שפז
אלקיכם122 שנמשך מבחי' אנכי מי שאנכי123, והוא מפני שהוצאתם מאמ"צ, וכמו"כ בכל דור ודור חייב אדם לראות א"ע כאילו הוא יצא ממצרים124, ולאו דוקא בכ"ד אלא בכ"י125 ובכ"ע ובכ"ר, דמצרים הם המצרים והגבולים126 ומאחר שהוציא מאמ"צ כמו"כ יוציא כו', זהו"ע ג"פ דק"ש.
והנה כ"ז הי' די בימי משה אבל אח"כ שנתמעטו הלבבות תקנו חז"ל ברכת ק"ש127 שתים לפני' ואחת לאחרי', וכמו שתקנו פסוד"ז128 מפני שנתמעטו הלבבות כמו"כ תקנו ברכת ק"ש, והנה ברכה א' היא ביאור ה' אחד שהו"ע ביטול [המלאכים]129 העולמות איך שרפים אומרים קדוש ואופנים אומרים ברוך130, וברכה שני' הוא ביאור ה' אלקינו אהבת עולם אהבתנו (בפ"א132 אהבתיך131) ואח"כ ברכה א' שאחרי' אמת ויציב ויש כאן ט"ו ווי"ן133 והו"ע בווין תתקטר134 ל'135 קשר וכמ"ש עשה ווין לעמודים136 פי' אונקליות137 ורש"י פי' יתדות הם שמושקעים בארץ138 וכמ"ש אהל בל יצען139 בל יסע יתדותיו לנצח, שהיו מחברים האהל עם החצר140
הערות
- 122. אנכי ה' אלקיכם : יתרו כ, ב [ושם: אלקיך].
- 123. אנכי מי שאנכי : ראה תניא מהדו"ק ספמ"ט. לקו"ת להאריז"ל תולדות כז, יט בשם הזהר. אבן עזרא תולדות שם. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' יד. פרשיות התורה ח"א ע' רט ובהנסמן במ"מ לשם.
- 124. בכל דור . . יצא ממצרים : פסחים קטז, ב [במשנה].
- 125. אלא בכ"י : ראה תניא פמ"ז. הגדה עם לקוטי טעמים (קה"ת תשמ"ו ואילך) ע' תריח בשולי הגליון.
- 126. דמצרים הם המצרים והגבולים : ראה תו"א בשלח סד, ב. סע"ג. יתרו סז, סע"ב. עא, ג.
- 127. אח"כ . . תקנו חז"ל ברכת ק"ש : בלקו"ת תצא לד, ד: אכנה"ג. ראה ברכות יא, סע"א (במשנה). שו"ע אדה"ז הל' ק"ש רסנ"ט. סה"מ תרל"ח ע' צא. וש"נ.
- 128. שתקנו פסוד"ז : ראה שו"ע אדה"ז חאו"ח סנ"א, ס"א־ ס"ב. תו"ח פקודי ח"ב ע' תמה [ושם: אנשי כנה"ג]. וש"נ. סה"מ תרל"ח ע' תנא. וש"נ. לקו"ת תבוא מב, ד.
- 129. [המלאכים] : אולי הכוונה שתיבה זו מיותרת.
- 130. שרפים . . קדוש ואופנים . . ברוך : ישעי' ו, ב-ג. יחזקאל ג, יב. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה שיר המעלות ממעמקים ובהערה 63.
- 132. בפ"א : [ בפעם א' אמר כ"ק אדמו"ר מהר"ש] ראה גם לקמן הנחה ד"ה קדש ישראל לה' על יד הערה 31. 43. 79. 88. 147. סה"מ תרל"ח ע' תכז ובהערה 104. תר"ם ח"א ע' רעט ובהערה 80. ח"ב ע' תשיז. וש"נ.
- 131. אהבת עולם . . אהבתיך : ירמי' לא, ב [ושם: ואהבת — ראה ש"א ב, א ובהערה 12].
- 133. אמת ויציב . . ט"ו ווי"ן : ראה פע"ח שער הק"ש ש"ח, פכ"ח. תו"ח וישב רי, א הערה 14. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה שלש רגלים תחוג לי על יד הערה 75. ולקמן (בחלק ההנחות) בהנחה שם על יד הערה 68.
- 134. בווין תתקטר : זמירות לליל שבת — אזמר בשבחין.
- 135. ל' : אולי כ"ה בגוכתי"ק.
- 136. עשה ווין לעמודים : פקודי לח, כח [ושם: ווים].
- 137. ווין . . אונקליות : רש"י תרומה כו, לב [בכמה דפוסים אינו ד"ה בפ"ע, ונמצא זה לעיל בסיום פסוק לא]. כז, י.
- 138. ורש"י פי' יתדות . . בארץ : ראה שם תרומה כז, יט.
- 139. אהל בל יצען : ישעי' לג, כ (הובא ברש"י שם).
- 140. מחברים האהל עם החצר : ראה (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן על יד הערה 163.
תניא, ליקוטי אמרים מ״ז - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, ״בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, – וְכָל יוֹם וָיוֹם – חַיָּיב אָדָם לִרְאוֹת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ הוּא יָצָא הַיּוֹם מִמִּצְרָיִם״. וְהִיא יְצִיאַת נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית מִמַּאֲסַר הַגּוּף, ״מַשְׁכָּא דְחִוְיָא״, לִיכָּלֵל בְּיִחוּד אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת בִּכְלָל, וּבִפְרָט בְּקַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם בִּקְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁבָּהּ מְקַבֵּל וּמַמְשִׁיךְ עָלָיו יִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּפֵירוּשׁ, בְּאָמְרוֹ: ״ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״.
וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל, כִּי ״אֱלֹהֵינוּ״ הוּא כְּמוֹ ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְכוּ׳״, לְפִי שֶׁהָיָה בָּטֵל וְנִכְלָל בְּיִחוּד אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא. רַק שֶׁאַבְרָהָם זָכָה לָזֶה בְּמַעֲשָׂיו וְהִילּוּכוֹ בַּקּוֹדֶשׁ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ וְגוֹ׳״:
אֲבָל אֲנַחְנוּ, יְרוּשָּׁה וּמַתָּנָה הִיא לָנוּ, שֶׁנָּתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ, וְהִלְבִּישׁ בָּהּ רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, הַמְיוּחָדִים בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, וַהֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עַל פָּסוּק: ״וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה״ [דְּ״לִי״ כְּלוֹמַר ״אוֹתִי״, וַהֲוָה־לֵיהּ־לְמֵימַר ״וּתְרוּמָה״, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּכוּלָּא חַד, עַיֵּין שָׁם הֵיטֵב]:
וְזֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים: ״וַתִּתֶּן לָנוּ ה׳ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה כוּ׳״, ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ ה׳ אֱלֹהֵינוּ כוּ׳״. וְלָזֶה אֵין מוֹנֵעַ לָנוּ מִדְּבֵיקוּת הַנֶּפֶשׁ בְּיִחוּדוֹ וְאוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הָרָצוֹן, שֶׁאִם אֵין הָאָדָם רוֹצֶה כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם לְדָבְקָה בוֹ כוּ׳. אֲבָל מִיָּד שֶׁרוֹצֶה וּמְקַבֵּל וּמַמְשִׁיךְ עָלָיו אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ וְאוֹמֵר ״ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״ – הֲרֵי מִמֵּילָא נִכְלֶלֶת נַפְשׁוֹ בְּיִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ, דְּ״רוּחַ אַיְיתִי רוּחַ וְאַמְשִׁיךְ רוּחַ״, וְהִיא בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְלָכֵן תִּקְּנוּ פָּרָשַׁת יְצִיאַת מִצְרַיִם בִּשְׁעַת קְרִיאַת־שְׁמַע דַּוְקָא, אַף שֶׁהִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְלֹא מִמִּצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא וּפוֹסְקִים, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהֵן דָּבָר אֶחָד מַמָּשׁ. וְכֵן בְּסוֹף פָּרָשַׁת יְצִיאַת מִצְרַיִם מְסַיֵּים גַּם כֵּן ״אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״, וְהַיְינוּ גַם כֵּן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל:
רש"י על שמות כ״ו:ל״ב - הטקסט מספריא
ארבעה עמודי שטים. תְּקוּעִים בְּתוֹךְ אַרְבָּעָה אֲדָנִים, וְאוּנְקְלִיּוֹת קְבוּעִין בָּהֵן, עֲקֻמִּים לְמַעְלָה, לְהוֹשִׁיב עֲלֵיהֶן כְּלוֹנָס שֶׁרֹאשׁ הַפָּרֹכֶת כָּרוּךְ בָּהּ, וְהָאוּנְקְלִיּוֹת הֵן הַוָּוִין – שֶׁהֲרֵי כְמִין וָוִין הֵן עֲשׂוּיִים – וְהַפָּרֹכֶת אָרְכָּהּ עֶשֶׂר אַמּוֹת לְרָחְבּוֹ שֶׁל מִשְׁכָּן וְרָחְבָּהּ עֶשֶׂר אַמּוֹת כְּגָבְהָן שֶׁל קְרָשִׁים, פְּרוּסָה בִּשְׁלִישִׁית שֶׁל מִשְׁכָּן, שֶׁיְּהֵא הֵימֶנָּה וְלִפְנִים עֶשֶׂר אַמּוֹת וְהֵימֶנָּה וְלַחוּץ עֶשְׂרִים אַמָּה, נִמְצָא בֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים עֶשֶׂר עַל עֶשֶׂר, שֶׁנֶּ' וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים – הַמְחַבְּרִים אֶת שְׁתֵּי חוֹבְרוֹת שֶׁל יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן; רֹחַב הַחוֹבֶרֶת עֶשְׂרִים אַמָּה, וּכְשֶׁפְּרָשָׂהּ עַל גַּג הַמִּשְׁכָּן מִן הַפֶּתַח לַמַּעֲרָב, כָּלְתָה בִּשְׁנֵי שְׁלִישִׁי הַמִּשְׁכָּן, וְהַחוֹבֶרֶת הַשֵּׁנִית כִּסְּתָה שְׁלִישׁוֹ שֶׁל מִשְׁכָּן, וְהַמּוֹתָר תָּלוּי לַאֲחוֹרָיו לְכַסּוֹת אֶת הַקְּרָשִׁים:
ארבעה עמודי FOUR COLUMNS inserted into four sockets. Hooks were fixed upon them, bent upward, upon each of which to hang a pole round which the top of the partition veil was wrappped. The hooks are the ווים mentioned in the text, for they were made in the form of the letter וי"ו. The partition veil was ten cubits long corresponding to the breadth of the Tabernacle and ten cubits wide as was the height of the boards. It was hung at one-third of the length of the Tabernacle from the western side so that from it there should be inward (i. e. to that side) ten cubits and from it outward (to the entrance) twenty cubits. It follows therefore that the Holy of Holies was ten by ten cubits, and this agrees with what is said, (v. 33) “and thou shalt hang up the partition veil under the catches” that coupled the two sections of the curtaining of the Tabernacle together. For the breadth of one section was twenty cubits and when it was laid over the top of the Tabernacle from the entrance to the west, its end with the catches came at two-thirds of the length of the Tabernacle (20 cubits), exactly where we have stated that the veil was hanging. The second section covered the other third of the length of the Tabornacle (10 cubits) and what was left over (10 cubits) hung behind to cover the boards (which were 10 cubits in height; cf. Rashi on v. 5).
רש"י על ישעיהו ל״ג:כ׳ - הטקסט מספריא
חֲזֵה צִיּוֹן. וְאֶת מִי תִּרְאֶה בְּלִבְּךָ לְהֵחָשֵׁב מְלוּכָה וּשְׂרָרָה? אֶת צִיּוֹן אֲשֶׁר הִיא קִרְיַת בֵּית וַעַד לָנוּ:
בַּל יִצְעָן. בַּל יִסַּח, וְדוֹמֶה לוֹ ״אֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים״ (שופטים ד:יא), וּמְתַרְגְּמִינָן: ״מִישַׁר אַגְנַיָּא״, וְהֵם נְקָעִים שֶׁבַּשָּׂדוֹת, שֶׁקּוֹרִין קומבי״ש בלע״ז, כְּמוֹ ״אַגְנֵי דְאַרְעָא מִקְרֵי״ (בבא קמא סא א) שֶׁהַמַּיִם נֶאֱסָפִים שָׁם מִן הֶהָרִים וְהַגִּבְשׁוּשִׁיּוֹת, וּבֵי״ת שֶׁל ׳בְּצַעֲנַנִּים׳ אוֹמֵר אֲנִי שֶׁאֵינָהּ נִשְׁרֶשֶׁת בַּתֵּיבָה אֶלָּא מְשַׁמֶּשֶׁת הִיא:
בַּל יִסַּע יְתֵדֹתָיו. הַיְתֵדוֹת שֶׁקּוֹשְׁרִין בּוֹ מֵיתְרֵי הָאֹהֶל, בַּל יִסַּע אוֹתָם מִן הָאָרֶץ מִמְּקוֹם תְּקִיעָתָם, כְּמוֹ ״וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת״ (מלכים א ה:לא), וְכֵן ״וַיִּסָּעֵם עִם הַבְּרִיחַ״ (שופטים טז:ג), לְשׁוֹן ׳תְּלִישָׁה׳:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.