ושאבתם מים

תקלטושאבתם מים

בס"ד.

ענין הנסכים כו' ניסוך היין בחול ביו"ט נסוך המיםכו' רק ברמז - ה"פ

[חה"ס]

ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה (בישעי' סי' י"ב), שז"ע ניסוך המים שהי' בחגה"ס, דבכל השנה הי' רק ניסוך היין לבד ובחגה"ס ניתוסף גם ניסוך המים, וצ"ל מפני מה ניסוך היין נאמר בפירוש כמה פעמים בתורה בפ' נסכים ונשנית כמ"פ, וניסוך המים לא נא' בפירוש בתושב"כ כלל רק הלכה למשה מסיני ורבנן סמכוהו אקרא ברמז שביום השני כתיב ונסכיהם שניתוסף מ"ם לבסוף, וביום השישי נא' ונסכיה ניתוסף יו"ד, וביום השביעי נא' כמשפטם ניתוסף ג"כ מ"ם (שזהו רק בדרך רמז ולולי הלכה למשה מסיני אפשר לא היו למדים מזה כלל ניסוך המים, רק מאחר שנאמרה הלכה למשה מסיני לכן סמכוהו אקרא, הגם) שנא' בדרך רמז בג' ימים. ולכאו' הנה מה שנאמרה ונשנית בתושב"כ כמ"פ בפירוש הנה זהו גדול יותר א"כ ניסוך היין היא בחי' יותר עליונה, אמנם באמת הנה כתי' ושאבתם מים בששון משא"כ ביין, וגם ארז"ל במשנה כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו וא"כ גדלה מעלת ניסוך המים על היין כו'. אך הענין הוא דבאמת שניהם אמת.

תקמויובן בהקדם ענין הנסכים מהו הנה ארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, והענין דבד"כ נסכים הם בחי' המשכה למטה והם היו מג' מינים שמן ויין וסולת שרומזים לג' בחי' חב"ד, שמן בחי' חכ', ויין הוא בחי' בינה כנודע, וסולת הוא בחי' דעת וכמשארז"ל אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן כו', ולכן הקורא ק"ש כו' כאילו כו'. דהנה העולה היא בחי' העלאה מלמטלמ"ע (שהיא כולה כליל) ועי"ז נמשך בחי' מנחה שהיא בחי' המשכה כנודע וע' בת"א בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה בענין מ"ן ח' ה', וזבח הוא קרבן שהוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע ועי"ז נמשך נסכים שהם בחי' המשכה מלמעלמ"ט, ולכן דימה הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה, כי ק"ש הוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע שז"ע ואהבת כו' בכל מאדך בבחי' רצוא ליכלל וליבטל באהבת עולם ואהבה רבה, ועי"ז נמשך ההמשכה ע"י התפילין, והקורא ק"ש בלא תפילין הוא דומה ממש למקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים כו'. היוצא מזה שנסכים הם בחי' המשכה מלמעלמ"ט, אכן באופן ושרש המשכתם יש שני בחי' הא' הוא בחי' ניסוך היין והב' הוא בחי' ניסוך המים.

ולהבין שרש ההפרש שביניהם, דהנה ביין כתי' החדלתי את תירושי המשמח אלקי' ואנשים (בשופטים ט') וארז"ל אם אנשים משמח אלקי' במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין, וא"כ צ"ל שזה שאומרים שירה על היין עי"ז הוא משמח את שם אלקי' וצ"ל ענין ופי' שמשמח שם אלקי'.

והענין הוא דהנה בריאת העולמות הוא מבחי' מדות וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה שעולמות הם מבחי' חסד ועד"ז מכל המדות (רק שאפ"ל שמפני שהחסד הוא יומא דאזיל עם כולהו יומין לכן כתי' חסד יבנה, תקמאוגם כי עיקר הבנין הוא מהחסד היינו בחי' שיתוף מדה"ר, ותחילת בריאת העולמות הוא ג"כ מצד כי חפץ חסד הוא כמ"ש במ"א) וכמ"ש זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, הגם שפי' הפשוט בפי' כי מעולם המה הוא שהם מכבר (ופי' מעולם בל"א פון אויביק אן), אך גם זה אמת בפי' הפסוק זכור רחמיך כו' שבחי' הרחמים והחסדים הם שייכים לבחי' עולם דוקא דהיינו שלאחר שנבה"ע אז שייך בחי' רחמים וחסדי', דהנה בחי' החכ' שייך גם לעצמו שיכול לישב ולהשכיל השכלות אבל בחי' הרחמים והחסדי' אינם שייכים כ"א על זולתו ולא שייך לומר שמשפיע בחי' הרחמים והחסדים שלו על עצמו כו', וזהו פי' הפסוק זכור רחמיך וחסדיך הם המדות כי מעולם המה שבחי' מדות שייכים לעולמות, ושורש בריאת העולמות נמשכים מבחי' המדות אלו כו'. והנה מצד זה נמשך עולם ל' העלם כו', אבל יש בחי' עליונה יותר שהוא מובדל מבחי' המדות הנמשכים בעולמות והוא בחי' בינה הנק' עלמא דאתכסיא שמכוסה ונעלם כו', ויש רקיע המפסיק בין ז"א לבינה שז"ע מ"ש ועל ראשי החיות רקיע כעין הקרח שהוא הרקיע שע"ג חיוון עילאין כמ"ש בזהר, וכמ"ש מבטן מי יצא הקרח היינו בחי' בינה כי יש פרסא המפסקת ומבדלת בין ז"א לבינה אשר לכן ז"א הוא המקור לעלמין דאתגליין והבינה שלמעלה מהפרסא היא בחי' עלמא דאתכסייא שמכוסה מן העולמות.

ופי' יין המשמח אלקי' כי השמחה היא בבינה וכמ"ש אם הבנים שמחה והיינו מפני כי בינה היא בחי' ההשגה וההבנה וכמו עד"מ באדם שכאשר משיג איזה שכל הנה כשלא יבין עדיין את השכל לא יהי' בשמחה ובתענוג מהשכל, כ"א כאשר ישיג השכל בהבנה היטב אז יתמלא שמחה ותענוג מהשכל כו', כך עד"ז יובן למעלה שמפני זה בחי' בינה דוקא אם הבנים היא שמחה דוקא כי בבחי' בינה הוא ההשגה וההבנה באלקות באורך ורוחב לכן שם הוא בחי' השמחה דוקא כו'. ויין המשמח אלקי' היינו שממשיך השמחה שיומשך גם בשם אלקי' מקור התהוות העולמות שגם השם אלקי' יהי' בשמחה היינו שלא יהי' בבחי' צמצום והעלם כ"א בשמחה וגילוי כו', וזהו ע"י היין דוקא כמארז"ל נכנס יין יצא סוד הוא בחי' סוד הוי' כו'. וביאור הענין הנה היין אנו רואים פעולתו בגשמיות אצל האדם שמשמחו ומוציא פנימיותו תקמבמההעלם אל הגילוי והיינו מפני כי היין הוא ג"כ כנוס תחלה בענבי' בהעלם וע"י הדריכה בגת יוצא מהעלם אל הגילוי כו' לכן פעולתו שמוציא באדם ג"כ מהעלם אל הגילוי וז"ע שמשמח אנשים כו'. ועד"ז יובן ענין המשמח אלקי' שממשיך השמחה מהבינה לבחי' שם אלקי' שז"ע השמחה בשם אלקים, וז"ע נכנס יין יצא סוד דהיינו בחי' בינה עלמא דאתכסיא שמכוסה תחלה ואח"כ יוצא מהעלם אל הגילוי לשמח אלקים, וכ"ז הוא ע"י הלוים שאומרי' שירה על היין שהשירה הוא בחי' ניגון בקול שהוא בחי' גילוי וע"י השירה על היין מתגלה בחי' הבינה וכנ"ל שהיין הוא בחי' בינה כו' כנודע. וזהו שורש ענין ניסוך היין שמנסכי' היין בהשיתין שהשיתין הוא בחי' מים תחתונים שנעשה מהרקיע המפסקת כנודע ממ"ש במ"א, והנה מים תחתונים בוכים כו' לכן הי' ענין ניסוך היין בהשיתין לשמח את בחי' מים תחתונים כו'.

ב) אמנם צ"ל שורש ענין ההפרש בין ניסוך היין שביו"ט ובין ניסוך היין שבחול שגם בחול היו מנסכים היין ומהו ההפרש ביניהם. הנה כתיב תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה שצ"ל עבודה בשמחה, וכתי' שמחו צדיקים בהוי' נאמר צדיקים דוקא, אך הענין הוא דהנה יש ב' אופנים בענין השמחה כמו שאנו רואים עד"מ באדם שהגם שהוא שמח עכ"ז השמחה היא מכוסה ונעלמת ואינה בהתגלות כ"כ, אבל יש בחי' שמחה שהיא בגילוי כ"כ שיוצא מהכלי כו', וכך עד"ז יובן שעם היות שצ"ל עבודה בשמחה עכ"ז צ"ל השמחה מכוסה בהעבודה והעיקר היא העבודה דהיינו שלזולתו יהי' נראה רק גילוי העבודה, ורק בפנימיותו צ"ל בשמחה והשמחה היא מהתבוננות שכאשר יתבונן שמקיים רצון המלך ממ"ה הקב"ה, והרי בגשמיות אינו דומה עבד הטבח לעבד השר שעבד השר עם כי הוא ג"כ עבד כו' עכ"ז הוא עבד השר כו' (הדבק לשחוור וישתחוו לך), וכך עד"ז יובן שכאשר יתבונן בעשותו אחת ממצות ה' הרי הוא עובד את הקב"ה והרי הוא עבד ה' (ועבד מלך מלך) לכן מצד זה הוא בשמחה גדולה מאד, אך אעפ"כ צ"ל השמחה מכוסה בהעבודה דהיינו שנראה לזולתו רק העבודה שעושה דהיינו שמתעטף בציצית או מניח תפילין והשמחה של מצוה צ"ל מכוסה בעבודת עבד שבהמצוה, וזהו ענין תחת אשר לא עבדת בשמחה כו' שבחי' שמחה שמכוסה בהעבודה צ"ל אצל כל אדם כו'. אך יש בחי' שמחו צדיקים בהוי' שענין שמחה זו הוא באופן אחר ואינו תקמגעד"ז כלל כ"א שעיקר הגילוי הוא השמחה והשמחה היא בהוי', וזהו שמחו צדיקי' בהוי' שהשמחה היא בשם הוי' עצמו ולא מצד שהוא עבד ה' כו', שהיא שמחה גדולה ונפלאה יותר עד אין קץ מבחי' עבודה בשמחה הנ"ל.

ועד"ז יובן שורש ענין ההפרש בין ניסוך היין שבכל השנה לניסוך היין שביו"ט ובפרט בחה"ס שהוא זמן שמחתינו, שניסוך היין שבכל השנה עם כי פעולת היין שמוציא מההעלם אל הגילוי עכ"ז יש הפרש בזה בין רב למעט, שבכל השנה הגם שמנסכין את היין בכלי שיר עכ"ז מפני כי בחול אינו זמן הגילוי להיות גילוי השמחה מבחי' בינה לא נמשך השמחה בגילוי כ"כ כ"א רק ע"ד העבודה בשמחה (רק במועדים לשמחה שהוא זמן שאז מתגלה ההעלם והכיסוי דבחי' בינה עלמא דאתכסיא שמכוסה כל השנה), וגם כשממשיכי' ע"י ניסוך היין היא ג"כ מכוסה בהעבודה כו'. אבל ביו"ט הוא מועדים לשמחה שהוא המועד והזמן שמתגלה בחי' השמחה דבינה בהתגלות רב ע"י ניסוך היין שביו"ט כו'. וזהו שרש ענין ההפרש בין ניסוך היין שבכל השנה לניסוך היין שביו"ט, שבכל השנה הגם שע"י הניסוך נמשך ג"כ השמחה דבינה אכן עדיין היא ג"כ מכוסה בהעבודה רק עכ"פ בלא הניסוך היא בחי' עלמא דאתכסייא לגמרי וע"י ניסוך היין נמשך השמחה להיות עבודה בשמחה, והיינו מפני כי רק מועדים לשמחה כו', אמנם ביו"ט שהוא בחי' מועדי' לשמחה אז השמחה היא בהתגלות רב כו' שהוא בא"א כו' וע' בלק"ת בד"ה תחת אשר לא עבדת בהג"ה מסש"ב.

ג) ומעתה צ"ל ענין מה שניתוסף בחה"ס בחי' ניסוך המים, ושורש ההפרש בין ניסוך היין לניסוך המים בהיות ידוע כי המים רומזים לבחי' החכ' שלכן המים אין להם גוון ומשתנים לפי גוון הכלי כמ"ש מזה במ"א באורך, וע' בד"ה האזינו השמים כו', והיין רומז לבחי' הבינה כנ"ל. ושורש ההפרש שביניהם, הנה מההפרש שבין כהנים ללוים יובן ההפרש בין ניסוך היין לניסוך המים, שעבודת ניסוך היין הי' ע"י שיר הלוים, והנה בלוים כתי' ועבד הלוי הוא פי' הוא הוא בחי' בינה כמ"ש בזהר, ועבודת הלוי הי' להמשיך תקמדמבחי' בינה בחי' הוא כנ"ל וזהו ע"י השיר שהוא בחי' לארמא קלא כו', משא"כ עבודת הכהנים הי' בחשאי, והיינו כי באופן הביטול יש ב' אופנים הא' ע"ד עבודת הלוים שהיא לארמא קלא בחי' ניסוך היין, והב' בחי' הביטול וההשתחוואה דכהנים שעבודתם בחשאי אינון כו'. והענין הוא כי יש בחי' רזין ויש בחי' רזא דרזין, וזהו שרש ההפרש בין כהנים ללוים שהלוים ממשיכים בחי' רזין היינו מה שהי' סתום תחלה ונעלם דהיינו בחי' הבינה והלוים ממשיכים להיות בחי' זו בגילוי, אבל יש בחי' סדכ"ס שהוא בחי' רזא דרזין שהוא סוד גם מבחי' הסוד ובחי' זו נמשך ע"י הכהנים שז"ע ניסוך המים שבחג, ולכן בלוים נא' ל' טהרה ובכהנים נא' קדושה שגדלה מעלת הקדושה על הטהרה כו'.

וביאור הענין הנה כתי' אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך, פי' אנכי ב' פעמים כי כדי שיהי' בחי' הוא היינו בחי' ועבד הלוי הוא (בחי' בינה) זהו ע"י אנכי אנכי שיש ב' פעמים אנכי כדי להיות בחי' הוא, והיינו כי אנכי הא' (למפרע) הוא בחי' סוכ"ע, ואנכי הב' הוא בחי' שלמעלה מבחי' סובב כו'. וכדי להמשיך ב' בחי' אנכי אלו זהו ע"י ניסוך היין וניסוך המים, דהנה יש ב' בחי' אלו בעבודה בנפש האדם ג"כ, וז"ע ממעמקים קראתיך שיש ב' בחי' עומקים והיינו כי יש בחי' עומק הלב והפי' הוא כי בינה ליבא ועומק הלב זהו בחי' פנימיות הבינה בעבודה, ולכן ע"י העבודה בבחי' עומק הלב ממשיכים מבחי' אנכי בחי' סוכ"ע בבחי' בינה אם הבנים בחי' הוא כנ"ל. אכן יש בחי' תעלומות לב והוא בחי' היותר נעלה מבחי' עומק הלב והיינו כי לב הוא ל"ב נתיבות חכמה ותעלומות לב הוא פנימיות החכ' והיינו בחי' פנימיות החכמה שבעבודה שבלב, ועי"ז ממשיכים בחי' אנכי הוא בחי' שלמעלה מבחי' סוכ"ע בבחי' הוא. וזהו סוד ענין ניסוך המים בעבודה כו'. ומכל זה יובן שורש ענין ההפרש בין ניסוך היין לניסוך המים כו' הן בעבודה והן בההמשכה שנעשה ע"י ב' בחי' הנ"ל כו'.

ד) אך עדיין צ"ל מפני מה לא נא' ניסוך המים בתושב"כ הלא לפי משנ"ת ניסוך המים גבוה יותר מניסוך היין ומפני מה ניסוך היין נאמר בתושב"כ כמ"פ וניסוך המים נא' רק דרך רמז ועיקרה הוא בתושבע"פ כו'. הנה תושב"כ הוא בחי' אותיות שהעיקר הוא האותיות ולכן כאשר חסר אות א' ואפי' רק נגיעה פוסלת וכל אות צ"ל בדמותו ובצלמו וכל אותיותיה מנויות לבל יחסר ולבל יעדיף כו', אבל בתושבע"פ העיקר הוא בחי' השכל שבהאותיות תקמהולכן זה אומר באותיות אלו וזה אומר באותיות אלו ואין מדקדקי' בזה כלל כי העיקר הוא השכל שבהאותיות והאותיות אינם מעלים ואינם מורידים כו'.

ולהבין זה הנה איתא בס"י בשלשה ספרים ברא הקב"ה את עולמו בספר ובסופר ובסיפור, ורז"ל אמרו בשלשה דברים ברא הקב"ה את עולמו בחכ' ובתבונה ובדעת שנא' ה' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות כו', ולכאורה צ"ל מפני מה בס"י נא' בספר כו' ורז"ל אמרו בחכ' כו'. אך הענין דבאמת אמרו שניהם דבר א', כי הנה ספר הוא בחי' בינה ותבונה כנודע מענין ספר תורה כו', וסופר בוא"ו הוא בחי' חכ' כי הסופר הוא שכותב את הספר כו', וסיפור הוא בחי' הדבור הוא בחי' הדעת כמ"ש מפיו דעת.

והנה ארז"ל ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה, והיינו כי דברי סופרים הם הדברים שנמשכים מבחי' סופר שלמעלה מבחי' ספר שהוא הכותב הספר, ולכן ניסוך המים להיות כי גדלה מעלתן כ"כ עד שבהם נצטוינו מפי הסופר הכותב הספר, ובספר תורה נמצא רק בדרך רמז לבד, וכנודע שענין הרמז מורה על היותר נעלה, וכאמרם די לחכימא ברמיזא, וכמו קוצו של יו"ד לגבי יו"ד, כן ערך הרמז לגבי דבר המפורש בפירוש.

ה) אמנם עדיין צ"ל מדוע כתוב בספר תורה מצות שהם מבחי' אנכי כמו מצות התשובה דכתי' בה כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך שפי' שמצוה זו דתשובה נמשכת מבחי' אנכי שלמעלה משאר מצות שנק' מצות הוי'. וכן מצות פרה אדומה נא' ג"כ בפירוש בתורה. אך הענין הוא דהמצות שמבחי' אנכי הם למעלה מן הצמצום לגמרי ורק שהם הם הממשיכי' מבעל תקמוהרצון להיות נמשך צנור הרצון כמ"ש בד"ה והתהלכתי בתוככם, וכן פרה אדומה הגם שעלי' אמר שלמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, ומ"מ נאמרה בפירוש מפני שנא' בה חוקה, וגם אינה דומה לניסוך המים שניסוך המים היא בחי' יחודים ולכן לא נא' בתורה רק בדרך רמז לבד, ועיקרה הוא הלכה למשה מסיני.

ומ"מ צ"ל ושאבתם מים בששון חיבור ב' הבחי' דסופר וספר שהו"ע חיבור חו"ב, והגם כי או"א זיווגייהו תדיר לצורך קיום העולמות זהו בחי' חיצוניות חו"ב, אבל בחי' פנימיות חו"ב זה מעוררים ע"י העלאת מ"ן ממעשה התחתוני' שז"ע ושאבתם מים בששון, ומצד בחי' יחוד פנימי הלזה נמשך להיות ששון שהוא למעלה משמחה שאם הבנים היא בחי' בינה היא שמחה כ"א בחי' ששון.

והתחלת התעוררות בחי' ששון זה הוא ע"י מה שאומרים בר"ה שש אנכי על אמרתך, עי"ז נמשך להיות בחה"ס בחי' ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה ב' מעיינות, והיינו שהמעיין הוא שמוצאים אותו כשחופרים ומגלים את עפר הארץ מתגלה גיד המעיין הנובע מתחת לארץ, ויש ב' בחי' עפר, א' הוא בחי' ונפשי כעפר לכל תהי', וצריכי' לחפור בעומק העפר הלזה אם זהו באמת לאמיתו כו', הב' הוא בחי' תורה שנתלבשה בדברי' גשמיים שנמשלו לעפר, וע' בד"ה מי מנה עפר יעקב שבחי' העפר אינו בגדר מספר כו', וזהו ונפשי כעפר לכל תהי' ועי"ז נמשך להיות פתח לבי בתורתך שהם ב' מעיינות, ושורש ב' מעיינות אלו הם מב' מזלות דונוצר ונקה כו'.