ולקחתם לכם

תקלדולקחתם לכם

בס"ד. (ליל ב' דסוכות, רל"ד).

ענין הנענוע כו' ד"מ גשמיים - ה"פ

ליל ב' דסוכות

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל, ונודע ממ"ש בכתהאריז"ל ובמ"ח בקצרה שענין הנענוע בד' מינים שבלולב הוא בחי' המשכת הדעת לנוק' דז"א העומדת בחזה דז"א ולכאו' יפלא מדוע ע"י אלו הצמחים גשמיים דוקא בהם וע"י יומשך הדעת ולמה לא יפעלו זה ע"י הכוונה והתקשרות הדעת באלקות, ומדוע דוקא ע"י העשייה גשמית דוקא ממשיכים המשכות גם אם לא יכוון הכוונות פרטיות כ"א בכלל מה שציונו ה' אלקינו ליקח ד' מינים אלו ולנענע בהם, רק שאם מכוון הכוונה פרטיות ה"ז יותר משובח, כי מצוה בלא כוונה היא כגוף בלא נשמה, אבל מ"מ אינו מעכב כלל, ובכוונה לבדה בלתי הלקיחה שלהם והנענוע גם אם יכוון כל היום לא יפעול מאומה כו'. וגם צ"ל מדוע ד' מינים אלו דוקא הם הם הממשיכים בחי' המשכת הדעת כו'.

ויובן זה ע"פ מה שפי' הה"מ ז"ל על מ"ש בע' נפש דיעקב נפש ל' יחיד, ובעשו שהיו רק ששה נא' נפשות ל' רבים, כי זהו הכלל שבכ"מ תקלהשהוא בחי' ריבוי ובחי' יש א"א להיות מזה בחי' אחדות, אבל ע"י בחי' ביטול ובחי' אין נעשה אחדות, כמו שנאמר עושה שלום במרומיו שר של מים ואש אין מכבין זא"ז, אף שבאמת הם הפכים רק שע"י הביטול מגלוי ההארה שלמעלה מערכם והוא מ"ש המשל ופחד עמו וע"י זה הם בבחי' אין ולכן יכולי' להתחבר יחד כי המים אינן מים והאש אינו אש עד"מ עד שיהיו בלתי סובלי' זא"ז אלא כולם כאחד ממש מחמת שהם בבחי' אין. (וביאור הענין דהנה האין המהוה המים שהשר שלהם הוא מיכאל והאין המהוה האש שהשר שלו הוא גבריאל הנה בהכרח לומר שיש הפרש ביניהם דאל"כ מדוע בחי' אין זה מהוה מים ואין זה מהוה אש, ולמה לא יתחלפו הוויתן, ומ"מ ה"ה קרובים יותר מבחי' המים והאש המתהווים מהם, ולכן כשמאיר על השרים דמים ואש בחי' הגבוה יותר מערכם ה"ה מתבטלים לאין שלהם ולכן מתייחדים אז כמו שהם אינם מנגדים כלל, וע"ד שאנו רואים בכוחות הנפש שבהיות הנפש מלובש בגוף הנה אנו רואים שהחסד הוא היפך הגבורה מכל וכל שהאיש החסד הנה מטבע הטוב להיטיב גם למי שאינו ראוי ובחי' הגבורה הוא להיפך ממש שגם שמים לא זכו בעיניו שגם להראוי ג"כ יש מונעים ומעכבים, ונמצא כי הם הפכים, ומ"מ בעת שהם בנפש קודם התלבשותם בגוף ה"ה מתאחדים יחד, וכן גם בשמים שהוא בחי' אש ומים ומ"מ הם מתכללים כחדא, שזהו ע"י בחי' רוחא עילאה כו' כמ"ש בזהר ר"פ לך לך, ועד"ז יובן בענין מיכאל וגבריאל כו') משא"כ כשהוא בבחי' יש אזי הם כאו"א בפני עצמו נפשות ל' רבים אבל יעקב להיותו בריח התיכון שמבריח מן הקצה אל הקצה מחבר אברהם ויצחק חו"ג ע"י המשכת א"ס ב"ה שלמעלה מעלה, שע"י בחי' אין אזי מתחברי' יחד כנ"ל וזהו ע' נפש ל' יחיד.

ב) והנה כמו"כ כל הד' מיני' שבלולב הם נמשכי' מבחי' זו שהיא בחי' האין בחי' האחדות שמשם הושפל ההארה להיות כן בד' מינים גשמיי' הללו, כי אתרוג הדר באילנו משנה לשנה קיץ וחורף קור וחום ואף גם בא"י יש שינוי ימות החמה וימות הגשמים וכן עפ"י אמת הוא ב' מדרגות חלוקות ניסן ותשרי, והאתרוג דר באילנו משנה לשנה שסובל ב' הפכי' מצד בחי' אין שבו, וכן הלולב שכל ענפיו הן ביושר מדובקי' אלו לאלו לא ככל האילנות שענפיהן מתפרדי' זה פונה לכאן וזה לכאן ואף אם אינן בקצוות תקלורחוקי' מ"מ אינן קרובי' אלו לאלו כבלולב שמדובקי' ממש ונק' כפות תמרים ל' 7פות, וכן ההדס עליו חופים את עצו, והערבה ארז"ל שנק' אחוינא ע"ש שגדילי' באחוה דהיינו בדיבוק זל"ז, והכל מפני בחי' אין שבהם ועי"ז הוא שממשיכי' מבחי' דעת שהוא מבחי' אין בחי' חכמה.

ג) אך מה שהצורך דוקא במינים גשמיים ולא בבחי' דעת רוחני, הוא כי הגשמיות הוא בשרשו נעלה יותר שנמשך מבחי' סוכ"ע כי מבחי' ממכ"ע א"א להיות אלא ההמשכה ברוחני' כמו נפשות הבהמות ונפש הבהמי' שבאדם מפני שור, ונפש האלקי' מפני אדם כו' הכל ברוחני' אבל להיות התהוות מציאות גשמי זה א"א בשום אופן כלל להתהוות מן הרוחני' כמ"ש הרמב"ם שעילה ועלול הכל בערך אחד מרוחני' לרוחני' אבל איך יתהוה מזה מציאות גשם דזהו דבר שא"א כלל, כ"א מבחי' רצון העליון הכל יכול והוא למעלה מן החכ' שהיא בחי' ממכ"ע שמשם ואילך הוא בחי' השתלשלות יש מיש אבי"ע אבל כשצריך להיות התהוות גשמיות א"א להיות ממנה כנ"ל אלא מבחי' כתר רצון עליון אני ראשון ואני אחרון כו'. וז"ש כולם בחכ' עשית ולא נא' חכ' עשה רק שעם החכמה עשה הרצון כי מ"מ ריבוי ההתחלקו' הוא מחמת החכ' אבל גוף המעשה הוא ע"י הרצון רק שהחכ' מתלבשת ברצון ואז עשית הוא הרצון כו' ולכן ארץ קדמה ששרש הגשמיות נעלה יותר כי הוא בחי' החיצוני' דכתר משא"כ בחי' שמי' רוחני' שנמשך מחכמה ממכ"ע בחי' פנימי' שלמטה במדרגה, כידוע בענין הע"ס דפעמים הכתר נמנה כשמונים י' ספירות מבחי' חיצוני' ואז חיצוני' הכתר ראשון ואח"כ חכמה ואז אין הדעת נמנה, ופעמים אינו נמנה כשמוני' בחי' פנימי' כי פנימי' הכתר אינו בערך הספי' כלל ואז ראשית היא חכ' דאצי' כו'. והנה להיות כי בשבעת ימי הסוכות צריך להמשיך דעת מחדש כנ"ל וכל המשכת אור חדש הוא ע"י הכתר דוקא כי אף שההמשכה היא מחכ' אבל א"א להיות המשכה אם לא ע"י שמתחלה יומשך הארה מן המקור בחכמה כמשל הנהר כשרוצים להמשיכו אנה ואנה שמתחלה צריך לחפור בעומק יותר להרחיבו בעצמותו וכו', ובחי' ההמשכה מכתר הוא ע"י בחי' עשי' דוקא ששרשם נלקח מבחי' כתר דוקא כנ"ל, וכן בחי' סוכות הוא בחי' פנימי' בינה תשו"ע שביוהכ"פ שמזה נעשה בסוכות מקיף מלמעלה, ולכן חמתה מרובה מצלתה פסולה כי הצל בחי' חשך נעלה יותר כמ"ש בצל החכ' וכתיב ישת חשך סתרו חשכת מים כמראה החמה עמוקה מהצל כו'.

תקלזד) והנה האדם מורכב מב' הבחי', נפשו הרוחנית מממלא, וגופו הגשמי שרשו מבחי' סוכ"ע, והתחברותם יחד ע"י התורה שהיא כלולה מב' הבחי' דאורייתא מחכ' נפקת אבל לא כחכמה שהיא חיות העולמות שהיא בחי' נובלות חכ' שע"ז נא' כולם בחכ' עשית אבל התורה היא בחי' פנימי' חכ' (שלכן נענש דוד על שקרא ד"ת בשם זמירות כמ"ש באגה"ק בד"ה דוד זמירות קרית להו), וכן המצות שהם רצון העליון יש בהם ג"כ חפץ שהם חפץ ה' ית' כמ"ש ה' חפץ למען צדקו כו' (וזהו דכתי' כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ וארז"ל במד"ר וארא פי"ב משל למלך שגזר שבני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי ואח"כ ביטל הגזירה ואני הוא המתחיל, וכך כתי' השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ואח"כ ביטל הגזירה דכתי' וירד ה' על ה"ס ומשה עלה אל האלקי', הוי כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ. והיינו כי שמים הוא בחי' רוחניות בחי' שמים קדמו בחי' ממכ"ע, וארץ גשמיות שהתהוותו הוא מבחי' סוכ"ע, ומתחלה היו כ"א בפ"ע וע"י מ"ת נתחברו שמים וארץ שע"י חפץ הוי' הוא בחי' פנימיות הרצון שנק' חפץ וכן תורה היא ג"כ בחי' פנימיות אבא שהיא בחי' פנימיות עתיק עי"ז מתחברין שמים וארץ שהתהוותם הוא מחיצוניות החכ' וחיצוניות הרצון כנ"ל וע"י הפנימיות מתחברים כו'). וע"כ הם מחברי' בחי' החיצוני' שהוא הרצון שממנו נלקחו כל הדברים גשמיי' (שכולם הם מבחי' רצון שהרי אין בהם חפץ) עם כל הדברי' רוחניי' שהם מחיצוני' חכ' כנ"ל. והענין שבכדי שיהי' המשכת רצונו ית' בדברי' גשמיים ושיהי' התלבשו' החכמה בהם הוא מחמת החפץ שיש לו במצות שהוא המכריחו, ואף גם כי יש כמה דברי' בעולם שלא נעשו בהם מצוה מ"מ כולם לא נבראו אלא לצוות לזה לחם לאכול ובגד ללבוש ועי"ז יהי' לו כח לומר אחד ואהבת שבזה יש לו חפץ, וחפץ זה מכריח וגורם התלבשו' הרצון וחכ' בכל הדברי' השייכי' לזה, וזהו ענין שלום בפמשמ"ט. וכמ"כ יש בחי' שלום בפמשמ"ע להיות התחברות הרצון עליון הנק' סובב עם הי"ס דאצי' תקלחהנק' ממלא הוא ע"י פנימי' חכ' ובחי' חפץ הנ"ל, ולכן העוסק בתורה דוקא משים שלום התחברות המאציל עם הנאצלים שזהו ע"י בחי' רצון הנ"ל.

ה) והנה יש ב' בחי' תורה, א' לצדיקים בשבועות ולכן הי' בפרהסיא בקולי קולות כי הצדיקים הרי כל מעשיהם באתגליא כי אינן מתייראים מכל דבר המזיק אחר ששלימים הם בעבודתם. משא"כ בחי' מ"ת הב' שביוהכ"פ שהוא כנגד בחי' בעלי תשובה הוא בצנעא משום שבע"ת הם הכל בסתר שהרי מתחלה מכסה פשעיו הוא, וגם אחרי ששב לה' היינו ג"כ בסתר, ואז ממעמקים קראתיך הוי' ועי"ז מתעלה בנעילה עליי' המל' עד דיקנא ואז מתמלאי' כל הפגמי' והחסרונו' שנפגמו בשם הוי' ע"י התשובה וא"כ הוא למעלה מבחי' מ"ת דשבועות כנ"ל. ואח"כ בסוכות באה הארה זו ומתגלי' מלמעלה למטה בבחי' מקיף, עד שאח"כ ע"י שבעת ימים אלו וע"י הלולב ומיניו נמשכת הארה זו בבחי' פנימיות בשמע"צ ואז מקיפי' עם התורה הגשמית שצ"ל הדקדוק באותיותיה ונגיעה פסולה שאין זה בשביל הקריאה בדבור שהרי יוכל לקרות האל"ף אף שיהי' בו נגיעה כו' אלא משום שצ"ל שלימה באותיותיה הגשמיים דוקא כי מקרא בעשי' שנשפל בבחי' עשי', וארץ קדמה שהתהוות הגשמיות הוא ממקום יותר עליון כנ"ל ולכן מקיפי' בה על מקום שקוראי' בו כל השנה באותיו' הדבור הרוחניים כו', ואז עצרת תהי' לכם פי' עצרת מלשון עוצר, שההמשכה מתעכבת ונקלטת שלא תהא פולטת ח"ו.

וכך ממש הוא למעלה בנשמו' ישראל דפעמים נק' אחי ורעי ופעמים אם כבנים ואם כעבדים, כי העבד היינו כשהוא בחי' נפרד לגמרי, ובן אף שהוא חלק מהאב מ"מ הוא בחי' שחוץ ממנו שהרי נא' בן יכבד אב א"כ שייך הכיבוד מן הבן לאב להיותו דבר נמוך ממנו, משא"כ אחי ורעי היינו שהם בערך והשוואה אחת, כמ"כ יובן למעלה שהנשמו' מתחלה בבחי' אצי' הם אחים ורעים להקב"ה, ואח"כ כשנמשכת הטפה בבטן הנוק' נק' בנים, וכשיורדי' בבי"ע תקלטאז אם כבנים אם כעבדים שאפשר שמתגשמי' ביותר עד שנעשי' בבחי' פירוד לגמרי להיות כיש ונפרד ממש. והנה בז' של פסח הוא הלידה אבל קליטת הטפה היא בשמע"צ שמתעכבת ברחם הנוק'.

וזהו ולקחתם לכם ביום הראשון, ביום הראשון בגימ' כתר וכדי שיומשך בחי' חיבור חיצוני' הכתר עם עשר ספירות ושיומשך לכם זהו ע"י ד' מינים אלו שהם אין כו' ונצטוינו בהם שזהו מפנימיות וחפץ ה' כו'.