ויהי מקץ שנתיים ימים - תקפ"א

ריב, ג(א) ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם כו'. הנה פרשה זו מתחבר עם מה שלמעלה הימנו שאמר ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו ע"כ היה ענין ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם כו' שאם היה שר המשקים זוכר את יוסף לא היה ענין זה דחולם חלום פרעה בז' פרות הרעות וז' פרות הטובות כו'. וביאור הענין הנה יש להקדים תחלה בשרש בחי' פרעה וג' שרים שר המשקים ושר האופים ושר הטבחים כו'. להיות ידוע דהתו' נצחית היא בכל דור ובכל זמן ואינו ענין סיפור מעשים פשוטים כו' וידוע דכמו שיש פרעה וג' שרים הנ"ל בקליפה משום דאת זה לעו"ז עשה אלקים כך ודאי יש בחי' פרעה וג' שרים בקדושה והוא מ"ש בזהר פרעה הוא ענין פריעה והתגלות כל נהורין עילאין כו'. ויובן זה בנשמה האלקית שהוא בצלם אלקים דהנה יש ד' יסודות ארמ"ע בנפש האדם יסוד האש משכנו בלב בחלל השמאלי ולשם נמשך הושט שנק' שר האופים דאפיה הוא מיסוד האש והוא הוושט שאוכל בו באש התאוה ויסוד המים שהוא הלחלוחית הוא בחלל הימני בלב ששם נמשך הקנה שעל ידו נמשך לחלוחית מיסוד המים שבמוח החכ' שהוא קר ולח וע"כ הריאה שואבת כל מיני משקין ולחלוחית הליחות מן המוח שבחכ' ע"י הקנה דוקא כדי לקרר לחום שלהבת הלב בנשיבתו על החלל השמאלי כידוע (ושרש היסוד האש שבלב ממוח בינה ע"י הוושט שהוא חם ויבש ונק' שר האופים כו' ושר הטבחים הן הוורידין כמ"ש במ"א) ויובן זה בדוגמא בנה"א שבחי' יסוד המים ולחלוחית שבמוח החכ' הוא מה שיש בכל אחד מישראל בחי' החכ' ודעת בכלי מוחו להשכיל באמיתית יחודו ית' בהתבוננות בק"ש שאומרים הוי' אחד ממש (ואעפ"י שבאמת הרי לית מח' תב"כ הלא אמר נודע ריב, דבשערים בעלה) שהוא בחי' סובב הכללי דבחי' אחדות פשוט ממש שנודע ומתקבל ומושג בכל או"א לפום שיעורא דיליה והוא להכיר את בוראו ממש והתפשטות גדולתו למעלה עד אין קץ בעילוי אחר עילוי ולמטה עד אין תכלית ולהיותו למעלה מכל ההשתלשלות דאבי"ע וכולא קמיה ממש כלא חשיבא ששוה ומשוה העולם העליון יותר עם התחתון ביותר וז"ש בשמים ממעל ועל הארץ מתחת בשניהם אין עוד מלבדו וזהו ענין יחודא עילאה בפסוק ראשון בכלל ובשכמל"ו הוא מתבונן בבחי' יחו"ת שהוא יחוד חיות אלקות בעולמות ובנבראים איך שנבראו ברוח פיו ית' רק מבחי' הבל הדיבור העליון לבד וכמו הבל הדבור באדם למטה דכלא ממש חשיבא לגבי' וגם מה שנתהוו העולמות מאין ליש בדבור העליון הרי אינם נבדלים בבחי' פירוד ממש מעצמות אלקים חיים ומלך עולם כי אין לך דבר חוץ ממנו כמ"ש גדול אדונינו ורב כח שהוא מקור כל הכחות אלקי' העליונים ותחתונים ונק' כח הפועל בנפעל וכאשר יתן האדם לבו ודעתו בזה היטב הדק לעמקו יתפעל מיד ברשפי אש התשוקה ביסוד האש שבלבו שהלב מבין ויכיר גדולת ה' ואיך דכולא קמיה כו' ולזאת תכסוף ותכלה הנפש בתשוקה גדולה ליכלל במקורא דכולא כמ"ש כלתה כו' ולא לחפוץ בכל חיי העוה"ז כמו מי לי בשמים כו' ואהבה זו עזה וחזקה ברשפי אש שלהבת העולה מאליה כניצוץ הנמשך במרוצה גדולה ליכלל בשלהבת כטבע האש עולה למעלה בתגבורת גדולה לאש היסודי ולא יוכל להשאר למטה כלל כך הניצוץ האלקית בהתפעלות ברשפי אש שלהבת י"ה ביסוד האש שהוא הצמאון שבלב המבין כנ"ל כמ"ש צמאה לך נפשי כמה לך בשרי עד שלא יחפוץ כלל וכלל להיות למטה בהתקשרות חומריות הגוף כו' ולא יהי' לו רק לב אחד לאביו שבשמים ריג, אולא ב' לבבות וזהו ואהבת בכל לבבך בשני יצריך גם ביצה"ר לפי שבצמאון זה יעקור כל נקודת התקשרות הרצונות הזרות ומהפכם להיות רק רצון אחד ולב אחד לה' לבדו ואין זר אתו כמ"ש מי יעלה בהר ה' כו' בר לבב שלא נשא לשוא נפשו כלל וד"ל. והנה אחר ההתפעלות ברשפי אש הצמאון האלקי' הנ"ל שנק' רץ לבך כו' מיד ישים אל לבו שתכלית הדבר הוא לעשות נח"ר ליוצרו בעסקי התו"מ להאיר נפשו באור החיים וחי בהם וגם כמו שהוא למטה מאד יחיה האדם בהם באור תו"מ (כענין מים קרים על נפש עיפה כך מים דתו"מ על נה"א הצמאה ליוצרה ברשפי אש הנ"ל הנה ישיב את נפשו מן העייפות וצמאון ע"י שילמוד מיד אחר התפילה ירווה הצמאון וכמו הוי כל צמא בתפלה לכו למים דתו' שזהו אם רץ לבך מיד ישוב ע"י המשכות אלקו' בתומ"צ שהוא בחי' מים עליונים שמכבה לאש התפעלות התשוקה הנ"ל כמים שמכבה לאש (וכמ"ש בזהר ע"פ הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני דמוקדין ליה בשלהובי דרחימותא שזהו נגד רצון ה' האמיתי שחפץ להיות לו דירה בתחתונים בתו"מ ולא בהעלאה והתכללות הנפש למעלה בשלהובא כו' שע"ז אמר הסבי עיניך כו') אך עכ"ז אמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האה' דקאי על החכ' שבתו' שנק' מים רבים וים הקדמוני לא יוכלו לכבות לאש האהבה וגם אם יתן איש את כל הון ביתו דתומ"צ באה' בוז יבוזו לו כו' וראיה מן התשו' שהוא בלא תומ"צ שעכ"ז אין צד"ג יכולים לעמוד שם כו'. והנה בחי' ומדריגה זו שהוא כח המגביר ומחבר ליסוד המים שבמוח ללב לגבור על יסוד האש שבלב לכבותו או לקררו כנ"ל זהו ענין ובחי' הקנה שנק' שר המשקים לפרעה דקדושה והוא מה שע"י הקנה דוקא נמשך הארת אור ה' בקול תורה להשיב חיות הנשמה כמ"ש כי אמרתך חייתני כמו מים קרים כו' כי הקנה הוא המקור לאותיות התורה כמ"ש קנה חכ' קנה בינה שהן שני תורות שבכתב ושבע"פ כו' וע"כ נק' שר המשקים להשקות לכל הנשמות ממים ויין דתומ"צ כנ"ל וד"ל:

(ב) ומעתה יש להבין מה ששר המשקים הזה שהוא הקנה הוא הנותן הכוס על כף פרעה דקדושה כמ"ש בחלומו והנה גפן לפני ובגפן שלשה שריגים כו' וכוס פרעה בידי ואקח את הענבים ואשחט אותם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה כו'. פי' והנה גפן לפני כו' הן כנס"י שנק' גפן כמ"ש גפן ממצרים תסיע כסו הרים צלה כו' ובגפן זה שלשה שריגים הן ג' אבות שכוללים כל ס"ר נש"י והיא כפורחת כו' הבשילו אשכלותיה ענבים כו' פי' הענבים הן פרטי ניצוצות ונש"י שכל ניצוץ מישראל בפרט נק' ענב שיש בו בחי' יין המשמח אלקים בהעלם בנפשו האלקית כמו יין הכנוס בענבים בהעלם בגוף דפרי הענב הוא עגול וחלק שאין היין שבו נראה במהות משקה כלל רק טעמו טעם פרי ענבים בלבד ומברכים עליו בפה"ע ולא בפה"ג עד שיוציא היין מן הענבים שנראה למשקה כידוע וכך בכל נשמה פרטיות שמסתעפת וצומחת מן בחי' הגפן העליון שנק' ענבים שהבשילו אשכלותיה ענבים דהיינו שהבשילו כל צרכן ונגמר ריג, בהפרי בטעם שהוא בחי' התפעלות עצמיות דנשמה באה"ר המסותרת. אך הוא עדיין בבחי' מקיף מכל צד לבחי' השמחה שביין שכנוס וגנוז בה בהעלם עדיין כיין שבענבים וד"ל. ואמנם כדי שיצא היין מן הענבים ויקרא יין המשמח אלקים כשמחה שבאה' רבה ברשפי אש הנ"ל צ"ל סחיטת ענבים או דריסה שהוא לסחוט ולדרוך לקליפה דענבים שיוציא ליין שבו כי הקליפה הוא המונע ליציאת היין שלא יהיה בשם משקה ובדריסה וסחיטה שלהם יצא היין שבו מובדל בפ"ע וגם טעם היין משובח ביותר משא"כ אם אוכל הענבים עם היין שבו כאחד כו'. ומהמשל הזה מובן בנמשל בכנס"י שנק' ענבים שצריך לגלות מצפוני העלם אור האה' ושמחה אלקית שיש בכל ניצוץ בטבע מהותו וכמו לשמוח בתומ"צ ותפלה רק שצריך לדרוך ולסחוט לקליפה שבו והוא ענין השפלות והביטושים דמבטשין ליה מלמעלה ומלמטה שמשפילים אותו לעפר ולא די בזה שישפילוהו אחרים אלא דוקא כשמשפיל א"ע ביותר כמו ונפשי כעפר לכל תהיה וכמאמר הוי שפל רוח בפני כל אדם והוי שפל בעצמך דוקא וד"ל. וזהו שאמר שר המשקים ואקח את הענבים ואשחט אותם אל כוס פרעה שהענבים הן הנשמות וניצוצין דקדושה האלקית וצריך להסיר מהן בחי' הקליפה דערלה החופפת ומסתרת ומונעת מלהיות גילוי אור הוי' בשמחה באה"ר הנ"ל והוא ע"י הסחיטה שסחט את הענבים והענין הוא כידוע כמ"ש ומלתם את ערלת לבבכם כו' דאעפ"י שנא' ומל ה' את לבבך כו' היינו אחר שמלתם את ערלת לבבכם בתחלה מלמטה למעלה דוקא. והענין הוא כמ"ש כי כל הגוים ערלים ובני ישראל ערלי לב ופי' ערלי לב הוא מה שיש כיסוי גס ועב על הלב שחופף ומכסה על נקודת פנימית שבלב ונק' טמטום הלב שלבו אטום וקשה לבלתי יוכל להתפעל כלל בהתפעלות האה' אלקית וגם לא בהתעוררות תשו' שבלב נשבר כלל וכלל וזהו גם במי שלא בא לכלל טומאה גמורה במעשה שעבירה מטמטמת לבו של אדם אלא אפי' נקי הוא מכל עון יש בלבו הגסות והחומריות שנק' ערלת הלב בחי' מותרות והוא מה שלבו מתאוה לכל תאוה רעה חומריות במותרות תענוג עוה"ז רק לעצמו ולגרמיה שנעשה כיסוי עור גם על הנקודה של הלב ונק' ערלת הלב כמו ערלה בברית וכה"ג בחי' ערלת הלב מכסה ומסתיר על בחי' גילוי אור האלקית עד שהוא אצלו בבחי' הסתר פנים מאד וכחציצה חוצץ ומפסיק וזהו ומלתם את ערלת לבבכם להסיר כיסוי הגס הזה לגמרי מן הלב שלא יהיה אצלו בבחי' הסתר פנים כי לא יהי' דבר חוצץ ומפסיק כלל והוא ע"י בחי' לב נשבר ונדכה דוקא שישבר לבו בקרבו על ריחוקו מה' ויכניע לבו ביותר כו' וזהו ומלתם כו' ומילה בלא פריעה אינה כלום כידוע וענין הפריעה הוא לקרוע גם עור הדק שנק' עור הפריעה בברית וכך הוא ג"כ בערלת הלב שהוא שנק' טוב שבק"נ כמו תאות המאכלים ומעדנים ותאות המשגל וכה"ג דאעפ"י שדברים המותרים הם אבל אמרו קדש עצמך גם במותר לך שלא ימשך לבו בהם כ"כ שגם זה נעשה כערלה לכסות על הקדושה לבלתי יגיע בלבו יראת ה' ואהבתו וגם לשוב בתשו' שלימה ריג, גלפי שמגשם הלב ביותר כענין נואף אשה חסר לב אפי' במותר לו כו' וכמו שמנת עבית כו' וישמן ישורון ויבעט כו' ואמרו דחמרא דפרוגיתא קפחו עשרת השבטים וכענין טפש כחלב לבם כו'. והעצה להסיר גם זה העור הדק דקליפה מן הלב הוא רק ענין השפלות בעיניו נבזה ונמאס וכאילו הוא מותר בעולם וזהו היפוך הרחבת הלב בתאות היתר כנ"ל. וזהו שאמר ואקח את הענבים שהן הנשמות שבגופים הנ"ל ואסחט אותם בדריכה וסחיטה שהוא בחי' הסרת הקליפה שלהם כנ"ל בענין ומלתם כו' ואזי ראוי למשקה ויין בכוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה כו':

(ג) והנה הגם שמבואר למעלה בשרש בחי' שר המשקים שהוא בחי' הקנה קנה חכ' דתומ"צ להמשיך מקור אותיות התו' כמו שיורדים מגבוה לנמוך דוקא הנה עכ"ז הרי הקנה הוא בחי' ממוצע בין המוח והלב והקול יוצא בגרון שהוא הקנה מהבל הלב ונמצא הרי ע"י הקנה עולה מהבל הלב למעלה והוא ענין הקול שמעורר הכוונה שבמוח שזהו מלמטה למעלה דוקא. וכך הוא למעלה בגפן דכנס"י שהענבים הן כל פרטי הנשמות כו' הנה בחי' שר המשקים דפרעה העליון שהוא בחי' המל' שנק' גילוי כל האורות העליונים מביא ומעלה כל נש"י שיש בהם אה"ר האלקית עם שמחה שהוא יין המשמח אלקים ומוליך ומעלה כל בחי' התעוררות האה' ושמחה מכל אחד ואחד בפרט למעלה מעלה כמו שהקנה מוליך ומעלה להתעוררות שבהבל הלב ברשפי אש מקול המעורר הכוונה כו' והוא קול התפלה ברינה ושמחה לשמוח בה' בהשגות אלקות. וזהו ואשחט אותם אל כוס פרעה העליון שהוא כוס מלא דיין המשמח אלקים מהעלאת האהבה ושמחה דכנס"י (כידוע בכוונות דיין לקידוש שמגביה הכוס וכן בכוס של ברכה על היין כו') וזהו ואתן את הכוס על כף פרעה שהוא בחי' עליות נשמות שבכוס יין המשמח אלקים כו' על כף פרעה העליון כמו שאמר הנה על כפיים חקותיך וכן על כפיים כסה אור כו' דבחי' פרעה דקדושה הוא בחי' גילוי אלקות כו' בנשמות מבחי' מל' דקדושה מלשון פריעה והתגלות דבר ה' כו' והוא ע"י בחי' שר המשקים שנק' קנה שנותן הכוס על כף פרעה למעלה מבחי' ההשגה דבינה כי נכנס יין יצא סוד שלמעלה מהשגה כו' וכאשר העלה הכוס על כף פרעה נמשך מכוס זה שנק' כוס של ברכה לכל הנשמות מן סוד הוי' שביין העליון שהוא יינה של תומ"צ ע"י הקול שבקנה שממשיך צירופי אותיות התו' מלמעלה למטה לשמח הניצוצין בשמחה דתומ"צ שלמעלה משמחה שבתפלה כידוע וד"ל. אך הנה בחי' יין המשמח הנ"ל שיש בכל ניצוץ האלקית בתפלה לשמוח בהשגה אלקית לא כל אדם זוכה לזה רק לישרי לב יש שמחה האלקית הזאת וכמ"ש אור זרוע לצ"ע ולישרי לב שמחה פי' אור זרוע לצ"ע בכל הנשמות להיות משיגים השגות מאלקו' ומתפעלים באה"ר כו' אבל בחי' השמחה שבהשגת אלקות שהוא התענוג וחדוה להתענג על ה' ולשמוח בה' אחד אין זה רק לישרי לב לבד וזהו לישרי לב שמחה העליונה וישרי לב היינו מי שלבו ישר ולא נטה לימין ושמאל לעולם מן הדרך אשר צוה ה' כי ישרים דרכי ריג, דה' והוא מי שלא נטמא לעולם בחטאים ועונות הפוגמים הנפש ומתעים אותה מדרך הישר. ואמנם מי שנפשו הוטמאה ונפגמה בח"נ ועוד טומאתו בו שלא עשה תשו' בלב נשבר מעולם אין זה מבחי' ישרי לב וא"א לו לשמוח בה' אחד בתפילתו אעפ"י שיתפעל לפרקים באהוי"ר כי אין שמחה האלקי' שנק' יין המשמח אלקי' אלא לישרי לב דוקא וכמ"ש ולישרי לב שמחה כו' וד"ל (וראיה לזה שיפול תמיד במח' זרות בתפלה שלא יבא לכלל שמחה בהתבוננות) אך גם מי שאינו מבחי' ישרי לב ולא יוכל להגיע לשמחה אלקית בהתבוננות שנק' יין המשמח אלקי' מפני שדרכו פגום ונטמא בח"נ מאד הנה יש עוד בחי' יין ונק' יין המשכר שעי"ז ישכח על התקשרותו בעניני עוה"ז ועל אשר נתרחק ונתדלדל כ"כ כמו תנו שכר לאובד ויין למרי נפש ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד כו'. והענין הוא כמו שארז"ל גבי הרוגי ב"ד שנותנים להם כוס יין עם קורט של חלתית שתטרוף דעתו עליו ויוכל לקבל צער מיתה וכך הוא ברוחניות במיתה בידי שמים על עונות ועל חטאת נעורים שאומרים הוידוים בק"ש שעל המטה ומקבל עליו דין ד' מיתות ב"ד בנפשו ממש כאילו הוא נדון בפו"מ והוא באמרו אם פגמתי באות יו"ד דשם הוי' ונתחייבתי סקילה בב"ד של מעלה כו' ובחי' סקילה ברוחניות היינו מה שרואה בעצמו שלבו קשה ומטומטמת כאבן ממש שהוא שנסקל באבן ליו"ד דנשמתו שהוא בחי' הביטול לאין וכן אם נתחייבתי שריפה אם פגמתי באות ה' היינו מה שרואה בעצמו שלבו בוער ומתאוה לדברים אסורים שחייב שריפה והוא כליון הנשמה באש זרה זו דק"נ וכה"ג בהרג וחנק על כולם צריך שישתה תחלה יין המשכר קודם שיקבל עליו ד' מיתות ב"ד הללו על כל החטאים שפגם נפשו וכל חד לפום שעורא דיליה כי ידע אינש בנפשו ועושה עם נפשו חשבון גדול וברור מכל מעשיו ומחשבותיו ודיבוריו וחמדת לבו אשר לא לה' המה בכל ימי חיי הבלו אשר מאד נתרחק ונתרוקן מכל אור האלקי בתפלה ותורה ומע"ט ונק' עני ואביון ברוחניות ולזאת קודם שנתוודה בק"ש שעל המטה ויקבל עליו ד' מיתות הנ"ל ישתה יין המשכר וישכח רישו והוא ענין המרירות הגדולה שנמשך מן ההתבוננות בהיותו רואה א"ע רחוק מאד מאד מאור פני מלך והלך חשכים כל ימיו בחושך הגס והחומרי ונשתקע בהמשכת חיי הבלי עוה"ז וידמה לו שהגיע קיצו לפטור מזה העולם ולבוא אל שער המלך כמ"ש התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין ותיקון זה הוא שצריך לעקור רצונו ודעתו מכל עניניו ועסקיו שעסק בעוה"ז הגשמי ברדיפת חיי הגשמי במח' דו"מ לא נח ושקט כו' עד ישכח עליהם לגמרי מכל וכל. וזהו ישתה וישכח רישו וכל עמלו לא יזכר עוד משא"כ בחי' יין המשמח אלקי' הוא מה שמן ההתבוננות ישמח באלקים חיים ואיך שהוא עיקר לכן יתדבק נפשו בקירוב וידבוק באה"ר ושמחה גדולה בה' לבדו והיפוך זה הוא בחי' יין המשכר שמבלבל דעתו מעומק המרירות שיגיע לו מהתבוננות זו (כמ"ש במ"א ע"פ אסרי לגפן כו') וד"ל:

(ד) ולהבין זה בתוס' ביאור. הנה אמרו בזהר דזכאי ריד, אקשוט כל יומייהו מסתכלי בלבייהו כאילו ההוא יומא מסתלקי מעלמא. ויש להבין דבר זה שהפשט מורה שנק' זכאי קשוט הן צדיקים אמיתים שבודאי עבודתם באהוי"ר במס"נ בכל יום בדביקות גדולה ועצומה כל היום וא"כ איך אמר שמסתכלים בלבבם כאילו מסתלקין מעלמא שזהו להמשיך על עצמו יראת העונש דגיהנם לבד שהוא מדריגה התחתונה ביותר. אך הענין הוא דגם צ"ג נפשם מתלבשת בגוף חומרי והי' מחשבותם מקושר בעניני העולם עכ"פ לצרכי חיי נפשו וביתו וא"כ בעלות הנשמה במס"נ בק"ש ותפלה וכה"ג ודאי צריך להפשיט א"ע מכל אשר נדבק בנפשם האלקי' מהרהורים דעניני עוה"ז שבלתי זה ודאי א"א להם לעלות ביחו"ע באה"ר בתענוגים להתענג על ה' בק"ש ושמו"ע ותומ"צ שעושים והפשטה זו צ"ל בתכלית מכל וכל להעביר גם כח הזוכר מזה העולם החומרי שאם נשאר אפי' מקצת דמקצת מן כח הזכרון שזוכר מכל המח' ומעשים דעניני עוה"ז עד שיעשו רושם בנפשו אף בהעברה בראיה בעלמא שזהו שנק' חיזו דהאי עלמא לא יוכלו לעלות לה' אחד במס"נ אמיתי כמ"ש מי יעלה בהר ה' כו' אשר לא נשא לשוא נפשו כלל וכלל וע"כ זכאי קשוט דוקא שתשוקתם אמיתית לידבק בה' אחד במס"נ אמיתית מסתכלו בליביהו כאילו מסתלקי מעלמא ההוא יומא פי' שמפשיטים א"ע בתכלית מחומר גופם כיום שנפטרו מן העולם שנשמתו צריך לעלות לג"ע למקומו ושרשו שבודאי א"א לעלות לשם כ"א בהתפשטות כל הגשמיות וחומריות דנה"ט שלו בתכלית כמו ריב"ז שבכה קודם מותו לפי שלא הי' יודע באיזו דרך מוליכין אותו אם לג"ע אם לגיהנם אע"פ שהיה צד"ג באהוי"ר במס"נ ויחיד בדורו בתומ"צ אך מפני שהיה מסופק על בירור מחדו"מ ומדות דנה"ט שלו אם נפשטו ונזדככו בתכלית מן הגשמיות וחומריות דעוה"ז וע"כ היה מסופק שיוליכו אותו לגיהנם ששם הוא הבירור דאש זרה דק"נ בחום הטבעי החומרי דנה"ט כו' ועכ"פ הרי ידוע דבעלות הנשמה לג"ע מיד שנפטרה מגופה צריכה טבילה בנה"ד דוקא וענין הטבילה הזאת הוא להעביר ולזכך כל המחדו"מ שלא לה' המה כל ימי חיי הבלו שהולכים אחר הנה"א בעלותה למקומה בג"ע עד שלא ישאר מהם כלום גם שיוסר ויובטל כח הזוכר מהם אף במקצת דמקצת שאם נשאר הזכרון מהם ומחיזו דהאי עלמא א"א לבוא לג"ע כלל וכלל ואף לראות מקומו ומדריגתו וכ"ש שלא יוכל ליהנות מזיו השכינה בג"ע דעשיה כו' (וכן בכל לילה שהנשמה בשינה הולכת למקומה בג"ע ולא תוכל מפני המח"ז של כל היום והתפעלות אהבות ורצונות זרות שנאחזים בהם הקליפות ומוליכין אותו להיכלות דק"נ שמפני זה מבקש שתשכיבני לשלום כו' עד פן אישן המות כו' ואומר וידוי כו') (כמו אם יביאו בג"ע מאכל גשמי כך הוא מחו"ד ומעשה גשמית כו') וכתיב ילכו מחיל אל חיל כו' שזהו עליות הנשמות מידי שבת וחדש מגעה"ת לגעה"ע כידוע שצריכים טבילה בנה"ד פעם ב' בבחי' ומדריגה עליונה ביותר והוא שישכח מהם כל מה שהשיגו והרגישו עונג האלקי' בגעה"ת שלמטה לפי שאין ערוך כלל בין געה"ת לגעה"ע כערך הגשם אל הרוחני מעוה"ז ריד, בלגעה"ת ואם ישאר אף רושם הרגשה ועונג בהם מגעה"ת לא יוכלו לקבל עונג המופלא שבגעה"ע הנבדל בערך מאד נעלה ועד"ז יש עליות רבות זו למעלה מזו כענין מיכאל מקריב נשמות ע"ג המזבח כו' עד לאשתאבא בגופא דמלכא ממש שהוא עצמות א"ס ב"ה ממש שלמעלה מזה הרבה גם מזיו השכינה שבג"ע העליון כידוע וד"ל. ועכ"ז יובן מ"ש בזוהר דלעיל דזכאי קשוט דוקא בכל יומא מסתכלי כאילו ההוא יומא מסתלקי מעלמא לפי שצריכים לעלות ולדבק בעצמות אור א"ס ב"ה ע"י תומ"צ ותפלה וק"ש שלמעלה הרבה גם מזיו השכינה שבג"ע א"כ כש"כ וק"ו שצריכים להפשיט א"ע מחומריות גופם כאילו נפטרו לגמרי היום מעוה"ז וצריכים לבוא לג"ע שצריכים טבילה בנה"ד כנ"ל וזכאי קשוט הללו יוכלו להפשיט כל כחם הטבעי בכל יום כאלו מסתלקים ממש מהאי עלמא היום דוקא במס"נ בגוף כמו בנשמה כו'. והנה שרש ענין נהר דינור שבו טובלים הנשמות כנ"ל הוא בא ונופל מזיעתן של חיות הקודש כנ"ל. דהנה חיות הקדש והאופנים ושרפים התפעלותם הוא ברשפי אש התשוקה האלקי' וכמ"ש בחיות הקדש בוערות כמראה הלפידים כו' וכמו עד"מ מן התלהבות החום הטבעי יוצא ממנו פסולת והוא הזיעה שיוצא מן החום כך הוא בענין הזיעה של חיות הקדש שהוא בחי' הפסולת של הגבורו' שיוצא אחר התלהבות ופחד אלקי' דחיות ושרפים עד"מ מן אימת ופחד מלך שלא יוכל שאת תפול הזיעה והוא חלקי המים שבאש שיוצא ונדחה לחוץ בבחי' פסולת ובזה יוצא החום הקשה ומזיק וכן בפחד שחרדה מסלקת הדמים. ויובן זה בעבודת ה' בתפלה כאשר בא לכלל התפעלות התלהבות האלקי במורגש בלב בשר ביתר מכפי המדה שלא יתיישב בכלי מוחו ולבו יוצא ממנו בחי' פסולת שהוא אף והחימה על המנגד לו ולועג עליו ולא יוכל לסבול כל דבר רע (וככעס הת"ח דאורייתא מרתחא כו') והדוגמא מזה יובן בזיעתן של חיות הקדש דאע"פ שיוצאין מחמת התלהבות אלקי ופחד ואימה יתירה כמ"ש ואימתך עליהם כו' אך בירידתן למטה נתהוה מזה נה"ד דהיינו נהר של אש שיוצא ונמשך כמים והוא בא מבחי' זיעתן של חיות בבחי' פסולת דגבורות דקדושה שהוא אש האלקי ממש כשרפים וחיות כו' ומבחי' שמרים ופסולת שלהם נעשה נהר דינור שמבררים ומזככים לנשמות שטובלים בו שישכח מהם כל תערובות רע דעניני עוה"ז מכל וכל כנ"ל וד"ל. ויובן בדוגמא זאת ג"כ בהפרש בין יין המשמח ליין המשכר הנ"ל דאהבה אלקית בשמחה כמו שהוא באמת נק' יין המשמח כמו שמבחי' הטוב הוא המביא לידי שמחה וחסד וטוב ואה"ר כו' וכהתפעלות חיות הקדש באה' ושמחה בשירה שאומרים אבל בחינת יין המשכר זהו כמו זיעתן של חיות הנ"ל שהוא בחי' פסולת שבחום היין שהוא נעשה בחי' גבורות קשות ביותר כמו הרוגז והמרירות שיבא מן היין המשכר על עוצם ריחוקו מה' אחד וירד למטה מאד ויתמרמר לבו ביותר וכל מרירות הוא בבחי' חום אך הוא חום קשה ובמרירות זו עצמה יוצא הפסולת כמו עד"מ הזיעה שבא מחום הקשה ביותר כנ"ל. וזהו שמשכח את האדם מכל התקשרותו בעניני עוה"ז באותה ריד, גהשעה וז"ש ויין למרי נפש ישתה וישכח רישו וכל עמלו כנ"ל. וזהו במרירות שלפני הוידוי בק"ש שעל המטה כו' והיינו כאשר ישים האדם אל לבו אחר ההתבוננות היטיב בגדולת ה' אחד איך שנתרחק ביותר יתמרמר בלבו מאד ויצעק אל ה' בצר לו מאד וכמו צעק לבם אל ה' בצעקה פנימית במרירות עצומה מקירות הלב ביותר וזהו כמו יין המשכר שמבלבל דעתו עד שיוצא ממקומו הראשון לגמרי וישכח מלבו מכל וכל כידוע שזהו תועלת יין המשכר לגמרי למרי נפש שאע"פ שיוסיף בו המרירות והרוגז על נפשו אבל זהו עצמו התועלת שיצא מדעתו וממקומו הראשון וז"ש ישתה וישכח רישו לגמרי וכך הוא ביין המשכר בעבודה שבלב שיצעק במרירות מתוך היין הזה (שזהו כזיעתן של חיות הקדש שהוא הפסולת האה' ושמחה שנשתלשלו למטה למקום נמוך ביותר והוא המרירות כו') עד שיצא מדעתו ומחשבתו שהיה קשור שם כל ימיו ויתקע מחשבתו בעומק במרירות נפשו עד שמחמת זה יסיר מדעתו ולבו גם כח הזוכר מכל עניניו ועסקיו שעסק כל ימיו אע"פ שנוגעים לחיי נפשו וישליכם מנגד למאוס בחייו ולהיות לו רצון רק לה' לבדו כו' וד"ל. וזהו כמו טבילה בנהר דינור כנ"ל קודם בואו לג"ע כנ"ל וד"ל:

(ה) וזהו שאמר ואקח את הענבים ואשחט אותם אל כוס פרעה. פי' אשחט לסחוט גם היין הכנוס בקליפת הענבים שמזה נעשה בחי' יין המשכר הנ"ל ולהיות שאמר בחלומו שהגפן הזא' כפורחת כו' הבשילו אשכלותי' ענבי' שנגמרו בישולם כל צרכן ע"כ לא היה צריך דריסה בגת כלל אלא מיד סחט אותם אל הכוס ונתערב יין המשכר עם יין המשמח יחד בכוס פרעה ונתן את הכוס מיד על כף פרעה כו'. והענין הוא כי אם לא הי' הענבים מבושלים כל צרכן היה מרירות גסה וקשה בקליפות הענבים והיה טעמו מר ופוגם גם ליין הטוב היוצא מן הענבים לכוס וכמו שיש ענבים רעים ומרים בעצם שנק' ענבי רוש אשכלות מרורות כו' ובעבודת ה' הוא הנופל מן המרירות ביאוש על נפשו ונופל בחום התאוה הרעה לבעור באש זרה וכעס וש"ד ברציחה ממש וגם גסות והתנשאות ביותר והוא היפוך המרירות דקדושה שיתמרמר על עוצם ריחוקו אעפ"י שמרגיז על נפשו אבל בא לבחי' הכנעה ושפלות עצומה לעורר רחמים רבים עליו בבכיה כו' עד שישכח רישו כו' לפי שהיין הזה משכר עד שיוציא מדעתו ומקומו הראשון לגמרי כנ"ל ולזאת יכול להיות שיתוף וחיבור ליין המשכר עם בחינת יין המשמח דהכל אחד והא בהא תליא דמשום שרצונו וחפצו באמת לאמתו לדבקה בו ית' באה"ר במס"נ בכל תומ"צ כל היום ע"כ הוא במרירות העצומה על העבר שהלך אחר ההבל לגמרי ומר לו מאד על הסתר אלקו' בנפשו כו' שזהו באמת עיקר האה' ושמחה ביין המשמח רק שמלובש בהיפוכו במרירות מן הריחוק כידוע דב' קוין שקולין הן לפי"ע העונג באה' כן ערך הצער ומרירות מהיפוכו כנ"ל וד"ל. ולזה אמר הבשילו אשכלותיה ענבים שאין בענבים דכנס"י שום פירוד מאלקות אפי' בקליפות שלהם ולא נק' ענבי רוש כסטרא דקליפה וע"כ סחט אותם מיד על כוס פרעה ונתייחדו ב' מיני יין ריד, דהללו כאחד ואעפ"י שהם שני הפכים זה יוליד שמחה ואהבה וזה מוליד מרירות ורוגז מ"מ הכל אחד כנ"ל וד"ל. וזהו שגזרו אומר במשנה אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש והיינו מתוך כובד ראש שהוא המרירות הגדולה מן הריחוק ואז הוא שפל בעיניו נבזה ונמאס מאד מח"נ והרהורים רעים וחטאים והוא המביא לידי התעוררות הלב לתפלה שהוא מה שמבקש בכל לבו ונפשו שיומשך בחי' גילוי אלקות מלמעלה למטה ויאיר אור ה' ממש בנפשו והוא באמרו ברוך אתה ה' אתה לנוכח שמבקש מעומקא דליבא שיתברך שם ה' ויתגלה בנפשו וזהו ענין המרירות דכובד ראש לפני התפלה שהוא על העבר שנתרחק מאור פני המלך והי' אור ה' בהסתר פנים ממש כי אם היה גילוי אלקות בנפשו עכ"פ כמורא מלך בו"ד לא היה הולך בשרירות לבו ע"כ בשובו לה' יבקש בכל לבו שיהי' גילוי אלקות בנפשו באמרו ברוך אתה ה' וע"כ בקשה זאת והמשכות גילוי אלקות שבתפלה תלוי לפי ערך המרירות ושפלות דכובד ראש שלפני התפלה וכך הוא בקבלת עומ"ש בק"ש שרצונו וחפצו באמת למס"נ באמת באחד ומר נפשו על ריחוקו מאד מאור פני מלך ואף גם שעדיין הוא רחוק באמת רק שחפצו ורצונו להתקרב בקרבת אלקים אך מח' טובה ורצון טוב זה מצטרף למעשה לקרב את הרחוק ורחוק נעשה קרוב וזהו שאמר ואתן את הכוס על כף פרעה שהוא בחי' המל' דקדושה וכמ"ש על כפיים חקותיך וד"ל. והנה כתי' ויין מלכות רב כיד המלך והענין הוא דע"י בחי' יין המשמח אלקים שנמשך מכוס פרעה מלמעלה למטה ונותן הכוס על כף פרעה עי"ז יומשך בחי' המשכות גילוי אלקות ואורות עליונים בכלים מכלים שונים שנק' יין מלכות והוא באותיות שבתו' שבכתב ובהלכות דתו' שבע"פ כמ"ש במ"א על מ"ש וירא אלקים את האור כי טוב לגנוז האור בכלי דהיינו גם מקודם ההעלאה ברשפי אש התשוקה בבחי' יין המשמח בהתבוננות ישים אל לבו ודעתו ויעמיק מחשבתו לגנוז האור בכלי דוקא והוא כמ"ש בקשתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי פי' אחר שבקשתי את שאהבה נפשי בהתפעלות יין המשמח הנ"ל אחזתיו כו' להמשיך האור אלקי בכלי דוקא והוא להביא ולהמשיך גילוי אלקות בבית אמי זו תושב"כ שנק' תורת אמך ואל חדר הורתי זו תושבע"פ בסו"מ להמשיך בתוכם גילוי אלקות והוא בחינת הכוס שעל כף פרעה שנק' כוס פרעה שמשם נמשך יין מלכות רב כיד המלך בריבוי כלים מכלים שונים וכמ"ש כוס ישועות אשא שהוא בחי' כוס של ברכה ואז בשם הוי' אקרא בקריאה והמשכה בתושב"כ ושבע"פ אבל אם אין בחי' כלים לאורות אין האורות מתקיימים וכמ"ש ויין מלכות רב והשקות בכלי זהב כו' והכל ע"י שר המשקים שהוא בחי' הקנה קנה חכ' כנ"ל:

(ו) ומעתה יש להבין סמיכת פרשה זו ויהי מקץ שנתיים ימים למ"ש בסמוך לו ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. דהנה בחי' שר המשקים הנ"ל שהוא הקנה להמשיך גילוי אלקות בתו"מ בכלים מכלים שונים בכל ניצוץ קטן מישראל בעסקם בתומ"צ לא זכר את יוסף וישכחהו רטו, אוהענין הוא דבחי' יוסף למעלה הוא בחי' תוספת אור ותענוג העליון למעלה במה שעושים רצונו ית' להיות לו דירה בתחתונים ומכון לשבתו ית' בריבוי כלים דהיינו שלא יעסוק בתומ"צ רק להיות נח"ר ליוצרו להיות לו דירה בתחתונים והשראה למטה ולא בשביל עצמו להמשיך גילוי אור בנפשו לתקנה או להתענג גם הוא אלא מכוון להמשיך האורות בכלים שהן אותיות התו' רק להוסיף אור ותענוג העליון וזהו בחי' יוסף פי' יוסיף תענוג ונח"ר למעלה עד אין שיעור והוא למעלה גם מתענוג ושעשועים שהי' לו בתורה קודם שנברא העולם וד"ל. וזהו ולא זכר שר המשקים את יוסף העליון שהוא להרבות תענוג ושעשועים ונחת רוח למעלה בעצמות השעשועים שנק' שעשועי המלך בעצמותו להוסיף אור התענוג העצמי בחכ' דתו' ע"כ אמר מיד ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם. ופי' שנתיים ימים הן ב' אלפים שנה שקדמה התו' לעולם וכמ"ש ואהי' אצלו אמון שעשועים יום יום ב' ימים אלה הרי הן נחשבים ב' אלפים שנה כמ"ש כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול וע"כ אמר שנתיים ימים דמיום שלפניו ממש נעשה שנה הרי הן שנתיים ימים ומשנה נתחלק לאלף שנה והענין הוא שמרמז שבחי' האור והתענוג והשעשועים העליונים שבתו"מ שקדמה היה לה גבול וקצבה בשנתיים ימים הנ"ל שקדמה לעולם לפי שלא זכר שר המשקים דחכ' דתו' את בחי' יוסף העליון הנ"ל וישכחהו שמחמת זה לא ניתוסף אור התענוג מעצמות השעשועי' בתו' כלל רק כפי המדה שהי' לה כמ"ש ואהי' אצלו שעשועים כו'. וזהו ויהי מקץ שנתיים ימים לאחר שכלה גבול ומדה שנתיים ימים הנ"ל מצד שלא נתרבה בה התענוג מן העצמות לפי שעיקר הכוונה היה צריך להיות שיהי' לו דירה בתחתונים בתו' שלמטה מאחר שמצד עצמו ית' נק' חכים ולא בחכ' ידיעא מבין ולא בבינה ידיעא שזהו קנה חכ' קנה בינה דתושב"כ ותושבע"פ ואין הכוונה לעשות תענוג ונחת רוח למע' שהוא לגנוז האור בכלי דוקא אלא כוונתו רק להאיר נפשו כו' הרי ממילא נעשה הסתלקות האור דתענוג העליון ולא יאיר יותר מכפי המדה כנ"ל. וזהו ויהי מקץ שנתיים ימים דתו' הנ"ל והנה פרעה העליון בבחי' הקדושה הנ"ל חולם שזהו ענין גלות השכינה בע"ש דק"נ שהוא בחי' שינה כמ"ש אני ישינה בגלותא כו' וכמו בשוב ה' היינו כחולמים כו' דהיינו שגם בחי' גילוי אלקות בנשמות בתפלה אינו אלא בבחי' חולם כמ"ש בנביאים שנאמר במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו וע"ד דוגמא מהתגלות האור האלקי' בתפלה וגם בצ"ג עתה אינו אלא בבחי' חולם כמו וביד הנביאים אדמה כו' וכך לפי"ע בכלל נש"י אין האור אלקי בתפלה וגם בחכ' דתו' רק בבחי' דמיון כחולם חלום והוא התלבשות החכ' בתו' במדות שנק' ז' פרות הטובות שעולין מן היאור דחכ' מיד עולות אחריהן ז' פרות הרעות שהוא ענין מ"ט פנים טהור כו' לפי שהתו' באה בעה"ד טו"ר וגם בענין התפלה שהוא בחי' ב"ן את זה לעו"ז כו'. וז' פרות הרעות בולעות הטובות לפי שבהסתלקות האור בבחי' חולם אז ע"ש דנוגה גוברים על הז' מדות דקדושה ובולעים אותן ומראיהן רע כאשר בתחלה שלא נהפך רטו, במן הרע כלום ע"י בליעה זו אלא הוא רע כמקדם וזהו שהתו' חוגרת שק דנוג"ה כו' וכן בהתפעלות אהוי"ר בתפלה נבלעו בז' מדות ומראיהן רע כאשר בתחילה ממש ולא נודע כי באו כו' כאילו לא התפלל מעולם באהוי"ר משא"כ אם היה שר המשקים דתו' זוכר את בחי' יוסף העליון להוסיף תענוג ונח"ר בתו' להיות לו דירה בתחתונים אז היו המדות דקדושה גנוז בכלים בלתי נרגשים בנפשו כלל ולא הי' מקום ליניקת ז' פרות הרעות כלל כי כל הטוב הי' גנוז בכלים מצד שהיה תוס' אור התענוג העצמי מרבה עד אין שיעור למעלה ולא הי' אור האלקי בבחי' הסתלקות כלל כחולם ולא הי' קץ וגבול כלל לשנתיים ימים דתורה הקדומה כו' שאין שם שרש לרע כלל כי אין רע יורד מלמעלה שהוא עץ החיים שלמעלה מעץ הדעת כידוע וד"ל: