והנה אנחנו מאלמים אלומים

רד, ג(א) והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה קמה אלומתי וגם נצבה כו'. הנה מבואר בספרי הקבלה בכללות הענין הזה דהיינו ענין הבירורים דרפ"ח כו' שנקרא אלומים כאלומי השדה שנקבצים באגודה אחת אחר תשלום בירור עבודת האדמה בזריעה וקצירה כמו בא יבא ברנה נושא אלומותיו כו'. והאבות הן סימן לבנים אחריהם בכל הדורות (שהן הענפים שמעלים מ"ן בכל דור בתומ"צ ותפלה ותשו' כו') שהן השבטים שנק' שבטי י"ה כמ"ש ששם עלו שבטים שבטי י"ה כו' שהיו בבחי' המדות ו"ק דבריאה רד, דשעולים בהעלאת מ"ן באצי' ע"י הבירורי' דרפ"ח כו' שמבררים ע"י שם ב"ן המברר ומעלים מ"ן למל' דאצי' שזהו שאמ' והנה אנחנו מאלמים אלומים כלומר מבררים ברורים להעלות מ"ן בתוך השדה העליונה בחינת המל' כל או"א לפי מדרגתו ושרשו בו"ק העליונים שהן י"ב גבולי אלכסון כו'. אך בחינת יוסף שהוא צ"ע בחי' יסוד היה למעלה מהם הרבה שהוא היה מבחי' שם מ"ה דדכורא שממשיך מ"ד לברר למ"נ דנוק' והשבטים היו מבחי' שם ב"ן דנוק' ולזה אמר בחלומו והנה קמה אלומתי כו' והגם שהוא היה ג"כ מבחי' המברר ומעלה מ"ן באלומתו אבל קמה אלומתי וגם נצבה להיותו מבחי' עלמא דדכורא כו'. ותסבנה אלומותיכם כו' שהיו כולן מעלים מ"ן לאלומתו כו' וכל זה הענין בדרך קצרה ודרך כלל. ויש להבין ביאור הדברים ולמה נק' ענין הבירורים בשם מאלמים אלומים דוקא וגם למה אמר והנה קמה אלומתי כו' מה יתרון מעלה יש באלומתו שקמה וגם נצבה ועוד מהו שאמר ותשתחונה כו' השתחואה זו למה היא כו'. והנה יש להקדים תחלה ענין א' והוא בשרש התהוות הג' עולמות בי"ע שזהו בא מסיבת שבה"כ דז' מדות דתוהו דכתי' ואלה המלכים כו' וימלוך וימת כו' וידוע שזהו ענין שבירת הכלים דז"מ לפי שהאור היה בריבוי והכלי במיעוט לא היה הכלי יכול לסבול האור וירד ונשבר כו' וא"כ באורות דתוהו לא היה נפילה כלל כי האורות נסתלקו למעלה בעצמות רק רפ"ח ניצוצין נשארו בכלים שירדו ונפלו למטה כו' והן בחי' האותיות שנק' כלים שנתפזרו ונתפרדו ביותר כידוע ומחמת זה נשתלשל וירד האור ושפע בירידת המדריגות ביותר עד שנתהוו עולמות הנפרדים בבחי' גבול ממש והן ג' עולמות דבי"ע שכל אלה הן באים בבחי' הפירוד מאין ליש ממש אבל אם לא היה ענין וסיבת שבה"כ דז"מ דתוהו לא היה יורד האור בהשתלשלות וצמצומים כ"כ ולא היו מתהווים עולמות בע"ג כלל כו'. וא"כ הרי יובן מזה שבבירור והעלאה דעולמות הנפרדים כמו כשאומר שירה בביטול היש לאין ע"י בחינת התיקון דשם מ"ה (כמו השבטים דבריאה שהי' מאלמים אלומים כנ"ל) הן חוזרים למקורן הראשון בבחי' הכלים דאורות דתהו כמו שהי' קודם השבירה ונפילה שהוא בחי' ס"ג שלמעלה משם מ"ה דתיקון כידוע וד"ל. והנה אנו רואים בהתהוות העולמות מאין ליש נמצאו בג' מדריגות דוקא שהן בי"ע בריאה במח' ויצירה בדיבור ועשיה בפו"מ ובדרך כלל הן ג' מדריגות נשמות ומלאכים וכחות אלקי' החיצוניים ביותר שהן כמו ג' מדריגות דמו"ד ומעשה כי הנשמות הן בבחי' פנימיות העולמות בכלל שזהו בחי' מח' דבריאה והמלאכים הן בחיצוניות העולמות בבחי' דבור דיצי' כמ"ש וברוח פיו כל צבאם וכחות האלקי' החיצוני' היינו מה שבא כח האלקי בכח המעשה שהוא כח החיצוני' ונבדל בריחוק יותר מן הבל הדיבור כמו עד"מ כח הפועל בנפעל שנבדל והופרש כח המעשה החיצוני' ומלובש בפעולה זאת בבחי' נבדל מרוחק מעצם כח הפועל כי מלובש כח זה בנפעל ממש עד שנחשב להיות בערך קרוב למהות הנפעל כו' וזהו שנק' בחי' מעשה ידיו כמו אף ידי יסדה ארץ כו' וכמו התהוות גלגלים דעשיה שמהם נמשך רה, אטבע הד' יסודות ארמ"ע ודצח"מ כו' וכה"ג וד"ל. וזהו ענין ג' מדריגות דג' עולמות שנק' בי"ע שהן שרפים וחיות ואופני הקדש ובפרט יש ג' מדריגות דבי"ע הנ"ל גם בנשמות דכתי' לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו כו' כידוע. והנה ג' מדריגות האלה דבי"ע שהן נשמות ומלאכים וכחות אלקי' החיצוני' הנ"ל מאחר שהן נמצאו למטה כך בהשתלשלות וכיון שהן באים מסיבת השביר' דכלים דתהו כנ"ל א"כ מוכרח לומ' דגם שם בבחי' הכלים דתהו הי' בהן מבחי' ג' מדריגות האלה דבי"ע רק שהי' בבחי' ומדריגה העליונה ביותר כי כמו שהי' קודם השבירה הרי היה למעלה מבחי' שם מ"ה דתיקון כמ"ש לפני מלוך מלך כו' דאם לא היה שרש לג' מדריגות הנ"ל בכלים דתהו קודם השבירה לא היה נמצא מציאותם למטה בהשתלשלות במציאות עולמות מאין ליש ממש אלא וודאי שבבחי' הכלים דתוהו כמו שהי' לפני השבירה הי' בהן ג' מדריגות הנ"ל שהן שרש הנשמות ומלאכים וכחות אלקי' החיצוני' שבמעשה כו' רק שירדו למטה בנפילתם ונתהוו ג' עולמות דבי"ע שהן בבחי' הפירוד מאין ליש גמור וכולן צריכים בירור ותיקון מנפילתם מבחי' התהו להעלותם לשרשם הראשון כנ"ל וזהו כללות ענין הבירורים דשבטים שהיו מבררים הכל וזהו והנה אנחנו מאלמים אלומים כנ"ל וד"ל:

(ב) ולהבין כל זה יש להקדים תחלה להבין שרש ענין הבירורים מה הם להיות ידוע בכללות ענין ההשתלשלות מעצמות אא"ס ב"ה שאי אפשר להיות בדרך עילה ועלול שכל עילה יש לה יחוס וערך עם העלול ובאמת הרי אין ערך כלל וכלל לנברא בע"ג לגבי הבורא ית' שהוא בלתי בע"ג וכמו"כ אין ערך לנאצל לגבי עצמות המאציל כו'. אלא צ"ל שזה שנמשך אור מן המאציל להיות נאצלים ומנאצלים לנבראים כו' זהו בא בדרך דילוג גדול מאד דהיינו רק בבחי' זיו והארה דהארה לבד ולא מבחי' עצמות האור דא"ס כלל וכלל כו' כמו שאמר אין ערוך לך ה' אלקינו בעוה"ז עלמא דאתגליא כו' כי רק הודו על ארץ ושמים שהן אצי' ובי"ע בכלל ששרשם הראשון הוא בבחי' קו"ח שאחר הצמצום הראשון כידוע שאינו בא רק בבחי' הארה דהארה שנק' אור של תולדה כאור שיוצא ובוקע במסך המבדיל כו' וכמ"ש באורך נראה אור כו' כמ"ש במ"א (ובאורך ממש נראה אור בעוה"ב דוקא) והטעם הוא כידוע שבעצמות אור הא"ס ממש לא שייך לשון השתלשלות בקירוב הערך בבחי' עו"ע כו' כי הכל היה בבחי' א"ס ממש מאחר שנקרא אין סוף שאין סוף כלל לבחי' התפשטותו כמ"ש ולגדולתו אין חקר פי' כל מה שנמשך מגדולתו והתפשטותו הכל הוא בבחי' א"ס כמו שהוא בעצמו א"ס ע"כ גם לגדולתו והתפשטותו אין חקר כלל גם שהיה יורד האור מא"ס בירידות המדריגות זו למטה מזו הרבה הכל הי' בבחי' אור א"ס דהיינו שהי' בהן בחי' הביטול והתכללות בעצמות אור א"ס עד שלא היה במציאות בפ"ע כלל כביטול והתכללות הנר בפני האבוקה כו' וכידוע בספרי הקבלה שעד שהי' יכול להיות התהוות הנאצלים ונבראים הי' צריך להיות רבוא רבבות מדריגות בהשפעות והמשכות מעצמות אור רה, בהמאציל שהיו כולן בבחי' הביטול בעצמות אא"ס ולא היה במציאות יש כלל עד שיוכל להיות התהוות דבר מה כמו אור הנאצל או הנברא כו' ואם לאו לא היה יכול להיות מציאות דבר מה באצי' ובריאה כו'. וביאור הענין הוא דבתחלה היה האור נשפע מעצמות אא"ס ממש שהכל הוא נמשך בבחי' א"ס כנ"ל והי' נמשך הארות רבות זו למטה מזו כו' שהן כולן בתכלית הביטול במציאות ואינם נתפסים בבחי' יש ודבר מה כלל דהיינו שכולן בטלים ונכללין בעצמות הא"ס וא"א להיות חוץ מעצמותו כלל אך גם באורות הללו שבאים מכח העצמות דא"ס ודאי היה בהן מדריגות חלוקות בבחי' הביטול בעצמות זה למעלה מזה שהעליון וקרוב יותר אל אור הא"ס יש בו בחי' הביטול יותר לאא"ס והעליון הימנו מתבטל יותר דכל הקרב קמיה יותר כלא חשיב כו' עד אין שיעור למעלה מעלה בעצמות ממש כו' וכל הרחוק יותר התכללות וביטול שלו מרחוק יותר (וזהו שנק' ע"ס דאור חוזר עד"מ הידוע מיו"ד כחות הנפש שהרצון הוא העליון יותר מתבטל ממציאות רצון בעלותו בעצם הנפש שלמעלה ממהות רצון אף להיות מקור לרצון וכמו"כ השכל וטעם לרצון מתבטל ונכלל ברצון כאילו אינו במציאות שכל כלל וכמו"כ המדות שנולדים מן השכל מתבטלים בשכל והי' כלא היה וכך גם המח' נכללת במדות ודבור במח' ומעשה בדבור כו' שנמצא שגם בחי' המעשה האחרון יותר מכולם גם הוא בטל ונכלל בעצם הנפש ששם גם הרצון כלול ואינו ניכר במציאות כלל כו' וכך הוא למעלה בעצמות אור הא"ס כאשר עלה ברצונו הפשוט כו' רצון זה נכלל בבחי' או"ח בא"ס עצמו כאילו אינו במציאות כלל וכן החכ' ברצון ומדות בחכ' עד גם המעשה כלול בעצמות כו' שנמצא מובן מזה דכל מה שנמשך מעצמות הא"ס היה הכל בבחי' ביטול והתכללות למעלה בעצמות ולא הי' יכול להיות מציאות דבר מה בפ"ע כלל כי אין לך דבר חוץ מעצמותו כלל וד"ל). ואמנם אחר ריבוי ההמשכות מעצמות הא"ס בבחי' הביטול זה למעלה מזה אח"כ חזר ונמשך האור ע"י צמצום והעלם אור העצמות דא"ס בירידת המדריגה מעליון לתחתון שהעליון מתלבש ומתעלם בתחתון ותחתון בתחתון הימנו (היפוך התכללות וביטול דתחתון בעליון בע"ס דאו"ח הנ"ל) עד שיורד האור למטה מטה ביותר להיות בבחי' יש ממש (וזהו שנק' ע"ס דאו"י שהאור יורד מלמעלה למטה מעליון לתחתון כמו שהרצון יורד להיות במהות רצון דוקא ואינו נכלל בנפש ואח"כ יורד הרצון עוד ומתלבש ומתעלם לגמרי בשכל וטעם לרצון ולא נגלה אור הרצון כלל רק השכל והטעם וכמו"כ השכל מתעלם ומתלבש במדות והמדות במח' ומח' בדבור ודבור מתעלם במעשה שנמצא המעשה הוא האחרון יותר וכולן נעלמים זה תוך זה עד סוף מעשה הוא בגילוי לבד שהוא בחי' יש גמור וזהו ענין מע"ב דרצון העליון מתלבש בחכ' כמ"ש בראשית ברא כו' וחכ' במדות כו' עד בחי' העשי' ממש כידוע וד"ל):

(ג) ונמצא מובן דעיקר ההפרש בין השני אופנים הנ"ל שבבחי' או"ח התחתון מתעלם בעליון שכל זה הוא מלמטה למעלה שכל עלול נכלל בעילתו בעילוי אחר עילוי רה, געד עה"ע הראשון שנמצא כולן בבחי' הביטול בעצמות המאציל. ואופן הב' היינו בבחי' ירידות העליון בתחתון בהשתלשלות והתלבשות דעילה בעלול הימנו שיורד מגבוה לנמוך מלמעלה למטה במיעוט האור עד סוף הכל כנ"ל ואע"פ שהן ב' הפכים דחו"ג מ"מ אותן חלוקי המדריגות מעליון לתחתון שיש לפני בחי' ההשתלשלות דאו"י מלמעלה למטה שיש בהן כמה רבבות מדריגות זה למעלה מזה שהעליון יותר וקרוב יותר אל העצמות יש בו בחי' הביטול בא"ס יותר (כאור הרצון שנק' כתר שמתבטל יותר בעצם הנפש כו') והרחוק יותר ביטול שלו אינו כביטול הקרוב. כך הוא חלוקי מדריגות באופן בחי' הביטול גם בבחי' ההשתלשלות דע"ס בבחי' או"י מעליון לתחתון שגם אחר ההשתלשלות והתלבשות מעליון לתחתון יש בהן רבבות מדריגות באופן בחי' הביטול לאין האמיתי שהקרוב ועליון ביותר לאחדות דא"ס האמיתי שם הוא בבחי' הביטול והתכללות בעצמות א"ס יותר והרחוק יותר בירידת המדריגות הוא נראה במציאות יש ודבר (כמו בהתלבשות הרצון בשכל וטעם הרי הרצון בבחי' ביטול והתכללות בעצמות הנפש והשכל נראה יותר במציאות דבר וכן בהתלבשות השכל במדות יש בחו"ב ביטול לאין דכתר יותר והמדות נראים יותר בבחי' יש עד סוף מעשה הרחוק יותר שנראה ליש ממש כנ"ל) ואין הפרש כלל בין ב' אופנים הנ"ל אלא שבע"ס דבחי' או"ח שקודם ההשתלשלות מה שנמצא בהן רבבות מדריגות היינו בעילוי אחר עילוי מתחתון לעליון בהתכללות זה בזה מלמטה למעלה כנ"ל (דהרצון כלול בעצם הנפש והשכל נכלל ברצון ומדות נכללים בשכל ומח' במדות ודבור במח' ומעשה בדבור) כמו כאשר עולה ברצון האדם לבנות בנין ולא בנה עדיין שסוף מעשה עלה ברצון כו' בבחי' או"ח אבל כאשר מתחיל לקיים רצונו לבנות הבנין בפו"מ אז נהפוך הוא שיורד הרצון ומתלבש בשכל כו' עד שהמעשה בבנין בפו"מ בו מלובש הכל ועכ"ז הרצון שולט בשכל ושכל במדות ומדות במחו"ד עד סוף מעשה שאינו עושה רק כפי הדיבור ומח' ודבור ומח' נגררים אחר המדות והמדות אחר השכל והשכל אחר הרצון והרצון אחר בעל הרצון שמזה נראה בחוש שגם בירידת האור בהשתלשלות מעליון לתחתון מרצון לסוף מעשה שכל שיוצא למטה יותר יותר הוא בבחי' הפירוד ויש וכל העליון יותר הוא בביטול יותר כנ"ל מ"מ העליון שולט על התחתון גם בהיותו בבחי' הפירוד יותר כשכל שבטל לגבי הרצון המלובש בו והמדות בטלים לשכל כו' עד סוף מעשה שאינו רק כפי הרצון וז"ש כל אשר חפץ ה' עשה כו' כמו בע"ס דאו"ח שסוף מעשה עולה ברצון ואינו ניכר במציאות כלל כנ"ל דהכל אחד רק שבאו"ח היינו מלמטה למעלה ובאו"י הוא מלמעלה למטה ואין הפרש כלל ביניהם לענין חילוק המדריגות מעליון לתחתון בבחי' הביטול שכל הקרוב יותר יותר הוא בבחי' הביטול ועכ"ז העליון שליט בתחתון כנ"ל וד"ל. וממילא מובן מכ"ז דכמו שכל העליון יותר יותר הוא בבחי' הביטול וההתכללות כלפי העליון הימנו כך הוא ג"כ בענין הריבוי במספר והמיעוט דכל שעליון יותר בהשתלשלות שאינו בבחי' הפירוד כ"כ גם הוא אינו בבחי' רה, דהריבוי כ"כ אלא במיעוט יותר וכל שהוא רחוק בהשתלשלות יותר בבחי' הפירוד ויש יותר גם הוא נמצא בבחי' הריבוי ביותר כי בחי' הפירוד והריבוי הכל א' והא בהא תליא דע"י הפירוד בא הריבוי ומריבוי בא הפירוד והוא מה שמן ההתחלקות לחלקים רבים ביותר יותר ימצא שם הפירוד והיש לפי שע"י הריבוי וההתחלקות ביותר שם ימצא הפירוד בין זה לזה כי קודם שמתחלק הדבר לחלקים אין שם בחי' פירוד כלל אלא התכללות וכמו"כ כל מה שיפרד בפירוד יותר יותר בא להתחלקו' וריבוי ונמצא דע"י הפירוד מתרבה וע"י הריבוי מתפרד כו' כי הריבוי עצמו פירוד יחשב והפירוד יחשב ריבוי דהכל אחד ולהיפוך במקום האחדות שם ההתכללות והיחוד היפך הריבוי והפירוד וא"כ במקום אחדות אין ריבוי והתחלקות ובמקום ריבוי והתחלקות שם הפירוד היפוך האחדות וא"א שימצא האחדות והיחוד במקום הריבוי וההתחלקות כי ב' הפכים הן מאחר שהריבוי והפירוד אחד הוא כנ"ל וד"ל. ולפי"ז הרי יובן ממילא דכל שקרב לבחי' האחדות יותר שם אין ריבוי והתחלקות כ"כ וכל שרחוק מעט יותר מן האחדות ימצא שם הריבוי יותר שהוא בא מסיבת הפירוד מעט היפך האחדות מטעם הנ"ל וד"ל. וזהו הטעם שבחי' יחידות בכתר שהוא עליון יותר וקרוב יותר אל האחדות הפשוטה כו' והעשירות בחו"ב שרחוקים מעט יותר מן האח"פ כו' מתרבה ומתחלק ליו"ד כו' והמאות במדות כו' ואלפים במל' האחרון יותר לפי שכל שהאור נתרחק יותר בהשתלשלות מן האחדות יותר בא לידי ריבוי והתחלקות ונמצא שמן הפירוד בא הריבוי והריבוי מן הפירוד כנ"ל (ולפעמים מצינו להיפוך דהאלפים ורבבות בכתר כמו ואתא מרבבות קדש והמאות בחו"ב ועשירות במדות ויחידות במל' כו' דהנה מבואר למעלה שאין הפרש כלל בין בחי' או"י לבחי' או"ח שבבחי' או"ח כנ"ל דתחתון מתכלל בעליון וכהתכללות המעשה בדבור ודבור במח' כו' עד העליון יותר שהוא הרצון והתענוג שם האחדות יותר שבבחי' או"ח כל שהולך ועולה למעלה מתקרב אל האחדות יותר וע"כ היחידות בכתר כמו אחת ושתים אחת בכתר ושתים בחו"ב ושלש חב"ד כו' וכמו"כ בבחי' או"י שהאור יורד ומתרחק יותר מן האחדות שם הריבוי יותר וכל הקרוב יותר שם המיעוט דא"כ היחידות בכתר והאלפים במל'. אך מ"ש לפעמים דהאלפים בכתר כו' מבואר במ"א שעיקר ההפרש בזה הוא בין בחי' האורות לבחי' הכלים משום דעיקר ההתחלקות וריבוי בא מצד ריבוי הכלים יותר שהן האותיות כידוע ובמל' הוא ריבוי האותיות יותר כמ"ש בס"י מכאן ואילך צא וחשוב עד אין שיעור כו' ע"כ האלפים ורבבות במל' (שבמל' נעשה ו' אלפים רבבות ספיראן כו' ונק' שיעור קומה כו') אבל בכתר הכלי במיעוט יותר ולכך נק' אחת ולהיפוך באורות האלפים בכתר והמאות בחו"ב כו' לפי שרק חלק היו"ד שהוא מל' שבעליון נעשה כתר לתחתון כו' עד שהיחידות במל') (ומ"ש אנת הוא חד ולא בחושבן י"ס היינו בריבוי דא"ס דהיינו שהיה נמשך ממנו רבבות אלפים ספירות עד אין שיעור ולא בחושבן י"ס לבד כו' (וכמו לתבונתו אין מספר) והיה נמשך אלפים ורבבות מציאות אורות שאינם במציאו' רו, ארצון וחכ' ומדות כלל כמ"ש למע' שהי' הכל בבחי' א"ס כו' וד"ל):

(ד) וביאור הדברים יובן ע"ד שמצינו בנהר שיוצא מעדן דכתיב בי' ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים דמשמע פשט הדברים שבתחלה כשיוצא נהר זה מעדן היה בבחי' היחוד ולא בבחי' הפירוד ולא היה רק נהר אחד ממש ולא היה בו שרש להתחלקות לד' נהרות אך כאשר משם יפרד מן היחוד והיה לד' ראשים שהוא ההתחלקות לד' נהרות דאעפ"י שהנהר הזה אין בו שינוי בעצם מכמו שיוצא ממקורו בעדן כי לא נוסף בו מים בהתחלקותו לד' נהרות יותר מקודם שהי' רק נהר אחד אחר שד' נהרות מתחלקים מנהר זה לבד רק מפני שנהר זה נתרחק בהילוכו מעדן מקורו בא לכלל פירוד כמ"ש ומשם יפרד כו' דהיינו שנתרחק מבחי' האחדות האמיתי שבעדן בחי' התענוג הפשוט שבח"ע כו' שהיה שם במציאותו רק נהר אחד לבד ובריחוקו משם יפרד בבחי' יש בפ"ע ונעשה מקור לגבי למטה הימנו וזהו והיה לד' ראשים שבא מיד לכלל ריבוי והתחלקות לד' נהרות בבי"ע שלמטה מן האצי' לפי שהאור האלקי דעדן העליון שבנהר בא לידי ריחוק ופירוד שנפרד ממקורו הראשון בירידות המדריגות כ"כ עד שבא למטה להיות מקור לעולמות הנפרדים ממש ע"כ ממילא בא לידי הריבוי וההתחלקות (אעפ"י שאין התחלקות זאת מוסיף על העצם רק שהעצם עצמו הוא שמתחלק שהוא הנהר הראשון שמתחלק לד' נהרות כו' ואעפ"י שידוע הכלל שאין עצם פשוט מתחלק לחלקים כלל זהו כמו שהוא עדיין בפשיטותו כעצם הנפש בפשיטותה או גם עצם נקודת הרצון ותענוג שבלתי מתחלק לנטיות שונים כו' אבל כשיוצא מפשיטותו להתמזג במורכב בזולתו כמו מזיגת היסודות והרכבתם אז מתחלק דוקא (וזהו שבריבוי הכלים דוקא בא ריבוי והתחלקות האורות כנ"ל) ועכ"ז אין הוספה כלל על העצם הפשוט מצד ריבוי ההרכבות שלו שאינו רק בחינת התפשטות העצם לבד כו') ובזה יובן דגם בריבוי ההתחלקות דאורות בריבוי הכלים דוקא שם ימצא ג"כ בחי' האחדות הפשוטה שהוא עצם האור הפשוט דא"ס (כמ"ש דאיהו וגרמוהי חד כו') לפי שהריבוי והפירוד ענין אחד ממש שע"י הפירוד מתרבה וע"י הריבוי מתפרד כי ע"י ההתחלקות לחלקים רבים משם ימצא הפירוד יותר מפני שההתחלקות עצמו יחשב בשם פירוד והכל אחד וד"ל (ובאמת אין הענין כן למעלה באחדות ה' הפשוטה שממנו דוקא נסתעף הריבוי שהן מספר ע"ס ופרטי התחלקותן ליו"ד ויו"ד ליו"ד עד כמה אלפים רבבות ספירות במל' כשבא בריבוי הכלים לאין שיעור כו' ועכ"ז לא נפרדו כלל מאח"פ גם לאחר ההשתלשלות כמו קודם ההשתלשלות דאבי"ע ממש דכמו קודם הצמצום דמקו"פ היה הכל אח"פ דא"ס גם עתה ממש כן שהרי אמרו גם עכשיו אנת הוא חד ממש ולא בחושבן י"ס כלל לפי שמצד עצמות א"ס לאו מכל אינון מדות כלל והיה כל הסתעפות שלו הכל בבחי' א"ס כנ"ל עד אין שיעור ולא במציאות ספי' ומדות כלל כו' אלא מטעם הנ"ל דגם דעצם הפשוט אינו מתחלק וכשיוצא מפשיטותו בהרכבה מתחלק לאין שיעור אין זה יציאה מעצם פשיטותו כלל גם רו, בלאחר שנתחלק לאין שיעור כגודל כחו בעצמות הפשוט ממש דאדרבה לפי עוצם כח האח"פ כך יוגדל כח התחלקות שלו כמו גדול אדוננו ורב כח שכל שהדבר גדול בעצם כן ירבה התחלקות חלקיו כו' (כמו בדרך פרט דלתבונתו העצמית אין לו מספר לריבוי חלקיו בחכ' דאבי"ע כו' וד"ל) והיינו לפי שעיקר סיבת הריבוי והתחלקות באה בבחי' הכלים דוקא שנק' הרכבה ומזיגה והן האותיות ולכך בכח העצמות דא"ס דוקא יש ריבוי העצום דאותיות לאין שיעור שלא בחושבן י"ס כלל ע"כ מבחי' האח"פ דוקא יבא הריבוי ואין זה הריבוי בבחי' פירוד כלל וכלל אלא אדרבה מיוחדים הכל בעצמות הפשוט בתכלית היחוד וכמ"ש דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד ואנת הוא דמייחד לון כו' וד"ל). אך הנה עכ"ז הגם שהריבוי ימצא מן הפירוד והפירוד הוא הריבוי כנ"ל אין זה נקרא פירוד גמור כי מאין בא הריבוי והפירוד הזה הרי הוא בא ממקור אחד ששם הוא בבחי' יחוד ואחדות ממש ובלעדו אין לריבוי ופירוד זה שום קיום במציאותם כלל כי בכל שעה ושעה מקבלים מן המקור הראשון כמו גם ההתחלקות דד' נהרות גם שמתחלקים עוד לאלפים חלקים אין זה פירוד אמיתי כלל אעפ"י שנאמר ומשם יפרד והי' לד' ראשים הרי משם דוקא יפרד שהוא מן הנהר הראשון שיוצא מעדן שהוא נהר אחד לבד ואם יופסק הנביעה שלהם מנהר הזה יחרבו ויבשו כל הד' נהרות א"כ גם בפירודם והתחלקותם בירידתם למטה מטה אין זה פירוד כלל כי כל פרטיהם דנהרות מיוחדים כולם ומקבלים ממקור אחד בכל רגע ורגע בהילוכן בארץ כי הרי מן האחדות שבנהר אחד הוא שנחלקו ואינם מציאות חדש בפ"ע כלל כמו דבר אחד גוש גדול מאד שמחלקים אותו לחלקים רבים שא"א לחלק מציאות החלקים במהות דבר בפ"ע כלל כי זה הדבר עצמו הוא שבא לחלקים ע"י הסכין שחתך אותו כו' וכך הוא בחכם גדול בעצם שלפי ערך כח חכמתו בעצם כן ירבו חלקי חכמתו בהתפשטות בכמה עניני חכ' שהן רבים מאד כמו חכמת שלמה שהיתה גדולה בעצם כן לפי"ע היה התפשטות ריבוי חלקיו במשלים וחידות רבים מאד כמ"ש וידבר שלמה שלשת אלפים משל כו' וכה"ג שבודאי אין כל ריבוי חלקי חכמתו שמצומצמים במשלים וחידות הרבים נפרדים כלל מעצם כח חכמתו שממנו נמשכים כמו המים דארבע נהרות שהן נמשכים מנהר שיוצא מעדן בלי פירוד כלל וד"ל:

(ה) ויובן כל זה בתוספת ביאור ממה שמצינו במספר צירופי האותיות שמתרבים לאין שיעור ממש כמו מג' אותיות י"ב צירופים שזהו השינוי בסדר האותיות לבד ואמנם זה יבא במספר וגבול דמה' אותיות ק"ך צירופים לבד וכל שהאותיות בריבוי יותר יותר ירבו אופני הצירופים שלהם אבל עצם ריבוי האותיות בא רק מסיבת הפירוד שלהם לבד והוא מה שהאותיות באים לבחי' פירוד לפרש ולבאר אותן מן ההעלם לגילוי כמו בתיבת אדם יש ג' אותיות א' ד' מ' שהן רק ג' אותיות וכשצריך לפרש לאות האל"ף יבא לפירוד ג' אותיות א' ל' פ' ה"ז תיבה שלימה אל"ף וזהו פירוד הא' ופירוד הב' הוא כשיפרש לג' האותיות אלה באלף רו, גאלף למ"ד פ"א שהן ג' תיבות הרי זה פירוד הב' וכאשר צריך לפרש עוד לאותיות דאלף למ"ד פ"א ה"ז פירוד ג' וכה"ג באות הד' והמ' דאדם הרי יכול להיות הריבוי של האותיות לאין שיעור כלל ונמצא מובן שמסיבת הפירוד של האותיות כשבא לפרש אותו הוא המביאו לידי ריבוי וא"כ הפירודים של האותיות עם הריבוי של ההתחלקות שלהם שנעשים תיבות רבות מאד מתיבה אחת ואות אחד הכל באים כאחד ממש כנ"ל בפירוד והתחלקות דאות הא' וכה"ג וד"ל. ועכ"ז הרי אין בבחי' פירוד וריבוי הזה באותיות ענין פירוד אמיתי כלל כי הכל אינו רק הסתעפות והתפשטות לפרש ולבאר לעצם האות הא' שאינו רק אות א' לבד בציורו ותמונתו כמו שהוא ואין ניכר בו ג' אותיות דא' ל' פ' ומלואיהן בפרטי פרטות כלל רק כאשר צריך לקרוא בפה לפרש לאות הא' יאמרנו בג' אותיות אל"ף ויתפרש עוד בפה ללמ"ד בג' אותיות דל' מ' ד' ולד' דלי"ת וכה"ג. אבל כשא"צ לפרשו נכללו כולם באמרו א ולא צריך לומר אלף בג' אותיות כלל וכן בתיבת אדם לא יאמר רק ג' אותיות דאדם כמו שהן לבד וכל הפרטים באותיות שיסתעפו בפירודן הכל נמשכו מג' אותיות דתיבה זו דאדם ואין זה דבר מחודש ונוסף על עצם האותיות בכל פרטי פירושי האותיות מא' עד תי"ו (כי גם בפירוש דאלף הל"פ הן אותיות שבאים בעצם בא"ב רק שקריאת שם העצם דא' כמו שהוא נק' באל"ף זהו מפני שצריך לקרותו כך לפי מה שהוא שנוסף בו ל"פ דוקא ולא זולתם כמ"ש במ"א). ובזה יובן ג"כ שרש ענין שבה"כ דתוהו דידוע שבחי' הכלים היינו בחי' האותיות שבאים בבחי' הפירוד שמזה יבא סיבת הריבוי שלהם ביותר שכל מה שאות א' בא לפירוד לפרש אותו כנ"ל יבא ממילא לריבוי והתחלקות יותר ובפרט מפירוש לפירוש באות זה שיפרד מן האות הא' וכך עד אין שיעור למספר האותיות שיצאו למטה מטה ביותר כמו אתה פוררת בעזך ים שהוא בחי' התהו כו' כמ"ש במ"א עד שנתהוו גם עולמות הנפרדים דבי"ע עד שיכול להיות התהוות מציאות הדומם הגשמי בחי' האחרונה שבדצח"מ וארמ"ע כו' שגם לו יש אות מיוחד בצירופי אותיות האחרונות ביותר כו' וכל זה אינו רק בחי' ירידת השפע בפירוד וריבוי האותיות דתוהו כ"כ עד שמתחלק לחלק הקטן ומצומצם ביותר כו' ועכ"ז אין זה פירוד כלל ממקורם הראשון בבחי' הכלים דתהו רק כמו הפרט שיוצא מן הכלל וכענפים מן האילן כו' וכנ"ל בד' נהרות שיוצאים מנהר א' שיוצא מעדן וכה"ג וד"ל. וראיה לזה שהרי המספר אחד הוא שהוא רפ"ח לבד דגם שאנו מוצאים בכל ההשתלשלות דכל הקרוב יותר מספרו מועט יותר וכל שהוא רחוק יותר מספרו מרובה יותר אבל הריבוי זה של הרחוק מן המועט של הקרוב הוא בא כפרט שיוצא מן הכלל וכמו מילוי דאות א' בפרטי פרטיות באל"פ כנ"ל וכה"ג גם כאן במספר רפ"ח ניצוצים שהוא המקור הראשון שנפל בשבה"כ הרי כמו שהי' במספר זה לפני השבירה למעלה מעלה כמ"ש ורוח אלקים מרחפת רפ"ח מ"ת כו' כך גם לאחר שנתחלקו ונתרבו בנפילתם ושבירתם שהוא כמו הפיזור ופירוד דאותיות תיבה א' שנעשים רו, דצירופים תיבות רבות מן אותיו' רבות שנתרבו ביותר שיכולים לעשות מהן כמה תיבות הרי גם עתה למעלה אינו אלא רפ"ח ניצוצים לבד רק למטה נתחלקו לרבבות אלפים צירופי תיבות והוא מה שיש מספר מרובה מאד בנשמות וניצוצות דקדושה בכל דור ודור יותר מס"ר אשר מעולם לא ירדו למטה להתברר עדיין וכן כמה אלפים רבבות נשמות חדשות שבאים בכל דור בגלגולים בעיבור בנשמות שבגופים ודצ"ח כו' (ואעפ"י שיוצאי מצרים היו ס"ר לבד שיצאו מנהר נילוס שהוא נהר פישון שהוא הנהר הראשון שיוצא מעדן ששם נפלו הרפ"ח ניצוצין כו' כידוע ובשעת חורבן בית שני הי' בכמה עיירות כפליים כיוצאי מצרים ונולדים ונוספים בכל דור ודור עד שיש אלף אלפים פעמים ס"ר כו' כמו שאמר יוסף ה' עליכם אלף פעמים ויכול להיות מכל הדורות עד משיח אלף אלפים פעמים ס"ר ועכ"ז המספר למעלה רפ"ח ניצוצים לבד והוא מטעם הנ"ל דאעפ"י שמחמת פירוד האותיות ימצא הריבוי ביותר אבל הפירוד מתאחד במקורו הראשון שממנו נסתעף ואין במקור הראשון תוס' או גרעון כלל וכלל וד"ל. וכמו"כ מצינו בי"ב השבטים שכל שבט כולל סך מסויים מ' או נ' או ס' אלפים ולא יוסיף ולא יגרע בריבוי חלקיו רק כמו שהוא בשרש ומקור הכללי שאין ההתפשטות אלא לפי השרש כו' ולכך יעקב שכל ידיו ולא הי' יכול לעשות רצון יוסף לברך למנשה בימינו שא"א שיהי' התפשטות חלקיו יותר משרשו למעלה כו' וכך הוא במספר המרכבה דפני אריה ופני שור כו' כמו שהיה בדגל מחנה יהודה מספר כך וכך כן הי' המספר במרכבה דפני אריה להימין ומחנה מיכאל שהוא מספר ק"פ אלף כו' ולא יכול להיות יותר ולא יהי' גרעון כו' וכמו"כ בהשתלשלות עוד מעולם הבריאה ליצירה ומיצי' לעשיה הכל יהי' במספר קצוב גם שירבה יותר ויותר בכפלי כפלים כמשל הנ"ל בפירוד האותיות עכ"ז הכל במדה ושיעור הניתן להתחלק ממקור הראשון הכוללם יחד כנ"ל רק שזה המספר דדגלים שנזכר בתורה מדבר בבחי' עולם הבריאה המספר הוא כך שהתורה נק' תורה דבריאה ויצי' גם למטה המספר בבנ"י בעצם שרשם במספר ס"ר אבל הרי נוסף ע"ז אלף אלפים פעמים כנ"ל וד"ל:

(ו) והנה זהו כל עיקר ענין הבירור והתיקון דשם מ"ה דחכ' דתו"מ ויחו"ע דק"ש וכה"ג הכל הוא רק להעלות כל הדברים שנפלו למטה בעולם הפירוד ע"י השבירה דכלים דתוהו הנ"ל בבחי' הפירוד והריבוי בריחוק מאלקות שיבואו ויעלו למעלה בעולם היחוד להבטל ולהכלל באחדות ה' הפשוטה ביחוד העליון האמיתי שאין שם בחי' פירוד כלל וכלל כנ"ל בענין ומשם יפרד כו' שבנהר עצמו כמו שיוצא מעדן הוא עדיין בתכלית היחוד העליון וכנ"ל דכל הקרוב קרוב יותר לאחדות העליון יותר הוא בבחי' היחוד האלקי ובמיעוט המספר כו' כמו אור הכתר שהוא בחי' הרצון ותענוג העליון שלמעלה מן החכ' עדן עצמו אין בו התפשטות והמשכה עדיין ואינו נק' בשם נהר עדיין אלא הוא בבחי' העלם האח"פ כמו שאומרים אתה אחד ושמך אחד אתה רז, אהוא בחי' עצמות אור הא"ס ממש כמו שהוא שנק' יחיד לבדו כו' באח"פ בתכלית כך שמו העצמי בבחי' אח"פ בתכלית הפשיטות הגם דשמו העצמי שנק' שמך הגדול אינו רק בחי' זיו ואור בעלמא המתפשט מן העצמות דא"ס כמו שמו של אדם כו' עכ"ז אדרבה הוא עצמו הטעם שנק' שמך אחד באח"פ כמוהו בלי נבדל מעצמו כלל כמו שמו של אדם כמו שהוא בעצם שנכלל בעצם האדם וכמארז"ל דקודם שנברא ונאצל העולם היה הוא ושמו בלבד ביחוד עצמי וכך הוא גם עתה לאחר שנברא העולם ונאצל כו' אין שינוי כלל וכלל וכמו שאו' אתה הוא משנברא כו' וכמ"ש אתה ה' לבדך ממש גם לאחר שאתה עשית את השמים ושמי השמים (שזהו בחינת טה"ע וטה"ת כו') משום דאיהו וחיוהי חד וגרמוהי חד שאין הריבוי והתחלקות דבר נפרד מיחודו העצמי כלל דאין לך דבר חוץ מעצמו ית' וכנ"ל בדוגמא דשבטים ומרכבה ובמילוי האותיות וכה"ג. ולפי"ז גם לאחר השבירה בכלים דתוהו שנעשה בחי' הפירוד וריבוי ביותר בנפילתם למטה מטה מאד עד התהוות הדומם הגשמי וכה"ג וגם עולמות דק"נ הנפרדים ביש וגסות ממש עכ"ז הכל יכולים לעלות מן הפירוד אל היחוד העליון וגם נשמות הרשעים לגמרי יעלו למעלה כמ"ש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' וגם בהמות וחיות הטורפים ומזיקים לא ירעו ולא ישחיתו כו' וכמו שאמר וייראוך כל המעשים כו' וגם בע"ש דק"נ אמר אהפוך אל עמים שפה כו' כידוע וד"ל. אך הנה ע"י מי יכול להיות כל זה התיקון והבירור להעלות כל הנפרדים לבחי' היחוד העליון אין זה אלא ע"י ישראל לבד בקיום התו"מ ואהוי"ר במס"נ בק"ש שבזה וכיוצא בו יש ביכולתם להעלות כל עולמות הנפרדים להביאם לבחי' עולם היחוד האמיתי והיינו לפי שנאמר בהם ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ דוקא להיות שגם שישראל נפלו בשבירה דרפ"ח ניצוצי' וירדו למטה להיות ס"ר נשמות בכל דור ודור ויותר כנ"ל עכ"ז אדרבה בריבוי זה גם שהן במספר כחול הים כו' המה מייחדים הכל ביחו"ע ע"י תו"מ שעושים ובאוי"ר במס"נ מעלים הכל לעולם היחוד האמיתי בעצמות א"ס ממש וע"כ נק' גוי אחד בארץ דוקא פי' אחד שיש בישראל מבחי' האחדות הפשוטה דעצמות א"ס ממש כמ"ש כי חלק הוי' עמו כו' וכן כי הוא עשנו ולא אנחנו ממש דישראל עלו במח' הקדומה כו' ע"כ גם בירידתם למטה בארץ שהוא בבחי' הפירוד גמור מחמת השבירה כו' נק' גוי א' בארץ ולא כמו פירוד ע' אומות שנק' ענפין מתפרדין כו' בבחי' הפירוד והריבוי כו' (וזהו שבתפילין דמארי עלמא נאמר פסוק זה ומי כעמך ישראל כו') וזהו גוי אחד בארץ דגם שהארץ שהוא בחי' ב"ן דנוגה שבאה בבחי' הפירוד כמ"ש פור התפוררה ארץ בפירור דתוהו שנא' פוררת בעזך ים כו' כנ"ל וגם בישראל אמר והיה מספר בנ"י כחול הים בפירוד וריבוי גדול מפני שנפלו גם הם מרפ"ח ניצוצי' ונעשו מספר רב ועצום בכל דור כנ"ל (וכמרכבה דפני אריה כו' וכמ"ש היש מספר לגדודיו אלף אלפים ישמשוניה כו') עכ"ז נק' גוי אחד בארץ דוקא שגם הארץ שנפל בשבירה הם מייחדים הכל בעבודתם בארץ רז, בבהמשכות אלקות בחסד וצדקה וממשיכים בארץ דוקא שע"ז אמר כי באלה חפצתי כו' שעי"ז נמשך כח ועוז מלמעלה בהמשכות אחדות ה' שיוכל להיות העלאות כל הניצוצי' וכל הנפרדים שנפלו בשבה"כ שיעלו הכל למעלה בבחי' היחוד העליון לכוללם באחדות ה' ממש כנ"ל כמו שהי' קודם השבירה (וכמו שהיה קודם חטא אדה"ר בעה"ד כו') וז"ש לע"ל אז יאמרו בגוים דוקא הגדיל ה' לעשות עם אלה שהן ישראל כו' כמ"ש במ"א וד"ל:

(ז) ואחר כל הנ"ל יובן מ"ש כאן בחלומו דיוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה כו'. דהנה מבואר למעלה שהשבטים הי' בבחי' מרכבה בבחי' מל' דבריאה להעלות מ"ן תמיד לבחי' האצי' וכמ"ש ששם עלו שבטים (דו"ק דנוק') שבטי י"ה בבחי' חו"ב שבמדות דז"א כו'. וזהו להודות לשם הוי' והן בחי' עדות לישראל בכל הדורות שאחריהם כי האבות סימן לבנים כנ"ל והיינו מה שנמשך בכל דור ודור ניצוצי' דקדושה מאוצר הנשמות העליון מבחי' אור זרוע לצדיק עליון בחי' יסוד ז"א כו' כמה פעמים ס"ר כנ"ל. הנה כל זה הוא כמשל הזריעה בארץ כמ"ש וזרעתיה לי בארץ והזורע קב הוא כדי להוציא כמה כורים כו' וע"כ נק' ישראל ראשית תבואתה כידוע וז"ש הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע שזהו בחי' אור הזרוע לצ"ע להמשיך הנשמות למטה בגופים כמו הזורע בארץ שירא פן ירקב הזריעה כך ילך ובכה נושא משך אור הזרוע פן יאבדו הנשמות בגופים בלי תיקון כלל. אך לאחר שעושים תשובה ומע"ט באהוי"ר שלימה במס"נ בק"ש הן צומחים בתוספת אור מרובה על עיקר הזריעה בכפלי כפלים כי מבררי' ומעלים כל הטוב שנפל בשבה"כ בק"נ דעשיה כנ"ל שנעשה מזה חיל עצום מאד כמ"ש חיל בלע כו'. וזהו הגדיל ה' לעשות עם אלה בהגדלה וריבוי הצמיחה מכל אשר נתברר ונתעלה על ידם בע"ש דק"נ ולכך יאמרו בגוים דוקא כו' וזהו בא יבא ברינה נושא אלומותיו שהוא בחי' צ"ע שהיה הולך ובכה בשעת הזריעה דנשמות אח"כ בתשלום הבירורים דרפ"ח כו' שיגדלו בריבוי גדול להעלותם כולם לבחי' היחוד האמיתי כנ"ל בא יבא ברינה ושמחה נושא אלומותיו מתבואות השדה שנתברך בכפלי כפלים על עצם הזריעה כאדם שנושא אלומותיו מן השדה בברכה מרובה ברינה יבא לערב לביתו ויודה לה' על הטוב כו' וד"ל. וכך הוא הענין כאן בדרך כללות שאמר יוסף בחי' צ"ע להשבטים שהן האבות לכל נש"י שיבואו אחריהם בזריעה בארץ כו' והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה העליונה כו'. פי' מאלמים אלומים כמו עד"מ כמו שקושרים ואוגדים את העומרים בשדה הגשמית שמקבצים כל שבולת ושיבולת שהיתה לה יניקה בארץ בפ"ע ומפורדים היו זו מזו ובקצירה קוצרים אותן ומחברים ומאספים לכולן יחד וקושרין אותן באגודה אחת ונק' עומר זה אלומה כידוע ונמצא שע"י הקיבוץ יחד והקשירה שקושרין אותן מתאחדים כאחד ונעשים כגוף אחד ממש היפוך הפירוד שהיה ביניהן בתחילה שזהו שעושים מן הפירוד אחדות גמורה. וכמו שזהו נק' אלומות השדה בגשמיות כך יובן בענין האלומות דשדה העליונ' ברוחניות רז, גהאלקי'. דהנה מבואר למעלה בענין אור הזרוע לצ"ע בארץ בנשמות שקודם הזריעה היה הכל ביחוד העליון במקורם במספר מועט שהן רפ"ח ניצוצים דבחי' התהו וע"י הזריעה נתחלק לכמה רבבות אלפים ונצמחו בתוספת מרובה על העיקר בכפלי כפלים כנ"ל א"כ הרי נעשה בחי' פירוד וריבוי גדול מן בחי' היחוד ואחדות העליון. אך ע"י קיום התומ"צ ומס"נ דנש"י מתחברים ומתאחדים כל הריבוי העצום יחד ונעשים כנקודה אחת ממש שנק' אלומה כנ"ל (וכמו שהיה במ"ת מצד בחי' הביטול רצון במס"נ הוא שנכללו יחד כל הס"ר דיעות והיו לאיש אחד ממש דכתיב ויחן ישראל כו' וכן אנו אומרים ברכנו אבינו כולנו כאחד ממש כו' וכך יהי' לע"ל שיעשו כולם כאגודה אחת ממש כו'). וזהו בא יבא ברינה נושא אלומותיו שנקשרו ונתייחדו כל הריבוי דנש"י כאגודה אחת ונק' אלומותיו כאלומות השדה הגשמיית שנאגדים כל השיבולות יחד הגם שהיו מפורדים זה מזה כו' והיינו ענין קיבוץ גליות מד' כנפות הארץ שפיזרן בין אוה"ע כמ"ש אם יהיה נדחך בקצה השמים כו' והיינו ע"י התשובה האמיתית במס"נ יוכללו יחד כאיש אחד בתפילתם כאלו הן א' ממש ויעלו גם כל הניצוצות הטובות דקדושה שירדו בעולם הפירוד בע"ש דק"נ יביאום למעלה בבחי' האחדות האמיתי כנ"ל שנמצא מן המספר המרובה ביותר נעשה היחוד במיעוט המספר ביותר כי נתייחדו הכל לפי שנתעלו כולם בבחי' הביטול והתכללות בעצמות אא"ס כמו שהי' קודם השבירה במספר המועט שהן רפ"ח כו' (ומ"ש הגדיל ה' לעשות עם אלה בהגדלה וריבוי היינו שיגדלו ויעלו למעלה מן הריבוי אל היחוד והיו לאחדים שזהו מאשר הגדיל ה' דוקא לעשות עם אלה הרבים להביאם ביחוד העליון כו'). וזהו ואנחנו מאלמים אלומים שהן השבטים שמעלים כל הריבוי והפירוד דנשמות דבי"ע (שירדו למטה בגופים גשמיים) ומייחדי' אותם למעלה להביאם ולכוללם יחד באחד למהוי אחד באחד ממש יחו"ת ביחו"ע דאצי' שז"ש הוי' אחד ושמו אחד וכמו שאמרו השבטים ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד יחו"ע דאצי' כך אין בלבנו אלא אח"פ כו' (וז"ש ששם עלו שבטים שבטי י"ה עדות לישראל לע"ל לברך על המוגמר בתשלום הבירורים דרפ"ח שיהיו בקיבוץ גליות להודות לשם הוי' על הטוב וברכה כו'). וזהו בתוך השדה העליונה שהוא בחי' שם ב"ן דאצי' שנקרא שדה שברכו ה' כו' בחי' חקל תפוחין קדישין שהוא בעליות הבירורים רפ"ח כו' במל' דאצי' שיעלו עמה בהעלאות מ"ן לאצי' כו' וד"ל. (וכל אחד מהשבטים היה מברר ומעלה באסיפה וקיבוץ באלומתו לפי שרשו למעלה שיצא ממנו למטה נשמות בגופים במספר קצוב בכל הדורות ויעלו כולם למעלה בתשובה ותפילה ותו' ומצות שלהם כו'):

(ח) ואמנם הנה עדיין יש להבין למה ענין הבירורים כנ"ל נק' מאלמים אלומים שאם אין בזה רק אסיפה וקיבוץ וקשירה לבד שמקשרים אותם יחד למה נק' בשם אלומים דוקא. אך הנה יש עוד פי' בפי' אלומים לשון אלם ג"כ שזה שאינו יכול לדבר נק' אלם כמו נאלמתי דומיה כו' וכמו כרחל כו' נאלמה והוא אותיות אלם מאלקים כו' וזהו רז, דשאמר והנה אנחנו מאלמים אלומים דוקא כו'. ויש להבין טעם הדבר למה יהי' נק' ענין הבירורים והעלאות הניצוצות הנ"ל בשם אלם דוקא שאינו יכול לדבר מה ענין הדבור לכאן. אך הנה יש להקדים בתחלה כלל אחד בענין ההשתלשלות בכלל בכל עילה ועלול שיש בזה ב' אופנים. א' בחי' השפעה בגילוי מעילה לעלול שהוא ע"י הדבור דוקא שהדבור הוא נק' בשם השפעה מן ההעלם לגילוי לזולתו שלמטה הימנו וכמו במלאכים וקרא זה אל זה בדבור להשפיע למקבל וכתרגומו ומקבלין דין מן דין וכמו רב המשפיע לתלמיד ע"י הדבור איזה שכל טוב שא"א שיביא וימשיך למקבל שכל זה רק ע"י אותיות הדבור שנק' מאמר פתוח כו'. והב' כאשר אין השפעה בגילוי הדבור מעילה לעלול לפי שכל עילה עולה למעלה לקבל לעצמו ואיידי דטריד למיבלע ולקבל לא פליט להשפיע בדבור למקבל ממנו כמו התלמיד שצריך לשמוע ולהבין לעצמו לא יוכל לדבר דבר לזולתו כך במשפיע עצמו כאשר טרוד בעומק הבנת השכל לעצמו וא"צ להשפיע כלל למקבל אז מרחשין שפתיו בחשאי מאד עד שהוא כמו אלם ממש שאינו יכול לדבר כלל וגם שיש בו כח הדבור אח"כ כשיבין השכל לעצמו אבל בשעה זו שמשכיל השכל לעצמו לא יוכל לדבר כלל ואז הדבור נכלל בכח השכל כמו שנכלל הולד בבטן אמו שנק' עיבור שאינו נראה ליש ודבר בפ"ע כלל כי עובר ירך אמו הוא ואוכל מה שאמו אוכלת כו' שזהו בחי' התכללות וביטול עד שאין לו חיות בפ"ע אלא כלול באמו בתכלית כו'. וכך הוא בבחי' עיבור דהיינו התכללות דכח הדבור בתוך כח השכל כשמשכיל ועוסק בהבנת השכל לעצמו כו' (שזהו כקטנות דאלם ממש שא"י לדבר מצד קוטן כח השכל בעצם שבאמת נהפוך הוא כידוע דמה שהתינוק יכול לדבר בדיבור זהו כשבא לכלל גדלות המוחין דוקא כמ"ש ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא ונק' נפש המדברת ע"ש בחי' החכ' דוקא ולא מצד ההשפעה דדבור לבד וא"כ ההשפעה דדבור שרשו בעצם גדלות כח החכ' דוקא כשהוא בבחי' הגדלות ולפי"ז זהו היפוך ענין הנ"ל בדבור שהוא ירידת המשפיע להשפיע בדבור כו' ולפי"ז נהפוך הוא דאין הדיבור ירידה מכח השכל שבעצמו אדרבה זהו תכלית גידול המוחין כו'. אך שרש הענין הוא כידוע בענין סייג לחכ' שתיקה שיש בחכ' ב' מדריגות הא' כשהחכ' הוא בבחי' אין דכתר כמ"ש והחכ' מאין תמצא שזהו בבחי' כח המשכיל כל שכל בהעלם עדיין קודם שבא לכלל מציאות שכל וחכ' שנק' כ"ח מ"ה מה פשפשת כו' אז א"א שיוכל להביא אור השכל בדבור כלל וכלל (כמו במשה שהי' שרשו מבחי' אין דחכ' כמ"ש בו כי מן המים משיתיהו ע"כ הי' כבד פה בדבור כו' כמ"ש במ"א) וזהו שנק' סייג לחכ' שתיקה ממש שהשתיקה מורה על היותו בכח ומקור השכל קודם שיוכל להביאו בגילוי בדבור כמו שתיק רב כשסתרו לו השכל הראשון וצריך להעמיק בכח שכלו להשכיל שכל חדש מאין דחכ' כו'. וזהו ענין הנ"ל במשפיע כשצריך להבין השכל לעצמו בבחי' אין דחכ' שיומשך ליש א"א שישפיע בדבור וזהו אל"ם שלמעלה מן השפעה דדבור. והמדריגה הב' דחכ' שנק' מה לשון מהות כשבאה החכ' מאין ליש בנקודה עכ"פ שיוכל רח, אלבא מיד בהשגה דבינה אז יכול להביא השכל בדבור למקבל וזהו בא מבחי' גדלות המוחין כשבא אור דחכ' מאין ליש בבינה יותר אזי נק' נפש המדברת אבל בהיות החכ' בבחי' אין בהעלם עדיין זהו כמו אלם בקטנות שא"י לדבר לפי שאין בו בגילוי עדיין מן ההעלם דכח החכ' כו'. ולפי"ז יובן דיש ב' מיני אלם א' כשהוא בקטנות ממש והב' באלם דשתיקה דחכ' כשהוא בבחי' אין טרם שבא מן ההעלם לגילוי כו'. ונמצא מובן מזה דכל זמן שהחכ' בבחי' אין והעלם א"י לדבר שהדבור אינו אלא כשיופרד השכל מן ההעלם אז יכול להשפיע בדבור שהוא ג"כ גילוי מן ההעלם שכאשר יופרד החכ' מאין והעלם לגילוי אז יופרד גם כח המדבר ויהיו בבחי' יש ודבר לדבר דבר השכל לזולתו (שהן בחי' אותיות שבאותו שכל שיוצאים בגילוי מן ההעלם עם אותו השכל עצמו בעת שיוצא ממקורו מהעלם ומקור החכ' וע"כ כל שכל וסברא יש לו אותיות וצירופים מיוחדים אלו בדבור שצריך לפרשו בדבור באותן צרופים דוקא כו') אבל כאשר החכ' בהעלם לעצמו וטריד למיבלע לא פליט שאין כח הדבור אז ג"כ בבחי' פירוד כלל ליש ודבר בפ"ע אלא כלול הוא ממש באותו כח השכל שמשכיל השכל הזה לעצמו כמו עיבור הולד במעי אמו כנ"ל וד"ל). ונמצא מובן מכל זה בכל שפע דעילה לעלול שיש בזה ב' אופנים הפכיים א' בירידת המדריגה מן המשפיע למקבל שהוא ע"י הדבור שהוא בחי' גילוי ההעלם דמשפיע כמו וקרא זה אל זה ומקבלין כו' כנ"ל והב' בהיפוך זה והוא בעליית המשפיע למעלה לקבל לעצמו כשהוא בבחי' ההעלם שבו שלא יוכל לירד ולהשפיע בדבור למקבל העלול ממנו שנק' אלם כמו המקבל דטריד למיבלע כו' וכך הוא בכל עילה כשעולה למעלה הימנו שנק' עלול לגבי עילתו אז הוא בבחי' אלם שא"י לדבר בדבור לעלול שלמטה הימנו כו' כי נכלל הוא בעילה שלו ממש בבחי' עיבור והתכללות עד שאינו ניכר בבחי' יש ודבר בפ"ע כלל (וכמו בש"ע שאומר אד' שפתי תפתח כו' שא"י לדבר מעצמו כאלם כו' וכמו אין מלה בלשוני כו' וזהו מצד עליית המקבל בעיל' שלו כו' ע"ד הנ"ל וד"ל):

(ט) ובכל זה יובן גם כאן במ"ש ואנחנו מאלמים אלומים דמה שקורא לבחי' הבירורים והעלאות הניצוצי' והעלאות מ"ן דשבטים כנ"ל בשם אלומים ל' אלם שא"י לדבר להיו' ידוע בעיקר ענין הבירורים דרפ"ח ניצוצות דתוהו שנפלו למטה בבי"ע עד היכלות דק"נ דעשי' כנ"ל שבחי' הבירור ותיקון שלהם הוא רק ע"י בחי' ההעלאה וביטול היש לאין כו' שזהו הנק' בחי' ההעלאת מ"ן בכלל שזהו ענין הביטול היש לאין שהמקבל עולה למעלה בביטול הישות שלו לגמרי ונכלל בעילתו המשפיע והיו לאחדים ממש עד שאינו ניכר שם במציאות בפ"ע כלל ועד"ז הולך ועולה מעלול לעילתו שכל עילה נעשה עלול לגבי עילתו ונכלל בו ועד"ז עד רום המעלות הכל בבחי' עליות העולמות מתחתון לעליון הימנו כמו מעשיה ליצי' ומיצי' לבריאה ומבריאה לאצי' עד שכל האצי' נכלל בעצמות המאציל כו' לפי שכל זה בא בבחי' השתלשלות דעו"ע ובעליות העולמות כל עלול עולה ונכלל בעילתו ממש עד שאין לו שום תפיסה ליש ודבר כמו התכללות דבחי' הדיבור בכח השכל שנק' אלם כנ"ל רח, ב(וזהו אד' שפתי כו' בעליית המל' באצילות אעפ"י שלגבי העולמו' המל' בבחי' דיבור דוקא כו') ובחי' העלאת מ"ן דכל תחתון בעליון הימנו הוא בא מבחי' העלאות וברורים דרפ"ח ניצוצין כנ"ל ע"כ נקרא הבירורים דהעלאת מ"ן דעלול בעילתו בשם אלומים לשון אלם שא"י לדבר כלל וכלל כי בעליית העלול בעילתו מתבטל ממציאותו ונדמה כאלם שא"י לדבר כלל להיותו בבחי' עיבור והתכללות בעילה שלו שלא יוכל להיות בבחי' יש ודבר בפ"ע כלל כמשל עיבור הולד כנ"ל וד"ל. וזהו שאמרו ואנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה העליונה שהשבטים הן האבות שעשו העלאת הבירורים דרפ"ח כו' שירדו בנפילה למטה בכל דור ודור כנ"ל שיעלו למעלה בבחי' עיבור והתכללו' דנש"י בבטן המל' כעיבור הולד בבטן אמו (וכמ"ש במ"א עד יעבור עמך כו' אותיות עיבו"ר שהוא עיבור הראשון ועד יעבור הב' נק' עיבור שני שלאחר הלידה כמשי"ת). והנה ידוע הכלל שכל עליה והסתלקות למעלה הוא בשביל ירידה והמשכה למטה אח"כ להיות תוס' אור ומוחין למקבל שיהי' בשלימות עצמו דהיינו שיהי' לו מוחין בפ"ע שלא יצטרך עוד אל המשפיע. ובשביל זה היה העלייה והתכללות דעלול בעילתו כדי שיומשך לו שלימות בירידת השפע מן המשפיע אליו ביותר ממדתו הראשונה (וכמו עליות הנשמות בג"ע בכל שבת וחדש שעולים דרך עמוד אחד שמתבטלים ונכללים שם ועי"ז יורדים בעילוי המדריגה יותר וכענין עליות ג' רגלים דפסח כו' שיראה כל זכורך את פני ה' ממש ועי"ז נמשך לנש"י כל השנה תוס' אור ומוחין עליונים שמזה למדו שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל שע"י הביטול והתכללות בהקבלת פני רבו ברגל יומשך לו מכח חכמת רבו שישכיל בכל למודו כו') וזהו כמשל עיבור הולד בבטן אמו ט"ח שאין זה ההעלם וסתימות והתכללות דולד בבטן משך זמן כזה רק בשביל הלידה דוקא שיולד ויוצא לאויר העולם ליציאת בריאה יש ודבר בפ"ע עד שא"צ לאמו כ"כ כמו בבטן רק ליניקת חלבה לבד כו' לפי שכל זה שנתעכב ונתעלם הולד בבטן ונכלל שם בביטול המציאות כירך אמו כו' היה בשביל שיומשך לו מוחין בפ"ע בלידתו כשיולד ויתגלה לחוץ במציאות בפ"ע כראיה ושמיעה כו' וד"ל. והנמשל מכל זה יובן ג"כ בבחי' עיבור דנש"י כשעולים למע' ונכללים בביטול המציאות כמו בזמן הגלות שנק' עיבור כידוע ומבואר במ"א במה שאמר במשנה אפי' בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה יהי' כל צרכיהם לפניך דהיינו בבחי' עיבור דנש"י בהעלם והתכללות למעלה כו' שהן בתכלית הקטנות תלת גו תלת כו' (וכמו השינה שהמוחין בהעלם וקטנות דחלומות שהוא בחי' דורמיטא כו'). ואמנם כל זה שבאים הנשמות בבחי' עיבור בהעלם והסתלקות בזמן הגלות הוא בשביל הלידה שהוא הגאולה שנמשל ללידה כמ"ש כמו הרה תקריב ללדת כו' כן הרינו חלנו כו' כמו בימות המשיח שאז יהי' גילוי אור הוי' בנש"י בבחי' גדלות המוחי' כמ"ש אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה כו' שזהו כמו ולד הנולד שיש בו מוחין בפ"ע וראיה ושמיעה כמ"ש ואשפוך את רוחי כו' ונבאו בניכם כו' וד"ל. אך הנה ידוע שיש עיבור רח, גראשון ועיבור שני שלאחר הלידה בשביל בחי' מוחי' דגדלות דוקא כו'. והענין הוא דכמו שהי' בחי' העיבור בבטן היה בשביל הלידה שזהו שנק' מוחין דיניקה לבד והוא בימות המשיח שיהי' גילוי אור ה' בנש"י במעלה ומדריגה יתירה כמ"ש העם ההולכים בחשך בזמן הגלות (בבחי' עיבור כנ"ל) ראו אור גדול וכמו ולד הנולד כנ"ל וכמ"ש אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה בגדלות שלא לפי ערך כמו ולד שנולד שגדל בימי היניקה כ"ד חדש שלא לפי ערך גידולו בבטן ט"ח ולא לפי גידולו אח"כ בימי הגדלות השני כו' והטעם הוא לפי שטבע החלב לגדל האברים כידוע וכך הוא ברוחניות דנש"י שבזמן הגלות הן בבחי' עיבור בקטנות כולד שראשו בין ברכיו כו' שזהו רק בבחי' נה"י שבנה"י שהוא רק בחי' העשי' דמצות באהוי"ר בקטנות באה' המסותרת מאד לשמור ולעשות את כל התומ"צ כו' ובימות המשיח יאיר בהם מבחי' המוחין דאימא בבחי' יניקה שהוא בחי' הפנימית דמדות שבשכל ודעת כמ"ש ומלאה הארץ דיעה את ה' ממש כו' כידוע והיינו שישכילו בפנימית התו' ורזין דאורייתא שנק' טעמי מצות בכלל כמ"ש ברש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו כו' וכתי' ולא ילמדו איש כו' כי כולם ידעו אותי כו' וזהו בחי' חלב דאוריי' שמגדל המדות ונק' בחי' מוחין דיניקה עדיין שזה נעשה ע"י עיבור הראשון דזמן הגלות כנ"ל דכל עיבור והעלם למעלה הוא בשביל בחי' ירידת גילוי אור במוחין בפ"ע שזהו בחי' הלידה שאחר העיבור שנמשך לולד מוחין דיניקה לגדל החומר שיהי' מוכן לקבל הצורה השניה שהוא בחי' מוחין דגדלות אחר היניקה כו'. וכמו שהי' העיבור הראשון ט"ח בשביל הלידה להיות לו מוחין דיניקה כך בשביל שיהי' לו תוס' אור גדול יותר במוחין יותר נעלים והוא בחי' מוחין דגדלות צריך שיבא עוד הפעם בבחי' עיבור שני בבחי' העלם והסתלקות דהיינו בבחי' העלם וביטול והתכללות פעם שניה יותר במקורו כדי שיומשך לו מוחין בתוספת אור גדול יותר ונעלים יותר מן המוחין הראשונים דמוחין דיניקה שזהו שנק' מוחין דגדלות שבמדות שהוא כמו עד"מ בתינוק לאחר היניקה נעשה כלי מוחו מוכן לקבל צורת אור השכל הרוחני להשכיל במדותיו יותר בין טו"ר ולהתנהג במדות עפ"י שכלו הן או לאו (כמו שאמרו הפעוטות מקחן מקח כו') וכה"ג יובן בעליי' שנייה דנש"י במוחין דגדלות שבמדות אחר ימוהמ"ש כמ"ש יחיינו מיומים בימוהמ"ש ביום השלישי יקימנו כו' שזהו תחה"מ שיגדלו המוחין דכנ"י יותר עליון מן מוחין הראשונים דיניקה בערך קטנות של ימי היניקה לגבי גדלות דמוחין של התינוק כשאוכל לחם שא"צ לאמו כלל וד"ל. וזהו ע"י עיבור שני דוקא (כדוגמא שנשמות שצריכים לבא בגעה"ע צריכים לטבול תחלה בנהר דינור) וזהו עד יעבר עמך ה' בימוהמ"ש שהגדיל ה' כו' בהעברה דנהר פרת (שהוא הנהר היוצא מעדן כידוע) שהוא נק' מוחין דיניקה כנ"ל ועד יעבר הב' עיבור שני בשביל מוחין דגדלות הנ"ל ועם זו קנית בעוה"ב כמ"ש יקימנו בתחה"מ ונחיה לפניו ממש שזהו עלייה הג' שלאחר מוחין דגדלות שהוא רק גדלות דאימא לגדל המוחין שבמדות לבד אבל באלף רח, דהז' בעוה"ב יהיה שלימות גידול המוחין דחו"ב עצמן שלמעלה הרבה מכל המוחין ששייך למדות והיינו במוחין העליונים הסתומים בעצמות אור הכתר שנק' ח"ס (וז"ש ישכיל עבדי ואח"כ ירום כו' וגבה מא"ד) ועד"ז יש עילוי אחר עילוי גם בעוה"ב כמאמר ת"ח אין להם מנוחה אפי' בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל כו' והכל בבחי' ביטול והתכללות דכל עלול בעילה שלו בעילוי אחר עילוי רק להמשיך לו מוחין יותר נעלים מן הראשונים ע"ד הנ"ל בג' מדריגות דעיבור יניקה ומוחין כו' עד שיוכל להיות בנשמות שלימות האמיתי בדומה לעליון ממש שהוא עצמו' אא"ס ב"ה שנק' שלימותא דכולא וד"ל:

(י) ובכל זה יובן בתוספת ביאור יותר מ"ש יוסף בחלומו והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה כו' (דיוסף הוא בחי' צ"ע שנא' בו צדיק כתמר יפרח בגלות וכארז בלבנון ישגה בעוה"ב כנ"ל) שענין האלומות הללו דרך כלל זהו בחי' ההעלאות דברורים שמעלים מ"ן להיות בבחי' עיבור שהוא הביטול והתכללות דתחתון בעליון הימנו בעילוי אחר עילוי עד רום המעלות כנ"ל כו' ובחי' עיבור זה נק' אלם כנ"ל שכל עליית המקבל במשפיע הוא בבחי' אלם דקטנות שא"י לדבר (כולד בבטן אמו שנכלל בה ואינו בבחי' מציאות בפ"ע כלל כנ"ל) וכמו נאלמתי דומיה כו' וכנ"ל וכ"ז הוא בבחי' הגלות שנק' עיבור כנ"ל והוא בחי' אלם ג"כ וזהו מאלמים אלומים בבחי' אלם דקטנות בעליות דעלול בעילה שלו עד רום המעלות מעילוי לעילוי עד ימוהמ"ש והעוה"ב כנ"ל וד"ל. (וזהו שאמר מי כמוך באלים ה' כו' אין כמוך באלמים כמו בזמן הגלות דקוב"ה בגלותא אסתלק לעילא ולעילא כו' דהיינו בחי' אלם כמו שאמרו הן הן גבורותיו שעולה בבחי' גבורות למעלה עד שגוים מרקדין בהיכלו והוא שותק כאלם כו' והרמז בזה שאמר דאין כמוך באלמים לפי שאין קץ לעליות בעילוי אחר עילוי בעצמות אא"ס לפי שאא"ס למעלה עד אין קץ כו' והוא בחי' ביטול והתכללות דכל עלול בעילתו עד עה"ע הראשון דלית מח' ת"ב כלל וד"ל. ושרש הענין דאין כמוך באלמים כו' היינו כמ"ש בסמוך בענין והנה קמה אלומתי וגם נצבה כו' דיוסף הוא בחי' צ"ע שבחי' העלאה שלו באלומתו הוא למעלה הרבה מאלומות דשבטים כו' וכמ"ש צדיק כתמר יפרח כו' ועיקר ההפרש ביניהם שהעלאת מ"ן דשבטים הוא בבחי' המל' שהוא בחי' עליית דמקבל שנק' עלול לגבי העילה שלו שמתבטל מישות שלו לגמרי ונק' אלם שא"י לדבר כו' וכמו אד' שפתי תפתח כו' אין מלה בלשוני כו' וכך הוא בכל העליות דעלול בעילה שלו שאין זה רק ביטול היש לאין לבד כמשי"ת. וזהו בחי' מאלמים אלומים דשבטים (כנ"ל בעליית כח הדיבור למעלה בח"ס שא"י לדבר ולהשפיע למקבל כו') אבל בחי' ההעלאה דיוסף שהוא בחי' דכר משפיע ה"ז עלייה והתכללות דמשפיע בעצמו שנק' עו"ע למעלה מעלה (וכנ"ל בכח ומקור השכל עצמו כשעולה בבחי' ההעלם שבו למעלה לקבל לעצמו שמחמת זה שותק שנק' סייג לחכ' כו') וזהו ג"כ ענין אין כמוך באלמים שגם שיש כמה מדריגות באלמים שהן עליות דמקבלים במשפיע כמו נאלמתי דומיה רט, אבגלות השכינה שעולה למעלה מעלה כו' אבל אין כמוך באלמים שהוא בבחי' עלייה דמשפיע עצמו כשהוא עצמו עולה למעלה להיות בבחי' שתיקה כאלם שא"י לדבר להיות עולה בעצמו בעילוי אחר עילוי עד אין שיעור למעלה כו' וד"ל. וכמו בזמן הגלות דכתיב אלכה ואשובה אל מקומי ממש שזהו דקוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא ובגמ' אמר דבלילא שהוא הגלות קוב"ה מאי קא עביד רוכב על כרוב קל שלו שהוא המל' ושט בח"י אלף עולמות שזהו העלייה בח"ס דא"א עד חכ' דא"ק עד שעולה בעצמותו ממש שאין כמוהו באלמי"ם בכל העולים שלא יוכלו להגיע למקומו כו' וזהו הן הן גבורותיו גוים כו' והוא שותק כו'. וז"ש מי כמוך באלים הוי' וכמ"ש עד יעבור כו' כנ"ל וד"ל):

(יא) והנה קמה אלומתי וגם נצבה כו'. הנה באמת יש להבין דלפי כל הנ"ל הרי השבטים מבררים בירורים דק"נ שזהו בחי' העלאת מ"ן דמקבל אל המשפיע שבזה יתכן ענין מאלמים אלומים גם לפי' הב' באלומים לשון אלם ושתיקה כו' אבל ביוסף שהוא בחי' צ"ע בחי' יסוד דדכורא בחי' משפיע איך יתכן בו לומר ענין העלאת מ"ן דבירורים שנק' אלומות ואיך אמר קמה אלומתי דמשמע שגם הוא היה מברר בירורים בהעלאת מ"ן כמוהם וכמ"ש בתחלה והנה אנחנו מאלמים כו' שהיה גם הוא עמהם. ואמנם הענין הוא דבאמת גם הוא היה מן המאלמים אלומים בבחינת ההעלאה למעלה רק שהי' הפרש גדול בין העלאה שלו להעלאות שלהם שהן היו מעלמא דנוק' וכל העלאות שלהם הי' העלאת מ"ן דנוק' שזהו רק ענין ביטול היש לאין כנ"ל שהמקבל שנק' עלול בעלותו לגבי המשפיע יתבטל מישותו ויבא לבחי' אין ליכלל בעילה שלו וזהו מדריגת השבטים שהי' נשמתם בעולם הבריאה היה בהן ביטול היש לאין כמלאכים דבריאה וכמו שאמרו ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד בבחי' האצי' כך אין בלבנו אלא אחד בבחי' יחו"ת שבבי"ע בהפשטת הגשמיות מכל וכל ע"י הדביקות והתקשרות האמיתית באלקים חיים מקור חוצבם כהתכללות הנר בפני האבוקה שהיא השכינה וזהו הנק' העלאת מ"ן דנשמות ומלאכים בשכינה שהוא מל' דאצי' מקור כל העולמות וא"כ א"א שיגיע העלאת מ"ן דשבטים רק עד מל' דאצי' לבד מקורם ולא למעלה יותר מאחר שהן מקבלים רק מבחי' המל' כידוע שהם כמרכבה דפני אריה כו' וכמו י"ב בקר שתחת ים של שלמה שים זה הוא בחינת המל' העומד על י"ב בקר שהן המרכבה כו' וז"ש מאלמים אלומים בתוך השדה לבד שדה עליונה באצי' בחי' מל' דאצי' כמו שהוא בבחי' האצי' (שזהו ד' רבתי דאחד) והיינו ענין העלאת מ"ן במס"נ דכל נשמה האלקית בתשו' שלימה מקירות לבו או גם באה"ר דכל נפשך בק"ש שאינה עולה רק בביטול הישות לגמרי ונכללת במקורה לבד שהוא השכינה מל' דאצי' וכמ"ש בידך אפקיד רוחי ר"ת באר שנכללים במל' שנק' באר בבחינת עיבור והתכללות שכל זה רק בחי' ביטול היש לאין לבד והיינו ג"כ מה שמיכאל כה"ר מקריב נשמות ע"ג מזבח העליון כו' וכן מה שעולים הנשמות בגעה"ע ליכלל בזיו השכינה רט, בדהיינו מל' דאצי' כו' וכה"ג בכל נשמה במס"נ באחד (בד' רבתי דאחד שנק' שכינה כנ"ל). אך הנה בחי' ההעלאה דיוסף בחי' צ"ע זהו כמ"ש צדיק כתמר יפרח כו' שבחי' צ"ע דגם שנק' משפיע כמ"ש אור זרוע לצדיק כו' אבל גם הוא עולה בבחי' העלאה למעלה מעלה הימנו (כנ"ל בענין רוכב על כרוב קל ושט כו' וכן מ"ש אלכה אשובה אל מקומי ממש בזמן הגלות כו'). ואמנם בחי' העלאה שלו נבדל בערך לגמרי מהעלאה דשבטים הנ"ל והוא מ"ש קמ"ה אלומתי וגם נצבה כו'. והענין הוא כידוע שיש ביטול העליון יותר מביטול היש לאין כנ"ל והוא בחי' ביטול העצמי דבחי' אין ומה עצמו שנק' ביטול בעצם ולא שנעשה בטל מן הישות כי לא היה בבחי' יש כלל מעולם כמו משה שאמר ונחנו מה מ"ה בעצם ע"כ היה עניו מכל האדם כו' (כמו העומד לפני המלך תמיד שביטולו בעצם עד שאינו מרגיש א"ע כלל וכלל ועומד כאבן דומם ממש משא"כ הבא לפני המלך שמתבטל מישותו בלבד כו' וזהו שהיתה שכינה מדברת מתוך גרונו של משה כו') וכך היה יוסף מרכבה למעלה במדות דז"א דאצי' עצמו עד שהיה רק למעלה תמיד באצי' ולא למטה בבריאה כלל ולא היה צריך לבא לבחי' ביטול והפשטת הגשמיות כלל (וראייה ממה שהי' טרוד במלאכתו בכיסי' וחושבני' ולא הי' נפרד כלל וכלל כי אין המסך שבין אצי' לבריאה מפסיק לו כלל ע"כ הוא למטה כמו למעלה ממש שזהו למעלה גם מבחי' המל' דאצי' שנק' מקור לבריאה) ע"כ בחי' העלאת שלו היה למעלה מעלה ביותר כמו בחי' העלאה דמשה שנק' איש האלקים בעלה דמטרוניתא כמ"ש תפלה למשה איש כו' שבודאי הי' תפלת משה עולה למעלה ביותר מכל התפלות להיותו בבחי' ביטול העצמי דבחי' מ"ה העליון שמגיע לעצמות אא"ס ממש כמו שהוא לפני הצמצום הראשון דאין אא"ס שורה רק בבחי' מ"ה בעצם וד"ל. וזה היה בחי' העלאת דיוסף בחי' צ"ע שהוא בחי' יסוד גם שהי' בבחי' עלמא דדכורא אדרבה היא הנותנת שהי' העלאת שלו בעומק המדריגה ביותר והוא בחי' ההתקשרות ודביקות העצמות שזהו בחי' יסוד כידוע הכלל שא"א לאדם להגיע לשום דבר מה כ"א ע"י בחי' ההתקשרות העצמיות שיקשר א"ע בזה הדבר בעומק הלב מנקודת הרצון כמו שיוכל להשיג חכ' ובינה לעומקם א"א כ"א ע"י ההתקשרות החזקה שיקשר לבו ודעתו לחפוץ מאד להבין ולהשיג (בל"א דער קלע( אין לימוד איין שטארקין קלע( און גרויס אריין לייגין זיך מיט גאר דעם רצון שבלב כו') וכמו ברבי יהודה שהיה חכם לכשירצה דוקא והיינו כשהיה חפץ ומשתוקק בעומק לבו והתקשרות דעתו להשיג ולהבין באיזה חכמה היה מגיע לעומקו בתכלית לפי שהיה מדריגתו בבחי' יסוד דחכמה ובינה כענין שאמר קנה חכ' קנה בינה ע"י ב' יסודות דאו"א וכמו ר"ע שהיה ע"ה וע"י עוצם ההתקשרות מקרב ולב עמוק להשיג חכמת התורה נעשה בית קיבול רחב לקבל כל התו' לעומק יותר מהכל כו' וזהו רק עוצם הביטול העצמי ע"כ היה בו ההתקשרות החזקה לדבר החכ' שחפץ בה וכמו ב"ע שנפשו חשקה בתו' וכה"ג (וכך יש בני אדם שטבעם מסוגלים לזה רט, גלהתמשך ולהתדבק לכל דבר מה (בל"א דער צו קלע() כהתקשרות העבד הנאמן לאדונו וכמו הדבק לשחוור כו' ויש שאין בטבעם להתמשך ולהתקשר בשרים כו' וכן בהתקשרות במדות שאם אינו מתקשר עצמו לאה' זו שאוהב יפסוק התפעלותה מיד וכן ביראה לא יקויים רק הכל לפי"ע עומק חפצו ורצון לבו בהתקשרות לדבר הנאהב וכמו מעשה באחד שהעלה טינא כו' לפי שנתקשר מאד בזה כו'). וכך יובן למעלה בהתקשרות דבחי' יסוד צ"ע שזהו בחי' הביטול בעצמותו מכל וכל רק להתקשר למעלה בהתקשרות העצמיות שהוא עולה בעומק המדריגה בעילוי אחר עילוי עד אין שיעור (וכנ"ל בעליי' דכח השכל עצמו למעלה לקבל לעצמו שזהו השתיקה סייג לחכ' להמשיך שכל חדש ועמוק הרבה מן הראשון וזהו רק ע"י בחי' ההתקשרות שמקשר ומדבק א"ע ביותר לעלות לכח ומקור השכל למעלה עד שנעשה כמשתומם גם בכח שכלו דוקא (כנראה בחוש במעמיקים ביותר בעיון החכ' עד שישתומם ויתרוקן דוקא בכח שכלו להיותו עולה למעלה בהסתלקות כאילו נתבטל מכל מציאות כח חכמתו לגמרי אז יומשך לו כח חדש בכח שכלו להשכיל שכל חדש ועמוק יותר כו' ונמצא זהו דוקא לפי"ע עומק עוצם בחי' ההתקשרות ובביטול העצמית ביותר כנ"ל וזהו כמ"ש לקנות חכ' ולב אי"ן כו' וכן אמר פתח לבי בתורתך כו' כמ"ש במ"א וד"ל). ויובן מכל זה ג"כ בענין העלאה דיוסף בתפילה שזהו כמו העלאת מ"ן דנוק' ממש רק שהוא בא בעומק ההתקשרות מכל נקודת עצמותו ולא ביטול היש לבד וזהו כענין עוצם עומק לב נשבר שהוא מצד השפלות האמיתית שהוא כמותר ממש בעולם עד שהוא מואס בחייו ממש בתמידות בלי התפעלות מורגשת כלל רק שזהו מצד עצם טבעו (כמו מרה שחורה הטבעיות כמ"ש בד"ח) וכמו משה שהי' עניו מכל האדם בעצם כנ"ל וד"ל. (וזהו כמו משל המבואר במ"א במושך הקשת שכל שמושכו למטה אל עצמו בנמיכות יותר כך יהי' יותר עליית החץ בתגבורת גדולה למעלה מעלה ביותר וכך בלב נשבר בעומק השפלות העצמי ובעומק נקודת הלב ביותר כנ"ל כך יהי' עליית הנשמה למעלה מעלה ביותר עד אין שיעור כלל וכמ"ש שמים לרום וארץ לעומק דכל שהעומק תחת יותר בשפלות כך יהי' העו"ר בעליי' יותר כו' וד"ל). וזהו צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון כו' שעלייה דבחי' צ"ע מצד עוצם בחי' ההתקשרות וביטול העצמי כנ"ל עולה בעליה שאין לה שיעור ברום המעלות עד שהוא כארז בלבנון בעצמות התענוג הפשוט כו'. וזהו מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק עליון כו' פי' דע"י העלאת מ"ן דנוק' ע"י האלומות דשבטים דבריאה בביטול היש הגס לאין זהו בא מברורים דנשמות ומלאכים במל' שנק' כנף הארץ אך אותן הבירורים שבאים בהעלאת מכנף הארץ דבחי' שם ב"ן דמל' דאצי' כנ"ל בפי' בא"ר כו' הוא העולים עליה שנית בבירור שני והוא בבחי' העלאה דצ"ע דבחי' יוסף וז"ש זמירות שמענו צבי לצדיק כו' לפי שאין ערך כלל לבירורים דמל' בביטול היש לאין לבחי' הבירור דצ"ע בבחי' ביטול העצמי בהתקשרות העצמיות דמ"ה בעצם הנ"ל ע"כ הוצרכו לבא בשינוי המהות רט, דממהות הראשון לגמרי כמו הנשמות שעולים מגעה"ת לגעה"ע שטובלים בנהר דינור לשכוח על ביטול הראשון שנק' יש גמור לגבי הביטול שבגעה"ע וכמו מי שמתבטל לפני שר בהגיעו לפני השר צבא יתבטל גם מביטול הראשון שנק' יש ממש לגבי ביטול אמיתי ועצמי שלפני שר הצבא וכן משר הצבא בבואו לפני המלך כו' וכך יובן בעליות הנשמות ע"ג המזבח גם מגעה"ע לאצי' ממש ע"י מיכאל כה"ר כנ"ל שביטול זה שעולים ע"ג המזבח שהוא בחי' מל' זהו רק ביטול הישות והפשטתם ממהות ומדריגה הראשונה לבד ואח"כ כשעולים באש המזבח למעלה ליכלל לאשתאבא בגופא דמלכא ממש כמ"ש להשתחוות לפני ה' ממש זהו בירור שני שעולים עליה שנית ע"י שנכללים ביסוד שהוא בחי' העלאה דיוסף צ"ע הנ"ל בבחי' ביטול העצמי ממש. וזהו שאמר יוסף והנה קמה אלומתי וגם נצבה שהוא בחי' ההעלאה דצ"ע בבחי' מ"ה בעצם וזהו קמה אלומתי כתפלת משה איש האלקים (שכארז בלבנון ישגה כנ"ל וד"ל). וענין הקמה זו דאלומות יוסף הי' כדי שיכללו כל האלומות דשבטים כו' וכמ"ש ותסבינה אלומותיכם ותשתחוינה לאלומת"י שזהו בחי' ביטול ובירור השני דנשמות בעלותם באצי' ממש כמו לאשתאבא בגופא דמלכא ממש שזהו השתחוואה לפני הוי' בחי' צ"ע בעלותו למעלה (וכענין שאמר בע"ח על מ"ש במשנה עולה עמו כו' וכמו ועלה האיש ההוא מעירו כו') וזהו קמה אלומת"י בעליה אחר עליה וגם נצבה ברום המעלות בבחי' יסוד דא"ק כו' וכמ"ש כארז בלבנון כו' והוא מ"ש צבי לצדיק רזי לי רזי לי כו' (וזהו בימות המשיח שנא' בו ישכיל עבדי וגבה מאד וד"ל):

(יב) ולהבין זה בתוספת ביאור. הנה יש להקדים עוד ענין אחד והוא מ"ש ותסבינה אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי השתחוואה זו מה היא כו' ומשמע דהשתחוואה זו הוא בחי' העלאת מ"ן דשבטים לגבי יוסף בחי' דכר שימשיך להם בחי' מ"ד כו' והרי אלומות יוסף היה ג"כ בבחי' הבירורים והעלאות וכמ"ש ואנחנו מאלמים כו' והנה קמה אלומתי כו' ואיך יתכן שהיה ממשיך מ"ד להעלאות דשבטי' אליו כו'. אך הנה כתיב ששם עלו שבטים שבטי י"ה עדות לישראל כו' משמע ששם עלו למעלה משרש מדריגתם שהוא בבחי' המל' לעלות לבחי' ומדריגה היותר עליונה ממקור חוצבם והוא בבחי' עיבור והתכללות שנית ביסוד ז"א שזהו ההשתחוואה לאלומות יוסף צ"ע בבחי' ביטול והתכללות ממש ואח"כ עולים עוד עם בחי' המדות דז"א באו"א שנק' י"ה ונק' שבטי י"ה כו' (וז"ש עד יעבור עמך הוי' עד יעבור כו' כנ"ל שהן ב' מיני עיבור דיניקה וגדלות שני דאבא כו'). ולהבין ב' מיני עליות הללו הנה יש כדוגמא זו עכשיו בק"ש ואמת ויציב שבפ' שמע באחד יש לנשמה מס"נ באחד כו' והוא במקור חוצבה במל' דאצי' מקור כל הנשמות שזהו ד' רבתי דאחד וכמו בר"ע שיצאה נשמתו באחד הרי נכללה ונדבקה וכלתה נשמתו בתכלית ההתכללות באחד שהוא השכינה בחי' המל' כידוע שא"א לכל נשמה להגיע במס"נ למעלה מבחי' המל' כמו כל נבואת הנביאים שלא הי' רק מבחי' המל' ולא למעלה יותר ממקור רי, אחוצבם וכמו שאמרו כל הנביאים נתנבאו בכה בחי' המל' כו' (ורק משה לבדו נתנבא בזה שהוא בחי' ז"א). אך באמת איך אפשר להיות נשמה שנבראה יש מאין בחי' בע"ג שתוכלל ותתאחד ממש במל' דאצי' שהוא בבחי' האצי' ממש כי הרי אין ערך כלל לבע"ג לבלתי בע"ג שאין ערך לנברא עם הבורא וכן מבריאה לאצי' וא"כ האיך היה התכללות דנשמת ר"ע באחד ממש וגם באמרו בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך ממש. אלא הענין הוא כך דנשמת ר"ע ודאי נכללה ונתאחדה במל' דאצי' שנק' שכינה וכדי שתוכלל ותהיה בבחי' ומדריגה דאצי' ממש (כמו מיכאל מקריב נשמות ע"ג המזבח שעולים להיות בבחי' אצי' ממש שהוא לאשתאבא בגופא דמלכא בחינת ז"א ממש) הנה מאיר מבחי' מדות דאצי' שהוא אחד העליון (א"ח דאחד) שהוא שם הוי' למטה ביחו"ת דבחי' המל' אז תוכל הנשמה ליכלל באחד ממש כי ידוע שיש ב' מדריגות בבחי' אחד יחו"ת דבחי' המל' אחד תתאה ויחו"ע דע"ס דז"א דאצי' דאיהו וחיוהי חד ממש באחדות העליון וא"כ יובן דגם שנשמת ר"ע היתה כלולה במס"נ במל' יחו"ת בהעלאת מ"ן עכ"ז עדיין לא היתה בתכלית אמיתית היחוד באחד העליון וגם באחד התחתון דבחי' המל' (דאתייחדא בכורסייא ברזא דאחד) לא תוכל הנשמה בע"ג להתכלל שם ממש לפי שאין ערך לנברא עם הבורא כנ"ל. אבל כשנמשך עליה ההארה וההמשכה מאחדות האמיתי דאחד העליון דז"א בחי' סוכ"ע בכלל אז יועיל שתוכלל הנשמה באחד ממש לפי שאז יחדיו יתחברו יחו"ת ביחו"ע למהוי אחד באחד ממש והיו לאחדים ממש כמ"ש הוי' אחד ושמו אחד. והענין הוא שעיקר יחוד זה למהוי אחד באחד שיחו"ת יוכל להתאחד ביחו"ע אעפ"י שרחוק ערך דיחו"ת לגבי יחו"ע (שיחו"ת אינו רק ביטול היש לאין ויחו"ע הוא בבחי' אין דמ"ה דאצי' ממש) אך ע"י בחי' המשכת מ"ד מיחו"ע דאחד העליון מאמת לאמת דיחו"ת להיות גם הוא במדריגה דאמיתי' דאחד העליון שזהו שאמר למהוי חד ב' יחודים הללו יהיו שוין בלי שום חילוק ביניהן כלל וד"ל (וכמו שאמר דוד אמתך אלקי כו' כמו שהוא באמיתית דאחד העליון באא"ס שבשם מ"ה דז"א כו' והוא לפי שנמשך מאמת העליון דהוי' דז"א במל' וכמ"ש ואמת הוי' לעולם שהיא המל' וד"ל). וביאור הדבר יובן מענין ק"ש ואמת ויציב דבק"ש באמרו בכל נפשך אפי' נוטל כו' ה"ז מס"נ באמת וכן במס"נ באמרו אחד שזהו התכללות וביטול היש לאין דנשמה במקורה לבד בבחי' המל' כנ"ל ואח"כ באמת ויציב חוזר ואומר אמת ויציב ונכון ומתוקן ומקובל הדבר הזה כו'. ולכאורה למה צריך לחזור ולאמת הדבר שכבר קיבל בק"ש במס"נ אמיתית בכל לבבך ובכל נפשך כו' אלא מפני שאמת זה דכל נפשך אינו אמת גמור כי אינו אלא ביטול היש לאין לבד וגם זה לא נכלל ממש להתפשט ממהות בריאה בע"ג להיות בבחי' אלקות דבחי' המל' מקורה (כאליהו שעלה למעלה שנכלל ממש באלקות וכן חנוך שלקח אותו אלקים שנכלל כולד בעיבור וכה"ג) וכמו נשמת ר"ע שנכללה באחד התחתון כנ"ל. אבל באמת ויציב שהן ט"ו ווי"ן דחסדים דמ"ד דדכורא (כמו בווין תתקטר שהוא רי, בקישורא דנשמתא) שנמשך מבחי' יסוד ז"א בחי' צ"ע שהוא התקשרות דמשפיע אל המקבל לאמת את האמת דנשמות שעלו במס"נ במל' וזהו אמת ויציב כמו יציבא מלתא דהיינו שמאמת לאמת שבק"ש לפי שלגבי בחי' יחו"ע האמיתי שהוא בבחי' אין האמיתי לא נק' מס"נ דביטול היש לאין בשם אמת כלל ע"כ צריך לאמת לאמת זה מאמת דאחד העליון דוקא והוא ענין התקשרות דנשמות האמיתית שבא להם מכח צ"ע דוקא שהוא בחי' התקשרות דמשפיע במקבל כמו מרוחא דשביק בגווה כו' כמ"ש במ"א וד"ל (והיינו היכל הרצון דמשפיע במקבל כמו וישק יעקב לרחל לעורר במקבל היחוד האמיתי כו' לאחר העלאת מ"ן דנוק' בק"ש שהוא היכל אה' כו' כמ"ש במ"א עד היכל קד"ק בסמיכת גאולה לתפילה כו' שזהו כמו באסתר שנאמר ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט כו' כשהיא עומדת בהיכל המלך נוכח פתח הבית כו'). וזהו ענין ב' עליות הנ"ל שאמר ששם עלו שבטים כו' שתחלה עולים הנשמות דבריאה ליכלל במל' דאצי' בהעלאת מ"ן שהוא כמס"נ דק"ש וכר"ע שיצאה נשמתו באחד שהוא במל' יחו"ת לבד ואח"כ נמשך המשכת מ"ד משם הוי' דז"א להעלות עוד לשבטים דבריאה שיהיו בבחי' יסוד ז"א למעלה מן בחי' המל' וזהו ששם עלו שבטים ואח"כ יעלו עוד שיהיו בחינת שבטי י"ה ביחו"ע דאו"א כמו ביחוד דז"א באו"א למהוי חד ממש כנ"ל וד"ל בלי חילוק כלל וז"ש עדות לישראל להודות לשם הוי' בשלימות האחדות האמיתי' דהוי' בכללות הע"ס דאצי' כו' עד שיהיו ב' יחודים דיחו"ע ויחו"ת שניהן שוין ממש כנ"ל וד"ל. והנה בחי' יסוד צ"ע בחי' יוסף הוא הממוצע המחבר ומקשר בהתקשרות דמשפיע אל המקבל להעלות לנשמות שבמל' לאמת אותם באמיתית דאחד העליון ממש וזהו בחי' המ"ד שמברר למ"ן בירור שני בהתחברות המ"ד עם המ"ן כו'. וזהו עיקר ההפרש בין יוסף צ"ע לשבטים שהן בחי' צ"ת שהשבטים הן המעלים מ"ן במס"נ באחד התחתון כנ"ל (וכמו שאמרו כך אין בלבנו אלא אחד) שנק' רק רזא דאחד דבחי' המל' ובחי' יוסף צ"ע הוא הממשיך מ"ד לבררם להעלותם באחד העליון וזהו שאמר והנה קמה אלומתי וגם נצב"ה אחר בחי' ההעלאה שלו שהיה למעלה מעלה גבוה ביותר כנ"ל בפי' צדיק כתמר כו' אל בחי' עצמות אור הא"ס ממש וזהו שהיה גם הוא מאלם אלומים עמהם ואמנם כל העלאה שלו היה בשביל הקמה זו שקמה אלומתו וגם נצבה בארץ כמו הנצב שעומד על הקוצרים כו' שהוא בשביל שיסובו אלומות השבטים וישתחוו לאלומתו שזהו בחי' התכללות המ"ן במ"ד דצ"ע בבחי' עליה שנית בביטול העצמי דאין עצמו כנ"ל שהוא לאמת את האמת שלהם כו' כדי לאשתאבא בגופא דמלכא באחד העליון ממש כנ"ל וד"ל. וזהו והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי שזהו כמ"ש ששם עלו שבטים למעלה מבחי' המל' בבחי' ביטול דאין בעצם שהוא בבחי' אצי' ממש כמו יחו"ע דז"א עצמו למהוי אחד באחד כנ"ל (ומ"ש תסובינה ותשתחוינה ענין הסיבוב בתחלה ואח"כ ההשתחוואה הענין הוא כנ"ל שהיה ג' מדריגות בשבה"כ שהן ג' עולמות דבי"ע רי, גנשמות ומלאכים וכחות אלקים על מלאכים וכחות אלקי' שביררו השבטים בהעלאת מ"ן באלומות שלהם שזהו חומר הגופים ונה"ט כו' להעלותם ליחו"ע דאצי' אמר תסובינה בחי' סיבוב מרחוק והוא כמו סיבוב הגלגלים ומזלות ואופנים כו' ועל ביטול פנימי דנשמות דבריאה באצי' אמר ותשתחוינה בביטול לאין ממש וד"ל):

(יג) אך הנה עדיין יש להבין מ"ש ותשתחוינה לאלומתי השתחוואה זו מה היא והלא גם היה מעלה העלאות כפי מדריגתו כנ"ל ואיך היה השתחואה שלהם לאלומתו לקבל מ"ד אחר שעולה גם הוא לקבל איידי דטריד למיבלע לא פליט כו'. אך הנה יש להקדים תחלה ענין אחד ביתרון מעלת יוסף צ"ע על השבטים שהי' בבחי' יסוד ז"א כו' שלא היה בחי' הפרסא מפסיק לפניו כלל שהפרסא זאת הוא משם אלקים המצמצם שיוכל להיות בריאה מאין ליש אבל שרש יוסף היה בפנימית יסוד ששרשו בעצמות אא"ס שלפני הקו"ח ע"כ היה בכחו להמשיך הקו"ח גם בבי"ע דהגם שידוע בע"ח דקו"ח אינו מאיר רק עד סיום עולם האצי' ולמטה מן האצי' נפסק אור דקו"ח מפני הפרסא המפסיק בין אצי' לבריאה אך יוסף היה יכול לחבר ולקשר לאור א"ס שבקו"ח שיוכל להאיר כמו שהוא גם בבי"ע כו'. והיינו שמקשר ומחבר האור דא"ס בנבראים ולא יופסק האור כלל ע"י הפרסא ונמצא שהוא מקשר את ההפסק שנפסק האור ע"י הפרסא כו' עד שיכול להיות התחברות והתקשרות העולמות דבי"ע הנפרדים בא"ס כמו שהקשר והיחוד הוא בעולם האצי' ממש לפי שמקשר ומחבר לאא"ס שבקו"ח בבי"ע שיאיר שם בלי מסך מפסיק כלל כמו באצי' (כמו כי ה' הוא האלקי' כולא חד דקמיה גם חשך כו') וזה היה עבודת יוסף צ"ע בהעלאות שלו לעצמות אא"ס שלפני הקו"ח (מצד עומ"ת שמגיע בעומ"ר כנ"ל) להמשיך מ"ד ממקורא דכולא שהוא עצמות א"ס שיתקשר בעולמות והעולמות יהיו יכולים לקבל מאא"ס עצמו כנ"ל. וז"ש והנה אנחנו מאלמים כו' שהי' צריך להעלות לאלומים דשבטים שהן בעולם הבריאה מלמטה למעלה שלא יפסיק להם הפרסא הנ"ל כלל ויוכלו להתקשר ולקבל בחי' עצמות דאא"ס שבקו"ח כמו שמאיר באצי' ממש (וכמו שאמרו כשם שאין בלבך דיעקב בעל עולם האצי' אלא אחד האמיתי הנ"ל) והיינו בחי' בירור שני במ"ן דשבטים כנ"ל לאמת האמת דביטול היש כו' להיות כלי לבחי' א"ס עצמו ואחר שהעלה אותם במדריגה זו אז המשיך להם מ"ד ממקום ומדריגה שעלה גם הוא לשם והוא מה שהמשיך לעצמות אא"ס שבקו"ח שיתחבר ויתקשר בשבטים מלמעלה למטה גם כמו שהן בבריאה מאין ליש ולא יפסיק הפרסא כלל למהוי אחד העליון באחד התחתון והי' לאחדים ממש והוא שיהיה אא"ס מתקשר בהם למטה בעולם העשיה ומתאחד בהם ממש (כמו שהי' ביוסף שהיה למטה כמו למעלה ממש כנ"ל לפי שאין הפסק כלל בקו"ח מראשו לסופו כמו קודם הצמצום) וז"ש והנה קמה אלומתי לעורר התקשרות דאא"ס עצמו ע"י בחי' מ"ן שלו וגם נצבה להמשיך מ"ד שלו שהוא לחבר ולקשר אא"ס בעולמות ואז והנה תסובינה כו' רי, דותשתחוינה לאלומתי לקבל גילוי אא"ס שבקו"ח דאצי' שזהו בחי' מ"ד דיוסף ובזה מתורץ הקושיא הנ"ל וד"ל. ושרש הטעם להשתחוואה זו דאלומות השבטים לאלומה דיוסף לפי ששרשו היה בחכמה שבראש והשבטים בחכ' בסוף חכ' שבדבור דכולם בחכ' עשית כמו ביו"ד מאמרות דמע"ב שמתחלק לד' מחנות מחנה מיכאל כו' ופרטיהם י"ב בקר ובנשמות הן י"ב שבטים אבל בבחי' חכ' שבראש קודם שבא לדבור מתייחדים כל הנפרדים יחד. וז"ש מה רבו מעשיך בריבוי ופירוד לאלפים ורבבות כמו אלף אלפים ישמשוניה שנתחלק מד' מחנות כו' אבל כולם בחכ' עילאה עשית ששם מתייחדים כאחד וזהו הטעם שבחכ' אתברירו רפ"ח כו' להעלותם מבחי' הפירוד אל הח"ע כידוע לפי שבכח הח"ע דוקא לקשר ולחבר לכל ההתחלקות עולמות שבח"ת כו' וזהו שע"י מ"ד שנמשך מחכ' בראש דיוסף צ"ע כל האלומים די"ב שבטים מתחברים ומתקשרים יחד כאחד ממש לבא בבחי' ביטול והתכללות ביחו"ע דחכ' עילאה היפוך הפירוד והתחלקות שבהן בח"ת שהן ד' דגלים ונחלקי' לי"ב כו' וז"ש ותסבינה כו' ותשתחוינה כולם כאחד לאלומתי להתקשר כאחד ביחו"ע דח"ע שבראש (וכמו במ"ת שנתכללו יחד כאיש אחד בביטול רצון לקבל אא"ס שבח"ע דיו"ד הדברות):

(יד) ומעתה יש להבין עדיין בענין החלום הזה דואנחנו מאלמים אלומים כו' שגם הוא עולה ודאי בסגנון אחד עם החלום השני שאמר והנה השמש והירח וי"א כוכבים משתחוים לי כו' שהוא יעקב שהשתחוה ליוסף ולפי"ז גם בחלום הזה היה גם יעקב אביו בתוך המאלמים אלומים והשתחואת אלומת יעקב היה לאלומת יוסף כשאר אלומות השבטים וזה אינו במשמע כלל בחלום זה שלא היה יעקב בעבודת השדה כלל רק הוא והשבטים כמ"ש והנה אנחנו מאלמים כו'. ואמנם יש להבין בעיקר הענין דחלום השני דשמש וירח כו' איך יתכן שיעקב שהוא בחי' ת"ת מקורו של יסוד ישתחוה ליוסף בחי' יסוד שלמטה הימנו וכמ"ש אלה תולדות יעקב יוסף כו' וכידוע דגוף וברית הן יעקב ויוסף ובודאי בחי' גופא למעלה מיסוד שנקרא ברית כו' ואעפ"י שאמר יעקב ליוסף בדרך תמיה גדולה על חלומו השני הבוא נבוא אני ואמך כו' עכ"ז הרי יעקב שמר את הדבר שנכנס בלבו שיהיה הדבר אמת ואיך יעלה על דעת יעקב כן שבחי' משפיע ישתחוה למקבל שלמטה ממנו כו' בהשתחואה ממש שזה דבר פלא ביותר. אך הנה יש להקדים תחלה שיש ב' פירושים בענין ההשתחואה בכללה הא' כפשוטו השתחואה בביטול המציאות מלמטה למעלה מנמוך ושפל לגבוה ונעלה מאד כהשתחוואה גשמית דעבד לשר ומלך שנופל גופו על הארץ לפני רגלי האדון כו'. והב' השתחואה שהיא מלמעלה למטה מן הגבוה לנמוך שבא בדרך ירידה והמשכה דוקא מן המשפיע אל המקבל כמו כאשר יפעול העבד בקשתו ושאלתו מן השר או מלך אז ירכין לו האדון ראשו וכופף קומתו אליו שיקיים שאלתו ויומשך לו שפעו כו' שהרכנת וכפיפת ראש האדון זהו מגבוה לנמוך להחיות רוח שפלים מלמעלה למטה וזהו שנק' השתחואה שהיא מלמעלה למטה ואמנם בלי קדימת ריא, אההשתחואה דעבד לרגלי האדון מלמטה למעלה בביטול כל מציאותו כו' לא יהיה בחי' השתחואה דגבוה לנמוך מהאדון לעבד בהרכנה וכפיפת ראשו אליו דהא בהא תליא דוקא וד"ל. וכך יובן בענין השתחואה דשמו"ע שיש ב' השתחואות הללו א' מלמטה למעלה כשכורע בברוך שזהו בחי' ביטול במציאות ממש דנה"א לפני אלקים חיים ומלך עולם כמו ותבך ותפול לפני רגליו כו' בכריעות והשתחואות בש"ע כמו השתחואת העבד שנופל על פניו לארץ כו' אך עי"ז דוקא גורם למעלה שיעננו ה' לשאלת צרכיו והוא שהקב"ה מרכין ראשו מלמעלה למטה כמלך שמרכין ומנענע בראשו למבקש נפשו בשאלתו שפעל חסדו ויקיים שאלתו וזהו ענין כורע בברוך מלמעלה למטה דוקא שזהו בחי' ירידת והמשכות המוחין שבראש דאדם העליון שנק' קוב"ה כמלך שמרכין ראשו למקבל כו' וזהו כורע בברוך שאדם דאצי' כורע בברוך להמשיך מגבוה לנמוך שהוא מה שאמר ברוך אתה להיות נמשך מהעלם דעצמות בגילוי דאתה הוי' להיות מקור שפע וברכה למקבל שהוא בחי' המל' שנק' דל דלית ליה מגרמיה כלום כו' (שזהו המשכות החסדים דמ"ד דדכורא לנוק') (וזהו שאמרו הקב"ה מתפלל מאי מצלי יה"ר מלפני כו' שיגולו רחמי על מדותי כו' שזהו ג"כ ענין ירידה והמשכה בעצמו ממקור הרצון להיות לו רצון של חסד ורחמים לבניו שנק' בחי' השתחואה בעצמו כו' להוריד ולהמשיך מגבוה לנמוך דוקא כנ"ל וד"ל). אך הנה ב' הפי' בהשתחואה מבואר למעלה דאעפ"י שהן ב' הפכים ממש שזה מלמעלה למטה מגבוה לנמוך וזה מלמטה למעלה מנמוך לגבוה שיעלה מנמוך לגבוה זה בביטול העצמות לקבל וזה בירידה והמשכה להשפיע כו' עכ"ז הרי הן מתאחדים יחד שהרי כאחד הן באים משום דהא בהא תליא והכל ענין אחד לפי שא"א להיות בחי' ירידה והמשכה מגבוה לנמוך מלמעלה למטה מן המשפיע אל המקבל אם לא בהקדם תחלה הביטול וההשתחואה מלמטלמ"ע ושניהם כאחד באים כנ"ל ושניהם ענין אחד הוא ממש בלתי מתחלק לב' ענינים כלל וכך הוא למעלה ממש שא"א להיות בחי' המשכה וירידה דאא"ס שבאצי' מלמעלה למטה שזהו כורע בברוך מלמעלה למטה כ"א ע"י ביטול בהעלאת מ"ן בהשתחואה מלמטה למעלה תחלה שהוא דוקא הגורם בחי' השתחואה בירידה מלמעלה למטה כו' וד"ל ובפרט בגילוי אא"ס שאינו שורה רק בבחי' אין וביטול היש לגמרי מכל וכל כו' (שמזה הטעם אין גילוי אור א"ס רק בחכ' דוקא שנק' כח מ"ה בביטול דאין כי לא ישכון אא"ס בדבר יש כו' כמ"ש במ"א):

(טו) והנה בהקדמה זאת בב' מיני השתחואות הנ"ל יובן שרש ענין ב' החלומות דיוסף עם השבטים דחלום הראשון במאלמים אלומים כו' הוא בחי' השתחואה דמקבל למשפיע בבחי' ביטול במציאות מלמטה למעלה כמ"ש ותשתחוינה לאלומתי שנתבטלו במציאותם בביטול דאין ממש כנ"ל ובביטול זה גרמו להיות בחינת המשכה וירידה מגבוה לנמוך שזהו השתחואה מלמעלה למטה ע"י יוסף שהוא צ"ע בחינת משפיע וזה הי' ענין החלום השני שראה יוסף שהשמש והירח וי"א כוכבים משתחוים לי שזה יעקב אביו משתחוה ריא, בלו כו' זהו ענין ההשתחואה שהוא מלמעלה למטה וזהו השתחואת יעקב ליוסף שהיה למעלה מיוסף וכמ"ש וישתחו ישראל על ראש המטה כו' שזהו המשכה וירידה מבחי' מוחין דאו"א בז"א שהוא יעקב בחי' ת"ת כענין כורע בברוך בשמ"ע מלמעלה למטה להמשיך שפע למקבלים ע"י בחי' יוסף בחי' יסוד שהוא עיקר המביא לידי גילוי למקבלים כידוע וזהו שהיה השתחואה זו ליוסף דוקא מלמעלה למטה וכמ"ש השמש כו' משתחוים לי מלמעלה למטה כמו משל הרכנת הראש דאדון לעבד וגם כאן היה בחי' ירידה מגבוה לנמוך מיעקב ליוסף בחי' יסוד שזהו מגוף לברית להביא השפע למקבלים כו' וזה שאמר לו יעקב הבוא נבוא אני ואמך כו' ועכ"ז ואביו שמר את הדבר כו' וד"ל. אך אין זה מתיישב עדיין דמה זה שתמה יעקב בהשתחואה זו שאמר הבוא נבוא כו' להשתחות לך ארצה מאחר שהשתחואה זו היא מלמעלה למטה בדרך ירידה והמשכה מיעקב ליוסף כנ"ל שאין כל חדש בזה כלל כמ"ש אלה תולדות יעקב יוסף כו'. אך הענין הוא דבאמת היה גם בהשתחואה דיעקב ליוסף בחי' הביטול ממש כמ"ש השמש והירח משתחוים לי ממש וכמו שהי' דכתיב וישתחו ישראל על ראש המטה ואמרו שחלק כבוד למלכות כו' וראי' ממה שגער בו יעקב ואמר הבוא נבוא אני ואמך להשתחות לך ארצה כו' ועכ"ז היה השתחוואה זו מלמעלה למטה להמשיך מ"ד מבחי' המקיפים דכתר ביוסף צ"ע כמ"ש ברכות לראש צדיק כו'. וביאור הדבר ידוע ששרש בחי' יוסף למעלה מבחי' יעקב והוא מה שהוא בבחי' שרש ומקור להתיקון דשם מ"ה דאצי' שהוא בחי' יעקב דהיינו שהוא בחי' מלך השמיני הדר כו' שהוא שם מ"ה החדש דא"ק כו' וע"כ נק' יוסף בן פורת כו' אותיות תופר ופותר שהיה פותר חלומות שהוא המתקן ומברר לבחי' התוהו שהן החלומות שהולכים אחר הפה שרש ומקור דתיקון שהוא יוסף דוקא שכאשר פתר כן היה כו' וזהו גם בכל גלות שנק' שינה כמ"ש אני ישינה בגלותא וכן אמר היינו כחולמים ויוסף צ"ע הוא הפותר חלומות להעלותם למעלה מעלה לעשות מהם צירופים טובים ומתוקנים בריבוי תולדות לאין שיעור כלל וע"כ נק' פורת לשון מפרה ומרבה (כמשי"ת ע"פ בן פורת יוסף כו') וזהו בן פורת עלי עין דחכ' דתיקון למעלה ממנו להיותו שרש ומקור לכח החכ' דשם מ"ה דתיקון כידוע וז"ש למחיה שלחני אלקי' להחיות לכם לפליטה גדולה כו' וע"כ השתחואת יעקב ליוסף על ראש המטה (שהוא כתר מל' ששכינה מראשותיו של יעקב כו' ומטתו של יעקב היתה שלימה כו') שחלק כבוד למלכות לבחי' מלך הח' הדר שהוא שרשו של יעקב שמקבל ממנו למעלה אך בירידתו למטה הוא מקבל מיעקב בחי' ת"ת והוא בחי' יסוד צ"ע וכמ"ש אלה תולדות יעקב יוסף כו' שנק' גוף וברית אבל כל התולדות דיעקב ע"י יוסף דוקא מטעם הנ"ל וד"ל. ועכ"ז היה בהשתחואה דיעקב ליוסף בחי' ירידה והמשכה מלמעלה למטה להמשיך לו ברכות עליונות מבחי' המקיפים דפנימית הכתר כמו שאמר לו ברכות אביך גברו על ברכות הורי כו' וגם אמר עליו מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל להיות כח ועוז ליחוד מ"ה וב"ן שנק' אבן ישראל כו' ריא, גוד"ל. וזהו ענין ההפרש בכלל בין חלום הראשון במאלמים אלומים עם השבטים לחלום השני דשמש וירח וי"א כוכבים משתחוים לי כו' דהשתחואה דאלומים שהם לאלומות יוסף היה מלמטה למעלה בביטול המציאות ממש להיות בבחי' אין ומ"ה דאצי' ממש כדי להמשיך להם מבחי' מ"ד דאור הזרוע לצ"ע ממקור החסדים העליונים דכתר להיות בהם בבחי' או"פ ממש וכמ"ש אור זרוע לצדיק שהוא צ"ע דיוסף ולישרי לב שמחה ממש שהן השבטים שע"ז אמר ששם עלו שבטים שבטי י"ה (וכך הוא בכל דור בעליות התפילות דכלל נש"י בי"ב שערים שלמעלה לקבל מצ"ע כו') וזהו שהיו השבטים צריכים לעבודת הבירורים דרפ"ח כו' לאלם אלומים בשדה שבהעלאת מ"ן שלהם גרמו להמשיך בבחי' או"פ לבד אבל יש עוד העלאה שגורם המשכות המקיפים העליוני' שא"א שיבואו בכלי כלל וא"צ להעלות לשם בבחי' עבודה דברורים כלל בשד"ה העליונה כי במקיפים העליונים דכתר שם הוא למעל' מבחי' הבירורים דרפ"ח כו' וזהו שלא היה צריך יעקב לעבוד עבודת הבירורים להיות במאלמים אלומים כמו השבטים מאחר שהיה שרש יעקב בת"ת דאצי' ולא היה העלאה שלו רק להמשיך המקיפים העליונים דכתר עצמו שבשביל המקיפים א"צ העלאת מ"ן בבחי' עבודה כלל אבל בחי' ההשתחואה בבחי' ביטול הפנימי דמ"ה דח"ע היה גם יעקב צריך לגבי יוסף וכמו שאמר שחלק כבוד למלכות מלך הח' כו' וגם זה הי' רק כדי לעורר בעצמו בהשתחואה זו בחי' ההמשכה והירידה דמקיפים עליונים מלמעלה למטה שישכנו ביוסף כענין כורע בברוך בהשתחואה שמלמעלה למטה כנ"ל ונמצא היה בהשתחואה זו ב' הפכים מלמטה למעלה בבחי' ביטול מטעם הנ"ל ומלמעלה למטה להמשיך המקיפים העליונים כנ"ל וד"ל (וזהו כענין מאמר דהקב"ה מתפלל מאי מצלי יה"ר מלפני כו' שזהו לעורר בעצמו ממקור הרצון כו' כך יעקב התפלל לעורר בעצמו בהשתחואה זו שירד אור המקיפים ממקור הברכות ליוסף שראוי לכך מצד שהוא שרש ומקור לבחי' התיקון דיעקב וכמ"ש מידי אביר יעקב משם כו' כנ"ל וד"ל) אבל השבטים היו צריכים לעבודת הבירורים לאלם אלומות בשדה העליונה בחי' שם ב"ן דאצי' כדי להמשיך להם בחי' או"פ (וגם יוסף היה במאלמים אלומים כמ"ש והנה קמה אלומתי כו' (ויעקב לא היה במאלמים אלומים כמשי"ת) אך העלאה שלו היה למקורא דכולא עד אין שיעור למעלה בעצמות ממש כמ"ש למעלה בענין אין כמוך באלמים בזמן הגלות דאסתלק לעילא כו') וזהו ההפרש בין חלום דמאלמים אלומי' דשבטים שהי' העלאת מ"ן בשביל המשכות או"פ דז"א במל' שהן כנ"י ובין חלום השני דשמש וירח וי"א כוכבים כו' שהשתחואה זו להמשיך מלמעלה למטה בחי' המקיפים העליונים דאו"א דאצי' והן שמש וירח וי"א כוכבים שנק' שבטי י"ה ממש והן נק' כוכבי אור דשמש שהן בבחי' המקיפים דבינה כמו הללוהו כל כוכבי אור כו' וכולם היו משתחוים ליוסף צ"ע להמשיך לו ברכות המקיפים דכתר עצמו כמ"ש ברכות לראש צדיק כו' וד"ל. ונמצא שיש ב' מיני העלאות א' כדי להמשיך ריא, דמבחי' או"פ וזהו הי' אלומים דשבטים והב' להמשיך המקיפים שזה הי' השתחואה דיעקב כו' וזהו שאעפ"י שתמה יעקב וגער ביוסף ואמר הבוא נבוא אני ואמך להשתחות לך ארצה שזהו השתחואה מלמטה למעלה בביטול המציאות ע"ז גער בו ותמה מאד שא"א שהמשפיע יהי' מקבל מן המקבל שלו (שהוא כמו שאמרו עולם הפוך ראיתי עליונים למטה כשמואל דיתיב קמיה ר"י כו') שהשתחואה כזו לא שייך רק בשבטים דבריאה אבל עכ"ז ואביו שמר את הדבר שנכנס בלבו שיהיה חלומו זה ג"כ אמת ואמנם דוקא בבחי' השתחואה להמשיך לו מקיפים עליונים כנ"ל וז"ש ואביו שמר את הדבר וידוע הכלל דכל בחי' שמירה הרי הוא בבחי' המקיפים דוקא (שמצפה ושומר הדבר במחשבתו להוציא הדבר מן ההעלם לגילוי וכמו ונוצר חסד לאלפים כמ"ש במ"א וד"ל):

(טז) ולהבין בתוס' ביאור מ"ש והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי כו'. הנה יובן ע"ד הנ"ל בהשתחואה דשמו"ע באמרו ברוך אתה הוי' שכורע בברוך וזוקף בשם כידוע שיש בזה ב' השתחואות מלמטה למעלה ומלמעלה למטה והא בהא תליא דוקא כנ"ל והכל ענין אחד כו' והטעם הוא כידוע הכלל שא"א להיות המשכה עליונה מאין ליש מאור זרוע לצ"ע כ"א ע"י הביטול מיש לאין בתחלה כחטה שנקלטה בארץ שיכול כח הצומח להתלבש בה להצמיח בה חטים רבים לפי שזהו שעולה כח הצמיחה שבחטה לכח הצומח שבארץ הכללי הוא כמו העלאת מ"ן להמשיך מכח הצומח הכללי להצמיח בריבוי יותר שזהו מאין ליש כו' (וכך הוא בהעלאת מ"ן דנוק' לגבי דכורא כמ"ש אשה כי תזריע דוקא במ"ן שלה בבחי' ביטול והתכללות במ"ד אז יומשך במ"ן כח המוליד דדכורא וילדה כו') אבל אם אין העלאת מ"ן מן המקבל למשפיע לא יוכל להיות המשכה כלל מן המשפיע (וזהו ענין אתדל"ת דוקא שמעורר אתדל"ע כמ"ש יעננו ביום קראנו וכן יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך דוקא משום דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח וכמ"ש אם ישים אליו לבו כו') וזהו ג"כ הטעם שכורע בברוך בבחי' ביטול העצמות מכל וכל כדי שעי"ז יהי' בחי' המשכה משם הוי' לאתה בחי' המל' וזהו זוקף בשם שהזקיפה הוא המורה בחי' המשכות המוחין שבראש למקבל דלית ליה מגרמיה כו' שהוא בחי' השתחואה עליונה שמלמעלה למטה כנ"ל אבל א"א כ"א ע"י השתחואה שמלמטה למעלה דוקא מטעם הנ"ל וזהו ג"כ ענין ותשתחוינה לאלומת"י כו' (דבחי' השתחואה עליונה שלו היינו מ"ש והנה קמה אלומתי וגם נצב"ה שזהו כמו כורע בברוך וזוקף בשם מלמעלה למטה והזקיפה בשם הוי' זהו שאמר והנה קמה אלומתי וגם נצבה שכארז בלבנון ישגה (בימות המשיח דכתיב ביה וגבה מאד כנ"ל) ותשתחוינה לאלומתי זהו השתחואה שמלמטה למעלה כמו בראי' דג' רגלים שעולים ומשתחוים בעזרה בפישוט ידים ורגלים כמ"ש ג' פעמים בשנה יראה כו' את פני הוי' שהוא בחי' יוסף צ"ע למעלה כו') (ומ"ש והנה תסובינה אלומותיכם זהו כמ"ש לע"ל הנני בורא חדשה בארץ נקבה תסובב גבר כו' שבחי' ריב, איוסף הוא צ"ע בחי' משפיע והאלומות דשבטים הן בחי' מקבל בבחי' ב"ן דנוק' וע"כ תסובינה כו' (כנקבה שתסובב גבר בתחלה בחופה קודם היחוד ואח"כ מתייחדת עמו בהעלאת מ"ן והמשכת מ"ד כו' וזהו ותשתחוינה אחר ותסבינה כו') וכמו סיבוב הגלגלים והאופנים וחיות הקדש כו' שהן בבחי' עגולים דתוהו שהיו כאופן בתוך האופן כו' שבחי' הביטול והשתחואה שלהם בבחי' עיגול הסובב כולו כאחד דוקא בלי סדר והדרגה מראש לסוף כציור אדם במוח ולב כו' כמ"ש במ"א שיש בזה יתרון מעלה בשרשן בתוהו לפני בחי' התיקון דאדם כו' וז"ש לע"ל יהי' חדשות שנקבה בחי' ב"ן דתוהו יהי' למעלה ממ"ה דתיקון ולכך נקבה תסובב לגבר שם מ"ה המשפיע והוא בבחי' ס"ג שע"ז אמר א"ח עט"ב ולכך נק' אופני הקדש בלא וי"ו כו' וכך היה כאן דאבות סימן לבנים לע"ל שאלומות דשבטים תסבינה ואח"כ תשתחוינה כו' וסיבוב זה יעלה לע"ל למעלה מבחי' המשפיע שהוא בחי' שם מ"ה בחי' יוסף כמשי"ת בסמוך במ"ש ששם עלו שבטים כו'). ויובן דבר זה בתוספת ביאור למה לא היה המשכת מ"ד דיוסף רק ע"י העלאה דשבטים בתחלה עפ"י מ"ש בזוהר דלית ברכתא שריא באתר רקניא פי' ברכתא היינו המשכות המקיפים דמשפיע לא שריא באתר רקניא כשאין כלי למטה המחזיק ברכה לקבל השפע שאין כאן מקום שיחול בו הברכה להיכן ימשך השפע והברכה עד"מ כאשר אין אדם עושה שום מלאכה כלל בבית אין במה שישכון בו הברכה שהרי אמר וברכך ה' בכל אשר תעשה דוקא שגם מעט הוא מה שעושה יוכל לשכון ברכה במעשה זו אבל לא כשאינו עושה כלום שאין כלי כלל לקבל הברכה וכמו"כ בהעלאת מ"ן דמקבל למשפיע כתלמיד לרבו שצריך שיכין כלי שלו שיהי' במה להתקבל השפע כדי שיהי' למשפיע ענין קצת התלבשות והתחברות אל המקבל בדבר מה שמעלה אליו כדי שיהי' במה להתאחז ולהתעכב למטה ואז יושפע לו רב טובו וחסדו למעלה מהגבלת הכלי הרבה (כענין אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה מלמעלה כו') אבל כשלא הכין המקבל שום כלי שנק' אתר רקניא לגמרי אין להמשפיע במה להתלבש ולהתאחז בו כלל איך ירד רב טובו להשפיע כשאין מקבל כלל כו' (וכמו ביגיעת כלי המוח ללמוד ישכון בו הברכה לקבל יותר מהגבלת הכלי שלו וכה"ג בתפלה בהתפעלות המוח והלב בבחי' ביטול היש לאין כחטה שכלה בארץ כנ"ל כן יומשך עליו מאור העליון דבחי' צ"ע רוב ברכה ושפע כו') וכמו"כ יובן גם כאן בענין השבטים שהיו מאלמים אלומים בבחי' העלאת מ"ן מבירורים דרפ"ח כו' כנ"ל שאם לא היה בחי' כלי הכנה בהעלאת מ"ן שלהם לא היה שייכות להיות התחברות והתקשרות דמ"ד דיוסף בשבטים דהיינו בעולמות דבי"ע כלל אך כשהשבטים הכינו בחי' הכלים בהעלאת מ"ן שלהם (כמו בתפילה ותומ"צ ותשובה וצדקה שישראל עושים בכל עת וזמן כו') באלומות שעשו בשדה העליונ' שלהם שאז יש במה להתקשר ולהתלבש קצת מאור העליון דאור הזרוע לצ"ע בחי' מ"ד אז יוכל המשפיע בחי' צ"ע להוריד ולהמשיך להם רב טובו הרבה ריב, ביותר מכפי הכלים שלהם והוא מבחי' עצמי' אוא"ס שלמעלה מן האצי' שנק' ברכת ה' היא תעשיר (כמו בכל אשר עשה יוסף צ"ע שהי' ה' מצליח בידו בברכה בלי גבול כלל) וכמו בזיווג זו"נ כאשר אל אישה תשוקתה אזי מעוררת תאובתא כו' להשפיע מ"ד במ"ן שלה ממש כו' אבל כשלא היתה מעוררת כו' שאין כלי לקבל אזי יסיח דעתו לגמרי ואין בו רצון להשפיע כלל (וכמו בתלמיד לפני רבו כשאינו מעלה מ"ן בתשוקה לקבל שאין הכנת כלי שיעורר המשפיע להשפיע אזי אין בו רצון ותענוג להשפיע כי אין במה להתלבש רצון ותענוג דמשפיע להשפיע) וכך הוא בתשוקה דכנס"י שנק' אשה יראת ה' בהכנת הכלי לעורר לבחי' ז"א שיהי' תיאובתא כו' וזה הי' העלאת מ"ן דשבטים בהשתחוואה דאלומות שהן היו מעלמא דנוק' ותיאובתא דנוק' לגבי דכורא כו' כנ"ל והכינו בחי' הכלי לעורר המשכת מ"ד ביחוד העליון כו' ואם לא הי' מאלמים אלומים ומשתחוים לאלומה דיוסף לא הי' מתעורר צ"ע להמשכת מ"ד כלל וד"ל וכמו בזמן הגלות שהשכינה בגלות בע"ש דנוגה וכמ"ש ובפשעכ' שולחה אמכם דאתתא אתתרכא מבעלה שאז אין העלאה דכנ"י בתו"מ ותפלה עולה כלל למעל' ואז אין התעוררות למעל' במשפיע ליחוד כלל וכמ"ש בזוהר דקוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא (והוא ענין השאגה ששואג על כל משמר כו') (ועכ"ז יש יחוד קוב"ה ושכינתיה בכל מצוה שעושין בזמן הגלות ג"כ משום דגם בחי' צ"ע בחי' יסוד גם הוא בגלות בבחי' ההעלם כמשי"ת בדרוש דבן פורת יוסף כו') וזהו שהאבות סימן לבנים בחלום דאלומות הזה שמזה יכול להיות יחו"ע במצות כל זמן הגלות וד"ל:

(יז) ויאמרו לו אחיו המלך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו. הנה באמת יש להפליא על טעות השבטים ביוסף איך לא הכירו והשיגו בגודל מעלתו מאחר שראו לאביהם שאהב אותו ביותר והאבות הן המרכבה שהרי אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כו' ואיך יפלו נשמות גבוהות כאלה בקנאה ושנאה ח"ו ולמה ומאיזה טעם שנאו אותו וביותר על חלומותיו ודבריו שהוסיפו שנאה בלבם כו'. אך הנה ידוע בספרי הקבלה בשרש השבטים שהן בי"ב גבולי אלכסון והיו השבטים סבורים בעצמם בשרש נשמתם שהן בי"ב ג"א דאו"א שהן מדות דחו"ב שנק' או"א עילאין כמו שהן למעלה עדיין מירידת המוחין דחו"ב במדות דז"א וז"ש ששם עלו שבטים שבטי י"ה פי' שבטים הן ענפי האילן שהן עולין כלפי מעלה בגובה יותר כך הן בחי' השבטים דאילן העליון שנק' אילנא דחיי כו' שמגיע ראש השבטים למעלה מעלה והוא בבחי' י"ה שהן חו"ב דאצי' וזהו ששם עלו שבטים בשרש בו"ק דאבא כמ"ש הביטו אל צור חוצבתם כו' וכמ"ש בזוהר ע"פ כי מראש צורים אראנו דת"ר אלף דכנ"י הוא בו"ק דאבא נתפשטו באימא עילאה כו' ולאחר שעלו שבטים להיות בחי' שבטי י"ה ממש באו"א עילאין כו' (שהן יש"ס ותבונה) אז יורדים ונמשכים להיות מוחין לז"א (שהוא ישראל זוטא) וזהו עדות לישראל דלעילא (שהוא בחי' ז"א) ועדות זו היינו בחי' מוחין דחב"ד ריב, גלז"א ואח"כ נמשכים ויורדים עוד למטה יותר להודות להמשיך אורות בכלים דז"א שנק' שם הוי' כו' (ופשט הכתוב משמע שזהו הכל בבחי' העליה ששם עלו שבטים דנוק' במדות דז"א דאצי' שבטי י"ה במוחין דחו"ב דז"א ועולים עוד למעלה להיות עדות לישראל דלעילא בחי' ישראל סבא ועולים עוד להודות לשם הוי' לאו"א עילאין שלמעלה מיש"ס ותבונה שנק' או"א תתאין כו' וד"ל). וא"כ הרי היו השבטים סבורים בעצמם שא"צ כלל לקבל שפע מיוסף אעפ"י שישראל אביהם אהב אותו ביותר להיותו בבחי' יסוד ז"א כו' כי גם הם בבחי' משפיעים כמוהו כי הן מעלמא דדכורא שהוא במוחין דז"א ולמעלה יותר כנ"ל וד"ל. ואמנם המה טעו בזה כי הגם שהאמת כן הוא בעלות השבטים בשרש שרשם כמו שהן למעלה באו"א עצמן שזה יהיה לע"ל דוקא שע"ז אמר ששם עלו שבטים כו' (דבחי' שם ב"ן דמל' יעלה למעלה בבחי' ס"ג דבינה וכמשי"ת בפ' ויגש אליו יהודה ובהפטרה דשם בענין עץ יוסף ועץ יהודה ריב, דכו') אבל עכשיו כמו שהוא בבחי' ירידה והשתלשלות העולמות הרי שרש השבטים רק בעולם הבריאה שלמטה מעולם הנאצל שהן י"ב בקר שעומדים תחת ים של שלמה כו' והוא בבחינת שם ב"ן דמל' דאצי' בבריאה וכאשר צריכים לקבל השפע העליונה א"א להם כ"א ע"י שיעלו תחלה להתקש' ביוסף בחי' צ"ע בהעלא' מ"ן אליו תחלה להיותו בבחי' יסוד ז"א כידוע וזה שהיה בלבם שנאה עליו על התנשאותו עליהם במעלה ומדריגה כ"כ והוא מ"ש ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו כו' וכוונתם כמו שיהי' לע"ל בימי המשיח בן דוד דבחי' המל' בחי' ב"ן תעלה למעלה משם מ"ה כו' וא"כ איך אפשר שמלוך תמלוך עלינו (ואביו שמר את הדבר כי בזמן הגלות נק' מלך הגוים בבחי' מקיף מרחוק כמו רם על כל גוים ה' כו' והוא מלך הח' כו' ולכך נק' בן פורת אותיות פות"ר ותופר כו' כמשי"ת בפ' ויחי):