אנכי אנכי הוא מוחה

תקכטאנכי אנכי הוא מוחה

בס"ד.

אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור, וצ"ל כפל הלשון ב' פעמים אנכי, גם צ"ל מהו אומרו למעני, וגם מה שאמר וחטאתיך לא אזכור האיך יעלה על הדעת שאחרי שכבר מחה הפשעים יזכיר עוד החטאים, ומה גם כי חטא קל הוא מעון וכ"ש מפשע וכמארז"ל יומא דל"ו ע"ב חטאים אלו השגגות עון אלו זדונות פשעים אלו המורדים, ומאחר שאומר שמחה הפשעים פי' שמחל גם להמורדים האיך יעלה על הדעת שיזכיר השגגות. אך הענין הוא דכתי' מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך שובה אלי כי גאלתיך וצ"ל מאחר שמחה הפשעים והחטאים ומהו עוד ענין התשובה שאומר שובה אלי, וגם מהו כי גאלתיך.

והענין יובן בהקדם מ"ש במ"ת ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, ואיתא במדרש לי עולה מספרו ארעים שארבעים יום לבד כמספר לי היו ממלכת כהנים וגוי קדוש ואח"כ חטאו בחטא העגל ונעשה קצף גדול עליהם עד שאח"כ עלה משה בהר והי' שם ארבעים יום וביקש רחמים עליהם וע"י התשובה שעשו מחל להם וקיבל לוחות האחרונות ביוהכ"פ, וזהו שנא' תקלשובו אלי אל"י עולה מספרו מ"א, והיינו שמ"ם יום שהיו נזופים למקום נמתקו ע"י האל"ף. ונמצא כי ההפרש שבין מ"ת שהי' בחה"ש למ"ת שהי' ביוהכ"פ הוא כההפרש שבין חולם למוחל, שבחה"ש הוא בחי' חולם שאז הוא שם הוי' בניקוד חולם, ואח"כ חטאו בחטא העגל ואחרי שעשו תשובה נעשה מחולם זה מוחל, דהמ' יום שהיו ממלכת כהנים הנה כשחטאו אח"כ פגמו, וע"י התשובה נעשה שובו אלי שאל"ף המתיק המ"ם יום שהיו נזופים ונעשה מחיית פשעם. ולא עוד אלא שע"י שאנכי אנכי הוא מוחה פשעיך עי"ז נעשה למעני, פי' למעני למ"ד בראש התיבה ויו"ד בסוף התיבה [שני אותיות ל"י הנ"ל אלא שנמתק], דל' למעני הם אותיות לנועם שע"י התשובה נעשו זדונות כזכיות ולכן נא' למעני ל' נועם ומתיקות שנמשך ע"י הפיכת הזדונות לזכיות כו', וזהו שאמר וחטאתיך לא אזכור פי' החטאות הוא השגגות והיינו שאם היו נעשה הזדונות כשגגות זהו ג"כ חסד גמור, אך שאז הי' צריכי' לתקן חטא השגגות אבל מאחר שזדונות נעשו כזכיות אז גם חטאתיך אלו השגגות לא אזכור כלל כי נמחל הכל עד שנעשו כזכיות ממש.

והנה להבין כ"ז יש להקדים תחלה ענין א' והוא שרש סליחת עוונות ביוה"כ שהוא למעלה ממשפט התורה דאעפ"י שע"פ משפט התורה יהי' חייב מחמת העוונות שגברו כמו אם עוונות תשמר י"ה שהוא ביו"ד דחכ', דאורייתא מח"ע נפקת ויכול להיות שמירת העוונות גם ביו"ד דחכ', אך ביו"כ ע"י תשובה יכול להיות שיסלח לכל עוונם כו', והוא מפני שביוה"כ מתגלה הארה ממדרגה גבוה מאד נעלה למעלה משרש החכ' עד ששם שוין עוונות וזכיות ממש לפיכך יכול להיות שהעוונות יקובלו כזכיות ממש מפני ששניהם שוין ממש בערך והשוואה א' כו'.

ולהבין ביאור הענין הוא דהנה כתיב והחכ' מאין תמצא, והענין יובן דלכאורה בנפש האדם א"א להשיג עוד מדרגה גבוה למעלה יותר מבחי' החכ' רק מצד ההכרח שאנו רואים כאשר ישכיל האדם סברות חדשות תקלאבהתחכמות יתירה בהתחדשות נוספת על מה שהי' לו מקודם מזה אנו מוכרחים לומר שיש איזה מקור מציאת שפע לחכ' שמשם נובעת בתמידות, דאל"כ מאין ימצא מציאת שכל וסברא חדשה, וזהו נק' בחי' כח המשכיל שמשם נובע השכל כו', אבל למעלה מבחי' כח המשכיל א"א להשיג בנפש האדם כו', אך בעולמות עליונים אנו רואי' בס"ק שמדברים באורות עליונים יש שם הרבה יותר מדריגות גבוה מעל גבוה אפי' מבחי' כח המשכיל כמו א"א וע"י וא"ק כו' שהם למעלה מבחי' כח המשכיל שנק' ח"ס (שהיא חכ' שבכתר) שהיא שרש ומקור לחכ' הגלוי' שנק' אבא דאצי' כו'.

והנה מ"ש והחכ' מאין תמצא ל' מציאה א"א לומר דקאי על כח המשכיל שממנו נמצא בחי' חכ' הגלוי' דלא שייך ע"ז לשון מציאה דהא כבר הי' שם בחי' חכ' זו בכח המשכיל בהעלם שנק' ח"ס ונמשך משם בגילוי ואינו אלא גילוי ההעלם לבד ולא מציאה חדשה כו', אלא בודאי שקאי על בחי' אין האמיתי שהוא בחי' כתר שבכתר שנק' ע"י כו' שמשם נמצא גם בחי' כח המשכיל הנ"ל שהוא בחי' ח"ס הנ"ל בדרך מציאה לבד כמציאה חדשה שלא הי' שם מעולם, דא"א לומר שגם בבחי' כתר שבכתר יש מקור מציאות החכ' דזהו נק' כח המשכיל שהוא מקור למציאות החכ', אבל בבחי' אין האמיתי שהוא למעלה הרבה מבחי' כח המשכיל אין שם אפי' מקור למקור למציאות כח המשכיל כלל אלא התהוותו הוא מאין ליש בלבד בדרך מציאה ממש, וא"כ שוה לפניו להיות מקור למציאות חכ' דאצי' או למציאות דומם ועפר הגשמי ממש בשוה (או אפי' מקור למציאות ק"נ וע' שרים כו') כי כולם אינן בערך כלל ובשוה ממש רק התהוותם מאין ליש. וזהו והחכ' מאין תמצא בבחי' מציאה שלא בדרך עו"ע שנק' יש מיש אלא מאין האמיתי נמצא כו'.

ובזה יובן מ"ש מצאתי את דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו ואיתא במדרש היכן מצאתיו בסדום כו', דדוד מרות קאתי ורות משתי בנות לוט שנמצאו בסדום כו'. והענין הוא דהנה ידוע דדוד נק' בחי' מל' דאצי' ויצא מבנות לוט בדרך ניאוף שהוא מרע דק"נ כו', וכן ישי אבי דוד בא על אשתו תקלבבטעות כו', ולכאו' הוא דבר פלא ביותר איך אפשר שמתכלית הגסות דק"נ יצא דבר קדושה כזה כו', אך ע"ז אמר מצאתי את דוד עבדי שהוא בדרך מציאה ממש משום דלגבי בחי' אין האמיתי שוה ממש מציאת כח השכל דקדושה (שנק' ח"ס שע"ז א' והחכ' מאין תמצא בדרך מציאה לבד) למציאה זו שמצא את דוד עבדו אעפ"י שהוא מק"נ ממש אך שניהם שוים לפניו משום דבחי' ח"ס נמי אינו בערך כלל רק בדרך מציאה לבד. וזהו מצאתי את דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו, שמן הוא בחי' חכ', ושמן קדשי הוא בחי' ח"ס הנ"ל משום דשרש א' להם מאין האמיתי רק בדרך מציאה לבד, (ושרש הענין הוא דאבא יסד ברתא ששרש המל' הוא בבחי' החכ', וע"כ מצאתי את דוד עבדי שהוא בחי' המל' בשמן קדשי משחתיו שהוא בחי' ח"ס כו').

והנה מובן מכ"ז ענין סליחת העוונות ביוהכ"פ אף לנפש החוטאת שעפ"י משפט התורה נפש החוטאת היא תמות אך ביו"כ שמתגלה הארה מבחי' אין האמיתי שלמעלה הרבה מבחי' החכ' דאורייתא נפקת משם, יכול להיות שם סליחת העוונות משום דפגם העוונות אינו מגיע אלא ביו"ד דחכ' כמו אם עוונות תשמר י"ה כו', אבל לגבי בחי' אין האמיתי שלמעלה הרבה מבחי' ח"ס כנ"ל לגבי' שוין העוונות וזכיות בהשוואה א' כנ"ל דלגבי' שניהם אינן בערך ויכול להיות שהעון וחטא לרצון גמור יקובל שם כו'.

ובזה יובן פי' ויחלום שהוא המשכות החולם, דהנה ענין החולם היא נקודה בריש אתוון שהוא האור שאינו מאיר בתוך הכלי כו' והוא נק' בחי' ח"ס חכ' שבכתר כו', ולפי המבואר לעיל שגם בחי' ח"ס אינו בערך לגבי בחי' האין האמיתי וא"א למצוא בדרך עו"ע אלא בדרך מציאה כו', וזהו ויחלום שהמשיך תוס' שפע חדשה מבחי' אין האמיתי כדי שיוכל להיות מציאות חולם כו'. והענין הוא דגם בבחי' חולם יכול להיות עדיין שמירת עוונות כמו אם עוונות כו' דאורייתא מח"ע נפקת ועפ"י משפט התורה נפש החוטאת כו' תקלגולפיכך נשברו לוחות הראשונות מחמת חטא העגל כו' משום דגבי בחי' החכ' יש בחי' דין והוא שאינו יכול לסבול את המנגד שהוא היפך לחכ' זו (וכמו חכם גדול שכאשר נתאמת אצלו האמת עפ"י החכ' אינו יכול לסבול ההיפך ביותר כו' כמ"ש במ"א) והוא כמו יריע אף יצריח על אויביו יתגבר כו', אך כאשר נמשך תוס' חדשה מאין האמיתי אז נמתקי' כל הדיני' כו', וזהו ויחלום שהמשיך תוס' חדשה מאין האמיתי כו' כנ"ל, וזהו ע"י התשובה דוקא שנהפך מחולם להיות מוחל ביו"כ שמתגלה בחי' אין האמיתי עד שהזדונות נעשו כזכיות כו'. וזהו ואתם תהיו ל"י ממלכת כהנים כו' דזהו בשבועות שהוא קבלת התורה מח"ע כו' ויש שם מקור מציאות לדין כו' שעפ"י משפט התורה, ולפיכך נשברו הלוחות וביו"כ נאמר שובו אל"י שהאל"ף ממתיק הדינים דל"י הנ"ל משום דהאל"ף מורה על בחי' האין האמיתי ועי"ז נמתקי' כל הדיני' כו', וזהו תבא האם ותקנח כו' א"ם הוא אל"ף שממתיק את המ"ם הנ"ל כו'.

אך הנה יש עוד חילוק בין מחילה לסליחה וכפרה דהנה כתיב וזרקתי עליכם מים טהורים ואיתא בזהר שהוא כמאן דאסתכי בימא רבא כו', ופי' הענין שמי שרוחץ בימא רבא אם יש עליו איזה לכלוך המים שוטפים אותו, והוא מחמת ריבוי המים מאד שיבוטל שם ברוב אבל ישנו במציאותו אלא שאינו ניכר מחמת ריבוי המים ששטפוהו כו', וזהו ענין מחילה שנמחל העון היינו שאינו עושה רושם אבל לא שנתקבל לרצון כו', אבל פי' סליחה וכפרה הוא קבלת הרצון שהוא מ"ש ונרצה עונם כו' דהנה כפרה הוא ל' קינוח שנתקנח עד שלא נשאר כלום כו', אלא אדרבה הזדונות כזכיות ממש יחשב כו'. וזהו מ"ש כי ביום הזה יכפר עליכם סתם ולא הזכיר שם הוי' כי כפרה הוא למעלה משם הוי' דקאי על בחי' אין האמיתי, אבל לפני הוי' תטהרו ל' טהרה מטומאה לבד כו'.

וזהו אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני שבתיבת למעני יש ג"כ הלמ"ד והיו"ד אלא שנעשה לנועם ממש, וזהו אנכי מי שאנכי דקאי על בחי' תקלדאין האמיתי שזדונות כזכיות יחשב עד שמקבל תענוג מזה בשוה ממש, וזהו למעני ל' נעימות ומתיקות שהוא קבלת התענוג כו'.