ואלה תולדות (א)

סהואלה תולדות (א)

בס"ד.

ואלה תולדות יצחק¹ בן אברהם אברהם הוליד את יצחק, להבין כפל לשון ב' פעמים אברהם. הנה כתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, שמאלו תחת לראשי הוא מדת יצחק, וימינו תחבקני הוא מדת אברהם כי עבודת אאע"ה הי' בחי' גמ"ח והכנסת אורחים כמ"ש ויטע אשל כו' שהוא מלמעלמ"ט, ועבודת יצחק הי' ענין חפירת בארות שהוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע.

ולהבין ענין מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע הנה ארז"ל בשבת פ' מפנין דקך"ז ע"א גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה שנאמר אד' אל נא תעבור מעל עבדך, פי' שביקש אאע"ה שימתין עד אשר יכניס האורחים. והנה כתיב ואהבת את ה', ולכאורה צ"ל איך שייך ל' ציווי על אהבה. אך הנה פי' ואהבת שיהי' שם שמים מתאהב על ידך. והענין הוא דהנה אנו אומרים בנוסח התפלה אלקינו ואלקי אבותינו, פי' אבותינו הוא בחי' חכמה ובינה, והנה כדי שיהי' בחי' חכ' הוא ע"י צמצום, וזהו אלקינו ואלקי אבותינו כי כדי שיהי' בחי' אבותינו הוא ע"י בחי' אלקינו שהוא בחי' מדת הצמצום כנודע, ובמד"ר איתא ששם אלקים הוא מדה"ד, וע"פ הקבלה הנה אמרו אבא יונק ממזלא שהוא בחי' צמצום דשערות, וכנודע שהשערות הם רק מבחי' מותרי מוחין כו' שהיא הארה מועטת ומצומצמת, וזהו בראשית ברא אלקים, פי' בראשית הוא בחי' חכמה שהיא ראשית הגילוי, וכדי שיהי' בחי' ראשית דהיינו בחי' חכמה ברא אלקים שזהו ע"י צמצום דוקא. וזהו ה' אחד פי' אחד הוא אין כיוצא בו כמ"ש במד"ר אחד הי' אברהם שבדורו לא הי' נמצא כמוהו, וכמו"כ פי' ה' אחד שאין כיוצא בו, והיינו שאין ערוך אליו כלל שאינו בבחי' ערך והשתלשלות כלל, כ"א שמה שנתהוה בחי' חכמה וכל ההשתלשלות זהו ע"י צמצום כו', ולכן לגבי' ית' אין ערוך אליו כלל.

ובהתבונן בזה ממילא יבוא לבחי' ואהבת כו'. ופי' שיהי' שם שמים מתאהב על ידך, הנה מצינו שנק' הקב"ה בשם שמים כמ"ש ואתה תשמע השמים ולא נאמר בשמים כ"א השמים כו', והיינו כי שמים הוא ז"א דאצי' כנודע, ושם שמים הוא בחי' מל' שנק' שם שהוא רק שם מבחי' שמים וכמ"ש במד"ר ע"פ טוב שם מצינו שהלך הקב"ה מהלך ת"ק שנה לקנות לו שם כמ"ש אשר הלכו אלקים לפדות לו לעם ולשום לו שם. ופי' שיהי' שם שמים מתאהב, כי הנה אמרו בזהר וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארו כולא שמהן כגופא בלא נשמתא, פי' גופין הוא בחי' כלי המדות שנק' בשם גופין, ואור המאיר במדות ובע"ס הם הנק' נשמתין, סווכד אנת תסתלק דהיינו בזמן הגלות אשתארו כולא שמהן כגופא בלא נשמתא, ואז חיות כל העולמות הוא מבחי' הכלים כי הכלים הם ג"כ אלקות כו' רק ששרשן הוא מבחי' הרשימה כו' לכן הוא בבחי' העלם כו'. והעבודה הוא שיהי' שם שמים מתאהב, דהיינו להמשיך בחי' אוא"ס ב"ה בשם שמים כו'. וזה הי' עבודת אאע"ה להמשיך בחי' אוא"ס מלמעלמ"ט ע"י הכנסת אורחים שהוא בחי' צדקה וגמ"ח כו'.

והענין הוא דהנה כתיב ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום, פי' ואורח צדיקים, כי הנה הקב"ה נק' בשם צדיק כמ"ש צדיק ה' בכל דרכיו, והיינו כי צדיק הוא ע"ש צדקה וענין הצדקה למעלה הוא להחיות רוח שפלים דהיינו שיהי' בחי' גילוי אלקות כו', וכמו"כ למטה ע"י הצדקה והכנסת אורחים ממשיכים גילוי אלקות. וזהו ואורח צדיקים שהוא בחי' צדקה והכנסת אורחים עי"ז יהי' כאור נוגה פי' כאור נוגה הוא ע"ד אור שבעת הימים שהי' האדם מביט מסוף העולם ועד סופו כו', והיינו כי עכשיו שנתמעט האור הנה הגם שלמעלה מאיר גילוי אלקות, אך הנה למטה יכול להיות בחי' חושך והעלם, אך ע"י ואורח צדיקים ממשיכים שיהי' כאור נוגה דהיינו שיהי' גילוי אלקות למטה כמו למעלה ע"ד אור שבעת הימים. וזה הי' עיקר עבודת אברהם להמשיך גילוי אלקות ע"י הכנסת אורחים כו'. ובזה יובן משארז"ל גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה, כי הנה שכינה הוא בחי' מל', משא"כ ע"י הכנסת אורחים ממשיכים שיהי' שם שמים מתאהב והיינו בחי' יחוד סוכ"ע בממכ"ע כנ"ל לכן גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה כו'.

ב) והנה זהו עבודת אברהם שהוא בחי' מלמעלמ"ט. ועבודת יצחק הי' מלמטלמ"ע שהוא ענין חפירת בארות, והנה לכאורה בחי' יצחק הוא ג"כ מלמעלמ"ט שענין חפירת הבאר הוא גילוי ההעלם שיהי' נובע מהמקור שע"י החפירה בארץ מתגלה המקור הנובע, והנה הקב"ה נק' בשם מקור מים חיים כמ"ש אותי עזבו מקור מים חיים, וא"כ עבודת יצחק בחפירת הבארות הי' שיהי' גילוי אלקותו ית' מהעלם לגילוי, א"כ לכאורה הוא שוה לעבודת אברהם שהיא מלמעלמ"ט. אך הנה באמת עבודת יצחק הי' מלמטלמ"ע, פי' מלמטלמ"ע שעיקר עבודתו הי' בבחי' העלאה מלמטלמ"ע, והגם שגם בעבודת יצחק המשיך שיהי' גילוי אלקות למטה כמו אברהם ע"י עבודתו, אך הנה עבודתו הי' באופן אחר דהיינו הזדככות הגשמיות בבחי' העלאות מלמטלמ"ע, כי באלקות אינו שייך מעלה ומטה גשמי' כי הוא ית' למעלה מגדר מקום, אך הנה פי' מעלה הוא מדריגה גבוה, ומטה הוא מדריגה הפחותה, ועבודת יצחק הי' להעלות בחי' מטה כו'.

ויובן זה מענין ההפרש בין מ"ת לעוה"ב, כי הנה במ"ת הי' גילוי אלקות למטה כמ"ש וירד הוי' על הר סיני, והנה הגם שהי' גילוי אלקותו ית' למטה אעפ"כ העולם הי' גשמי כמו שהי', רק מצד שהוא ית' הוא כל יכול הי' נמשך גילוי אלקותו גם בעוה"ז הגשמי, כי לפניו ית' גשמיות ורוחניות שוין כמ"ש המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ בשוה. אבל לע"ל הנה ארז"ל עוה"ב אין בו סזלא אכילה ולא שתי', כ"א שהגוף גשמי יהי' ניזון מרוחניות וא"כ בהכרח שיזדכך הגוף עד שיהי' יכול ליזון מתענוגי רוחנים כו', והיינו שיהי' בחי' עליית העולמות מלמטלמ"ע (וכמ"ש במ"א שבאופן החיבור יש ב' אופנים², או שירד התחתון לגבי העליון או שיתעלה התחתון לעליון, כמבואר זה היטב בדרוש ואתחנן³). וז"ע שילוב הוי' באד' ושילוב אד' בהוי', פי' שילוב ה' באד' הוא בחי' מלמעלמ"ט שאל"ף של שם אד' קודם ליו"ד של שם הוי', וזהו הוראה על המשכה מלמעלמ"ט ששם הוי' מאיר בשם אד', והגילוי הוא משם אד' כי אזלת לקרתא עביד כנימוסהא שהוא בחי' יחו"ת, וכמו משה שעלה אל האלקים אז לא אכל ארבעים יום וארבעים לילה, ומלאכים כשירדו למטה אכלו כי אזלת לקרתא כו', ושילוב אד' בהוי' הוא בבחי' העלאה מלמטלמ"ע. וזהו ההפרש בין אברהם ליצחק כי עבודת אברהם הי' מלמעלמ"ט והיינו שהמשיך גילוי אלקות למטה ע"ד כמו במ"ת כו', ועבודת יצחק הי' חפירת בארות מלמטלמ"ע בבחי' העלאות ע"ד לע"ל כו'. והנה הגם שאברהם חפר בארות, רק אחרי מות אברהם סתמום פלשתים, כי הפלשתים ליצנים היו, אבל בארות דיצחק לא סתמו כו'.

ג) והנה בבארות דיצחק כתיב ויקרא להם שמות כשמת אשר קרא להן אביו שמות ראשון מלא וא"ו והשני חסר וא"ו, ולכאורה צ"ל מהו שייך בחי' וא"ו בבארות דיצחק הלא וא"ו הוא בחי' המשכה, וכמ"ש הקל קול יעקב קלא קדמאה חסר וא"ו, כי קלא קדמאה הוא בחי' קול דתפלה שהוא בחי' העלאה, וקול הב' מלא וא"ו לפי שהוא בחי' המשכה ע"י התורה כו' כנודע הרי כי וא"ו הוא בחי' המשכה וא"כ למה נאמר וא"ו בשמות דבארות דיצחק שהם העלאות מלמטלמ"ע כו'. אך הענין הוא דהנה מצינו שגם וא"ו הוא בחי' העלאה ג"כ, דהנה שם מ"ב שהוא בחי' העלאות כנודע הוא ואווי"ן שהוא ז' פעמים וא"ו כנודע. ויובן זה מענין ההפרש שבין שרפים לאופנים שהשרפים הם שש כנפים והאופנים הם בד' כנפים⁴, והיינו כי ד' כנפים דאופנים הם נגד ד' אותיות דשם אדנ"י, ולע"ל נאמר ולא יכנף עוד כו', היינו כי עכשיו לא כשאני נכתב אני נקרא אבל לע"ל יהי' נק' כמו שנכתב כו'. אבל השרפים הם בשש כנפיים, והיינו לפי שהם בחי' שוקיו עמודי שש שמשיגים איך שהוא ית' קדוש ומובדל כו', לכן הם אומרים קדוש, ופי' קדוש הוא כמ"ש בזהר שקדוש בוא"ו הוא הוא"ו כמו שהוא עולה בקדש כו'. ועד"ז הוא בחי' שם מ"ב שהוא ואווי"ן כנ"ל, היינו שיש בחי' בוא"ו שהוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע כו'. ולכן בספה"ע הם ז' פעמים ז' לפי שספה"ע הוא בחי' המשכות מלמעלמ"ט לברר את הנה"ב הם ז' פעמים ז' שיש גם בחי' המל' בכל מדה, וכנודע שענין סחהגילוי למטה הוא מבחי' המל' כו', אבל בשם מ"ב שהוא בחי' העלאות מלמטלמ"ע הם ז' פעמים וא"ו כו', א"כ גם בבארות דיצחק שהם בחי' העלאות מלמטלמ"ע צ"ל בהם וא"ו כו'.

והנה באברהם נאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, והיינו לפי שאברהם הי' עבודתו מלמעלמ"ט לכן הי' אוהב את יצחק שהי' עבודתו מלמטלמ"ע, כי ידוע הטבע לאהוב ההיפוך כדכתיב מים קרים על נפש עיפה, וכמו"כ להיפוך מי שקר לו מאד רוצה למים חמים, ולכן אברהם שמדתו המשכה מלמעלמ"ט אוהב ג"כ ההיפוך בחי' יצחק מלמטלמ"ע, היינו בחי' יצחק שהוא פחד יצחק הנ"ל, שבחי' ביטול זה גבוה מאד כמ"ש בזהר אית יראה ואית יראה כו', וכמו שאנו רואים שנקל יותר לבוא לבחי' האהבה מלבחי' יראה כו', רק יעקב אמר ופחד יצחק הי' לי, לפי שיעקב הי' בחי' תפארת והנורא אל עליון פי' אל עליון הוא בחי' שלמעלה מהשתלשלו' והנורא הוא בחי' מקור היראה כו'.

והנה עפ"ז יובן מה שארז"ל לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אלי' לא נענה אלא בתפלת המנחה, והיינו כי תפלות כנגד תמידין תקנו, ותפלת השחר הוא כנגד תמיד של שחר ותפלת המנחה היא כנגד תמיד של בין הערבים, ותמיד של שחר הוא בחי' אברהם ותמיד של בין הערבים הוא בחי' יצחק. והנה כתיב עבדו את הוי' בשמחה בואו לפניו ברננה ואיתא בזהר שמחה בצפרא רננא ברמשא, וידוע שענין השמחה הוא ענין התגלות כו' כמ"ש במ"א⁵, אבל רננא הוא ניגון מבחי' מרירות, וזהו מדריגת יצחק שהוא בחי' העלאות מלמטלמ"ע בחי' הזדככות כנ"ל, וכתיב בואו לפניו ברננה דעו כי הוי' הוא האלקים, והיינו כשבואו לפניו ברננה בחי' יצחק אז דעו כי הוי' הוא אלקים יחוד הוי' ואלקים בחי' סוכ"ע וממכ"ע כו', ולכן אלי' לא נענה אלא בתפלת המנחה כו' (י"ל כי במעשה דאלי' אמרו ה' הוא האלקי' ה' הוא האלקי' כו', וזהו דעו שהכל ידעו שהוי' הוא האלקים כו').

ד) והנה לע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו וכמשארז"ל בשבת כו', ולכאורה צ"ל מפני מה יצחק דוקא. אך הענין הוא דהנה יצחק הוא בחי' צחוק עשה לי אלקים, והיינו כי עיקר הצחוק הוא מבחי' יצחק וכנודע ממשל התענוג שבא מדבר חידוש דוקא, והיינו ענין הבירורים מלמטה למעלה עי"ז דוקא נעשה הצחוק והתענוג, כי הנה יש בחי' פנימיות התענוג שכעת א"א להגלות כו', וזהו ההפרש בין מרע"ה למשיח שמרע"ה לא המשיך רק מבחי' חיצוניות התענוג, אבל לע"ל יתגלה בחי' פנימיות התענוג. וזהו בחי' עדן עין לא ראתה אלקים זולתך, פי' עדן הוא בחי' פנימיות חכמה, ואיתא בע"ח שפנימיות אבא פנימיות עתיק ולא ידעתי הטעם, והנה עדן זה עין לא ראתה אלקים זולתך, כ"א ע"י בחי' יצחק ענין הבירור מלמטה למעלה עי"ז יהי' בחי' צחוק וגילוי פנימיות עתיק ולכן נאמר אלקים זולתך סטשהוא בחי' יצחק כו', ולכן לע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו. אך הנה כדי שיהי' בחי' יצחק זהו ע"י בחי' אברהם דוקא.

וזהו אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק, כי הנה יש ב' בחי' אתעדל"ע, שיש בחי' אתעדל"ע שמעורר אתעדל"ת שהיא הנותנת להיות בחי' אתעדל"ת, ויש בחי' אתעדל"ע שלאחר אתעדל"ת. וזהו אלה תולדות יצחק בן אברהם שכדי שיהי' בחי' יצחק בחי' העלאה מלמטלמ"ע זהו ע"י אברהם שהוא בחי' בוקר דאברהם בחי' אתעדל"ע המעורר אתעדל"ת, ואח"כ אברהם הוליד את יצחק הוא בחי' אתעדל"ע שאחר אתעדל"ת, כי הנה בירור דיצחק צריך בירור שני והיינו כי בירור דיצחק הוא בחי' בירור דמ"ן, וצריך להיות עוד בירור שני שהוא בחי' בירור דמ"ה, כי מצד בחי' גבורות יכול להיות יניקה לחיצונים לכן צ"ל בחי' בירור שני בירור דמ"ה כו'. ודוגמא לזה הוא תורה ועבודה וגמ"ח, שבחי' עבודה שהוא בחי' גבורות העלאה מלמטלמ"ע צריך בחי' תורה וגמ"ח שהוא בחי' אתעדל"ע המעורר אתעדל"ת, ואח"כ בחי' אתעדל"ע שאחר אתעדל"ת, וד"ל.