בורא ניב שפתיים

תקכובורא ניב שפתיים

בס"ד, ישעי' סי' נ"ז י"ט.

סלח כו' כי חטאנו כו' תשובה רפואה גרגיר א' ולא כאכו"ש

בורא ניב שפתיים שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו. וארז"ל ספ"ה דברכות דל"ד סע"ב לרחוק ברישא והדר לקרוב מפני כי במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד, ולכאו' יפלא למה יגדל מעלת הבעל תשובה עד שצדיק גמור שלא חטא מימיו לא יוכל לעמוד שם, וכי בשביל שהוא זכה הפסיד, ויציבא בארעא וגיורא כו'.

אך הענין יובן במה שאנו אומרי' בשמ"ע סלח לנו אבינו כי חטאנו דלכאו' תיבת כי אין לו שחר כלל, דמשמע שזהו נתינת טעם למה יסלח לנו מפני כי חטאנו, וזה פלאי דהול"ל על אשר חטאנו שאז הי' מובן הבקשה שמבקשים שיסלח לנו על אשר חטאנו, אך הענין דזה קאי על ברכה הקודמת שמבקשים והחזירנו בתשובה שלימה לפניך ואזי סלח לנו למה כי חטאנו, פי' שענין הסליחה ומחילה הו"ע החזרת הרצון שע"י החטא ועון נסתלק הרצון, כי המצות הם רצונו ית' וכשפוגם באיזה מצוה אזי מסלק הרצון ממנו וזהו הנק' תערומות שהגם שאינו עושה לו שום דבר כלל רק שמתרעם עליו, שענין התערומות הוא הסתלקות הרצון, וכשמוחל לו ענין המחילה הוא החזרת

הרצון, ואמנם כשחוזר ונרצה לו הנה רצון זה אינו רצון הקודם שהי' תחלה כי מאחר שנסתלק ע"י תערומתו למה יחזור עתה, אלא שנמשך רצון חדש ממקור כל הרצונות הוא הנק' רעוא דכל רעוין שממנו נמשך רצון חדש, ומובן

שענין החזרת הרצון זה הוא יותר נעלה מהרצון שנסתלק. וזהו שאנו

מבקשים סלח לנו פי' גלה לנו רצונך, בחי' רצון חדש מבחי' רעוא דכל רעוין שהוא בחי' רצון העליון כי אית רצון ואית רצון, ואנו מבקשי' שיומשך

רצון העליון ממקור הרצונות בחי' רעוא דכל רעוין כו', וכ"כ למה מפני כי תקכזחטאנו ונסתלק ע"י העוונות בחי' הרצון שיש במעשה המצות, ומאחר שעשינו תשובה לכן צריך להחזיר רצונו ית' אלינו ממקור כל הרצונות להיות סלח לנו.

וזהו שארז"ל זדונות נעשו לו כזכיות וא"כ כל שיש לו זדונות יותר הרי זכיותיו מרובים אח"כ, מאחר שעל כל זדון צ"ל המשכת רצון עליון להיות מחילה כו' והוא בחי' זכיות אחרים שלא כשל הצדיקים שזכיותיהם הם רק בחי' הרצון שבמעשה המצות, ולכן במקום שבעלי תשובה עומדי' צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד, וזהו דכתי' שלום לרחוק ולקרוב, לרחוק ברישא כי החזרת הרצון הנעשה ע"י התשובה הוא מבחי' רעוא דכל רעוין מקור כל הרצונות.

וזהו שאחז"ל גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם, וצ"ל מה"ע שנמשלה התשובה לרפואה. אך הענין הוא דהנה אנו רואים בסממני הרפואה שטיפה א' או גרגיר א' יש בהם כח לחזק הגוף, מה שאכילה ושתי' הגם שפעולתם הוא ג"כ לחזק הגוף עכ"ז צריך ע"ז הרבה אכילה ושתי' בבשר ויין ושמן וכדומה, ובסממני הרפואה די גרגיר אחד.

והענין כי הנה כתי' כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כ"א על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם והגם כי באדם יש ג"כ מוצא פי הוי' ועכ"ז צריך האדם למוצא פי הוי' שבמאכל, שמזה מוכרח שמוצא פי הוי' שבמאכל גבוה יותר ממוצא פי הוי' שבמאמר נעשה אדם, ולכן המאכל יש לו כח לחזק ולהחיות גוף האדם, ולפ"ז מאחר שאנו רואים שבסממני הרפואות יש בגרגיר אחד כח כמו בהרבה יין ושמן ובשר עכצ"ל שבסממני הרפואות יש בהם ניצוץ היותר נעלה עד שהניצוץ שיש בגרגיר א' יוכל לחזק גוף האדם כמו אכילה ושתי' מרובה. והענין הוא כי כל הדברים הגשמי' הוא ממה שנפל בשבה"כ מעולם התהו שקדם לעולם התיקון ולכן כוחם רב לחזק האדם שנלקח מבחי' התיקון, וענין התשובה שנמשלה לרפואה הוא כמו החולה שדמו מעורב בפסולת הרבה הנה גם כשיאכל הרבה לא יבריא עי"ז להיות כי דמו מעורב תקכחומקולקל כ"א צריך הוא לתרופות המנקים הדם כמו שורש סארסע פרילע וכשינקה דמו ע"י הרפואה הנ"ל אז אח"כ יפעול לו האכו"ש.

וכן הוא בענין התשובה שנודע שהתורה נק' לחם ומים כמ"ש לכו לחמו בלחמי ותורתך בתוך מעי, הוי כל צמא לכו למים, ותרי"ג מצות הם רמ"ח איברין ושס"ה גידים, וכאשר פגם במ"ע וכ"ש במל"ת עי"ז נתקלקל הדם וממילא נתקלקלו גם האיברים החיצונים שגדילים על סיבוב הדם שבגידים וכן נחסר תאות האכילה מחמת קילקול ואז כמו בחולה גשמי צריך הוא לרפואה המנקה הדם כן הוא ברוחניות בחולי הנפש שצריך לתשובה שמעורר חרטה על העבר וקבלה על להבא ועי"ז מעלה הטוב שיש גם בדבר שנתאוה לו דהיינו שהכח המתאוה שהי' לו בדבר עבירה יתאוה ליכלל וליבטל לאלקות, וכח המתאוה הלזה אם כי הוא ג"כ מבחי' התוהו אמנם זהו בתהו עצמה מבחי' היותר נעלה ממה שנפל בשבה"כ בדברים המותרים שהרי זה נפל להיות כח המתאוה לדבר איסור וידוע שמה שגבוה יותר כשנופל למטה נופל הוא מרחוק ולמטה יותר, וא"כ מאחר שזה למטה הרבה יותר מהתאוה שבדבר היתר שהרי זה תאות היתר וזה תאות איסור עכצ"ל ששרש תאות איסור בתהו הוא יותר נעלה לכן גם בגרגיר אחד יש כח רב כמו בהרבה נצוצות שבאכו"ש, ולכן המקדש את האשה ע"מ שהוא צדיק גמור ונמצא רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה הרי בספק הרהר תשובה א' יצא מרשע גמור לצדיק גמור וה"ז כמו גרגיר א' שמנקה הדם ומתקן סיבוב והילוך הדם.

וזהו בורא ניב שפתים פי' וענין השפתים הוא כי בתשובה צ"ל וידוי פה שיתודה החטא בינו לבין קונו שכך וכך עשה ומתחרט מזה ולא ישוב לכסלה עוד, ועי"ז שלום לרחוק שנעשה קרוב ברישא והדר לקרוב מעיקרא כי במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד כי הבעלי תשובה ממשיכים מבחי' רעוא דכל רעוין והוא ע"י התשובה שמיאה רפואה לעולם. וזהו אמר ה' ורפאתיו, פי' אמר ה' כמו שבסממני הרפואה יש בהם תקכטמוצא פי הוי' שזהו ענין אמירה ודבור וכמ"ש ישלח דברו וירפאם שהם הצירופי אותיות שבסממני הרפואה שיהי' נמשך הרפואה להחולה ע"י סם פלוני, כ"ה בענין התשובה יש מאמר ה' המרפא את חולי הנפש והוא כל הפסוקים שבתנ"ך שמדברים מעניני התשובה שהם מאמרי הוי' שעי"ז ורפאתיו כו'.