא יוכל להביא בגבול ומספר דאותיות הדיבור עד שמוכרח לבא לבחי' שתיקה כמו לך דומי' כו' ופי' הב' להיפוך והוא מה שיש באותיות הדיבור בחי' רכב, גהכח הבלתי גבול כנ"ל במשל המזיגה והתכללות בריבוי אופנים לאין שיעור כו' כך יכול לדבר בכמה מיני צירופי' שוני' לאין שיעור כלל שאותיות הדיבור עצמ' בלי גבול ומספר כלל (וכמ"ש במ"א ע"פ והי' מספר בנ"י כחול הים כו' דקשה רישא לסיפא דוהי' מספר הרי יש מספר וכחול הים כו' הרי אין מספר כנ"ל והתירוץ הוא דהמספר עצמו יהי' בבחי' שלמעלה מן המספר והוא שירבו כחול הים אשר לא יספר כלל וכמו התחלקות הזמן במספר ימים ושנים כשלא יהי' קץ לימים ושנים כלל וכלל הרי בחי' המספר הזה אין בו סוף וקץ להיות שישרה בו מבחי' א"ס שלמעלה מן הגבול דמספר ע"כ הרי בכלי המגביל עצמו שהוא בא במספר והתחלקות יהי' בחי' כח הבלתי גבול דוקא כו' וכמו חיי עולם דעוה"ב שימלוך לעולם ועד בנצחי' דא"ס כו' גם בזמן המוגבל א"כ גם הגבול יהיה בלי גבול וד"ל וכך יכול להיות גם במקום ושטח כמו ופרצת ימה נחלה בלי כו' וכמו הי' העולם מתפשט כו' וד"ל) וזהו היפוך גמור מבחי' הגבול ומדה שנתן באו"כ (כמו חיי הנפש בגוף בימים ושנים קצובים כו') אך ענין הגבלת האור דעצמות א"ס בתו"מ הנגלית לנו באותיות הדיבור והמעשה כנ"ל סובל ב' הפכים הנ"ל אע"פ שהן כמו ב' הפכים כו' דהנה הגם דפנימי' התומ"צ בשרשם למעלה הן בבחי' א"ס ממש באו"כ כנ"ל כמ"ש ארוכה מארץ מדה הרי שיש מדה עכ"פ רק שארוכה מדה שלה מארץ ורחבה כו' כמו רחבה מצותך מאד בלי גבול כלל כמו שהאור בלתי גבול כך הכלי בלי גבול הרי עכ"ז נתלבשו למטה בתומ"צ הנגלי' לנו באותיות הדיבור דח"ת ובמעהמ"צ כמו בד' בתי' דתפילין בגבול ומדה והוא באופן שהאור העליון דתומ"צ שלמעלה נתפס בהן ממש אע"פ שהן בבחי' שיעורי' וגבולי' כו' (ולא כמו דאיהו תפיס בכ"ע ולמדת"ב כו' שא"ז תפיסא גמורה בפנימי' ועצמי' מאחר דלמת"ב כמו שאין העולם מקומו באמת כנ"ל אבל בתומ"צ שלמטה נתפס ממש כל בחי' פנימי' ועצמי' שבו כמו שנתפס אדם בהיכל ובית שז"ש שיהי' לו דירה ממש כו' וד"ל) והיינו לפי שגם שהתומ"צ שלמטה ניתן בגבול ומדה דוקא וכנ"ל אבל זה הגבול ומדה הוא שניתן מבחי' העצמו' דא"ס ממש כמ"ש מי מדד כו' שהוא רק כפי האופן שכל עצמו יוכל להתפס בהן להיות שזהו בחי' הכלי' המגבילי' אור פנימי' עצמותו ית' דוקא שנק' בחי' אותיות עצמי' שיוגבל בהן אור העצמי' כמ"ש אז ראה ויספרה כו' ונק' שמותיו העצמי' כו' וכמ"ש במ"א) משא"כ בחי' גבול ומדה שניתן בהשפעת העולמות ע"י קו המדה כנ"ל דגם שכח הגבול הזה נמשך גם הוא מכח הא"ס כי כל יכול הוא כנ"ל אבל אין זה בחי' כלי פנימי שמגביל פנימי' שלו ע"כ א' למחת"ב כו' שאינו נתפס בזה ממש וכמ"ש דאין העולם מקומו כו' ולזאת יש בחי' גבול ומדה ממש בכלי' דאבי"ע כמו באותיות הדיבור די"מ שמוציא במספר צבאם כנ"ל וד"ל ולפ"ז יכול להיות גם בבחי' גבול ומדה דתומ"צ הניגלית לנו בחי' בלי גבול כלל כמו שהמספר עצמו יהי' למעלה מן המספר כנ"ל (וכמו שהי' התורה ארוכה מארץ מדה כו') שא"ז בגבול ומדה דאותיות רכב, דוכלי' דאבי"ע כלל כנ"ל והיינו מה שיהי' בעוה"ב בשכר התומ"צ דעכשיו בחי' המשכה מחיי החיים דעצמי' אא"ס ממש בכלים דתומ"צ שיהי' באופן שלא יהי' בהם בחי' גבול ומדה כלל כמו שיהי' גם בבחי' הכלים דזמן ומקום כנ"ל וד"ל ועכ"ז עכשיו הרי האור דתומ"צ בא בגבול ומדה דדו"מ להיותם מלובשים בצמצום והסתר כפי צמצום השפע לעולמות במדה וגבול במאמ' דקו המדה שמודד הכל ע"פ החכמה דתורה דוקא כידוע וד"ל וז"ש אגידה ואדברה דקאי בין באורות בין בכלים שז"ש ברישא רבות עשית כו' שיכול לבוא בגבול ומדה דדו"מ עכ"ז עצמו מספר בדיבור אף שסיפור וספר דתושב"כ ושבע"פ הן באין במדה וגבול אך זהו באופן שנתצמצם בהן כל בחי' הפנימי' ועצמי' שנק' נפלאותיך ומחשבותיך בפנימי' התו' שלמעלה בחכ' העליונה העצמי' כנ"ל עד שבא אלינו בגילוי בשיעורי' וגבולי' וכ"ז לפי שנתפס בהן ממש כנ"ל מ"מ הרי אין ערוך אליך ממש שהוא למעלה מב' כחות דחו"ג שרשי האו"כ כנ"ל א"כ הגם שאגידה ואדברה כמו באותיות דד"ת עצמו מספר בב' פי' הנ"ל א' שלא יכילם בחי' הגבול דאותיו' הנגלי' כל הנפלאות ונסתרות כו' (כמו איזה בית כו' אע"פ שצמצם שכינתו כו') אע"פ שהן בחי' כלי' המגבילים לאור העצמי' ממש כמ"ש אלינו (כמו כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך כנ"ל) והפי' הב' שגם הסיפור יהי' עצום בלי גבול כלל וכלל כמו שיהי' לע"ל מרחב גדול בכלי' דתוש"מ בבחי' בלי גבול כלל כמו שהן למעלה במהו"ע ית' כמו רחבה מצותך מאד (אע"פ שלכל תכלה כו') והיינו גם בשעה שאגידה ואדברה עצמו מספר וד"ל:
(יא) אך הנה אין כ"ז מתיישב עדיין לנכון בהמשך הפ' הזה דרבות עשית כו' נפלאותיך כו' עד עצמו מספר דמשמע פשוטו בכל מה שרבות עשית כדי שתהי' אתה ממש הוי' אלקי ג"כ כו' נפלאותיך ומח' שיהי' אלינו דוקא הגם שאין ערוך אליך ממש כ"ז אגידה כו' עצמו מספר כלל ואם מדבר בדיבור דד"ת הנגלות לנו למה עצמו מספר תושב"כ ושבע"פ שהם כלים מגבילים לאורות העצמיי' ממש כמו במ"ת שהי' התגלות כל בחי' הפנימי' ועצמי' דא"ס ביוה"ד החיצוני' הנגלי' וכמו"כ בכל מי שעוסק בתו' ואו' דבר הוי' כמ"ש ואשים דברי ממש בפיך וכמ"ש כי קרוב אליך הדבר ממש כו' וראי' לזה ממ"ש רבות עשית שיהי' הוי' אלקי ממש בבחי' כלים ונפלאותיך יהי' אלינו ממש כו' ואם עצמו מספר בדיבור א"ז אלינו ממש ולא יהי' עי"ז ה' אלקי ממש בכלים דמעהמ"צ ואם הכוונה בעצמו מספר שאין להם מספר כלל הרי במצות הן באים במספר רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת ואותיות דתושב"כ הן ס"ר כו' וגם בחי' הפנימי' דתומ"צ שארוכה מארץ כו' נתצמצם בשיעור ומדה הזאת דוקא. אך הנה להבין כ"ז יש להקדים מארז"ל דקודם שנברא העולם הי' הקב"ה בונה עולמות ומחריבן כו' עד שברא העולם בבנין המתקיים (והוא בשם מ"ה דחכ' דתורה כמ"ש בחכ' יבנה בית כו') ובלשון המקובלי' זהו בחי' אורות העליונים דבחי' התוהו שנסתלקו ועלו שקודם לבחי' אדם רכג, אדבחי' התיקון וזהו מ"ש בזוהר דהוי בני עלמין ולא אתקיימו עד דאתבריאו בבחי' אדם שהוא שם מ"ה דתיקון כידוע. וביאור הענין הנה כתיב מה רבו מעשיך ה' כולם בחכ' עשית כו' דמשמע שבחי' החכ' הוא מקור התהוות העולמות בגילוי גמור מאחר שנופל בזה לשון עשי' ממש כמ"ש כולם בחכ' עשית והנה לכאורה סותר לזה מ"ש מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך דמשמע שבחי' המח' שהוא בבחי' החכ' ומח' שבראש הוא בעומק והעלם גדול בכל אשר עשה בחכ' כמ"ש מאד עמקו מחשבותיך כו' ועוד י"ל מ"ש כאן מה רבו מעשיך שזהו ענין ריבוי החלקים כמו ריבוי התחלקות דד"י ארמ"ע ודצח"מ וכמו"כ במלאכי' העליוני' בד' חיות כו' ומה גדלו משמע בבחי' התפשטות וגדולה בעצם כו'. אך הנה מבואר למעלה בפי' רבות עשית כו' שהוצרך להיות כמה ירידות וצמצומים מעילה לעלול עד שנתהוו בעשי' גשמי' מרוחני' לגשמי' כו' והנה הענין הוא דבאמת הרי אין ערוך כלל וכלל למהות נברא בע"ג לבורא בלתי בע"ג וכן בחי' נאצל לגבי המאציל כנ"ל וכדי שיהי' השתלשלות בירידה גדולה כ"כ מגבוה גבוה ונעלם מאד שהוא עצמו' א"ס עד שיהי' בחי' ומדריגות שלמטה מאד שנק' אור נאצל אור נברא הוצרך להיות ביניהם ריבוי רבבות השתלשלות עו"ע שהן נק' עולמות הנעלמים בכמה מיני מדריגות שונות זו למטה מזו בריבוי מיני צמצומים הכל לא נתקיימו במציאות כי עלו ונסתלקו במקורם הראשון עד שנתהוו מציאות אור הנאצל בקיום בכלי המגביל באופן שלא נתבטל ממציאותו במקורו הראשון וכן מאצילו' לבריאה עד שנתהוו בריאה בע"ג בעונג נברא בג"ע לנשמות בע"ג שהוא מחודש בע"ג שאין ערוך כלל לעונג דאצילות והוצרך להיות כמה ירידות המדריגות מעילה לעילה והכל בבחי' האצילות במיני צמצומי' רבים וכמו ת' עלמין דכסופין והכל לא נתקיים כי נכללו במקורם באצי' שכל אור נמשך לשרשו כניצוץ לשלהבת וכמ"ש כי עמך מקור חיים מקור כל התענוגי' העליוני' כו' עד שנתהוו' העונג המוגבל בבחי' העשי' גשמי' לפ"ע הגבלת כלי הנשמות כמו ויטע ה' גן בעדן כו' וכן מגעה"ע לגעה"ת שהוא מוגבל יותר (וכמו מעונג שבשכל לעונג שבמדות שהוא ירידת המדריג' ביותר) ומגעה"ת למלאכי' דעשי' עד הגלגלי' שהוצרך להיות השתלשלות רבות מעילה לעילה בריבוי הצמצומי' מאד להיות ביניהם כמה עולמות שהן הכל בבחי' הרוחני' האלקי' דמל' דעשי' עד שנתהוו גלגל הגשמי בחו"צ וכן מן הגלגלי' לארץ שהארץ הוא רק כמו גרגיר חרדל לבד לגבי הרקיע והמזלות הרוחני' שברקיע משפיעי' כולם לארץ לגדל כל צומח כידוע ובאמת רחוק מאד ערך גשמי' הארץ לגבי הרוחני' דמזלות הסובבי' עליהם מרחוק והבדל רב מאד כמ"ש כגבוה שמי' כו' דשמי' לרום כו' (וכמאמ' מן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה שמרמז בזה שנצרך להיות הילוך השפע הרוחני מרקיע לארץ כערך מהלך ת"ק שנה בהילוך גשמי בארץ כו') והולך צמצום השפע ממזלות שברקיע בהילוך קווים אלכסונים ובאים בירידות וצמצומי' במדריגות רבות עד שנמשך למטה רכג, בבארץ לעשות מרוחני' לגשמי' כמו מרוחני' דד"י לגשמי' כו' כמ"ש אני אענה את השמים והם יענו את הארץ ויענו לשון השפעה כמו"כ אני אענה את השמים שיוליך השפע מאופנים נבדל בערך מאד מן המזלות עד שהוצרך להיות ריבוי צמצומים בירידות והמשכות רבות זו למטה מזו והכל בבחי' עלי' למקורם במל' דעשי' שבאופני' כמ"ש כי רוח החיות היא באופנים עד שבא ונמשך למטה להיות מקור לחיות הנפש שבגלגלים הנק' שמים וד"ל (וכמ"ש במ"א דהגלגלי' בכלל נק' כוכבי לכת שהולכי' ומסבבי' כמו גלגל השמש שהולך אל דרום וסובב כו' שזהו כמו הגלגל הסובב ע"פ כח המניע' מרחוק בדרך זריקה כזורק אבן למרחוק כו' שזהו שהולך וסובב ובא בבחי' כח נבדל מן כח הפועל הזריקה שנק' כח דכח כו' כך כח האלקי דמל' דעשי' גם באופנים ומאופני' לגלגלי' שלא יסבו בלכתן כו') וכך יובן ג"כ למעלה בבחי' השתלשלות דאורות דע"ס דאצי' מעצמי' המאציל שאין ערוך כלל בין נאצל למאציל כמו שאין ערוך כלל לנברא לגבי הבורא כנ"ל שהוצרך להיות כמה ירידות וצמצומי' רבים ושוני' זו למטה מזו והכל בבחי' אור עצמי' המאצי' ולא נתקיימו במציאותן כי חזרו למקורן הראשון עד שנמשך למטה במדריגה כ"כ להיות המשכות והתהוות אור נאצל כאור החסד דאצי' וכן גם אור דחכ' וכה"ג שאז נתקיים האור במציאות כי כל מה שנשתלשל מעילה לעילה הכל הי' בבחי' א"ס בלתי מוגבל בכלי כלל עד שנאצל במציאות או"כ ונתקיימו במציאותן כו' וד"ל. ולפי שכח ההתפשטו' דאא"ס למטה מטה עד אין תכלית כמו שהוא למעלה ממש בשוה כידוע ע"כ הי' כל ההשתלשל' העליונים מאוא"ס עד גם בחי' האחרונה הכל בבחי' הא"ס בבחי' או"ח למקורם הראשון שלא נתקיימו במציאותן כלל וכלל בהתהוות געה"ע וגעה"ת ומלאכי' דעשי' באופנים עד גשמי' דד"י כו' עד שאין לך עשב למטה כו' וד"ל וז"ש שקודם שנברא או נאצל העולם הי' בונה עולמות רבי' מאד בלי גבול כלל ומחריבן שלא נתקיימו במציאותן כלל וחזרו למקורם בין למעלה מן עצמי' אא"ס עד האצי' ובין למטה מאצילות לבי"ע מטעם הנ"ל והוא מ"ש בזוהר דהוי בני עלמין ולא נתקיימו כמו אורות דבחי' התוהו כו' עד שנאצל וגם נברא בקיום המציאות באו"כ שזהו מצד בחי' התיקון דשם מ"ה דחכ' דתורה שיהי' במא' קו המדה שמודד כל או"כ דאצילות וכן מאצי' לבי"ע באופן שיתקיימו במציאותן ולא יחזרו למקורם הראשון ממש וז"ש שהי' העולם מתפשט כו' מצד כח הפועל בנפעל באצילות ובבריאה ששווה אצלו נאצל ונברא כו' ע"כ הוצרך לירידות וצמצומים רבים והן גבורותיו ונפלאותיו הרבים מאד עד שא' לעולמו די שיהי' בבחי' גבול ומדה ויתקיים וד"ל. וז"ש רבות עשית כו' פי' מדריגות רבות מאד ירד מעצמותו ית' עד שהאציל וברא כו' עד שעשית בעשי' גשמי' או פי' עשית לעולמות רבות שהן הן גבו' וכח מעשיו במה שהי' בריבוי צמצומי' וירידות במדריגות שונות שהן עולמות שלא נתקיימו שהן רבות מאד בלי גבול כנ"ל והכל כדי שיהי' עולם הנאצל ונברא באו"כ עד רכג, גבחי' עשי' גשמי' כדי שיהי' הוי' אלקי ביחו"ע לקשר ולחבר מעצמי' אור הא"ס למטה ממש באמצעות התומ"צ שנתנו לנו להיותם בהשתלשלות דשם הוי' אלקי' סובב וממלא מאצילות לבי"ע בבחי' התיקון דשם מ"ה דחכה"ק ע"כ יכול להיות אתה ממש הוי' אלקי בבחי' הפנימי' ועצמי' כנ"ל וכן נפלאותיך ומח' הן בחי' ריבוי העולמות הסתומים ונעלמים בפנימי' דחכ"ע ומח' הסתומה עד שנמשך למטה במאמר קו המדה להיות אופן הבנין לקיום העולמות בבחי' התיקון דשם מ"ה ע"י תו"מ כו' אלינו ממש כלומר בשבילנו כמ"ש בראשית ברא בשביל התורה שנק' ראשית כמ"ש ה' קנני ראשית דרכו וכמ"ש ואהי' אצלו אמון אמון מופלא כו' כנ"ל ובשביל ישראל שנק' ראשית כו' וד"ל (ומ"ש אין ערוך אליך קאי על רבות עשית ונפלאותיך הנ"ל שכולם אין ערוך אליך כלל לפי שמהו"ע ית' למעלה מבחי' חו"ג דירידה ועלי' בכל אופן הצריך להשתלשלות העולמות דאבי"ע כי הוא ית' למעלה מכל ההשתלשלות לגמרי וכמאמר ולאו מכל אינון מדות כלל או שהי' יכול להאציל ספי' בלי שיעור שאינם לא רצון וחכ' ומדות כו' א"כ גם מה שירד למטה מטה כ"כ כנ"ל אין זה נחשב ירידה אצלו ממש כי כולא קמי' כלא חשיב ממש ושוה ומשוה בחי' ומדריגה העליונה ביותר מן הכל במקור האצילות עם בחי' האחרונה שבסוף העשי' ולזאת גם מה שנק' נפלאות בעינינו כמ"ש נפלאותיך כו' אלינו לא נק' נפלאות למעלה כלל רק אעפ"כ כדי שיהי' לו דירה בתחתוני' ממש כמו שהוא למעלה הוצרך לבא בירידה וצמצומים רבים שהן ריבוי העולמות הנעלמים שקודם שנאצל כו') וז"ש אגידה ואדברה עצמו מספר וקאי על רבות ועל נפלאותיך כו' דהיינו כל בחי' ירידו' וצמצומים בהשתלשלות רבות בעולמות הנעלמים שירד מעילה לעילה עד האצי' וכן מאצי' לבי"ע כ"ז א"א לגלות ולספר באותיות הדיבור כי עצמו לספר לפי שאין להם מספר כלל וכלל והיינו מטעם הנ"ל דהכל הי' יורד בבחי' א"ס שאין לו שיעור להתפשטותו והכל חזר למקורו כו' שלא באו לגילוי מן ההעלם שיוכלו לספר אותם ואין להם מספר כלל כמ"ש מי ימלל גבו' ה' שזהו בחי' ריבוי הצמצומי' שנק' גבו' כמו הללוהו בגבורותיו כי הן הן גבורותיו שיכול לצמצם א"ע כ"כ כו' וד"ל וכן קאי על נפלאותיך כו' דסמיך לי' שהוא בחי' העלם כח ומקור החכ' נפלאותיך שהוא פלא דחכ"ע שבתוה"ק שמשם נמשך ונתצמצם להיות מציאת בנין העולמות בקיום דשם מ"ה דתיקון כנ"ל וכמ"ש בחכ' יבנה בית כו' שהן נפלאות ונסתרות רבים מאד שלא יוכל להביאם בגילוי בדיבור ולזה א' אגידה ואדברה שנודעו מקצתן בדיבור דד"ת הניגלית לנו כמ"ש אלינו כו' עכ"ז עצמו מספר לפי שכל מה שנודעו ונגלו באותיות התורה שלנו רק אפס קצה האור המופלא מה שכבר הוברר מים החכ' כמו השואב בכד קטן מים הגדול כידוע במ"ש ותמלא כדה כו' ועכ"ז גם כי עצמו מספר כל ירידות המדריגות העליונות וכל נפלאותיך הוי' אלקי ומח' אין ערוך אליך כו' מ"מ כ"ז הוא כדי שלא יבוטלו העולמות דאבי"ע ממציאותם כנ"ל ע"כ הוצרך להיות השתלשלות רכג, דוירידות המדריגות כ"כ עד שעצמו מספר וכ"כ למה הרי הוא רק בשביל שיהי' הוי' בתומ"צ הנגלי' ונפלאותי' ומח' הפנימי' דתו"מ יהי' אלינו דוקא בגילוי כנ"ל וד"ל והיינו שגם מה שנפלאותיך ומח' אלינו אינו רק אפס קצהו לבד אבל זהו בחי' המובחר והפנימי' ותמציתו שהוברר מכל עומק החכ' הקדומה כמו השואב מים מובחרים ויפים ביותר ממים רבים כו' והן כמו כ"ד ספרים דאורייתא שהן בחי' אותיות ושמות העצמיי' שמוגבל בהן כל בחי' פנימי' ועצמי' דא"ס ב"ה וכן מעהמ"צ אע"פ שבאין בשיעורים וגבולים דוקא כנ"ל וד"ל (ובזה מתורץ הקושי' דלעיל דאע"פ שהפנימי' מלובש בחיצוני' בגילוי שבד"ת ומצות מעשיות מ"מ עצמו מספר בד"ת שנק' ספר וסיפור כל אשר מכוסה ונעלם בבחי' נפלאותיך ומח' עד שיגיעו אלינו רק הנבחר ונברר משם וכן ברבות עשית א"א לספר ריבוי העולמות בריבוי המדריגות שונות שנשארו בהעלם למעלה ולא באו בגילוי אור כלל עד שנתהוו בחי' נברא ונאצל כו'):
(יב) ובזה יובן ג"כ ההפרש בין מ"ש מה רבו מעשיך כו' למה גדלו כו' דמבואר למעלה בענין גדול אד' ורב כח כו' דבחי' ריבוי החלקי' תלוי לפ"ע הגדולה בעצם שהוא עצם כח ההתפשטות דאין סוף ברוך הוא ולגדולתו העצמי אין חקר כלל וע"כ אמר לך הוי' הגדולה שמה שמתפשט מאורו לעולמות כלא ממש חשיבא לגבי גדולתו העצמי ממש ואם כן מה שירד מכח העצמי' להיות מקור לעולמות שנק' בשם גדולה זהו רק על ידי בחי' ריבוי צמצומים גדולים שנק' ענוה כמא' במקום גדולתו דוקא שם אתה מוצא ענוותנותו לפי שגדולה זו עצמה שמתפשט לעולמות כמו להיות מלך העולם צמצום וירידה גדולה אצלו לגבי אמיתי' עצמות גדולתו שאין ערוך לו כלל וכלל וכמו ה' מלך גאות לבש שמתלבש בדרך צמצום וכך נתלבש בצמצומי' רבים בבחי' הגדולה שהוא רק מבחי' הענווה שמצמצם א"ע מאד ומזה נמשך כח האלקי בצמצום להיות בחי' מקור חיות כל העולמות בדרך פרט וזהו הללוהו כרוב גודלו ולא א' כגודל גודלו שאין לו חקר שא"א להללו בפה כמ"ש לך דומי' תהלה לך הוי' הגדולה כנ"ל אלא כרוב גודלו דוקא כשבחי' הגדולה בעצם כחו הוא שבא בריבוי גדול והוא בריבוי העולמות לאין שיעור ע"י ריבוי הצמצומי' שנק' ענווה כנ"ל ששם בחי' ההילול להללו ברוב גודלו כמ"ש גדול ה' ומהולל מאד כו' וד"ל. וזהו מה גדלו מעשיך ה' היינו בחי' גדולת התפשטותו בבחי' המעשה שירבה לצמצם א"ע כ"כ וירד בירידת המדריגות כ"כ (וכמו שמבואר למע' בענין ירידת המדריגות מן המאציל לאצי' ומאצי' לבי"ע כו') (אך זה אינו עולה כפי' הפשוט דמה גדלו מעשיך דמשמע המעשים שנעשו גדולים מאד ולא בחי' הצמצום והירידה לבד כו' אבל הענין הוא שבאמת מחמת שנבדל ערך כל עליון מתחתון עד שהוצרך להיות ירידות וצמצומים רבים ושונים (כנ"ל בשפע הרוחני' דמזלות ברקיע לארץ שיורד בריבוי צמצומים שנק' מהלך ת"ק שנה כו' וכך ידמה למעלה מעלה בכל עולם העליון לגבי התחתון ממנו) ע"כ נק' בשם גדולה רכד, אוהתפשטות רב (כמו מהלך ת"ק שנה מרקיע לארץ וכן למע' ברקיעי' העליונים יותר וכמלאכים העליוני' כמאמר קרסולי החיות כו' שוקי החיות כו') ולז"א מה גדלו מעשיך מעשיך ממש) אבל ענין מה רבו מעשיך כו' שזהו ריבוי החלקים שמסתעפים בריבוי הצירופי' ביותר כנ"ל הנה הוא מדבר בגוף הבריאה של כל עולם ועולם שרבו בו מינים ממינים שונים לאין שיעור כלל וכלל כמו בחלקי דומם וצומח הגשמי למטה שרבו בהם מינים והן כחול הים לרוב וכן חלק החי כבהמות וחיות ועופות מינים שונים ולרוב מאד וכן בחלק המדבר כו' עד גם בד"י ברוחני' ובגשמי' נמצאו בריבוי אופנים הרכבות ומזיגות שונות לרוב מאד וכך הוא למעלה בעולמו' הרוחני' דמזלות ואופנים וחיות כו' שא' אלף אלפי' כו' שכ"ז בא מצד ריבוי אופני הצירופי' דאותיות האלקיי' שבבחי' המל' באמצעו' ריבוי אופני המזיגה והתכללות דע"ס דמל' באו"כ והעיקר בריבוי הרכבות והתכללות דכלי' שהוא ריבוי אופני התכללות בצירופי' דאותיות כמ"ש מכאן ואילך צא וחשוב כו' כנ"ל וכ"ז נעשה רק ע"י בחי' שם מ"ה דחכ' בחי' התיקון שעושה ריבוי הכלי' ומיעוט האור (שבא בריבוי חלקי' דוקא וכנ"ל במשל המזיגות שעושי' בריבוי אופנים לאין שיעור כלל כו'). אך זהו גופא לעשות אופני ההתכללות בע"ס או"כ וג' מיני כלי' פנימי אמצעי חיצון כו' זהו הכל ע"פ בחי' החכ' דתו' דוקא שהוא שם מ"ה דהוי' ששרשו הכללי הוא במא' קו המדה שמודד הכל כו' וז"ש מה רבו מעשיך ה' כולם בחכ' עשית בחכ' דבחי' התיקון שזהו מה שכבר הוברר ע"פ חכה"ק בתוש"מ שנק' ספר החיי' וגם נק' ספר תולדות אדם כו' כמ"ש אז ראה ויספרה כו' והוא מ"ש ואהי' אצלו אמון אמון מוצנע ומופלא כנ"ל בפי' נפלאותיך כו' וכמו שרואים בלוח המצוייר בו כל אופני מעשה הבנין כך בונים בו באורך ורוחב וכל פרטי הדברים שנעשים בבנין בלי תוס' ובלי מגרעת ואם לא הלוח הזה לא היו יודעים הבונים איך לבנות הבנין כלל וכך א' דאסתכל באורייתא וברא עלמא בכל פרטי הציור שבכל העולמות למעלה ולמטה מראש לסוף הכל כמו בדצח"ם וארמ"ע והשמים והארץ וכל צבאם כאו"א באופן ציור מיוחד דוקא וגם בריבוי המינים ממינים שונים (וכמו בי"מ במאמר תדשא הארץ ועץ עושה פרי למינהו יצאו כאו"א בציור מיוחד ובריבוי המינים כו' וכן במאמר תוצא הארץ נפש חי' שכ"א בקומתן וצביונן נבראו כו') כ"ז אסתכל תחלה באורייתא שהוא החכ' שבאותיות שמשם נמשך מקור כל פרטי ציורי האופנים דבנין העולמות כמו שרואים בלוח ממש כמ"ש ואהי' אצלו אמון אומן כמו אומן הבונה ע"פ הלוח כו' שהוא בחי' שם מ"ה דתיקון שנק' קו המדה שמודד הכל כו' כנ"ל וז"ש בס"י בג' דברים ברא כו' בספר וסופר וסיפור ספר זהו ספר דתוה"ק שקדמה לעולם אלפיים שנה כו' וסיפור הוא תושבע"פ (וסופר הוא הכותב את הספר וסופר כל אותיות שבה (כמשי"ת) שהוא עיקר בחי' קו המדה שנק' משחתא או מתקלא כמ"ש עד דלא הוה מתקלא כו' וכמ"ש אי' סופר אי' שוקל כו' וכמו מי מדד כו') וזהו כולם בחכ' עשית בחכ' שבתוה"ק דוקא רכד, בכמ"ש בחכ' יבנה בית כו' וזהו שחכמי תושבע"פ נק' בוניך שעוסקים בבנינו ש"ע (כמשי"ת) אבל מ"ש מה גדלו מעשיך זהו עדיין בבחי' הגדולה וההתפשטות מעליון לתחתון עד שנתהוו מציאותן שהוא ענין ריבוי הצמצומים שנק' רוב גודלו כנ"ל זה לא בגילוי דחכ' כלל דמה שכולם בחכ' עשית זהו מה שכבר נעשה מאין ליש בחכ' דוקא שזהו ע"פ מה שכבר הוברר בחכ' לבנין העולמות בחכ' שבתורה שבאה כבר בגילוי אותיות כמו עד"מ העושה אופן המזיגות וההתכללות בציור הגוונין או בציור הבנין כנ"ל או בהרכבות ומזיגות ד"י ע"פ השכל שכבר הוברר מכל עומק החכ' שנק' חכ' ברורה מכבר אבל מ"ש מה גדלו מעשיך כו' זהו קודם שנתהוו' הבריאה באופן מיוחד אלא הוא בבחי' ירידה וצמצום מכח החכ' שבעצמות בכמה מיני מדריגות שונות כנ"ל שזהו עדיין בבחי' עומק השכל בהעלם תוך העלם שנק' עומק המח' שלא בא בגילוי למטה עדיין (כמו עד"מ שמעיין בכח שכלו בכח עומק המח' איך ומה יעשה באופן הבנין שמצמצם כח שכלו ורצונו ית' ומח' שלו בכמה ירידות מתוך העומק הנעלם מאד עד שבא לכלל בירור שיברר הדבר איך שיעשה כך ולא כך שבודאי מה שבירר בשכלו ומח' מן העומק הנעלם הוא שבא לידי מעשה אבל מה שהי' תחלה עומק מח' וחכ' בענין גדול זהו שנשאר בהעלם העצמות ולא נודע בגילוי כלל) וז"ש מאד עמקו מח' שנק' מחה"ק סתימאה שקדמה לעולם הנאצל כו' שהוא יורד ונמשך בבחי' עומק והעלם דהעלם שנק' סדכ"ס כו' שלא נודע ונגלה למטה כלל רק נשאר בהעלם העצמי' דא"ס כו' וד"ל. ובכלל נק' עלמין סתימין דלא אתגליין כלל באבי"ע (כמו קודם שעלה ברצונו ומח' להאציל ע"ס עשר ולא תשע כו' שהוצרך לבוא בירידת כח עומק המח' תחלה מן העצמי' דאא"ס ממש איך שיהי' אופן הנאצלי') שכ"ז הי' הכל בבחי' העצמי' דא"ס שהו' עולה בבחי' או"ח אל העצמי' כנ"ל שנק' נפלאותיך ומח' העצמיי' שאין לזה מספר כלל וכלל וכמ"ש לתבונתו אין מספר כלל וכ"א בס"י לפני א' דע"ס מה אתה סופר כו' ששם הוא למע' מבחי' מספר דע"ס שהרי יכול להאציל בלי שיעור ולא מציאות דחו"ב ומדות כו' וזהו שנק' סופר שלמעלה מבחי' ספר כי בחי' ספר הוא אשר בא כבר בגילוי במספר אותיות שזהו כמו שכבר הוברר אופן הציור בלוח הבונים ולא יוסיף ולא יגרע כלל וכך אותיות דתושב"כ למטה כמ"ש כל אמרת אלו"ה צרופה כו' וכמו חסר ויתיר קרי וכתי' כו' שיש אם למקרא כו' (וכך בשרשם למעלה בספר דתוה"ק שאז ראה ויספרה כו' כנ"ל) אבל בחי' סופר הוא הכותב את האותיות בספר עד שממנה סופר כל האותיות שבודאי הי' מעיין בעיון המח' בעומק גדול מאד תחלה איך ומה יכתוב ציור אופן האותיות שזהו שנק' עומק החכ' שיורד מכח האין וההעלם עד שהוברר אצלו לכתוב כך וכך בדקדוק גדול לא יוסיף ולא יגרע במספר האותיות שיעלה כפי אופן הנבחר ונברר מכל העיון והעומק דחכ' הנעלם שזהו למעלה מגילוי האותיות שבאו בספר וזהו ג"כ בחי' סיפור שהוא המבאר ומפרש אופן הדבר הבא בכתב בטעמי' וסברות וריבוי דברים לכל מה שכתוב שם להיות רכד, גיודע בשרש ומקור של החכ' ושכל הנברר באותיות הללו ע"כ יכולים לדרוש על כל אות כו' ונק' ג"כ סופר שסופר כל האותיות כמ"ש אי' סופר כו' שהן חכמי תושבע"פ שסופרי' כל האותיות כו' ונק' דברי סופרים כו' שלמע' מבחי' ספר דתושב"כ שהרי יכול להוסיף ולגרוע ודורשי' על כל קוץ תלי תלי כו' (כמשי"ת) וד"ל. וזהו מה גדלו מעשיך ה' כו' פי' מעוצם כח גדולת מעשי ה' שהוא בא בכח העצמי' דא"ס הנמשך ומתפשט עד למטה מעילה לעילה עד שיוכל להיות בחי' נאצל ונברא כנ"ל (כמו ענין מהלך ת"ק שנה מרקיע לארץ כנ"ל) וכך ידוע שכל עילה המשפיע לעלול אינו משפיע רק מחלק העשירי שבו שהוא בחי' האותיות שבו לבד שהוא בחי' מל' שבו והט' חלקים הראשוני' מכתר וחו"ב עד בחי' מל' נשאר בהעלם עצמות המשפיע רק שמכחם הוא יורד ונמשך בעצמו בצמצומי' כו' כמו מרצון לשכל ומשכל למדות עד שנברר אופן השפע להמקבל שזהו באותיות שבו לבד וכמו ממזלות הרוחני' לד"י עד חלק הדומם ומשמרי האופנים למזלות וכך עד רום המעלות גבוה מעל כו' שבכלל כללות העולמות דבי"ע נק' עלול והמשפיע הוא בחי' כלים דמל' דאצי' שהן בחי' האותיות וצרופי' שבאים במדה ושיעור כמ"ש המוציא במספר כו' וט' ספירות דמל' הוא בבחי' האצי' ממש עד אור העצמי' דמאצי' נשאר הכל בהעלם דעצמי' גם שיורד מכח העצמי' עד שעלה ברצונו להאצי' היינו רק מבחי' האותיות דבחי' מל' דא"ס בקו"ח שנק' קו המדה בכלל כידוע אבל זהו בחי' בירור ההשפעה שבאה אחר העומק דחכ' בהעלם העצמי' תחלה כנ"ל בענין סופר וספר כו' כי בבחי' אותיות הללו הרי הן באים במספר מכוון וההתכללות ע"פ עומק החכ' הנעלמה בעצמות ממש וד"ל) והנה בזה ניכר גודל עומק מחשבתו כי מסוף מעשה הבאה בגילוי לא נודע תחלת עומק המח' רק שכבר באה מן המח' מן ההעלם לגילוי שהוא מה שהוברר מכל העומק כו' אבל בגדולת מעשיו שהן ריבוי הצמצומי' והעלמות להיות עולמות הנעלמים בתחלה עד שבא בגילוי כו' מזה ניכר בעוצם הפלאת ערך עומק המח' וחכ' הנעלמים דאם במעשה הוא גדול כך כ"ש בעומק המח' שקדם לבחי' המעשה כו' וד"ל. והיינו בחי' נפלאותיך ומח' דפנימי' ח"ע הקדומה שהן בהעלם דעצמי' א"ס ונק' אמון מוצנע ומופלא כמו אומן הבונה עפ"י הלוח שבידו שיודע השורש ומקור דחכ' זו שמצויר כך וכך דוקא ע"כ נק' אמון מוצנע ומופלא דוקא כמ"ש בסופר וסיפור דבחי' סופר הוא בחי' שכל הנעלם שבעומק המח' דח"ע העצמי' שלתבונתו אין מספר כלל שמשם נברר האופן דציור האותיות הללו כנ"ל שנמשך ויורד למטה בקו"ח להאציל כו' שנק' קו המדה בכלל (וז"ש דגליף גליפו בטה"ע ששיער בעצמו בכח מה שעתיד כו' ושיעור זה בא במדה במספר אותיות שהן כמו בחי' ס"ר אותיות דתושב"כ כמ"ש אז ראה כו') וכ"ז העומק דמח' הנ"ל שבא בגילוי אינו רק מה ששייך לאופן בנין העולמות לבד כמו הציור בלוח הבונים (שז"ש ברא בספר דאסתכל באורייתא וברא כו') שיש בזה ב' מדריגות דסופר וספר הנ"ל ואין זה ערך כלל לגבי מהו"ע דח"ע העצמי' שבא"ס ממש רכד, דשהוא עצם האור דתוה"ק שהי' שעשועי' אצלו כו' רק שירד להיות בבחי' אמון להיות מקור לחכ' שבבנין כל העולמות כמ"ש ואהי' אצלו אמון וכתי' בה ה' קנני כו' (וז"ש מה רבו כו' כולם בחכ' דתו' עשית בקו המדה כנ"ל מלאה הארץ קניניך דתוה"ק דכתי' ה' קנני כו') וזהו לפני א' דע"ס במקורם בקו"ח מה אתה סופר ועכ"ז יש שם בחי' ספר וסופר והוא בחי' האותיות דתוש"מ שלמעלה מהיות מקור לחכ' דמע"ב בציור הלוח כו' שהוא בבחי' מקיף על כל ההשתלשלות דקו"ח שלא יוכל להתצמצם אף בהעלם דמח' ורצון דמל' דא"ס בקו"ח כו' וזהו מאד עמקו מח' העצמי' שזהו בבחי' סופר דסה"ח דתוש"מ העצמי' כו' והיינו ג"כ בחי' נפלאותיך ומחשבותיך אלינו דגם שא' מאד עמקו כו' עכ"ז בבחי' אותיות התו' הנגלית נתלבש בה מבחי' נפלאותיך דחכ"ע העצמי' להיותה בבחי' הבירור הנברר מכל העומק דח"ע העצמי' כמו ששואב בכד כו' שכל העצמי' דח"ע ופנימי' העונג ורצה"ע מלובש בה כמו הסופר שאחר העיון הרי כל בחי' העומק דחכ' הלביש באותיות הללו דוקא וד"ל:
(יג) והנה מבואר למעלה דמדריגה הג' בחי' סיפור הוא במדריגה דסופר מצד כח הסיפור לפרש ולבאר האותיות וצירופי' כו' והוא בחי' ח"ת תושבע"פ מל' קרינן לה שמבאר ומפרש לאותיות וצירופי' דתושב"כ כנ"ל דיש בינה יתירה באשה כו' שעולה במקור ושרש דח"ע הנעלמה הנ"ל וזהו שיודעים למה נברר כך וכך לכך יכולים להוסיף ולגרוע כו' וכמו ר"ע דרש על כל קוץ כו' בתוס' מרובה על העיקר וכמ"ש במ"א ע"פ ס' המה מלכות כו' ועלמות אין מספר שהן הלכות דתושבע"פ שנק' עלמות שאין להם מספר כלל וכלל וכמו שאנו רואים בחידושי הדינין בתושבע"פ שמחדשים חכמי ישראל בכל דור ודור עד אין שיעור כלל והיינו ע"י פלפולים רבים ושוני' כו' שזהו בחי' הבירורי' דרפ"ח ניצוצי' דתוהו שנפלו בק"נ בעה"ד טו"ר למטה וכמו בטו"ט שמבדיל בין טמא גמור לטהור ובין כשר לפסול כו' ואע"פ שכבר נא' בתושב"כ הבדלה זו בכלל כמ"ש להבדיל כו' אבל בחי' פרטים שבהל' טו"ט ואו"ה כו"פ ה"ז נמשך מכח המקור דח"ע דתושב"כ שנק' נפלאותיך כו' למטה בח"ת בחכמי תושבע"פ דוקא וכמו הסופר שיודע איך לכתוב הספר לכך נק' סופרים שסופרים כל האותיות דתור' כמ"ש אי' סופר ואי' שוקל ששוקלי' כו' בגזירות וסייגים דד"ס שע"ז א' לא תסור כו' ואם לא הבירור דסופרים בפרטי ההלכות והדינין של כל מצוה לא היו יודעין גילוי רצה"ע שבמצו' כלל כמו בכל מ"ע כציצית ותפילין לא נודע כלל איך לעשותם בפרט רק ע"י הדינין והלכות הפרטי' דהל' צו"ת וכה"ג בכל המצות וכן בדקדוקי סופרים בכל פרט ופרט גם בגזירות וסייגים שלהם כו' וע"כ אין להלכות המחודשים מספר כלל וכמ"ש במ"א ע"פ סלסלה ותרוממך שההלכות נק' נימין ושערות כמו כל שערה ושערה יש לה גומא בפ"ע שמשם יונקת מן המוח שבראש כך כל הלכה והלכה יש לה שרש המשכה ויניקה מפנימי' החכ"ע שבראש (שלמעלה מגוף המוחין דחו"ב שבראש מאחר שיוצאין השערות בדרך בקיעה מצד בחי' המותרי מוחין רכה, אשלא יוכלו להתיישב במוח כו') וכל שערה צומח מצד תוס' מרובה שבחכ' על העיקר וראי' מזקן שקנה חכ' ממקורה כו' וע"כ פרטי ההלכות אין להם מספר כמו שאין מספר לשערות והיינו ענין הסלסול בשערות שמפרידם זו מזו להיות כ"א על מקומו כו' ולזאת ודאי בהכרח שיחודש דינין והלכות ע"י הפלפול שהוא הקושי' ותירוצ' לאין מספר כמו שיהי' עולה אחר רב הפלפול כמה דינים הלכות חדשים שיהי' בזה האופן והענין הדין כך וכך ובזה האופן ובזה הענין יהי' הדין כך וכך שזהו כל עיקר ענין התירוצי' לקושי' בפלפול כמו ל"ק כאן כו' וכמ"כ בחידושי הדרשות על כל קוץ וקוץ תלי תלי' של הלכות כמ"ש בר"ע ע"פ קווצותיו תלתלי' כו' (וא' בזוהר באד"ר שכל ההלכות שהן בחי' הנימין ושערות שלמעלה כל נימא ונימא להיט לעלמין סתימין כו') והנימין הן באין מבירורי' דרפ"ח מלמטה למעלה דוקא שהוא בירור דח"ת דתושבע"פ דוקא כמו ע"י הפלפול שא' במחשכי' הושיבני זהו תלמוד בבלי כו' להיותם בבחי' הבירורי' להפוך חושך לאור דהיינו שמבחי' ההעלם ומקור דחכמה יבא לגילוי אור בתוס' מרובה על העיקר האור דחכ' כמו הקושי' שהן בבחי' ההעלם וההסתר להעלים אור האמת והתירוץ הוא להאיר החשך הזה שזהו בא בהכרח מבחי' העלם דפלאות חכ' כו' כמ"ש במ"א וע"כ נמשלו ההלכות לשערות שבוקעים מהעלם אור המקיף דחכ' כנ"ל וד"ל. ושרש הענין הוא כידוע שבתו' יש ב' מדריגות ח"ע וח"ת כמ"ש חכמות בחוץ כו' והיינו בחי' סו"ג כמ"ש הנסתרות כו' והנגלות כו' והענין הוא כנ"ל דבחי' סתים דתורה הוא ח"ע שבתוה"ק שנק' ספר שבא באותיות כמו בכ"ד ספרים כו' ואע"פ שלתבונתו העצמי' אין מספר כלל אבל צמצם והלביש כל פנימי' ועצמי' דחכ' ש"מ במספר זה שנק' סה"ח (שהוא בחי' עה"ח) (וכמ"ש משה מחני נא מספרך אשר כתבת) וכמו שמלבישים לשכל עמוק מאד בדברי משל כשלמה שא' ג"א משל כו' ויהי שירו כו' (כך התוה"ק נק' משל הקדמוני) וכמו הסופ' שמביא כל העומק דחכ' באותיות בספר כנ"ל ומספר זה הוא שנמשך להיות אופן החכ' ורצון דמע"ב כמ"ש ואהי' אצלו אמון כו' כלוח הבוני' כו'. והנה קודם מ"ת טרם שירד אור דחכ"ע דתוה"ק בגילוי ביוה"ד הי' כל העולמות העליוני' בעולם האצי' ובי"ע עד עוה"ז השפל מכולם ניזוני' ומקבלי' אור שפע חיותם רק מחסדו של עצמו' א"ס ב"ה כי חפץ חסד הי' בתחלת הרצון להאציל ולברוא כו' כידוע שמה שעלה ברצה"פ כו' הי' בחי' אתעדל"ע מצד עצמו בבחי' חסד וטוב העצמי שמטבע הטוב להיטיב כמ"ש בע"ח ואמנם בחי' חפץ לחסד זה הי' ראשית מקורו בבחי' הח"ע דתוה"ק שנק' תורת חסד ג"כ להיותה באה מלמע' למטה מצד עצמי' החכ' בבחי' או"י וכמ"ש פיה פתחה כו' ותורת חסד על לשונה (וזהו שנק' לחם מן השמים כמו שהתו' מן השמים ניתנה וזהו כמו מזון המן שלא הי' בו פסולת כלל וכלחם פנג ולחם הפנים שכולו פנים וטוב שהוא בחי' עה"ח יבא בעדן עצמו כו') (וזהו כי אמרתי עולם חסד יבנה אמרתי בספה"ח דתוה"ק בחסד דח"ע שנק' תורת חסד דוקא מטעם הנ"ל) אבל אחר מ"ת שירדה התו"מ בגילוי רכה, בלברר בעה"ד טו"ר כידוע שז"ש דאורייתא מח"ע נפקת לברר במדות שבחכ' להבדיל בין כו' אז נמשך מקור השפע ומזון וחיות של כל העולמות ע"י התורה שלמטה דוקא והוא ע"י מעה"ת שעושי' הבירור בין טו"ר בחכ' דתו"מ שלמטה דוקא (וכמ"ש בע"ח דבתחלת ההשתלשלות הי' בבחי' חפץ חסד בלבד ואח"כ תלוי הכל במעה"ת כו') והענין הוא שזהו בחי' ומדריגה הב' דתו' שנק' ח"ת (שזהו כאשר ירדה התו' למטה בארץ דוקא כמו הארץ האירה מכבודו ואין כבוד כו' וכמ"ש לא בשמים הוא כו' כי קרוב אליך דוקא כו' וכן א' לעשות חסד ומשפט כו' בארץ דוקא כי באלה חפצתי שזהו שלימות דחפץ ורצה"ע שבח"ע דתוה"ק (כמשי"ת) והוא ע"י הבירור דעה"ד טו"ר בחכ' דתו' שבחכ' אתברירו רפ"ח כו' (והוא שנק' לחם מן הארץ כמ"ש לכו לחמו בלחמי דלחם מן השמים דתוה"ק נמשך בלחמה ש"ת שלמטה דוקא כמ"ש חכמות בחוץ כו' דח"ע הוא דאתמשך בח"ת דתושמ"ע הוא שנותן כח ועוז לח"ת בתו' שלמטה לברר לעה"ד כו'). וזהו ארץ ממנה יצא לחם לחמ' דתו' כו') וכמשל הארץ הזאת הגשמי' שיש בה כח הצומח להצמיח כל צמח עשב וכל עץ עושה פרי טוב כו' וכל תבואות הארץ שיש בהן מזון וחיות רב לכל הברואים שבארץ מאדם עד בהמה כו' שמזה ניזונין הכל להתקיים בחיותם ומציאותם תמיד וכמו גם האדם שמאכלו בשר החי לבד הרי עיקר גידול של החי כבהמה הוא ממה שאוכלת העשב מן הארץ ונמצא כל מזון וחיות האדם הכל מן הארץ וגם כל מיני תענוג מצמיח מן הארץ דוקא וכטעמי' הטובי' בארץ בפירות כו' וכל עיקר ענין הצמיחה הזאת מן הארץ בא ע"י בחי' הבירור דוקא שזהו מה שנברר חלק הטוב הגנוז בארץ מן בחי' הרע שבו אחר הזריעה וחרישה כו' (שנק' טובה דגניז בגווה כמ"ש בזוהר) ואמנם הנה זאת מעלה יתירה יש בארץ שכח הצומח שבעפר הארץ יכול להצמיח עד אין שיעור כלל וכמו עשב הארץ צומח בלי שיעור גם שקוצרים השחת חוזר וצומח מחדש והוא מפני שיש כח בצומח שבארץ לחדש תולדות מאין ליש בלי שיעור וגבול כלל בחידוש מעיקרו דוקא שהרי גם בדבר הזרוע בארץ מצמיח בתוס' מרובה על העיקר בכפלי כפליי' כמו חטה הזרוע בארץ שתצמיח בריבוי כי יש בארץ דוקא כח החידוש יש מאין ממש והטעם ידוע לפי שנתב"ס דוקא והארץ הוא בחי' דומם סוף הכל ע"כ נעוץ בה מבחי' תחלת הכל כו' וע"כ הכל הי' מן העפר אפי' האדם בחי' מדבר שהרי ארץ מגדלת חכמי' וגופו של אדה"ר מן העפר הי' כלי לאור הנשמה העליונה דפרח' מחה"ע כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. ומכ"ז יובן ג"כ בענין לחם מן הארץ שמוסיף כח בחכ' שבאדם (דלחם גי' מזלא) היינו לחמו דתושמ"ט הנגלי' לנו (שבאה בהתלבשות בעה"ד טו"ר בארץ לברר בין טו"ר כו') וזהו כמו הזריעה שבארץ שמצמיח רב תבואות וכל מיני עונג בחידוש מאין ליש לאין שיעור כך הלכות דתושבע"פ דוקא שהן בחי' צומח כשערות כנ"ל שענין צמיחתן הוא בא בחידוש מאין ליש מח"ת דכנ"י בכל דור בלי שיעור וגבול כלל שהרי מתחדשים הלכות ודינין רבי' לאין שיעור מן הפלפול דחכמי תושבע"פ יותר מגופו של ח"ע דתושב"כ והוא רכה, גבחי' או"ח מלמטה למעלה שעולה מבירור דרפ"ח כו' שמצד שנעוץ סוף בתחלת הכל מגיע זה בשרש ומקור דח"ע הקדומה להיות תוס' אור מבחי' התעה"פ העצמי שנק' שעשועי המלך בעצמו' ממש (שהוא בחי' עדן דעוה"ב) שמאיר באור התענוג ושעשועי' שבתוה"ק בתוס' מרובה על עיקר העונג ושעשועי' להיות משתעשע בתוה"ק בתחלה משום דבחי' או"ח עולה לקדמות העצמי' ממש ולזאת בחי' סיפור דתושבע"פ עולה למעלה גם מבחי' סופר הנ"ל אחר תשלום הבירורי' דח"ת דוקא בהלכות הבירורין שע"י הפלפול שיש בזה יתרון אור מן החושך וההעלם שלמעלה מאור קדמאה דח"ע הקדומה כו' (ולזה א' דכל השונה הלכות בכל יום שהן הלכות הבירורים בטעמיהן מובטח לו שהוא בן עוה"ב שנק' עולם הבירור כידוע) כי בחי' סופר הנ"ל הוא המגביל לעומק ח"ע שלתבונתו אין מספר במספר קצוב בספה"ח הנ"ל (וכמו בכ"ד ספרים כו') אבל בחי' סיפור דח"ת בחידושי' דהלכות שעולי' מן הפלפול הרי הן בלי מספר וגבול כלל והן בחי' יש מאין המוחלט שזהו כמו שהוא באין האמיתי דעצמות ח"ע שבא"ס ב"ה עצמו ממש קודם שנמשך במספר אותיות דספר העליון כו' והוא בחי' שעשועי' העצמיי' שבח"ע העצמי' ממש שלמעלה מבחי' השעשועי' שלו שנמשך אפס קצהו בחכ' דתוה"ק כנ"ל וזהו מאד עמקו מחשבותיך מאד בלי שיעור ומספר כלל וכן מ"ש נפלאותיך ומח' כו' ומה שמשעשועי' הללו נמשך גם אלינו בסה"ח כמו גם באותיות הנגלי' לנו בתושב"כ אין ערוך אליך ממש וזהו אגידה ואדברה באותיות דתושב"כ שנק' ספר שמגביל בחי' הפנימי' ועצמי' דח"ע שנק' נפלאות כו' אבל מ"מ עצמו מספר והוא בסיפור דתושבע"פ שהן ההלכות שאין להם מספר כלל וכמ"ש ועלמות אין מספר כלל משום דשרשו מגיע בתבונתו העצמי' שאין לו מספר כו' וזהו שהלכ"ה אותיות הכל"ה כו' ור"ת הלכ"ה הריעו לה' כל הארץ כו' שעולה באו"ח מן הארץ כיתרון האור מן החושך כנ"ל בצומח דתבואות הארץ שמצמיח לאין שיעור כנ"ל וזהו עצמו מספר לפי שהוא למעלה מבחי' סופר כנ"ל ועכ"ז נק' תושבע"פ סיפור ונק' סופרים דוקא שסופרים כל אותיות דתושב"כ דוקא שנק' ספר כנ"ל (כמשי"ת):
(יד) והנה כמו שמבואר למעלה בלחם מן הארץ הגשמי' ממנו מזון האדם וחיותו וקיומו כך הוא למע' ממש דבחי' לחמה ש"ת שלמטה שנק' לחם מן הארץ הוא דוקא נעשה בחי' מזון וחיות להוסיף מוחין חדשים בחכ' אדה"ע דאצי' (כמו שבאדם למטה נמשך תוס' מוחין בנשמה האלקי' מלחמה דתו' הנגלית כמו ותורתך בתוך מעי כו') וגם האור והשפע הנמשך לכל העולמות כמרכבה דפני ארי' ופני שור כו' ושרפי' וחיות ואופני' עד המזלות שברקיע וכל צבא השמים והארץ וכל אשר בה מקבלים כולם שפע האלקי' הרוחני' מלחמה דתו' הנגלית לנו שבעוה"ז השפל דוקא וכמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה (שהוא מצות ת"ת בוקר וערב) חוקות שמים וארץ לא שמתי חוקות לשון מזון כו' וכן חוקות ענין חקיקה שהן אותיות שנבראו בהן כל העולמות שנמשך מאותיו' התו' דוקא כידוע שאין העולם מתקיים אלא בהבל תינוקות של בית רכה, דרבן כו' וכמו ואשים דברי בפיך כו' לנטוע שמים וליסוד ארץ (והיינו כל הדינין והלכות דתושבע"פ שמדברים באו"ה טו"ט כו"פ כו' שזהו בכל חלקי דצח"מ דעוה"ז זהו עצמו שרש שפע חיותם האלקי' למעלה) וכמו שהחי ניזון מן הצומח והאדם מן החי וצומח שבארץ לאחר שנברר הטוב מן הרע שזהו בחי' הטוב הגנוז בארץ שממנו מזון כל חי והאדם ממש כך הוא ממש מזון דחכמה דתושבע"פ שנברר מן הארץ בחי' הטוב הגנוז שיש בלחם זה שמן הארץ כמו ע"י הפלפול דוקא הוא שממשיך מזון העליון לכל העולמות העליוני' דאבי"ע וגם לפני האצי' (וכמו דקוב"ה משתעשע בקלא דאורייתא שלומדי' בג"ע ובעוה"ז בטו"ט ואו"ה דוקא כמו היושבת בגנים חברים כו' וכן השמיעני כו' כי קולך ערב והוא ד"ס שערבי' יותר מיינה ש"ת מטעם הנ"ל) וע"כ נק' ת"ח בוניך שעוסקים בבנינו ש"ע שזהו מ"ש לנטוע שמים כו' להיותם בבחי' סופר שסופרים כל האותיות שבתורה שהוא עיקר שם מ"ה דתיקון שבחכ' יבנה בית בכל אופן ציורי הפרטי' (ולזה א' מאן מלכי רבנן ומתניתא מלכתא כמלך שגוזר כו') ומבוא' למעלה בשרש ההלכות שמתחדשי' למטה ששרשם מגיע בתעה"פ שבעצמי' א"ס שלמע' מעונג דח"ע דתוה"ק הנק' ספר משום דנתב"ס דוקא כו' (והוא מ"ש בזוהר עמ"ש בעדן עין לא ראתה (אפי' משה בתושב"כ) כ"א יעשה למחכה לו למאן דדייק מילין דחכמתא שהוא החידושי' דהלכות שע"י עיון הפלפול כו' (שאין עונג יותר מהתרת הספיקות שהוא יותר עונג רב מעצם העונג שבפנימי' החכ' שבראש) (וכמו שרואים בחוש שמתענג אדם בעונג נפלא מאד בחידוש שכל וסברא ודין חדש שממציא מכח שכלו אחר העיון הטוב ביגיעת המוח מאד מלמטה למעלה (שדוחק כלי המוח ובוקע ועולה לכח המשכיל ההיולי להשכיל שכל חדש) הרבה יותר מהשכלת והשגת שכל שנופל לו מלמעלה מן השכל מאין ליש בלא יגיעה כמו שמקבל מרבו וכמ"ש מתלמידי יותר מכולם כו' שז"ש למאן דדייק דווקא שזה למחכ"ה לו כמו איוב חכה לו כמ"ש במ"א). וא"כ מובן מזה שכל מקור החיות ושפע כל העולמות שמקבלי' מח"ע שבראש שא' כולם בחכ' עשית כלא ממש חשיבא לגבי מה שנמשך האור מפרט הלכה ודין א' דתושבע"פ שהוא כמו שערה א' בלבד כנ"ל במ"ש סלסלה ותרוממך כו' לפי שאור רצה"ע ותעה"פ ועצמי שבהלכה זו היא למעלה הרבה מהתפשטות הרצון וחכ' שבאו בגילוי בכח כבר שנעשה לצורך בנין העולמות שאינו רק אפס קצהו בלבד וז"ש מה גדלו מעשיך ה' במה שנמשך כבר לצורך התהוות העולמות מחכ"ע שבא בסה"ח העליון כנ"ל אבל מאד עמקו מחשבותיך נמשך בצמצום ודילוג השפע בבחי' נימין ושערות בלבד והיינו פי' הלכות לשון הילוך כמו הליכות עולם לו הליכות אלי כו' וז"ש באד"ר דכל הלכה שנק' נימין להיט לעלמין סתימין דוקא שהן בבחי' המקיפים שבלתי מתיישבים בכלי' כלל כו' והיינו בחי' נפלאותיך ומח' העמוקות כמ"ש מאד עמקו כו' דכתי' בה מגלה עמוקות מני חושך והיינו ע"י הפלפול דוקא כנ"ל) (ועכ"ז הרי חכמי תושבע"פ נקרא סופרי' שסופרי' כל האותיות ונק' סיפור שמספרים בדיבור רכו, אבפה עכ"פ וע"כ נק' תושבע"פ דוקא כמו תורה צוה לנו משה כו' והוא שנק' משה מחוקק כו' מפני שבהם וע"י נחקק כל חוקה והוא פרטי אופן המעשה של כל מצוה בדקדוקי' ושיעורי' דוקא והוא מה שמדקדקי' באותיות התושב"כ שנק' דקדוקי סופרי' כו' ששרשם בזה למעלה הרי הוא בבחי' סופר ממש וז"ש איה סופר בבחי' אי"ה (כמ"ש במ"א) ומכ"ז יתבונן האדם יקר מעלות התורה שלנו הנגלי' דוקא שנק' ספר והוא תושב"כ כמ"ש לא ימוש ספר כו' והגית כו' וביותר בתושבע"פ (כמ"ש העוסק במקרא מדה כו' עד התלמוד אין לך מדה גדולה כו') להיות נפשו חשקה בתו' בכל לב ונפש ויותר מחיי נפשו ממש וע"כ ישמח וישיש בעסקו בתו' בעונג ושעשועי' נפלא למעלה מכל התענוגי' כמ"ש דוד שש אנכי על אמרתך כו' בעדותיך ששתי כו' כמו שאנו אומרים ונשמח כו' וכן א' אני תורתך שעשעתי כו' והיינו שא' יקרה היא כו' כל חפצי' לא ישוו בה אפי' חפצי שמים לכאורה זה פלא גדול איך יהי' התור' יקרה יותר מחפצי שמים כו' שהן המצות שנק' חפץ ורצה"ע שעיקר התו' הוא לקיום המצות ולא המדרש עיקר אלא המעשה כידוע אך הנה א' כ"א בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם כו' ומשמע ממ"ש כ"א לשלול גם חפצי שמים רק חפצו יהי' בתו' לבד והרי א' האומר אין לי אלא תו' אפי' תורה אין לו כו' אלא הענין הוא דמ"ש בתורת הוי' חפצו זהו תושב"כ שנק' ספר כמ"ש לא ימוש כו' שזהו מצות ת"ת בדיבור וכמ"ש ודברת בם כו' ומ"ש ובתורתו יהגה יומם ולילה זהו במצות עיון בתושבע"פ שנק' הגיון במח' עמוקה ביותר שהוא כמו מאן דדייק מילי דחכ' שהן ההלכות שמתחדשים מפלפול בתלמוד וכה"ג כנ"ל וזהו שנק' תורתו ממש שהוא המחדש אותה כו'. והענין הוא כמבואר למעלה בענין שרש תושב"כ ותושבע"פ למעלה דאותיות תושב"כ נק' ספר הוא בחי' הספר החיי' העליון כמ"ש אז ראה ויספרה כו' שממנה נמצא מקור חיי כל העולמות דהיינו להיות לו רצון ותענוג להאציל ולברוא כו' שזהו עיקר ומקור קיום בנין העולמות דאבי"ע שנבנה בחסד דכתי' תורת חסד כנ"ל ומאחר שכן ודאי שכלא חשיב כל חפץ ורצה"ע במע"ב כמו בחכ' יבנה בית וברצון שבחכ' זו וגם בהתנהגות העולמות שנמשך מרצון וחכ' דתוה"ק כמ"ש כל אשר חפץ הוי' עשה בשמי' כו' שהכל במשפט התו' העליונה דוקא שנק' ג"כ חפצי שמים העליוני' עז"א כל חפצי' לא ישוו בה שכלא חשיב לגבי חפץ העצמי' שבתו' שהוא עצמי' דחכ"ע ע"כ א' כל חפצי' לא ישוו בה בערך כלל שגם האדם למטה כל חפצי' כמו בגילוי רצה"ע וחכ' ומדות בנשמתו כמו בעת התפלה וק"ש בהתפעלות אהוי"ר והשגה האלקי' באה"ר בתענוגי' שמעורר למעלה כמהפא"פ אה"ר העליונה להיות חפץ ה' בנשמתו כמו שחפץ לדבקה בו ית' גם בזה אף שנק' חפצי שמים לא ישוו בה בערך החפץ שבתו' וז"ש כ"א בתורת ה' חפצו אחר הרצוא שבתפלה שזהו עיקר החפץ ורצה"ע בעצמות א"ס ב"ה ממש להיות שהתו' כלולה ומתאחדת במהו"ע שלמעלה מגילוי רצונו וחכ' ומדותיו שמאירים למטה בע"ס דאצי' כו' וז"ש מי לי בשמים העליוני' שנק' חפצי שמים ועמך רכו, בלא חפצתי בארץ כו' ובאמת גם המצות שנק' חפצי שמים ממש כי הן בחי' פנימי' רצה"ע שהוא ופנימי' רצונו א' ממש וע"כ או' אשרי האיש כו' במצותיו חפץ מאד כו' ובשכר המצו' הוא העוה"ב שנק' חיי עולם כו' וע"כ צ"ל עבודת המצות בשמחה וטוב לבב ונק' שש"מ עכ"ז א' גם ע"ז כל חפצי' לא ישוו בה בערך חפץ התו' עצמ' וז"ש באהבתה ישגה תמיד בלי הפסק כלל וישגה הוא למעלה מן הכלי כו'. והענין הוא מטעם הנ"ל בשרש השעשועי' שבתו' ש"מ כמ"ש ואהי' אצלו שעשועי' שהוא בחי' שעשועי' העצמיי' שמשתעשע בח"ע העצמי' שלתבונתו אין מספר כלל וכאשר בא האור בהגבלת האותיות בספר שנק' סה"ח כנ"ל (שזהו מקור העוה"ב) זהו כמשל חכם גדול שא' דבר חכמה עמוקה ביותר ומלבישה במשל וסיפור שמשתעשע בחכ' זו שהובררה אצלו בשעשועי' העצמיי' שלו יותר מכל הון ביתו ויקרה היא בעיניו מכל חפצו יקר שלו וגם מחפצו ורצונו הפנימי' העולה מן החכ' הזאת הנפלאה דהיינו לעשות כך וכך כו' דמה שמתגלה מאור חכ' העמוקה ונפלאה בגילוי רצון העולה ממנה למעשה אין לו ערך לגבי גוף אור החכ' שכלולה בעצם כח חכמתו ממש שעונג העצמי' ממש מלובש בה בתכלית היחוד כו'. וכך יובן למעלה בשעשועי' דתוש"מ שנק' סה"ח שהוא למעלה ג"כ מעונג ורצה"ע שבמצו' שעולה ע"פ העצמות דח"ע הנפלאות שנק' נפלאותיך ומחשבותיך שכלולי' בעונג העצמי' ממש שלא יוכל לבא בגילוי והתלבשות בכל עלמין אפי' עלמין הסתימין ואפי' בעוה"ב שאינו אלא מבחי' עונג ורצה"ע שבמצו' וז"ש כ"א בתורת ה' חפצו לבד שלמעלה גם מחפצי שמים דמצו' בעוה"ב שנק' פר"ס (אותיות ספר) וד"ל ומ"ש עוד ובתורתו יהגה בעיון המח' העמוקה שהוא ההגיון כו' כנ"ל וזהו בשרש מעלת העונג ושעשועי' שבהלכות שמתחדשי' מן הפלפול ביתרון האור מן החושך שהוא ההעלם העמוק ביותר שז"ש מאד עמקו מחשבותיך כו' שמזה נמשך רק בבחי' נימין ושערות בבחי' צמיחה והצמיחה מחודש מאין המוחלט ולאין שיעור כלל כנ"ל שזהו למעלה גם מבחי' סה"ח דתושב"כ כנ"ל והוא מ"ש למחכה לו למאן דדייק כו' והוא למעלה הרבה מן העונג דעדן בעוה"ב בשכר התו"מ בעוה"ז וכמ"ש וחד חרוב כו' והוא מ"ש דת"ח אין להם מנוחה אפי' בעוה"ב שנא' ילכו מחיל כו' שאין לו שיעור למע' בעצמות השעשועי' שלמעלה משעשועי' שבתוה"ק הגם שכבר הובררה בכח החכ' העצמי' כנ"ל לפי ששלימות בירור זה הוא בח"ת שמברר כו' בחידושי הלכות מתוך הפלפול דוקא (כמו אין חכם כבעל הניסיון) מטעם הנ"ל וזהו ובתורתו ממש יהגה יומם ולילה שנק' תורתו שהוא למעלה מתורת הוי' דתושב"כ וזהו שנק' תו"א כמ"ש ואהי' אצלו אמון מופלא דוקא מבחינת פלאות דח"ע שלא יאיר רק בבחינת מקיף בלבד כנ"ל וזהו שנק' עוסק בתו' לשמה לשם התורה עצמה שהוא תושמ"ע לחברה בשעשועי' העצמיי' שנק' שעשועי המלך בעצמו' (וכמ"ש בס' הבהיר דדוד הי' מחבר תוש"מ בהקב"ה בעצמו כו' כנ"ל כמו אני תורתך שעשעתי כו' ובמה הי' לו כח לחברה ה"ז בתושבע"פ דוקא שנק' תורתו שמחדש מאין כו' בבחי' או"ח רכו, גמלמטה למע' כנ"ל) וזהו והי' כעץ שתול על פלגי מים כו' שיצמיח לעשות פרי למעלה ולמטה בלי הפסק כלל וז"ש ע"פ זה כ"א בתו' ה' חפצו מעיקרא אדעתי' דנפשי' עביד להאיר נשמתו באור הוי' שבאותיות התושב"כ כמ"ש כי אמרתך חייתני כו' ואח"כ ובתורתו יהגה לשם התו' עצמה כנ"ל וד"ל. (וזהו ה' חפץ למען צדקו יגדיל תו' ויאדיר פי' ה' חפץ בחפץ ה' וברצונו הפשוט הפנימי' ועצמי' ממש שלמעלה מחפצי שמים גם במצו' שבתוש"מ רק למען צדקו העצמי' ופשוט שנק' צדקו ממש כו' שלמעלה מצדקה וחסד שבתו"מ ש"מ שנק' תורת חסד כנ"ל והוא מה שיגדיל תו' ויאדיר שזהו בירידות אור דתוש"מ למטה ממש לברר לעה"ד טו"ר להיות יתרון האור מן החושך דק"נ ע"י חידושי הלכות כנ"ל שזהו בחינת הגדלה וריבוי דתו' עצמה שמגיע למעלה משעשועי' העליוני' שהי' בתוש"מ תחלה מטעם הנ"ל וזהו יגדיל ביו"ד דחכ' שבסוף שמוסיף אור גדול בחכ' שבראש כמו גידול דצומח מן הארץ בתוס' וריבוי גדול כנ"ל וגם פי' יגדיל שיגדיל לע"ל בימוהמ"ש שיהי' תשלום הבירורי' דרפ"ח כו' שעי"ז יבא כל העלם דפלאות ח"ע לגילוי יותר מכמו שהי' כמ"ש במשיח הנה ישכיל עבדי ישכיל עד אין שיעור למעלה ברזי' וסודות התוה"ק ונק' פלא יועץ חכם חרשים כו' ומלאה הארץ דיעה כו' ויאדיר בעוה"ב שהוא העדן שיתגלה מעצמות התעה"פ שנק' שעשועי המלך בעצמו' באור דתו' בעליות עד אין שיעור למעלה כמ"ש ילכו מחיל אל חיל כו' וד"ל וז"ש רז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל בזכות וחסד העצמו' לפיכך הרבה להם תו"מ שנא' ה' חפץ כו' פי' הרבה להם זהו בבחי' ריבוי והגדלה דאור דתו"מ למטה דוקא לפי שכל חפצי' לא ישוו בה אפי' חפצי שמים העליונים כו' ומטעם הנ"ל וד"ל). ובזה יובן גודל מעלת ענין מס"נ של יו"ד הרוגי מלוכה על התו' עצמה ועל תושבע"פ דוקא כר"ע וחביריו שמעלי' מ"נ עד ימוהמ"ש (כמ"ש בע"ח):
(טו) והנה אחר כל הנ"ל יובן מה שא' דוד זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי וא' שנענש דוד ע"ז כנ"ל דהנה דוד כל חפצו הי' רק בתו' ה' וכמ"ש כ"א בתו' ה' חפצו ובתורתו כו' וע"כ היה שש ושמח מאד בעסקו בתו' כי כל חפצי' לא ישוו בה כלל כנ"ל עד שא' זמירות היו לי חוקיך שהי' לו כמו זמירות ושירים נפלאים וערבים לנפש שמתענג אדם בהם לפקח נפשו בהתענגו בהם להסיר מלבו כל יגון ואנחה השוברת גופו ונפשו כמו בעוצם הפחד ורעדה ואימת מות ממגוריו שיגור מאויביו שרודפי' אחריו להרגו וחייו תלויי' לו מנגד ממש כו' עכ"ז בתענוג הנפלא הזה שמזמר ומשורר שירות וזמירות הנפלאים וערבים לנפש ישיבו את רוחו ונפשו אליו ויסיר מלבו היגון והפחד כמו יושבי אניות בלב ימים כשהם בסכנה גדולה ישירו ויזמרו בזמירות הנעימי' להשיב רוחם וידעו להציל נפשם וכן אסירי ברזל יפקחו עוני נפשם בזה וגם המלך המרומם בהיותו ביגון ואנחה בעומק הנוגע לנקודה יזמרו לפניו ויערב להסיר מלבו הרוח רעה המבעתו וכמו שהי' בשאול כאשר הי' דוד מנגן לפניו כו' וכמו הזמר בכלי כך הוא השירה והזמרה בפה ממש כידוע רכו, דהרי יש כח גדול בזמר ושיר בהפלאת העונג ושעשועי' לדחות כל צער ויגון גם היותר קשה וכך א' דוד זמירות הי' לי חוקיך לפי שהי' משתעשע בהם בהפלאת העונג מאד מאד ע"כ הי' לו כזמירות הערבים מאד לנפש להסיר מלבו אימת מות כו' והוא בהיותו ביגון וצער גדול מפחד אויביו הקמים עליו שהשיבו רוחו ונפשו כי כ"כ גדלה הפלאת העונג בזמירות דתו' עד שנדחה מלבו כל פחד ואימת מות כו' ובזה עצמו נמתקו כל הדינין קשין שהן מתבטלי' למעלה ממציאותם לגמרי בהיות גילוי אור העונג ושעשועי' דעצמי' אוא"ס שבתו' בזמירות שהוא רננא דאורייתא שאפס קצה מזה נמשך מקור כל חיות ושפע העולמות בפנימי' וחיצוני' כנ"ל והוא שא' בבית מגורי דוקא בשעה שהי' יגור מאויביו הועילו לו זמירות דתו' להמתיק הדין הקשה ואין הדין נמתק אלא בשרשו והוא בבחי' גבו' הטובו' ומתיקו' דקדושה האלקי' והוא בחי' רשפי אש התענוג ושעשועים העליוני' שיש בתו' למעלה ולמטה הוא מה שהי' לו בזמירות בעריבות ועונג נפלא ברשפי אש התענוג (כמו ב"ע הי' שונה ואש מלהטת סביבו אש דאור תוה"ק בהיות נפשו חשקה בתו' עד שבאהבתה ישגה תמיד כנ"ל) ועכ"ז נענש דוד על שקראם זמירות בלבד אע"פ שנק' רננא דאורייתא והן כמו נגינות וטעמים דתושב"כ כנ"ל שנק' שירים כו' וד"ל וצ"ל בעונג ושעשועי' גדולים אלא לפי שהשפיל מעלת יקר ערך דעונג ושעשועי' העצמיי' שבתו' הנ"ל שהוא באמת למעלה מעלה מכל עיקר ומקור העונג ורצון שנמשך לבנין כל העולמות כמו ברצון ועונג להאצי' ולברוא כו' וכמ"ש ואהי' אצלו אמון אמון מוצנע ומופלא דהיינו שגם מה שבחכ' דתוה"ק יבנה בית (דבראשית ברא כו') זהו רק אפס קצה הארה בעלמ' מאור העצמי' דשעשועי' דתוה"ק ולכך נק' אמון מופלא שהוא מבחי' פלא העליון והוא ענין נפלאותיך כו' והן בחי' סופר וספר וסיפור דתושב"כ ושבע"פ למעלה ולמטה שע"ז א' ואהי' אצלו אמון כו' (וכולל ב' מדריגות דסה"ח בשורש דתושב"כ למעלה ושרש בחי' תושבע"פ למטה שזהו כמו מי שתו"א לחדש מאין המוחלט לאין שיעור כלל בהלכות שבתלמוד כו' שז"ש ובתורתו יהגה כו' שנק' סיפור) ואח"כ ואהי' שעשועי' יום יום שהן ג"כ תושב"כ ושבע"פ כו' והן ב' אלפי' שנה שקדמו לעולם והוא העונג העצמי' שנק' שעשועי המלך בעצמו שמאיר בחו"ב ש"מ ממש העצמיי' שהן שרשי' לתושב"כ ושבע"פ (וכענין נובלות חש"מ תו' (ונובלות בינה ש"מ שכינה כו') והוא מ"ש אאלפך חכ' כו' ואח"כ נמשך למטה באבי"ע ונק' קנה חכ' קנה בינה ב"פ קנה גי' ש"י חצי הכתר דתר"ך כו' והן מזל ונוצר ונקה כו' כמ"ש במ"א בענין ונוצר ועושה כו') וזהו ב' מדריגות הנ"ל בנפלאותיך ומח' אלינו (וקאי לע"ל ואהי' אמון בימוהמ"ש שישכיל עבדי כו' ע"י הבירורים דרפ"ח כו' ואהי' הב' בעוה"ב אנא זמין לאתגלאה למעלה מן הבירורים בעליות ושעשועי' העצמיי' ממש) וא"כ הרי שרש התו' למעלה באין ערוך למקור העולמות (וכמו שעשועי' של הקב"ה בעצמו ובכבודו כנ"ל במשל המלך החכ' שאו' דבר חכ' יקרה ונפלאה מאד משתעשע בחכ' העצמי' ממש שבלתי יכול להתלבש בעלמין כלל אפי' רכז, אבעוה"ב כנ"ל) וזהו שנענש דוד על שקראם זמירות שהשפיל לבחי' העונג ושעשועי' העצמיי' שבתו' להיות לו לעונג ושעשועי' להשיב נפשו לפי שעה הצריך לו בבית מגורו שהי' יגור מאויביו כדי להמתיק הדינין בשרשן כנ"ל שזהו רק בשרש התהוות העולמות שנמשך מחיצוני' העונג ושעשועי' דתוה"ק שנתצמצם בעונג ורצון וחכ' בהשתלשלות שאין לזה ערך כלל וכלל לגבי בחי' שעשועי' העצמיי' שבתו' ש"מ ומטה שלמעלה מעלה מכל עיקר ומקור ההשתלשלות מטעם הנ"ל וד"ל. אך דוד עשה בחכ' להציל נפשו מן הקטרוגים הקשי' שא"א להמתיק רק בבחי' עונג העצמי' ממש כמו בזמירות דתו' ויש בזה ב' מדריגות א' הטעמי' ונגינות דתושב"כ (שלמע' מדרשות והלכות דתושבע"פ שהרי אין שום דרש נדרש מן הטעמים ונגינות כלל להיותו בבחי' מקיף דעונג בעיגול שזהו שירו כו' וד"ל). והב' רננא דתושבע"פ דוקא כמ"ש חכמות בחוץ דוקא דהיינו כשמתברר מן החושך דק"נ כנ"ל אז תרונה שהרינה באה מלמטה למעלה בבחי' או"ח דוקא וכמ"ש ובלילה שיר"ה עמי בה"א בחי' נוק' וכל העוסק בתו' בלילה דוקא עי"ז דוקא חוט של חסד נמשך עליו ביום כו' וזהו נק' ג"כ זמירות כמו מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק כו' מכנף הארץ דוקא שזהו תושבע"פ שנברר מן הארץ כהלכות המחודשים בפלפול שעולה ברינה כמו בא יבא ברינה כו' בהגדלה וריבוי מופלג כנ"ל וז"ש זמירות היו לי חוקיך כו' דקאי בתושבע"פ דוקא שהי' מתענג ביותר במה שמחדש דין והלכה ברורה מאין המוחלט והי' שמח בחלקו אשר הוא ממשיך בתו"א מבחינת אמון מופלא ושעשועי המלך בעצמו ממש (שלמע' גם מעוה"ב כנ"ל) שכאשר אור גדול ויקר כזה נמשך לקיום העולמות עי"ז נמתק כל דין ורוגז אשר בקו השמאל אף במקור הרצון וחכ' כו' עד גם בחיצוני' הכלי' דמל' דעשי' עד עוה"ז השפל שממילא יתפרדו כל פועלי און וכהמס דונג כו' (וכמו ברבה ב"נ דלא פסיק פומי' כו' לא יכול מה"מ לגשת אליו) לפי שמתבטלי' ממציאות' לגמרי בהגיע גם אליהם האור הגדול שלמעלה מכל ההשתלשלות וכמ"ש תפול עליהם אימתה ופחד כו' (וכמו ואתה מרום לעולם במרום דשעשועי' העצמיי' דתוה"ק למעלה מעלה אז אויביך יאבדו כו') וכמו בחזקי' שהפיל ה' למחנה סנחריב רק במה שהשמיע ה' להם את הוד קולו דתוה"ק הנ"ל וד"ל:
(טז) וזהו העצה היעוצה שיעצו חז"ל בא' השכם והערב עליהם לבהמ"ד והן כלין מאליהן ולכאו' א"ז מובן מ"ש השכם והערב כו' הלא מצו' ת"ת היא בתמידות יום ולילה כמ"ש והגית בה כו' וכן א' ודברת בם כו' בשכבך ובקומך כו' ומהו שא' השכם דמשמע קודם אור היום והערב לערב בתוך הלילה כו' וגם מ"ש עליהן דוקא דמשמע על המקטרגי' הקמי' עלי' שישכים ויעריב עליהן והן כלין כו' (והנה יש נוסחא השכם והערב עליהן לבהכ"נ להתפלל כו' ולא מדבר בת"ת כלל כי קאי אדסמיך לי' מ"ש תחלה בפי' הב' דום לה' והתחולל לו דום לה' והוא יפיל לפניו חללי' חללי' ואח"כ א' עוד השכם והערב עליהן כו' שהוא להרבות רכז, בבתפלה בוקר וערב פי' והתחולל לשון תפלה כמו ויחל משה אוחילה פניו והיינו מ"ש השכם דהיינו משום דמצוה להתפלל עם יציאת השמש דהיינו עם דמדומי חמה שזהו פי' דו"ם כפי' התוס' וכן הערב עליהם בעת ביאת השמש לערב שנק' דמדומי חמה וזה הפי' דחוק בלשון דום שהוא לשון שתיקה כמו שמש בגבעון דום וכן וידום אהרן (וע' במהרש"א שא' דהשתא ניחא שיהא דום כמשמעו כמו וידום ואיך הוא ענין שתיקה אם מיירי בתפלה לפי' הב' בוהתחולל ולפי הנראה שאינו רוצה לפרש כפי' התוס' בדום כמו ענין דמדומי חמה אלא פי' כפי' והתחולל דתחלה דרש ענין חללים ואח"כ דרש ענין תפלה כמו ויחל כו' ובתוס' שם א' השכם עליהם לבהמ"ד קא' לעסוק בתו'). אך הנה יובן כ"ז בהקדם ענין א' המבואר במ"א ע"פ הקל קול יעקב דקל קדמאה חסר וי"ו וקול בתראה מלא בוי"ו כמ"ש בזוהר שזהו בחי' קלא פנימאה דלא משתמע כלל בדיבור חסר וי"ו וקלא דמשתמע בדיבור מלא וי"ו והיינו ב' מדריגות דקול תפלה וקול תו' דקלא דצלותא הוא בלחש ובחשאי דוקא זהו קל חסר וי"ו וקלא דאורייתא שבא בדיבור דוקא הוא קול יעקב כו' ועל שניהם א' הקל כו' והידים ידי עשו שמתמיה בזה אם הקל קול יעקב האיך יוכל להיות הידים ידי עשו שבודאי אין לעשו שליטה כלל על יעקב כשקול יעקב בתפלה ובתו' ואפי' בא' מהן בלבד כו'. והענין הוא דבקול תפלה הוא ב' מדריגות א' בענין צעקה בקול דוקא כמו ויצעקו אל ה' כו' וכן ויזעקו בקול גדול וכמו בעת צרה דכתיב ותעל שועתם אל האלקי' ונק' שועה או שאגה כמו שאגתי מנהמת לבי כו'. והב' הוא קול דממה דקה שהוא בלחש ובחשאי מאד כמו בתפלת חנה דכתי' מדברת על לבה וקולה לא ישמע כלל וע"כ א' כל המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כידוע. ושרש הענין הוא כידוע שעיקר התפלה הוא בבחי' שפיכות נפש שתשתפך לגמרי ותתבטל ממציאותה מכל וכל כמו ההשתחוואה בארץ בביטול המציאות לגמרי כאבן דומם עד שאין בו כח לדבר ולא להתפעל ברצון ולחשוב שום מחשבה והשגה כלל וכלל אלא כדומם ממש בלא הרגשת חיות כלל וכלל כידוע (ושפיכת נפשו זהו שנתבטל מציאו' נפש אדם כמו השכל והרצון ומדו' ומח' ודיבור לגמרי מכל וכל ובהעדר הכלי לגמרי הוא שעולה לקבל ג"כ למע' מבחי' אדם והוא מעצמו' א"ס דלמכא"מ כלל אף לא מדות וחכ' ורצון דתו"מ כידוע שזהו למע' מיחוד משפיע ומקבל פב"פ בבחי' אדם פנימי וחיצוני דתו"מ כמו במ"ת וראי' ממשה שידעו ה' פב"פ כאשר ידבר כו' ובתפלה שלו הי' מתנפל לארץ בהשתחוואה בביטול המציאות דאדם לגמרי דוקא וד"ל) ואמנם שפיכה זאת דנפש האדם יכול להיות גם בצעקה מקירות הלב בקול גדול שנק' שועה עד שתצא נפשו מעומק הבכי' והצעקה כו' למעלה מן הרצון ושכל בלא דיבור כלל רק בחי' קול פשוט דוקא כמו מן המיצר כו' וזהו הקל קול יעקב קול בתראה בוי"ו שהוא בחי' המדות וחכ' שבתו' ביחוד פב"פ בבחי' אדם וקל קדמאה בלא וי"ו שהוא ב' מיני קול דתפלה הנ"ל שלמעלה מבחי' נר"נ דאדם שנק' שפיכת נפש אדם ובחינת קול דצעקה ג"כ בלא וי"ו דהיינו רכז, גלמעלה מן המדות ושכל ורצון שנק' קול פשוט ועצמי וזהו קל חסר וי"ו וכש"כ קול בלחש ובחשאי מאד מצד העדר הכלי כדומם ממש עד שא"י לדבר כלל מכח עצמו כמו וקולה לא ישמע ונק' קלא פנימאה דלא משתמע בדיבור רק אד' שפתי תפתח כו' כי אין מלה בלשוני כו' וזהו קל חסר וי"ו ממש אבל קלא בתראה מלא בוי"ו שהוא בחי' קול הדיבור שבתו' שמקשר השכל ומדות ורצון בחכ' ומדות ורצה"ע הפנימי ביחוד פב"פ שבזה נמשך אור ושפע הפנימי' דעונג ורצה"ע שבתו"מ ש"מ שקדמה לעולם שא' ואהי' אצלו שעשועי' יום יום כנ"ל שהוא למעלה ממקור חיות כל העולמות כנ"ל שעי"ז ממילא אין לק"נ יניקה ושרש רק מחיצוני' דחיצוני' הכלי' שניתן להם בקצבה וגבול לבד וא"כ לא יוכלו לקבל שפע יותר ממדתם וזה מתמיה אם הקל קול יעקב בא' מהקולות אם בקול דתפלה בב' אופנים הנ"ל שאין לחיצוני' יניקה שם כלל מאחר שהוא למע' מהגבלת האורות בכלי' בנר"נ דאדם לגמרי כנ"ל או גם בקול דתו' ביחו"ע דפנימי' הרצון וחכ' ומדות דתו"מ שאז הכל מאיר מבחי' הפנימי' ועצמי' דא"ס בחכ' ומדות כמו יאר הוי' פניו אליך כו' (כמו שהי' במ"ת) שאז אין לחיצוני' שליטה כלל רק כפי מדתם לבד א"כ איך הידים כו' וד"ל. אך הנה יש מדריגה במצות ת"ת ג"כ כמו בחי' קול דתפלה בלחש כמו ענין שפיכות הנפש הנ"ל ממש והוא במצו' העיון והגיון דתושבע"פ דוקא והוא היגיעה העצומה בכל כלי מוחו לעמוד על אמיתית הדין וההלכה עד שיתבלבל הכלי שלו כי עמוק ממנו ונעשה כמו בחי' דומם ממש כמו אשתומם כשעה חדא והוא בחי' השתיקה שהוא סייג לחכ' שעולה בכח המשכיל ההיולי להמשיך המשכות שכל עמוק יותר מכפי הכלי שלו והוא חידוש ההלכות לאין שיעור ע"י הפלפול בקושי' ותירוצי' כנ"ל שזהו ככח הצומח שבארץ כו' כנ"ל הרי זהו שנתבטל מבחי' מוחין דאדם למעלה מבחי' אדם כשפיכות נפש בתפלה הנ"ל ממש וזהו שמחמת עומקו שמתבטל מכל עצמו ואינו מרגיש א"ע כלל אז הוא מרחש בשפתיו בלחש כתפלה בלחש שאין זה דיבור של עצמו' בבחי' רצון ושכל כלל רק שעולה ונגרר אחר עומק השכל שזהו כמו אד' שפתי כו' שזהו עולה למעלה מבחינת פנימי' המוחין ורצון ומדות דחכ' דתו' שבקריאה בדיבור שנק' אדם עכ"פ כנ"ל וד"ל. ובכ"ז יובן המא' הנ"ל בעצה שיעצו השכם והערב עליהן כו' שיש בזה ב' אופנים א' להתפלל בבהכ"נ בב' מיני קול הנ"ל דנקודת הלב הפשוט שלמעלה מבחי' אדם וזהו דום לה' בקול דממה דקה שבצלותא בלחש כדומם ממש כנ"ל וכן בקול צעקה מקירות הלב שנק' ג"כ שפיכות נפש לגמרי והתחולל לו בחלל ריקן מכל וכל וע"כ יפול לפניך חללי' שיתרוקן כל אור וחיות דקליפות המקטרגי' העומדי' על נפשו כמ"ש יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך כאין ממש אין להם שרש יניקה שם כלל מטעם הנ"ל וד"ל והב' השכם והערב עליהן לבהמ"ד ללמוד תו' בקריאה בדיבור כמ"ש השמיעני כו' כי קולך ערב קלא דאורייתא שמשתעשע בפנימי' החכ' ומדות כנ"ל וזהו עליהן למעלה ממדתן הקצובה רק מחיצוני' דחיצוני' הכלי' וזהו עליהן הגבה למעלה מהן כי פנימי' העונג ושעשועי' שבתו' למעלה הרבה משרש העולמות רכז, דכנ"ל ואז הם כלים מאליהם כשיכלה קיצם ממילא כאשר נפרד הטוב מן הרע בתכלית שזהו בבחי' הפנימי' דתו' שנבדל ונברר הטוב מן הרע בחיצוני' דעה"ד כו' אך יותר טוב הוא עסק תושבע"פ שז"ש ובלילה שיר"ה עמי כל העוסק כו' שנק' לחם מן הארץ שמחדש הלכות בעיון ויגיעות המוח שזהו בלילה דוקא שעולה למעלה יותר מבחי' פנימי' אדם דתו' כנ"ל וכמו שנברר הטוב מן הרע ע"י כח הצומח שבארץ כך עיקר הבירור השלם הוא בכו"פ טו"ט שבתושבע"פ שעולה מלמטה למעלה שאז הטמא טמא יקרא ואין לו חיות כלל וכלל מן הטוב יותר מע"י תושב"כ שיש לו יניקה מחיצוני' הכלי' עכ"פ. וזהו יאבדו ויהיו כאין ממש אנשי ריבך כי אין להם חיות כלל וכלל מב' טעמי' הללו וד"ל. וזהו השכם בבוקר קודם היום והערב בלילה בבחי' שפלות כעפר לידום ולסבול כעפר לכל שיצא ממנה לחם שזה בכלות כל השפעות מלמטה למעלה שאז ממילא חוט של חסד העצמות ממש נמשך עליהם ביום שיאבדו כל אויביו וכמ"ש והן כלי' מאליהם וד"ל. והנה מובן מכל הנ"ל שע"י בחי' השמחה והתענוג האלקי' בעסק התו' כאשר יהי' בתו' ה' חפצו בחפץ ובחשק נפלא בתמידות וישמח בד"ת כמו שמחה ועונג העליון שבעצמו' א"ס ב"ה בתו' שלמעלה ותו' שלנו כמ"ש ואהי' אצלו שעשועי' כו' כנ"ל אז עי"ז יסיר מעליו כל קטרוג רע למעלה ולמטה ולא יהי' שום מניעה מבית ומבחוץ בלי שום דבר חוצץ כלל כי יהי' כאין ממש אנשי ריבו כנ"ל בענין השכם והערב עליהם כו' ויש בזה ב' מדריגות א' בענין שמחה ושעשועי' דעצמו' א"ס ב"ה בתו' שלמעלה מלמעלה למטה בבחי' או"י שנק' שירו לשון דכר כמו בטעמי' ונגינות דתושב"כ שנק' ספר והב' ברינה ש"ת שבאה מלמטה למע' מתושבע"פ בבחי' או"ח למעלה משלימות הבירור דחדושים בחידושי הלכות לאין שיעור כנ"ל (שנק' סופר) ובב' מדריגות הללו אין שום יניקה כלל לרע דק"נ כי בבחי' עונג העצמי' שבח"ע דתו' שלמעלה אע"פ שירד למטה באותיות ובטעמי' כו' הרי זהו מבחי' עה"ח שכולו טוב ולא רע כלל ועז"א דאין רע יורד מלמעלה כלל ואע"פ שמלובש בעה"ד טו"ר שהרי מבדיל בין טו"ר כמ"ש להבדיל כו' וע"כ נק' תו' לשון הוראה כו' עכ"ז בעצם אור דתושב"כ (שנק' סה"ח) הוא מבחינת עה"ח שלמעלה מעה"ד טו"ר שאין שום צד אחיזה כלל לרע (כמו במשה שא' כי טוב בטי"ת רבתי כו' וע"כ א' יבא טוב זה משה וקבל טוב זו תו' מטוב כו' שנק' לקח טוב כו') (וע"כ ת"ח אין אור של גיהנם שולט בהם כו' ועוד ראי' ממה שד"ת אין מקבלין טומאה וממה שבע"ק מותר בד"ת וממה שעבירה מכבה מצוה ואין מכבה אור דתו' כלל כמ"ש במ"א וד"ל) והיינו מבחי' התענוג ושעשועי' העצמיי' שבתושמ"ע שנק' שירו כו' שאין לו שיעור למעלה ולמטה כלל ולכך גם חושך גס דק"נ לא יחשיך אור זה כלל ונהפך גם הוא לאור וראי' ממ"ש ויורהו ה' עץ שהוא בחי' עה"ח דתוש"מ כמ"ש כי עץ חיים היא כו' שבכחו להמתיק למים המרים דק"נ שיהי' גם הם טובים ומתוקי' וז"ש שם שם לו חוק ומשפט דתוש"מ שיהי' בכחו לברר גם בעה"ד טו"ר כו' (כמ"ש במ"א) וכמו ותו' שם בישראל ונא' אם שמוע כו' כל המחלה כו' שהן רכח, אדינין קשי' שנאחזים במ"ת שנפלו שנק' מיין מרירין כו' כי אין רע יורד מלמע' וגם למטה מבררו ונמתק לטוב וכ"ז מצד בחי' או"י דעונג העליון שהולך ואור באור דתוש"מ עד למטה בתו' הנגלית שבאה באותיות בשפע והתלבשות בעה"ד כו' (וכמו נשמת משה שירדה ממ"ע לתקן ולברר לישראל בתו"מ כו' לפי שהי' בעצמו מבחי' התיקון דשם מ"ה דח"ע הקדומה ע"כ הי' בכחו ליתן תו' לישראל לתקן אותם) (וז"ש ה' חפץ למען צדקו באו"י מלמעלה למטה שנק' תו' חסד יגדיל תו' בהתלבשותן למטה בעה"ד כו') וכמו"כ במדריגה הב' דתושבע"פ שנק' מזון ולחם מן הארץ דוקא כנ"ל וכמו ותורתך בתוך מעי כו' שהוא העולה מבחי' הבירורי' דרפ"ח כו' ביתרון האור מן החושך בחידוש מאין ממש כנ"ל שיש בזה ג"כ בחי' העלאת העונג ושעשועי' שנק' שיר"ה בה"א כו' כמ"ש חכ' בחוץ דוקא תרונה מלמטה למע' שזהו שלימות הבירור והבדלה בין טו"ר בתכלית הרי אין מקום ושרש כלל לרע גם למטה מטה מאחר שנבדל בתכלית הקצה מן הטוב בבירור הלכות בכשר ופסול טו"ט וכה"ג וגם אין לעונג זה שבבירור וחידוש ההלכות שעלו למעלה בשעשועי' העצמיי' יותר מגופו ש"ת שלמעלה שקדמה במע"ב הנ"ל וז"ש ואהי' אצלו אמון אומן בתושבע"פ שתו"א לתקן דבר המקולקל ביותר מבחי' התיקון משרש החכ' שבאה באו"י (משום דבינה יתירה ניתנה באשה כו') וזהו יום יום תושב"כ ותושבע"פ בשרשן שעז"א יחיינו מיומים והן ב' אלפי' שנה שקדמה לעולם כו' (ובאמת הן ב' אלפי' שנה שקדמה למ"ת דמ"ת הי' בתחלת אלף השלישי שז"ש ביום השלישי יקימנו שהוא בבחי' הת"ת כו' ומ"ש ונחי' לפניו דמשמע חיי עולם זהו בעוה"ב דוקא):
(יז) אך הנה כ"ז דוקא כאשר אין שיעור ומדה להארת אור התעה"פ ושעשועי' העצמיי' במקור התושב"כ ושבע"פ למעלה ע"י אתעדל"ת בלימוד התורה בשמחה ותענוג אלקי בלי גבול כלל כנ"ל. אבל אם אין עסק התו' למטה בבחי' שמחה ותענוג האלקי בשעשועי' גדולי' רק כפי המדה שמוגבל בנפש להתענג בעונג העליון בחכ' דתו' שנק' שיר"ו ושיר"ה שזהו בתושב"כ ושבע"פ כנ"ל אז נאמר ויהי מקץ שנתיים ימים שנעשה בחי' קץ וגבול ומדה בעונג ושעשועי' העליונים שבתו' שלמעלה ג"כ עד שכל האור ועונג העצמי' שהי' לו בתו' נסתלקו למעלה בעצמותו ממש והיינו דוקא בכלות הזמן דשנתיים ימים שבחי' שנתיים ימים הללו הן ב' אלפי' שנה שהי' בהן אור השעשועי' העליונים בחו"ב וכאשר הי' קץ וגבול לשנתיים ימים הללו הי' קץ וגבול לאור התענוג ושעשועי' בתו' ש"מ ותושמ"ט כו' וד"ל (והיינו לפי שבחי' שעשועי המלך בעצמו ממש נבדל בערך לגמרי גם מעונג ושעשועי' בח"ע עצמה דתו' ש"מ רק שהושפל וירד מעצמות השעשועי' להשתעשע בעונג זה דח"ע שזה בא במדה וגבול כחכ' דתושב"כ שבא במספר אותיות (גם בטעמי' שהן הנגינות שנק' שירו כו' שהן בבחי' מקיף מ"מ בחי' מקיף זה הוא רק ע"ג האותיות הבאים במספר וצמצום והמשכה רכח, במוגבלת כו') וכמו"כ בעונג העליון שמחמת הבירורי' דתורה שבע"פ אע"פ שמצמיח מלמטה למעלה לאין שיעור מ"מ נק' סופרים שסופרים כל האותיות כו' ואין לזה ערך לגבי שעשועי' העצמיי' ממש שלמע' גם מחכ"ע העצמיי' והוא העוה"ב שנק' עדן הנעלם כו' בבחי' ההעלם דעצמי' התעה"פ ממש שלמעלה מעונג דחכ' לגמרי כו' ולכך בכלות הזמן דשנתיים ימים שהן ב' אלפי' שנה דבחי' ימי קדם שהן בחי' התענוג שברצון ותענוג המורכב בחכ' עכ"פ שיש בהן מדה וגבול גם לעונג העצמי' שבהן אע"פ שאין שיעור כלל לתעה"פ מ"מ בחו"ב מוגבל במדה (מאחר שנק' ספר וסיפור כנ"ל) וכעונג הנשמות בהשגות ורזין דאורייתא שמוגבל בכאו"א וכן גם לעוה"ב שמאיר מעצמו' התענוג מוגבל ונמשך בכל נשמה כמו ש"י עולמות (שהן ב"פ קנ"ה שהוא קנ"ה חכ' קנ"ה בינה ב' תו' שבכתב ושבע"פ כו' וגם במשיח שאמר בו ישכיל עבדי כו' וגבה מאד יש בזה מדה כו') אך באמת הגם שבא העונג העצמי' בחו"ג העליונים במדה מ"מ מדה זו היא בחי' כלי להכיל לכל בחי' פנימי' ועצמי' השעשועי' שאין לו שיעור למעלה לפי שהלביש הכל במדה זו דוקא כי כל יכול הוא כו' וכנ"ל (וכמו פנימי' התו' שארוכה מארץ מדה כו' הרי צמצם אורה במדה ושיעור דנגלה דתו' כמו במ"ת ביוה"ד דסתים נתצמצם בגלי' כמו כד הנשאב מן המוברר שבמי' עליונים כו' וכך כ"ד ספרים כו' כנ"ל) (וכמו בעוה"ב שא' להנחיל אוהבי יש האמיתי כו' הגם שיבא במורגש בכאו"א לפי קבלתו ועכ"ז נק' חיי עולם הא"ס ונק' יום שכולו ארוך כו') ולפי"ז לא הי' בחי' קץ וגבול כלל לבחי' שנתיים ימים הללו שהן ב' מדריגות דחו"ג דתושב"כ ושבע"פ בשרשן למעלה כי הי' אור העונג העצמי שבלתי מוגבל בעצם מאיר בהן בלי קץ וגבול כלל (כמו שיהי' בעוה"ב) אך הסיבה לזה שהי' קץ וגבול לבחי' שנתיים הללו שקדמו לעולם כו' הוא לפי שלא זכר שר המשקי' דתושמ"ע את יוסף צ"ע וישכחהו כו' דקאי אדסמיך לי' במה שסיים בסמוך לזה (כמ"ש למעל') דבחי' יוסף צ"ע הוא מבחי' השעשועי' העצמיי' דא"ס ב"ה שהוא עצמו משתעשע בתו' כו' שיוסיף תענוג העליון לאין שיעור למעל' ולמטה וע"כ נק' יוסף לשון תוס' וריבוי בלי גבול כלל וכן נק' בן פור"ת יוסף שמפרה ומרבה אור העונג בחכ' לאין שיעור מאין המוחלט (והן ב' מדריגות העונג דח"ע וח"ת מבחי' או"י ואו"ח דתושב"כ ושבע"פ וע"כ א' ב"פ בן פור"ת כו' והיינו יוסיף דעת כמ"ש ה' חפץ למען צדקו דוקא שזהו בחי' צ"ע שהוא טבע הטוב להיטיב בלי שיעור כלל וכלל ע"כ מגדיל תו' דתושמ"ע בבחי' או"י מלמעל' למטה ויאדיר בתו' שלמט' כנ"ל וזה שה' חפץ למען צדקו ע"כ נעשה גידול וריבוי אור בב' תורות הנ"ל שזהו הכל מבחי' יוסף צ"ע וד"ל (ופי' יגדיל שתמיד מגדיל בלי שיעור וכן ויאדיר וקאי לעוה"ב שיגדיל אור דתו' מעדן הפשוט ויאדיר למעלה מעלה יותר כנ"ל בת"ח שאין להם מנוחה אפי' בעוה"ב כו' או יגדיל במשיח כמ"ש בו וגבה מאד ויאדיר בעוה"ב) וכמ"ש צדיק כתמר יפרח רכח, גכארז בלבנון ישגה כתמר יפרח במשיח שהוא בחי' מלך הח' בחי' יוסף ג"כ והן גילוי סודות התו' וז"ש מכנף הארץ כו' צבי לצ"ע רזי לי רזי לי וכארז בלבנון ישגה בעוה"ב כו'). אך הנה בחי' שר המשקים דתו' לא זכר את יוסף בחי' צ"ע הנ"ל והענין הוא דבחי' שר המשקי' דתו' הוא בחי' מקור הממשיך לחכ"ע מעצמות א"ס ב"ה שנק' קנ"ה כמו קנה חכ' קנה בינה וכמו הקנה שהוא המחבר המוח ללב ממנו נמשך מקור השכל שבמוח שהוא בחי' לחלוחי' דיסוד המי' שבמוח החכ' שהוא קר ולח ששם הוא בחי' העונג רוחני שמצמיח לכח השכל כו' וכן במוח בינה שזהו קנה חו"ב כו' והוא חיצוני' התו' שנק' מים ופנימי' התו' שנק' יין גי' סו"ד להביא ולהמשיך כל סוד ה' שבתורה לגילוי וכמו ויין מלכות רב כו' וכאשר בחי' החכ' דתוה"ק נק' מ"ע או ים הקדמוני זהו מה שנתפשט מאור דחכ"ע העצמי' שנכלל בעצמי' ממש כידוע (והיינו ענין יום יום בשעשועי' העליונים בתורה שקדמה לעולם כו' שהן ב' ימים הראשונים בששת י"ב יום א' יהי אור אור קדמאה דאור תושמ"ע שא' בו כי טוב וטוב לגנוז בכלים דוקא שהן אותיות דתו' דוקא ובטעמים כו' וגנזו לצדיקים לעוה"ב שנק' יום שכולו טוב להיותו בבחי' עה"ח כו' וביום הב' יהי רקיע זהו בחי' התפשטות דחכ"ע בבינה שנק' מים ורקיע המבדיל בין מ"ע למ"ת שזהו ענין ירידה וצמצום השפע מחכ"ע לחכ"ת שנק' מ"ת והוא חכ' דתו' שמתלבש בעה"ד טו"ר כו' וביום הג' א' יקוו המים ותראה היבשה כו' ותדשא הארץ שזהו ח"ת שבארץ לחדש השפע מאין ליש מלמטה למעלה בלי שיעור כלל והוא כמו בירור ההלכות דתושבע"פ שבא מכח הצומח שבארץ שנק' לחם מן הארץ כו' והמים מצמיחים שיש בזה בחי' התכללות מאש ומים ורוח דתו' שנמשך מלמעלה למטה וזהו יחיינו מיומים ביום הג' כו') ומבואר למעלה בבחי' פרעה העליון דקדושה שזהו בחי' הפנימי' שבמל' דקדושה שמתגלה בחי' הפנימי' בחיצוני' דוקא וענין שרי פרעה הן בחי' קנה וושט קנה הוא בחי' החסדים דתושמ"ע שיורד מגבוה לנמוך בנסתר ונגלה שהן מים ויין שז"ש ובגפן ג' שריגים שהן כח"ב או חג"ת דכתר כו' (אמנם שר האופים הוא בבחי' הוושט שאוכל המאכל דלחם מן הארץ שהוא ח"ת דתושבע"פ שמלובש בעה"ד טו"ר שם יש יניקה ושרש לרע דק"נ גם בתוש"מ כענין התו' חוגרת שק דק"נ כמו מי שלומד של"ש כלל שא' ולמשמאילים בה סמא דמותא ממש כמזון שיש בו טו"ר ובחי' הרע כאשר לא נברר מן הטוב יזיק לו גם בחי' הטוב עבור הרע המעורב בו כך א' ותורתך בתוך מעי ולרשע שמתגבר בו חלק הרע שבו נהפך לו לסם המות להמית נפשו ולהוריד לשאול לעומק רע דק"נ יותר לפי שמוסיף כח בקליפות (ע"כ גם בתושב"כ א' ולרשע מה לך לספר חוקי כו' אבל אינו מזיק להיות לו לסם המות כי אין ד"ת מקבלי' טומאה להיותו מבחי' עה"ח שמהפך הרע לטוב כענין לעולם יעסוק אדם בתו"מ של"ש שמתוך של"ש כו' כי בחי' המאור שבה שמאיר מעה"ח שלמעלה מעה"ד יחזירנו למוטב כו' כמ"ש במ"א) וזהו שפתר לשר רכח, דהאופים לרעה להיותו בבחי' גבו' קשות דאש התאווה שבאש התאווה שבוושט גם בעסק התו' של"ש ממש כמו גם שאין כוונתו רק להתגדל ולקנות שם או קרדום כו' משא"כ בחי' שר המשקי' דיין ומים דתו' שא"צ בירור כלל אינו מזיק כלל כי אין בו שליטה למות ורע גמור דק"נ כו') וזהו לא זכר שר המשקים דתו' לבחי' יוסף צ"ע שהוא להוסיף תענוג ושעשועי' העצמיי' שבעצמו' א"ס ב"ה שזהו הנק' עוסק בתו' לשמה לשם התו' עצמה להוסיף בה אור העצמי' דא"ס כו' אלא בחי' העונג ושעשועי' שיש בנפשו בתו' שלומד הוא רק לעדן ולהתענג בעצמו להחיות נפשו ולפקחה מצד עצם החכ' דתו' לבד כמו שארי חכמות שיש בהם עונג לנפש עד שמחי' נפשו בעונג נפלא שבעומק חכ' וכאו' אין לי אלא תו' לבד כו' אז אפי' תו' אין לו שעי"ז מסתלק אור דתו' עצמה ממנו כי יכלה אור העונג העליון שבח"ע דתו' מאחר שאינו לומד בכוונה לעשות נח"ר ליוצרו שמשתעשע בתו' זו שלומד רק להחיות נפשו לבד (אע"פ שכוונתו להחיות נשמתו כמו כי אמרתך חייתני וכמו ר"ש שא' חדאי נפשאי כו' לך קראי אדעתי' דנפשי' לתקן נשמתו לבד דמ"מ נפסק אור השעשועים העצמיי' שבתו' למעלה ולמטה ואז ממילא יש קץ וגבול לחו"ב דתו' כנ"ל) וזהו מפני שלא זכר שר המשקים דתו' למעל' ולמטה בחי' יוסף צ"ע להוסיף אור התענוג העצמיי' לבד ולא לעצמו ע"כ הי' קץ וגבול לבחי' שנתיים ימים דחו"ב דתוש"מ שקדמה לעולם לפי שנסתלק מהם אור העצמי' השעשועים העליונים כו' וד"ל:
(יח) וזהו ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם כו'. דהנה כאשר בתו' ה' חפצו של אדם בשמחה ותענוג האלקי רק לעשות נח"ר ליוצרו לבד שישתעשע באור תורתו ויוסיף בה אור כו' שאז נמשך בחי' פנימי' העונג העליון בחו"ב בתושב"כ ושבע"פ שנק' ספר וסיפור בתוס' וריבוי לאין שיעור וגבול כלל שאז ממילא אין מקום ושרש להיות יניקה לרע כלל כי אין שרש להם רק בחיצוני' דחיצוני' לבד אבל כאשר מתגלה כל בחי' הפנימי' דעונג וח"ע למטה גם בחיצוני' הכלי אז אין לרע יניקה כלל מבחי' הטוב משום צד ופינה כנ"ל (כמו במ"ת שהי' פב"פ בחי' פנימי' העונג דעצמות בחכ' שהאיר פניו לבניו שיקבלו גם הם בבחי' הפנימי' שלהם כו' שאז נפסק מהם זוהמ' של נחה"ק כידוע והי' חירות ממות כו') וזהו ענין בחי' פרעה דקדושה דאתפריעו ואתגלו בה כל בחי' נהורין עילאין דוקא דהיינו שנתגלה כל בחי' הפנימי' דוקא בלי מסתיר כלל כנ"ל באורך אבל כשאינו עוסק בתו' בבחי' המשכת שעשועים העליונים לעשות נח"ר ותענוג למעלה בלבד כו' אלא להנאת עצמו בלבד כו' או שלומד בקרירות ועצלות שאינו שמח בד"ת כלל רק לצאת י"ח בשיעור שקצב לו מידי יום לקבוע עתים ללמוד תו' שלומד מן השפה לחוץ ואז א' ויהי מקץ שנתיים ימים שנעשה בחי' קץ וגבול בשנתיים ימים דתו' שקדמה לעולם שזהו מצד הפסקות האור דעונג העליון שבחו"ב דתו' שהן ב' ימים כמ"ש ואהי' אצלו שעשועי' יום יום והוא מ"ש יחיינו מיומיים רכט, אואין בהם גידול וריבוי כלל אלא הן בבחי' קץ ותכלית מטעם הנ"ל ואז א' ופרעה חולם שגם בבחי' מל' שהוא ענין התפלה שמתפללי' בנ"י הגם שאז הוא שעת הכושר ועת רצון למע' להיות בחי' גילוי אלקות בנש"י באוי"ר פנימי' שבלב בכלל ובפרט אבל אין גילוי אור הפנימי בחיצוני' כלל בעצם דאור המל' הגם שנק' פרעה ע"ש בחי' התגלות ופריעה דכל נהורין כו' דהיינו שאין התפעלות אלקות בנש"י באוי"ר פנימי' שבלב ומוח כלל רק בבחי' החיצוני' דחיצוני' לבד והוא בבחי' חלום שהוא בבחי' הדמיון במח' בבחי' הקטנות והוא רק חיצוני' ההשגה הנגלה במוח שנק' הודאה מרחוק לבד כמו מרחוק הוי' נראה לי כו' ואין אור אלקי נכנס בתוך תוכו כלל וכלל והאות לזה הוא מה שאין לו טעם ועונג ושעשועי' כלל בהתפעלות האהבה אלקי' שבאה מכח ההשגה כי גם בהשגה זו עצמה הוא רק במח' בעלמא בלא עונג ושמחה כלל (שנק' טויט און קאלט בלא חיות קיין לעבעדיקייט כו') כמו החולם חלום שהוא במעבר בעלמא ומיד חולפת ומתבטלת ההשגה וההתפעלות לגמרי והי' כלא הי' ממש (והיינו כמו מי שעוסק בתו' בלא שמחה ועונג כלל רק מדבר ד"ת מן השפה ולחוץ לצאת י"ח בלבד כך בתפלה ג"כ הוא מדבר מן השפה ולחוץ וכתי' יען ניגש העם הזה אלי בפיו ושפתיו כבדוני ולבם רחוק ממני כו' אז ואבדה חכמת חכמים ובינת נבוני' תסתר שזהו בחי' קץ וכיליון במקור החו"ב דתו' ש"מ שנק' חכמת חכמים מקור החכ' כו' לפי שכלה כח העונג העליון שבחו"ב שמשם מקור מוצא החו"ב מאין ליש כידוע וד"ל) וזהו ויהי מקץ כו' ופרעה חלם כו' דאע"פ שיש גילוי אור ה' בנש"י בק"ש ותפלה שזהו בחי' פרעה דקדושה כנ"ל אבל אינו בא ומאיר בבחי' פנימי' העונג ושעשועים כמו בשיר וזמרה (כעונג ושעשועי' שבתו' הנ"ל) שאין בו בחי' טעם בלא אור וחיות כלל וזהו כמו הנקודה דחולם שהוא ע"ג אתוון מלמעלה בלבד בבחי' נקודה בעלמא מרחוק בהעלם כו' וכך הנה"א שהיא מלאה אותיו' בעצמה וגם ברצון ושכל ומדות כמו אותיות השכל שבא בבחי' חיצוני' לבד וכן אוי"ר בחיצוני' וגם הרצון הוא רק בחי' חיצוני' שברצון שהוא רק בחי' האותיות שבה לבד וכך גם בבחי' אותיות שבנפש עצמה אינו רק בחי' חיצוני' שלה ומתגלה ע"י באור וחיות החיצוני' לבד שמסתיר על בחי' הפנימי' שבה כנ"ל וגם על בחי' חיצוני' דבחי' אותיו' שבה אין אור ה' מאיר בה בתוך תוכן ממש רק ברישי אתוון נקודה דחולם שע"ג האותיות כנ"ל כך אור ה' שמאיר בנשמ' האלקי' הוא רק בהתנוצצות אור המבהיק רק בבחי' נקודה בעלמא בראשם (כמו בהילו נרו עלי ראשי בבחי' מקיף בהעלם מלמעלה בלבד משא"כ כשאור הוי' מאיר בנשמה בתוך תוכה ופנימיותה גם בחו"ב ומדות ורצון כו' שז"ש כי אתה תאיר נרי או כי אתה נרי הוי' ונק' נר הוי' ממש שמאיר אור הוי' בגילוי גמור בפנימי' שבה דוקא כמו לך א' לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש בבחי' פב"פ כמו שהי' במ"ת שהאיר ה' פניו אליהם עד שעל כ"ד פרחה כו' וכך יש עכשיו בכל מי שאו' דבר ה' זו מקרא ומשנה בגילוי אור רכט, בהוי' בפנימי' כנ"ל) וז"ש רואים שיוכל כל איש ואיש להתפעל בהשג' אלקי' אבל א"ז רק מרחוק לבד שמתנוצץ בשכלו והשגתו הארה והמשכה האלקי' אבל אינו מאיר ומלובש בתוך תוכו כלל רק בבחי' מקיף בהעלם עליו כו' וכמו עכשיו בזה"ג שא' כנ"י אני ישינה בבחי' שינה שהוא רק כמו בחי' הדמיון שבמח' גם בהשגת אלקות בהתפעלות אהוי"ר (כנ"ל באריכות) שזהו בבחי' או"ח שהתחתון מלביש ומכסה לעליון היפוך בחי' או"י שבחי' פנימי' דעליון מאיר גם בחיצוני' הכלי בלי מסתיר כלל כמו שהי' במ"ת וכמו בעוה"ב כו' ולזאת צ"ל בחי' הגניזה דאור בכלי דוקא שהוא בחי' התיקון כנ"ל אבל בבחי' שינה בחלום זהו בחי' התוהו שלמעלה מהגבלת האורות בכלי' כידוע וע"כ יכול להיות ב' הפכי' כא' כנ"ל וזהו ויהי מקץ שנתיים ימי' לפי שלא הי' האורות גנוזי' בכלי' דבחי' התיקון לפי שלא זכר שר המשקי' את יוסף מקור בחי' התיקון שנק' בן פור"ת להרבות האורות בכלי' וד"ל:
(יט) וזהו והנה עומד על היאור כו'. דהנה היאור הזה הוא נהר נילוס שהוא הנהר הראשון בד' נהרות שיוצאין מנהר שיוצא מעדן להשקות הגן והוא מ"ש ומשם יפרד והי' לארבעה ראשים שם הא' פישון כו' שנהר זה עדיין הי' כלול ומתאחד בנהר שיוצא מעדן ממש שהוא למעלה מעה"ח שבתוך הגן כמ"ש ויטע ה' גן בעדן מקדם כו' ויצמח ה' כל עץ נחמד כו' וטוב להשכיל ועה"ח בתוך הגן ועה"ד טו"ר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן הרי פשט הכתובי' הללו משמע דנהר זה שיוצא מעדן הי' משקה לכל עץ נחמד כו' הנטוע בגן הזה וגם לעה"ח שבתוך הגן וגם לעה"ד טו"ר כו' וע"כ בנהר זה בהכרח שיש בו כח המצמיח כל בחי' עונג העליון הטוב בעצם כמו כל עץ נחמד וטוב וגם הי' משקה לעה"ח ועה"ד כו' רק שבהפרד הנהר חוץ לג"ע לד' ראשים ויצא ראשון נהר פישון שהוא נילוס נמשך בו מבחי' עה"ד טו"ר בתערובות אחר החטא דאדה"ר בעה"ד כשאכל ממנו כו' (ובחי' ס"ר ניצוצות דקדושה שיצאו ממצרים היו משוקעים בנהר נילוס כו' שהן ז' מדות דקדושה דע' נפש דיעקב איש תם כו'. וזהו ענין ז' פרות הטובות שעולות מן היאור הזה ואחריהן ז' פרות רעות שהן ז' מדות דע"ס דק"נ דכתי' בהנחל עליון כו' בהפרידו בנ"א כו' יצב כו' ותאכלנה ז' פרות רעות כו' שהוא מה שנבלע ישראל בגלות בע"ש כו' כמ"ש למעלה). והנה מבואר למעלה שבחי' העדן הרי הוא בחי' שעשועי' העצמיי' שבח"ע דתו' הקדומה והוא שנמשך בנהר שיוצא מעדן להשקות את הגן שהוא ג"ן סדרי' דאורייתא כו' והוא משקה גם לבחי' עה"ח שכולו טוב בעצם עד בחי' המדות שמתגלים למטה בעה"ד טו"ר ואמנם בעה"ד עצמו הרי הן יוצאין מפורדי' זה מזה שאין הרע מעורב עם הטוב כלל ואין הטוב מתערב ברע כלל רק ע"י חטא אדה"ר נתערבו טו"ר יחד (כמ"ש למעלה באריכות) וזהו שהי' בחי' החלום הזה דפרעה העליון דקדושה שהוא בחי' המל' שנק' סודכ"ד בחי' ההתגלות של המוחין ומדות ורצון ותענוג כו' שהוא עומד על היאור למעלה מבחי' הנהר שיצא מעדן עצמו שהוא בבחי' אור העונג ורצה"ע רכט, גהעצמי שבחו"ב שממנו נמשך גם לעה"ח שהוא מדות דבינה עילאה שהוא בחי' צומח שבבחי' חיים עליוני' דחו"ב ע"כ נק' עה"ח כו' שנמצא בחי' סוף דמל' עומדת למעלה על בחי' ראש דג"ר דכח"ב כו' והיינו לפי שזהו בחי' החלום כח הדמיון דבחי' מקיף דתוהו שיכול להיות התחתון עליון והעליון תחתון וב' הפכים כא' וד"ל. וזהו שראה בחלום והנה מן היאור עולות ז' פרות יפו"מ ובריאות בשר דהיינו מה שגם מבחי' אור העליון דנהר ראשון שיוצא מעדן להשקות את הגן יוצאי' ונמשכי' תולדות ז' מדות טובות הטבעי' העצמיי' כמו שהן בעצם הטוב שברצון ועונג העצמי בעצמו' הנפש ממש כמו בק"ש ואהבת בכל לבבך ממש כו' גם במדות הטבעי' בלב בשר וז"ש יפו"מ ובריאות בשר בחומר כמו בצורה (כעצם הטוב דנשמת משה שמן המ"ע דיאור הנ"ל משיתיהו כנ"ל). אך אחר התפלה יוצאי' ונמשכי' ועולי' מן היאור הזה עצמו להשקות את עה"ד טו"ר שהן ז' מדות הרעות אה' רעה טבעי' ועצמי' ג"כ כי משם יפרד בעולם הפירוד ונעשה בחי' רע גמור בתאוות חומרי' המטמאי' לנפש עד שמשכחות את מדות הטובות שהי' בלבו באהוי"ר האלקי' גם בטבעי' בעת התפלה כאלו לא הי' בלבו שום התפעלות אלקות ולא יעשה רושם כלל להחליש לכח המדות רעות החומרי' דתאוות גשמי' אפי' כמלא נימא וז"ש ותאכלנה כו' ולא נודע כו' ומראיהן רע כאשר בתחלה כו' (לפי שאין לרע חיבור וקשר כלל עם הטוב שהן מפורדין זמ"ז כנ"ל) וכמו כנ"י בגלות שהן בבחי' חלום בשינה כמ"ש אני ישינה שכל חכמתם האלקי' תתבלע בטרדת הפרנסה וכה"ג כו' והי' כלא הי' כו' וכך הוא ג"כ בעסק התו' דגם ששרשו בעה"ח שכולו טוב בעצם ומדות דחכ' דתו' הן דרכי החיים העליוני' שכולו טוב והי' ראוי להיות שיוכל אור הטוב דתו' להפוך לז"מ רעות דק"נ החומרי' כטמא ופסול כו' כמו שהי' בעץ שהשליך למים המרים דמרה שנמתקו המים כו' אבל בחלום דפרעה (שבבחי' או"ח דתוהו שיוכל להיות העליון תחתון בעולם הפוך כו') הי' להיפוך שהמדות רעות דז"פ רעות אכלו לז"פ טובות ולא נודע כו' והיינו כמו שנראה לעין בעוסקי התו' של"ש שמרגיש א"ע ביותר שזהו מבחי' עה"ד טו"ר שמרגיש הטו"ר כו' שמזה נמשך כל תאוות חומריות ולגרמי' דוקא ושיהי' בעצמו יש ודבר דוקא היפוך בחי' הביטול לאין האלקי' דבחי' מ"ה דחכ' דתו' כו' ע"כ עושה א"ע יש ודבר בעסק התו' לומר אין לי אלא תו' בבחי' נפרד מאלקו' ומרחיב דעתו עלי' בגסות כו' ורק לגרמי' להתגדל בה או לפרנסתו וכה"ג שזהו היפוך גמור מבחי' ביטול דכח מ"ה דחכ' ולזאת הגם ששרש התורה עצמה מעה"ח נהפך סם חיים לסם המות להשחית נפשו ממש כמ"ש למשמאילים בה כו' כמו שז"פ רעות אכלו לז"פ טובות ומראיהן רע כבתחלה ממש כך בחי' הרע דז"מ רעות שבלעו לז"מ טובות דחכ' שהוא לכל בחי' הטוב רכט, דהגנוז בחכ' דתו' שלמד של"ש באופן שלא עשה בנפשו שום רושם טוב אף להרהר בתשובה לפרקי' או להתעורר באהוי"ר וקבעומ"ש כו' אלא מראיהן רע ממש כבתחלה כו' והי' ראוי להיות להיפוך שמאור שבה יחזירנו למוטב להפוך הרע לטוב כו'. וכ"ז לפי שפרעה חולם בקטנו' דמח' בהשגות אלקי' מרחוק בתפלה (עד שנדמה לו שעומד למעלה מן היאור כו') (שזהו רק חיצוני' דאותיות המח' שמלביש לפנימי' העונג ורצון וגילוי האור האלקי רק כנקודה דחולם ע"ג אותיות ולא בבחי' פנימי' כלל כנ"ל). וכמו"כ חלום הב' בז' שיבלי' כו' שזהו בבחינת תושבע"פ שנק' לחם מן הארץ שצומח מלמטה למעלה בבחי' או"ח כנ"ל כשעוסק בפלפול של הנ"ל שמצמיח שיבלים רקים שדופות קדים כו' כמ"ש לא בשמים היא כו' ולא בים כו' לא תמצאנה בגסה"ר כו' אדרבה א' אין התו' מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה שממית כל בחי' עצמו' שאינו מחזיק טובה לעצמו כלל כמו רב עולא דגריס כו' רק לעשות נח"ר ליוצרו לבד שיומשך אור השעשועי' העצמיי' בתוש"מ ותושמ"ט כנ"ל שזהו בחי' השיר בנגינות וטעמי' שנק' שירו כו' וזהו במקרא דתושב"כ שנמשך בה מעונג ושעשועי' העליוני' בגילוי הפנימי' גם בחיצוני' דוקא כנ"ל (או לגנוז האור בכלי' בבחי' הביטול דיש לאין דוקא היפוך גסות והרגשת עצמו הנ"ל) וכמו"כ בעסק בתושבע"פ שזהו ומ"ש ובלילה שיר"ה עמי בה"א שהוא ענין היגיעה בעומק העיון מאד בביטול כל העצמי' (בבחי' או"ח לקדמותו ממש שמגיע בשעשועי' עצמיי' ממש כנ"ל) שעז"א כל העוסק בתו' בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום שנא' יומם יצוה ה' חסדו לפי שבלילה שיר"ה עמי ובחי' חוט של חסד היינו בחי' הפנימי' דעונג העצמי דא"ס באה"ר העליונה שנק' אה"ר בתענוגי' כמ"ש מה יפית כו' שנמשך על העוסק בתושבע"פ בלילה דוקא שהוא הנק' חוט של חסד דהיינו אה"ר העצמי' מחדש בבחי' מקיף למעלה מכפי מדת הטוב בעצם של הנשמה האלקי' לדבקה בו ית' בהתקשרות עצמי' באה"ר בתענוגי' שיומשך גם בחיצוני' דנה"ט להפוך גם הרע לטוב כו' ולפי שהעלאה זו ביגיעת המוח והרצון כמ"ש למחכה לו למאן דדייק מילין דחכ' כו' ממשיך מעצמי' התענוג העליון בנשמתו כו' וכאשר בחי' הפנימי' מאיר בחיצוני' זהו היפוך בחי' החלום דקדושה ברישי אתוון הנ"ל ואז נהפוך הוא שאין בחי' פרעה שהוא בחי' המל' סודכד"ר עומד על היאור העליון הנ"ל שהוא נהר שיוצא מעדן אלא בחי' היאור עומד על פרעה שהוא החולם שממשיך עליו מבחי' פנימי' העונג דעצמי' באה"ר עצומה בתעה"פ ועצמי עד שיהי' כולו רק טוב ולא יהי' פרות הרעות כלל כי אין רע יורד מלמעלה מעה"ד כו' כנ"ל או שיהופך גם הרע לטוב כמו העץ שהמתיק למים המרים וכענין מאור שבה מחזירו למוטב כנ"ל וד"ל: