וישב יעקב בארץ מגורי אביו

קצח, א(א) וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. וי"ל ענין הכפל שכפל לומר שני פעמים בארץ בארץ מגורי אביו בארץ כנען. הנה כתי' אתהלך לפני ה' בארצות החיים דמשמע מל' ארצות שיש ב' ארצות של חיים העליונים דהיינו שיש שני מיני כלים לאור החיים העליונים דחיים לשון רבים שהן בחי' ריבוי של אור וחיות האלקי העליון המתפשט בכמה מדריגות שונו' וכללותם המה ב' מדריגות ארצות החיים ב' ארצות ארץ עילאה וארץ תתאה כו' (והן שני מיני ג"ע געה"ע וגעה"ת כמ"ש במ"א שזהו מ"ש היושבת בגנים ב' גנים כו' והוא הנקרא אוצרות חיים כו' דארצות ואוצרות ענין א' הוא שהוא מקום קיבוץ האורות של חיים העליונים הכלולים בבחי' מל' דאצי' כו') וי"ל למה קורא אותם בשם חיים לשון רבים הלא הוא ית' מקור כל החיים העליונים וכמ"ש כי עמך מקור חיים כו' א"כ הל"ל ל' יחיד דווקא כמו לבי ובשרי ירננו אל אל חי וכן מלך יחיד חי העולמים שהוא בחי' אור חיות יחידי שהוא מקור כל החיים המתפשטים מעצמו' אא"ס שהוא אח"פ בתכלית וז"ש כי עמך מקור חיים כו'. אך הנה תחלה י"ל למה נק' ארץ ישראל בשם אר"כ בכל התורה הלא בא"י ז' אומות הכנעני והחתי והאמורי והפרזי כו' וידוע דגרוע שבכולן הוא כנען דחם אבי כנען הוא הגרוע שבבני נח שהוא בתוקף חום הגבורות קשות ביותר וקילל לכנען ארור כנען עבד עבדים כו' וא"כ זהו גנאי ולא שבח לא"י בזה כו' ומשמעות הענין שזהו לשבח דוקא דהיינו לאחר בחי' התיקון שנק' א"י ע"י תו"מ שעשו בה ישראל נק' א"י והוא מפני שהיתה תחלה נק' בשם ארץ כנען דוקא כו'. אך הענין הוא כידוע בענין אזלעו"ז עשה קצח, בהאלקים כו' דמובן מזה להיפוך ג"כ דכל מה שיש בסט"א יש דוגמתם ממש בבחי' הקדושה האלקי' כמו לבן ועשו דק"נ יש דוגמתם בסט' דקדושה בחי' לבן הע' דקדושה ועשו העליון ששרשו בבחי' התוהו שקדם לבחי' התיקון כו'. וכך הוא בפרעה וג"ש דק"נ שר המשקים ושר הטבחים ושר האופים (שהן קנה וושט וורידין כמ"ש בפ' מקץ) יש ג"כ כדוגמתם בבחי' הקדושה בבחי' הכתר והתחלקות ג' קוין כו' (כמ"ש שם באריכות). וכך יובן בענין נח וג' בניו שם חם ויפת שמאלה נפצה כל הארץ אחר המבול כו' שיש דוגמתם בבחי' הקדושה בשרש נח איש צ"ע שהוא בחי' יסוד אבא שמוליד ג' מדריגות שהן ג' מדות דחג"ת דקדושה והן בחי' ג' גווני קשת כו' חיוור וסומק וירוק כו' שמג' אלה נמשך כל פרטי ההשתלשלות מאצי' לבי"ע (כמו שמג' בני נח אלה נפצה כל הארץ למטה כו'). אך בסיבת שבה"כ שירדו כל העולמות ע"י חטא עה"ד דאדה"ר כידוע ירד האור ושפע האלקי' בצמצום וירידה אחר ירידה עד שאזלעו"ז עשה האלקים כו' שהן היכלות ועולמות דק"נ דבי"ע שנתגשמו מאד בתערובת הרע הגשמי עד שק"נ דעשי' רובו רע ומיעוטו טוב והן ג' מדות חג"ת דק"נ שהן באי' למטה שמאלה נפצה כו' לכל ע' אוה"ע. והנה בחי' חם אבי כנען הוא בבחי' הגבורות דק"נ (שבסט' דקדושה הוא בחי' קו השמאל דבחי' גבורות עליונות דקדושה כו') וידוע בזוהר ובסה"ק שבקו השמאל דגבורות עליונות דקדושה ירד האור ונשתלשל למטה מטה ביותר בהתגברות תוקף הגסות ושמרים דגבורות קשו' דק"נ והוא ענין חם אבי כנען דק"נ שמלא גבורות קשות ביותר ויונקים ממ"ח צירופי' האחרונים דשם אלקים בבחי' החיצוני' ואחוריים שנק' אלקים אחרים כו' והוא חום קצח, גאש זרה דתאוות החומרי' ששרשו בקליפה הרוחני' שנק' שר של זנות שזהו תועבת מעשה ארץ כנען שהוזהרו ע"ז בכמה מקומות בכתובים והיינו ג"כ נש"ט דקליפת מצרים כו' וד"ל. אך בבחי' התיקון ומיתוק ובירור דגבורות הקשות וגסו' דכנען להיות כמו שהן בבחי' שרשם הראשון קודם השבירה ונפילה שהוא בחי' גבו' דקדוש' העליונות דאצי' ע"כ נק' ארץ כנען דקדושה שהוא בחי' גבורו' קדושו' שבמל' דקדושה למע' וכאשר נמתקו גבורו' קדושות דמל' שמלאה גבו' עליונות בחסדים עליונים דאצי' שנקרא מי החסדים דמ"ד ע"י המשכות דתו"מ שנעשו בארץ ע"י ישראל דוקא אז נק' א"י וקודם שנמתקו הגבורות בחסדים נק' ארץ כנען דקדושה כו' וד"ל:

(ב) ולהבין זה איך שייך ל' שם ארץ כנען בבחי' הקדושה כו'. הנה ילה"ק תחלה שיש עוד פי' בתיבת כנען שהוא ל' סוחר כמ"ש כנען בידו מאזני מרמה כו' וכמו ולא יהי' עוד כנעני כו' וכמו אשר כנעני' נכבדי ארץ כו'. ולהבין הטעם שנק' ארץ כנען ע"ש סוחר דוקא הנה כתי' טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה כו' וקאי על ענין גלות השכינה בע"ש דנוגה דעשי' שנק' לילה שלא יכבה נרה לפי שטוב סחרה כו'. והענין יובן עד"מ הסוחר הגשמי שמפזר כל מעותיו לקנות סחורה הרי פיזר כל מעותיו והוציאם ולא נשאר בידו כלום והגם שיש בידו סחורה רבה לא ידע בנפשו אם ימכור אותה ונמצא נפשו מרה לו ביותר כי חייו תלויים לו מנגד ונק' פיזור הנפש שכל נפשו פיזר במו"מ זה כי הוציא כל כספו וזהבו ונשאר ריקם מכל ולא ידע אם יבאו לידו במזומן כו' ואמנם כוונתו הי' בפיזור זה רק שירויח הון רב כסף וזהב בכפלי כפלים ממה שהוציא וכשימכור הסחורה ביוקר ונשלם כוונתו במכירת הסחורה שלו ביוקר גדול בכפלי כפליים ממקח שקנה אז מהרויח גדול שהריוח תשוב נפשו אליו ברוב עונג ושמחה יתירה ותתנחם נפשו על הצער הגדול ופיזור הנפש שהי' לו בתחלה כנ"ל וכך הוא בזורע תבואות השדה שנאמר הלך ילך ובכה נושא משך הזרע פן תרקב הזרע ויאבד הקרן ואח"כ בא יבא ברנה נושא אלומותיו כי כלום אדם זורע קב אלא להוציא כמה כורין וכמו הפיזור סך מעות במו"מ שכוונתו להרויח הון גדול דוקא כנ"ל. והנמשל מכ"ז יובן ג"כ באור הזרוע לצ"ע מאוצר הנשמות וניצוצו' הקדושה שיבאו למטה בגופים גשמיי' ויהיו הנשמות בעול שעבוד פרנסה חיי הגוף רחיים בצוארו כל ימיו וכל נפשו ורוחו נתפזר בהבלי חיי עוה"ז בכל צרכיו הגשמיי' במזון ולבוש וכה"ג אך בכ"י ויום האדם מתפלל בכוונה ברוחו ונשמתו בכל לבו ומעלה את כל אשר פיזר נפשו בגשמי' באכילה ושתי' ועסק פרנסה ועולים כל חלקי הטוב הגנוז בהם למע' להוסיף אור גדול בנשמתו ורוחו האלקי' הרבה יותר מאור האלקי שבשרש נשמתו למע' מאור הזרוע לצ"ע כו' מטעם שנפלו בק"נ מרפ"ח ניצוצים דתוהו שהוא למעלה מבחי' התיקון כו' שזהו יתרון האור הבא מן החושך דוקא וכמ"ש העם ההולכים בחושך דק"נ ראו אור גדול כו' ע"י תשובה אמיתי' בלב נשבר ובתפלה בכוונה ומע"ט כו'. וכך הוא בכללות נש"י שנתפזרו בין אוה"ע שצדקה עשה קצח, דה' בזה לפי שמשעבוד הגליות בלחץ ודוחק נשבר לבם בתשו' ותפלה ותו"מ עי"ז מעלין כל ניצוצי' הקדושים שנפלו בע"ש דנוגה שמושלים על ישראל שהוא ענין גלות השכינה באוה"ע כמו גלו לאדום שכינה עמהם ובגלות מצרים שאמר ליעקב אנכי ארד עמך מצרימ' כו' ושם נעשה לגוי גדול מהעלאת הניצוצים שנפלו בשר של מצרים וילדו ס"ר נשמות שזכו לקבלת התורה פב"פ וכך הוא בכל גלות וכמ"ש לע"ל אז יאמרו בגוים דוקא הגדיל ה' לעשות עם אלה הנשמות לפי שמהם הי' הגדלה זו כמ"ש במ"א (בפ' שמות) וז"ש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו שמל' דאצי' שנק' אדם דקדושה בגלות באדם בליעל דק"נ לרע לו להוציא ממנו כל הטוב שנפל בו ע"י שבה"כ וכמ"ש חיל בלע ויקיאנו כו' וד"ל. וכך בכל דור נזרעו ניצוצו' דקדושה בשיעבוד הגלות דשכינה שהן כנ"י בע"ש דנוגה והוא כדי להעלות ולהוציא מהם הון יקר ורב בכפלי כפלים ממה שנזרע ונבלע בהם והן כל הרפ"ח ניצוצים דתוהו שהן בשרשם בבחי' מעלה ומדריגה גבוה מאוד נעלה מבחי' אור הזרוע לצ"ע דבחי' התיקון כו' (וזהו נבלע ישראל בגוים כו' כנ"ל אבל לאחר הבירור דחושך דק"נ ע"י תו"מ ותשובה ותפלה נאמר קודש ישראל לה' כל אוכליו יאשמו כו'). וזהו טעמה כי טוב סחרה כו' שכל הנ"ל דומה לסוחר שמפזר מעותיו כדי להרויח הון רב כנ"ל כך הוא בענין גלות השכינה בע"ש דנוגה ובנש"י בגופי' שנזרעו מצ"ע דאע"פ שהלך ילך ובכה נושא משך הזרע כו' כפיזור נפש דסוחר שהוציא כל מה שבידו אבל בא יבא ברנה כו' שמרויח הון גדול יותר ממה שהוציא והוא כל בירורי' דרפ"ח כו' שיוציאו מע"ש שהן אורות העליוני' ביותר מגוף אור הזרוע כו' וז"ש כי טוב סחרה שהוא ע"י המשכת האור דתומ"צ שנק' סחרה דתו' דבחכ' אתברירו לברר לעה"ד טו"ר שאז לא יכבה בלילה גם בזמה"ג שנק' לילה לא יכבה נר דתו' כו' ולא עוד אלא שיגיע מזה המסחור שנתפזרו הניצוצי' ואורות עליוני' בכנ"י בגלות בחומר שיעבוד הגוף עד שכמעט נשארו ריקם מכל וכל ריוח גדול מאד שאין לו שיעור למע' שלא היה כמוהו אף בזמן שבהמ"ק היה קיים בגילוי שכינה בהיכל ק"ק וקרבנות כו' והוא מה שעי"ז דוקא יזכו לימוהמ"ש שיהי' אז גילוי אלקות עין בעין יראו כו' כמ"ש ומלאה הארץ דעה את ה' כו' וכתי' ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו' ובמשיח כתי' ישכיל עבדי כו' וגבה מאד כו' שלא הי' מדריגה גבוה כזו גם במ"ת וגם קודם חטא אדה"ר שהיה בג"ע בשלימות המעלה הנה לימוהמ"ש יהי' שלימות המעלה יותר כי יזדככו כל העולמות וגם בעוה"ז השפל יבוער רוח הטומאה לגמרי ובלע המות כו' שלא הי' זה גם במ"ת שהי' חירות ממ"ה אבל לאחר חטא העגל חזר זוהמא של נחה"ק לשלוט בהם וגם בימי שלמה דקיימא סיהרא שהוא בחי' המל' בשלימותה הי' עכ"ז יניקה גדולה לאוה"ע וגם שלטו בו יניקת החיצוני' כו' וא"כ אין שלימות דימוהמ"ש יבא כ"א מחמת שיעבוד הגליות דוקא (כידוע שהגלות נק' עיבור כמו שא' כמו הרה תקריב כו' וכמש"א במשנה אפי' בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה כו' והגאולה נק' לידה כו') וכמ"ש העם קצט, אההולכים בחושך הגלות דוקא ראו אור גדול בימוהמ"ש והיינו מטעם הנ"ל שנמשל הגלות למסחור שמרויח בו הון רב הרבה יותר ממה שהוציא כנ"ל כן מרויחים כנ"י תכלית השלימות דימוה"מ וכל הנחמות שיהיו לע"ל כתחה"מ ועוה"ב הכל מצד שיעבוד הגליות דוקא מטעם כל הנ"ל וד"ל. וזהו ונוגשיך צדקה פי' ממה שנוגשי' ולוחצי' אותך אוה"ע מרויחים בנ"י תכלית השלימות של ימוהמ"ש ועוה"ב משום דבחי' פיזור הזה בגליות הוא שנק' צדקה צדק ה"א בחי' גילוי אור הזרוע לצ"ע במל' כמ"ש כי צדי' ה' צדקו' אהב כו' וכמארז"ל צדקה עשה ה' עם ישראל שפיזרן בין אוה"ע ואו' זורע צדקות בגלות מצמיח ישועות לע"ל וכן א' זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד שהקצירה בריבוי בכפלי כפליים לאין שיעור מן הזריעה דכלום זורע קב כו' וז"ש ונוגשיך בגלות זהו צדקה הזרועה וקצירתה יהי' לע"ל כנ"ל וד"ל. וזהו כנען בידו מאזני מרמה כו' פי' עד"מ הכנען הסוחר שמוכר הסחורה שלו ושוקל במאזני מרמה שמרמה בזה את הקונה ליקח ממנו דמים יתירים יותר ממה שהוציא עליו עד שמרוויח הרבה מאד כנ"ל כך כנ"י נק' כנען בזה"ג שמפזרים הניצוצו' דקדושה בע"ש דנוגה בכדי להשתכר ולהרויח הרבה לא"ש והוא תכלית השלימות שיהי' מזה בימוהמ"ש כמ"ש אז יאמרו בגוים דוקא הגדיל ה' לעשות עם אלה כנ"ל וד"ל. וז"ש בא אחיך במרמה ולקח ברכתך. דיעקב הוא בחי' שם מ"ה העליון שמתלבש בבגדי עשו שהו' לפזר הניצוצו' דקדו' בחלקו של עשו בגלות ועי"ז לקח כל הברכות מטל השמים ומשמני הארץ כו' וזהו בא אחיך במרמה כמו המרמה דסוחר שנק' כנען שבידו מאזני מרמה להרויח הרבה כנ"ל וד"ל:

(ג) והנה כתיב טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. פי' זהב וכסף הן בחי' אהוי"ר שכליי' או אהוי"ר טבעיי' ועצמיי' שבעצמות ופנימי' של הנשמה האלקי' כמו שהיא קשורה ודבוקה במקור חוצבה למעלה כמו בג"ע שצרורה בצרור החיים את ה' ממש בהתקשרות עצמיי' באה"ר בתענוגי' להתענג על ה' ממש בתענוג העצמי בעריבות מתיקות ידידות עוז כו' (וכמו רשב"י שאמר בחד קטירא אתקטרנא כו' בי' אחידא בי' להיטא פי' בהתקשרות קשר אחד נתקשרה אור נשמתו בי' אחידא באה' הנמשך כמים בכוסף וחושק נפלא שנקרא אה"ר בתענוגי' בי' להיטא ברשפי אש שלהבת י"ה כו' והן בחי' חו"ג שבתענוג העצמי כידוע) והוא בא בב' מדריגות שבתענוג בחו"ג באה"ר בתענוגי' שנק' כסף כמו נכסוף נכספת וכמו נכספה וגם כלתה נפשי כמו שהנשמו' נהני' מזיו השכינה בג"ע (וכמו בתפלת השבת דכתיב אז תתענג על ה' כו') והזהב הוא בחי' רשפי אש התענוג להכלל בעצמו' כניצוץ הנמשך ועולה מאליה להכלל בשלהבת (וכמו בי' להיטא כו') והוא הנק' שעשועי' עצמיי' שהוא בחי' גבו' רשפי אש התענוג ובכלל הן בחי' רו"ש שבעצמו' הנשמה בבחי' יחידה שבה דוקא שלמעלה מן האוי"ר שבחו"ב שנק' דו"ר שכליי' אלא הן טבעיי' ועצמיי' ממש (והיינו בחי' תענוג הנעלם שלמעלה מתענוג המורגש שבא בשכל שא"א לידבק במח' במהו"ע ית' ממש דלמחתב"כ אמנם בחי' תענוג הנעלם הזה הוא שבא דוקא במורגש וכמ"ש קצט, בנכספה וגם כלתה נפשי ממש וכשמתיישב בו דוקא זהו בחי' העדן דעוה"ב שנא' בו להנחיל אוהבי יש שהן בחי' ת' עלמין דכסופין דנהרין לצדיקי' בעוה"ב והן ד"מ שקל כסף עובר לסוחר כמ"ש בפ' וישלח) וזהו שנק' אלפי זהב וכסף דאלפי' בכתר ומאות בחו"ב כו' וכמו אאלפך חכ' כו' שזהו בחינת אהוי"ר שבפנימי' התענוג ורצון קודם שבא לבחי' חו"ב שהארת הכתר בחו"ב נק' אולפנא שהוא הלימוד שע"פ השכל שנק' דו"ר שכליים אבל מ"ש אלפי הוא לשון לימוד ורגילות כמו בטבע העצמי' דנשמה כמו שהיא דבוקה למעלה במקורה בבחי' מל' דאצי' מקור כל הנשמות דהיינו כמו שהיתה הנשמה האלקי' למודה ורגילה בהתקשרות תענוג העצמי הנ"ל וכמו וכל בניך למודי ה' שא"ז לימוד שכלי בהשגה אלא לימוד ורגילות בעצם ממש כנ"ל שלמעלה מן ההשגה לגמרי כו' שיש גם עכשיו שהנשמות בגופי' יש להם מעין אהוי"ר זו בפנימי' ועצמו' התענוג והשעשועי' בכל תפלות השבת שמאיר מלמעלה על הנשמה שנק' נשמה יתירה כו' כמ"ש במ"א וזהו שנקרא אלפי זהב וכסף שהי' לנשמה קודם בואה לגוף בעוה"ז ועכ"ז א' טוב לי תורת פיך בעוה"ז יותר מכל אלפי זהב וכסף העליונים אע"פ שבירידת הנשמה בגוף נגרעה הרבה מבחי' אלפי זהב וכסף שהן אהוי"ר שבעצמו' התענוג מכמו שהיו בעודנה הנשמה קשורה ודבוקה למע' במקור חוצבה באלקי' חיים מחמת חומר חושך גסות הגוף עד שגם אהוי"ר הנולדי' מן ההשגה חולפים ועוברי' במעט רגע כו' עכ"ז כדאי הי' יריד' הנשמה לעוה"ז בגוף ללמוד ולשמור תומ"צ שזהו ענין הבירורים דעה"ד טו"ר בפו"מ שבחכ' דתורה אתברירו שהוא הנק' תורת פיך כמו כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו שזהו הלומד ע"מ לעשות להיות סו"מ וע"ט בפו"מ יותר מכל אלפי זהב וכסף שהי' לנשמה למעלה באוי"ר רו"ש בתענוג העצמו' כו' והוא מטעם ענין הנ"ל במשל הסוחר שמוציא כל כספו וזהבו במו"מ כדי להרויח הון רב יותר ממה שהוציא כו' וכך גם כאן כל גרעון אור אה"ר בתענוגי' שבא מצד ירידת הנשמה בחומר הגוף שזהו כמוציא אלפי זהב וכסף בפיזור כו' כדאי בשביל הריווח הגדול שבתורת פיך בעוה"ז שהוא בחי' ס"מ שעלה במח"ת כמ"ש סוף דבר כו' האלקי' ירא כו' (והוא אהוי"ר שנוגע רק למעשה להיות סו"מ וע"ט בפו"מ כו' שזהו נק' תורת פיך דגם דאורייתא בלא דו"ר לא פרחא לעילא וא"כ איך א' טוב לי תורת פיך כו' אבל דו"ר שבלימוד התו' לקיים למעשה בסומ"ר וע"ט פרחא לעילא יותר מכל אלפי זהב וכסף העליונים) וז"ש טוב לי לי ממש שהוא הפלאת התענוג העליון שבעצמו' א"ס ב"ה ממש מתורת פיך בעוה"ז יותר מאלפי זהב וכסף משום דנתאווה להיות לו ממש דירה בתחתונים באהוי"ר שבתומ"צ בעוה"ז יותר מכל התענוג העצמו' שבנשמה למע' מטעם ענין המסחור שבזה ירויח הון רב כל הון יקר העליון שבא מבירורי' דרפ"ח דוקא וכמ"ש טעמה כי טוב סחרה כו' כנ"ל וד"ל (ובמ"א מבואר (בפ' נח) בענין מ"ש מים רבים לא יוכלו לכבות את האה"ר העצמי' וגם אם יתן איש את כל הון ביתו שהרויח ע"י הבירורי' דתומ"צ בוז יבוזו לו באה' בחילוף קצט, גהאה"ר הזאת (והוא ענין התשו' שלמעלה גם ממע"ט כמשי"ת). והנה ארז"ל יפה שעה אחת בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב (שהוא בחי' העדן סתימאה תענוג הנעלם שבא הוא עצמו במורגש כנ"ל) וכן אנו אומרים תכלית חכ' תשו' ומע"ט כו' וי"ל מה זה שחיבר התשו' עם המע"ט בעוה"ז והקדים לבחי' התשו' למע"ט דמשמע שבלא הקדמת התשו' גם שיש מעשים טובים לא יוכל לומר שיפה מכל חיי העוה"ב ולפי הנ"ל בטוב לי תורת פיך ה"ז מע"ט לבד משום דסוף מעשה כו' והוא מטעם ענין המסחור כנ"ל. אך הנה באמת עיקר סיבת הריווח הגדול גם בעסק תומ"צ אינו בא רק ע"י התשו' שקדמה לה דוקא כי הנה עיקר ענין התשובה הוא בלב נשבר ונדכא באמת וצעקתו במר נפשו לשוב אל ה' באמת כו' שזהו בא מעומקא דלבא כמו ממעמקים קראתיך כו' וזהו תשובה תשוב ה"א שחוזר לשרשו ליכלל ולידבק במהו"ע ית' והנה הגם שמהות התשובה ג"כ תכליתה הוא שישוב אל ה' שזהו בחי' ההתכללות ודביקות בה' אמנם יש בה יתרון מעלה הרבה גם ממעלת הדביקות האמיתי' באה"ר בתענוגי' הנ"ל שהי' לנשמה תחלה במקור חוצבה בג"ע (שנק' אלפי זהב וכסף והוא התפעלות התענוג העצמי ברו"ש במורגש מן תענוג הנעלם דוקא כנ"ל) שעי"ז דוקא ניתוסף להנשמה אור האלקי מבחי' ומדריגה עליונה ביותר משהי' לנשמה תחלה עד שאין צ"ג באה"ר בתענוגי' יכולי' להגיע לזה כלל וכמו שא' שבמקום שבע"ת עומדי' צ"ג א"י לעמוד כלל (וראי' מנתן דצוציתא ומראב"ד שבכה ר' ואמר יש קונה עולמו בשעה א' כו' כידוע) שמוכרח לומר שע"י התשובה האמיתי' בלב נשבר מאד ומעומק קירות הלב ביותר יגיע לדביקות נפלאה מאד בעצמו' אלקו' מה שא"א להיות לנשמה בג"ע וגם לא בעוה"ב ולכך א' דיפה שעה א' בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב (והוא עיקר הריווח הגדול במסחור דעסק תומ"צ שהוא דוקא ע"י התשו' מקודם וע"כ אמר משיח יעשה לצ"ג בע"ת וגם משה לא זכה לתשובה רק קודם מותו כו' וע"כ גזרו או' דאם ישראל עושין תשו' נגאלין וא"ל אין נגאלין כו') ושרש הטעם לזה הוא כידוע דאין פנימי' ועצמו' א"ס ממש כמ"ש לאמיתתו מתלבש ושורה רק בבחי' אין האמיתי שהוא תכלית ביטול המציאות מכל וכל והוא דוקא בביטול פנימי' הרצון ותענוג שבנקודת הלב שנק' רעו"ד כמו ע"י תשובה אמיתי' מקרב ולב עמוק ביותר כמו ממעמקי' כו' וכן מן המיצר קראתי כו' שם דוקא הוא נתפס במהו"ע ממש כמו שהוא ולבד זה אינו נתפס בשום מח' וחכ' כמא' לית מחתב"כ אפי' מח' סתימא' שנק' שכל או רצון הנעל' שבבחי' אין ממש ושם הוא התענוג ורצה"פ שבבחי' אין שבא הוא עצמו במורגש כמו העוה"ב וג"ע כנ"ל גם בזה אינו נתפס מהו"ע ית' ממש מאחר שהתענוג והרצון הוא עכ"פ במציאות דבר מה ולמת"ב וא"כ אין זה דביקות האמיתי' דעיקר מצו' הדביקות הוא לדבקה בו ממש דוקא כידוע אלא צ"ל דעיקר הדביקות האמיתי' שמגיע במהו"ע ית' ממש אינו אלא ע"י התשובה דוקא להיותה בבחי' ביטול פנימי' של הרצון ותענוג בתכלית כנ"ל וד"ל. ולהבין ביאור הדברים הנה בזוהר א' דבע"ת קצט, דמשכי' לי' לקוב"ה בחילא יתיר פי' ע"י חילא יתיר משכי' שמעוררי' לבחי' מהו"ע ממש שלמעלה גם מבחי' סוכ"ע הכללי שמקיף לאבי"ע כו' ולמע' גם מגילוי אלקו' בבהמ"ק וגם למעלה מחיי עוה"ב כנ"ל והענין הוא כידוע בענין ב' מדריגו' דסומ"מ שז"ש כי ה' הוא האלקי' כו' והוא מ"ש אני ראשון ואני אחרון כו' דכל התהוו' העולמות דבי"ע מאין ליש הוא נמשך מבחי' המל' סודכ"ד שבאצי' וזהו ואני אחרון כו' וא"כ אין השגת הנבראים מגיע למעלה מבחי' המל' מקורם ולכך או' קדוש ה' צבאות כו' לפי שא"א להם להשיג רק בכח אלקי המהווה אותם מאין ליש אבל למע' מזה ע"ז א' לית מחת"ב כו' ואפי' בחי' סוכ"ע שלמעל' מהשפעה בעולמות מ"מ נק' סובב לעלמין בבחי' מקיף עכ"פ א"כ ג"ז הוא בכלל המשכה והשפעה רק שהוא בבחי' כלל אל הפרט כידוע וז"ש אני ראשון שכולל כל הפרטי' שנמשך בבחי' ממכ"ע והכלל עם הפרט א' הוא ממש וז"ש אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי כו' וכמו"כ כי ה' הוא האלקי' כולא חד ממש כו' ואמנם בחי' מהו"ע ית' ממש הוא למעלה מבחי' השפעה והמשכה לגמרי אף לא בבחי' מקיף כללי כידוע דבמהו"ע ממש לא שייך לומר לשון המשכה אף בבחי' סובב כו' וכמאמר שהי' הוא ושמו בלבד כו' ולכך אומר אתה הוא קודם כו' דאף לאחר שנברה"ע בכלל ובפרט שהן ב' מדריגות דסומ"מ א"ז שינוי כלל וכלל לגבי מהו"ע ית' ממש וכמ"ש אני ה' לא שניתי כו' מטעם שאין בחי' השפעה כללי' ופרטי' כנ"ל תופס מקום כלל וז"ש דלית מחתב"כ פי' אפי' מחה"כ דבחי' סוכ"ע כו' דבמהו"ע ממש אין שום מח' תפיסא אפי' מח' א' הכללי' שהוא בחי' מקיף הכללי הנ"ל וד"ל ולפי"ז הרי גם בהארת אור האלקי בגעה"ע וגם בעוה"ב שיהי' מבחי' מקיף דבחי' סובב הכללי אינו נתפס שם מהו"ע ית' ממש דלמחתב"כ כנ"ל וכן גם לא בבהמ"ק כו' רק ע"י תשובה עילאה מעומקא דלבא בביטול עצמו' נקודת הרצון מכל וכל כנ"ל יגיע הביטול האמיתי הזה שבא מקירות הלב בלב נשבר ונדכא מאד לעורר לבחי' מהו"ע ית' ממש שיהי' נתפס בזה דוקא אשר אינו נתפס בשום מח' אפי' במחה"כ כו' וגם לא בעוה"ב כמא' אין זולתך לחיי העוה"ב כו' רק עומק ביטול עצם הנפש דבע"ת נתפסה בעצמותו ית' ממש וכמ"ש אני מרום וקדוש כו' את מי אשכון את דכא ושפל רוח זה הבע"ת אמיתי כמו תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו כו' מפני שמגיע למע' גם מבחי' רצון ותענוג העליון שבעוה"ב דכתיב כי תהיו אתם ארץ חפץ פי' חפץ הוא התענוג שנק' חפץ כמו כי חפץ בבת יעקב וכמו תקרא חפצי בה כו' שהוא גילוי אור הרצון ותענוג העליון שחפץ ה' בעמו ונק' ארץ חפץ העליון כו' ומעין זה הי' גם בבהמ"ק ראשון ושני שהי' גילוי שכינה בהיכל ק"ק והי' גילוי פנימי' רצה"ע בקרבנות ע"ג המזבח היו בנ"י נק' ארץ חפץ העליון והוא מצד בחי' העלא' מ"נ שלהם באתעדל"ת ג"כ ברעו"ד באה"ר בתענוגי' כנ"ל שהי' מעורר אתעדל"ע כמים הפא"פ ג"כ בבחי' פנימי' החפץ ורצה"ע אליהם כמו יאר ה' פניו דוקא אליך וכה"ג אך כ"ז הי' בשיעור ומדה וקצבה בדרך צמצום בהשתלשלות דקו המדה מעצמו' המאציל באצילות ומאצילות ר, אלבי"ע עד היכל ק"ק דעשי' שצמצם שכינתו בין ב' בדי הארון כו' והכל לפי אופן ההעלאה דכנ"י דרוח אייתי רוח כו' וגם כ"ז לא הגיע לאמיתית מהו"ע ית' ממש דלמחתב"כ כנ"ל אבל בזה"ג א' והי' באחרית הימים בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה (רעות רבות וצרות כו') ושבת עד ה' אלקיך כי תדרשנו כו') ובקשתם משם את ה' אלקיך משם דוקא ומצאת כי תדרשנו כו' פי' ע"י שיעבוד הגליות דוקא במיצר ולחץ זה הדחק ברוחני' וגשמיו' שאז נתעורר נקודת פנימי' הלב בתשובה שלימה בביטול כל רצון זר רק לה' לבדו (וכענין ופרעה הקריב לבם לאביהם שבשמים כו') הוא שיעלו ויגיעו לידבק במהו"ע ממש שיהי' נתפס ממש בהם וזהו ובקשתם משם דוקא ולא בג"ע ועוה"ב ומצאת שיהי' מצוי להם כמו דרשו ה' בהמצאו כו' והיינו בחי' מהו"ע ית' ממש שאינו נתפס גם בחיי העוה"ב ועכ"א יפה שעה א' בתשו' כו' וזהו ענין הריווח הגדול שנעשה בעסק תו"מ ע"י התשובה דוקא שמזה ימצאו למהו"ע ממש ולא בג"ע ועוה"ב כו' וזהו כמשל הסוחר הנ"ל והן ענין ד"מ שקל כסף עובר לסוחר שהן ת' עלמין דכסופין לעוה"ב שנעשו ע"י התשו' בעוה"ז דוקא והוא שנתן אברהם לעפרון בדרך מו"מ שהוציא ופיזר לק"נ כל הד' מאות שקל כסף הללו כדי להרויח בהן הון רב שהוא ע"י התשובה שקדמה למע"ט דוקא מטעם הנ"ל וזהו טוב לי תורת פיך היינו עם תשובה מקודם דוקא מאלפי זהב וכסף כנ"ל והוא מ"ש כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו בפיך זו תורה ובלבבך זו תשובה אך שיקדים התשובה לתורה וזהו שא' תכלית חכ' תשומע"ט כו' וד"ל:

(ד) וזהו היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה פי' עד"מ אניות סוחר גדול שהולכין על הים הגדול עם סחורה רבה ויקרה מאד שמרוויח בה הסוחר הון גדול מאד מצד יוקר הסחורה שלוקח דמים רבים מאד עבורה הרבה יותר ממה שהוציא עליה כו' כך הנמשל בבחי' המל' שנק' א"ח כו' שהוא בחי' שם ב"ן שיורדת למטה בהיכלות החיצוני' דק"נ לברר כל בחי' הטוב דרפ"ח ניצוצי' שנפל שם מחמת שבה"כ דתוהו כידוע עז"א היתה כאניות סוחר כו' שמרווחת בזה הון גדול מאד הרבה יותר ממה שהוציא דמים ע"ז כו'. וביאור הענין הנה משל ענין פיזור המעות על הסחורה כו' זהו ענין גלות השכינה בע"ש דנוגה להשפיע להם כל טוב עוה"ז כמו בכל גלות שא' גלו לאדום שכינה עמהם שהוא בחי' המל' שמחי' העולמות הוא בבחי' גלות בע"ש דעשי' להיות שמשפעת להם מרוחני' האלקי לגשמי' בע"כ שלא ברצון רק כמאן דשדי בתר כתפי' כו' כמו המשפיע לשונא שאינו חפץ לדבר עמו בקירוב כו' לפי שהע"ש הן מבחי' תערובות טו"ר דנוגה ולפרקים הן בבחי' פירוד מאלקות בבחי' יש נפרד ממש בגסות וחוצפא כמו בשר של אדום שא' אם תגביה כנשר כו' והן יודעים את רבונם וקרו לי' אלקא דאלקיי' ומתכוונים למרוד בו ונק' עוברי רצונו ממש ועכ"ז נמשך להם שפע האלקי בלי דקדוק וחשבון ביתר מכפי המדה והוא מצד מדת ארך אפים כמש"א להודיע כמה ארך אפים ר, בלפניו כו' כי אין ארך אפים גדול מזה להשפיע ברצון לעוברי רצונו כו' ורצה"ע הוא מקור כל חיות ושפע העולמות כמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה כו' אך זהו נעשה בכוונה גדולה כמו שאדם מוציא מעות סך קטן כדי שירויח בזה הרבה בכפלי כפליים כו'. והענין הוא דבזאת השפע הקטנה שנמשך לע"ש שאינו רק בחי' פסולת השפע הפנימי' שנופל מן התענוג העליון (כמ"ש ר"ע כשראה כרך גדול דרומי מלא תענוגי עוה"ז אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכו"כ) עי"ז מוציאים ומבררים מהם כל בחי' הטוב העליון דרפ"ח כו' ששרשם למע' בבחי' ומדריגה גבוה מאד נעלה שהוא בחי' מקיפי' דז"מ דתוהו שקדם לתיקון שזהו ריווח גדול מאד שעולה הרבה יותר ממה שהוציא עבור זה להשפיע להם טוב העוה"ז והוא מצד אמיתית יוקר הסחורה דרפ"ח כו' כמו שהן למעלה בשרשם קודם הנפילה והשבירה כו' שהן ביוקר מופלג מאד ונק' הון יקר ונעים כו' וכ"ז הריווח הון יקר וגדול אינו בא רק ממעט השפע האלקי שנמשך לע"ש לקנות בזה הסחורה היקרה דרפ"ח כו' שמוציאין מהן ועולין לשרשם כו' (וכמ"ש אם רעב שונאך האכילהו לחם כו' כי גחלים אתה חותה כו') והוא ע"י בחי' התשובה דוקא שישראל עושי' בהיותם בגלות ששלט האדם באדם לרע לו כו' שעי"ז נתפס בבנ"י מבחי' מהו"ע ית' מה שלא הי' בג"ע ולא יהי' בעוה"ב והוא עיקר הריווח שמבירורי' דרפ"ח כו' והכל ע"י בחי' המל' שהוא שם ב"ן שיורד' בגלות בע"ש לברר מהן כל הטוב הנ"ל בדרך מו"מ ע"י שמוציאין דמים מועטי' שהוא שפע החיצוני' שמשפיע להם כו' וזהו היתה כאניות סוחר שקונה סחורה יקרה ביותר ומוליכה באניות על הים למקומות הרחוקי' ביותר ולוקח עבורה הון רב וגדול מאד מצד יוקר הסחורה והוא עליות הרפ"ח ניצוצי' שעולי' לשרשן שניקני' בכסף מעט שהוא חסדים החיצוני' להשפיע להם הפסולת וכשעולי' הרפ"ח כו' למע' נמכרים שם ביוקר גדול מאד כו' וזהו ממרחק תביא לחמה שהוא מבחי' המקיפי' העליוני' שנעשו מבחי' הבירורי' דרפ"ח כו' תביא לחמה להיות מזון לנשמות בג"ע וכמ"ש ותקם בעוד לילה דוקא ותתן טרף רפ"ח ע"ה לביתה שהן נשמות הגבוהים שבהיכלו' הפנימי' דג"ע וחוק לנערותי' להיכלות החיצוני' שנק' ז' נערות אסתר והכל ממה שהרויחה בעסק המסחור הנ"ל וכמ"ש טעמה כי טוב סחרה ע"כ לא יכבה בלילה נרה (רק שיש בזה ב' מיני מסחור א' ביבשה בעלמא דאתגלי' והב' בים עלמא דאתכסי' כו'. והענין הוא כפשוטו דאניות סוחר היינו שמביא הסחורה היקר' מעבר לים ליבשה והן אורות עליונים דתו"מ וכתיב לא בשמים היא ולא בים היא כי קרוב אליך דוקא בפיך ובלבבך כו' כנ"ל במ"ש טוב לי תורת פיך בלבבך זו תשובה ומ"ש ותתן טרף לביתה זהו ביבשה עצמה שמברר לבחי' רפ"ח בהיכלות דנוגה כו') (וכמ"ש בזוהר דבלילא המל' אזלת לטורי חשוכא ומשם ארחא מזונא כו' ובל' הגמ' בלילא מאי עביד קוב"ה רוכב על כרוב קל שהוא בחי' המל' ושט בח"י אלף עולמות כו') ר, גוהנה מובן מכל הנ"ל דעיקר הריווח מן הבירורי' דרפ"ח כנ"ל הוא ע"י התשובה דוקא שישראל עושין בזמה"ג דוקא וזהו בבכי יבואו ובתחנוני' אובילם פי' בבכי ע"י הבכי' דבע"ת שנק' מ"ת בוכין אנן בעינן למיהוי קדם מלכא שהוא עומק רצון הלב שבא מן המיצר שהוא גסות חומר הגוף המחשיך על הנשמה שמחמת זה תהי' ההתעוררות בבחי' מרירות גדולה ועצומה מקרב ולב עמוק ביותר והוא ענין הבכי' מקירות הלב שהוא התשובה השלימה שנק' תשו"ע האמיתי' הנ"ל (כמו בעי"ת שכל שאינו בוכה אין נשמתו שלימה כידוע) שבזה יתפס בו בחי' עצמות אלקות ממש דלמחת"ב גם בג"ע ועוה"ב כנ"ל והוא מ"ש בבכי דוקא יבואו דהיינו מה שע"י התשו' הזאת הוא שיזכו לימוהמ"ש ועוה"ב לתכלית השלימות האמיתי' וזהו יבואו לשלימות דימוהמ"ש ובתחנוני' אוביל' לחיי העוה"ב שאחר תחה"מ מטעם כל הנ"ל וד"ל:

(ה) ומעתה יובן ג"כ ענין ארץ כנען בבחי' הקדושה דוקא כנ"ל דהנה כנען הוא ענין סוחר כמו כנען בידו כו' שמוציא כל כספו וזהבו להרויח הרבה כו' וכך הוא בבחי' שם ב"ן דקדושה שנמשך הארה ושפע האלקי מבחי' כסף וזהב העליוני' שהן חו"ג העליוני' להחיות כל העולמות מאין ליש כדי שירויח בבחי' הבירורי' דרפ"ח כו' מע"ש דנוגה דעשי' כשעולים לשרשם בבחי' ס"ג דתוהו שלמע' גם משם מ"ה כנ"ל וזהו אחעט"ב שהוא שם ב"ן לאחר שמברר שנעשה עט"ב כידוע והוא מ"ש בטח בה לב בעלה כו' וד"ל והנה מבואר למעלה שבחי' ארץ כנען דקדושה היא מלאה גבורות דקדושה בתוקף גדול מאד להיות שמקבל מבחי' קו השמאל דקדושה כו'. והענין הוא כידוע בענין ה"ג שבמל' דאצי' שיורדת בבי"ע להחיות רוח שפלים מאין ליש שחוזרת ועולה למע' באצילו' בבחי' הגבורות ברשפי אש התשוקה בבחי' הצמאון גדול כמו ואל אישך תשוקתך כו' וכמ"ש בזוהר ע"פ אלקי' אל דמי לך דהיינו בחי' שם אלקי' בחי' ב"ן שמתצמצם בג' עולמות בי"ע הוא שעולה למעלה בהעלאה ותשוקה גדולה וז"ש אלקי' אל דמי לך כו' דנהו"ת דבחי' אלקי' זה קארי תדיר לנהו"ע דשם הוי' דאצי' שהוא בחי' שם מ"ה ולא שכיך לעלמין וכמ"ש למען יזמרך כבוד התחתון שנק' בחי' כבוד נברא לכבוד העליון ולא ידום כו' והוא בחי' ה"ג שביסוד דמל' שעז"נ אש תמיד תוקד על המזבח כו' ונק' עולת תמיד כו' כידוע ובחי' העלאה זאת הוא בבחי' צמאון כמ"ש דוד שהוא בבחי' המל' צמאה לך נפשי והוא בהיותו במדבר יהודה שהוא בבחי' הצמצום בארץ ציה ועיף בלי מים עליונים דאצי' כו' ומגודל הריחוק נתהווה בחי' הצמאון וההסתלקות ביותר וכמו"כ בכנ"י בזה"ג דוקא מצד עוצם הריחוק נתגברה האה' והתשוקה ברשפי אש יותר ע"כ נאמר רשפיה רשפי אש שלהבת יה בהיותה בגלות דוקא והיינו מ"ש בזוהר ע"פ הסבי עיניך מנגדי כו' דמוקדין לי' בשלהובא דרחימותא שהוא האה' הבאה ברשפי אש בוערת מצד עוצם הריחוק שנק' שלהובי דרחימותא דוקא (שלא יהי' ר, דאה' כזו בבחי' הקירוב כמו בזמן בהמ"ק ששכינה בהיכל ק"ק כן בקודש חזיתיך כלו' הלואי כן בקודש בבחי' הקירוב בהיכל ק"ק חזיתיך באה"ר כזו כו' כנ"ל) וזהו ענין בחי' הגבורות הקדושו' שבאי' בתוקף גדול בבחי' המל' בתשוקה לעלות לבעלה כו' שהוא מבחי' גבו' דקו השמאל דאצי'. ויובן זה בנשמ' פרטי' באדה"ת שנולד בלבו רשפי אש האהבה והתשוקה גדולה והצמאון מצד עוצם ריחוקו מה' אחד כאשר מוטרד מאד בעניני גופו החומרי בחיי הבלי עוה"ז שנק' מדבר העמים וארץ ציה כו' בתכלית הסתר אלקות ואמנם מחמת זה עצמו בא האדם להתעוררות חזקה מאד בבחי' הגבו' ברשפי אש של האהבה בתשוקה נפלאה ביותר עד שיוכל להיות בבחי' חולת אה' כמ"ש רשפיה רשפי אש כו' וכתיב סמכוני באשישות כו' כי חולת אה' אני והיינו בגלות' דוקא כנ"ל וכך הוא בנש"י בכלל ובפרט בכל ניצוץ קטן מישראל והוא שמקבל עליו עומ"ש ביראה ופחד אלקי' בבחי' שוב כו' אחרי בחי' רצוא ברשפי אש כו' שמצד הריחוק העצום ובחי' רו"ש זה הוא הנק' כסף וזהב כו' כנ"ל וזהו שע"י הוצאה דכסף וזהב בחי' רו"ש דאהוי"ר ברשפי אש בבחי' גבורו' עליונות הללו הוא שנעשה ריווח גדול שיגיע עי"ז למעלה הרבה יותר והוא בחי' התשובה מעומק נקודת הלב שמתמרמר בנפשו בבכי' גדולה כנ"ל שיגיע בזה לבחי' מהו"ע א"ס ב"ה ממש כנ"ל שזהו עיקר העלאה ובירור דרפ"ח ניצוצי' שעולים לשרשם ממש כנ"ל וד"ל. ובזה יובן ענין ארץ כנען למעלה כאשר מלאה גבורות דקדושה דקו השמאל מבחי' חם אבי כנען בבחי' הקדושה שזהו בחי' מקור הגבו' דאצי' שנמשך להיות אבי כנען בבחי' המל' שבבי"ע להיות עולה ברשפי אש דקדושה כמו באדם למטה באש וצמאון דחום הטבעי בלב שנק' חם דקדושה ונק' אבי כנען שמרומם ומעלה את האדם בגבורו' דאש וצמאון הזה למעלה מעלה ממש דהיינו שיוכלל במקורא דכולא שהוא מהותו ועצמותו ית' ממש ע"י התשובה האמיתי' הנ"ל שבה מתקשר ונתפס בעצמו' ממש וכך הוא למעלה בארץ כנען העליונה דבחי' חם אבי כנען זה הוא המעלה לבחי' המל' שתעלה למעלה בפנימי' ועצמות א"ס שבפנימי' הכתר שזהו תשוב ה' בבחי' או"ח לקדמותו ממש וד"ל. וזהו כנען בידו מאזני מרמה פי' בתחלה מוציא כסף וזהב שהן אהוי"ר טבעיי' בחמימות רשפי אש התשוקה ובזה הוא מרמה כמו במאזני מרמה ליקח כפלי כפליים שהוא הריווח הגדול שע"י התשובה האמיתי' שנק' תשו"ע שמגיע מזה שבה מתקשר בעצמו' א"ס ממש כנ"ל שזהו עיקר ענין העלאות דרפ"ח כו' כנ"ל וד"ל. וזהו קרוב ה' לכל אשר יקראוהו באמת פי' באמת באמיתי' נקודת הלב שהוא בחי' התשובה אמיתית הנ"ל שבזה יקרא לאמיתית עצמותו ית' שיהי' קרוב ה' אליו ממש אשר לא נתפס בשום שכל והשגה גם לא בג"ע דלמחתב"כ כנ"ל אבל בנקודת רעו"ד הוא נתפס והוא מ"ש קרוב ה' ממש לכל קוראיו באמת דוקא וד"ל. אך מהו הסימן והאות בין אמת לשקר הוא מ"ש שפת אמת תיכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר דהנה אנו רואים שיכול רא, אלהיות באדם התפעלות אלקות בלב ומוח בשלימות ותמימות העבודה באוי"ר וקבעומ"ש ברצון בעת התפלה גם ברשפי אש התלהבות ודביקות כו' אך זהו רק לפי שעה זו לבד כי מיד אחר התפלה בלכתו בחוץ בעסקיו יפנה לבבו ויומשך אחר צרכי גופו החומרי עד שיכול לבוא לידי פר"ע לגמרי עד שלבבו ריקם מכל אוי"ר ועומ"ש כו' וע"כ לא ימנע גם מעשות איזה עון וחטא בפו"מ במו"מ כמו גזל ומרמה וכה"ג בשאר דברים שיפול הנופל בתאוות ומדות רעות שמטמאים את הנפש ולא ישים אל לבו פחד ה' ואהבתו שהי' לו בשעת התפלה במוחו ולבו ובהסכם חזק בקבעומ"ש וא"כ א"ז שפת אמת שתיכון לעד כל היום אלא הוא לשון שקר שאינה אלא באותה שעה ורגע ואח"כ יהופך מטוב לרע כו' ובאמת ודאי באותה שעה בתפלה הי' לבבו שלם ברצון אמיתי באוי"ר וקבעומ"ש כנ"ל וגם נשאר איזה רושם קצת מזה כל היום בזכרון המוח והלב בלתי יסור ימין ושמאל מדרכי ה' בסומ"ר ועש"ט אך מה שיומשך לבו אחר שעה זו בהבלי עוה"ז לעשות עול במו"מ בפו"מ א"ז תרתי דסתרי אהדדי אצלו כלל לפי שהוא מוטעה בד"ז מצד שחלפה ועברה פנימי' ההתפעלות אלקות שהי' לו בלבו ולא נשאר רק בדרך מעבר בעלמא על כלי מוחו ולבו כל היום ע"כ בעת המשכות לבו וטרדתו בעניני עוה"ז יכול לעשות דבר שנגד רצון ה' ומצותיו ולא ירגיש בזה כעונות שאדם דש בעקביו בלתי הרגשה כלל כי צדיק הוא בעיניו כו' וכל דרכיו זך וישר בעיניו ויכול להזכיר ש"ש באמונה שלימה שיעזור לו במה שעושה גם שהוא בדבר עול ודבר שנאוי ותעב בעיני ה' ולא אמר לנפשו אם ה' הוא העוזר ובו בטח לבו איך יעשה דבר שנגד רצונו כו' כי אין זה תרתי דסתרי אהדדי כלל אצלו וז"ש אליהו עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים כו' (ודוגמא לדבר בנפילת האדם ביותר בעבירות חמורות שיכול לבקש מה' שיעזור לו על מעשה העבירות כמו גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי' שיעזור לו כו' ואם הוא מאמין באמת וקרי' לרחמנא שיעזרנו איך יהי' מעוברי רצונו בגניבה שנאמר לא תגנוב אלא אין זה תרתי דסתרי כלל כי מצד תאוות לבו נעשה לו כהיתר ועכ"ז אמונתו שלימה עד שיכול לבקש מה' עזר ע"ז. וכך הוא הדמיון בעבירות הקלות ודקות כמו בענין עול במו"מ ושארי קלות שאנו רואים שש"ש שגור בפי הכל באמת ואמונה חזקה ועכ"ז יכול לעשות מה שלבו חפץ בכל מיני רע באין מעצור לרוחו ולבו שובב הולך בפר"ע והוכן לכל רע ועכ"ז א"ז סותר כלל לאמונתו בה' כלל ולהתפעלו' אלקות שהי' לו בלב ומוח בעבודה תמה בתפלה כו'). אלא צ"ל שזהו ההפרש בין התפעלות פנימי' נקודת הלב ממש להתפעל' חיצוני' הלב לבד דהנה כתיב יען כי ניגש העם הזה אלי בפיו ושפתיו כבדוני ולבו רחוק ממני כו' דהיינו גם מי שמתפעל בלבו לפי ערך השגתו ואמונתו באלקי' חיים ומדבר בפיו ושפתיו שבחו של מקום בפסוד"ז ויבא לידי התפעלות אוי"ר בק"ש עכ"ז נק' רק מן השפה ולחוץ שאין זה אלא בפיו ושפתיו לבד ולבו רחוק דהיינו בחי' נקודת פנימי' הלב ממש רחוק ממנו כו' וכמו שנראה בעליל שהתפעלות זאת שבחיצוני' הלב חולפת רא, בועוברת מיד אחר התפלה ויפול בהיפוכו באין מרגיש כלל וכלל כנ"ל. ושרש הענין הוא לפי שהתפעלות התפלה הגם שהיא בכוונה בלב מחמת ההשגה ובהתבוננות לא נגע כלל לבחי' נקודת פנימי' הלב רק בחיצוני' שבה וא"כ הגם שנק' אמת לפי שעה זו אבל היא חולפת ועוברת במעט זמן כשמסיח דעתו ולבו בעניני העולם שאז בטלה ההתבוננות ממילא בטלה האהבה שנולדה מחמתה כמו האה' התלוי' בדבר מה כאשר בטל הדבר בטלה האהבה ממילא ויכול לבוא לידי אהבה זרה ונכרי' שהוא היפוכה כנ"ל עד שא"ז אצלו ב' הפכים כלל מה שאין כן בחי' פנימי' נקודת הלב שנגע בו עד הנפש ועד בכלל כו' כענין תשובה אמיתי' הנ"ל מקרב ולב עמוק ה"ז למעל' מן הטעם והשגה לגמרי רק בבחי' ביטול בעצמו' רצונו רק לה' לבדו כנ"ל שאז שורה בו אמיתית אור האלקי כנ"ל שבודאי אור האלקי הזה שומר אותו מכל רע וטומאה שלא יקרב אליו שום דבר רע אפי' בהרהור בעלמא ולא יפול בדבר רע גם כל שעת עסקו וטרדתו כל היום בצרכי גופו כי לא יגורך רע כתיב לא יגור במגורו כו' לפי שהוא אה"ר שבבחי' פנימי' נקודת הלב בהשרשה עצמי' שלא תאבד ולא תמוט לעולם גם בהסיח דעתו ולבו לגמרי לפי שאין זה כמו אהבה התלוי' בדבר שמתבטל כשיבוטל הדבר אחר שהוא למעלה מן הטו"ד לגמרי ע"כ אינה בטילה לעולם ולא תמוט שרשה גם כל היום לפי שכל עצם אינו משתנה ואינו מתחלף כלל וכלל כידוע וד"ל. וזהו מ"ש קרוב ה' כלומר אימתי קרוב ה' בנפשו ממש לכל אשר יקראוהו באמת דוקא שהוא מעומקא דלבא הנ"ל שאז שורה מעצמי' אלקי' בנפשו ולבו שעז"א שפת אמת תיכון לעד כנ"ל וד"ל. וזהו שאמר יען כי ניגש העם כו' ולבו רחוק כו' ואבדה חכמת חכמיו כו' ולכאורה מה שייכות לעונש זה באבדת חכמת חכמיו לענין זה שבתפלה הוא רק מן השפה ולחוץ ולבו רחוק כנ"ל שאין זה בפנימי' נקודת הלב רק בחיצוני' דעכ"ז באותה שעה באשר הוא שם אמת הוא רק שחולפת ועוברת אח"ז ומה ענין העונש הזה ע"ז דוקא. אך הנה יש לדקדק במ"ש קרוב ה' כו' במה שכפל הדבר לומר ב"פ לכל קוראיו ולכל אשר יקראוהו באמת ועוד דסותר רישא לסיפא דברישא קאמר לכל קוראיו ובסיפא אמר לכל אשר יקראוהו באמת דוקא ואם הי' הכוונה שאינו קרוב רק לאשר יקראוהו באמת הל"ל קרוב ה' לכל אשר יקראוהו באמת דוקא. אלא צ"ל שיש ב' מיני קריאה א' לכל קוראיו כמו מי כה' כו' בכל קראינו אליו והיינו קול הקריאה ובקשה דתפלה והב' לכל אשר יקראוהו באמת שהוא קול הקריאה דתורה שנק' אמת כידוע וז"ש באמת דוקא בקלא דאורייתא כמ"ש השמיעני את קולך כי קולך ערב דא קלא דאורייתא ומראך נאוה הן מעהמ"צ כו'. והענין הוא כידוע בענין מ"ש הקל קול יעקב דקול ראשון חסר וי"ו וקול בתרא מלא בוי"ו כו' והיינו ב' מיני קולות הנ"ל קול דתפלה חסר וי"ו שהוא בחי' קלא דלא משתמע בדיבור כ"כ כו' והוא קול צלותא דבלחש וקול בתרא דבוי"ו הוא קול דתו' שהוא קלא דמשתמע בדיבור בקול רם שכל רא, גהלומד תורה בלחש במהרה שוכח כו' כמ"ש למען תהי' תורת ה' בפיך וכן ואשים דברי בפיך כו' ועז"א השמיעני את קולך דוקא שהוא קלא דאורייתא כי קולך ערב לו להמתיק הדיני' הקשים דעשו שזה הי' מתמי' מאד אם הקול קול יעקב בתורה איך יהי' הידים ידי עשו שעירות כו' כידוע וד"ל. וז"ש יען כי ניגש כו' בפיו ושפתיו לבד כבדוני כו' שא"ז קל הפנימי' שבפנימי' הלב בתפלה שהוא בלחש מנקודת הלב דלא משתמע במורגש בדיבור כמו ותתפלל חנה כו' והיא מרת נפש וע"כ וקולה לא ישמע כו' אז העונש ואבדה חכמת חכמיו שהוא קול דתורה שאינו עולה למעלה כלל דאורייתא בלא דו"ר פנימי' דוקא לא פרחא לעילא כלל ונשאר למטה להוסיף יניקה לחיצוני' כו' וכמאמר האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו כו' וד"ל:

(ו) ולהבין ביאור הדברים בפרט שלכאורה יש סתירה לזה ממ"ש קרוב ה' לכל קוראיו בתפלה ואח"כ א' לכל אשר כו' באמת דתורה דמשמע אף שקריאה דתפלה לא הי' באמת כו'. אך הנה תחלה יש להקדים בפי' יעקב מהו דהנה ידוע בפי' יו"ד שהוא החכ' וידוע שיש חכ' בראש וחכ' בסוף בחי' חכ' בראש היינו מקור השכל שמבריק במוח הנק' משכיל כל שכל (שממנו ראשית גילוי אור השכל ונק' ח"ס) והוא בחי' ג"ר דחכ' (ולמע' נק' חכים ולא בחכ' ידיעא) כמו שהחכ' מאין כו' זהו נק' יו"ד דיעקב וכאשר נמשך מראש המדריגה דחכ' זו בסוף המדריגה מן ההעלם לגילוי גמור בבחי' הדיבור שנק' חכ' שבדיבור נק' עקב דהיינו חכ' בסוף וזהו הכל במשפיע עצמו כשנמשך בו מראש לסוף שבו כמו שאדם משכיל שכל במוחו ומביאו לגילוי בדיבור וכמע"ב דבראשית בחוכמתא ברא ביו"ד מאמרו' כו' וזהו בחי' יעקב בכל עולם ועולם שזהו בחי' המשכה והשפעה דמשפיע עצמו שבא מבחי' ההעלם ואין שבו מג"ר דחכ' שנק' יו"ד עד בחי' העקב שבו שהוא התגלות בקול ודיבור שזהו בחי' העקב שבו וזהו יעקב יו"ד עקב שיו"ד שבו מתגלה בעקב שלו שנק' רגלי יעקב וזהו בחי' בריח התיכון דיעקב שמבריח מן הקצה הע' שבו לקצה התחתון שבו עצמו בכל עולם ועולם לפי ערכו שזהו הכל במשפיע עצמו עדיין כמו ועמדו רגליו ביום ההוא כו' שהוא בחי' רגל דמשפיע וכן הארץ הדום רגלי וכה"ג מקום רגלי אכבד כו' וכן רגלי השכינה כו' וד"ל. וזהו הקל קול יעקב וקול הא' חסר וי"ו הקל דהיינו בחי' קלא פנימאה דלא משתמע בדיבור כלל והב' קלא דמשתמע בדיבור וע"כ הוא מלא בוי"ו שהוא המורה על בחי' התגלות השפע בדיבור כו' ונמצא שיש ב' מדריגות ביעקב עצמו שהוא בחי' המשפיע א' קלא פנימאה כו' והב' קלא חיצוני' דמשתמע כו'. וביאור הענין יובן ע"פ הנ"ל בפי' יעקב יו"ד עקב שהוא הילוך השפע במשפיע עצמו מראשו לסופו לבחי' העקב שבו כמו בכל שפע דעילה לעלול שטרם שיתקבל השפע במקבל שנק' עלול צריך שיומשך השפע במשפיע עצמו מהראש ומוחין שבו לבחי' עקב ורגל שבו שהוא הנק' יו"ד עקב. אמנם בזה עצמו יש ב' מדריגות א' קלא פנימאה כו' דהנה בחי' הקול הוא רא, דרק בחי' ההמשכה והשפעה שבעצמו' המשפיע מהעלם שבו לגילוי ועדיין לא נגלה למקבל כלל כמו שאנו רואים בקול גשמי שהוא בגרון שבו מתחבר המוח והבל הלב דהיינו שאותיות המח' שבהעלם במוח יומשך מן ההעלם לגילוי בהבל הלב לחפוץ בלבו באה' או יראה כפי שחושב במחשבה בהעלם שזהו הכל עדיין בעצמו לבלתי יוכל לגלות בדיבור כלל להיותו בא בבחי' פנימי' הלב עדיין לבא לפומא לא גליא לפי שהוא ענין מצפון והעלם המח' בהבל פנימי' שבלב וזהו שנק' קול הפנימי' שבהעלם גם בלבו דלא משתמע כלל בדיבור לזולתו אע"פ שהוא בחי' סוף גילוי אור המשפיע דמח' שבמוח וכן להיפוך מלב למוח שנק' הרהורי לבו כו' נשאר במוח בהעלם להיותו בא מהבל פנימי' שבלב שנק' פנימי' הלב כמו דבר סוד סתום שנוגע לאדם בנפשו או שכל עמוק ביותר שלא יוכל לגלותו למקבל כלל ואף גם מה שנמשך מן הבל פנימי' שבלב לחיצוני' שבו מאחר שזהו המשכות הבל הפנימי' עדיין ואינו שייך לדיבור נק' קלא פנימאה (דהיינו כמו קול שבלחש ובחשאי) בקול צלותא או כמו דמרחשי' שפתיו בלימוד בחשאי שגם שבא בדיבור אבל הוא בא ממילא בלי כוונה להמשיך בדיבור לזולתו לפי שהוא נגרר אחרי בחי' הפנימי' שבלב ומוח שנחשב הכל מצד בחי' המשפיע עצמו שבבחי' הפנימי' שבו דלא משתמע בקול גמור בדיבור לזולתו עדיין אבל המשכת הבל הלב אל קול החיצון בדיבור אע"פ שהוא המשכת הבל הלב עדיין והוא למעלה מהבל קול הדיבור מ"מ נק' קלא דמשתמע בדיבור מאחר שסופו להגלות בקול הדיבור ועומד ומוכן להשפיע לדיבור דוקא שיוכל להתקבל במקבל וכ"ש קול החיצון שבא בה' מוצאות שהוא עיקר קול הנשמע בדיבור וזהו המדריגה הב' דקול וד"ל. וזהו הקל קול יעקב קל ראשון חסר וי"ו שהוא בחי' קלא פנימאה בפנימי' הבל הלב שנמשך מפנימי' העלם המח' שבמוח שא"א לבא למקבל בדיבור כנ"ל הנה זהו בחי' פנימי' נקודת הלב הנ"ל בקול דתפלה שבו מתגלה מעצמות אלקות ממש דלמחת"ב כו' להיותו למע' מן השכל וההשגה לגמרי כו' וכך הוא בקול פנימי' זה שהוא בא מכח המשכיל עצמו שלמע' מגילוי השכל והשגה שבמוח שא"א לבא בדיבור בקול מורגש רק בהבל פנימי' שבלב (כמו השיר וניגון פשוט שבהעלם פנימי' המוח והלב כו') וזהו ענין ג"ר דחכ' שהוא יו"ד דיעקב והוא בחי' פנימי' התו' וסודות ורזין דאוריי' (כמו סתרי מרכבה שאין מוסרין רק לחכם שמבין מדעתו כו') כידוע דאורייתא סו"ג כו' ובחי' סתים שבתו' הוא טעמי' וסודות התו"מ שלא נתגלו כלל בדיבור כי שרשם בחכ' העצמי' ופנימי' דא"ס עצמו שנק' חכים ולא בחכ' ידיעא כלל דהיינו סדכ"ס דלמ"ח ושכל והשגה נגלי' תב"כ ונק' חכה"ק שבעצמו' המאציל ממש דלתבונתו אין מספר וכתיב בה ארוכה מארץ מדה כו' שהוא טעם הכמוס לרצה"ע שבכל מצוה כרצה"ע לעשות ציצית ותפילין וסוכה כך ולא כך כו' והוא בחי' פנימי' דח"ס דע"י וא"א כו' ע"כ אינו מתגלה מן ההעלם העצמו' רק בבחי' פנימי' הלב כשהוא בבחי' ביטול במציאות מכל עצמותו ממש שהוא רב, אבחי' קול צלותא דתפלה מקרב ולב עמוק הנ"ל אז הוא בחי' כלי ומכון שיהי' לבו פנימי' הזה מקבל בתוכו בחי' פנימי' חכ' דתו' הנ"ל שהוא היו"ד דיעקב שהוא קלא פנימאה דלא משתמע להשמיע למקבל בדיבור כלל (וכמו במ"ת שבחי' פנימי' דחכ"ע דתו' הי' בהעלם ביוה"ד ולא נגלה רק בחי' הדיבור החיצוני' בחי' הנגלה שבתורה וכמ"ש הנסתרות לה' אלקינו כו' ועכ"ז הרי עכ"ד פ"נ כי באור פניך דוקא נתת לנו תו"ח והוא מצד שקבלו גם לבחי' הפנימי' דקלא פנימאה ביוה"ד מצד שרש נש"י ג"כ מבחי' סתים שבתוה"ק הנ"ל וכידוע בענין ג' קשרים ישראל מתקשראן באוריי' בבחי' סתים וגליא כו') אבל קול הב' דתו' הוא קלא דמשתמע בדיבור דוקא והוא קול יעקב הב' מלא בוי"ו והוא בחי' גליא שבתו' שבא באותיות דתושב"כ ושבע"פ בקריאה בקול ודיבור דוקא כמ"ש למען תהי' תורת ה' בפיך כו' ואשים דברי בפיך וכתי' ודברת בם דוקא דאע"פ שסודות התו' נעלמי' למע' בלתי יבואו בגילוי בדיבור כלל כנ"ל אבל בחי' הנגלה שבה שהן בחי' אותיות דתושב"כ ושבע"פ הרי גלוי' הם וכמו השכל וההשגה שבאה בדיבור בקול החיצון שבא מהבל הלב ומן המח' שבמוח כו' והוא בחי' עקב דיעקב שבא להשפיע למקבל משא"כ בחי' הקול הפנימי' שזהו בחי' המשכה דפנימי' התו' דגם שבא ג"כ מן המח' ללב הכל הוא במשפיע עצמו בהעלם עדיין בלי יגלה בדיבור כלל וד"ל. אך עדיין י"ל דלפי"ז הרי ב' הפכים יש כאן דבחי' פנימי' דחכ' שהוא בהעלם דח"ס דתו' א"א לבא בדיבור כלל (כמו שא"א שיבוא מהעלם כח המשכיל עצמו בדיבור כו') ובחי' חיצוני' דחכ' דתו' הוא הבאה בגילוי בדיבור ואין להם חיבור זע"ז כלל ומשמעות פשט המקרא שאמר הקל קול יעקב שיש להם חיבור זע"ז דוקא דמבחי' קלא פנימאה נמשך לקול החיצון דזהו הקל הוא קול יעקב דהכל א' ממש (וראי' ממ"ת שבאו שניהם כא' ביוה"ד שנתחבר פנימי' התו' בחיצוני' שבה כא' ממש). אך הנה הענין הוא דבאמת יש חיבור וקשר לפנימי' ח"ע בטעמי תו"מ עם בחי' חיצוני' שבה הנגלי' לנו עד שבחי' הפנימי' דח"ע דתורה ממש כמו שהיא באה בגילוי בחיצוני' החכ' דתו' וז"ש הקל קול יעקב דקל חסר וא"ו קלא פנימאה דפנימי' התורה הוא הבא בקול יעקב בנגלה שבאותיות דתושב"כ ושבע"פ והוא בחי' יעקב יו"ד עקב שהיו"ד עצמו בחי' ח"ס הוא שנגלה בעקב שהן אותיות התורה שהן כמו בחי' עקב ורגל לגבי בחי' פנימי' וסודות התו' בין מלמע' למט' בין מלמטה למע'. מלמע' למט' הוא שא' כל הקורא בתור' קורא בשמותיו של הקב"ה ובחי' שמותיו הללו היינו שמותיו העליוני' שבבחי' פנימי' עצמותו שנק' שם העצם והוא בחי' סתים שבתוה"ק בעצמותו ממש שהוא בבחי' שם העצם דחכמתו העצמי' כידוע והוא בקריאתו באותיות התורה הנגלי' הוא ממשיך מהעלם עצמו' חכ' התו' לידי גילוי אותיו' הדיבור שהוא שנק' קלא דמשתמע (וכמו במ"ת ביוה"ד הרי בא אור הפנימי' ועצמו' דח"ע דתו' בגילוי קול הדיבור כנ"ל) כי אין הבדלה כלל בין הפנימי' לחיצוני' שבה. וכן מלמט' למעלה כמ"ש רב, בדוד בפקודיך אשיחה בדיבור בבחי' הנגלה שבה אביטה אורחותיך ממש שהן בחי' פנימי' סודות התו' שנק' אורחותיך תרי"ג ארחין דגלגלתא כו'. ועוד ראי' ממה שמכריזין בג"ע אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו דוקא הרי מן התלמוד שלמד בעוה"ז בנגלה דוקא זוכה ליהנות מזיו השכינה בג"ע בהשגות וסודות התו' וכן אמרו העוסק בתו' לשמה בנגלה דוקא זוכה שמגלין לו רזי התו' הרי הא בהא תלי' כו' וד"ל. אך היא גופא י"ל איך אפשר להיות שיבא מן בחי' ההעלם דפנימי' ח"ע בחי' ג"ר דחכ' לגילוי בקלא דמשתמע בדיבור אחר שנק' ח"ס כו' וקלא פנימאה דוקא דלא משתמע כלל כו' כנ"ל הענין הוא שיש בחי' ממוצע בזה שעל ידו מתחבר ומתקשר בחי' הפנימי' דח"ע בקול הפנימי' שבפנימי' הלב שיתלבש ויבא בגילוי קול הדיבור כו' והיינו בחי' קלא דצלותא שבלחש דוקא כי הנה ידוע שהתפלה נק' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והוא בחי' התפעלות נקודת הלב בתפלה שלמע' מן השכל וההשגה לגמרי בתכלית הביטול שבו שורה מבחי' עצמו' אלקות ממש דלמתב"כ כו' כנ"ל ועכ"ז זהו הממוצע להביא ולהמשיך ג"כ בחי' עצמות אוא"ס שבבחי' פנימי' דח"ע דתו' ששם ג"כ למחתב"כ כנ"ל שיוכל לבא בגילוי גמור בקלא בתראה דמשתמע בדיבור כמו ואשים דברי ממש בפיך (וזהו יתרון מעלת דבר ה' די' הדברות שבהן נגלה בחי' הפנימי' דח"ע שמפ"ז על כל דיבור כו' להע"מ שאין שרשם רק מחיצוני' דיש דחכ' בבינה כו') וע"כ יוכל אדם בדברו בד"ת להביא גילוי פנימי' דח"ע בדיבור הזה רק כאשר הוא בבחי' הביטול בתכלית בפנימי' נקודת הלב דתפלה וכה"ג. וראי' לזה מן התנאים ואמוראים לפי שהיו נשמתם בבחי' הביטול בתכלית ע"כ נקראו מלכים מאן מלכי רבנן כמלכים שגוזרים בדבריהם ומתקיימים שהוא מה שת"ח המה גוזרים שיהי' אופן מעהמ"צ כך ולא כך וא"כ הם גבוהים מן המקיים המצות שאינו אלא כעבד שסר למצות אדוניו וכמ"ש ריב"ז אני כשר כו' והוא כעבד כו' דת"ח נק' שרי מלוכה שתלוי בדעתם גזירת המלך אם כך או כך ולכך נק' מתניתא מלכתא כמלך בעצמו וזהו מצד תכלית הביטול שלהם שאינם רק כמודיעים גזירות המלך שזהו כמו המלך בעצמו גוזר ע"י דיבורו כו' (ושורש הענין הוא לפי שמקור ת"ח הוא בבחי' מקור פנימי' טעמי תו"מ שהוא הטעם הכמוס לרצה"ע למה יהי' הרצון כך ולא כך ע"כ יכולים בכחם לשנות הרצון לגזור שכך יהי' המצוה כו' וכידוע בענין מועדי' שתלוי בב"ד כו' ולגרוע כו' כמו מלקות דגרעו חדא כו' וכתי' לא תסור מן הדבר כו' לפי ששרשם ממשה דכתי' בכל ביתי נאמן הוא לעשות כרצונו בכל ביתו דתו"מ כמ"ש תורה ציוה לנו משה וכמ"ש במ"א וד"ל. ומזה ראי' גמורה שהפנימי' דתורה מתאחד בחיצוני' ע"כ נק' ת"ח בנגלה שרים ומלכים כו' והוא מצד בחי' הביטול העצמות דבחי' מ"ה בעצם כמו בביטול העצמי' דנקודת הלב שע"י התפלה אבל האומר אין לי אלא תו' כו'. ומתורץ כל הנ"ל במ"ש קרוב ה' לכל קוראיו בבחי' נקודת הביטול דתפלה שאז יומשך פנימי' קול דתורה בדיבור שז"ש אשר יקראוהו באמת בקול יעקב הנ"ל רב, גקלא פנימאה חסר וי"ו כו' וז"ש יען כי ניגש העם בפיו ושפתיו בקול החיצון בלא נקודת הלב בפנימי' שאין ממוצע לחבר הפנימי' בחיצוני' אז ואבדה חכמת חכמיו פי' ח"ע הפנימי' שאינו מאיר בחיצוני' דתו' כלל ובינת נבוני' כו' דקאי על תושב"כ ושבע"פ שלא יגלה בחי' הפנימי' דחו"ב כלל ואז אין קול חיצוני' דתורה עולה למעלה כלל כנ"ל דאורייתא בלא דו"ר כו' וז"ש האו' אין לי אלא תורה הנגלית בלא דו"ר הפנימי' אפי' תו' אין לו מטעם הנ"ל וד"ל:

(ז) וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו כו'. דהנה הישיבה הוא בחי' השפלה וירידה לקומת האדם כשהוא זקוף שראשו למעלה הנה בישיבתו כופף קומתו ויושב שראשו נשפל למטה והוא שמתצמצם בעצמותו כשיושב (כמו המלך שיושב על כסא המשפט שזהו ירידה ושפלות מבחי' עצמותו לישב על הכסא כדי לשפוט את העם במדות שבשכלו וחכמתו העצמיי' (וכן בישיבתו לאכול לחם כו') וגם כשיושב ללמוד תורה וחכ' כו') וכמו"כ מ"ש וישב יעקב הוא ענין ובחי' ירידה ושפלות לבחי' יו"ד עקב הנ"ל שהוא בחי' פנימי' ועצמו' דח"ע דתו' כמ"ש למעלה כנ"ל שישב במגורי אביו כו' שהן בחי' המדות דאוי"ר שכליי' או עצמיי' שנק' מגורי אביו מגורי לשון רבים והוא בחי' אה' דאברהם ופחד יצחק שא' יעקב אלקי אבי אברה' ופחד יצחק הי' לי שנכללו שניהם ביעקב שנק' בריח התיכון כו' (וכענין וישב ה' מלך לעולם שישיבה זו היא בבחי' השפלות וירידת המוחין עליוני' דחו"ב דתורה במדת דמל' (כמ"ש ג"ש יושב ועוסק בתורה שניות יושב ודן את כל העולם כו' וכמ"ש בתורה בי מלכים ימלוכו כו' ולכך ת"ח נק' מלכים כנ"ל ונק' בונים שעוסקי' בבנינו ש"ע כמ"ש ורב שלום בניך כו') אך מ"ש בארץ מגורי אביו קאי על יצחק שהוא בבחי' היראה ופחד ה' דוקא ומ"ש מגורי אביו ל' שנים היינו ב' מדריגות דיר"ע ויר"ת והוא מ"ש בכפל בארץ כנען שהוא יר"ת כמשי"ת. ולהבין ענין ירידה ושפלות זו שישב בארץ מגורי אביו מאיזה טעם הוא הנה באמת יתפרש ענין ישיבה זו למעלה לחשיבות והוא שישיבה זו דיעקב הוא ענין ישיבה שיש בה סמיכה שהוא הקיום וההעמדה הנצחיי' לימים רבים בלי ביטול מצד המנגד לעולם כמו היושב בשלוה כמאמר ביקש יעקב לישב בשלוה כו' וד"ל. וב' הפי' אמת והוא מפני שיש בענין מגורי אביו ג' פי' א' לשון דירה והשראה שהוא כישיבה בשלוה בארץ כפשוטו והב' מגורי לשון יראה ומגור כו' והג' לשון מגורה ואוצר כמו מגורה ואוצר של פירות ותבואות שכל התבואו' והפירו' מתאספי' ונאצרים במקום א' שנק' אוצר שיעמוד לימים רבים ויתקיים כו'. ויובן הדוגמא מזה בבחי' יר"ע שהוא בחי' הביטול האמיתי העצמיי' שבנקודת הלב הנ"ל שהוא הנק' אוצר של י"ש כמ"ש יראת ה' היא אוצרו כמו האוצר של תבואה או פירות שהוא בחי' הכלי ומקום שיאספו בו הפירות והתבואות להתקיים ימים רבים שלא ירקבו ולא ישלוט בהן ידי זרים כו'. כך הוא ענין ובחי' דאוצר של יר"ע דוקא כמ"ש יראת ה' היא אוצרו שהוא בחי' הכלי שבו יאסף כל אורות פנימי' דח"ע דתורה שיתקיימו בה לימים רבים כו'. והענין הוא כמ"ש הן רב, דיראת ה' היא חכ' דמשמע שהכל א' דיר"ע הוא בחי' ביטול דבחי' מ"ה בעצם שבו דוקא ישכון אור הפנימי' דח"ע ע"כ א' דיראת ה' היא חכ"ע ממש וכמאמר אם אין יראה אין חכ' אם אין חכ' אין יראה כו' דהא בה"ת דוקא והיו לאחדים ממש שביראה עילאה כביטול האמיתי הנ"ל ישכון אור השפע דח"ע דתו' בתמידות כתבואה המונחת באוצר כו' ואם אין יר"ע אין הח"ע מתקיימת כלל וראי' ממשה שנאמר בו והאיש משה ענו מאד מכל כו' ע"כ הי' שורה בו בחי' פנימי' דח"ע דתורה בתמידות וכמ"ש ונחנו מ"ה מ"ה בעצם דוקא שהוא בבחינת ביטול דאין בתכלית שנק' ביטול במציאות כאלו אינו במציאות כלל וכך הי' כל הת"ח תנאים ואמוראים שהיו בתכלית הביטול במציאות ממש ע"כ בחי' אור ח"ע דתו' הוא שהי' מאיר בהם בתמידות וכמ"ש יהב חכמתא לחכימין דוקא דהיינו למי שיש בו חכ' דוקא שהוא בחי' ביטול היש לאין ביותר שנק' חכ' כמ"ש הן יראת ה' היא חכ' והוא בחי' יר"ע דוקא שנק' ירא בושת שזהו הביטול והענוה בתכלית עד שנפשו כעפר לכל ממש כו' וכמו שאמר וענוה גדולה מכולם לפי שאין עצמות אוא"ס שבפנימי' ח"ע דתורה שורה רק בבחי' אין באמת ולא בבחי' יש וגסות אף בדבר שבקדושה האלקי' אם הדבר נראה ונתפס בבחי' יש כאלו הוא עושה דבר מה או יש מי שמשיג ומתפעל ומתבטל כו' וכמו שאמרו על ר"א דגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשי' ע"י שקידתו בתו' כו' וזהו הנק' ענוה שאינו מרגיש עצמו לשום דבר במציאות וע"כ נפשו כעפר לכל כו' ולכך א' ענוה גדולה מכולן להיות בחי' הכלי לקבל אמיתי' פנימי' אוא"ס שבפנימי' ח"ע דתורה שבא לגילוי בקו"ד דתושבע"פ כנ"ל וד"ל (וע"כ א' לא בים היא לא במרחיב דעתו עלי' כים כו' לא תמצאנו בגסה"ר כו' ואדרבה הרי אמרו דאין התו' מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי' שכל עצמו הוא ממית שאינו מקבל חיות לעצמו כלום ולא עוד אלא שממית עצמו עלי' שנאמר אדם כי ימות באוהל באוהל תורה כו' והוא תכלית ביטול המציאות שמשים א"ע כאלו אינו במציאות כלל) וכמו שהי' במ"ת שהי' באימה ויראה ורתת כו' משום דבחי' הענוה הנ"ל ענין א' הוא עם יר"ע שהוא בחי' הפחד וחרדת אלקי' ממש בפנימי' לבו ומוחו עד שהוא מתבטל ממציאותו כמו בחי' פחד יצחק כו' וכמו שיהי' לע"ל שיפול פחד ה' על כל הברואים כו' ובחי' יראה פנימי' זו הי' בכל התנאים ואמוראים כשהיו עוסקים בתורה דוקא כמו רב יהודה דאימתא דמרי' עלי' בתמידו' כמו שאמר מה להלן באימה כו' דאימה ויר"ע דמ"ת הי' בהם ממש וכן רבא דיתי' באימת' ופתח בשמעתתא כו' וכל ת"ח שאין בו יר"ש דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימי' דפנימי' ח"ע דתו' ולא מסרו לו מפתחות החיצוני' דיר"ש בהי עייל דאם אין יראה אין חכ' כו' (ומ"ש במשה דיראה מלתא זוטרת' לגבי' היינו יר"ת דוקא ולא יר"ע שהיא החכ' שבבחי' מ"ה בעצם דהיינו הך ממש ככלי שמתאחד עם האור והיו לאחדים והוא הענוה דמשה ובחי' ביטול דמ"ה בעצם דיר"ע שהי' בו שהיה בחי' כלי בתמידות לשפע האור דפנימי' ח"ע כנ"ל וכך הוא בכל רג, את"ח שיש בו מעין מדריג' משה בעסקו בתו' כמו שא' משה שפיר קאמרת כו' כידוע) וזהו שנק' אוצר שהתבואה מתקיימת בו ימים רבים כו' כנ"ל כך יר"ע וענוה הנ"ל הוא בחי' כלי ואוצר להיות בחי' פנימי' ח"ע דתו' מתקיימת בה בתמידות מטעם הנ"ל וד"ל. וזהו פי' מגורי אביו א' לשון דירה וישיבת קבע כיושב בשלוה כנ"ל והוא ענין מה שפנימי' ח"ע דתו' מתיישבת באוצר זה של יר"ע בישיבה שיש בה סמיכה שהוא ההעמדה וקיום נצחי בלי יבוטל לעולם כמו היושב בשלוה שאין כל קטרוג יכול לעמוד לנגדו כו' משא"כ תו' בלא יר"ע וענוה הנ"ל בקל יכולים הקטרוגים המנגדי' לעמוד לנגדו ולא ישב בשלוה כידוע ליודעי' בטעם סיבת הקטרוגים על ת"ח שאין בו יר"ש כו'. והב' בפי' מגורי לשון יראה ומגור היינו בחי' יר"ע דבחי' פחד יצחק דוקא שזהו פי' הפשוט דמגורי אביו שהוא יצחק במדריגתו דוקא והוא ענין א' עם פי' הג' שהוא לשון מגורה ואוצר שזהו שהיר"ע וביטול האמיתי' הנ"ל נק' אוצר התבואה ופירות שנאספים ונקבצים ונתני' באוצר להתקיי' מאבוד כנ"ל כך כל אסיפת וקיבוץ כל בחי' פנימי' האורות דח"ע חכים ולא בחכ' ידיעא דתוה"ק הוא שמתאסף במגורה ואוצר דיר"ע והוא שנק' ארץ מגורי אביו פי' ארץ אותיות אוצר שארץ זו היא בחי' מגור' ואוצר לח"ע דתו' שנק' אוצר החכ' והיינו ארץ מגורי אביו שזהו פנימי' דח"ע שנתיישב בה יעקב בחי' יו"ד עקב הנ"ל וד"ל. וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו כו' דהנה מבו' למעלה בשרש בחי' יעקב יו"ד עקב שהוא בחי' ההשפעה דאור פנימי' ח"ע דתו' העצמי' ממש בבחי' חכ' בראש עד בחי' סוף כל דרגין שבמשפיע עצמו שהוא קלא בתראה דקול דתורה הבא בדיבור שנק' עקב בכלל לגבי בחי' ג"ר דח"ע והכל הוא בבחי' עצמו' דח"ע עדיין וא"כ הרי מה שירד אור דתו' ונמשך להתיישב באוצר דיר"ע וביטול הפנימי' בנקודת הלב הוא בחי' שפלות וירידה גדולה מן העצמו' ממש וזהו וישב יעקב שישיבה זאת כמו הכופף קומתו לישב שמשפיל ראשו ומתצמצם בעצמותו (שזהו בחי' ירידת המוחין דחב"ד במדו' דתו' עצמה כמו וישב ה' כו' וכ"ש במדות דאוי"ר אף ביר"ע הנ"ל) ואמנם כאשר ישב יעקב בארץ מגורי אביו שהוא בחי' האוצר של יר"ש שהוא בחי' כלי מכון להתקיים בה אוצר החכ' כמו התבואה ופירות שנאספים באוצר להתקיים ימים רבים הרי זאת הישיבה לשבח ולמעלה גדולה שיתקיים בה האור דח"ע ימים רבים כו' דהיינו להיות האור דתו' בהצנע והסתר באוצר כתבואה באוצר שאין מסתפקין ממנו כלל עד עת קץ שיתגלה הצפון וטמון באוצר זה לע"ל כמשי"ת בע"ה וד"ל:

(ח) ומעתה י"ל מ"ש בכפל הענין בארץ מגורי אביו בארץ כנען כו' ומבו' למעלה שזהו כמ"ש אתהלך לפני ה' בארצות החיים ב' ארצות ארץ עילאה וארץ תתאה דארצות החיים לשון רבים הוא וכך גם כאן אמר בכפל בארץ מגורי אביו הוא בחי' ארץ עילאה ובארץ כנען הוא בחי' ארץ תתאה כו'. והענין הוא כמו שמבו' למעלה בענין בחי' יר"ע שזהו בחי' ביטול האמיתי ביטול במציאות הפנימי' בבחי' פנימי' נקודת הלב שלמע' מן השכל כו' זהו ארץ עילאה שהיא בחי' כלי רג, בומכון לאור פנימי' דח"ע דתו' העצמי' (ועי"ז נעשה בחי' יחו"ע דאו"א) כך ממש ע"י בחי' יר"ת שהוא רק קבעומ"ש שלימות בביטול עצמותו בחיצוני' להיות סומ"ר וע"ט בפו"מ נק' ארץ תתאה והוא ארץ כנען דקדושה שהוא בחי' כלי ומכון לבחי' המדות ומוחין עליוני' שבלב כו' (והוא בחי' יחו"ת דזו"נ כמשי"ת) וזהו שא' בארצות החיים ב' ארצות הנ"ל שהן ב' יחודי' דיחו"ע ויחו"ת הנ"ל עכ"א החיים לשון רבים וד"ל. וביאור הדברים הנה זהו שארז"ל ע"פ עקב ענוה יראת ה' מה שעשתה ענוה עקב לסולית' עשתה יראה עטרה לראשה כו' דהיינו מה שבבחי' ענוה שהוא בחי' ביטול במציאות דיר"ע הנ"ל והוא בחי' עקב דענוה שהוא פרצוף לאה כידוע עשתה יר"ת עטרה לראשה שמזה נמשך המשכות מוחין במדות שבלב להיות עטרה לראש רחל שהוא יר"ת בקעומ"ש (וכמ"ש בע"ח דבחי' עקביי' דלאה נכנסי' תוך ראש רחל) (והוא ענין סוף מדריגות דיחו"ע דאו"א שהוא יחוד יעקב ולאה נעשה מזה עטרה ליחוד יעקב ורחל כו' כמשי"ת) והענין הוא כמו שמבו' למעלה בענין יעקב יו"ד עקב שהוא השפע דח"ע העצמי' בבחי' קלא פנימאה דמח' שיצא יצא יעקב מן ההעל' דעצמו' דח"ע בעקב דהיינו בסוף המדריגו' שהוא בחי' אותיות שבא במח' מן הבל הלב הפנימי שא"א לבא בקול החיצון בדיבור כלל כנ"ל שזהו בחי' יעקב הע' כך הוא ממש בבחי' יעקב יו"ד עקב הנ"ל התחתון (שהוא יחוד יעקב ורחל) דהיינו יציאת ובקיעת אור שפע דמשפיע שהן בחי' המדות שבלב אדה"ע לבא בגילוי בקול ודיבור בה' מוצאות הפה שנמשך מבחי' הבל לב החיצוני כנ"ל והוא קול בתראה דיעקב מלא בוי"ו להיותו בא ונמשך בבחי' המל' שהוא בחי' דיבור הע' שנק' עלמא דאתגלי' כידוע (משא"כ בחי' המשכה דח"ע הפנימי' במח' עד המדות שבלב נק' קלא פנימאה חסר וי"ו כו' שהוא בחי' עלמא דאתכסי' בכלל כו'). וביאור ענין יחוד זה שהוא בחי' יחו"ת דזו"נ דאצי' שנק' יעקב ורחל הנה ידוע עמ"ש והוכן בחסד כסא שבחי' המל' נק' כסה"כ להיות מלך על עם שהן ג' עולמות בי"ע והוא בחי' מל' דאצי' שנשפל להיות ראש לשועלים כו' להחיות מאין ליש כל העולמות ונבראים בע"ג כו' ונק' שם אדנ"י ושם אלקים שהוא בחי' כח הפועל האלקי בנבראים כו'. ואמנם כתי' כי עמך מקו"ח כו' שבחי' המל' עצמו שנק' כסא הוכן בחסד כסא זה דהיינו שמקבלת מבחי' החסד עליון דז"א דאצי' שהן בחי' מדות עליונות דאצילות והוא בחי' יעקב התחתון הנ"ל יו"ד עקב שממשיך ומשפיע מבחי' החסד דחכ' שבמדות דאצי' לבחי' המל' שהוא בחינת דיבור דהיינו מה שיוצא מהבל הלב החיצון שבמדות דאדה"ע כמו ביו"ד מאמרות הרי מאמר יהי אור יצא מהבל לב האדה"ע והוא קול יעקב התחתון שבא בדיבור דיעקב לשון יבקע וז"ש יצא יצא יעקב ב' בקיעות ויציאות א' ביחו"ע דיעקב ולאה הנ"ל והב' ביחו"ת דיעקב ורחל שבא אל הדיבור שזהו בחי' יחוד זו"נ למעלה ונק' יחוד קוב"ה ושכינתי' בכלל כידוע וד"ל (וזהו מ"ש עקב ענוה יראת ה' בחי' עקב דענוה שהוא בחי' ביטול האמיתי דיחו"ע ביראת ה' היא יר"ע הנ"ל שהוא נק' עקב לסולית' הוא שנעשה עטרה לראש דיר"ת בחי' ביטול היש רג, גלאין בקבעומ"ש דעקבי לאה שהוא הענוה נכנסי' תוך ראש רחל שהוא היראה שזהו מה"א ראשונה ל"ה אחרונה דשם הוי' כו') (כמ"ש במ"א בענין ד' מדריגות דו"ר ורו"ד דדחילו תתאה מקבל מרחימו תתאה שהוא אה' שבלב ומדחילו עילאה נמשך לדחילו תתאה ע"י רחימו עילאה כו'). וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו באר"כ פי' וישב הו"ע השפלה וצמצום עצמותו ג"כ לישב באר"כ כמו שישיבה דיעקב העליון הנ"ל הו"ע השפלה וירידה לבא מבחי' ההעלם דעצמו' ח"ע בבחי' קלא פנימאה דמח' כו' כנ"ל כך ישיב' זאת דיעקב התחתון שזהו ענין ההשפע' והמשכה מבחי' המדות ומוחין שבלב להיות נובעי' אל הדיבור בקלא בתראה דיעקב דמשתמע בדיבור העליון ביו"ד מאמרות וכה"ג זהו ג"כ ירידה והשפלה למדות עליונות דאצי' שנקרא יעקב שנק' ג"כ יו"ד עקב יו"ד דחכ' שבמדות לעקב שהוא הדיבור הע' שהוא הארץ תתאה כמ"ש הארץ הדום רגלי (כמו דלאו אורח' דמלכא לאישתעי כו') להיות שבחי' הדיבור הע' הוא היורד למטה מטה מאד שמסתתר בבי"ע עולמות הנפרדים יש מאין וז"ש וישב ה' מלך לעולם וכן ה' מלך גאות לבש כו' שזהו בחי' צמצום ולבוש שישב להיות מלך על עם נפרד כו' שאין ערוך כלל לבע"ג לגבי בבע"ג כידוע וכמו בארץ עילאה דמח' בהבל לב הפנימי לגבי העלם עצמות דח"ע הנ"ל וד"ל. ועד"ז ממש יתפרש ג"כ ישיבה זו בארץ כנען דקדושה שהוא יר"ת ג"כ לחשיבות ומעלה ותועלת גדולה והוא כמו בארץ עילאה יר"ע הנ"ל שנק' אוצר הע' לבחי' הפנימי' דח"ע שבראש להתקיים בה ימים רבים ולהיות יושב בישיבה שיש בה סמיכה ושלוה בלי מנגד לעולם כנ"ל כך יר"ת דקבעומ"ש שלימה באהוי"ר נק' אוצר התחתון להיות כלי ומכון לבחי' המדות עליונות שבלב האדם שיתקיימו ימים רבים ולא יפלו משום מנגד דק"נ להסתיר ולהעלים כו' כפירות ותבואות שהן נאספים באוצר כנ"ל ונק' אוצר של יר"ש ג"כ רק שהוא של יר"ת ירא למרוד כו' ואוצר זה דיר"ש בקבעומ"ש הוא בחי' כלי ממש למדות דאוי"ר שבלב שיומשך תמיד מוחין חדשים מחו"ב שיהי' בקיום נצחי כענין שא' כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת ואם אין יר"ח קודמת אין חכמתו שבמדות בלב מתקיימת כלל וכן בחי' חכ' שבתו' הנגלי' בדיבור אינו מתקיים כלל דהאו' אין לי כו' דאוריי' בלא דו"ר תתאה שהוא יר"ח לא פרחא לעילא כו' ועז"א אם אין יראה דקבעומ"ש אין חכ' וכן מ"ש ת"ח שאין בו יר"ש דומה לגזבר כו' דפשט המאמרי' האלה קאי על יר"ת שנק' יר"ש או יר"ח כידוע וד"ל. (וכמו"כ יובן למעלה שע"י אתעדל"ת בבנ"י למט' ביר"ת באהוי"ר בקבעומ"ש מעוררי' למעלה אתעדל"ע בבחי' המל' שנק' יר"ת למעלה שיהי' כלי ומכון לקבל אור שפע דמדות עליונות דז"א דאצי' שהוא בחי' יעקב התחתון כנ"ל שנק' בריח התיכון בכלל שמבריח מקצה העליון דפנימי' הכת' עד קצה הת' דבחי' המל' כו' וד"ל) וזהו ענין הכפל שהכפיל הדברים באמרו וישב יעקב בארץ מגורי אביו באר"כ שהן יר"ע ויר"ת שהן ב' יחודי' יחו"ע דאו"א ויחו"ת דזו"נ ב' מיני יעקב יעקב ולאה יעקב ורחל שהן ב' ההי"ן דשם הוי' כידוע וכנ"ל בפי' יצא יצא יעקב כו' וד"ל. אך הנה רג, דכ"ז מדבר בהמשכה וירידה דיעקב בב' מיני ארץ הנ"ל מלמע' למטה מן המשפיע אל המקבל שזהו כללות ענין דוישב יעקב בבחי' השפלה וירידה מגבוה לנמוך מעליון לתחתון כו'. ואמנם כמו"כ יש כדוגמא זו מלמט' למע' מן המקבל אל המשפיע כו' והוא מ"ש דוד אתהלך לפני ה' בארצות החיים ל' רבים שהן ב' מיני ארץ הנ"ל ארץ עילאה וארץ תתאה כו'. והענין הוא כידוע בשרש בחי' נפש דוד שהוא בחי' המל' שמסתתר בבי"ע ועולה למעלה מבריאה לאצילות להתייחד שם בז"א שהן בחי' המדות דאצי' שנק' יחו"ת דזו"נ ואז נק' אה"ח דלעילא וז"ש אתהלך כו' פי' הילוך הוא בחי' ההעלאה והיחוד דמקבל במשפיע שיודבק הת' בעליון שזהו ההילוך מלמט' למע' דוקא (משא"כ ההילוך מלמע' למטה כמו לכה דודי לקראת כלה כו' וכמו והתהלכתי בתוככם כו' כמ"ש במ"א שזהו הילוך דמשפיע למקבל שירד הע' לת' והוא שילוב הוי' בא"ד כו') וז"ש אתהלך מלמט' למע' לפני הוי' לעלות וליכלל בשם הוי' דז"א דאצי' שזהו יחוד דשם אלקי' בהוי' ומ"ש אתהלך בבחי' רו"ש דוקא כמו אלקים אל דמי לך דנהו"ת קארי תדיר לנהו"ע דהוי' כו' כעליי' המלאכים ונשמות בבחי' רו"ש דוקא וכן למען יזמרך כבוד כו' כידוע וד"ל. ומ"ש בארצות החיים ל' רבים היינו כנ"ל דיש ב' מיני ארץ כו' והענין הוא דלאחר עליי' המל' בז"א עולי' זו"נ למע' בהיכלות דאו"א כו' ששם הוא בחי' יחו"ע בארץ עילאה שהוא בחי' יחוד דח"ע בבינה עילאה שנק' ארץ עילאה שנכלל בח"ע להיות לה בחי' כלי אוצר כו' כנ"ל וזהו בארצות החיים יחו"ע ויחו"ת הנ"ל שמתכללי' כא' כי זהו ענין שם הוי' בכלל י"ה בחו"ב דאצי' ו"ה בחי' זו"נ כידוע וזהו לפני ה' כו'. וזהו הכל מלמטה למעלה כמו שהוא בבחי' ירידה והשפלה דישיבת יעקב הע' והתחתון מלמע' למטה. וזהו בארצות היינו באוצרות החיים אוצר הע' דחכ' בבינה ה"א עילאה ואוצר התחתון דמדות במל' ה"א אחרונה שנק' אוצרות החיים העליונים דחכמה ומדות דאצי' שזהו ב' מדריגות דיחו"ע ויחו"ת הנ"ל וד"ל (ועוד יתפרש לשון אתהלך בעלי' ויריד' בב' ארצות הללו בארץ עילאה לחברה בחכ' ובארץ תתאה לחבר הוי' באלקי' כו'):

(ט) והנה מעתה י"ל מ"ש בארץ כנען שהוא ארץ תתאה כנ"ל שהוא בחי' שם ב"ן המברר בירורי' דרפ"ח כו' שזהו כענין כנען בידו כו' לשון סוחר שהוא מרוויח הרבה בפיזור מעותיו על הסחורה שלוקח בכפלי כפלי' מצד יוקר הסחורה ביותר כנ"ל והוא ענין עליי' דרפ"ח ניצוצין לשרשן כמו שהיו כנ"ל באריכות הנה זהו ג"כ ענין אוצר שנק' אוצרות חיים העליוני' כנ"ל בפי' בארצות החיים כו' ובבחי' ארץ תתאה היינו אוצר של יר"ש בחי' יר"ת דקבעומ"ש בביטול היש לאין כו' ובארץ עילאה נק' אוצר הע' דיר"ע שנאסף בתוכה אור הח"ע כו'. והנה מאחר שנמשל זה הענין דבירורי' דרפ"ח כו' בענין מסחר דסוחר וכנ"ל בפי' טעמה כי טוב סחרה כו' א"כ זהו ממש כמשל הסוחר הגשמי שכל מה שיוציא ממונו בעסקיו במיני מסחור במו"מ וירויח בהם יכניס הכל לאוצרו ולא יוציאם להוצאות ביתו כ"א חלק מעט ממנו וכל רד, אהממון שיתאסף מעט מעט בריווח שמרוויח בכל עסק ועסק יצפין ויטמין באוצר בהיכלו גנוז וסתום ונעלם מעין כל כו' וכמו"כ באוצרות תבואות ובפרט סחורות יקרים כאבנים טובות ומרגליות כו' שבודאי יהי' אצלו באוצר סגור וסתום ולא יסתפק מהם למוכרם מיד אלא יהי' באוצר עד עת וזמן שתעלה הסחורה ביוקר גדול יוציאם מן האוצר למוכרם ביוקר גדול כו' ונמצא שכל עמלו שעמל בכל ימי חייו והרויח הון רב וגם בכל מה שקיבץ על יד סחורה יקרה כו' הכל נאסף אצלו באוצר של כסף וזהב נק' אוצרות ממון שלא יגלה אותם לעין אדם כ"א לעת מועד שיגלה הכל ביחד כל מה שהרויח בכל ימיו בכל עמלו במו"מ כו' וגם הסחורות היקרות כאבני יקר וכל כלי סגולה יהי' באוצר מיוחד עד עת מועד שיוכל למוכרם או להשתמש בהם לפני המלך ושרים גדולים וכה"ג כידוע. וכך הוא הנמשל בענין מסחור הע' דבחי' המל' כו' שנא' בה כי טוב סחרה כו' שהוא ענין הפיזור דאורות עליוני' במעהמ"צ בדברי' גשמיי' דנוגה דעשי' שהרי בכל מצוה ומצוה יש בה גילוי רצה"ע ממש כו' ועושה המצוה באוי"ר ומוחין כו' והעיקר ע"י התשו' שלמע' ממע"ט כנ"ל באורך ואח"כ כאשר מתברר ועולה כל בחי' הטוב הע' שבנוגה דעשי' מרפ"ח ניצוצין דתוהו שגנוז בהן כו' הרי עי"ז נעשה ריווח גדול מאד בכפלי כפלי' מן ההוצאה שהוציא ע"ז כנ"ל הטעם מצד יתרון האור מן החושך דוקא כו' הנה זהו כמו הריווח הממון של הסוחר שמרויח בכל עסק ועסק שיכניס לאוצרו כך עליי' הניצוצי' למע' יאצר למעלה באוצר הע' כי כל מה שמתברר ועולה למע' באצי' מנוגה דבי"ע ע"י המצו' ותשו' כו' הכל הוא רק להוסיף אורות עליוני' באצי' בכפלי כפלי' בתוס' ברכה מרובה על העיקר האורות דע"ס בכלים כידוע והוספה וריבוי זה מתאסף באוצר הע' שנק' אוצרות חיים העליוני' שאינם באים בגילוי כלל כ"א צרורי' וחתומים באוצר הע' בהעלם גדול (כמו הלא כמוס עמדי חתום באוצרותי כו' ואף בשבת ויו"ט בעת עונג ושמחה לא יתגלו כו') רק עד עת מועד המוגבל לע"ל דוקא והוא באלף הז' שנק' מנוחה לחי העולמי' כידוע שאז דוקא יפתחו אוצרות חיים העליוני' שנעשו מן הבירורי' דרפ"ח כו' שהיו גנוזי' ונעלמי' מעין כל כו' (והן האוצרות דיר"ע ויר"ת הנ"ל) ויתגלה כל הריווח שנקבץ מכל בחי' הבירורי' דרפ"ח כו' בכל משך זמן דוא"ש דהוי עלמא מכל התומ"צ ותשו' שנעשו על ידן כל האוצרו' עליוני' כו' (וכמשל הסוחר שאינו מגלה אוצרותיו רק לעת מועד שידע כל מה שהרויח בכל ימי עמלו כו' כנ"ל) וכמו באוצרות של תבואות וסחורה שמתקיים באוצר לימים רבים עד עת מועד למוכרם כמו"כ יש בבירורי' דרפ"ח כו' שנעשה מזה אוצרות למע' שנק' אבני יקר וכל כלי חמדה שראויי' לעטר' ע"ג ראש המלך שנעשו מהעלאות דתומ"צ ותשו' ותפלה כמו שא' דסנד"ל קושר קשרים לקונו מתפלות ישראל כו' וכמו"כ לע"ל א' דצדיקי' יושבי' ועטרותיה' בראשיהם מתומ"צ ותפלה שהי' עבודתם שלימה בימי חייהם בעוה"ז דוקא וד"ל. (וכמ"ש במ"א על ענין המצות בעוה"ז שהוא כמו משל מתן בסתר כו' שנתקבץ רד, בשם עד עת מועד שיתגלה מה שניתן שם כך טעמי מצו' שיתגלו לע"ל כו' והוא ענין מה שנתוסף אורות באצי' מבירורי' דמצו' בגשמי' שעכשיו מלובש בלבוש המכסה הזה כמו מתן בסתר כו' ולע"ל כתי' ולא יכנף עוד דמצות בא"ת ב"ש הוא שם הוי' כו'). והנה לע"ל כתי' ולא יהי' עוד כנעני שם בבית ה' צבאות כו' דהנה כל משך זמן דו"א שנין כל היחו"ע נעשה ע"י אתעדל"ת בהעלאה דבירורי' דנוגה כנ"ל שזהו כמו משל המסחר דסוחר כמ"ש כי טוב סחרה כנ"ל שהן בחי' אוצרות חיים העליוני' שהאורות נעלמים שם ונקבצו מעט מעט ומעט מהם נתגלה רק לפרקי' להיות מהם לעזר וישועה לנגד השונא העומד לנגד כמשל המלך שמבזבז אוצרותיו לצורך מלחמה הצריכי' לכבוש את השונא כידוע והן בחי' אורות חסדי' העליוני' שנק' ישועות שבאו בגילוי מן ההעלם שלהם באוצר הע' להפיל את הגבורו' קשות דק"נ כשמתגברים ביותר לפרקים כו' כמו במצרים שא' מוצא רוח מאוצרותיו שהכה בכורי מצרים כו' וזהו מאוצר התחתון דארץ תתאה יר"ת שהוא בחי' המל' שיאיר מתוכה אורות חסדי' וישועו' הגנוזים בה מבחי' המדות דז"א ומוחין חדשי' שבו כמו ה' כגבור יצא כאיש מלחמו' יעיר כו' על אויביו יתגבר והוא מ"ש הושיעה לו ימינו ימינך ה' תרעץ אויב וכה"ג והוא מחמת אתעדל"ת ביר"ת בקבעומ"ש דלעילא שמתעורר גבור' שבחסד דמל' על המנגד כמ"ש תפול עליהם אימתה ופחד כו' ועכ"ז עיקר הישועו' וחסדי' העליוני' שבאוצר זה דמל' נשאר בהעלם גנוז לע"ל וכמו"כ באוצר הע' דיר"ע שגנוז בה אור פנימי' דח"ע שעז"א יפתח ה' לך אוצרו הטוב לתת מטר ארצך כו' שזהו פתיחת אוצר הח"ע הפנימי' כמ"ש בזוהר דבשנת ת"ר לחיי נח כו' נפתחו ארובות השמים כו' (והוא האוצר שהטמין יוסף שג' אוצרות הטמין. א' נתגלה לקרח כו'. והב' נתגלה לבנ"י להיות מאוצר הזה גילוי אורות חסדי' העליוני' בכל ימי הגלות כמו משל צידה לדרך רב כמ"ש במ"א. והג' יתגלה לע"ל כנ"ל וד"ל) (דיוסף הוא בחי' צ"ע שמלקט כל הכסף דחסדי' עליוני' ע"י בירורי' דרפ"ח כו' וגם מוציא אורות העליוני' שהן נשמות עליונות הגנוזות באוצר ששמו גוף שז"ש אור זרוע לצ"ע כו'). והנה מבו' למעלה בעיקר ענין האוצר שנאצר שם לבלתי יפתח עוד לזמן רב דוקא משא"כ הכלי שעשוי לפתוח מיד להוציא כל מה שגנוז בתוכו והוא ענין ההפרש בין אורות הגנוזים בכלים לאורות הגנוזים באוצרות למעלה כו' וכמו"כ יובן בכל הריווח דמסחור העליון בהעלא' דרפ"ח כו' בין באוצר התחתון בין באוצר הע' הנ"ל לא יפתחו עד עת הגאולה דכתי' עין בעין יראו בשוב ה' כו' שיפתח כל אור הנעלם שלא הי' כזה גם בזמן בהמ"ק כי גם אור פנימי' דח"ע הגנוז ביר"ע ונעלמת בה מאד תתגלה לע"ל בימוהמ"ש דכתי' ומלאה הארץ דיעה את ה' כמים כו' וביחוד לישראל דוקא שנאמר יפתח ה' לך דוקא את אוצרו הטוב כו' וכ"ז יהי' מן השעבוד גליות שנזרעו שם נעשה ריווח הגדול הזה דריבוי הוספות האורות עליוני' למעלה כו' באוצרות חיים העליוני' וכמ"ש אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה כנ"ל בגוים דוקא יאמרו זה לפי שאם לא רד, גהי' שעבוד הגלות לא הי' נברר ועולה מע"ש דנוגה כל הון יקר ונעים הזה וד"ל. אך הנה לע"ל כאשר כבר נתגלה כל מה שהי' טמון ונעלם באוצרות חיים העליוני' לא יהי' אז סיבת היחו"ע בתוס' אורות ומוחין חדשים ביח"ע דאו"א ויחו"ת דזו"נ מצד העלאות דבירורי' דרפ"ח כו' כ"א מצד בחי' המשכת אור חדש מעצמו' א"ס ב"ה ממש שלא ע"י העלא' מלמטה באתע' דלתתא כלל כי הוא עליון הרבה מאד שלא יגיע לזה ע"י כח הבירורי' דרפ"ח כלל כי זהו בחי' העושר שמצד עצמו שאין לו שיעור למע' כמ"ש ברכת ה' היא תעשיר עושר שהוא בבחי' א"ס ממש ולא יוסיף עצב בה כי הבירורי' דרפ"ח כו' לא יצליחו לפעמים ויש עוצב בה כו' וגם אם יצליחו ביותר ויעלה הריוח להון רב וגדול עכ"ז לא יוכל להגיע לעושר שמצד העצמו' (וכעושר דשלמה וכה"ג משא"כ עושר דיוסף ממה שליקט הכסף ע"י הבירורי' אע"פ שהוא מצליח מאד כו' ולפ"ז מ"ש יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים כו' זהו ברכת ה' שמצד עצמו שתעשיר כו') והוא באלף הז' שיהי' מנוחה לחיי העולמי' למע' מבחי' הבירורי' שנק' עליות וירידות כידוע. וז"ש ולא יהיה עוד כנעני בבית ה' צבאות פי' ה' צבאות הוא ב' יחודים הנ"ל שלא יהי' שם ע"י כנעני וסוחר כלל שהוא המברר בירורי' כו' אלא יהי' היח"ע מצד עצמות המאציל כו' כנ"ל ומה שכבר נאסף באוצרו' העליוני' יומשך לנשמות הצדיקים כמו ענין ש"י עולמות שנק' יש כמו"כ ת' עלמין דכסופין דנהרין כו' שהן ד' מאות שקל כסף דאברהם אחר הבירור כו' וד"ל. (וז"ש בישעי' גבי נבוא' צור שהוא מל' דנוק' דנוגה שזונה נקרא' וכמ"ש וזנתה את כל ממלכות כו' ולא נתמלא' צור אלא מחורבנה של ירושלי' דהיינו שפחה כי תירש גבירתה כו' וא' שהוא להיפוך ממל' דקדושה שנאמר בה כי טוב סחרה ע"י תומ"צ ונק' אוצרות חיים כנ"ל וצור סחרה ואתננה בזנותה כו' הוא להגדיל יניקות החיצוני' מן הטוב שנופל מן הקדושה בהם בסוד גלות. ואמנם לאחר שיבורר בחי' ב"ן דנוגה יעלה גם סחרה ואתננה ויוכלל כל הטוב שבה בקדושה עד שיהי' קודש לה' ממש וז"ש והי' סחרה כו' קדש לה' לא יאצר ולא יחסן שאין זה באוצרות דקדושה אלא ליושבי' לפני ה' יהי' סחרה כו' וד"ל). וזהו שא' וישב יעקב ביקש יעקב לישב בשלוה באר"כ קפץ עליו רוגזו של יוסף צ"ע שנמסר בגלות כו' שא"א להיות בירור דיעקב כ"א ע"י יוסף כידוע דגוף וברית חשבינן חד כנ"ל וד"ל: