שובה ישראל כו'
תקנשובה ישראל כו'
פ' ש"ש
פדר"א אילו של יצחק כו' שופר קטן, גדול כו' ענוה
וילך ש"ש
שובה ישראל1 עד2 כו', וצ"ל מ"ע ה' אלקיך ב' שמות3, ויש להקדים מ"ש במד"ר ויצא4 ע"פ והי' הוי' לי לאלקים5 נטל הקב"ה שיחתן כו' ועשאן מפתח לגאולתם כו' חייך כל הטובות6, והי' ביום ההוא יצאו מ"ח7 כו' והי' ביום ההוא יתקע בשו"ג8, וצ"ל מהו המעלה של גדול לכאו' קטן הוא יותר מעלה ע"ד קטן יעקב9, קטן אין אביו מעלה עליו10, וכן מלמעלה צמצם שכינתו11 כו', אך הענין יובן ע"פ מה <43>
דאיתא בילקוט12 בשם פדר"א אילו ש"י13 לא הי' בו דבר כו' אפרו יסוד מזה"פ14, גידיו לכנורות דדוד, עורו אזור15 אליהו כו' קרנו של שמאל למ"ת תקנאושל ימין לע"ל שופר גדול16, וצ"ל מהו ההפרש בין ימין ושמאל הלא ע"י השופר ממשיכים מבחי' דלית17 שמאלא18 כו'. והענין הוא דכתי' לשארית19, למי שמשים עצמו כשיריים20 ולכאו' צ"ל ג"כ מאחר שביגמה"ר אינו תופס מקום, ולמה למי שמשים, ובברכות דנ"ח הרואה שופר בחלום21 יצפה לישועה22 והי' ביום ההוא יתקע כו', אמרו סתם שופר, והביאו משופר גדול*, אך הנה איתא עוד בפדר"א24 שאיל ש"י25 נברא ברה"ש26 והי' הולך27 ומתקרב תמורת יצחק וסבך בקרניו, ופשט ידו28 בטליתו של אברהם29 שלכאו' אינו מובן מ"ע פשיטת רגליו30, והענין כי בחי' קטן הוא בסדר השתלשלות מן הקצה אל הקצה31, ולכן אני הוי' לא שניתי32, אבל החזרה זהו לנתנה ששרשו למעלה מהשתלשלות קדמו לכ"ד. וזהו שורש ענין שופר סתם עיקר מצותו לא ע"י התשובה כ"א צעקה על33 ההעלאה לדבקה בו א"ס* תקנבחיי החיים34, החזרה, אך כשחטא מועיל זה ג"כ שזהו ענין תשובה צעקה, אך אינו דומה צעקתם כמו צעקת החולה שזהו מצד החסרון לצעקת הרוצה איזה דבר טוב, ובשופר בהמה34 דוקא ערום בדעת כאדה"ר35, ערום ביראה36, דאני חכ' שכנתי ערמה37, שחכ' רק שכן לערום, שהערום חכ' אינו ניכרת חכמתו שהולך מסביב, עד"ז ביראה יש יראה בולטת ויכול להיות הבליטה במותרות ג"כ ע"ד ראו מה38 וכשאינו במותרות מ"מ כשנראה ז"ע יר"ת, אבל ערום ביראה שאינו נראה כלל, והצנע לכת39 כו' ז"ע יר"ע, ענוה גדולה מכולם40 שיראה עקב לסוליסה41 ע' בפרד"ס42 בעה"כ43 מה שפי' בזה, ועכ"ז י"ל שגם יר"ע היא עקב, שהרי זהו מה שראשית חכ' יראת44, שזהו ח"ס, נמצא צ"ל שענוה זהו יחידה שבנפש שכל האו"פ אפי' מו"ס זהו רק עקב היינו הארה שנמשך בפנימיות, שיריים מותר בעולם ענוה ועי"ז שיריים מקיף שלא נכנס בפנימי' כ"א נשאר מקיף מפני גבהותו כנפש יחידה כו', והנה האות45 שבא לבחי' זו זהו והי' הוי' לי לאלקי', חלקי ה' אמרה נפשי46, חלק ה' עמו47, וכשמברר הכל אזי כלליות ד' אותיות דש' הוי' נעשו פנימי' גם יו"ד שהוא מקיף דחיה, וזהו שנעשה לאלקי' אלקה שלי48 ע"ד כח הפועל בנפעל49, ואז נמשך שם הוי' יותר עליון, וזהו בעבודה כשהוא ערום בדעת כאדה"ר מו"ס עכ"ז נמשך כבהמה כמ"ש בסש"ב שהכל כפתיים נגדו50 וכמ"ש במד"ר על משה פתי יאמין51 לכל דבר52, והיינו לפי שהי' עניו מכל האדם53 <44>
וז"ע רגלי האיל תקנגבטליתו של אברהם טלית זהו מקיף, ומפני כי האיר54 המקיף בפנימי ע"י מס"נ שעשה את יצחק כבהמה קרבן לכן פשט האיל ידיו ונגע בטליתו כו', ושרשו הוא בחי' העיגול שלפני הק"ו, וז"ע ג"כ ההפרש בין מ"ת ללע"ל שמ"ת הוא בשביל בירורים שלמטה נטה שמאלו וברא ארץ55, ובכדי לברר זהו ע"י שופר דקרן שמאל להיות שמאלא אכליל בימין56 כו', אבל לע"ל יהי' ימין כי יאיר למטה בחי' דלית שמאלא, וזהו שופר גדול שהוא ג"כ צעקה אבל זהו מלמעלמ"ט לקבץ כולם, שיבוא להתעלות ע"ד בידך אפקיד רוחי57, ולא רוחי58 לבד כ"א גופי59 ג"כ ומלמטלמ"ע ז"ע העלייה לדבקה בו בגוף ונפש כו', שופר בחלום חלום הוא בשינה, שינה עצמה כעין שופר, ושופר בחלום ז"ע שופר גדול, ועד"ז יובן אפרו מזבח הפנימי, קטורת בחד קטירא60 כו', גידיו לכינור62 דוד מל'63, ארוממך לרדל"א64, עורו איזור דאלי', אמונה65 ע' באגה"ק סי' א' נה"י שרשם ממ"ה החדש שממצחא דא"ק66, והוא ג"כ בפנימיות61 המל' כו', ואז והי' ו"ה קודמים, ו"ה שרש הגשמיות יתעלו לשרשם שהם קודם ויהי' נזונים מזיו השכינה זיו קדושתו שיהי' חשף ה'66 כו', וזהו שובה ישראל שובה לב' הפירושים67 והשיעור עד שהוי' יהי'68 בבחי' אלקיך בבחי' פנימיות ואז יתקע בשו"ג כו'.
הערות
עמוד תקנ
- 1. שובה ישראל : בספר התולדות מאדמו"ר מהר"ש — ברשימת מאמרי שנה זו — ע' 53 כותב כ"ק אדמו"ר אודות מאמר זה: ”פדר"א אילו של יצחק כו' שופר קטן, גדול כו' ענוה". במפתח שמופיע בריש המשך יונתי הנדפס נרשם: ”מכאן ואילך מאמרים בודדים. נראה אשר המאמר שובה והמאמר כנשר יעיר — נרשמו כאן בקצור". ראה גם סה"מ תרמ"ג ע' נב: ”וע' בד"ה שובה (שנר' בקצרה) הוא בד"ה יונתי מ"ם". ראשי פרקים ממאמר זה נרשמו לעיל בסוף דרוש דפ' שופטים בשולי היריעה. שתי הנחות אחרות ממאמר זה נדפסו לקמן במקומם בחלק ההנחות. הכותרת נעתקה מהמשך יונתי הנדפס. וכנראה צ"ל: פ' וילך ש"ש — כנרשם במפתח שם. בבוך זה נרשם תחלה התחלת המאמר (עד להלן התיבות והי' הולך על יד הערה 27) בהוספת שורה הועתק לקמן במקומו בשולי היריעה שם. מאמר זה נזכר לקמן במאמר ד"ה ויאמר כו' לך לך בפיסקא ראשונה. ד"ה ויהי כו' והאלקי' נסה. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כנשר יעיר קנו על יד הערה 68. לקו"ש כ' מנ"א כרך כט ע' 269 הערה 45.
- 2. שובה ישראל עד : הושע יד, ב.
- 3. ה' אלקיך ב' שמות : ראה גם סה"מ מלוקט ד' ע' ג. וש"נ. (לקמן בחלק ההנחות) בהנחה הא' כאן ובהערה 3.
- 4. במד"ר ויצא : פ"ע, ו. (נטל. . לגאולתם — במדרש הוא על התחלת הפסוק: ושבתי בשלום אל בית אבי — ראה לקמן בחלק ההנחות) בהנחה הב' כאן הערה 4).
- 5. והי' הוי' לי לאלקים : ויצא כח, כא.
- 6. הטובות : במדרש: טובות. וכ"ה בלקו"ת מטות פג, ד. ר"ה ס, ג.
- 7. והי' ביום ההוא יצאו מ"ח : זכרי' יד, ח.
- 8. והי' ביום ההוא יתקע בשו"ג : ישעי' כז, יג.
- 9. קטן יעקב : ראה עמוס ז, ה. חולין ס, ב. סה"מ תר"ל ע' שו ואילך. (לקמן בחלק ההנחות) בהנחה הא' כאן ובהערה 15.
- 10. קטן אין אביו מעלה עליו : ראה שהש"ר פ"ח, ח. ראה מאמרי אדה"ז הקצרים ע' שעג ואילך. ונו"א שם ס"ע שעד ואילך. אוה"ת בלק ע' א'קב ואילך. סה"מ תר"ל שם.
- 11. צמצם שכינתו : ראה ב"ר פ"ד, ד. מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ס"ע שמו ואילך (נו"א). לקו"ת אמור לד, ב. הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' קכט. שה"א ז, א ובהערה 12.
- 12. בילקוט : מלכים-ב א, ח (רמז רכד) — בשינויים. וראה גם שם וירא כב, יג (רמז קא). ישעי' כז, יג (רמז תלו).
- 13. פדר"א אילו ש"י [בהמשך יונתי הנדפס: של יצחק]: ספל"א. הלשון ראה לקמן הערה 25.
- 14. אפרו יסוד מזה"פ : ראה גם לקמן מאמר ד"ה סוכה שחמתה מרובה מצלתה על יד הערה 21. ד"ה ביום השמע"צ על יד הערה 7 ואילך. ד"ה ויאמר כו' לך לך בפיסקא ראשונה. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ויאמר כו' לך לך. (בחלק ההנחות) בהנחה הא' כאן פיסקא עפ"ז.
- 15. אזור : ניתוסף ע"פ המשך יונתי הנדפס. וכ"ה גם לקמן על יד הערה 23־ קרוב לסיום המאמר — מלכים-ב א, ח.
עמוד תקנא
- 16. קרנו של שמאל. . ימין. . שופר גדול : ראה גם בענין קרנו של שמאל. . ימין עט"ר פכ"א-כב. אוה"ת ישעי' כרך ב ע' תשפח ואילך. (יהל אור) תהלים ע' תכו. סה"מ מלוקט ו' ס"ע ד ואילך. ד' ע' ט. לקו"ש פינחס כרך כג ע' 196 ואילך. נזכר בלקו"ש כ' מנ"א כרך כט ע' 169 הערה 42.
- 17. ע"י השופר ממשיכים מבחי' דלית שמאלא : ראה גם לקו"ת ר"ה נו, ג-ד. נז, א (ספ"ג). שם, סע"ד. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"ב ע' תקל.
- 18. דלית שמאלא : ראה זהר אד"ר נשא קכט, א. ע"ח שער עתיק שי"ב, פ"ב. שער הארת המוחין של"ב, פ"ז. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתעא.
- 19. לשארית : מיכה ז, יח.
- 20. למי שמשים עצמו כשיריים : ר"ה יז, ריש ע"ב. ראה גם לקמן מאמר ד"ה ויובן כו' הני ששה ועשרים הודו פיסקא ועפ"ז.
- 21. ובברכות דנ"ח הרואה שופר בחלום : כ"ה גם בהמשך יונתי הנדפס. ולפנינו בדף נו, ב. אבל כנראה הכוונה לילקוט שמעוני ישעי' כז, יג (רמז תלו). וראה הערה הבאה.
- 22. יצפה לישועה : וכ"ה (לקמן בחלק ההנחות) בשתי ההנחות כאן. וכ"ה בילקוט שם. אבל בברכות שם, הובא זה לגבי הרואה חמור.
- 24. בפדר"א : ספל"א — בשינויים. הובא בילקו"ש וירא כב, יג (רמז קא).
- 25. שאיל ש"י : הלשון ראה פדר"א רפי"ט. תויו"ט אבות פ"ה, מ"ו.
- 26. ברה"ש : וכן הוא גם בהמשך יונתי הנדפס. בהנ"ל ובאבות (בערב שבת) בין השמשות. ואולי גם כאן צ"ל: ביה"ש. או אולי הכוונה שר"ה חל אז ביום וא"ו.
- 27. והי' הולך : ע"כ נרשם בפעם הראשון — ראה לעיל הערה 1.
- 28. ופשט ידו : בילקוט: פשט את ידו ואת רגלו.
- 29. ופשט ידו בטליתו של אברהם : ראה גם (בנוסף על המובא להלן בפנים בין הערות 53-54) המשך תער"ב ח"א ע' קטז. ח"ב ע' א'רג. סה"מ תרע"ח ע' צט.
- 30. פשיטת רגליו : ראה הערה 28.
- 31. קטן. . אל הקצה : ראה גם תו"א וישב כט, ד.
- 32. אני הוי' לא שניתי : מלאכי ג, ו.
- 33. שופר. . עיקר מצותו. . צעקה : ראה גם (לקמן בחלק ההנחות) בהנחה שני' כאן ובהערה *35.
- *. בשולי היריעה בהעתק הא' כאן (ראה לעיל הערה 1) ניתוסף: ע' באגה"ק סי' א נה"י שרשם ממ"ה החדש שממצחא דא"ק, והוא ג"כ בפנימיות, גידיו לכנור דוד מל', ארוממך לרדל"א, עורו אזור דאלי', אמונה, המל' כו' וכ"ה בסה"מ תרל"ג ח"א ס"ע קנ.
- 23. ע' באגה"ק. . כו' : השווה להלן (על יד הערה 61) בשינוי הסדר.
עמוד תקנב
- 34. חיי החיים : יומא עא, א. ראה גם תניא פמ"ד (סג, א).
- 34. ובשופר בהמה : ראה לקו"ת ר"ה נה, ד. נו, ד. נט, ב. לעיל המשך יונתי הערה 610.
- 35. ערום בדעת כאדה"ר : ראה חולין ה, ב. לקו"ת בחוקותי נ, רע"ג.
- 36. ערום ביראה : ברכות יז, א.
- 37. דאני חכ' שכנתי ערמה : משלי ח, יב. ראה גם סה"מ תרל"ב ח"א ע' קצג. ח"ב ע' תקסד.
- 38. ע"ד ראו מה : ראה וירא כב, כד. (לקמן בחלק ההנחות) בהנחה ראשונה כאן הערה 104.
- 39. והצנע לכת : מיכה ו, ח.
- 40. ענוה גדולה מכולם : ע"ז כ, ב.
- 41. שיראה עקב לסוליסא : ראה ירושלמי שבת פ"א, סה"ג.
- 42. בפרד"ס : כ"ה בכ"מ — ראה סה"מ תרל"ח ע' קט הערה 293.
- 43. בפרד"ס בעה"כ : שכ"ג, פט"ז מערכת ענוה.
- 44. שראשית חכ' יראת : תהלים קיא, י.
- 45. האות : בהמשך יונתי הנדפס: האמת.
- 46. חלקי ה' אמרה נפשי : איכה ג, כד.
- 47. חלק ה' עמו : האזינו לב, ט.
- 48. לאלקי' אלקה שלי : ראה גם תו"א תצוה פב, רע"ג. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה סמכוני ובהערה 11. סה"מ תרע"ח ס"ע קמ ואילך.
- 49. כח הפועל בנפעל : בלקו"ת שלח מז, א: בספרים. ראה הנסמן במ"מ לשם. ספר הישר (לר"ת ) סוף ש"ג.
- 50. בסש"ב שהכל כפתיים נגדו : פי"ח.
- 51. במד"ר על משה פתי יאמין : שמו"ר רפ"ג. ראה קיצורים והערות לתניא ע' קא ואילך. סה"מ תרל"ג ח"א ס"ע קנא ואילך. המשך וככה תרל"ז פמ"ב (ע' נט).
- 52. פתי יאמין לכל דבר : משלי יד, טו.
- 53. עניו מכל האדם : בהעלותך יב, ג [בדילוג].
- א. ראה מ"מ הגהות והע"ק לסש"ב שם (ע' קכב).
- ב. בתניא: אצלו* — אבל כמובא בפנים כ"ה גם בהמשך וככה תרל"ז פמ"א (ע' נו). בהנחה ראשונה כאן על יד הערה 119.
עמוד תקנג
- 54. האיר : בהמשך יונתי הנדפס: האירו. וכשצ"ל כבפנים.
- 55. נטה שמאלו וברא ארץ : ראה פדר"א פי"ח. הנסמן בתו"א וארא נו, ב.
- 56. שמאלא אכליל בימין : ראה זהר ר"פ קרח.
- 57. בידך אפקיד רוחי : תהלים לא, ו.
- 58. רוחי : בהמשך יונתי הנדפס: רוחו.
- 59. גופי ג"כ : בהמשך יונתי הנדפס: גופו.
- 60. בחד קטירא : ראה זהר אד"ז האזינו רפח, א. סידור ערב שבת קסג, א. שע"ת נד, ד ובהערה 44.
- 62. לכינור. . מל' : ראה פרדס שעה"כ שכ"ג, פי"א מערכת כנור.
- 63. דוד. . מל' : ראה פרדס שעה"כ שכ"ג, פ"ד מערכת דוד. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתקט.
- 64. ארוממך לרדל"א : ראה גם תו"א מקץ מא, ב.
- 65. אזור. . אמונה : ישעי' יא, ה.
- 66. ממ"ה החדש שממצחא דא"ק : ראה ע"ח שער שבה"כ ש"ט, פ"ו. שער התיקון ש"י, פ"ב ופ"ד.
- 61. גידיו. . בפנימיות : השווה לעיל בפנים בשולי היריעה על יד הערה 23.
- 66. חשף ה' : ישעי' נב, י.
- 67. שובה לב' הפירושים : ראה גם (לקמן בחלק ההנחות) בהנחה ראשונה כאן בסופה פיסקא וזהו תשובה.
- 68. שהוי' יהי' : בהמשך יונתי הנדפס: שיהי' הוי'.
בראשית רבה ד׳:ד׳ - הטקסט מספריא
כּוּתִי אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי מֵאִיר, אָמַר לוֹ אֶפְשָׁר הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים תְּלוּיִם בְּמַאֲמַר, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ הָבֵא לִי אֲפַרְכָּס הֵבִיא לוֹ אֲפַרְכָּס, נָתַן עָלֶיהָ טַס שֶׁל זָהָב וְלֹא עָמְדוּ מַיִם, טַס שֶׁל כֶּסֶף וְלֹא עָמְדוּ מַיִם, כֵּיוָן שֶׁנָּתַן אֶצְבָּעוֹ עָמְדוּ מַיִם. אָמַר לוֹ, אֶצְבָּעֲךָ אַתָּה נוֹתֵן. אָמַר לוֹ, מָה אֲנִי שֶׁאֲנִי בָּשָׂר וָדָם, אֶצְבָּעִי מַעֲמֶדֶת מַיִם, אֶצְבָּעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֱוֵי מַיִם הָעֶלְיוֹנִים תְּלוּיִים בְּמַאֲמָר. אָמַר לוֹ, אֶפְשָׁר אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ירמיה כג, כד): הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, הָיָה מְדַבֵּר עִם משֶׁה מִבֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן, אָמַר לוֹ, הָבֵא לִי מַרְאוֹת גְּדוֹלוֹת, אָמַר לוֹ, רְאֵה בַּבּוּאָה שֶׁלְּךָ בָּהֶן, רָאָה אוֹתָהּ גְּדוֹלָה. אָמַר לוֹ, הָבֵא לִי מַרְאוֹת קְטַנּוֹת, הֵבִיא לוֹ מַרְאוֹת קְטַנּוֹת, אָמַר לוֹ, רְאֵה בַּבּוּאָה שֶׁלְּךָ בָּהֶן, רָאָה אוֹתָהּ קְטַנָּה. אָמַר לוֹ, מָה אִם אַתָּה שֶׁאַתָּה בָּשָׂר וָדָם, אַתָּה מְשַׁנֶּה עַצְמְךָ בְּכָל מַה שֶּׁתִּרְצֶה, מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם בָּרוּךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֱוֵי כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה הָיָה מְדַבֵּר עִם משֶׁה מִבֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִיסֵי פְּעָמִים שֶׁאֵין הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ מַחֲזִיקִים כְּבוֹד אֱלָהוּתוֹ, פְּעָמִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם הָאָדָם מִבֵּין שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח, א): וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה וגו', מִבֵּין שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ. וְעוֹד שְׁאָלוֹ אָמַר לוֹ אֶפְשָׁר (תהלים סה, י): פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם, מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית וְלֹא חָסֵר כְּלוּם, אֶתְמְהָא. אָמַר לוֹ, הִכָּנֵס וּרְחַץ וּשְׁקוֹל עַצְמְךָ עַד שֶׁלֹא תִּכָּנֵס וּמֵאַחַר שֶׁתִּכָּנֵס, הָלַךְ כֵּיוָן שֶׁיָּצָא וְשָׁקַל עַצְמוֹ לֹא חָסַר כְּלוּם, אָמַר לוֹ כָּל אוֹתָהּ הַזֵּעָה שֶׁיָּצָאת, לֹא מִמְּךָ יָצָאת, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ וּמָה אַתָּה שֶׁאַתָּה בָּשָׂר וָדָם לֹא חָסַר מַעְיָנְךָ כְּלוּם, מַעְיָנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֱוֵי פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם, מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית וְלֹא חָסַר כְּלוּם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל מֵימֵי בְרֵאשִׁית וּנְתָנָם חֶצְיָם בָּרָקִיעַ וְחֶצְיָם בָּאוֹקְיָנוּס, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם, פַּלְגָּא.
משנה אבות ה׳:ו׳ - הטקסט מספריא
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
תניא, אגרת הקדש א׳ - הטקסט מספריא
פּוֹתְחִין בִּבְרָכָה, לְבָרֵךְ וּלְהוֹדוֹת לַה׳ כִּי טוֹב. שְׁמוּעָה טוֹבָה שָׁמְעָה וַתְּחִי נַפְשִׁי, ״תּוֹרַת ה׳ תְּמִימָה״ – זוֹ הַשְׁלָמַת כָּל הַשַּׁ״ס כּוּלּוֹ בְּרוֹב עֲיָירוֹת וּמִנְיָנִים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, הוֹדָאָה עַל הֶעָבָר וּבַקָּשָׁה עַל הֶעָתִיד, כֹּה יִתֵּן וְכֹה יוֹסִיף ה׳ לְאַמֵּץ לִבָּם בַּגִּבּוֹרִים מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, בִּגְבוּרָה שֶׁל תּוֹרָה. וּלְהוֹדִיעַ לִבְנֵי אָדָם גְּבוּרָתָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וְכֹחָהּ עוֹז;
פֵּירֵשׁ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם ״חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ כוּ׳״ – ״מָתְנַיִם״, הֵם בְּחִינַת דָבָר הַמַּעֲמִיד כָּל הַגּוּף עִם הָרֹאשׁ הַנִּצָּב וְעוֹמֵד עֲלֵיהֶם, וְהֵם הַמּוֹלִיכִים וּמְבִיאִים אוֹתוֹ לִמְחוֹז חֶפְצוֹ.
וּכְמוֹ שֶׁהוּא בְּגַשְׁמִיּוּת הַגּוּף, כָּךְ הוּא בִּבְחִינַת רוּחָנִיּוּת הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, הָאֱמוּנָה הָאֲמִיתִּית בַּה׳ אֶחָד אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, דְּאִיהוּ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין, וְלֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵּיהּ, לְמַעְלָה עַד אֵין קֵץ וּלְמַטָּה עַד אֵין תַּכְלִית, וְכֵן לְד׳ סִטְרִין בִּבְחִינַת אֵין־סוֹף מַמָּשׁ, וְכֵן בִּבְחִינַת שָׁנָה וְנֶפֶשׁ, כַּנּוֹדָע:
הִנֵּה אֱמוּנָה זוֹ נִקְרֵאת בְּשֵׁם בְּחִינַת ״מָתְנַיִם״ דָּבָר הַמַּעֲמִיד וּמְקַיֵּים אֶת הָרֹאשׁ, הוּא הַשֵּׂכֶל הַמִּתְבּוֹנֵן וּמַעֲמִיק דַּעַת בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּבְחִינַת עוֹלָם־שָׁנָה־נֶפֶשׁ, וּבְרוֹב חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו עִמָּנוּ, לִהְיוֹת ״עַם קְרוֹבוֹ״, וּלְדָבְקָה בוֹ מַמָּשׁ, כַּנּוֹדָע מִמַּאֲמַר ״יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי עוֹלָם־הַבָּא״, שֶׁהוּא רַק זִיו וְהֶאָרָה מִבְּחִינָה הַנִּקְרֵאת ״שְׁכִינָה״ הַשּׁוֹכֵן כוּ׳, וְנִבְרָא בְּיוּ״ד אַחַת מִשְּׁמוֹ יִתְבָּרֵךְ כוּ׳, אֲבָל תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים מְקָרְבִין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם מַמָּשׁ, לְמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ כִּבְיָכוֹל, בְּחִינַת אֵין־סוֹף מַמָּשׁ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב ״הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם, וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ כוּ׳״, ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ כוּ׳״.
וְ״כַמַּיִם הַפָּנִים כוּ׳״ לְהוֹלִיד מִתְּבוּנָה זוֹ דְּחִילוּ וּרְחִימוּ שִׂכְלִיִּים אוֹ טִבְעִיִּים, לִהְיוֹת בְּחִינַת ״צָעַק לִבָּם אֶל ה׳״, אוֹ בְּחִינַת רִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת עַזָּה, בִּבְחִינַת ״רָצוֹא״, וְאַחַר כָּךְ בִּבְחִינַת ״שׁוֹב״, לִהְיוֹת פַּחַד ה׳ בְּלִבּוֹ וְלֵיבוֹשׁ מִגְּדוּלָּתוֹ כוּ׳, וְהוּא בְּחִינַת ״שְׂמֹאל דּוֹחָה״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמַתַּן־תּוֹרָה ״וַיַּרְא הָעָם וַיָּנוּעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחוֹק כוּ׳״, וְהֵן בְּחִינוֹת הַזְּרוֹעוֹת וְהַגּוּף שֶׁבַּנֶּפֶשׁ:
אַךְ מִי הוּא הַנּוֹתֵן כֹּחַ וָעוֹז לִבְחִינַת ״מָתְנַיִם״, לְהַעֲמִיד וּלְקַיֵּים הָרֹאשׁ וְהַזְּרוֹעוֹת? – הוּא עֵסֶק וְלִימּוּד הֲלָכוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת גִּילּוּי רָצוֹן הָעֶלְיוֹן, דְּאוֹרַיְיתָא – מֵחָכְמָה הִיא דְנָפְקַת, אֲבָל מְקוֹרָהּ וְשָׁרְשָׁהּ – הוּא לְמַעְלָה מַּעְלָה מִבְּחִינַת חָכְמָה, וְהוּא הַנִּקְרָא בְּשֵׁם ״רָצוֹן הָעֶלְיוֹן״ בָּרוּךְ־הוּא, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב ״כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ״ כַּעֲטָרָה שֶׁהִיא עַל הַמּוֹחִין שֶׁבָּרֹאשׁ, וְכַנּוֹדָע מִמַּה שֶּׁפֵּירְשׁוּ עַל פָּסוּק ״אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ״; וְ״כָל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם כוּ׳״.
וְזֶהוּ ״חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ״ – ״אֵין עוֹז אֶלָּא תוֹרָה״ שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת כֹּחַ וָעוֹז לִבְחִינַת מָתְנַיִם הַחֲגוּרִים וּמְלוּבָּשִׁים בָּהּ, לְחַזֵּק וּלְאַמֵּץ זְרוֹעוֹתֶיהָ, הֵן דְּחִילוּ וּרְחִימוּ שִׂכְלִיִּים אוֹ טִבְעִיִּים, כָּל חַד לְפוּם שִׁיעוּרָא דִילֵיהּ, (וְעַל הַעֲמָדַת וְקִיּוּם בְּחִינַת הָרֹאשׁ שֶׁבַּנֶּפֶשׁ, הוּא הַשֵּׂכֶל הַמִּתְבּוֹנֵן כוּ׳, אָמַר ״טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ כוּ׳״, וּמְבוֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר):
אַךְ עֵת וּזְמַן הַחִיזּוּק וְאִימּוּץ הַזְּרוֹעוֹת וְהָרֹאשׁ, הִיא שְׁעַת תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, שֶׁהִיא שְׁעַת רַחֲמִים וְעֵת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן לְמַעְלָה. וְלָזֹאת, אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ מִמְּבַקְשֵׁי ה׳, יָבִינוּ וְיַשְׂכִּילוּ יַחְדָּיו, וְלִהְיוֹת לְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֵיהֶם כָּל מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי אֲלֵיהֶם אֶשְׁתָּקַד בִּכְלָל, וּבִפְרָט מֵעִנְיַן כַּוָּונַת הַתְּפִלָּה מֵעוּמְקָא דְלִבָּא, יוֹם יוֹם יִדְרְשׁוּן ה׳ בְּכָל לִבָּם וּבְכָל נַפְשָׁם, וְנַפְשָׁם תִּשְׁתַּפֵּךְ כַּמַּיִם נוֹכַח פְּנֵי ה׳, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה בְּסִפְרֵי: ״עַד מִיצּוּי הַנֶּפֶשׁ כוּ׳״:
וְעַתָּה הַפַּעַם, הִנְּנִי יוֹסִיף שֵׁנִית יָדִי בְּתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר, וּבַקָּשָׁה כְּפוּלָה, שְׁטוּחָה וּפְרוּשָׂה לִפְנֵי כָּל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמִים הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים, לְקַיֵּים עֲלֵיהֶם.
שֶׁכָּל יְמֵי הַחוֹל לֹא יֵרְדוּ לִפְנֵי הַתֵּיבָה הַבַּעֲלֵי עֲסָקִים שֶׁאֵין לָהֶם פְּנַאי כָּל כָּךְ, רַק אוֹתָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם פְּנַאי, אוֹ הַמְלַמְּדִים, אוֹ הַסְּמוּכִים עַל שׁוּלְחַן אֲבִיהֶם, שֶׁיְּכוֹלִים לְהַאֲרִיךְ בִּתְפִלַּת הַשַּׁחַר עֵרֶךְ שָׁעָה וּמֶחֱצָה לְפָחוֹת כָּל יְמוֹת הַחוֹל – מֵהֶם יִהְיֶה הַיּוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּיבָה, עַל פִּי הַגּוֹרָל, אוֹ עַל פִּי רִיצּוּי הָרוֹב. וְהוּא יֶאֱסוֹף אֵלָיו בְּסָבִיב לוֹ כָּל הַסְּמוּכִים עַל שׁוּלְחַן אֲבִיהֶם, אוֹ מְלַמְּדִים שֶׁיּוּכְלוּ לְהַאֲרִיךְ כָּמוֹהוּ, בְּבַל יְשׁוּנֶּה נָא וְנָא:
אַךְ בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, שֶׁגַּם כָּל בַּעֲלֵי עֲסָקִים יֵשׁ לָהֶם פְּנַאי וּשְׁעַת הַכּוֹשֶׁר לְהַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתָם בְּכַוָּונַת לִבָּם וְנַפְשָׁם לַה׳, וְאַדְּרַבָּה, עֲלֵיהֶם מוּטָּל בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּ״שׁוּלְחָן עָרוּךְ אוֹרַח חַיִּים״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה: ״שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבוֹד כוּ׳ וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה׳ אֱלֹהֶיךָ״ דַּיְיקָא – כּוּלּוֹ לַה׳, וְלָזֹאת גַּם הֵם יֵרְדוּ לִפְנֵי הַתֵּיבָה בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, עַל פִּי הַגּוֹרָל אוֹ בְּרִיצּוּי הָרוֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי אֶשְׁתָּקַד:
וּכְגוֹן דָּא צָרִיךְ לְאוֹדוֹעֵי, שֶׁבְּדַעְתִּי, אִם יִרְצֶה ה׳, לִשְׁלוֹחַ לְכָל הַמִּנְיָנִים מְרַגְּלִים בַּסֵּתֶר, לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ, כָּל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פְּנַאי לְהַאֲרִיךְ וּלְעַיֵּין בִּתְפִלָּה וּמִתְעַצֵּל, יִהְיֶה נִידּוֹן בְּרִיחוּק מָקוֹם, לִהְיוֹת נִדְחֶה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם בְּבוֹאוֹ לְפֹה לִשְׁמוֹעַ ״דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים״, וּמִכְּלַל לָאו – אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן. וְלַשּׁוֹמְעִים יוּנְעַם, וְתָבֹא עֲלֵיהֶם בִּרְכַּת טוֹב, וְאֵין טוֹב אֶלָּא תוֹרָה וְכוּ׳:
תניא, ליקוטי אמרים מ״ד - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כָּל מַדְרֵגַת אַהֲבָה מִבּ׳ מַדְרֵגוֹת אֵלּוּ: ״אַהֲבָה רַבָּה״ וְ״אַהֲבַת עוֹלָם״ – נֶחְלֶקֶת לְכַמָּה בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת לְאֵין קֵץ, כָּל חַד לְפוּם שִׁיעוּרָא דִילֵיהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עַל פָּסוּק: ״נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ״ – ״דָּא קוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא, דְּאִיהוּ אִתְיְדַע וְאִתְדַּבֵּק לְכָל חַד לְפוּם מַה דִמְשַׁעֵר בְּלִבֵּיהּ וְכוּ׳״.
וְלָכֵן נִקְרָאִים דְּחִילוּ וּרְחִימוּ – ״הַנִּסְתָּרוֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ״, וְתוֹרָה וּמִצְוֹת – הֵן ״הַנִּגְלוֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ לַעֲשׂוֹת כוּ׳״. כִּי תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד לְכוּלָּנוּ, בְּקִיּוּם כָּל הַתּוֹרָה וּמִצְוֹת בִּבְחִינַת מַעֲשֶׂה, מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ שֶׁהֵם לְפִי הַדַּעַת אֶת ה׳ שֶׁבְּמוֹחַ וָלֵב, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
אַךְ אַחַת הִיא אַהֲבָה הַכְּלוּלָה מִכָּל בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת ״אַהֲבָה רַבָּה״ וְ״אַהֲבַת עוֹלָם״, וְהִיא שָׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וִירוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ.
וְהַיְינוּ, מַה שֶּׁכָּתַב הַזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה וְגוֹ׳״ – ״דְּיַרְחִים לְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא רְחִימוּתָא דְנַפְשָׁא וְרוּחָא כְּמָה דְאִתְדַּבְּקוּ אִילֵּין בְּגוּפָא וְגוּפָא רָחִים לוֹן וְכוּ׳״. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ״, כְּלוֹמַר, מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה ה׳ ״נַפְשִׁי״ וְחַיַּי הָאֲמִתִּים, לְכָךְ – ״אִוִּיתִיךָ״, פֵּירוּשׁ, שֶׁאֲנִי מִתְאַוֶּה וְתָאֵב לְךָ כְּאָדָם הַמִּתְאַוֶּה לְחַיֵּי נַפְשׁוֹ, וּכְשֶׁהוּא חַלָּשׁ וּמְעוּנֶּה – מִתְאַוֶּה וְתָאֵב שֶׁתָּשׁוּב נַפְשׁוֹ אֵלָיו, וְכֵן כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִישֹׁן – מִתְאַוֶּה וְחָפֵץ שֶׁתָּשׁוּב נַפְשׁוֹ אֵלָיו כְּשֶׁיֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, כָּךְ, אֲנִי מִתְאַוֶּה וְתָאֵב לְאוֹר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, חַיֵּי הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים, לְהַמְשִׁיכוֹ בְּקִרְבִּי עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בַּהֲקִיצִי מִשְּׁנָתִי בַּלַּיְלָה, דְּאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד.
כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר שָׁם: ״דְּבָעֵי בַּר נַשׁ מֵרְחִימוּתָא דְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לְמֵיקַם בְּכָל לֵילָא, לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּפוּלְחָנֵיהּ עַד צַפְרָא כוּ׳״.
וְאַהֲבָה רַבָּה וּגְדוֹלָה מִזּוֹ, וְהִיא מְסוּתֶּרֶת גַּם כֵּן בְּכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל בִּירוּשָּׁה מֵאֲבוֹתֵינוּ, הִיא, מַה שֶּׁכָּתוּב בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא: ״כִּבְרָא דְּאִשְׁתַּדֵּל בָּתַר אֲבוֹי וְאִימֵּיהּ, דְּרָחִים לוֹן יַתִּיר מִגַּרְמֵיהּ וְנַפְשֵׁיהּ וְרוּחֵיהּ כוּ׳״, כִּי הֲלֹא אָב אֶחָד לְכוּלָּנוּ.
וְאַף כִּי מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ אֲשֶׁר עָרַב לִבּוֹ לָגֶשֶׁת לְהַשִּׂיג אֲפִילוּ חֵלֶק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף מִמַּדְרֵגַת אַהֲבַת ״רַעְיָא מְהֵימְנָא״? מִכָּל מָקוֹם, הֲרֵי אֶפֶס קָצֵהוּ וְשֶׁמֶץ מֶנְהוּ מֵרַב טוּבוֹ וְאוֹרוֹ – מֵאִיר לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים, דְּ״אִתְפַּשְּׁטוּתֵיהּ בְּכָל דָּרָא וְדָרָא לְאַנְהָרָא לוֹן וְכוּ׳״.
רַק שֶׁהֶאָרָה זוֹ הִיא בִּבְחִינַת הֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם גָּדוֹל בְּנַפְשׁוֹת כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּלְהוֹצִיא אַהֲבָה זוֹ הַמְסוּתֶּרֶת מֵהַהֶעְלֵם וְהַהֶסְתֵּר אֶל הַגִּילּוּי, לִהְיוֹת בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ וּמוֹחוֹ – ״לֹא נִפְלֵאת וְלֹא רְחוֹקָה הִיא״, אֶלָּא ״קָרוֹב הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ״, דְּהַיְינוּ, לִהְיוֹת רָגִיל עַל לְשׁוֹנוֹ וְקוֹלוֹ – לְעוֹרֵר כַּוָּונַת לִבּוֹ וּמוֹחוֹ, לְהַעֲמִיק מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כִּי הוּא אָבִינוּ מַמָּשׁ הָאֲמִיתִּי וּמְקוֹר חַיֵּינוּ, וּלְעוֹרֵר אֵלָיו הָאַהֲבָה כְּאַהֲבַת הַבֵּן אֶל הָאָב. וּכְשֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ כֵּן תָּמִיד הֲרֵי הַהֶרְגֵּל נַעֲשֶׂה טֶבַע.
וְאַף אִם נִדְמֶה לוֹ לִכְאוֹרָה, שֶׁהוּא כֹּחַ דִּמְיוֹנִי – לֹא יָחוּשׁ, מֵאַחַר שֶׁהוּא אֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ מִצַּד עַצְמוֹ בִּבְחִינַת ״אַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת״. רַק שֶׁתּוֹעֶלֶת יְצִיאָתָהּ אֶל הַגִּילּוּי כְּדֵי לַהֲבִיאָהּ לִידֵי מַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת שֶׁלּוֹמֵד וּמְקַיֵּים עַל יְדֵי זֶה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ כְּבֵן הָעוֹבֵד אֶת אָבִיו.
וְעַל זֶה אָמְרוּ: ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה״, לִהְיוֹת גַּדְפִין לְפָרְחָא, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהַנַּחַת רוּחַ הוּא, כִּמְשַׁל שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ מִבְּנוֹ שֶׁבָּא אֵלָיו בְּצֵאתוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, אוֹ ״לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים״, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְהִנֵּה, גַּם לִבְחִינַת ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ״ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, קָרוֹב הַדָּבָר מְאֹד לְהוֹצִיאָהּ מֵהַהֶעְלֵם אֶל הַגִּילּוּי, עַל יְדֵי הַהֶרְגֵּל תָּמִיד בְּפִיו וְלִבּוֹ שָׁוִין.
אַךְ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ אֶל הַגִּילּוּי בְּלִבּוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן, יָכוֹל לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת לִשְׁמָן, עַל יְדֵי צִיּוּר עִנְיַן אַהֲבָה זוֹ בַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁבְּמוֹחוֹ, וּ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה – הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצָרְפָהּ כוּ׳״:
וְהִנֵּה, בּ׳ בְּחִינוֹת אֲהָבוֹת אֵלּוּ, אַף שֶׁהֵן יְרוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ וּכְמוֹ טֶבַע בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ, וְכֵן הַיִּרְאָה הַכְּלוּלָה בָּהֶן, שֶׁהִיא, לִירֹא מִלִּיפָּרֵד חַס וְשָׁלוֹם מִמְּקוֹר חַיֵּינוּ וְאָבִינוּ הָאֲמִיתִּי בָּרוּךְ־הוּא, אַף־עַל־פִּי־כֵן, אֵינָן נִקְרָאוֹת בְּשֵׁם ״דְּחִילוּ וּרְחִימוּ טִבְעִיִּים״, אֶלָּא כְּשֶׁהֵן בְּמוֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ לְבַד וְתַעֲלוּמוֹת לִבּוֹ, וְאָז, מְקוֹמָן בְּי׳ סְפִירוֹת דִּיצִירָה, וּלְשָׁם הֵן מַעֲלוֹת עִמָּהֶן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמָתָן וּבְסִיבָּתָן.
אֲבָל כְּשֶׁהֵן בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ – נִקְרָאִים ״רְעוּתָא דְלִבָּא״ בַּזּוֹהַר, וּמְקוֹמָן – בְּי׳ סְפִירוֹת דִּבְרִיאָה, וּלְשָׁם הֵן מַעֲלוֹת עִמָּהֶן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמָתָן. מִפְּנֵי שֶׁיְּצִיאָתָן מֵהַהֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר הַלֵּב אֶל בְּחִינַת גִּילּוּי, הִיא עַל יְדֵי הַדַּעַת וּתְקִיעַת הַמַּחֲשָׁבָה בְּחוֹזֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת עֲצוּמָה מֵעוּמְקָא דְלִבָּא, יַתִּיר וְתָדִיר, בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, אֵיךְ הוּא חַיֵּינוּ מַמָּשׁ וְאָבִינוּ הָאֲמִיתִּי בָּרוּךְ־הוּא.
וּמוּדַעַת זֹאת מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים: כִּי ״בְּעוֹלַם הַבְּרִיאָה מְקַנְּנָא תַּמָּן אִימָּא עִילָּאָה״, שֶׁהִיא הַהִתְבּוֹנְנוּת בְּאוֹר־אֵין־סוֹף חַיֵּי־הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא, וּכְמַאֲמַר אֵלִיָּהוּ: ״בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין״.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבּ׳ בְּחִינוֹת אֲהָבוֹת אֵלּוּ הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל, הֵן כְּלוּלוֹת מִן בְּחִינַת ״אַהֲבָה רַבָּה״, וּגְדוֹלָה וּמְעוּלָּה מִ״דְּחִילוּ וּרְחִימוּ שִׂכְלִיִּים״ – אֲשֶׁר הָאַהֲבָה נִקְרֵאת לְעֵיל בְּשֵׁם ״אַהֲבַת עוֹלָם״.
רַק שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן, צָרִיךְ לִטְרוֹחַ בְּשִׂכְלוֹ לְהַשִּׂיג וּלְהַגִּיעַ גַּם לִבְחִינַת ״אַהֲבַת עוֹלָם״ הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, הַבָּאָה מֵהַתְּבוּנָה וָדַעַת בִּגְדוּלַּת ה׳, כְּדֵי לְהַגְדִּיל מְדוּרַת אֵשׁ הָאַהֲבָה בְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת עַזָּה וְלַהַב הָעוֹלֶה הַשָּׁמַיְמָה, עַד שֶׁ״מַּיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת וְכוּ׳ וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ וְכוּ׳״. כִּי יֵשׁ יִתְרוֹן וּמַעֲלָה לִבְחִינַת אַהֲבָה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת עַזָּה וְכוּ׳, הַבָּאָה מֵהַתְּבוּנָה וָדַעַת בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, עַל שְׁתֵּי בְּחִינוֹת אַהֲבָה הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל – כַּאֲשֶׁר אֵינָן כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת כוּ׳, כְּיִתְרוֹן וּמַעֲלַת הַזָּהָב עַל הַכֶּסֶף וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְגַם, ״כִּי זֶה כָּל הָאָדָם״ וְתַכְלִיתוֹ, לְמַעַן דַּעַת אֶת כְּבוֹד ה׳ וִיקַר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ, אִישׁ אִישׁ כְּפִי אֲשֶׁר יוּכַל שְׂאֵת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת בֹּא: ״בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעוּן לֵיהּ וְכוּ׳״, וְכַנּוֹדָע:

