תסא, א
יחד בבחי' רו"ש שהוא בחי' אהוי"ר שבה בקבלת עומ"ש באה' ורצון וביראה ובפחד. אך בחי' הכלי להחזיק לבחי' רו"ש זה זהו המצוה בעצמה שנק' נר כמ"ש כי נר מצוה כמו הנר הוא כלי לאור המתנענע כו', וכמו שכלי דבור בד"ת נק' כלי לבחי' רו"ש דחכ' שבמוח והיינו לאור דתורה כנ"ל בענין אשר פקד ונק' איתמר כו' ממילא כו' כענין שכינה מדברת כו' והוא שרש הדבור במקור החכ', כך יש בחי' כלי ממש במצוה בפו"מ לבחי' רו"ש דאהוי"ר שבלב. הגם שהוא עבודת הלוים להעלות השכינה ולהורידה ברו"ש ביחו"ע ג"כ שנק' י"ה משכן העדות שזהו הכלי דדבור דד"ת דאיתמר הנ"ל, מ"מ יש בחי' כלי במעשה המצות שנק' נר מצוה לאהוי"ר שבמעשה כמו נר הוי' נשמת אדם ברו"ש דנשמה הנ"ל רק שאינו בבחי' בטול כ"כ כדבור דד"ת כי הוא מלובש במעשה ממש. וז"ש כי קרוב אליך הדבר481 בפיך זו תורה ובלבבך זו תשובה ומע"ט לעשותם482 בפו"מ (ולפי שנתב"ס בסוף מעשה דוקא ע"כ גדול שרש דנר מצוה מנר הוי' נשמת אדם בדבור דד"ת, וע"כ אמרו הלומד ואינו עושה483 כו' אע"פ שתלמוד גדול כו'484 זיל בתר טעמא485 כו' [וד"ל]. וז"ש ראשית חכ' כו' שכל טוב לעושיהם ולא ללומדיהם486 אע"פ שעל מוצא פי הוי' שבתורה יחי' האדם לא המדרש עיקר487 [כו'], וז"ש נר מצוה דוקא אז תורה אור בדבור ברו"ש. וז"ש והי' אם שמוע488 לקבל עליו עול מצות ברו"ש כמ"ש לאה' את ה' ולעבדו דאהוי"ר זו במעשה עצמה שרשה עליון יותר מרו"ש דאהוי"ר
הערות
- 481. כי קרוב אליך הדבר : נצבים ל, יד [בדילוג]. ראה גם תורת חיים וישב ר, א.
- 482. לעשותם : ט: לעשותו.
- 483. הלומד ואינו עושה : ראה ירושלמי ברכות פ"א, ה"ב. ראה גם לקוטי תורה אחרי כו, ב ובהנסמן במ"מ לשם.
- 484. כו' : חט: מפני שמביא לידי מעשה.
- 485. זיל בתר טעמא : ראה ר"ן נדרים נב, א. תוי"ט נדרים פ"ב. מ"א. ועוד. גיטין עג, א.
- 486. ראשית חכ'. . לעושיהם ולא ללומדיהם : תהלים קיא, י. ראה ברכות יז, א [הגי' שעה"ג שם]. יל"ש תהלים שם (רמז תתע).
- 487. לא המדרש עיקר : אבות פ"א, מי"ז [כגי' אדה"ז בסידורו].
- 488. והי' אם שמוע : עקב יא, יג.
תלמוד ירושלמי ברכות א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
משנה: מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית מִשֶּׁיַכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בֵּין תְּכֵלֶת לְכָרָתָן. (וְגוֹמְרָהּ) עַד הֵנֵץ הַחַמָּה. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ (בְּנֵי) מְלָכִים לַעֲמוֹד בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. הַקּוֹרֵא מִכַּאן וָאֵילַךְ לֹא הִפְסִיד כְּאָדָם שֶׁהוּא קוֹרֵא בַתּוֹרָה.
הלכה: [כֵּינִי] מַתְנִיתָא בֵּין תְּכֵלֶת שֶׁבָּהּ לְלָבָן שֶׁבָּהּ. וּמַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנָן וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ מִן הַסָּמוּךְ לוֹ. וּמַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיְהֵא נִיכָּר בֵּין הַצְּבוּעִין.
תַּנִּי בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר וּרְאִיתֶם אוֹתָהּ אֵין כְּתִיב כַּאן אֶלָּא וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ. מַגִּיד שֶׁכָּל הַמְּקַיֵּים מִצְוַת צִיצִית כְּאִילּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. מַגִּיד שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לְיָם. וְהַיָּם דּוֹמֶה לַעֲשָׂבִים. וְעֲשָׂבִים דּוֹמִין לָרָקִיעַ. וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד. וְהַכִּסֵּא דּוֹמֶה לְסַפִּיר דִּכְתִיב וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה עַל הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הַכְּרוּב כְּאֶבֶן סַפִּיר כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא.
אֲחֵרִים אוֹמְרִים וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם רָחוֹק מֵחֲבֵירוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת וּמַכִּירוֹ. רַב חִסְדָּא אָמַר כַּהֲדָא דַאֲחֵרִים. מַה אֲנָן קַיָּימִין אִם רָגִיל אֲפִילוּ רָחִיק כַּמָּן חַכִּים לֵיהּ. וְאִם בִּשְׁאֵינוֹ רָגִיל אֲפִילוּ קָרוֹב לֵיהּ לָא חַכִּים לֵיהּ. אֶלָּא כַּן אֲנָן קַיָּימִין בְּרָגִיל וּשְׁאֵינוֹ רָגִיל. בְּהַהוּא דְאָזִיל לֵיהּ לְאַכְסַנְיָא וְאָתֵי לְקִיצִּין.
אִית תְּנָיֵי תַּנִּי בֵּין זְאֵב לְכֶלֶב בֵּין חֲמוֹר לַעֲרוֹד. וְאִית תְּנָיֵי תַּנִּי כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם רָחוֹק מֵחֲבֵירוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת וּמַכִּירוֹ. הֲוָא בָּעֵי מֵימַר מָן דָּמַר בֵּין זְאֵב לְכֶלֶב בֵּין חֲמוֹר לַעֲרוֹד כְּמָן דָּמַר בֵּין תְּכֵלֶת לְכָרָתָן. וּמָן דָּמַר כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם רָחוֹק מֵחֲבֵירוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת וּמַכִּירוֹ. כְּמָן דָּמַר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. אֲבָל אָמְרוּ מִצְוָותָהּ עִם הֵנֵץ הַחַמָּה כְּדֵי שֶׁיִּסְמוֹךְ גְּאוּלָּה לִתְפִילָּה וְנִמְצָא מִתְפַּלֵּל בַּיּוֹם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וַאֲנָּא אָמְרִית טַעֲמָא יִרָאוּךָ עִם שֶׁמֶשׁ. אָמַר מַר עוּקְבָּא הַוָּותִיקִין הָיוּ מַשְׁכִּימִין וְקוֹרִין אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁיִּסְמְכוּ לָהּ תְּפִילָּתָן עִם הֵנֵץ הַחַמָּה.
תַּנִּי אָמַר רִבִּי יוּדָה מַעֲשֶׂה שֶׁהָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ אַחֲרֵי רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְאַחֲרֵי רִבִּי עֲקִיבָה וְהָיוּ עֲסוּקִין בְּמִצְוֹת וְהִגִּיעַ עוֹנַת קִרְיַת שְׁמַע וְהָיִיתִי סָבוּר שֶׁמָּא נִתְיַיאֲשׁוּ מִקִּרְיַת שְׁמַע וְקָרִיתִי וְשָׁנִיתִי וְאַחַר כַּךְ הִתְחִילוּ הֵם. וּכְבָר הָיְתָה הַחַמָּה עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים.
עַד הֵנֵץ הַחַמָּה. רִבִּי זְבַדְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַחַמָּה מְטַפְטֶפֶת עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. רִבִּי אִידִי וְרַב הַמְנוּנָא וְרַב אַדָּא בַּר [אַחֲוָא] בְשֵׁם רַב הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּשׁוֹכֵחַ. רִבִּי הוּנָא אָמַר תְּרֵין אַמּוֹרָאִין חַד אָמַר בְּשׁוֹכֵחַ. מֵגִיב לֵיהּ חַבְרֵיהּ וְכִי יֵשׁ הֲלָכָה בְשׁוֹכֵחַ. כַּךְ הִיא הֲלָכָה. וְלָמָּה אָמְרוּ בְשׁוֹכֵחַ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם מְזָרֵז בְּעַצְמוֹ לִקְרוֹתָהּ בְּעוֹנָתָהּ.
תַּמָּן תַּנִּינָן מַפְסִיקִין לְקִרְיַת שְׁמַע וְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִילָּה. אָמַר רִבִּי אָחָא קִרְיַת שְׁמַע דְּבַר תּוֹרָה. תְּפִילָּה אֵינָהּ דְּבַר תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי בָּא קִרְיַת שְׁמַע זְמַנָּהּ קָבוּעַ. תְּפִילָּה אֵין זְמַנָּהּ קָבוּעַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קִרְיַת שְׁמַע אֵינָהּ צְרִיכָה כַוָּנָה. תְּפִילָּה צְרִיכָה כַוָּונָה. אָמַר רִבִּי מָנִי קַשְׁיִיתָהּ קוֹמוֹי רִבִּי יוֹסֵי וַאֲפִילוּ תֵימַר קִרְיַת שְׁמַע אֵינָהּ צְרִיכָה כַוָּונָה שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִין הָרִאשׁוֹנִים צְרִיכִין כַּוָּונָה. מִן גַּו דְּאִינּוּן צִבְחַר מִיכַוֵּין.
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כְּגוֹן אָנוּ שֶׁעוֹסְקִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אֲפִילוּ לְקִרְיַת שְׁמַע אֵין אָנוּ מַפְסִיקִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמְרָהּ עַל גַּרְמֵיהּ כְּגוֹן אָנוּ שֶׁאֵין אָנוּ עֲסוּקִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וַאֲפִילוּ לִתְפִילָּה אָנוּ מַפְסִיקִין. דֵּין כְּדַעֲתֵיהּ וְדֵין כְּדַעֲתֵיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן כְּדַעֲתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר וּולְוַאִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם. לָמָּה שֶׁאֵין תְּפִילָּה מַפְסֶדֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כְדַעֲתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָי אָמַר אִילּוּ הֲוֵינָא קָאִים עַל טוּרָא דְסִינַי בְּשַעְתָּא דְאִיתְיָהִיבַת תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל הֲוִינָא מִתְבָּעֵי קוֹמוֹי רַחֲמָנָא דְּיִתְבְּרֵי לְבַר נָשָׁא תְּרֵין פּוּמִין חַד דַּהֲוָה לָעֵי בְאוֹרָיְתָא וְחַד דְּעָבִיד לֵיהּ כָּל צוֹרְכֵיהּ. חָזַר וָמַר וּמַה אִין חַד הוּא לֵית עָלְמָא יָכִיל קָאִים בֵּיהּ מִן דֵּילַטוֹרִיָּא דִילֵיהּ. אִילּוּ הַוּוּ תְּרֵין עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קוֹמוֹי רִבִּי יִרְמְיָה אַתְיָא דְרִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי חֲנִינָא בֶן עֲקַבְיָה דְּתַנִּי כּוֹתְבֵי סְפָרִים תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת מַפְסִיקִין לְקִרְיַת שְׁמַע וְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִילָּה. רִבִּי חֲנִינָא בֶן עֲקַבְיָה אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁמַּפְסִיקִין לְקִרְיַת שְׁמַע כַּךְ מַפְסִיקִין לִתְפִילָּה וְלִתְפִילִּין וְלִשְׁאָר כָּל מִצְווֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה. וְלֹא מוֹדֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי שֶׁמַּפְסִיקִין לַעֲשׂוֹת סוּכָּה וְלַעֲשׂוֹת לוּלָב. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי הַלֹּמֵד עַל מְנַת לַעֲשׂוֹת וְלֹא הַלֹּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת. שֶׁהַלֹּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת נוֹחַ לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הַלֹּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת נוֹחַ לוֹ אִילּוּ נֶהֶפְכָה שִׁילְיָתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לָעוֹלָם. טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי זֶהוּ שִׁינּוּן וְזֶה שִׁינּוּן וְאֵין מְבַטֵּל שִׁינּוּן מִפְּנֵי שִׁינּוּן. וְהָא תַנִּינָן הַקּוֹרֵא מִיכַּן וָאֵילַךְ לֹא הִפְסִיד כְּאָדָם שֶׁהוּא קוֹרֵא בַתּוֹרָה. הָא בְעוֹנָתָהּ חֲבִיבָה מִדִּבְרֵי תוֹרָה. הִיא הִיא. אָמַר רִבִּי יוּדָן רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי עַל יְדֵי שֶׁהָיָה תָדִיר בְּדִבְרֵי תוֹרָה לְפִיכָךְ אֵינָהּ חֲבִיבָה יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי לֹא תַנִּינָן אֶלָּא כְאָדָם שֶׁהוּא קוֹרֵא בַתּוֹרָה. הָא בְעוֹנָתָהּ כְּמִשְׁנָה הִיא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָי כְדַעֲתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אָמַר הָעוֹסֵק בְּמִקְרָא מִדָּה שֶׁאֵינָהּ מִדָּה. וְרַבָּנָן עָבְדֵי מִקְרָא כְמִשְׁנָה.
נדרים נ״ב א - הטקסט מספריא
מוּתָּר בָּרוֹטֶב וּבַקֵּיפֶה, וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה וְאָסַר עָלֵינוּ רַבִּי טַרְפוֹן בְּבֵיצִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִמּוֹ. אָמְרוּ לוֹ: כֵּן הַדָּבָר, אֵימָתַי — בִּזְמַן שֶׁיֹּאמַר: ״בָּשָׂר זֶה עָלַי״, שֶׁהַנּוֹדֵר מִן הַדָּבָר וְנִתְעָרֵב בְּאַחֵר, אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם — אָסוּר.
הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן — מוּתָּר בְּתַבְשִׁיל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טַעַם יַיִן. אָמַר: ״קֻוֽנָּם יַיִן זֶה שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ וְנָפַל לְתַבְשִׁיל, אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם — הֲרֵי זֶה אָסוּר.
is permitted to eat gravy and sediments of boiled meat [kifa]. But Rabbi Yehuda maintains that he is prohibited from eating them.
Rabbi Yehuda said: There was an incident where one took such a vow and Rabbi Tarfon prohibited us from even eggs that were cooked with meat. The Rabbis said to him: Indeed so, but when is this the halakha? When he says: This meat is forbidden to me, referring to a specific piece of meat. This is because in the case of one who vows that an item is forbidden to him, and it becomes mixed into another item, if the latter contains an amount of the forbidden food that gives it flavor, i.e., the forbidden food can be tasted in the permitted food, the mixture is forbidden. However, if one vows that meat in general is forbidden to him, without specifying a particular piece, only the meat itself is forbidden, not the gravy, sediments, or eggs cooked with that meat.
Likewise, one who vows that wine is forbidden to him is permitted to eat a cooked dish that has the flavor of wine. However, if he said: This wine is konam for me, and for that reason I will not taste it, and the wine fell into a cooked dish, if the dish contains an amount of the wine that gives it flavor, it is forbidden.
משנה אבות א׳:י״ז - הטקסט מספריא
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.
- לקוטי תורה פרשה בהעלותך לב ג גיטין דף ע"ג סע"א
- לקוטי שיחות כרך ו בשלח שיחה א נדרים נב, ב
- לקוטי שיחות כרך כז מצורע שיחה ב נדרים נב, ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ד סימן תקיג (ד) נדרים דף נ"ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקיג דין ביצה שנולדה ביום טוב נדרים דף נ"ב