ואלה תולדות כו' (ב)

סטואלה תולדות כו' (ב)

בס"ד. (ש"פ תולדות, ל"א)

גדולה הכנסת אורחים כו' שם שמים

תולדות

ואלה תולדות יצחק¹ בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק, וצ"ל מה"ע כפל ב' פעמים אברהם. הנה כתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, וקאי על מדריגת יצחק ואברהם, שמאלו תחת לראשי הוא בחי' יצחק שהי' עבודתו מלמטה למעלה, וימינו תחבקני קאי על אברהם שהי' עבודתו מלמעלה למטה בבחי' ימין עמקרבת בגמ"ח וצדקה והכנסת אורחים, וכמ"ש ויטע אשל וגו', אשל ר"ת אכילה שתי' לוי'² שהאכיל והשקה לכל העוברים ושבים ואח"כ אמר להם ברכו למי שאכלתם משלו, והודיע אלקותו ית' ועי"ז קרבם תחת כנפי השכינה והמשיך המשכת אלקותו ית' בעולם, ויקרא בשם ה' אל עולם, ויצחק הי' עבודתו מלמטה למעלה שהי' חופר בארות³ שהו"ע העלאות מלמטלמ"ע.

ולהבין זה צ"ל מארז"ל בשבת ר"פ מפנין דקך"ז ע"א גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, ולמדו ממ"ש באברהם אד' אל נא תעבור מעל עבדך, שבקשו להמתין עד אשר יכניס האורחים^לח והניחו והלך לו לקבל האורחים^לט, ולכאורה צ"ל איך הכנסת אורחים יותר גדולה מהקבלת פני שכינה. אך הענין הוא דהנה [כתיב] ואהבת את הוי' אלקיך, ולכאורה יפלא איך שייך ל' ציווי על אהבה שהיא מדה שבלב. ונודע התירוץ ע"ז שהציווי הוא על ההתבוננות⁴ שקודם שבפ' שמע וממילא יבוא לידי אהבה, אך פי' ואהבת הוא שיהי' שם שמים מתאהב על ידך⁵ שהוא בחי' שוב. ויובן זה בהקדם ענין התבוננות בפי' ה' אחד, דהנה בנוסח התפלה אנו אומרים אלקינו ואלהי אבותינו, שלכאורה אינו מובן איך אנו אומרים עאאלקינו קודם לאלקי אבותינו שמהראוי הי' להקדים אלקי אבותינו קודם לאלקינו וכמ"ש כמ"פ אלקי אבותיכם כו' אלקי אברהם כו'. אך הענין הוא דבכדי שיהי' בחי' אבותינו הוא בחי' חו"ב זהו ע"י צמצום דוקא, וזהו שמקדימים אלקינו קודם לאלקי אבותינו, כי שם אלקי' הוא מדת הצמצום⁶ כמארז"ל במד"ר. וע"פ הקבלה זהו מה שאבא יונק ממזלא הוא בחי' צמצום השערות, וכנודע שהשערות גדילים ממותרי מוחין שהיא הארה מצומצמת מאד, רק שזהו מבחי' גבוה מאד לכן גם ההארה שע"י שערות הוא ג"כ גדולה מאד נעלה, וכמ"ש בנזיר קדוש יהי'⁷ גדל פרע שער ראשו כי קדושה תלוי בשערי ז"ע מה שאבא יונק ממזלא, וזהו בראשית ברא אלקי' שכדי שיהי' בחי' בראשית כמו שת"י בחוכמתא זהו ע"י ש' אלקים מדת הצמצום. רק שאנו אומרים אלקינו ל' שלנו, היינו כי בראשית הוא בשביל ישראל שנק' ראשית, ולכן הצמצום בכדי להיות התהוות החכ' זהו בשבילנו כו', ולכן א"א אלקינו אלקי' שלנו שהצמצום הי' בשבילנו⁸. וז"ע ה' אחד שפי' אחד הוא אין כיוצא בו כמארז"ל במד"ר ע"פ אחד הי' אברהם שאין כיוצא בו, שבדורו לא הי' כמותו, וכמו"כ יובן פי' ה' אחד שאין כיוצא בו כלל, כי אין ערוך אליך כתי' שאינו בערך כלל כמו השתלשלות שהוא מל' שלשלת שטבעת אחד אחוז בחבירו, וכמו"כ הו"ע השתלשלות עו"ע שהעלול משיג קצת מהעילה היינו בחי' ז"ת של העילה כו', שכ"ז אינו שייך כ"א מחכמה ולמטה שהוא בחי' שכל ומדות שהם בחי' השתלשלות, אבל התהוות החכמה מלמעלה מן החכמה הוא ע"י צמצום דוקא, כי אין ערוך אליך כי אנת הוא חד ולא בחושבן שאינו בערך ע"ס כלל, ולכן כולם בחכ' עשית שהחכמה נחשבת כעשי' גופנית⁹ לגבי אוא"ס, והתהוות החכמה מאין תמצא שכמו המוצא מציאה אינו יודע מאין בא לו כמו"כ הו"ע התהוות החכמה מאין דכתר כו'.

ובהתבונן בכ"ז עי"ז יבוא לבחי' רצוא ותשוקה ליכלל וליבטל בכלות הנפש בבחי' ה' אחד כו', ואי לזאת ואהבת את ה' הפי' הוא להיות שם שמים מתאהב על ידך בבחי' שוב¹⁰. דהנה מצינו שהקב"ה נק' בשם שמים כמ"ש עבבתפלות דשלמה ואתה תשמע השמים¹¹ ולא נא' בשמים, כי באמת מלא כל הארץ כבודו ואת השמים ואת הארץ אני מלא, כ"א הכוונה מ"ש תשמע השמים הוא על בחי' ז"א דאצי' שנק' שמים ע"ש ב' בחי' חו"ג בחי' אש ומים, ע' בד"ה ויאמר כו' לך לך (ל"א¹²) בענין קוב"ה עביד שמיא מאש וממיא, ושם שמים קאי על בחי' המל' שהיא בחי' שם מבחי' שמים הנ"ל וכמארז"ל במד"ר בקהלת ע"פ טוב שם כו' מצינו שהלך הקב"ה מהלך חמש מאות שנה לקנות לו שם¹³ שנאמר (ש"ב ז' ך"ג) אשר הלכו אלקים לפדות לו לעם ולשום לו שם. ופי' שם שמי' מתאהב לפי שאיתא בת"ז¹⁴ וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארו כולא שמהן כגופא בלא נשמתא¹⁵, פי' שמהן הוא בחי' כלי המדות, ובכלל הוא בחי' כלים דע"ס שנמשלים לגופין, והאור המאיר בע"ס זהו בחי' נשמתא לגופין אלו, וכמו שא' שם בת"ז וההיא נביעו איהו כנשמתא לגופא דאיהי חיים לגופא, אמנם בזמן הגלות שקוב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא היינו בחי' וכד אנת הוא בחי' אוא"ס שבכלים דע"ס דז"א ומל' תסתלק מנייהו, אשתארו כולהו שמהן הם כלי המדות כגופא בלא נשמתא, ושורש חיות העולמות הוא מבחי' גופין הוא בחי' כלים דזו"נ שהכלים הם ג"כ אלקות ואיהו וגרמוהי חד בהון לברוא בהם וע"י מאין ליש תמיד כמ"ש באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי, ומזה נמשך להיות ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, רק מפני כי שרשן הוא מבחי' הרשימו¹⁶, לכן נמשך בעולמות בחי' העלם והסתר ואינו מאיר בחי' גילוי אלקות כמו שהי' בזמן בהמק"ד כו'. ולכן צ"ל שיהי' שם שמים מתאהב היינו להמשיך בחי' אוא"ס בבחי' שם שמים הוא בחי' מל', כי עיקר הגילוי בבי"ע הוא ע"י המל' ולכן צ"ל שם שמים מתאהב שיומשך האורות בכלים דזו"נ דאצי' (כי בזה"ג גם הצדיק אבד מלקבל ברכאן מלעילא מאו"א, לכן צ"ל ההמשכה גם בז"א, והעיקר שיהי' שם שמים מתאהב שיומשך בבחי' מל' וממילא נמשך בז"א תחלה).

וזהו מ"ש ואורח צדיקים^מא כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום, פי' צדיקים קאי על הקב"ה שנק' צדיק כמ"ש צדיק ה' בכל דרכיו, ונק' צדיק ע"ש צדקה שעושה להחיות רוח שפלים. שכשם שהצדקה בגשמיו' הוא ליתן לעני להחיות את נפשו, כמו"כ למעלה השפעת החיות בנאצלים ונבראים ונוצרים ונעשים נק' בשם עגצדקה^מ למעלה שלגבי ית' הכל כשפלים כו'. וע"י הצדקה וגמ"ח שעושים למטה עי"ז ממשיכים בחי' צדקה שלמעלה שזהו שאמר הכתוב צדיק ה' צדקות אהב, שאינו כמו בשר ודם שכל אומן שונא בני אומנתו אבל למעלה הגם כי צדיק ה' מ"מ צדקות אהב, ואדרבה שמה שנמשך בחי' צדקה למעלה זהו ע"י בחי' צדקה שלמטה והיינו שכדי שיהי' בחי' צדיק הוי' בכל דרכיו זהו ע"י ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. וענין המשפט י"ל שזהו ששופט א"ע¹⁷ שדי לו במה שישאר, ונמצא אצלו מה ליתן לעני להחיות את נפשו, וע"י בחי' צדקה זו ממשיכים מלמעלה בחי' צדקה שיומשך המשכת אלקות היפך מבחי' וכד אנת תסתלק מינייהו, כ"א שיומשך בחי' אורות בכלים, וממילא יהי' גילוי אלקות בעולמות. וזהו ואורח צדיקים כאור נוגה שע"י בחי' צדקה ממשיכים להיות כאור נוגה הוא בחי' אור שבעת הימים שאור שנברא ביום ראשון הי' האדם מביט מסוף העולם ועד סופו, רק שע"י חטא עה"ד נסתלק האור וגנזו כו'^מב והגם שלמעלה מ"מ מאיר גילוי אלקות אמנם למטה הוא בחי' העלם והסתר כו', אך ע"י אורח צדיקים ממשיכים בחי' אור נוגה שיומשך בחי' אור שבעת הימים שיומשך גילוי אלקותו ית' למטה כמו למעלה כנ"ל. וזהו שארז"ל גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה שענין הקבלת פני שכינה הוא בחי' מל' כדמוכח מל' הפסוק שהוכיחו אד' אל נא תעבור^מג ששם אד' הוא מל' אדון בחי' אנת אשתמודע אדון על כולא היינו בחי' מל', אבל ע"י הכנסת אורחים שהוא צדקה וגמ"ח עי"ז ממשיכים בחי' יחוד סובב וממלא בחי' ואורח צדיקים כאור נוגה כו' שיומשך אורות בכלים היפך וכד אנת תסתלק. וזה הי' עבודת אברהם ע"י האשל שנטע והכניס אורחים שעי"ז המשיך המשכת אלקות בעולם כמ"ש ויקרא בשם ה' אל עולם, שז"ע בחי' המשכה מלמעלמ"ט כו'.

אמנם הנה עבודת יצחק שהי' חופר בארות הוא מלמטלמ"ע, ולכאורה צ"ל הלא ענין חפירת הבאר הוא לחפור וליטול את העפר המכסה על המקור של המים חיים, שע"י החפירה מתגלה המקור מים, ומובן בנמשל בחי' מקור מים חיים הוא הקב"ה שנק' בשם מקור מים חיים כמ"ש אותי עזבו מקור מים חיים את הוי', וא"כ לכאורה הוא שוה לענין עבודת אברהם שהי' מדריגתו המשכת אלקות למטה, עדוהלא עבודת יצחק הוא ג"כ להסיר המונע עד שיתגלה המקור שהוא אלקותו ית' למטה, ומהו ההפרש ביניהם עד שעבודת אברהם נק' מלמעלמ"ט ועבודת יצחק היא מלמטה למעלה. אך הענין הוא דהנה באלקות אינו שייך כלל לומר ענין מקום גשמי ח"ו שהוא ית' למעלה מגדר זמן ומקום, והכוונה בענין מעלה ומטה היינו במדריגה¹⁸, שענין מעלה הוא מה שהוא מעלה במדריגה, כמו שכל לגבי המדות שהשכל נק' מעלה לגבי המדות, ומטה היינו מה שלמטה במדריגה וכענין המדות עד"מ לגבי השכל, ועבודת אברהם הי' להמשיך גילוי אלקות שיתגלה מה שלמעלה במדריגה למטה היינו בבחי' מה שלמטה במדריגה, ועבודת יצחק הי' להעלות בחי' מה שהוא למטה במדריגה שיתעלה בבחי' אוא"ס שלמעלה במדריגה כו'.

ויובן ד"ז מענין ההפרש שבין מ"ת לעוה"ב ותחיית המתים¹⁹, שבמ"ת הי' גילוי אלקות כמ"ש וירד ה' על הר סיני ומ"מ העולם לא נזדכך כלל כ"א עולם כמנהגו נוהג בהנהגת הצמצומי' דש' אלקים בגימ' הטבע, רק מפני שהוא ית' הוא כל יכול לכן הוא יכול להשפיל להאיר אורו ית' גם במקום אשר הוא מטה במדריגה, והמגביהי לשבת לכן הוא משפילי בשמים ובארץ בשוה, כי קמי' ית' כלא חשיב וגם השמים אינם תופסים מקום לכן יכול להשפיל גם בבחי' ארץ ג"כ, שכשם שהארץ אין ערוך כמו"כ השמים ג"כ אין ערוך, ולכן מצד שהוא מגביהי לשבת ה"ה משפילי בשמים וארץ בשוה. אבל לע"ל הנה ארז"ל העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי', כ"א שהגופים גשמי' יזונו ג"כ מרוחניות²⁰ שזהו בהכרח שיזדכך הגוף עד שיוכל לזון מרוחניות, וכמו אלי' שעלה בסערה השמים שגם גופו ניזון מבחי' רוחניות כו', וכנודע ממשל ב' בנ"א²¹ אשר א' עומד בהר והשני בעמק שיש ב' אופנים באופן יחודם, או שהעליון ירד למטה או שהתחתון יעלה למעלה, שבדרך הא' שהעליון ירד לא יש מניעות כ"כ, אבל בדרך הב' שיעלה התחתון למעלה הרי יש כמה עקולי ופשורי, וכמ"ש מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב כו' שקחשיב עההרבה מדריגות כו'. וזהו ההפרש בין שילוב הוי' באד' ובין שילוב אד' בהוי'²², שענין שילוב הוי' באד' הוא מלמעלמ"ט שמאיר אור ש' הוי' בבחי' ש' אד' בחי' אנת אשתמודע אדון כו', וההנהגה שלמטה נמשך מבחי' ש' אד' כי אזלת לקרתא עבדת כנמוסהא, ולכן משה כשהי' בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה, והמלאכים כשירדו למטה אכלו, וכמו"כ יובן בענין שילוב הוי' באד' שאות הראשון הוא מש' אד' לכן ההגברה הוא מבחי' ש' אד' ונמשך ההנהגה מש' אד', וגם כי אזלת לקרתא כו'. אבל ענין שילוב אד' בהוי' דאות הראשון הוא יו"ד של שם הוי' שההגברה הוא בחי' יו"ד של ש' הוי' אז עיקר ההמשכה הוא מבחי' ש' הוי'. וזהו שורש ההפרש בין אברהם ליצחק שאברהם הי' ממשיך המשכות אלקות מלמעלמ"ט ע"ד כמו במ"ת, ויצחק הי' בבחי' העלאות להעלות בחי' מטה שיזדכך לעלות למעלה וע"ד כמו לע"ל שגם הגופות גשמי' יזונו ג"כ מרוחניות כו'.

והנה הגם שאברהם חפר ג"כ בארות אבל אחר מות אברהם סתמום פלשתים²³, כי הפלשתים ליצנים היו²⁴, אבל הבארות דיצחק לא סתמו להיותם בבחי' הזדככות מלמעלמ"ט, וקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אביו שמות הראשון מלא וא"ו והשני חסר וא"ו, ולכאורה יפלא שהי' צריך להיות בהיפך שמות שקרא להם יצחק הי' צ"ל חסר וא"ו²⁵ וכשמות אשר קרא להן אביו הי' צ"ל מלא וא"ו, כנודע שהוא"ו רומז על ההמשכה מלמעלה למטה וכמ"ש הקל קול יעקב קלא קדמאה חסר וא"ו²⁶ להיותו בחי' קל דתפלה שענינה בחי' העלאה מלמטה למעלה, וקלא בתראה מלא וא"ו שהוא בחי' קול דתורה שענינה המשכה מלמעלה למטה, וכן במזמור אליך ה' נפשי אשא שהוא העלאה אין בו וא"ו, ומדוע כאן בענין השמות נהפוך הוא שהשמות דיצחק מלא וא"ו, וכשמת דאברהם הוא חסר וא"ו. אך הענין הוא דמצינו וא"ו שהוא העלאה ג"כ, וכנודע דשם מ"ב עולה ואינו יורד²⁷, ומ"מ הרי הוא ז' פעמים וא"ו. וזהו כענין ההפרש בין שרפים לאופנים, שהשרפים עוהם בעלי שש כנפים והחיות הם בעלי ד'²⁸ כנפים²⁹, ושורש ענין ד' כנפי החיות הם כנגד ד' אותיות דש' אד'³⁰. אמנם לע"ל כתי' ולא יכנף עוד שלא יצטרכו לכנפים כי עכשיו לא כמו שאני נכתב אני נקרא, נכתב בש' הוי' ונקרא בש' אד', וזהו ג"כ ענין הכנפים לכסות ולהעלים ההמשכה, אבל לע"ל ולא יכנף עוד כי יהי' נק' כמו שנכתב כו', אבל ענין השש כנפי' דשרפים הם בחי' שוקיו עמודי שש, ושרשם מבחי' וא"ו של ש' הוי', ולכן עומדים ממעל לו היינו ממעל לבחי' ש' אד'³¹ שנא' תחלה ואראה את אד' יושב כו' להיות כי הם משיגים איך שהוא ית' הוא קדוש ומובדל, ולכן אומרים קדוש, ופי' בזהר שקדוש בוא"ו הוא בחי' קדוש וא"ו איך שעולה לבחי' קדש, וע' בלק"ת בביאור ע"פ ונקדשתי³² בענין כת א' אומרת קדוש.

ועד"ז יובן ענין הואווי"ן דשם מ"ב דאנא בכח שהם ז"פ וא"ו שהוא בחי' עליות ו' וזהו שורש ההפרש בין ספה"ע להמסעות³³, שספה"ע הוא מ"ט ימים להיות כי ענין העומר הוא בחי' בירור הנה"ב לכן צ"ל זפ"ז כי בבחי' הגילוי למטה נחשב גם בחי' המל' של כל מדה, כנודע שהגילוי הוא מבחי' המל' דוקא, אך המסעות הוא מלמטלמ"ע לכן הלכו מ"ב מסעות להיות כי בבחי' העלי' מלמטלמ"ע אינו נחשב בחי' המל' ולכן הם רק ז"פ וא"ו שעולה מ"ב, ונמצא כי יש וא"ו שהוא בבחי' עלי' מלמטלמ"ע³⁴. ועד"ז יובן ענין הוא"ו שבבארות דיצחק שהם בבחי' עליות עד אין קץ צ"ל בהם וא"ו, ולכן שמות דיצחק דוקא הם בוא"ו, שהוא העלי' ע"ד שם מ"ב שהוא וא"ו, וע"ד ז' ואוי"ן שבקדיש מוישתבח עד ויתהלל כמ"ש בפע"ח שער הקדישים. והנה באברהם כתי' קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, כי טבע כל אדם לאהוב ההיפך כמים קרים על נפש עייפה וכמו"כ מי שקר לו רוצה מים חמים כו', ולכן אברהם שעבודתו הי' מלמעלמ"ט אהב ג"כ את יצחק שהי' מלמטלמ"ע בחי' יראה, ועל יראה זו דיצחק אמרו בזהר אית יראה ואית יראה כו' וכמארז"ל אם אין חכ' אין יראה ולכן אנו רואים שנקל יותר לבוא לבחי' אהבה מלבא לבחי' יראה, רק יעקב להיותו בחיר שבאבות, לכן הי' אצלו ב' הבחי' שא' אלקי אבי אברהם ופחד יצחק הי' לי כי הי' מרכבה לבחי' ת"ת קו האמצעי בריח עזהתיכון המבריח מן הקצה אל הקצה בחי' והנורא אל עליון, והנורא הוא מקור היראה מדתו של יצחק.

ועפ"ז יובן מארז"ל לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה³⁵ שהרי אלי' לא נענה אלא בתפילת המנחה, שלכאו' צ"ל מפני מה במנחה דוקא, והענין הוא דהנה תפלות כנגד תמידין תקנו ותפלת השחר היא כנגד תמיד של שחר בחי' אברהם, ותפלת המנחה היא כנגד תמיד של בין הערבים בחי' יצחק, ואיתא בזהר ע"פ עבדו את ה' בשמחה שמחה בצפרא רננא ברמשא³⁶ פי' שמחה בצפרא, שמחה היא בחי' התגלות כנודע שז"ע מדתו של אברהם המשכת אלקות למטה כנ"ל, רננא הוא ענין הניגון הכלול ממרירות זהו בחי' מדתו של יצחק, וז"ע באו לפניו ברננה ועי"ז דעו כי הוי' הוא אלקים שע"י בחי' הרינה עי"ז נמשך בחי' יחוד הוי' ואלקים ולכן אלי' לא נענה אלא בתפלת המנחה דוקא להיות כי אז נמשך בחי' יחוד הוי' אלקים, ולכן במעשה דאלי' אמרו ה' הוא האלקי' שזהו כענין בחי' דעו כי הוי' הוא אלקים שנמשך ע"י בחי' באו לפניו ברננה כמו"כ אלי' כשנענה בתפלת המנחה אמרו כולם ה' הוא האלקי' כו', ולכן מנחה ר"ת מן ח' ה'³⁷, פי' העלאת מ"ן עד מזל השמיני דונוצר ונמשך בבחי' ה' הוא בחי' מל' מקור דבי"ע כו'.

והנה לע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו כמארז"ל פ"ט דשבת, והיינו כי יצחק הוא ל' צחוק ותענוג, ונודע כי עיקר התענוג הוא מדבר חדש דוקא³⁸ וכמו"כ יובן שעיקר גילוי התענוג דלע"ל יהי' מבחי' הבירורים דעכשיו שהם דבר חדש שמתבררים הניצוצות ומתעלים כו', וזהו צחוק עשה לי אלקים שע"י בחי' אלקים המעלים ומסתיר ומ"מ מעלים ומלקטים הניצוצות עי"ז יומשך לע"ל גילוי התענוג. וזהו ההפרש בין משה למשיח³⁹, שמשה לא המשיך רק בחי' חיצוניות התענוג, אבל לע"ל ע"י משיח בן דוד יומשך בחי' פנימיות התענוג שע"ז נאמר עדן עין לא ראתה אלקים זולתך כו', פי' עדן הוא פנימיות אבא שאמרו בע"ח פנימיות אבא הוא פנימיות עתיק ולא ידעתי הטעם עכ"ל, פי' הוא למעלה מהטו"ד⁴⁰ כו', ולע"ל יתגלה עחבחי' זו, וזהו ע"י בחי' אלקים דבחי' יצחק צחוק עשה לי אלקים עי"ז יתגלה בחי' עדן מה שעין לא ראתה זולת בחי' אלקים כו' והיינו בחי' פנימיות עתיק כו'. אך כדי להיות בחי' יצחק זהו ע"י אברהם.

וזהו ואלה תולדות יצחק בן אברהם, ומה שכפל לומר אברהם הוליד את יצחק, הענין הוא דהנה בבחי' אתעדל"ע דאברהם יש שני בחי', הא' בחי' אתעדל"ע שמעורר בחי' אתעדל"ת, והב' בחי' אתעדל"ע שלאחר אתעדל"ת, היינו שע"י אתעדל"ת נמשך אח"כ בחי' אתעדל"ע. וזהו ואלה תולדות יצחק בן אברהם הוא בחי' אתעדל"ע דאברהם לעורר אתעדל"ת הוא בחי' העלאות דיצחק כו', ואח"כ אמר עוד אברהם הוליד את יצחק כי אתעדל"ת דיצחק בבחי' העלאת מ"ן להיותו מבחי' גבורות צריך בירור שני, והוא בחי' בירור דמ"ה שנמשך אחר העלאת מ"ן שהוא ג"כ בירור מצד עצמו, ומתברר בירור שני ע"י בחי' מ"ה כו' כמ"ש במ"א⁴¹. וזהו כענין האתעדל"ע שנמשכת אחר אתעדל"ת כו'. ודוגמא לזה הוא משארז"ל על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, שעבודה הוא בחי' העלאת מ"ן מלמטה למעלה, צריך להיות בחי' המשכות מלמעלה למטה ב' דברים תורה וגמילות חסדים היינו בחי' אתעדל"ע לעורר אתעדל"ת דעבודה, ובחי' אתעדל"ע שנמשך אחר האתעדל"ת⁴² כו'.