גל נעול מעין חתום
שנזגל נעול מעין חתום
ש"פ אח"ק תר"ם לפ"ק
גל נעול1 מעין חתום2 ופרש"י גל מעין וכמ"ש גולות עליות3, עוד פי' גל שער וכמו דאי' בגמ' ל' ארמי טרוקי גלי4, ובתרגום פי' ג"כ מעין אך כ' ההוא מבועא דמיא דמפקי מתחות אילני דחייא ואתפרשין לארבעת רישין נהרא5, מפרש שהו"ע מ"ש ונהר יוצא מעדן6 להשקות את הגן, ומפרש שהנהר יוצא מתחות אילנא דחייא היינו עץ החיים, והעיקר שיהי' מעין חתום והוא ע"י גל נעול וכמ"ש ברישי' גן נעול אחותי כלה (שע"י גן נעול עי"ז אחותי כלה וכמשנת"ל בד"ה גן נעול הא'7 ). ומה שא' כאן גן וכאן א' גל, הענין דהנה גל הוא מחיצה וכמ"ש הנה הגל הזה8 והנה המצבה שהוא המחיצה שהי' בין יעקב ללבן אם אני אעבור אליך9 ואם אתה תעבור אלי את המצבה הזאת לרעה, הרי שהי' מחיצה המפסקת בין יעקב ללבן, וכמו"כ למעלה הוא ההבדלה בין קדושה לסט"א. וזהו כדי שיהי' מעין חתום הוא ע"י גל נעול, א"כ פי' גל מעין וי"ל שער ג"כ, ובעבודה הם ז' מצות דרבנן תרי"ג מצות10 דאורייתא ומה שהם תר"ך מצות11 הם עם ז' מצות דרבנן שהם גדרים וסייגים לתורה, וכמו עשו סיג לדבריהם12, וכל דבריהם הוא סיג לתורה13 שלא נבוא לאיסור תורה.
שנחוביאור הענין דהנה כתי' ויבן ה' אלקים את הצלע14 ואי' בגמ' ובמד' ויבן ל' בינה ואי' בגמ' בינה יתירה ניתנה באשה15 יותר מבאיש, וצ"ל מהו הבינה יתירה שבאשה וגם צ"ל למה ניתנה בינה יתירה באשה מבאיש. והענין דהנה ג' דברים נק' אשה אשר בהם ניתנה בינה יתירה כו', דיבור נק' אשה וקול נק' איש16, דאיש ואשה הוא משל משפיע ומקבל שהקול הוא משפיע בדיבור והדיבור מקבל מהקול דענין הדיבור הוא אותיות והשמעת האותיות הוא ע"י הקול הרי הדיבור מקבל מהקול ומהבל הלב, יראה נק' אשה17 וכמ"ש אשה יראת ד' היא תתהלל18, תושבע"פ נק' אשה19 וכמ"ש לזאת יקרא אשה20 כי מאיש לוקחה זאת, זאת הוא תושבע"פ ותושב"כ נק' זה21, וז"ש וזאת התורה אשר שם משה22 הוא התושבע"פ אשר קבל משה מסיני, (וצ"ע משארז"ל יבוא זה ויקבל זאת23 ). וצ"ל תחילה מה שדיבור נק' אשה ובינה יתירה ניתנה באשה כו', דהנה אנו רואין דיש כח בדיבור דאפי' כשיושב לעצמו24 ניתוסף אצלו משא"כ במח', רק שענין הדיבור הוא לזולתו אבל לעצמו מספיק המח'. אבל מ"מ כשידבר בפ"ע איזה השכלה עי"ז יתוסף אצלו מה שבמח' אפי' אם יחשב כמה לא יתוסף אצלו כלום וגם לא הי' זה בשכלו כלל, והדיבור מוליד השכל והוא מפני דדיבור שרשו מקדמות השכל25 ר"ל קדם לשכל רק שנשפל ונעשה לבוש לשכל וידוע דהלבוש למעלה מהדבר הלובש26 כמו"כ האותיות מאחר שהם לבושי' מוכרח לומר שהם למעלה מההשכלה לכן יש בכחם להוליד שכל. וזהו שארז"ל הרבה קבלתי מרבותי ומתלמידי יותר מכולם27, ר"ל מרבותיו והוא מפני הדיבור שע"י ניתוסף דבר שלא הי' תחילה בשכלו, ולכן עיקר מצות לימוד התורה הוא בדיבור וכמ"ש ודברת בם28 והוא שע"י הדיבור מתחדש דבר חדש בתורה, וכל אחד לפי ערכו מחדש איזה דבר חדש, והוא ע"י הדיבור. ולכן אנו רואין כשאחד מתבונן בשכלו באיזה התבוננות וצריך לילד מזה איזהו מדה, מ"מ ההתפעלות אינו כ"כ, רק כשאומר אותיות התפלה בקול רם, והו"ע שמיעת הדבור ולכן ארז"ל השמע לאזנך מה שאתה מוצא מפיך29 שישמע שנטמה שאת"ה מוצא מפיך הוא ע"י הדיבור ויש בכח הדיבור שיבוא עי"ז להתפעלות הרבה יותר ממה שהי' קודם ע"י ההתבוננות בשכל, והוא מפני דז"א בעתיקא אחיד ותליא30 למעלה משכל רק שנולד משכל אבל שרשם למעלה מהשכל, לכן דוקא ע"י הדיבור שהוא ג"כ למעלה מהשכל מעורר המדות כמו שהם בעצמם, וזהו קול מעורר הכונה31 שע"י קול יכול לבוא לפנימיות נקודת הלב.
וביאור ענין נקודת הלב, הנה ברתא דמלכא32 הוא נקודת ציון וכנס"י היינו שכונס ואסיף33 בתוכו הארה מישראל דלעילא34, וזהו בכל לבבך ולא נא' בכל לבך, שיש ב' לבבות35 היינו חיצוניות הלב ופנימיות הלב, חיצוניות הלב הוא אהבה שמצד ההתבוננות ומכל דבר יכול להתבונן, דהנה כשיתבונן איך שאין לך דבר למטה שאין לו מזל36 למעלה המכה בו וא"ל גדל, דכל דבר יש לו שרש למעלה37 השופע חיות בתוכו וגבוה מעל גבוה שומר38 וגבוה מאליהם, וכמ"ש וברוח פיו כל צבאם39, ואתה מחי' את כולם40, שכל דבר יש לו שרש למעלה. וזהו דכתי' בתורה ראה נתתי לפניך41 את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע, דבכל דבר יש מות וחיים, מות הוא חומר גשם הדבר וחיים הוא החיות אלקי המחי' הגשם ההוא, ומזה מובן שהדבר בעצם הוא מות שאם נא' שהוא חיות בעצם א"צ לדבר אחר שיחי' אותו אלא מוכרח לומר שהוא מות בעצם, ולכן יעץ הכ' ובחרת בחיים42 והוא עצה כללית וכמ"ש לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך43 שהו"ע אוא"ס חיי החיים44, והחיות של כל דבר הוא חייך, הוא זהו החיות של כל דבר, וזהו רוממות אל בגרונם45 וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים46. דהנה הדיבורים והמח' והמעשים אשר לא לה' המה הוא מקליפות עמלק וכמ"ש אשר קרך בדרך שפעל קרירות בדרך ה'47, הוא שסמ"ש ושמרו דרך הוי'48 לעשות צדקה ומשפט כמו הדרך שהולך מעיר לעיר כמו"כ הוא דרך ומבוא שיומשך שם ה' למטה מטה, ועמלק פעל בישראל שיהי' קרירות בהדרך שמטיל ספיקות49 מי אומר שכ"ה עד שיבוא לדבר ולחשוב דיבורים ומח' אשר לא לה' המה עד שיפול ח"ו במעשה, והנקמה שהו"ע חרב פיפיות הוא ע"י רוממות אל בגרונם ע"י שיתבונן בגדולת ה' איך שהחיות של כל דבר הוא חיות אלקי עי"ז יהי' אהבה לאלקות וזהו וחרב פיפיות בידם וכמ"ש אשר לקחתי מיד אמורי בחרבי ובקשתי ות"א בצלותא ובבעותי50 הו"ע התבוננות התפלה וסידר שבחו של מקום דלעולם יסדר אדם שבחו של מקום תחילה ואח"כ יתפלל51 והו"ע הללו את ה' מן השמים52 הללוהו במרומים עי"ז יתגבר על הרע שבנפשו, והנה התבוננות זו דחיצוניות הלב הוא מבחי' ממכ"ע דכל השגות מלאכים ונשמות הכל מבחי' ממכ"ע דבזה יש חילוקים מדרי' דכאו"א לפי ערכו וזהו כולם פותחין את פיהם בקדושה וטהרה כו' ומעריצים ומקדישים וממליכים את שם53 כו' שהוא בחי' מל' ממכ"ע וכמו"כ גבי נשמות כתי' ברוך שם54 כבוד מל' לעולם ועד, שם הוא בחי' מל'55 שהוא ממכ"ע, אבל פנימיות הלב הוא ביטל שלמעלה מטו"ד רק להשתפך נפשה אל חיק אבי', והו"ע חלק אלוקה שבנפשו שאינו מתגלה רק ביחידה שבנפש (אפ"ל הו"ע מ"ש בע"ח שמ"א פ"א56 שיש ניצוץ קטן כו' ע"ש).
והנה הביטל דפנימיות הלב הוא מבחי' סוכ"ע, דחיצוניות הלב הוא כ"א לפ"ע שהוא בחי' ממכ"ע אבל פנימיות הלב הוא מבחי' סוכ"ע אשר שוה ומשוה קטן וגדול57 וכמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא58 הגם דשמים לרום59 מ"מ הוא בארץ כמו בשמים אדרבה כתי' והקדוש בשמים ובארץ60 כמו שהוא קדוש ומובדל מארץ כמו"כ הוא מובדל משמים, דכמו שגשמיות אינו תופס מקום כמו"כ רוחניות שסאג"כ אינו תופס מקום, וזהו אתה קודם שנבה"ע61 ואתה לאחר שנברה"ע מפני שאינו תופס מקום כלל ולכן לא שניתי62 כלל שלא יש שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה, דכללות העולמות הוא משם והארה בעלמא שאינו תופס מקום כלל, והנה אמרז"ל אין מזל לישראל63 דכתי' ואתם תהיון לי64 ממלכת קדוש לא"ס עצומ"ה וכמ"ש מי לי בשמים65 ועמך לא חפצתי בארץ, שו"א הם געה"ת וגעה"ע, לא חפצתי לא בגעה"ת ולא בגעה"ע ולא בעוה"ב כ"א בא"ס עצומ"ה וכמ"ש כלה שארי ולבבי צור לבבי66 וחלקי אלקים לעולם וזהו הביטול שלמעלה מטו"ד.
והנה אהבה זו ישנו בכאו"א מישראל אך היא מוסתרת ונעלמת דהיצה"ר והנה"ב מסתיר ומעלים מאד וטרדות האדם בשעבוד הפרנסה וכמ"ש בנפשו יבוא לחמו67, שהנפש משוקע בזה, וזהו רבות מח'68 בלב איש הם ריבוי המח' הטורדות ומבלבלות אותו, וכאשר יתבונן האדם מאחר דעצת ה' היא תקום א"כ מהו הפעולה מהמח' שלו, אך היצה"ר מסתיר ומעלים מאד, וזהו שהאהבה מוסתרת מאד, אך הנה כתי' אם יהי' נדחך69 בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך, נדחך הו"ע פזור הנפש, וזהו שא' המן ישנו עם אחד70, עם הוא ל' עוממות71 כמו גחלים שעומדים להכבות, וזהו שעם הם בבחי' שינה, וזהו מצד קליפת עמלק, ולכן הם מפוזר ומפורד בין העמים, אבל ההארה מפנימיות הלב קובץ ואוסף72
הערות
עמוד שנז
- 1. גל נעול : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר ד"ה זה שנדפס לעיל בחלק המאמרים המשך מצה זו פי"ז-פי"ט (ולא נגמר בכתיבתו). וש"נ.
- 2. גל נעול מעין חתום : שה"ש ד, יב.
- 3. גולות עליות : יהושע טו, יט.
- 4. טרוקי גלי : ברכות כח, א [ושם: טרוקו גלי — וכ"ה ברש"י כאן. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן].
- 5. ההוא מבועא. . נהרא : בתרגום: כמבוע דמין חיין דנפיק מתחות אילנא ומתפרש לארבעת רישיה [נו"א: רישי] נהרין.
- 6. ונהר יוצא מעדן : בראשית ב, י.
- 7. בד"ה גן נעול הא' : ראה לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו פי"ג.
- 8. הנה הגל הזה : ויצא לא, נא.
- 9. אם אני אעבור אליך : ויצא לא, נב [בדילוג. ושם: לא אעבור. . לא תעבור. . הגל הזה ואת המצבה].
- 10. ז'. . תרי"ג מצות : נסמן לעיל בהנחה ד"ה סמכוני באשישות הערות 83 — 80.
- 11. תר"ך מצות : ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי על יד הערה 253. מאמרי אדמו"ר הצ"צ הנחות תרט"ו ס"ע קא. המשך תער"ב ח"ב ע' תתקעה וע' תתקעז.
- 12. עשו סיג לדבריהם : ראה אבדר"נ פ"א, ה. נדה ד, ב.
- 13. סיג לתורה : אבות פ"א, מ"א.
עמוד שנח
- 14. ויבן ה' אלקים את הצלע : בראשית ב, כב.
- 15. בינה יתירה ניתנה באשה : ראה נדה מה, ב. ב"ר רפי"ח.
- 16. דיבור נק' אשה וקול נק' איש : ראה זהר שמות ג, א.
- 17. יראה נק' אשה : ראה זהר ח"ש קכב, א. פקודי רלט, ב.
- 18. אשה יראת ד' היא תתהלל : משלי לא, ל.
- 19. תושבע"פ נק אשה : ראה לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 535.
- 20. לזאת יקרא אשה : בראשית ב, כג.
- 21. זאת הוא תושבע"פ ותושב"כ נק' זה : בעה"כ לבעל סדה"ד מערכת זאת ומערכת זה מציין: מג"ע אופן כט פט (ובשניהם לא נמצא).
- 22. וזאת התורה אשר שם משה : ואתחנן ד, מד.
- 23. יבא זה ויקבל זאת : מנחות נג, ב.
- 24. דיש כח בדיבור דאפי' כשיושב לעצמו : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן ובהערה 537.
- 25. דדיבור שרשו מקדמות השכל : אגה"ק ס"ה (קז, ב). ראה גם לעיל הנחה ד"ה מצה זו ובהערה 42.
- 26. דהלבוש למעלה מהדבר הלובש : אוצ"ל: המלובש. ראה גם תו"ח וארא ח"א נח, סע"ג ואילך. וש"נ.
- 27. הרבה קבלתי. . מכולם : ראה תענית ז, א. הערה 538 לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן.
- 28. ודברת בם : ואתחנן ו, ז.
- 29. השמע לאזנך מה שאתה מוצא מפיך : ברכות יג, ב.
עמוד שנט
- 30. דז"א בעתיקא אחיד ותליא : ראה זהר אד"ז האזינו רצב, א. הערה 543 לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן.
- 31. קול מעורר הכונה : ראה טושו"ע או"ח סס"א, ס"ד. הערה 542 לעיל שם.
- 32. ברתא דמלכא : ראה לקו"ת תצא לה, ג. ת"ז סתי"ג כט, ב. וראה גם תכ"א מג, א.
- 33. וכנס"י היינו שכונס ואסיף בתוכו : ראה גם תו"א תצוה פד, ב. סה"מ תרל"ח ע' תיט. וש"נ.
- 34. מישראל דלעילא : זהר שמות ה, א. יז, סע"א. ועוד. וראה גם אוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תעו ממד"ר ופדר"א.
- 35. בכל לבבך. . שיש ב' לבבות : ואתחנן ו, ה. ראה גם לקו"ת בלק סז, ד.
- 36. שאין לך דבר. . מזל : ראה אוה"ת וארא כרך ח ע' ב'תתפג שמציין: הובא בר"ח פ"ה משער האהבה והוא במ"ר בראשי' פ"י[, ו]. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתמח. וש"נ. שם ע' תתעו ואילך. שער האמונה ע' נג.
- 37. דכל דבר יש לו שרש למעלה : ראה גם אלימה רבתי מעין ד (עין שמש), תמר א פי"ד (קו, ריש ע"ב). סה"מ תרל"ח ע' טו ואילך (פ"ח פ"ט).
- 38. וגבוה מעל גבוה שומר : קהלת ה, ז.
- 39. וברוח פיו כל צבאם : תהלים לג, ו.
- 40. ואתה מחי' את כולם : נחמי' ט, ו.
- 41. ראה נתתי לפניך : נצבים ל, טו [בדילוג תיבת: היום].
- 42. ובחרת בחיים : נצבים ל, יט.
- 43. לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך : נצבים ל, כ.
- 44. חיי החיים : יומא עא, א. ראה גם תניא פמ"ד (סג, א).
- 45. רוממות אל בגרונם : תהלים קמט, ו.
- 46. לעשות נקמה בגוים : תהלים שם, ז.
- 47. אשר קרך. . קרירות בדרך ה' : תצא כה, יח. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן ובהערה 560.
עמוד שס
- 48. ושמרו דרך הוי' : וירא יח, יט.
- 49. ועמלק. . ספיקות : ראה גם לקו"ש בשלח כרך כו ע' 88 הערה 37. פלח הרמון מג"א ע' שנה (בשם הרב מברדיטשוב).
- 50. אשר. . בחרבי ובקשתי ות"א בצלותא ובבעותי : ויחי מח, כב. וראה בת"א שם.
- 51. דלעולם יסדר. . יתפלל : ע"ז ז, סע"ב. ברכות לב, א.
- 52. הללו את ה' מן השמים : תהלים קמח, א.
- 53. כולם פותחין. . ומעריצים. . את שם : ראה ברכת יוצר.
- 54. ברוך שם : פסחים נו, א (נוסח ק"ש). ראה גם לעיל המשך זאת חנוכת המזבח פ"ד ובהערה 66.
- 55. שם הוא בחי' מל' : ראה מאו"א מערכת שם אות נג וביאיר נתיב שם. ש"א לו, ב ובהערה 40. וראה גם פרדס שעה"כ שכ"ג, פכ"א מערכת שם.
- 56. חלק אלוקה. . בע"ח שמ"א פ"א : וכ"ה לקמן הנחה ד"ה צאינה וראינה על יד הערה 92. בלקו"ת תצא לה, ד מציין: ע' ע"ח שמ"א פ"ג . ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ספכ"ו על יד הערה 867.
- 57. שוה ומשוה קטן וגדול : ע"פ חרוז בפיוט (לימים נוראים) ”האוחז ביד מדת משפט".
- 58. את השמים. . מלא : ירמי' כג, כד. ראה תניא פמ"ח. תו"ח בשלח ח"א קסו, ג. וש"נ.
- 59. דשמים לרום : משלי כה, ג.
- 60. והקדוש בשמים ובארץ : ברכת ישתבח. ראה גם לקו"ת שלח נא, ד. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ס"ע תכב. וש"נ. דברים ח"א ע' קפג. וש"נ.
- א. והוא במהדורת שקלאב תק"ס — ובדפו"א שמ"ב, פ"א.
עמוד שסא
- 61. אתה קודם שנבה"ע : ראה תפלת השחר. של"ה תולדות אדם ג, ב. מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' שלו.
- 62. לא שניתי : מלאכי ג, ו. ראה גם לעיל הנחה ד"ה ישקני מנשיקות פיהו על יד הערה 19.
- 63. אין מזל לישראל : שבת קנו, א. ראה מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שפ. וש"נ.
- 64. ואתם תהיון לי : יתרו יט, ו [ושם: תהיו].
- 65. מי לי בשמים : תהלים עג, כה. ראה גם לקמן (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה וביום הביכורים על יד הערה 92. ד"ה ויאמר משה על יד הערה 71. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי פי"ד. פכ"ב. וש"נ. תו"א נח ט, א. ספר המצות להצ"צ קלח, א . תו"ח תצוה ח"ב שנו, ב. וש"נ סה"מ תרל"ח ע' מו. וש"נ. תרס"ח ע' רנב. סה"מ מלוקט ו' ע' צט ובהערה 78.
- 66. כלה שארי ולבבי : תהלים שם, כו.
- 67. בנפשו יבוא לחמו : ע"פ פיוט (לימים נוראים) כי כשמך.
- 68. רבות מח' : משלי יט, כא.
- 69. אם יהי' נדחך : נצבים ל, ד.
- 70. ישנו עם אחד : אסתר ג, ח.
- 71. עם הוא ל' עוממות : שער היחוד והאמונה פ"ז. ראה אוה"ת שמות ע' פט. סה"מ תר"ס ע' ה.
- 72. ואוסף : ע"כ נמצא בגוכתי"ק. ראה ההמשך לעיל בהמשך מצה זו כאן.
- א. ראה גם סה"מ באתי לגני ח"ב ע' קג וע' קה. סה"מ מלוקט ו' ע' קלה. מגדל עז ע' קעג.
משנה אבות א׳:א׳ - הטקסט מספריא
משה קבל תורה מסיני. ומסרה ליהושע. ויהושע לזקנים. וזקנים לנביאים. ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלשה דברים. הוו מתונים בדין. והעמידו תלמידים הרבה. ועשו סייג לתורה:
שולחן ערוך, אורח חיים ס״א:ד׳ - הטקסט מספריא
נוֹהֲגִין לִקְרוֹת פָּסוּק רִאשׁוֹן בְּקוֹל רָם כְּדֵי לְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה.
תניא, ליקוטי אמרים מ״ד - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כָּל מַדְרֵגַת אַהֲבָה מִבּ׳ מַדְרֵגוֹת אֵלּוּ: ״אַהֲבָה רַבָּה״ וְ״אַהֲבַת עוֹלָם״ – נֶחְלֶקֶת לְכַמָּה בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת לְאֵין קֵץ, כָּל חַד לְפוּם שִׁיעוּרָא דִילֵיהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עַל פָּסוּק: ״נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ״ – ״דָּא קוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא, דְּאִיהוּ אִתְיְדַע וְאִתְדַּבֵּק לְכָל חַד לְפוּם מַה דִמְשַׁעֵר בְּלִבֵּיהּ וְכוּ׳״.
וְלָכֵן נִקְרָאִים דְּחִילוּ וּרְחִימוּ – ״הַנִּסְתָּרוֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ״, וְתוֹרָה וּמִצְוֹת – הֵן ״הַנִּגְלוֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ לַעֲשׂוֹת כוּ׳״. כִּי תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד לְכוּלָּנוּ, בְּקִיּוּם כָּל הַתּוֹרָה וּמִצְוֹת בִּבְחִינַת מַעֲשֶׂה, מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ שֶׁהֵם לְפִי הַדַּעַת אֶת ה׳ שֶׁבְּמוֹחַ וָלֵב, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
אַךְ אַחַת הִיא אַהֲבָה הַכְּלוּלָה מִכָּל בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת ״אַהֲבָה רַבָּה״ וְ״אַהֲבַת עוֹלָם״, וְהִיא שָׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וִירוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ.
וְהַיְינוּ, מַה שֶּׁכָּתַב הַזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה וְגוֹ׳״ – ״דְּיַרְחִים לְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא רְחִימוּתָא דְנַפְשָׁא וְרוּחָא כְּמָה דְאִתְדַּבְּקוּ אִילֵּין בְּגוּפָא וְגוּפָא רָחִים לוֹן וְכוּ׳״. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ״, כְּלוֹמַר, מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה ה׳ ״נַפְשִׁי״ וְחַיַּי הָאֲמִתִּים, לְכָךְ – ״אִוִּיתִיךָ״, פֵּירוּשׁ, שֶׁאֲנִי מִתְאַוֶּה וְתָאֵב לְךָ כְּאָדָם הַמִּתְאַוֶּה לְחַיֵּי נַפְשׁוֹ, וּכְשֶׁהוּא חַלָּשׁ וּמְעוּנֶּה – מִתְאַוֶּה וְתָאֵב שֶׁתָּשׁוּב נַפְשׁוֹ אֵלָיו, וְכֵן כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִישֹׁן – מִתְאַוֶּה וְחָפֵץ שֶׁתָּשׁוּב נַפְשׁוֹ אֵלָיו כְּשֶׁיֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, כָּךְ, אֲנִי מִתְאַוֶּה וְתָאֵב לְאוֹר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, חַיֵּי הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים, לְהַמְשִׁיכוֹ בְּקִרְבִּי עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בַּהֲקִיצִי מִשְּׁנָתִי בַּלַּיְלָה, דְּאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד.
כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר שָׁם: ״דְּבָעֵי בַּר נַשׁ מֵרְחִימוּתָא דְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לְמֵיקַם בְּכָל לֵילָא, לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּפוּלְחָנֵיהּ עַד צַפְרָא כוּ׳״.
וְאַהֲבָה רַבָּה וּגְדוֹלָה מִזּוֹ, וְהִיא מְסוּתֶּרֶת גַּם כֵּן בְּכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל בִּירוּשָּׁה מֵאֲבוֹתֵינוּ, הִיא, מַה שֶּׁכָּתוּב בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא: ״כִּבְרָא דְּאִשְׁתַּדֵּל בָּתַר אֲבוֹי וְאִימֵּיהּ, דְּרָחִים לוֹן יַתִּיר מִגַּרְמֵיהּ וְנַפְשֵׁיהּ וְרוּחֵיהּ כוּ׳״, כִּי הֲלֹא אָב אֶחָד לְכוּלָּנוּ.
וְאַף כִּי מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ אֲשֶׁר עָרַב לִבּוֹ לָגֶשֶׁת לְהַשִּׂיג אֲפִילוּ חֵלֶק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף מִמַּדְרֵגַת אַהֲבַת ״רַעְיָא מְהֵימְנָא״? מִכָּל מָקוֹם, הֲרֵי אֶפֶס קָצֵהוּ וְשֶׁמֶץ מֶנְהוּ מֵרַב טוּבוֹ וְאוֹרוֹ – מֵאִיר לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים, דְּ״אִתְפַּשְּׁטוּתֵיהּ בְּכָל דָּרָא וְדָרָא לְאַנְהָרָא לוֹן וְכוּ׳״.
רַק שֶׁהֶאָרָה זוֹ הִיא בִּבְחִינַת הֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם גָּדוֹל בְּנַפְשׁוֹת כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּלְהוֹצִיא אַהֲבָה זוֹ הַמְסוּתֶּרֶת מֵהַהֶעְלֵם וְהַהֶסְתֵּר אֶל הַגִּילּוּי, לִהְיוֹת בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ וּמוֹחוֹ – ״לֹא נִפְלֵאת וְלֹא רְחוֹקָה הִיא״, אֶלָּא ״קָרוֹב הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ״, דְּהַיְינוּ, לִהְיוֹת רָגִיל עַל לְשׁוֹנוֹ וְקוֹלוֹ – לְעוֹרֵר כַּוָּונַת לִבּוֹ וּמוֹחוֹ, לְהַעֲמִיק מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כִּי הוּא אָבִינוּ מַמָּשׁ הָאֲמִיתִּי וּמְקוֹר חַיֵּינוּ, וּלְעוֹרֵר אֵלָיו הָאַהֲבָה כְּאַהֲבַת הַבֵּן אֶל הָאָב. וּכְשֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ כֵּן תָּמִיד הֲרֵי הַהֶרְגֵּל נַעֲשֶׂה טֶבַע.
וְאַף אִם נִדְמֶה לוֹ לִכְאוֹרָה, שֶׁהוּא כֹּחַ דִּמְיוֹנִי – לֹא יָחוּשׁ, מֵאַחַר שֶׁהוּא אֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ מִצַּד עַצְמוֹ בִּבְחִינַת ״אַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת״. רַק שֶׁתּוֹעֶלֶת יְצִיאָתָהּ אֶל הַגִּילּוּי כְּדֵי לַהֲבִיאָהּ לִידֵי מַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת שֶׁלּוֹמֵד וּמְקַיֵּים עַל יְדֵי זֶה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ כְּבֵן הָעוֹבֵד אֶת אָבִיו.
וְעַל זֶה אָמְרוּ: ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה״, לִהְיוֹת גַּדְפִין לְפָרְחָא, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהַנַּחַת רוּחַ הוּא, כִּמְשַׁל שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ מִבְּנוֹ שֶׁבָּא אֵלָיו בְּצֵאתוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, אוֹ ״לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים״, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְהִנֵּה, גַּם לִבְחִינַת ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ״ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, קָרוֹב הַדָּבָר מְאֹד לְהוֹצִיאָהּ מֵהַהֶעְלֵם אֶל הַגִּילּוּי, עַל יְדֵי הַהֶרְגֵּל תָּמִיד בְּפִיו וְלִבּוֹ שָׁוִין.
אַךְ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ אֶל הַגִּילּוּי בְּלִבּוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן, יָכוֹל לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת לִשְׁמָן, עַל יְדֵי צִיּוּר עִנְיַן אַהֲבָה זוֹ בַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁבְּמוֹחוֹ, וּ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה – הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצָרְפָהּ כוּ׳״:
וְהִנֵּה, בּ׳ בְּחִינוֹת אֲהָבוֹת אֵלּוּ, אַף שֶׁהֵן יְרוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ וּכְמוֹ טֶבַע בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ, וְכֵן הַיִּרְאָה הַכְּלוּלָה בָּהֶן, שֶׁהִיא, לִירֹא מִלִּיפָּרֵד חַס וְשָׁלוֹם מִמְּקוֹר חַיֵּינוּ וְאָבִינוּ הָאֲמִיתִּי בָּרוּךְ־הוּא, אַף־עַל־פִּי־כֵן, אֵינָן נִקְרָאוֹת בְּשֵׁם ״דְּחִילוּ וּרְחִימוּ טִבְעִיִּים״, אֶלָּא כְּשֶׁהֵן בְּמוֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ לְבַד וְתַעֲלוּמוֹת לִבּוֹ, וְאָז, מְקוֹמָן בְּי׳ סְפִירוֹת דִּיצִירָה, וּלְשָׁם הֵן מַעֲלוֹת עִמָּהֶן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמָתָן וּבְסִיבָּתָן.
אֲבָל כְּשֶׁהֵן בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ – נִקְרָאִים ״רְעוּתָא דְלִבָּא״ בַּזּוֹהַר, וּמְקוֹמָן – בְּי׳ סְפִירוֹת דִּבְרִיאָה, וּלְשָׁם הֵן מַעֲלוֹת עִמָּהֶן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמָתָן. מִפְּנֵי שֶׁיְּצִיאָתָן מֵהַהֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר הַלֵּב אֶל בְּחִינַת גִּילּוּי, הִיא עַל יְדֵי הַדַּעַת וּתְקִיעַת הַמַּחֲשָׁבָה בְּחוֹזֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת עֲצוּמָה מֵעוּמְקָא דְלִבָּא, יַתִּיר וְתָדִיר, בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, אֵיךְ הוּא חַיֵּינוּ מַמָּשׁ וְאָבִינוּ הָאֲמִיתִּי בָּרוּךְ־הוּא.
וּמוּדַעַת זֹאת מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים: כִּי ״בְּעוֹלַם הַבְּרִיאָה מְקַנְּנָא תַּמָּן אִימָּא עִילָּאָה״, שֶׁהִיא הַהִתְבּוֹנְנוּת בְּאוֹר־אֵין־סוֹף חַיֵּי־הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא, וּכְמַאֲמַר אֵלִיָּהוּ: ״בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין״.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבּ׳ בְּחִינוֹת אֲהָבוֹת אֵלּוּ הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל, הֵן כְּלוּלוֹת מִן בְּחִינַת ״אַהֲבָה רַבָּה״, וּגְדוֹלָה וּמְעוּלָּה מִ״דְּחִילוּ וּרְחִימוּ שִׂכְלִיִּים״ – אֲשֶׁר הָאַהֲבָה נִקְרֵאת לְעֵיל בְּשֵׁם ״אַהֲבַת עוֹלָם״.
רַק שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן, צָרִיךְ לִטְרוֹחַ בְּשִׂכְלוֹ לְהַשִּׂיג וּלְהַגִּיעַ גַּם לִבְחִינַת ״אַהֲבַת עוֹלָם״ הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, הַבָּאָה מֵהַתְּבוּנָה וָדַעַת בִּגְדוּלַּת ה׳, כְּדֵי לְהַגְדִּיל מְדוּרַת אֵשׁ הָאַהֲבָה בְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת עַזָּה וְלַהַב הָעוֹלֶה הַשָּׁמַיְמָה, עַד שֶׁ״מַּיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת וְכוּ׳ וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ וְכוּ׳״. כִּי יֵשׁ יִתְרוֹן וּמַעֲלָה לִבְחִינַת אַהֲבָה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת עַזָּה וְכוּ׳, הַבָּאָה מֵהַתְּבוּנָה וָדַעַת בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, עַל שְׁתֵּי בְּחִינוֹת אַהֲבָה הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל – כַּאֲשֶׁר אֵינָן כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת כוּ׳, כְּיִתְרוֹן וּמַעֲלַת הַזָּהָב עַל הַכֶּסֶף וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְגַם, ״כִּי זֶה כָּל הָאָדָם״ וְתַכְלִיתוֹ, לְמַעַן דַּעַת אֶת כְּבוֹד ה׳ וִיקַר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ, אִישׁ אִישׁ כְּפִי אֲשֶׁר יוּכַל שְׂאֵת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת בֹּא: ״בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעוּן לֵיהּ וְכוּ׳״, וְכַנּוֹדָע:
תניא, ליקוטי אמרים מ״ח - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר יִתְבּוֹנֵן הַמַּשְׂכִּיל בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כִּי כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא – אֵין־סוֹף וְאֵין קֵץ וְתַכְלִית כְּלָל, לְאוֹר וְחַיּוּת הַמִּתְפַּשֵּׁט מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ בִּרְצוֹנוֹ הַפָּשׁוּט וּמְיוּחָד בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד. וְאִילּוּ הָיְתָה הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת מֵאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּלִי צִמְצוּמִים, רַק כְּסֵדֶר הַמַּדְרֵגוֹת מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה בְּדֶרֶךְ עִלָּה וְעָלוּל – לֹא הָיָה הָעוֹלָם הַזֶּה נִבְרָא כְּלָל כְּמוֹ שֶׁהוּא עַתָּה בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, ״מֵהָאָרֶץ לָרָקִיעַ מַהֲלַךְ תּ״ק שָׁנָה״, וְכֵן בֵּין כָּל רָקִיעַ לְרָקִיעַ, וְכֵן עוֹבִי כָּל רָקִיעַ וְרָקִיעַ.
וַאֲפִילוּ עוֹלָם הַבָּא וְגַן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן, מְדוֹר נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים וְהַנְּשָׁמוֹת עַצְמָן, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַמַּלְאָכִים – הֵן בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, כִּי יֵשׁ גְּבוּל לְהַשָּׂגָתָן בְּאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמֵּאִיר עֲלֵיהֶן בְּהִתְלַבְּשׁוּת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת כוּ׳. וְלָכֵן יֵשׁ גְּבוּל לַהֲנָאָתָן שֶׁנֶּהֱנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה וּמִתְעַנְּגִין בְּאוֹר ה׳, כִּי אֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל הֲנָאָה וְתַעֲנוּג בִּבְחִינַת אֵין־סוֹף מַמָּשׁ, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ מִמְּצִיאוּתָן וְיַחְזְרוּ לִמְקוֹרָן.
וְהִנֵּה, פְּרָטִיּוּת הַצִּמְצוּמִים, אֵיךְ וּמָה – אֵין כָּאן מְקוֹם בֵּיאוּרָם. אַךְ דֶּרֶךְ כְּלָל, הֵן הֵם בְּחִינַת הֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם הַמְשָׁכַת הָאוֹר וְהַחַיּוּת, שֶׁלֹּא יָאִיר וְיוּמְשַׁךְ לַתַּחְתּוֹנִים בִּבְחִינַת גִּילּוּי, לְהִתְלַבֵּשׁ וּלְהַשְׁפִּיעַ בָּהֶן וּלְהַחֲיוֹתָם לִהְיוֹת יֵשׁ מֵאַיִן – כִּי אִם, מְעַט מִזְּעֵר אוֹר וְחַיּוּת, בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, שֶׁהִיא הֶאָרָה מוּעֶטֶת מְאֹד וּמַמָּשׁ כְּלָא חֲשִׁיבֵי לְגַבֵּי בְּחִינַת הֶאָרָה בְּלִי גְבוּל וְתַכְלִית, וְאֵין בֵּינֵיהֶם עֵרֶךְ וְיַחַס כְּלָל, כַּנּוֹדָע פֵּירוּשׁ מִלַּת ‘עֵרֶךְ׳ בְּמִסְפָּרִים, שֶׁאֶחָד בְּמִסְפָּר, יֵשׁ לוֹ עֵרֶךְ לְגַבֵּי מִסְפָּר אֶלֶף אֲלָפִים, שֶׁהוּא חֵלֶק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף אֲלָפִים, אֲבָל לְגַבֵּי דָּבָר שֶׁהוּא בִּבְחִינַת בְּלִי גְבוּל וּמִסְפָּר כְּלָל – אֵין כְּנֶגְדּוֹ שׁוּם עֵרֶךְ בְּמִסְפָּרִים, שֶׁאֲפִילוּ אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִיבּוֹא רְבָבוֹת, אֵינָן אֲפִילוּ כְּעֵרֶךְ מִסְפָּר אֶחָד לְגַבֵּי אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבּוֹא רְבָבוֹת, אֶלָּא כְּלָא מַמָּשׁ חֲשִׁיבֵי.
וְכָכָה מַמָּשׁ הִיא בְּחִינַת הַהֶאָרָה מוּעֶטֶת זוֹ, הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים לְהַשְׁפִּיעַ בָּהֶם לְהַחֲיוֹתָם, לְגַבֵּי עֵרֶךְ אוֹר הַגָּנוּז וְנֶעְלָם, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת ״אֵין־סוֹף״, וְאֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ וּמַשְׁפִּיעַ בָּעוֹלָמוֹת בִּבְחִינַת גִּילּוּי לְהַחֲיוֹתָם, אֶלָּא מַקִּיף עֲלֵיהֶם מִלְמַעְלָה, וְנִקְרָא – ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״.
וְאֵין הַפֵּירוּשׁ סוֹבֵב וּמַקִּיף מִלְמַעְלָה בִּבְחִינַת מָקוֹם חַס וְשָׁלוֹם, כִּי לֹא שַׁיָּיךְ כְּלָל בְּחִינַת מָקוֹם בְּרוּחָנִיּוּת. אֶלָּא רוֹצֶה לוֹמַר, סוֹבֵב וּמַקִּיף מִלְמַעְלָה לְעִנְיַן בְּחִינַת גִּילּוּי הַשְׁפָּעָה, כִּי הַהַשְׁפָּעָה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת גִּילּוּי בָּעוֹלָמוֹת – נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״הַלְבָּשָׁה״, שֶׁמִּתְלַבֶּשֶׁת בָּעוֹלָמוֹת, כִּי הֵם מַלְבִּישִׁים וּמַשִּׂיגִים הַהַשְׁפָּעָה שֶׁמְּקַבְּלִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַהַשְׁפָּעָה שֶׁאֵינָהּ בִּבְחִינַת גִּילּוּי אֶלָּא בְּהֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם, וְאֵין הָעוֹלָמוֹת מַשִּׂיגִים אוֹתָהּ – אֵינָהּ נִקְרֵאת ״מִתְלַבֶּשֶׁת״ אֶלָּא מַקֶּפֶת וְסוֹבֶבֶת. הִלְכָּךְ, מֵאַחַר שֶׁהָעוֹלָמוֹת הֵם בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית – נִמְצָא שֶׁאֵין הַשְׁפָּעַת אוֹר־אֵין־סוֹף מִתְלַבֵּשׁ וּמִתְגַּלָּה בָּהֶם בִּבְחִינַת גִּילּוּי, רַק מְעַט מִזְּעֵר, הֶאָרָה מוּעֶטֶת מְצוּמְצֶמֶת מְאֹד מְאֹד, וְהִיא רַק כְּדֵי לְהַחֲיוֹתָם בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית.
אֲבָל עִיקַּר הָאוֹר בְּלִי צִמְצוּם כָּל כָּךְ נִקְרָא ״מַקִּיף״ וְ״סוֹבֵב״, מֵאַחַר שֶׁאֵין הַשְׁפָּעָתוֹ מִתְגַּלֵּית בְּתוֹכָם, מֵאַחַר שֶׁהֵם בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית.
וְהַמָּשָׁל בָּזֶה, הִנֵּה הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַגַּשְׁמִיּוּת, אַף שֶׁ״מְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״, וְהַיְינוּ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״הֲלֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם ה׳״. אַף־עַל־פִּי־כֵן, אֵין מִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכָהּ בִּבְחִינַת גִּילּוּי הַהַשְׁפָּעָה, רַק חַיּוּת מְעַט מִזְּעֵר, בְּחִינוֹת דּוֹמֵם וְצוֹמֵחַ לְבַד. וְכָל אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא נִקְרָא סוֹבֵב עָלֶיהָ, אַף שֶׁהוּא בְּתוֹכָהּ מַמָּשׁ. מֵאַחַר שֶׁאֵין הַשְׁפָּעָתוֹ מִתְגַּלֵּית בָּהּ יוֹתֵר, רַק מַשְׁפִּיעַ בָּהּ בִּבְחִינַת הֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם, וְכָל הַשְׁפָּעָה שֶׁבִּבְחִינַת הֶסְתֵּר, נִקְרָא מַקִּיף מִלְמַעְלָה, כִּי, ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ הוּא לְמַעְלָה בְּמַדְרֵגָה מֵ״עָלְמָא דְאִתְגַּלְיָא״.
וּלְקָרֵב אֶל הַשֵּׂכֶל יוֹתֵר, הוּא בְּדֶרֶךְ מָשָׁל: כְּמוֹ הָאָדָם שֶׁמְּצַיֵּיר בְּדַעְתּוֹ אֵיזֶה דָבָר שֶׁרָאָה אוֹ שֶׁרוֹאֶה, הִנֵּה אַף שֶׁכָּל גּוּף עֶצֶם הַדָּבָר הַהוּא וְגַבּוֹ וְתוֹכוֹ וְתוֹךְ תּוֹכוֹ, כּוּלּוֹ מְצוּיָּיר בְּדַעְתּוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁרָאָהוּ כוּלּוֹ אוֹ שֶׁרוֹאֵהוּ, הִנֵּה נִקְרֵאת דַּעְתּוֹ מַקֶּפֶת הַדָּבָר הַהוּא כּוּלּוֹ. וְהַדָּבָר הַהוּא מוּקָּף בְּדַעְתּוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, רַק, שֶׁאֵינוֹ מוּקָּף בְּפוֹעַל מַמָּשׁ – רַק בְּדִמְיוֹן מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם וְדַעְתּוֹ.
אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם כוּ׳״, הֲרֵי מַחֲשַׁבְתּוֹ וְדַעְתּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ כָּל הַנִּבְרָאִים, מַקֶּפֶת כָּל נִבְרָא וְנִבְרָא מֵרֹאשׁוֹ וְעַד תַּחְתִּיתוֹ, וְתוֹכוֹ וְתוֹךְ תּוֹכוֹ, הַכֹּל בְּפוֹעַל מַמָּשׁ.
לְמָשָׁל, כַּדּוּר הָאָרֶץ הַלֵּזוּ, הֲרֵי יְדִיעָתוֹ יִתְבָּרֵךְ מַקֶּפֶת כָּל עוֹבִי כַּדּוּר הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ וְתוֹךְ תּוֹכוֹ עַד תַּחְתִּיתוֹ, הַכֹּל בְּפוֹעַל מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי, יְדִיעָה זוֹ, הִיא חַיּוּת כָּל עוֹבִי כַּדּוּר הָאָרֶץ כּוּלּוֹ, וְהִתְהַוּוּתוֹ מֵאַיִן לְיֵשׁ. רַק שֶׁלֹּא הָיָה מִתְהַוֶּה כְּמוֹת שֶׁהוּא עַתָּה, בַּעַל גְּבוּל וְתַכְלִית וְחַיּוּת מוּעֶטֶת מְאֹד, כְּדֵי בְּחִינוֹת דּוֹמֵם וְצוֹמֵחַ. אִם לֹא, עַל יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים וַעֲצוּמִים, שֶׁצִּמְצְמוּ הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בְּכַדּוּר הָאָרֶץ לְהַחֲיוֹתוֹ וּלְקַיְּימוֹ בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, וּבִבְחִינוֹת דּוֹמֵם וְצוֹמֵחַ בִּלְבָד.
אַךְ יְדִיעָתוֹ יִתְבָּרֵךְ הַמְיוּחֶדֶת בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ – כִּי ״הוּא הַמַּדָּע וְהוּא הַיּוֹדֵעַ וְהוּא הַיָּדוּעַ, וּבִידִיעַת עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל יוֹדֵעַ כָּל הַנִּבְרָאִים, וְלֹא בִּידִיעָה שֶׁחוּץ מִמֶּנּוּ כִּידִיעַת הָאָדָם, כִּי כּוּלָּם נִמְצָאִים מֵאֲמִיתָּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְדָבָר זֶה אֵין בִּיכוֹלֶת הָאָדָם לְהַשִּׂיגוֹ עַל בּוּרְיוֹ וְכוּ׳״
הגהה
כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהִסְכִּימוּ ﬠִמּוֹ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפַּרְדֵּ״ס מֵהָרְמַ״ק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְכֵן הוּא לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּסוֹד הַצִּמְצוּמִים וְהִתְלַבְּשׁוּת אוֹרוֹת בַּכֵּלִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְﬠֵיל פֶּרֶק ב׳:
– הֲרֵי יְדִיעָה זוֹ, מֵאַחַר שֶׁהִיא בִּבְחִינַת אֵין־סוֹף, אֵינָהּ נִקְרֵאת בְּשֵׁם מִתְלַבֶּשֶׁת בְּכַדּוּר הָאָרֶץ שֶׁהוּא בַּעַל גְּבוּל וְתַכְלִית, אֶלָּא מַקֶּפֶת וְסוֹבֶבֶת. אַף שֶׁיְּדִיעָה זוֹ כּוֹלֶלֶת כָּל עָבְיוֹ וְתוֹכוֹ בְּפוֹעַל מַמָּשׁ, וּמְהַוָּוה אוֹתוֹ עַל יְדֵי זֶה מֵאַיִן לְיֵשׁ, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר:
מצוטט בעמוד אחד
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 1
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ כי תשא את ראש בנ"י ‹ קיד סה"מ תר"ם ח"א ע' שסא

