את ה' האמרת כו'

תקיאת ה' האמרת כו'

בס"ד ש"פ תבא ט"ל.

את הוי' האמרת¹ היום כו' ולשמור חוקיו ומצותיו, וה' האמירך היום כו' ולשמור כל מצותיו, והקשה באוה"ח, מה שייך בשבח האמירך שהוא שבח הקב"ה לישראל שבח דלשמור כל מצותיו, שהרי זה שייך רק בשבח נש"י להקב"ה שהוא ענין אומרו ולשמור חוקיו ומצותיו כו' והיינו שהוא בחי' קבעומ"ש, אבל מה שייך ענין זה בשבח הקב"ה מה שמשבח לישראל. אך הענין² יובן בהקדם פי' האמרת שיש בו ג' פירושים הא' מל' שבח ורוממות הב' לשון לבוש כמ"ש בצע אמרתו ות' בזע פורפירא דילי'³, הג' לשון אמירה ודבור. ונבין תחילה פי' האמרת⁴ שפי' רז"ל⁵* ל' שבח אתם עשאוני חטיבה אחת בעולם אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, אתם עשאוני חטיבה אחת בעולם שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, ובשניהם נא' אחד, וצ"ל מה"ע אחד. הנה רבו הפי' בתי' אחד, ובכלל יש בו ג' פי' הא' הוא כמארז"ל במד"ר⁶* אחד אין כיוצא בו (ועמ"ש במ"א⁷ בענין ודברים אחדים שדברו על ה' אחד ועל אחד הי' אברהם), וצ"ל לכאורה מהו השבח שאין כיוצא בו, והאיך יעלה על לב איש ח"ו שיש כיוצא בו, גם צ"ל איך הוא בשבח דהאמירך שהוא השבח שהקב"ה משבח את ישראל⁸, ענין אין כיוצא בו, הב' פי' אחד ע"ד שארז"ל במד"ר⁹* מהיכן זכו ישראל לק"ש ממ"ת, תקיאאמר הקב"ה שמע ישראל אנכי ה' אלקיך, השיבו ישראל ה' אלקינו, לא יהי' לך כו' השיבו ישראל ה' אחד, ונמצא כי ה' אלקינו ה' אחד הוא קיבול על ב' דברות דאנכי ולא יהי' לך, ופי' הג' בענין אחד שהוא מצוה בפ"ע, והוא מצות ליחדו שיוצא מפסוק¹⁰* שמע ישראל כו' ה' אחד, והיינו כי ב"נ אינם מוזהרים על השיתוף כמ"ש הרמ"א באו"ח ססי' קנ"ו, והגם דכתיב באדה"ר ויצו, וארז"ל אין¹¹* צו אלא כו', מ"מ לא נצטוו על השיתוף רק ישראל כמ"ש שמע ישראל כו' ה' אחד שז"ע מצות לייחדו¹².

וצ"ל ההפרש בין עבודת כוכבים ומזלות לבחי' השיתוף¹³, הנה ארז"ל¹⁴* דקרו לי' אלקא דאלקי', והיינו כי הם אומרים רם על כל גוים ה' על השמים כבודו, שלהיותו רם ונשא¹⁵* הוא רק על השמים כבודו אבל הארץ עזב בידי המזלות ומערכות אלקות, כי השפלה לפניו ית' להשפיל א"ע בעלולים השפלים כמו הארץ וכל אשר בה, וזהו לפי סברתם שהם חושבים שהבריאה היא בבחי' השתלשלות עו"ע¹⁶*, אבל באמת אינו כן כי המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ כתי', שלהיותו מגביהי לשבת לכן הוא משפילי לראות בהשגחה פרטית בשמים ובארץ בשוה, דהן אמת שארז"ל¹⁷* אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר גדל שזהו בדרך השתלשלו' עו"ע, אבל מ"מ הבריאה אינו בדרך עו"ע כלל וקמי' ית' כחשיכה כאורה שוין וכשם שהארץ היא השפלה גם לפי דעתם כן באמת גם השמים הם בחי' השפלה וכמ"ש היושבי בשמים שהקשו בזהר¹⁸* דהל"ל היושב בשמים, אלא שזהו בחי' המשכת והשפלת בחי' היו"ד בבחי' שמים שזה נחשב כמשל הישיבה שע"י שהאדם יושב עד"מ הנה עי"ז נשפל כמלא קומתו כן בחי' המשכת היו"ד לבחי' שמים נחשב לבחי' השפלה, וכ"ש לגבי' ית' שכחשיכה כאורה שוין תקיבלפניו ית' ה"ז ודאי בחי' השפלה, ולכן כמו שגם הם מודים שעל השמים כבודו כן באמת גם בבחי' הארץ וכל אשר בה הוא משגיח בבחי' השגחה פרטיות בכל פרט ופרט בכל נברא, וכמארז"ל בחולין ס"פ א"ט דס"ג ע"א ר"י כי הוי חזי שלך אמר משפטיך תהום רבה, וכי הוי חזי נמלה הוי אמר צדקתך כהררי אל, ופי' רש"י דאפי' נמלה אית לה חיותה כגדולה, ומשפטיך אף בתהום רבה, שזמנתה שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים להמית המזומנים למות לשון מורי עכ"ל, ומכאן הביא רבינו זצ"ל¹⁹* תשו' להאומרים שההשגחה היא רק במין האדם, שהרי גם על דגי הים יש השגחה פרטית להזמין המזומנים למות, וכן במד"ר פ' וישלח²⁰* פע"ט ארז"ל שגם צפור מבלעדי שמי' לא מתצדיא, שב"ק יוצא ואומר דימוס או ספקולא, וע' במד"ר קהלת ומג"א²¹*, ובירושלמי פ"ט דשביעית, וא"כ יש השגחה פרטית בכ"ד, ומ"ש (חבקוק א' י"ד) ותעשה אדם כדגי הים כרמש כו' שארז"ל ע"ז²²* בע"ז ד"ד ע"א מה דגי הים²³ כל הגדול מחבירו בולע כו' כך אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו ולכן ארז"ל הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו, אין הכוונה שבלא דין ומשפט כ"א כמו שפי' רש"י בחולין גבי שלך, והמופת לזה שהרי הוכיחו מזה בגמ' שגם במין האדם כן הוא ובאדם הם מודים שיש השגחה פרטי', אלא ודאי גם בכ"ד יש השגחה פרטיות, שהרי במין האדם²⁴ ודאי כו' מ"מ אנו צריכים להתפלל בשלומה של מלכות ע"ז כו' וכן הוא גם בשארי מינים כו' שיש השגחה פרטי' בכ"ד, והעובדים לשמש ולירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי הם אינם מאמינים בזה, וזהו עבודת כוכבים ומזלות שנצטוה אדה"ר שגם ב"נ מוזהרים על ד"ז.

אבל ענין השיתוף²⁵* הוא ע"ד שארז"ל²⁶* ג' שותפים יש באדם אב ואם והקב"ה אב כו' אם כו' והקב"ה נותן בו נשמה שהעיקר הוא חלק הקב"ה שהרי בצאת הנפש תקיגמן הגוף נשאר חלק אב ואם כאבן דומם שכל איברי הגוף²⁷ אינם פועלים מאומה, ונמצא כי אינם שותפים שוים, וגם כי בחלק האב ואם באמת העיקר הוא הקב"ה שהרי ארז"ל²⁸* ע"פ אין צור כאלקינו אין צייר כאלקינו שצר צורה בתוך צורה, והרי אין האב ואם יודעים מאומה איך נצטייר הולד מהטפה רק כאשר משתהה הטפה בבטן האם ט' חדשים ברצונו של הקב"ה מצטייר ממנה ציור הולד ברמ"ח אברים מגודלים, ונמצא הרי רובא ככולו הוא חלק הקב"ה כו' ומ"מ קראן שותפים כאמרם ז"ל ג' שותפים כו' וצוה לכבד אותם כמ"ש כבד את אביך ואת אמך הוא מפני כי עכ"פ יש להם קצת שותפות שהרי הם בעלי בחירה עכ"פ, ואם לא יקח אשה לא יוליד, ונמצא הגם כי חלקם הוא קטן מאד מ"מ מאחר שיש להם קצת שותפות קראן שותפים, וע"ד שארז"ל²⁹ כל האומר ויכולו כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, נשמע מזה עכ"פ דמי שאין לו הבחירה חפשית שודאי אינו שייך כלל לקרותו בשם שותף, כמו עד"מ הארץ שממנה יוצאת לחם שזהו ע"י שזורעין בה וכשיורד גשם על הארץ מצמיח מפני כח הצומח אשר מלובש בארץ, האם נאמר³⁰ שלהארץ יש שותפות בצמיחה זו, או כמו ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים האם נאמר שמפני שירידת השפע נמשך דרך בהם יש להם שותפות, ודאי אינו כן שהרי הם כגרזן ביד החוצב בו שא"א לומר שהגרזן הוא שותף במלאכה זו שחוצב האבנים מן ההר אלא הוא כלי שבו וע"י חוצבים מן ההר, אבל לא נערוך לו המעלה שיהי' שותף עם האדם החוצב בו, והיינו להיותו אינו בעל בחירה כלל, כן השמש והירח וכל צבא השמים ומערכות אלקות המשפיעים חיות ברצון הבורא הנה הם רק שלוחי השפע שע"י עובר השפע והוא כמארז"ל הנ"ל שאין לך עשב כו' שאין לו מזל כו' אבל הנה בחי' המזל שהוא מקור המשפיע החיות להעשב הצומח למטה, הנה הוא כגרזן ביד החוצב בו שאינו בעל בחירה כלל, ולכן א"א לתארו במעלת השיתוף כלל. אך הנה על דבר זה נצטוו ישראל לבד כמ"ש שמע ישראל כו' ה' אחד³¹, אבל ב"נ אינם מצווים על השיתוף לפ"ד הרמ"א הנ"ל שנמשך אחר הר"ן והתוס'³²*, והיינו לפי שיצב גבולות עמים למספר בנ"י ע' נפש יוצאי ירך יעקב והם מקבלים ההשפעה מע"ש, ולכן לא נצטוו על דבר זה, אבל ה' אחד הוא מצות לייחדו הוא אזהרת השיתוף שלא לשתף שום דבר עם ש"ש כלל, וה"ז כמ"ש וידעת היום והשבות אל תקידלבבך כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד שאין זולתו כלל, וכדכתיב ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי כו'.

וביאור הענין הנה בזהר³³ הקשה³⁴* מהו ראו עתה, מאחר שאני אני הוא קאי על לעתיד, ומהו ראו עתה. אך הענין דכתיב אני ראשון ואני אחרון, שלעתיד יתחברו ב' בחי' אני ועכשיו בכ"מ שנז' אני הוא רק פ"א אני אבל לעתיד יהי' ב"פ אני כא' כו'. והענין יובן בהקדם שרש ענין³⁵ ההפרש בין ג"ע לתחה"מ* בדרך קצרה, שג"ע הוא תענוג הנשמות בלא גופים, ויש ב' בחי' ג"ע, ג"ע התחתון וג"ע העליון, ויש נשמות שאינם באים כלל לבחי' ג"ע העליון כלל, והגם כי בכל ג"ע יש כמה מדרגות שע"ז ארז"ל³⁶* ת"ח אין להם מנוחה כו' שנאמר ילכו מחיל אל חיל, מ"מ בד"כ הם רק ב' בחי' ג"ע העליון והתחתון, ותחה"מ הוא רק בחי' אחת, והגם כי גם בתחה"מ יש כמה חילוקי מדרגות שכ"א נכוה מחופתו³⁷* של חבירו, מ"מ בכלל הוא רק בחי' א' ולא כמו ג"ע שיש בכללו ב' בחי' ג"ע, וגם יהיו נשמות בגופים דוקא, ולכאורה צ"ל מה"ע שיצטרכו הנשמות שיושבים בג"ע יותר מג"א שנה כמו האבות ומשה וכדומה לירד להתלבש בגוף בשביל לבוא לעונג שיתגלה בתחה"מ, ולמה היתה כזאת מלפניו ית' שיצטרכו להתלבש שנית בגוף, גם מה יתרון ויקר ענג זה כ"כ שכדאי כ"ז בשבילו כו'. הענין הוא דג"ע הוא בחי' תענוג הנשמות ממה שלומדים בג"ע הלכות התורה ברוחניות והרי הם משיגים הארה מבחי' זיו השכינה, שמזה נמשך הענג שהוא ענג נפלא עד אין קץ, ואמנם יש מבחי' התענוג מה שנפל בשה"כ, והוא בלעו"ז, וזהו שארז"ל³⁸* כשראו כרך גדול של רומי, שר"א בכה ור"ע שחק, שבכיות ר"א הי' על ירידת התענוג כ"כ להתלבש בדברים גשמי' כו' ור"ע שחק דאם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ"ו, דהנה יש מלאכים³⁹* שנק' בשם קרבים כמ"ש וכל קרבי את שם קדשו, שכמו הקרבים מבררים המאכל שהמובחר יתעלה להיות חיות למוח ולב, והפסולת יודחה לחוץ, כן המלאכים אלו הם המבררים ירידת השפע, וכן בעליות המדרגות מלמטלמ"ע כמ"ש במ"א בענין עולים תקטוויורדים⁴⁰* בו בסולם דתורה ותפלה כו', וכן להאדם ניתן העבודה לברר את בחי' התענוג הזה מירידתו, וכל ענין התלבשות הנשמה בגוף הוא בשביל זה שעי"ז יתברר בחי' התענוג ויהי' יתרון האור מתוך החשך דוקא, ועיקר גילוי דבר זה יהי' לעתיד כי בד"כ ההפרש⁴¹* בין ג"ע לתחה"מ שג"ע הוא בחי' ממכ"ע שיש בו חילוקי מדרגות לכן יש ב' בחי' ג"ע התחתון⁴² והעליון, והגם כי כדאי כל יסורי גיהנם בכדי לבוא לגילוי השגת התענוג גם מבחי' ג"ע התחתון, ונודע כי יסורי איוב⁴³* ע' שנה אינם כדאי נגד שעה א' מן הגיהנם ומ"מ כדאי כל יסורי גיהנם כמארז"ל מוטב דלידייני'⁴⁴* כו' בשביל גילוי ג"ע שי"ל גם בשביל בחי' התחתונה שבג"ע התחתון, והיינו מפני היותו תענוג נפלא מאד עד אין קץ, מ"מ הוא רק מבחי' ממכ"ע שיש בו חילוקי מדרגות עד שנחלק לב' בחי' התחתון והעליון כו', אבל תחה"מ הוא בחי' א' להיותו מבחי' אוא"ס הסוכ"ע ששם אינו שייך מעלה ומטה כמו ביושר, ולכן היא בחי' אחת בד"כ רק שגם בבחי' החופה אין כל המקיפים שוים כו', אבל מ"מ הוא בחי' א' בד"כ ויהי' הגילוי בארץ שלמטה דוקא להיות כי נעוץ תחלתן בסופן שבסוף דוקא שהוא בחי' ארץ שבמעשה שמים קדמו כו' שם יהי' גילוי זה להיות כי בסוף דוקא יש כוונת נעיצת התחילה יותר מכמו היותו בבחי' ראש המתפשט כמ"ש בד"ה ועמדו רגליו⁴⁵* כו', ולכן תחה"מ בארץ דוקא להיות כי בארץ דוקא יהי' גילוי הארת בחי' סוכ"ע כו', וזהו ענין אני אני שיהי' לעתיד שיתחברו ב' בחי' אני, ויהי' רק מדרגה א' בד"כ, ורק עכשיו הוא העבודה שזהו דכתיב ראו עתה שצריכים לראות עתה בבחי' היום לעשותם שמאיר ג"כ הארת הסובב לכן יוכל להכין בעוה"ז ע"י העבודה שיזכה לעתיד לבחי' הגילוי דחיבור ב' בחי' אני, וזהו שארז"ל במד"ר ס"פ בא ספי"ט אבל לעתיד אני לבדי, י"ל ע"ד ונשגב ה' לבדו ביום ההוא שביום ההוא יהי' גילוי מבחי' לבדו היינו בחי' הוא והוי' כמו שהם בבחי' לבדך כמ"ש בד"ה כי מי נח⁴⁶*, והוא ענין יתרון האור שמתוך החשך דוקא.

וביאור הענין צ"ל ההפרש בין⁴⁷ שרפים לחיות ואופנים*, שנת' בד"ה כי מי נח הנ"ל שהשרפים אומרים קדוש שהוא מחמת ההשגה⁴⁸ שאימא מקננא בכורסי', ולכן הם עומדים ממעל לו* ע"ש, אבל החיות והאופנים הם ברעש גדול, תקטזע' בתוס' ד"ה ברוך בחולין דצ"ב ע"א, שהרעש הוא מחמת העדר השגתם שלהיותם אינם משיגים לכן הם ברעש ע"ד בן כפר שראה כו' והוא מחמת הסתר היצי' לגבי הבריאה, שרק זו"נ מקננא ביצי', וכ"ש אופנים דעשי' שהרעש הוא עוד יותר גדול⁴⁹, להיותם מרוחקים יותר כמ"ש אופן א' בארץ דתרגומו מלרע, וכ"ש בחי' התענוג שנפל בשבה"כ בדברים גשמי' שהריחוק אינו בערך כלל נגד ריחוק הנ"ל דבי"ע, שזה לא נתברר עדיין, וכנודע המשל מהפלת החומה שכל הגבוה יותר נופל למטה יותר, עכ"פ יצא לנו מזה שמחמת הסתר הגשמי' שמסתתר על בחי' התענוג שיש בו צ"ל הרעש ביתר שאת ויתר עז על בחי' הרעש דחיות ואופנים ג"כ, ורעש אותיות שער שעי"ז יומשך בחי' זה השער כו' כי יש שער בימין⁵⁰* ושער בשמאל שער בימין הוא בחי' זה השער לה', ושער בשמאל הוא בחי' שער רישי' כעמר נקי, וכמו השערה שיונק מהמוח הגם שיניקתה הוא מהמוח, מ"מ חיותה מצומצמת מאד שהרי כשגוזזי' השערות לא יש שום כאב כלל וכלל והיינו להיות כי החיות אשר בהם הוא מצומצם מאד, ועד"ז יובן בנמשל דכתיב קווצותיו⁵¹ תלתלים תלי תלים של הלכות* שקאי על הלכות התורה, דכתיב בהם ג"כ סלסלה ותרוממך שע"י בירור וסלסול השערות להפריד ההלכות שלא יהי' שום קושיא מזה לזה עי"ז מתרומם נפש האדם, ואמנם שרש שרשן של הלכות שבתורה הוא שאורייתא מחכמה נפקת, ובחי' הארת התענוג שמאיר בחכמה הוא ע"י בחי' שערות שאבא יונק ממזלא הוא מזל הח' ונוצר שכל בחי' השערה הוא הארה מצומצמת וכנ"ל במשל כו', אבל בחי' זה השער הוא כמשל השער שהוא שער המשמש כניסה ויציאה, ושער זה הוא עוד שער רחב עד"מ שער החצר שהכל יכולים לעבור דרך בו, וע"י בחי' בירור התענוג שנפל בשה"כ עד שנתלבש בדברים גשמי' דעשי' שמקבלים חיות משמרי אופנים ודרך בחי' המזלות שמשפיעים לכל עשב בפרט, ועושים מזה מצוה אשר צונו עד"מ ציצית מצמר גשמי ותפילין מקלף גשמי, וסוכה מסכך הגשמי, וד' מינים שבלולב מצמחים הגשמים, וע"י עשיית המצוה בדבר גשמי הלזה מגביהי' אותה שתעלה מנפילתה וקבלת חיותה מק"נ להכלל ולהבטל בתענוג העצמי, שזהו שמברכין על המצות אשר קדשנו אשר הוא בחי' הענג העצמי, וע"י בחי' בירור זה יזכה המברר ועושה המצוה לגילוי בחי' זה השער שהוא שער רחב הוא בחי' רחבה מצותך מאד שהם כלים רחבים לקבל גילוי בחי' מאד העליון שז"ע אדם אדמה לעליון שנת' בד"ה קרוב ה' לכל קוראיו וביאוריו⁵²*, וז"ע יתרון אור מתוך החשך דוקא, וע"ד תקיזשאין אדם רואה⁵³* מתוך הלבן אלא מתוך השחור שבעין, שע"י שהחשך מכסה על בחי' התענוג המלובש בו בבחי' נפילה ע"י הסתר זה נעשה הרעש גדול מאד יותר הרבה מבחי' הרעש דאופנים שהרעש שלהם הוא רק מצד היותם בעשי' ע' בכהאריז"ל ובלק"ת בד"ה האזינו השמים השלישי⁵⁴* בסופו, וכ"ש בחי' התענוג העצום שמוסתר בדברים הגשמי' ולכן מבחי' בירור דרעש זה נעשה שער הוא בחי' זה השער בחי' שער רחב עצמות לובן התענוג כו' שלמעלה הרבה מבחי' העונג דח"ס הנמשך ע"י השערות כנ"ל.

ובזה יובן ל' המד"ר הנ"ל אני לבדי כי י"ל שמלבד שע"י בירור הניצוצות שנפלו בשבה"כ מעולם התהו יורשים בחי' אורות דתהו הנה עי"ז מאיר ומתגלה מה שלמעלה מתהו ותיקון, והיינו כי התהו הי' בונה ע"מ לסתור, והשבירה הי' שהי' סותר ע"מ לבנות בכוונה וכאשר מבררים בבחי' התיקון שהוא לעשות לתקן בתיקוני המצות עד"מ שופר מקרן גשמי וד"מ שבלולב מצמחים הגשמי' הרי ע"י עשיית מצות אלו וכדומה להם משלימים את בחי' הרצון שסתר ע"מ לבנות בכוונה וע"י השלמת רצון זה שנתאוה שיהי' ממעשה התחתונים דוקא עי"ז יתגלה בחי' שלמעלה מתהו ותיקון, וזהו אני לבדי בחי' הוא וש' הוי' כמו שהם בבחי' לבדך כנ"ל, שנת' ענינו בד"ה כי מי נח הנ"ל, וכ"ז צריכים לראות בעבודה דעכשיו, וזהו ראו עתה השגה בבחי' ראי' איך שיהי' חיבור ב' בחי' אני ע"י הבירורים דבחי' התענוג דעכשיו כו'.

ובכ"ז יובן שרש ענין האמרת ל' שבח אתם עשאוני חטיבה אחת כו' שמע כו' ה' אחד, שלפי המד"ר שקאי על קיבול ב' דברות דאנכי ולא יהי' לך, שהם כלליות התרי"ג מצות⁵⁵ כי תרי"ג מצות* ניתנו כו' אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו, ותרי"א כמנין תורה צוה לנו משה, וע"י בירור המצות נשלם רצונו ית' שאמר ונעשה רצונו כו' וה"ז שבח גדול, וכ"ש לפי הפי' הג' שה' אחד הוא לרבות ענן השיתוף שזהו עוד יותר מבחי' אנכי ולא יהי' לך שזהו רק אזהרת עבודת כוכבים ומזלות הם בחי' שמש וירח כו' אשר לא צויתי, וה"ז שבח יותר מקיום שארי מצות כו'.