ואהבת את ה' אלקיך
תשיאואהבת את ה' אלקיך
ש"פ עקב תר"ם לפ"ק
ואהבת את ה' אלקיך1 בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך2, ואי' במשנה בכל לבבך בשני יצריך3 שגם היצה"ר יהי' לו אהבה לאלקות, וצ"ל מאחר שנק' יצר הר"ע איך שייך שיהי' לו אהבה. ונראה שאף שיש לו אהבה מ"מ נק' יצה"ר ואיך אפ"ל שניהם. והענין דהנה כתי' חלק ה' עמו4 וצ"ל אם קאי רק על נה"א או אם גם תשיבהנה"ב נק' חלק ה'. והענין דהנה כמו שנת"ל בענין כי נר מצוה שהמצות נק' נר5 כמו"כ יובן שהנשמה נק' נר וכמ"ש נר ה' נשמת אדם6 חופש כל חדרי בטן הרי שנק' נר ולא נר סתם אלא נר ה', וצ"ל מה שייך לזה אומרו חופש כל חדרי בטן וע"פ פשוט הפי' שע"י אמצעית הנשמה יודעים מה שבחדרי בטן, אך צ"ל דבלא זה לא הי' יודע, (תו"א מי כה' אלקי', המגבי' לשבת)7 והנה צ"ל תחילה מהו נר דלכאו' שם נר הונח על השמן או החלב או השעוה, אבל באמת אינו כן שהרי נק' נר של שמן או כו' מובן שהנר הוא דבר בפ"ע והוא של שמן או כו' וגם אפ"ל שהנר הוא הכלי המחזיק השמן, אך זה שייך דוקא בנר של שמן אבל של חלב או שעוה שא"צ כלי למה נק' נר, אלא ענין נר הוא הפתילה, הגם שא"א להכחיש דכשהשמן טוב אז האור בהיר כו' וכמ"ש ויקחו אליך שמן זית זך8 כתית למאור להעלות נר תמיד, מ"מ זה תלוי בהפתילה ג"כ וכמארז"ל פתילות ושמנים9 שאין מדליקים בהם בשבת מדליקים בהם בחנוכה מפני שאסור להנות לאורו לכן אף אם לא ימשך השמן אחר הפתילה מ"מ מותר להדליק, אבל בשבת שצריכים להנות לאורו אסור להדליק פתילות אלו מפני שאין השמן נמשך אחריהם, א"כ הפתילה פועל כמו השמן, ומה שהשמן גורם שהיות הזמן זה תלוי ג"כ בהפתילה שלולי הפתילה לא הי' דולק כלל, ויש מעלה בהפתילה שבו נאחז האור וע"י נכלל השמן בהפתילה ועי"ז האור מבהיק נמצא שהפתילה הוא כמו ממוצע שממשיך האור וגורם שיוכלל השמן בהאור, ומה שע"י השמן מבהיק האור זה תלוי בהפתילה ג"כ, והפתילה מרחיק האור מהשמן שלא יוטבע בהשמן ויכבה.
וככל המשל הזה יובן למעלה ג"כ דהנשמה נק' נר ה' דכתי' חלק הוי' עמו שכל נשמה היא חלק ה'10, ואין ר"ל חלק מאות א' דשם הוי' מיו"ד ונשמה זו מה"א כו' אלא כל נשמה ונשמה כלולה מי' ה' ו' ה', והגוף ה"ה חומר פשוט לקבל צורת הנפש לכן בציורו יש שם הוי'11, הראש הוא י', ה' אצבעות ידיו ורגליו הוא ה' ראשונה וה' אחרונה והגם שאין זה תמונות ה' מ"מ הוא מספר ה', והגוף הוא ו' ובראשו יו"ד זהו הראש, וראי' לזה שצריכים שיהי' חומר מוכן לקבל צורת הנפש הוא מענין הגלגולים שנשמת האדם מתגלגלת בצומח או בחי12 או בדומם13, וידוע דעונש הגלגול קשה מעונש המיתה שאין לך אדם שיפטר מזה אבל הגלגול הוא על תשיגעבירות חמורות, וצ"ל מה גודל העונש כ"כ ואם נא' שהוא מה שנתלבש בדומם הרי הגוף בצאת הנפש ממנו הוא דומם, ואם נא' שהעונש הוא דקודם התלבשותה בגוף כתי' חי ה' אשר עמדתי לפניו14 והי' לה אהוי"ר ועתה אין לה אהוי"ר, הרי גם בעת התלבשותה בגוף ג"כ לא הי' להם האהוי"ר, ועוד דהנה נשמות הפורחות באויר ג"כ אינם משיגים כו' ועונשם קטן מעונש הגלגול15 שהוא רק לנשמות העשוקות16 רק מעבירות חמורות ממילא נעשה נשמות עשוקות, וצ"ל דהעונש הוא דגוף הבהמה אינו חומר מוכן לקבל צורת נפש האדם17 דהנה הבהמה שרשה מתהו ושרש האדם מתקון אשר שם שייך מעלה ומטה לכן בהאדם ג"כ יש התחלקות ראש ורגל, הגם דנעוץ תחב"ס18 שיש מעלה בהרגל מה שאין בראש מ"מ הראש הוא עיקר הראש19 ואין מתחילין מן הרגל, ומ"ש מבלי אשר ימצא ראש וסוף20 ר"ל שבאמת אינו שייך לומר סוף שהרי יש מעלה בהרגל שהוא נק' ראש אבל מ"מ הראש ראש והרגל רגל, אבל הבהמה שרשה מתהו שהוא בחי' עגולים אשר אין שם מעלה ומטה כלל לכן הראש והזנב הוא בקו השוה בבהמה אדרבה היא משפיל ראשה21, ועיקר התקון הוא ע"י עשי' וכשמתגלגלת הנשמה בגוף הבהמה הרי א"א להיות עשי' שהרי חומר הבהמה אינו מוכן לקבל צורת הנפש וא"כ א"א להיות תקון מצ"ע כ"א זמן המוגבל או אחר אפשר לעשות טובה לפ"ז העונש קשה מאד. היוצא מזה שצריכים חומר מוכן לקבל צורת הנפש כדי לפעול פעולת הנפש, וצ"ל מהו פעולת הנפש.
הנה יו"ד שבנפש הוא חכ'22 (ה' וע' מענין ש' הוי' שבנפש בד"ה ראה אנכי נותן לפניכם ע'23 ) ואין זה השגה והבנה, שהוא מ"ש ונשמת שדי תבינם24 והוא בינה, אלא בחי' חכ' הוא ברק המבריק25 טרם שבא לידי השגה שגם הוא עצמו אינו משיג עדיין, ויש בזה מה שנשאר בהעלם ומה שיוצא לידי גילוי וכמו השכל שבא לידי גילוי מהמשכיל, ויש עוד בחי' בנשמה והוא בטל הרצון שלמעלה תשידמטו"ד הוא קוש"י26 והוא מה שנשאר בהעלם לגמרי, וזהו כי עם קשה ערף וסלחת27 ולכאורה צ"ל מה זה נתינת טעם על סליחות עונות והלא טעם זה מחייב ההיפוך, אך ר"ל מאחר שהם מתנהגים למטה בבחי' ביטל שלמעלה מטו"ד צריכים להתנהג עמהם מלמעלה ג"כ בבחי' שלמעלה מטו"ד הגם שעפ"י הטו"ד עשו היפך כו' מ"מ מצד בחי' שלמעלה מטו"ד צ"ל סליחות עונות, זהו יו"ד וקוש"י בקצרה.
ה' הוא התבוננות וכמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם ולכולם28 בשם יקרא איש לא נעדר, וביאור הענין דהנה בשבחי דהמע"ה ששיבח את הקב"ה אמר מה רבו מעשיך ה'29, ומה גדלו מעשיך ה'30, וצ"ל מהו השינוי ל' והו"ל בשניהם מה רבו או מה גדלו, אך הנה מה גדלו מעשיך ה' הוא גדולי הנבראים שנבראו כמו מלאכים דארז"ל מלאך בשליש עולם עומד31 וכן השמש אי' ברמב"ם הל' יסודי התורה32 שהוא ק"ע פעמים נגד הארץ (ה' והוא ערך 4,104000 מיל33 הסובב של השמש ע') והירח כ' שם שהוא בערך חלק ארבעים מן הארץ (ה' והוא בערך תקצ"ה מיל ושמינית מיל34 הסובב של הירח ע') והכוכב הקטן שבכל הכוכבים הוא מיל35 סבובו, ונמצא ארכו שליש מיל, וכשהתבונן דוד בריבוי הפרטים שנבראו בכל מין ומין א' מה רבו מעשיך ה' הגם שבכלל הם רק ד' דצח"מ מ"מ הפרטים הם רב מאד וכמו במין דומם יש כמה מינים כמו אבן פשוט עד אבני חשן ואפוד שלא הי' צומח כ"א דומם רק שהוא יקר המציאות והוא מבהיק, וביניהם יש כמה מינים, וכן בעפר יש העפר שבקרקע המשכן36 שהוא בדיקה לאשת זנונים37 ומ"מ הוא ג"כ דומם, ויש עפר שמצמיח מין זה ועפר שמצמיח מין אחר וכולם הם דומם, וכן בצומח יש עשבים וזרעוני גינה ותבואות תשטוובכולם יש כמה מינים, ויש אילני סרק ואילני פרי וכולם בכללן הם צומח לא שנא' שאילני סרק הוא צומח ואילן תפוח הוא בע"ח אלא כולם צומח, וכן בבע"ח יש בהמות וחיות בהמות טמאות וטהורות קטנים וגדולים ובחיות יש ג"כ גדולות שטורפים ודורסים גדולה דוקא וקטנות שטורפים ודורסים קטנה דוקא, ועופות, אפי' במין המדבר שנברא יחידי שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך38 מ"מ יש בהם ג"כ מינים חלוקים לבד מה ארז"ל39 שאין א' מהם דומה לחבירו40 הוא בהציור, כמו"כ בטבעות ג"כ אינם דומין זל"ז וכ' בס' המסעות שיש מיני ברואים בעין א' ובג' עינים41 וע"ז א' מה רבו מעשיך, והנה כל דבר יש לו שרש למעלה וכמארז"ל אין לך עשב42 למטה שאין לו מזל למעלה המכה בו ואומר לו גדל שפועל בו ההגדלה מקטנות לגדלות, ופי' המכה בו כמו עד"מ המכה את חבירו הוא שירגיש ההכאה כמו"כ כאן ששופע בו חיות וירגיש ההשפעה ופועל בו ההגדלה כו', וזהו ולכולם בשם יקרא שכאו"א יש לו קריאות שם מיוחד איש לא נעדר, איש הוא ל' שר וכמו האיש אדון הארץ43, איש אלקים44, ובל' המשנה אישי כה"ג45 ר"ל בעה"ב, לא נעדר שישנו תמיד דשרש ההתהוות הוא מא"ס הבבע"ג והוא נצחי. ומ"ש השמים כעשן נמלחו והארץ כבגד יבלה46 עש יאכלם47 היינו שלא יהי' גשמיים והו"ע הפשטות הגשמיות וכתי' השמים החדשים48 כו' שהוא התחדשות אבל הכח הוא קיים לעד.
ו"ה הוא מדות ודיבור ולפעמים מבואר שהוא קול ודיבור והם תורה ותפלה וכמ"ש הקל קול יעקב קלא קדמאה חסר ו' הוא קול של תפלה קלא בתראה50 מלא ו' הוא קול של תורה51, ובמ"א מבואר שהם תורה ומצות49, תורה הוא קלא בתראה כו' ומצות הם דיבור (ה' דבר מלך שלטון52 ע') וכנגד זה יש בתמונות הגוף ג"כ שם הוי' כדי שיוצא כחות הנפש מכח אל הפועל.
תשטזאך הנה יש ב' נפשות וכמ"ש ונשמות אני עשיתי53 נה"א ונה"ב ועז"א ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך שגם היצה"ר יהי' לו אהבה לאלקות. וצ"ל והלא הוא רע ואיך אפשר שיאהב כו', והענין דהנה נה"ב הוא כח המתאווה54 ויוכל לאהוב אלקות ג"כ רק שעושין בו הציור רע וע"י התבוננות יכולים לאכפיי' לאלקות, וביאור הענין דהנה כל נפש מב' נפשות אלו יש להם שכל ומדות, נה"א יש בו שכל ומדות הנולדים מן השכל, ונה"ב יש לו ג"כ שכל ומדות הנולדים מהשכל (ה' והמדות הם נק' יצה"ר וכמ"ש בתו"א ובקדושה ג"כ המדות הנולדים משכל נה"א נק' יצ"ט55 וכמש"ש ע') והעיקר הוא השכל שמנהיג את המדות, והנה שכל של הנה"א הוא להשכיל השכלות בהתבוננות אלקות וכמ"ש שאו מרום עיניכם כו', ומזה נולד המדה לאהבה את ה' אלקיך56, למען תירא את ה' אלקיך57, וכן שארי המדות, ולהיפך שכל הנה"ב הוא איך התאות זרות ורצונות זרות טוב לו, אף שבאמת הוא שקר גמור וכמו עד"מ האוכל דבש הרבה שהוא מתוק וסופו מר וכמו"כ סוף כל סוף יודע שהוא לרע לו, אך מ"מ הוא מראה לו את הדבר הטוב לו ומזה נולד המדה שיאהב הדבר ההוא וכשישנו אצל חבירו והוא מבקש ממנו ואינו נותן לו ה"ה שונא אותו ונמצא עובר על מ"ע ואהבת לרעך58 כו' וכן מתפאר בדבר שאין לו ונמצא משקר והוא מצד שמבין בשכלו דמי שיש לו ד"ז טוב לו לכן הוא מתפאר בזה אבל באמת הוא שקר, וזהו יצה"ר, אך מפני שהוא מצד השכל לכן יכולים להפכו לאלקות, והוא כשיתבונן בהתבוננות הנ"ל איך מה רבו מעשיך ה' כו' ולכולם בשם יקרא איש כו' שלכל דבר יש שרש ומקור ולמה ירצה בדבר הנתהווה טוב לו שירצה בהמהווה, ואף גם זאת מ"מ נק' רע דאל תאמין בעצמך59 ואפשר שיחזור לקלקולו.
וביאור הענין איך אפשר שהיצה"ר יהי' לו אהבה לאלקות, צ"ל תחילה מ"ש ואהבת איך שייך ציווי על אהבה60 שהוא מדה שבלב, אך באמת אין הציווי על האהבה כ"א על ההתבוננות בפסוק ראשון דק"ש שמע ישראל61 ה' אלקינו ה' אחד, שמע יש בו ב' פי' א' מל' הסכת ושמע62, ב' מל' וישמע שאול63, ושניהם עולים בקנה א' דפי' הסכת ושמע שיקבץ כל הכחות אל חוש השמיעה, ואין פי' שמיעה גשמיות רק שמיעה רוחניות והוא ההתבוננות, ומ"ש וישמע שאול פי' שקיבץ כל תשיזהעם למקום א' לילך ללחום כאחד, ה' אלקינו הוא סוכ"ע64 וממכ"ע65, ופי' הוי' הוא ל' מהווה66 והיו"ד מורה על תמידות ההתהוות67, וזהו ה' אחד ה' שהוא המהווה תמיד הוא אחד דאני לא שניתי68 אתה הוא קודם שנבה"ע69 ואתה הוא לאחר שנבה"ע, הגם שקודם הברי' לא הי' ואתה70 יש כו' אך מפני שהוא רק הארה, וזהו שאו' אח"כ בשכמל"ו71 שם הוא הארה לא עצמיות וכבוד הוא לבר מעצמותו, ור"י קארי למאנא מכבדותא72 שהוא לבוש הארה בעלמא, ומלכותו הוא מלך שמו נק' עליהם73 א"כ ה"ז הארה, והארה דהארה, והארה דהארה דהארה, ואין הארה פועל שינוי בהעצם, ואי לזאת ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך שגם היצה"ר יהי' לו אהבה לאלקות (בפ"א74 וכמ"ש מי לי בשמים75 ועמך לא חפצתי בארץ כל מה שעמך לא חפצתי כ"א א"ס עצומ"ה76.
וזהו מ"ש נר ה' נשמת אדם, שהנה"ב הוא השמן, דשמן הוא חכ'77, וחכ' יש בכל דבר, והנה"א הוא הפתילה, דהנה"א מצד עצמו א"צ תיקון78 שהוא חלק ה' ולכן נק' נר ה' והוא הפתילה הממשיך את השמן שמעלה את הנה"ב, אך השמן צ"ל שמן זית זך דכשיש בו עפרורית אינו ראוי לדליקה, כמו"כ כשמעורב בו רע א"א להתעלות רק צריכים לבררו תחילה ואז נמשך השמן אחר הפתילה, ואז האור תשיחמבהיק, והיינו שיומשך תוס' אורות בק"ו מבחי' מל' דא"ס, דהנה שרש הנה"ב הוא מתהו79 שקדם לתיקון80 וידוע ההפרש בין תהו לתיקון דבתהו ריבוי האור ובתיקון מיעוט האור81, ופי' ריבוי ומיעוט הוא שהאור הוא באופן אחר לגמרי82 וכמו אור שנברא ביום א' הי' אדה"ר מביט מסוף עולם ועד סופו83 ועתה יכול האדם לראות רק מיל או פרסה84, כמו"כ אורות דתהו לגבי תיקון אינם בערך כלל, וע"י שמברר את הנה"ב נמשך אורות דתהו לבוא לידי גילוי בתיקון, דמעקודים נקודים נעשה ברודים85, וזהו נר הוי' נשמת אדם נר הוי' קאי על הנה"א דהנה"ב שעדיין לא נתברר א"א לקרותו נר הוי' נשמת אדם, אדם א' דם86 והדם הוא הנפש החיונית המחי' את הגוף וכמ"ש כי הדם הוא הנפש87 וצריכים לבררו שיהי' בטל לאל"ף הוא א"ס אלופו ש"ע88, חופש כל חדרי בטן דהנה צדיק אוכל לשובע נפשו89 שמעלה את המאכל ובטן רשעים תחסור90 שעושה חסרון בהמאכל, וע"י נר ה' חופש כל חדרי בטן שמברר את הדם עי"ז נתוסף תוס' אורות בנר ה', וזהו ואהב"ת בגי' ב"פ אור91 א' הוא אור דנה"א מצ"ע ב' מה שנתוסף בו מצד בירור הנה"ב, ובעבודה הו"ע ביטול דוכל נפשך ובכל מאדך, בכל נפשך הוא בכל כחות נפשו וזהו הביטול דנה"א מצ"ע, ובכל מאדך הוא שיוצא חוץ להגבלות הכלי לגמרי והוא מצד הבירור דנה"ב. וזהו תשיטואהבת כו' בכל לבבך שגם היצה"ר יהי' לו אהבה לאלקות והוא כשיתבונן בפסוק ראשון דק"ש שמע כו' ועי"ז יתעלה למעלה וכמו השמן שנמשך אחר הפתילה האור ה' נה"א ועי"ז מתוסף תוס' אורות בנה"א והוא בחי' בכל מאדך בלי גבול92 כו'.
הערות
עמוד תשיא
- 1. ואהבת את ה' אלקיך : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר הב' מהמשך יונתי (פ"ד — פ"ז) שנדפס לעיל בחלק המאמרים [ושם הפתיחה: והנה כמו שנמשלו המצות בנר]. במאמר זה להלן על יד הערה 7 ועל יד הערה 23 בגוכתי"ק עה"ג באים ציונים.
- 2. ואהבת את ה'. . ובכל מאדך : ואתחנן ו, ה.
- 3. במשנה בכל לבבך בשני יצריך : ברכות נד, א. ראה לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח הערה 18.
- 4. חלק הוי' עמו : האזינו לב, ט.
עמוד תשיב
- 5. שנת"ל. . שהמצות נק' נר : הנחה ד"ה יונתי על יד הערה 92 ואילך.
- 6. נר ה' נשמת אדם : משלי כ, כז.
- 7. (תו"א מי כה' אלקי' המגבי' לשבת) : כ"ז נרשם עה"ג בצד הימני של העמוד, בסמיכות להתיבות שהובאו בפנים, בלי חצ"ע. והכוונה שלהבא להלן לעיין בתו"א מקץ לח, ב.
- 8. ויקחו אליך שמן זית זך : תצוה כז, כ.
- 9. פתילות ושמנים : ראה שבת כא, ב.
- 10. שכל נשמה היא חלק הוי' : ראה אגה"ת פ"ד.
- 11. והגוף. . בציורו יש שם הוי' : ראה לעיל (בחלק המאמרים) בההמשך כאן הערות 103-104.
- 12. הגלגולים. . בחי : ראה ת"ז ת"ע קלג, א ובכס"מ שם אות ת (קעח, א). סה"מ תרכ"ט ע' יח. וש"נ. ע' ריח. וש"נ. ע' שצה. פלח רמון בהר ע' שצו. וש"נ.
- 13. הגלגולים. . בדומם : ראה מאמרי אדה"א קונטרסים ע' ה. וש"נ. תו"ח נח סח, ב ובהערה 9. שמות ח"א כח, ב. וש"נ.
- א. ראה גם לקמן על יד הערה 23.
עמוד תשיג
- 14. חי ה' אשר עמדתי לפניו : מלכים-ב ה, טז. ראה גם ראה גם תו"א בשלח סב, סע"ד. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 60.
- 15. נשמות הפורחות באויר.. הגלגול : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בההמשך כאן על יד הערה 108.
- 16. נשמות העשוקות : ראה גם זהר סבא משפטים צה, ב.
- 17. דגוף הבהמה. . אדם : ראה לעיל (בחלק המאמרים) בההמשך כאן הערות 109-110.
- 18. דנעוץ תחב"ס : ראה ס"י פ"א, מ"ז.
- 19. הראש : כ"ה בגוכתי"ק.
- 20. מבלי אשר ימצא ראש וסוף : ע"פ קהלת ג, יא.
- 21. הראש והזנב. . בבהמה. . ראשה : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) בההמשך כאן ובהערה 111.
- 22. יו"ד. . חכ' : ראה זהר ויקרא יז, א. תו"ח ויצא קסז, ג הערה 38. לעיל המשך יונתי הערה 26.
- 23. (ה'. . בד"ה ראה אנכי נותן לפניכם ע') : כ"ז נרשם עה"ג בצד השמאלי של העמוד בסופו, בסמיכות להתיבות שהובאו בפנים, בלי חצ"ע. והכוונה שלהבא להלן לעיין בלקו"ת פ' ראה יח, א. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול הערה 26.
- 24. ונשמת שדי תבינם : איוב לב, ח. ראה גם אוה"ת איוב כרך א ע' תרעה ואילך.
- 25. ברק המבריק : ראה גם בענין ברק המבריק לעיל (בחלק המאמרים) המשך יונתי רפ"ד. וש"נ.
- ב. ראה גם לעיל על יד הערה 7.
עמוד תשיד
- 26. בטל הרצון. . קוש"י : ראה זהר ויקרא י, ב. פרדס שער שם בן ד' שי"ט, פ"ב. הנסמן במאמרי אדה"א קונטרסים ע' תכז.
- 27. כי עם קשה עורף וסלחת : תשא לד, ט [בדילוג]. ראה שמו"ר פמ"ב, ט. לקו"ת בלק סז, ד. עא, ב. תו"ח תצוה ח"ב שעט, ד. וש"נ. סה"מ תרכ"ז ס"ע עד ואילך. וש"נ.
- 28. שאו מרום עיניכם. . ולכולם : ישעי' מ, כו [ושם: לכולם — בדילוג].
- 29. מה רבו מעשיך ה' : תהלים קד, כד. ראה תו"א וארא נו, ב. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 36.
- 30. ומה גדלו מעשיך ה' : תהלים צב, ו [ושם: מה]. ראה תו"א שם. לעיל שם מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול שם ובהערה 42.
- 31. מלאך בשליש עולם עומד : ראה ב"ר פס"ח, יב. חולין צא, ב. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 44.
- 32. השמש אי' ברמב"ם הל' יסודי התורה : פ"ג, ה"ח [ושם: כמו ק"ע]. ראה לקו"ש בראשית כרך י ע' 180 ואילך. (לעיל בחלק המאמרים) בההמשך כאן הערה 123.
- 33. 4104000מיל : בהקדמה לפיה"מ כותב הרמב"ם [בד"ה אחר כן ראה להסתפק]: וכדור הארץ. . שיש בהקפו ארבעה ועשרים אלף מיל (17124000).
- 34. תקצ"ה מיל ושמינית מיל : כ"ה בכגוכתי"ק.
- 35. והכוכב הקטן. . מיל : ראה פירוש ליסוה"ת שם.
- 36. העפר שבקרקע המשכן : ע"פ נשא ה, יז.
- 37. בדיקה לאשת זנונים : ראה זהר רע"מ אמור צז, א.
עמוד תשטו
- 38. שנברא יחידי. . אבא גדול מאביך : ראה סנהדרין לז, א (במשנה).
- 39. ארז"ל : אוצ"ל שארז"ל.
- 40. שאין א' מהם דומה לחבירו : סנהדרין שם. ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ס"ע תתקטז ואילך.
- 41. וכ' בס' המסעות שיש מיני ברואים בעין א' ובג' עינים : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בההמשך כאן על יד הערה 128.
- 42. אין לך עשב : ראה ב"ר פ"י, ו. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 549.
- 43. האיש אדון הארץ : מקץ מב, ל [ושם: אדוני].
- 44. איש אלקים : מלכים-ב א, י.
- 45. אישי כה"ג : יומא פ"א, מ"ג. מ"ה.
- 46. השמים כעשן. . כבגד יבלה : ישעי' נא, ו [ושם: כי שמים. . תבלה].
- 47. עש יאכלם : ישעי' נ, ט [ושם: כבגד יבלו עש יאכלם].
- 48. השמים החדשים : ישעי' סו, כב.
- 50. הקל קול יעקב קלא קדמאה. . בתראה : תולדות כז, כב. ראה הנסמן באוה"ת וישב כרך ב ע' 526. כרך ה ע' 1788.
- 51. הקל קול יעקב. . תפלה. . תורה : תולדות כז, כב. ראה סידור שער התפלה יט, סע"א ואילך. מאמרי אדה"א בראשית ע' שמח. וש"נ. תו"ח מקץ רכז, ב ובנסמן במ"מ לשם.
- 49. ו"ה. . תורה ומצות : ראה אגה"ת ספ"ד. סה"מ מלוקט ב' ע' רלג ובהערה 40.
- 52. דבר מלך שלטון : קהלת ח, ד.
עמוד תשטז
- 53. ב' נפשות. . ונשמות אני עשיתי : ישעי' נז, טז. ראה תניא פ"א .
- 54. נה"ב הוא כח המתאווה : ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה מזבח אדמה תעשה לי על יד הערה 125. (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ב.
- 55. והמדות. . יצה"ר וכמ"ש בתו"א. . יצ"ט : מקץ לח, ב.
- 56. לאהבה את ה' אלקיך : נצבים ל, כ.
- 57. למען תירא את ה' אלקיך : ואתחנן ו, ב.
- 58. שונא. . ואהבת לרעך : קדושים יט, יח.
- 59. דאל תאמין בעצמך : אבות פ"ב, מ"ד.
- 60. איך שייך ציווי על אהבה : ראה גם לעיל ח"א ע' רפג. וש"נ.
- 61. שמע ישראל : ואתחנן ו, ד.
- 62. הסכת ושמע : תבוא כז, ט. ראה זהר אד"ר נשא קלח, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תשלו. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' קמח. וש"נ.
- 63. וישמע שאול : שמואל-א טו, ד. ראה לקו"ת האזינו עב, ב. שע"ת ס, ג ובהערה 8.
- ג. וראה גם במ"מ הגהות והע"ק ובליקוט פירושים שם.
עמוד תשיז
- 64. הוי' אלקינו הוא סוכ"ע וממכ"ע : ראה לקו"ת בלק עג, ד. עד, ב. תו"ח וארא ח"א עג, ב. וש"נ.
- 65. סוכ"ע וממכ"ע : זהר רע"מ פינחס רכה, א.
- 66. הוי' הוא ל' מהווה : ראה זהר רע"מ פינחס רנז, סע"ב. פרדס שער עשר ולא תשע ש"א, פ"ט. שער עצמות וכלים שער ד, ספ"י. שער היחוה"א פ"ד. פ"ז. הערה בסה"מ ת"ש ע' 40.
- 67. והיו"ד מורה על תמידות ההתהוות : ראה שער היחוד והאמונה רפ"ד.
- 68. דאני לא שניתי : מלאכי ג, ו [בדילוג השם].
- 69. אתה הוא קודם שנבה"ע : ראה תפלת השחר. של"ה תולדות אדם ג, ב. מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' שלו.
- 70. ואתה : אוצ"ל: ועתה.
- 71. בשכמל"ו : נוסח ק"ש. פסחים נו, א. ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה וירא העם וינועו ובהערה 76.
- 72. ור"י קארי למאנא מכבדותא : ראה שבת קיג, א.
- 73. מלך שמו נקרא עליהם : ראה פיוט אדון עולם. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ישקני מנשיקות פיהו ובהערה 16.
- 74. בפ"א : [ בפעם א' אמר כ"ק אדמו"ר מהר"ש] ראה גם לקמן ע' תשכא-ג (ב"פ). ע' תשלו-ז (ב"פ). ע' תשמא. ע' תשמז-נד (ד"פ). ע' תשנז. ע' תשפב-ג (ב"פ) ע' תשפח. ע' תשצד-ז (ג"פ). ע' תתב-י (ו"פ). ע' תתיב-ט (ו"פ ). ע' תתכג-ח (ה"פ ). ע' תתכט-לה (כב"פ). ע' תתלח-מו (י"פ). ע' תתמח-נ (ב"פ). ע' תתנא. לעיל בח"א ע' רעט ובהערה 80. סה"מ תרל"ח ע' תכז ובהערה 104. מאמרי אדמו"ר מהר"ש דרושי חתונה ע' קכו .
- 75. מי לי בשמים : תהלים עג, כה.
- 76. עצומ"ה : אוצ"ל: עצומ"ה).
- 77. דשמן הוא חכ' : ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה מזבח אדמה ובהערה 137.
- 78. דהנה"א. . א"צ תיקון : ראה תניא פל"ז (מח, ב). ש"א ט, א הערה 4.
- ד. שם ע' תתיז [ושם: בפ"ב בפ"ג ]. שם [ושם: בפ"ג].
- ה. שם ע' תתכח [ושם: בפ"א שע"ה ותכ"ד חזר ואמר ש"ע]. שם [ושם: בפ"ג].
- ו. בכותרת שם: בפ"א ובפ"ב לא שמעתי מא'.
עמוד תשיח
- 79. שרש הנה"ב הוא מתהו : ראה תו"ח נח ס, ג ובהנסמן במ"מ לשם. סה"מ תרע"ח ע' רפ.
- 80. מתהו שקדם לתיקון : ראה תו"א בשלח סה, ד. לקו"ת אמור לז, ד. וש"נ.
- 81. ההפרש בין תהו לתיקון. . ריבוי. . מיעוט האור : ראה ע"ח שער הכללים פ"א ואילך. שער התיקון ש"י, פ"ה. שער המלכים שי"א, פ"א-ב. תו"א נח ט, ג ואילך. תו"ח בראשית ט, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תעו ואילך. ע' א'תפאז ואילך. סה"מ תרל"ח ע' שנד. וש"נ. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת על יד הערה 52. ובחלק ההנחות שם על יד הערה 65.
- 82. שהאור הוא באופן אחר לגמרי : ראה סה"מ תר"ל ע' קנ. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת ובהערה 57.
- 83. אור שנברא. . אדה"ר. . סופו : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פי"ב, ו. פי"א, ב. לעיל ד"ה ביום השמיני עצרת שם ובהערה 59.
- 84. יכול האדם לראות רק מיל או פרסה : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת על יד הערה 62. לקמן הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ על יד הערה 75. ו(בחלק ההנחות) שם על יד הערה 71. ד"ה ביום השמיני עצרת על יד הערה 79. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' רח. ע' שלו. וש"נ. במדבר ח"ד ע' א'תצג . וש"נ. סה"מ תרכ"ז ע' שעד. וש"נ. תרל"ב ח"א ע' שלב. תרל"ח ע' רפ.
- 85. דתהו. . בתיקון דמעקודים נקודים נעשה ברודים : ויצא לא, י. יב. ראה גם הגהת מהרנ"ש על ע"ח דרוש העקודים פ"א מ"ת אות כד. תו"א מקץ לט, ג. תו"ח נח סד, ב ובהנסמן במ"מ לשם.
- 86. אדם א' דם : נסמן לעיל בהנחה ד"ה יונתי בחגוי הסלע הערה 85.
- 87. כי הדם הוא הנפש : פ' ראה יב, כג.
- 88. אלופו ש"ע : לשון ב"ר פ"כ, ב.
- 89. צדיק אוכל לשובע נפשו : משלי יג, כה. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואמנם יש עוד בחי' חולה ובהערה 13.
- 90. תחסור : אוצ"ל: תחסר.
- 91. ואהב"ת בגי' ב"פ אור : ראה פע"ח שער הק"ש ש"ח, פכ"ג. פכ"ה. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שנא. וש"נ. דברים ח"ד ע' א'תקה ואילך. וש"נ. תו"ח וארא ח"א סה, ג. וש"נ.
- ז. וכן צ"ל בפלח הרמון בחוקותי ע' תנו בהערות.
- ח. וכן צ"ל בסה"מ תרל"ב המובא בסמוך בפנים ההערה.
עמוד תשיט
- 92. בכל מאדך בלי גבול : ואתחנן ו, ה. ראה אגה"ק סי"ז. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה גן נעול הב' ובהערה 35.
שמות רבה מ״ב:ט׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה מַהוּ וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פּוֹלְוָיָה בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר רְאוּיִים הֵן לְהֵעָרֵף. אָמַר רַב יָקִים שְׁלשָׁה חֲצוּפִים הֵם חָצוּף בַּחַיָּה כֶּלֶב בָּעוֹף תַּרְנְגוֹל וּבָאֻמּוֹת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר רַדִּיפָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אַתָּה סָבוּר שֶׁהוּא לִגְנַאי וְאֵינוֹ אֶלָּא לְשִׁבְחָן אוֹ יְהוּדִי אוֹ צָלוּב. אָמַר רַבִּי אָבִין עַד עַכְשָׁו קוֹרִין אֶת יִשְׂרָאֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ הָאֻמָּה שֶׁל קְשֵׁה עֹרֶף. אָמַר רַב נַחְמָן תֵּדַע לְךָ שֶׁהֵם קָשִׁים כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה מַה כְּתִיב בָּהֶם (שמות י״ט:ט״ז): וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַרְאֶה לָהֶם כָּל נִסַּי וּלְוַאי לֶהֱנֵי וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי וְיִחַר אַפִּי בָּהֶם וַאֲכַלֵּם וְכִי משֶׁה הָיָה תּוֹפֵשׂ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא אוֹמֵר הַנִּיחָה לִי אֶלָּא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְהִכְנִיסוֹ לְקִיטוֹן וּמַתְחִיל לְבַקֵּשׁ לְהַכּוֹתוֹ וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מְצַעֵק מִן הַקִּיטוֹן הַנִּיחָה לִי שֶׁאַכֶּנּוּ וְהָיָה פַּדְגּוֹג עוֹמֵד בַּחוּץ אָמַר הַפַּדְגּוֹג הַמֶּלֶךְ וּבְנוֹ לִפְנִים בַּקִּיטוֹן לָמָּה הוּא אוֹמֵר הַנִּיחָה לִי אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ מְבַקֵּשׁ שֶׁאֵלֵךְ וַאֲפַיְסֶנוּ עַל בְּנוֹ לְכָךְ הוּא מְצַעֵק הַנִּיחָה לִי כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי אָמַר משֶׁה מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה שֶׁאֲפַיֵּס עַל יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי מִיָּד הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים הֱוֵי וַיְחַל משֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו:
בראשית רבה ס״ח:י״ב - הטקסט מספריא
וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם (בראשית כח, יב), אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין, חַד בַּר נָשׁ אֲזַל לְגַבֵּי רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, אֲמַר לֵיהּ חֲמֵית בְּחֶלְמִי אָמְרִין לִי אֲזֵיל סַב פּוֹעָלַיָּא דַּאֲבוּךְ מִן קַפּוֹדְקִיָּא, אֲמַר לֵיהּ וַאֲזַל אֲבוּךְ לְקַפּוֹדְקִיָּא מִן יוֹמֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ לָא. אֲמַר לֵיהּ זִיל מְנֵי עֶשְׂרִים שְׁרָיֵי בְּכָרְסָא דְבֵיתָךְ אַתְּ מַשְׁכַּח לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ לֵית בְּהוֹן עֶשְׂרִין. אֲמַר לֵיהּ וְאִי לֵית בְּהוֹן עֶשְׂרִין מְנֵי מִן רֵאשֵׁיהוֹן לְסוֹפֵיהוֹן וּמִן סוֹפֵיהוֹן לְרֵאשֵׁיהוֹן וְאַתְּ מַשְׁכַּח, אֲזַל מְנָא וְאַשְׁכַּח כֵּן. וּמִנַּיִן יַלִּיף לָהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, מִן קַפּוֹדְקִיָּא. תָּנֵי בַּר קַפָּרָא לֵית חֲלוֹם שֶׁאֵין לוֹ פִּתְרוֹן, וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה הַכֶּבֶשׁ. מֻצָּב אַרְצָה, זֶה מִזְבֵּחַ (שמות כ, כד): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁרֵיחָן עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם. וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, אֵלּוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים. עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, שֶׁהֵם עוֹלִים וְיוֹרְדִים בַּכֶּבֶשׁ. (בראשית כח, יג): וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, (עמוס ט, א): רָאִיתִי אֶת ה' נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ, רַבָּנָן פָּתְרִין לֵיהּ בְּסִינַי. וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה סִינַי. מֻצָּב אַרְצָה (שמות יט, יז): וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה (דברים ד, יא): וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמָיִם. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה סִינַי, אוֹתִיּוֹת דְּדֵין הוּא אוֹתִיּוֹת דְּדֵין. וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עַל שֵׁם (תהלים סח, יח): רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן. וְלָמַדְנוּ לַנְּבִיאִים שֶׁנִּקְרְאוּ מַלְאָכִים, דִּכְתִיב (חגי א, יג): וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ ה' בְּמַלְאֲכוּת ה' לָעָם. וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, זֶה משֶׁה וְאַהֲרֹן. עֹלִים (שמות יט, ג): וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים. וְיֹרְדִים, זֶה משֶׁה (שמות יט, יד): וַיֵּרֶד משֶׁה. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו (שמות יט, כ): וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר, רַבִּי שַׂלְמוֹנִי בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר תַּרְכּוּסָא שֶׁל שָׁלשׁ רַגְלַיִם הֶרְאָה לוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר אַתְּ הוּא רֶגֶל שְׁלִישִׁי. הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר (דברים לב, ט): כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ, מָה הַחֶבֶל הַזֶּה פָּחוּת מִשְׁלשָׁה אֵין מַפְקִיעִין אוֹתוֹ, כָּךְ הָאָבוֹת אֵין פָּחוֹת מִשְׁלשָׁה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר עוֹלָם וּשְׁלִישׁ עוֹלָם הֶרְאָה לוֹ, עֹלִים אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם וְיֹרְדִים שְׁנַיִם. וּמִנַּיִן שֶׁהַמַּלְאָךְ שְׁלִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל י, ו): וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָּרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחשֶׁת קָלָל. רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי יַנַּאי, חַד אָמַר עֹלִים וְיֹרְדִים בַּסֻּלָּם, וְחַד אָמַר עֹלִים וְיֹרְדִים בְּיַעֲקֹב. מַאן דְּאָמַר עֹלִים וְיֹרְדִים בַּסֻּלָּם, נִיחָא. וּמַאן דְּאָמַר עֹלִים וְיֹרְדִים בְּיַעֲקֹב, מַעֲלִים וּמוֹרִידִים בּוֹ אָפְזִים בּוֹ קָפְזִים בּוֹ שׂוֹנְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מט, ג): יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר, אַתְּ הוּא שֶׁאִיקוֹנִין שֶׁלְּךָ חֲקוּקָה לְמַעְלָה, עֹלִים לְמַעְלָה וְרוֹאִים אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ, וְיֹרְדִים לְמַטָּה וּמוֹצְאִים אוֹתוֹ יָשֵׁן. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְדָן, עוֹלִים לְבַסִּילְקִי וּמוֹצְאִים אוֹתוֹ דָּן, וְיוֹצְאִים בַּפַּרְוָד וּמוֹצְאִים אוֹתוֹ יָשֵׁן. דָּבָר אַחֵר, לְמַעֲלָן, כָּל מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר זְכוּתוֹ, עוֹלֶה. חוֹבָתוֹ, יוֹרֵד. לְמַטָּן, כָּל מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר זְכוּתוֹ, יוֹרֵד. חוֹבָתוֹ, עוֹלֶה. דָּבָר אַחֵר, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, עֹלִים אוֹתָם שֶׁלִּוּוּ אוֹתוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יֹרְדִים, אֵלּוּ שֶׁלִּוּוּ אוֹתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עַל יְדֵי שֶׁגִּלּוּ מִסְטוֹרִין שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִדְחוּ מִמְּחִצָּתָן קל"ח שָׁנָה, רַבִּי תַּנְחוּמָא הֲוָה מַפִּיק לִשָּׁנָא קָלָא. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּאוּ וְאָמְרוּ (בראשית יט, יג): כִּי מַשְׁחִיתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה, הֵיכָן חָזְרוּ, כָּאן, עֹלִים וְיֹרְדִים, עֹלִים וְאַחַר כָּךְ יֹרְדִים.
בראשית רבה י׳:ו׳ - הטקסט מספריא
בַּר סִירָא אָמַר, אֱלוֹהַּ הֶעֱלָה סַמִּים מִן הָאָרֶץ, בָּהֶם הָרוֹפֵא מְרַפֵּא אֶת הַמַּכָּה, וּבָהֶם הָרוֹקֵחַ מְרַקֵּחַ אֶת הַמִּרְקַחַת. אָמַר רַבִּי סִימוֹן אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב, שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל בָּרָקִיעַ שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ גְּדַל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב לח, לג): הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ וגו', לָשׁוֹן שׁוֹטֵר (איוב לח, לא): הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אוֹ משְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ, רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא וְרַבִּי סִימוֹן אָמַר, כִּימָה מְעַדֶּנֶת אֶת הַפֵּרוֹת, וּכְסִיל מוֹשֵׁךְ בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח, לב): הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ וְעַיִּשׁ עַל בָּנֶיהָ תַנְחֵם, רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חִיָּא וְרַבִּי סִימוֹן אָמְרוּ, מַזָּל הוּא שֶׁהוּא מְמַזֵּר אֶת הַפֵּרוֹת.
משנה יומא א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
מסרו לו זקנים מזקני בית דין וקורין לפניו בסדר היום. ואומרים לו אישי כהן גדול. קרא אתה בפיך שמא שכחת. או שמא לא למדת. ערב יום כפורים שחרית מעמידין אותו בשער מזרח. ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים. כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה:
תניא, ליקוטי אמרים א׳ - הטקסט מספריא
תַּנְיָא [בְּסוֹף פֶּרֶק ג׳ דְּנִדָּה]: ״מַשְׁבִּיעִים אוֹתוֹ, תְּהִי צַדִּיק וְאַל תְּהִי רָשָׁע. וַאֲפִילוּ כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ אוֹמְרִים לְךָ צַדִּיק אַתָּה – הֱיֵה בְעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע״.
וְצָרִיךְ לְהָבִין, דְּהָא תְּנַן [אָבוֹת פֶּרֶק ב׳]: ״וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמֶךָ״.
וְגַם, אִם יִהְיֶה בְעֵינָיו כְּרָשָׁע – יֵרַע לְבָבוֹ וְיִהְיֶה עָצֵב, וְלֹא יוּכַל לַעֲבוֹד ה׳ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, וְאִם לֹא יֵרַע לְבָבוֹ כְּלָל מִזֶּה, יָכוֹל לָבוֹא לִידֵי קַלּוּת, חַס וְשָׁלוֹם.
אַךְ הָעִנְיָן, כִּי הִנֵּה מָצִינוּ בַּגְּמָרָא ה׳ חֲלוּקּוֹת: צַדִּיק וְטוֹב לוֹ, צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ, רָשָׁע וְרַע לוֹ, וּבֵינוֹנִי.
וּפֵירְשׁוּ בַּגְּמָרָא: ״צַדִּיק וְטוֹב לוֹ – צַדִּיק גָּמוּר, צַדִּיק וְרַע לוֹ – צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָמוּר״. וּבְרַעְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים פֵּירַשׁ: צַדִּיק וְרַע לוֹ – שֶׁהָרָע שֶׁבּוֹ כָּפוּף לַטּוֹב וְכוּ׳, וּבַגְּמָרָא סוֹף פֶּרֶק ט׳ דִּבְרָכוֹת: ״צַדִּיקִים – יֵצֶר טוֹב שׁוֹפְטָן כוּ׳, רְשָׁעִים – יֵצֶר הָרָע שׁוֹפְטָן, בֵּינוֹנִים – זֶה וָזֶה שׁוֹפְטָן וְכוּ׳. אָמַר רַבָּה: כְּגוֹן אֲנָא בֵּינוֹנִי. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי: לֹא שָׁבִיק מַר חַיֵּי לְכָל בִּרְיָּה וְכוּ׳״.
וּלְהָבִין כָּל זֶה בַּאֵר הֵיטֵב, וְגַם לְהָבִין מַה שֶּׁאָמַר אִיּוֹב [בָּבָא בַּתְרָא פֶּרֶק א׳]: ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּרָאתָ צַדִּיקִים בָּרָאתָ רְשָׁעִים כוּ׳״, וְהָא ‘צַדִּיק׳ וְ׳רָשָׁע׳ לֹא קָאָמַר!
וְגַם לְהָבִין מַהוּת מַדְרֵגַת הַבֵּינוֹנִי, שֶׁבְּוַדַּאי אֵינוֹ מֶחֱצָה זְכֻיּוֹת וּמֶחֱצָה עֲוֹנוֹת, שֶׁאִם כֵּן, אֵיךְ טָעָה רַבָּה בְּעַצְמוֹ לוֹמַר שֶׁהוּא בֵּינוֹנִי, וְנוֹדָע דְּלָא פָסִיק פּוּמֵיהּ מִגִּירְסָא, עַד שֶׁאֲפִילוּ מַלְאַךְ הַמָּוֶת לֹא הָיָה יָכוֹל לִשְׁלוֹט בּוֹ, וְאֵיךְ הָיָה יָכוֹל לִטְעוֹת בְּמֶחֱצָה עֲוֹנוֹת חַס וְשָׁלוֹם?
וְעוֹד, שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשֶׂה עֲוֹנוֹת נִקְרָא רָשָׁע גָּמוּר [וְאִם אַחַר־כָּךְ עָשָׂה תְּשׁוּבָה – נִקְרָא צַדִּיק גָּמוּר], וַאֲפִילוּ הָעוֹבֵר עַל אִיסּוּר קַל שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים – מִקְרֵי רָשָׁע, כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק ב׳ דִּיבָמוֹת וּבְפֶרֶק קַמָּא דְנִדָּה.
וַאֲפִילוּ מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְלֹא מִיחָה נִקְרָא רָשָׁע [בְּפֶרֶק ו׳ דִּשְׁבוּעוֹת].
וְכָל שֶׁכֵּן וְקַל וָחֹמֶר, בִּמְבַטֵּל אֵיזוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּימָהּ, כְּמוֹ כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק, שֶׁעָלָיו דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כִּי דְּבַר ה׳ בָּזָה וְגוֹ׳ הִכָּרֵת תִּכָּרֵת וְגוֹ׳״. וּפְשִׁיטָא דְּמִקְרֵי רָשָׁע טְפֵי מֵעוֹבֵר אִיסּוּר דְּרַבָּנָן.
וְאִם כֵּן, עַל כָּרְחֲךָ הַבֵּינוֹנִי אֵין בּוֹ אֲפִילוּ עֲוֹן בִּיטּוּל תּוֹרָה, וּמִשּׁוּם הָכֵי טָעָה רַבָּה בְּעַצְמוֹ לוֹמַר שֶׁהוּא בֵּינוֹנִי
הגהה
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר חֵלֶק ג׳ דַּף רל״א: כָּל שֶׁמְּמוּﬠָטִין ﬠֲוֹנוֹתָיו וְכוּ׳, הִיא שְׁאֵלַת רַב הַמְנוּנָא לְאֵלִיָּהוּ, אֲבָל לְפִי תְּשׁוּבַת אֵלִיָּהוּ שָׁם, פֵּירוּשׁ ״צַדִּיק וְרַע לוֹ״ הוּא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּרַﬠְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשָׁה מִשְׁפָּטִים דִּלְﬠֵיל. וְשִׁבְﬠִים פָּנִים לַתּוֹרָה:
וְהָא דְּאָמְרִינָן בְּעָלְמָא, דְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה מִקְרֵי בֵּינוֹנִי, וְרוֹב זְכֻיּוֹת מִקְרֵי צַדִּיק, הוּא שֵׁם הַמּוּשְׁאָל לְעִנְיַן שָׂכָר וְעוֹנֶשׁ, לְפִי שֶׁנִּדּוֹן אַחַר רוּבּוֹ, וּמִקְרֵי צַדִּיק בְּדִינוֹ מֵאַחַר שֶׁזּוֹכֶה בַּדִּין, אֲבָל לְעִנְיַן אֲמִיתַּת שֵׁם הַתּוֹאַר וְהַמַּעֲלָה שֶׁל מַעֲלַת וּמַדְרֵגוֹת חֲלוּקוֹת צַדִּיקִים וּבֵינוֹנִים, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״צַדִּיקִים יֵצֶר טוֹב שׁוֹפְטָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״ – שֶׁאֵין לוֹ יֵצֶר הָרָע, כִּי הֲרָגוֹ בְּתַעֲנִית; אֲבָל כָּל מִי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְמַדְרֵגָה זוֹ, אַף שֶׁזְּכֻיוֹתָיו מְרוּבִּים עַל עֲוֹנוֹתָיו – אֵינוֹ בְּמַעֲלַת וּמַדְרֵגַת צַדִּיק כְּלָל.
וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה בַּמִּדְרָשׁ: ״רָאָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בַּצַּדִּיקִים שֶׁהֵם מוּעָטִים – עָמַד וּשְׁתָלָן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר וְכוּ׳, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם״:
אַךְ בֵּיאוּר הָעִנְיָן, עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתַב הָרַב חַיִּים וִיטַאל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּשַׁעַר הַקְּדוּשָּׁה [וּבְעֵץ חַיִּים שַׁעַר נ׳ פֶּרֶק ב׳], דִּלְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, אֶחָד צַדִּיק וְאֶחָד רָשָׁע, יֵשׁ שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת, דִכְתִיב: ״וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי״, שֶׁהֵן שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת –נֶפֶשׁ אַחַת מִצַּד הַקְּלִיפָּה וְסִטְרָא אָחֳרָא, וְהִיא הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בְּדַם הָאָדָם לְהַחֲיוֹת הַגּוּף, וּכְדִכְתִיב: ״כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִיא״, וּמִמֶּנָּה בָּאוֹת כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת, מֵאַרְבַּע יְסוֹדוֹת רָעִים שֶׁבָּהּ, דְּהַיְינוּ: כַּעַס וְגַאֲוָה – מִיסוֹד הָאֵשׁ שֶׁנִּגְבָּהּ לְמַעְלָה, וְתַאֲוַת הַתַּעֲנוּגִים – מִיסוֹד הַמַּיִם, כִּי הַמַּיִם מַצְמִיחִים כָּל מִינֵי תַּעֲנוּג, וְהוֹלֵלוּת וְלֵיצָנוּת וְהִתְפָּאֲרוּת וּדְבָרִים בְּטֵלִים – מִיסוֹד הָרוּחַ, וְעַצְלוּת וְעַצְבוּת – מִיסוֹד הֶעָפָר.
וְגַם מִדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁבְּטֶבַע כָּל יִשְׂרָאֵל בְּתוֹלְדוֹתָם, כְּמוֹ רַחֲמָנוּת וּגְמִילוּת חֲסָדִים – בָּאוֹת מִמֶּנָּה.
כִּי בְּיִשְׂרָאֵל נֶפֶשׁ זוֹ דִּקְלִיפָּה, הִיא מִקְּלִיפַּת נוֹגַהּ, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גַּם כֵּן טוֹב, וְהִיא מִסּוֹד ״עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע״:
מַה שֶּׁאֵין כֵּן נַפְשׁוֹת אוּמּוֹת הָעוֹלָם, הֵן מִשְּׁאָר קְלִיפּוֹת טְמֵאוֹת, שֶׁאֵין בָּהֶן טוֹב כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר מ״ט פֶּרֶק ג׳. וְכָל טִיבוּ דְּעָבְדִין הָאוּמּוֹת לְגַרְמַיְיהוּ עָבְדִין, וְכִדְאִיתָא בַּגְּמָרָא עַל פָּסוּק: ״וְחֶסֶד לְאוּמִּים חַטָּאת״ –שֶׁכָּל צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁאוּמּוֹת הָעוֹלָם עוֹשִׂין, אֵינָן אֶלָּא לְהִתְיַיהֵר כוּ׳:
משנה אבות ב׳:ד׳ - הטקסט מספריא
הוא היה אומר. עשה רצונו כרצונך. כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו. כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. הלל אומר אל תפרוש מן הצבור ואל תאמן בעצמך עד יום מותך. ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע. ואל תאמר לכשאפנה אשנה. שמא לא תפנה:
תניא, שער היחוד והאמונה ד׳ - הטקסט מספריא
כִּי הִנֵּה כְּתִיב: ״כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה׳ אֱלֹהִים״, פֵּירוּשׁ, ״מָגֵן״ – הוּא נַרְתֵּק לַשֶּׁמֶשׁ, לְהָגֵן שֶׁיּוּכְלוּ הַבְּרִיּוֹת לְסָבְלוֹ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״לֶעָתִיד לָבֹא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מוֹצִיא חַמָּה מִנַּרְתֵּקָהּ, רְשָׁעִים נִידּוֹנִין בָּהּ כוּ׳״. וּכְמוֹ שֶׁהַנַּרְתֵּק מֵגִין בְּעַד הַשֶּׁמֶשׁ, כָּךְ שֵׁם ״אֱלֹהִים״ מֵגִין לְשֵׁם הֲוָיָ״ה בָּרוּךְ־הוּא.
דְּשֵׁם הֲוָיָ״ה, פֵּירוּשׁוֹ – שֶׁמְּהַוֶּה אֶת הַכֹּל מֵאַיִן לְיֵשׁ, וְהַיּוּ״ד מְשַׁמֶּשֶׁת עַל הַפְּעוּלָּה שֶׁהִיא בִּלְשׁוֹן הֹוֶה וְתָמִיד, כִּדְפֵירֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק: ״כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב כָּל הַיָּמִים״, וְהַיְינוּ – הַחַיּוּת הַנִּשְׁפָּע בְּכָל רֶגַע מַמָּשׁ בְּכָל הַבְּרוּאִים מִמּוֹצָא פִי ה׳ וְרוּחוֹ, וּמְהַוֶּה אוֹתָם מֵאַיִן לְיֵשׁ בְּכָל רֶגַע, כִּי לֹא דַי לָהֶם בְּמַה שֶּׁנִּבְרְאוּ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית לִהְיוֹת קַיָּימִים בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל.
וְהִנֵּה, בְּסִידּוּר שְׁבָחָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כְּתִיב: ״הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר כוּ׳״, וּפֵירוּשׁ ״הַגָּדוֹל״ – הִיא מִדַּת חֶסֶד וְהִתְפַּשְּׁטוּת הַחַיּוּת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וּבְרוּאִים לְאֵין קֵץ וְתַכְלִית, לִהְיוֹת בְּרוּאִים מֵאַיִן לְיֵשׁ וְקַיָּימִים בְּחֶסֶד חִנָּם, וְנִקְרֵאת ״גְּדוּלָּה״, כִּי בָּאָה מִגְּדוּלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, ״כִּי גָדוֹל ה׳ וְלִגְדוּלָּתוֹ אֵין חֵקֶר״, וְלָכֵן מַשְׁפִּיעַ גַּם כֵּן חַיּוּת וְהִתְהַוּוּת מֵאַיִן לְיֵשׁ לְעוֹלָמוֹת וּבְרוּאִים אֵין קֵץ, שֶׁטֶּבַע הַטּוֹב לְהֵטִיב.
וְהִנֵּה, כְּמוֹ שֶׁמִּדָּה זוֹ הִיא שְׁבְָחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְבַדּוֹ, שֶׁאֵין בִּיכוֹלֶת שׁוּם נִבְרָא לִבְרוֹא יֵשׁ מֵאַיִן וּלְהַחֲיוֹתוֹ, וְגַם, מִדָּה זוֹ הִיא לְמַעְלָה מֵהַשְׂכָּלַת כָּל הַבְּרוּאִים וְהַשָּׂגָתָם, שֶׁאֵין כֹּחַ בְּשֵׂכֶל שׁוּם נִבְרָא לְהַשְׂכִּיל וּלְהַשִּׂיג מִדָּה זוֹ וִיכָלְתָּהּ לִבְרוֹא יֵשׁ מֵאַיִן וּלְהַחֲיוֹתוֹ, כִּי הַבְּרִיאָה יֵשׁ מֵאַיִן הוּא דָּבָר שֶׁלְּמַעְלָה מִשֵּׂכֶל הַנִּבְרָאִים, כִּי הִיא מִמִּדַּת גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּמִדּוֹתָיו – אַחְדּוּת פָּשׁוּט, כִּדְאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ דְּ״אִיהוּ וְגַרְמוֹהִי חַד״, וּכְשֵׁם שֶׁאֵין בִּיכוֹלֶת שׁוּם שֵׂכֶל נִבְרָא לְהַשִּׂיג בּוֹרְאוֹ, כָּךְ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשִּׂיג מִדּוֹתָיו.
וּכְמוֹ שֶׁאֵין בִּיכוֹלֶת שׁוּם שֵׂכֶל נִבְרָא לְהַשִּׂיג מִדַּת גְּדוּלָּתוֹ, שֶׁהִיא הַיְכוֹלֶת לִבְרוֹא יֵשׁ מֵאַיִן וּלְהַחֲיוֹתוֹ, כְּדִכְתִיב: ״עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה״ – כָּךְ מַמָּשׁ אֵין בִּיכָלְתּוֹ לְהַשִּׂיג מִדַּת גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהִיא מִדַּת הַצִּמְצוּם וּמְנִיעַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַחַיּוּת מִגְּדוּלָּתוֹ, מִלֵּירֵד וּלְהִתְגַּלּוֹת עַל הַנִּבְרָאִים לְהַחֲיוֹתָם וּלְקַיְּימָם בְּגִילּוּי, כִּי אִם בְּהֶסְתֵּר פָּנִים, שֶׁהַחַיּוּת מִסְתַּתֵּר בְּגוּף הַנִּבְרָא, וּכְאִילּוּ גּוּף הַנִּבְרָא הוּא דָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ הִתְפַּשְּׁטוּת הַחַיּוּת וְהָרוּחָנִיּוּת כְּהִתְפַּשְּׁטוּת הַזִּיו וְהָאוֹר מֵהַשֶּׁמֶשׁ, אֶלָּא הוּא דָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
וְאַף שֶׁבֶּאֱמֶת, אֵינוֹ דָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֶלָּא כְּמוֹ הִתְפַּשְּׁטוּת הָאוֹר מֵהַשֶּׁמֶשׁ, מִכָּל מָקוֹם, הֵן הֵן גְּבוּרוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֲשֶׁר כֹּל יָכוֹל, לְצַמְצֵם הַחַיּוּת וְהָרוּחָנִיּוּת הַנִּשְׁפָּע מֵרוּחַ פִּיו וּלְהַסְתִּירוֹ, שֶׁלֹּא יִבָּטֵל גּוּף הַנִּבְרָא בִּמְצִיאוּת.
וְזֶה, אֵין בְּשֵׂכֶל שׁוּם נִבְרָא לְהַשִּׂיג מַהוּת הַצִּמְצוּם וְהַהֶסְתֵּר, וְשֶׁיִּהְיֶה אַף־עַל־פִּי־כֵן גּוּף הַנִּבְרָא – נִבְרָא מֵאַיִן לְיֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁאֵין יְכוֹלֶת בְּשֵׂכֶל שׁוּם נִבְרָא, לְהַשִּׂיג מַהוּת הַבְּרִיאָה מֵאַיִן לְיֵשׁ.
[וְהִנֵּה, בְּחִינַת הַצִּמְצוּם וְהֶסְתֵּר הַחַיּוּת – נִקְרָא בְּשֵׁם ״כֵּלִים״, וְהַחַיּוּת עַצְמוֹ – נִקְרָא בְּשֵׁם ״אוֹר״, שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַכְּלִי מְכַסֶּה עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, כָּךְ בְּחִינַת הַצִּמְצוּם מְכַסֶּה וּמַסְתִּיר הָאוֹר וְהַחַיּוּת הַשּׁוֹפֵעַ; וְהַכֵּלִים – הֵן הֵן הָאוֹתִיּוֹת, שֶׁשָּׁרְשָׁן ה׳ אוֹתִיּוֹת מנצפ״ך, שֶׁהֵן ה׳ גְּבוּרוֹת הַמְחַלְּקוֹת וּמַפְרִידוֹת הַהֶבֶל וְהַקּוֹל בְּה׳ מוֹצָאוֹת הַפֶּה לְהִתְהַוּוֹת כ״ב אוֹתִיּוֹת, וְשֹׁרֶשׁ הַה׳ גְּבוּרוֹת – הוּא ״בּוּצִינָא דְקַרְדּוּנִיתָא״, שֶׁהִיא גְּבוּרָה עִילָּאָה דְּ״עַתִּיק יוֹמִין״, וְשֹׁרֶשׁ הַחֲסָדִים – הוּא גַּם כֵּן חֶסֶד דְּ״עַתִּיק יוֹמִין״, כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן]:
בראשית רבה י״ב:ו׳ - הטקסט מספריא
תּוֹלְדוֹת אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כָּל תּוֹלְדוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה חֲסֵרִין בַּר מִן תְּרֵין (רות ד, יח): וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ וגו' וְהָדֵין. וּמִפְּנֵי מָה אִינוּן חֲסֵרִין, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אָבִין אָמַר כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה דְבָרִים שֶׁנִּטְּלוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאֵלּוּ הֵן: זִיווֹ, חַיָּיו, וְקוֹמָתוֹ, וּפְרִי הָאָרֶץ, וּפֵרוֹת הָאִילָן, וּמְאוֹרוֹת. זִיווֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יד, כ): מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ. חַיָּיו מִנַּיִן (בראשית ג, יט): כִּי עָפָר אַתָּה. קוֹמָתוֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, ח): וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה גֻּזְעָה קוֹמָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְנַעֲשֵׂית שֶׁל מֵאָה אַמָּה. פְּרִי הָאִילָן וּפְרִי הָאָרֶץ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ. מְאוֹרוֹת, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן רַבִּי יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אָמַר מִשֵּׁם רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְקַלְּלוּ הַמְאוֹרוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לֹא לָקוּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. אַתְיָא כְּרַבָּנָן וְלָא אַתְיָא כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ, מַאי טַעְמֵיהּ (תהלים מט, יג): אָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין וגו'. וְרַבָּנָן אָמְרֵי בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נִטַּל זִיווֹ מִמֶּנּוּ וּטְרָדוֹ מִגַּן עֵדֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, כד): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם, וּכְתִיב (איוב יד, כ): מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, אוֹתָהּ הָאוֹרָה שֶׁנִּבְרָא בָּהּ הָעוֹלָם, אָדָם הָרִאשׁוֹן עָמַד וְהִבִּיט בָּהּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֵׂה דּוֹר אֱנוֹשׁ וּמַעֲשֵׂה דּוֹר הַמַּבּוּל וּמַעֲשֵׂה דּוֹר הַפְלָגָה שֶׁהֵן מְקוּלְקָלִים, עָמַד וּגְנָזוֹ מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, טו): וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם. וְלָמָּה גְּנָזוֹ, אֶלָּא גְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ד): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וְאֵין טוֹב אֶלָּא צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ג, י): אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב. וּמִנַּיִן שֶׁגְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, יח): וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹר שֶׁהוּא גָּנוּז לַצַּדִּיקִים שָׂמַח, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יג, ט): וְאוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי נְזֵירָא אָמַר, שְׁלשִׁים וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת שִׁמְשָׁה אוֹתָהּ הָאוֹרָה, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁל לֵיל שַׁבָּת, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁל שַׁבָּת. כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן בִּקֵּשׁ לְגָנְזָהּ, חָלַק כָּבוֹד לַשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, ג): וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וּבַמֶּה בֵּרְכוֹ, בָּאוֹר, כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה בְּלֵילֵי שַׁבָּת שִׁמְשָׁה הָאוֹרָה, הִתְחִילוּ הַכֹּל מְקַלְּסִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לז, ג): תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ, מִפְּנֵי מָה, (איוב לז, ג): וְאוֹרוֹ עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. הֵאִירָה אוֹתָהּ הָאוֹרָה כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה. כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה חַמָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הִתְחִיל הַחשֶׁךְ מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָא, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא אָדָם הָרִאשׁוֹן, אָמַר שֶׁמָּא אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית ג, טו): הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב, בָּא לְהִזְדַּוֵּוג לִי, (תהלים קלט, יא): וָאֹמַר אַךְ חשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי, אֶתְמְהָא. מֶה עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זִמֵּן לוֹ שְׁנֵי רְעָפִים וְהִקִּישָׁן זֶה לָזֶה וְיָצָאת הָאוֹר וּבֵרַךְ עָלֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קלט, יא): וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי, אַתְיָא כְּהַהִיא דְּתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִפְּנֵי מָה מְבָרְכִין עַל הָאוֹר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אַף בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְבָרְכִין עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁבַת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְרְאוּ הַדְּבָרִים עַל מְלֵיאָתָן, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִתְקַלְקְלוּ, וְעוֹד אֵינָן חוֹזְרִין לְתִקּוּנָן עַד שֶׁיָּבֹא בֶּן פֶּרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (רות ד, יח): וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פֶּרֶץ, מָלֵא, בִּשְׁבִיל שִׁשָּׁה דְבָרִים שֶׁיַּחְזְרוּ, וְאֵלּוּ הֵן: זִיווֹ, חַיָּיו, קוֹמָתוֹ, פֵּרוֹת הָאָרֶץ, וּפֵרוֹת הָאִילָן, וּמְאוֹרוֹת. זִיווֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, לא): וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ. חַיָּיו מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה, כב): כִּי כִּימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי וגו', תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר אֵין עֵץ אֶלָּא תּוֹרָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (משלי ג, יח): עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. קוֹמָתוֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, יג): וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא בְּקוֹמָה זְקוּפָה וְלֹא יְרֵאִים מִכָּל בְּרִיָּה. רַבִּי יוּדָן אוֹמֵר מֵאָה אַמָּה כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מָאתַיִם אַמָּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר שְׁלשׁ מֵאוֹת, קוֹמְמָאָה, מִיּוּת מָאתַיִם. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר תְּשַׁע מֵאוֹת אַמָּה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי דוֹסָא אָמַר טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ מֵהָכָא: כִּי כִּימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי, כַּשִּׁקְמָה הַזּוֹ שֶׁהִיא עוֹשָׂה בָּאָרֶץ שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְהַוְּלַד יוֹצֵא מִמְּעֵי אִמּוֹ בְּאַמָּה גְדוּמָה, צֵא וַחֲשֹׁב אַמָּה וּמֶחֱצָה בְּכָל שָׁנָה, הֲרֵי תְּשַׁע מֵאוֹת אַמָּה. פֵּרוֹת הָאָרֶץ וּפֵרוֹת הָאִילָן מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח, יב): כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וגו'. מְאוֹרוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, כו): וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וגו'.
בראשית רבה כ׳:ב׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹאת וגו', (משלי טז, כח): אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף. אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת, זֶה הַנָּחָשׁ שֶׁהִפֵּךְ דְּבָרִים עַל בּוֹרְאוֹ. וְנִרְגָּן, שֶׁרִגֵּן דְּבָרִים עַל בּוֹרְאוֹ, וְאָמַר (בראשית ג, ד): לֹא מוֹת תְּמֻתוּן. מַפְרִיד אַלּוּף, שֶׁהִפְרִיד אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם וּמִיָּד נִתְקַלֵּל. וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ וגו', עִם אָדָם נָשָׂא וְנָתַן, עִם חַוָּה נָשָׂא וְנָתַן, וְעִם נָחָשׁ לֹא נָשָׂא וְנָתַן, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָחָשׁ זֶה רָשָׁע בַּעַל תְּשׁוּבוֹת, וְאִם אוֹמַר אֲנִי לוֹ עַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר לִי, אַתָּה צִוִּיתָ אוֹתָם וַאֲנִי צִוִּיתִי אוֹתָם, מִפְּנֵי מָה הִנִּיחוּ צִוּוּיָךְ וְהָלְכוּ לָהֶם אַחַר צִוּוּיִי, אֶלָּא קָפַץ עָלָיו וּפָסַק לוֹ אֶת דִּינוֹ.