גן נעול
שנבגן נעול
ש"פ תו"מ תר"ם לפ"ק
גן נעול1 פי' בתרגום2 כמו שג"ע נעול לצדיקים ומי שראוי לבד כמו"כ יצ"מ הי' בזכות שהי' מרוחקים מזנות, דבנות ישראל אוגדות פתחיהם לבעליהם, ובעבודה הוא מ"ש בנוסח התפלה דשבת ויו"ט קדשנו במצותיך3 ותן חלקינו בתורתיך, משמע דכדי שיהי' ותן חלקנו בתורתך צ"ל תחילה קדשינו במצותיך, דענין ותן חלקינו בתורתך הוא כמ"ש במד' על מה דז' ימי החג4 הי' ע' פרים וע' אילים5 ובשמ"ע פר אחד איל אחד6 משל למלך שעשה משתה ז' ימים וזימן כל בני המדינה אח"כ אמר לאוהבו יצאנו ידי חובת כל בני המדינה עתה נגלגל אני ואתה במה שנמצא ליטרא בשר כו' כמו"כ בשמו"ע פר א' איל א' והוא נגד נש"י, וזהו ותן חלקינו בתורתך דבשמ"ע אז זמן קליטת טיפת החכ', דתורה היא חכמתו ורצונו ית' רק שנתלבשה בדברים גשמים ציצית בצמר גשמי תפילין בקלף גשמי וכל ההלכות נתלבשו בדברים גשמי' וכשאדם לומד תורה וחוזר שונה הרבה הרי תופס ההשכלה זהו"ע קליטת טיפת החכ'. אך צ"ל תחילה קדשינו דתחילה צ"ל אירוסין ואח"כ נשואין, וענין הקדושין הוא הזמנה שאוסרה על כל העולם7 ולמעלה הוא מ"ש ואבדיל אתכם מכל העמים להיות לי8 וכמ"ש וארשתיך לי9 דמנהגם הי' דבשעת אירוסין הי' מקדשה, ועי"ז אח"כ ותן חלקינו בתורתך זהו בתורה. וכמו"כ יובן בתפלה ג"כ דתפלה הוא ל' התקשרות וכמו הטופל כלי חרס10 והוא שיהי' לו דעת והכרה והשגה ודביקות באלקות וכמ"ש בספרי הכר את בוראך11 היינו שיהי' התקשרות הדעת שנגורצון פשוט לאלקות, וכמו כאשר יקח איש אשה12 צריך לקדשה והקדושין הוא בפרוטה או בשוה פרוטה13 ובזה אוסרה לכל העולם, והוא מפני ששיערו חכמים שבפרוטה יכולים לקנות דבר המחי' את הנפש14 כמו"כ כדי שיהי' להנשמה התקשרות לאלקות נמשך ע"ז כח מלמעלה וע"י הקדושין יהי' אח"כ הקליטה ובתורה הוא מלמעלמ"ט ובתפלה הוא מ"ש ואל אישך תשוקתך15 מלמטלמ"ע אך בשים שלום אז גמר השפע16, וזהו מ"ש והתקדשתם והייתם קדושים17 כו' להיות לי כו' כמ"ש מקודשת לי לשמי18, והו"ע משארז"ל מצות צריכות כוונה19 פי' שנדע המכוון של המצוה שהוא כדי שנהי' פרוש מתאוות רעות ומדות רעות דכשיכוון שזה אסור לעשות וזה א"צ לעשות ממילא יהי' פרוש מתאוות גשמים, וזהו"ע קדשנו במצותיך ועי"ז אח"כ ותן חלקינו בתורתך.
והנה שרש ענין הקדושין הנה קדושין הוא בטבעת20 שהוא עגול ומורה על למעלה שהוא בחי' א"ס הסוכ"ע21, דמה שנק' סוכ"ע היינו שאצי' ועשי' שוין לגבי'22, וכן בכל מדרי' ומדרי' שיש בה התחלקות סוכ"ע משווה אותם, ועי"ז גדול ה' ומהולל מאד23 ולגדולתו אין חקר דלכאו' קשי' מרישא לסופא דאם גדול כו' מהו ולגדולתו כו' ואם ולגדולתו כו' מהו גדול כו'. אך הענין הוא דבחי' גדול שייך בה' דענין גדול הוא דמן הארץ לרקיע24 מהלך ת"ק שנה עובי כל רקיע מהלך ת"ק שנה בין כל רקיע מהלך ת"ק שנה רגלי החיות כנגד כולם שוקי החיות כנגד כולם קרסולי25 החיות כנגד כולם, וזה שייך בהתפשטות אורו, אבל בעצם א"ס אינו שייך לומר גדול, דגדול אינו שייך כ"א בהאור אבל לא במקור האור, דמאחר שכל דבר אינו תופס מקום כלל מה שייך לומר גדול ממי הוא גדול, לכן לגדולתו אין חקר שנדדשוה ומשוה קטן וגדול26, וכשיתבונן בזה יהי' לו לב נשבר ונדכה27, דמאחר דשוה ומשוה קטן וגדול ממילא גם עבר עתיד והוה הם ברגע אחת28, ובזה ישקיט לבו בתאוות גשמים, דבזמן כמה שנים קודם לא עלה על דעתו לרצות תאווה זו וכמה שנים אח"כ לא יהי' הדבר ולא ירצה אותה כ"א על זמן הווה, ובזמן קטן זה אינו יכול לכוף א"ע, ויהי' בעיניו כמו שכבר עבר או כמו זמן שיהי' דמאחר דעבר עתיד והווה הם ברגע א'. וזהו אתה פוררת בעזך ים29, הנה בים יש כמה מדרי' ויש בחי' מצולת ים וכמ"ש ותשליך במצולת ים כל חטאותם30, וכדי שיפרר הים דכל זמן שיש איזה תאווה ה"ז מציאות היש וכשמפררים אותו אינו נשאר מאומה, והוא ע"י בעזך היינו תוקף עוז ההתבוננות בגדולת א"ס ועי"ז יפרר הים.
וזהו"ע גן נעול דהנה גן הוא להתענג בו וכמו"כ ג"ע הוא תענוג אלקות, וזהו גן נעול שלא יהי' לו תענוג אחר כ"א תענוג אלקי, וכמ"ש מי לי בשמים31 ועמך לא חפצתי בארץ, כל מה שעמך לא חפצתי רק א"ס עצומ"ה, ובמדרש אי' גן נעול אלו הבתולות32 דהנה אי' בכהאריז"ל בתולה מעיינה חתום בחותם הבינה33, וזהו ג"כ כנ"ל שע"י ההתבוננות כנ"ל עי"ז מעיינה חתום שיהי' רצון פשוט ותענוג אלקי לבד, וזהו השבח שכ' בתורה על רבקה והנערה יפת תואר וטובת מראה34 מאד בתולה ואיש לא ידעה שלא שלט בה הקליפה, דהנה מאד הוא בלי גבול35, ויפת תואר הוא בינה עילאה36 אי' עילאה37 ועל ל' החסידות הוא פנימיות הלב38 ורבינו ז"ל בלקו"ת מפרש שהו"ע39 רעו"ד40, ועל ל' אהבה הו"ע אהבה בתענוגים שיש אהבת עולם ואהבה רבה ואהבה בתענוגים למעלה משניהם והגם שהוא מעט ובלתי שכר42 שהרי הו"א מתענג אבל מ"מ מאחר שיש לו רעו"ד דהיינו רצון פשוט לאלקות לבד א"כ התענוג ג"כ תענוג אלקי, וע"י מה שנהיבוא לבחי' יפת תואר43 זהו כא'44 בתולה ואיש לא ידעה שלא שלט בה הקליפה וזהו שנת"ל דזכות דיצ"מ הי' מפני שהיו מרוחקים מזנות דנא"ף בגי' ס' מ' א' ל'45, וז"ש נואף אשה חסר לב46, וזהו שכ' בזהר דמפתה לאיתתא ונטלא נהורא47, אבל הם היו מרוחקים מזה ולכן יצאו ממצרים, וזהו בתולה ואיש לא ידעה, דהנה אי' בא נחש על חוה48 והטיל בה זוהמא והוא שנשתלשל מגבורות קשות דק"ך צירופים דשם אלקים49 ומ"ח צירופי' אחרונים50 הם גבורות קשות, אבל גבי שרה כתי' ולא קרב אלי'51 שלא הי' לו קורבא אלי', וכמו"כ גבי רבקה כתי' ואיש לא ידעה היינו האיש זר לא ידעה ועי"ז יבוא לבחי' יפת תואר.
ובעבודה הוא הכעס וכמ"ש טורף נפשו52 באפו53, דהכעס הוא המקור לכל מיני רע דתאוות רעות ומדות רעות, וזהו גן נעול שיהי'54 בבחי' ואיש לא ידעה עי"ז יבוא למ"ש אח"כ55 פתחי ל"י56 שקאי על בחי' אוא"ס וכמ"ש וארשתיך לי57, והייתם קדושים לי58, ויקחו לי תרומה59 כביכול אותי אתם לוקחין60, עוי"ל לי הוא ליו"ד וכמו יעקב יו"ד עקב61 שהיו"ד אפי' בבחי' עקביים ג"כ, והוא ע"י גן נעול וכ"ה בהשמטות דזהר דמתפתחין לבעליהן62, ועל פתח זה נא' ופסח ה' על הפתח63 שהו"ע דילוג המדרי' לא בדרך הדרגה מ"מ ופסח על הפתח, ולכן כתי' לא תצא איש מפתח ביתו64 עד בקר שהו"ע גן נעול. ובת"י65 פי' פתחי לי דפתחין פומא בשירין ובתושבחין66, ולפ"ז י"ל גן נעול כפי' הא' שיהי' נעול מדברים בטלים שג"ז מסתיר שנווכל דיבורו יהי' בתורה. והנה ע"י גן נעול שהו"ע פתחי לי ממשיכים בחי' כבוד חכמים ינחלו67, כמארז"ל אין כבוד אלא תורה68, דהנה כל נפש נק' כבוד69 מפני שרשו מכה"כ, והעלי' ג"כ לבחי' כבוד וכמ"ש למען יזמרך כבוד70. וי"ל דהנה ישראל הוא ר"ת יש ששים ריבוא אותיות71 לתורה72, אשר כל נשמה כללית יש לה אות73 באותיות התורה, וע"י לימוד התורה ממשיכים מאותיות התורה, וכ"ה בס' דאי' בספרים74 דהלוחות של סנפירין76 היו75 וכמ"ש וכמראה אבן ספיר דמות כסא77, והלוחות נחצבו מכסה"כ78 וע"י לימוד ממשיכים מבחי' זו, וענין כסה"כ הוא היכל קדה"ק דבריאה79 דתורה שלנו הוא תורת הבריאה80, והוא כסא לכבוד מל' דאצי'81. ועוי"ל כסא הוא בינה82 והוא כסא לכבוד (בפ"א83 כתר שהוא כבוד מל'84 דא"ס) וכמ"ש הראיני נא את כבודיך85 (שהוא כבוד ד') מל' דא"ס, והנה גבי לוחות כתי' והמכתב כו' חרות על הלוחות86 והו"ע אותיות החקיקה דמיני' ובי', דהנה הרשימה שהניח הקב"ה מא"ס שלפני הצמצום עז"נ גליף גליפו בטהירו עילאה87, ונש"י עלו במח'88 ומח' של ישראל קדמה לכל דבר שרשן ג"כ מבחי' זו, ונת"ל דבהאותיות לא שנזנגע בהם הצמצום89 אבל בהאור הי' בו שינוי ולכן ע"י עסק התורה ממשיכים בחי' זו, ותחילה צ"ל גן נעול שיהי' מרוחק מכל דבר רק רצון פשוט ותענוג אלקי לבד ואח"כ בחי' פתחי לי ממשיכים מ"ש כבוד חכמים ינחלו שהחכמים ממשיכים הכבוד וזהו ותן חלקינו בתורתך שהוא חלק שלנו, אך תחילה צ"ל גן נעול כו' ועי"ז אח"כ כבוד חכמים כו'.
הערות
עמוד שנב
- 1. גן נעול : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר ד"ה זה שנדפס לעיל בחלק המאמרים בהמשך מצה זו [ושם מתחיל: והנה בתרגום פי' גן נעול] פי"ד-פט"ז. וש"נ.
- 2. גן נעול פי' בתרגום : שה"ש ד, יב.
- 3. מ"ש. . קדשנו במצותיך : בתפלת העמידה. ראה לקו"ת שמע"צ צא, א. במדבר טז, ג. בלק סח, ב. ועוד.
- 4. במד'. . דז' ימי החג : ראה במדב"ר פכ"א, כד. תנחומא פינחס טז.
- 5. וע' אילים : כ"ה בגוכתי"ק.
- 6. פר אחד איל אחד : פינחס כט, לו.
- 7. הקדושין. . שאוסרה על כל העולם : קדושין ב, ב ובתוד"ה דאסר.
- 8. ואבדיל אתכם מכל העמים להיות לי : קדושים כ, כו [ושם מן העמים]. תניא פמ"ו (סו, א).
- 9. וארשתיך לי : הושע ב, (כא). כב. ראה שה"א ט, א ובהערה 8. תו"ח בא ח"א קי, א הערה 541.
- 10. דתפלה. . הטופל כלי חרס : כלים פ"ג, מ"ה. ראה לעיל הנחה ד"ה בן פורת יוסף הא' ובהערה 36.
- 11. וכמ"ש בספרי הכר את בוראך : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן ובהערה 423.
עמוד שנג
- 12. כאשר יקח איש אשה : תצא כד, א.
- 13. בפרוטה או בשוה פרוטה : משנה ריש קדושין.
- 14. ששיערו חכמים שבפרוטה. . המחי' את הנפש : ראה לקו"ת שמע"צ צא, א. הובא לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן על יד הערה 425.
- 15. ואל אישך תשוקתך : בראשית ג, טז.
- 16. בשים שלום אז גמר השפע : ראה פע"ח שער העמידה ש"ט, פ"כ.
- 17. והתקדשתם והייתם קדושים : שמיני יא, מד. קדושים כ, ז. לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן על יד הערה 427 הובא הכתוב: והייתם קדושים — קדושים כ, כו [בדילוג].
- 18. כמ"ש מקודשת לי לשמי : ראה גם לעיל בההמשך כאן ובהערה 428.
- 19. מצות צריכות כוונה : ערובין צה, סע"ב.
- 20. קדושין הוא בטבעת : ראה רמ"א בשו"ע אבהע"ז רסכ"ז. סל"א, ס"ב.
- 21. בטבעת שהוא עגול. . הסוכ"ע : ראה סידור ברכת נשואין קלח, ד. תורה אור ויגש מו, ד. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"ב ע' של. מאמרי אדה"א בראשית ע' ריט וע' רכט. אוה"ת תצא ע' תתרכז. ברכה ע' א'תתמה.
- 22. שאצי' ועשי' שוין לגבי' : ראה גם מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' יג. וש"נ. תו"ח שמות ח"א קלה, א. וש"נ.
- 23. גדול ה' ומהולל מאד : תהלים קמה, ג. ראה תו"א וארא נו, ב.
- 24. דמן הארץ לרקיע : ראה חגיגה יג, א.
- 25. שוקי. . קרסולי : כ"ה גם בלק"ת מסעי פח, ג. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קנב. סה"מ תרכ"ז ע' תיח. תרל"ג ח"א ע' קפח. בחגיגה שם: קרסולי. . שוקי.
עמוד שנד
- 26. דשוה ומשוה קטן וגדול : ע"פ חרוז בפיוט (לימים נוראים) ”האוחז ביד מדת משפט".
- 27. לב נשבר ונדכה : תהלים נא, יט.
- 28. עבר. . ברגע אחת : ראה שער היחוד והאמונה פ"ז. תו"ח מקץ ריט, ד הערה 62.
- 29. אתה פוררת בעזך ים : תהלים עד, יג.
- 30. ותשליך במצולת ים כל חטאותם : מיכה ז, יט [ושם: במצלות].
- 31. מי לי בשמים : תהלים עג, כה. ראה גם ספר המצות להצ"צ קלח, א. תו"ח תצוה ח"ב שנו, ב. וש"נ. סה"מ תרל"ח ע' מו. וש"נ. סה"מ מלוקט ו' ע' צט ובהערה 78.
- 32. ובמדרש אי' גן נעול אלו הבתולות : ויק"ר פל"ב, ה. במדב"ר פ"ג, ו. שהש"ר פ"ד, יב (א). אוה"ת שה"ש ע' תמג.
- 33. בתולה. . בחותם הבינה : מאו"א מערכת בתולה סמ"ד.
- 34. והנערה יפת תואר וטובת מראה : (לשון הכתוב אסתר ב, ז) ח"ש כד, טז [ושם: והנערה טובת מראה].
- 35. מאד הוא בלי גבול : ראה אגה"ק סי"ז. תו"א מקץ לט, ג. תו"ח וארא ח"א סא, ב הערה 69.
- 36. ויפת תואר הוא בינה עילאה : לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן על יד הערה 456 הובא: ויפת מראה בינה עילאה. וש"נ. וראה לקמן הערה 39.
- 37. בינה עילאה אי' עילאה : ראה ע"ח שער או"א שי"ד, פ"ח.
- 38. בינה. . פנימיות הלב : ראה לקו"ת סוכות עח, ד.
- 39. ורבינו ז"ל בלקו"ת מפרש שהו"ע רעו"ד : מטות פז, ג (על יפת מראה). וראה לעיל הערה 36.
- 40. רעו"ד : זהר וירא ק, א. 41) ואהבה בתענוגים למעלה משניהם: תו"א ויחי מז, ג.
- 42. מעט ובלתי שכר : כ"ה בגוכתי"ק.
עמוד שנה
- 43. יפת תואר : ראה לעיל הערות 39 36.
- 44. כא' : כאמרו?
- 45. דנא"ף בגי' ס' מ' א' ל' : נסמן לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 467.
- 46. נואף אשה חסר לב : משלי ו, לב.
- 47. דמפתה לאיתתא ונטלא נהורא : ראה זהר ויקהל רג, ב.
- 48. בא נחש על חוה : שבת קמו, רע"א.
- 49. דק"ך צירופים דשם אלקים : ראה לעיל הנחה ד"ה סמכוני באשישות ובהערה 73.
- 50. ומ"ח צירופי' אחרונים : ראה פע"ח שחה"מ שכ"א, פ"ה. שער הכוונות ענין הפסח דרוש א'. הובא באגרת מיום ב' ט' טבת תש"ה (אג"ק ח"ב ע' כ) ע"ש. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'סא. לעיל בהמשך מצה זו פנ"ח על יד הערה 1659. פלח הרמון שמות ס"ע שנג ואילך.
- 51. ולא קרב אלי' : וירא כ, ד [ושם: ואבימלך לא].
- 52. הכעס. . טורף נפשו : ראה לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 471.
- 53. טורף נפשו באפו : איוב יח, ד.
- 54. שיהי' : אולי כתוב: שנהי'.
- 55. למ"ש אח"כ : לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן ניתוסף: בקאפיטול שאחר זה.
- 56. פתחי ל"י : שה"ש ה, ב.
- 57. וארשתיך לי : הושע ב, כא.
- 58. והייתם קדושים לי : קדושים כ, כו [בדילוג].
- 59. ויקחו לי תרומה : תרומה כה, ב.
- 60. ויקחו לי. . אותי אתם לוקחין : ויק"ר פ"ל, יג.
- 61. יעקב יו"ד עקב : ע"ח שער סדר אצי' ש"ג, פ"ב. ראה תו"א ר"פ ויצא. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתמז. וש"נ. תו"ח שמות ח"א יח, ב. וש"נ.
- 62. בהשמטות דזהר דמתפתחין לבעליהן : ראה זח"א רסב, ב.
- 63. ופסח ה' על הפתח : בא יב, כג.
- 64. לא תצא איש מפתח ביתו : בא יב, כב [ושם: תצאו].
- 65. ובת"י : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סמכוני באשישות ובהערה 88.
- 66. דפתחין פומא בשירין ובתושבחין : בתרגום שם: פתחי פומך ובועי ושבחי.
עמוד שנו
- 67. כבוד חכמים ינחלו : משלי ג, לה.
- 68. אין כבוד אלא תורה : אבות פ"ו, ג. ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' טז.
- 69. כל נפש נק' כבוד : ראה בחיי ס"פ ח"ש (כה, ח).
- 70. למען יזמרך כבוד : תהלים ל, יג.
- 71. ישראל. . יש ששים ריבוא אותיות לתורה : ראה מגלה עמוקות אופן קפו. פני יהושע קדושין ל, א ד"ה ת"ר.
- 72. ששים ריבוא אותיות לתורה : ראה ז"ח שה"ש עד, ד. מג"ע שם. לקו"ש טו"ב כסלו תשמ"א כרך כ ע' 419 בהערה. שו"ת הצ"צ חאבהע"ז סרמ"ט (צה, א).
- 73. כל נשמה כללית. . אות : ראה גם מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' רנב. וש"נ. שה"א צז, סע"א ובהערה 13.
- 74. בס' דאי' בספרים : כ"ה בגוכתי"ק. לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן מציין לבחיי תשא לא, יח בסופו.
- 76. סנפירין : ראה גם לקו"ש עקב כרך יט ע' 106 הערה 9.
- 75. דהלוחות של סנפירין היו : ראה פדר"א פמ"ו. תנחומא תשא כט. עקב ח. ויק"ר פל"ב ב. ועוד.
- 77. וכמראה אבן ספיר דמות כסא : יחזקאל א, כו [ושם: כמראה].
- 78. והלוחות נחצבו מכסה"כ : ראה תנחומא עקב שם. בחיי שם.
- 79. כסה"כ הוא היכל קדה"ק דבריאה : ראה מאו"א מערכת כסא סכ"ב. סידור ערבית לשבת קסח, ד.
- 80. דתורה שלנו הוא תורת הבריאה : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ספכ"ג על יד הערה 706. לקו"ת סוכות פא, ד מלק"ת להאריז"ל ר"פ בראשית. אוה"ת שבועות ר"ע קצג. וראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תסו. וש"נ. אוה"ת שלח ר"ע תרלז בשם הע"ח. סה"מ תרל"ח ע' קנג. וש"נ.
- 81. כסא לכבוד מל' דאצי' : ראה מאו"א שם.
- 82. כסא הוא בינה : ראה פרדס שער כ"ג שער ערכי הכנויים פי"א מערכת כסא. הועתק — בשינוי — גם באוה"ת נצבים ע' א'ריד.
- 83. בפ"א : ראה גם לעיל הנחה ד"ה מזבח אדמה תעשה לי ובהערה 80.
- 84. מל' : אולי תיבה זו נמחקה.
- 85. כתר. . הראיני נא את כבודיך : תשא לג, יח. ראה זהר רע"מ פינחס רנה, ב. אוה"ת נצבים שם.
- 86. והמכתב כו' חרות על הלוחות : תשא לב, טז.
- 87. גליף גליפו בטהירו עילאה : ראה זהר בראשית טו, א.
- 88. ונש"י עלו במח' : ראה ב"ר פ"א, ד. לקו"ת בחוקותי מז, א. שה"ש טז, ד. יט, ב. יז, ד. יח, ב. שע"ת קטו, ב. תו"ח שמות ח"א לב, ב ובהערה 248.
עמוד שנז
- 89. ונת"ל דבהאותיות לא נגע בהם הצמצום : הנחה ד"ה אז ישיר משה ד"ה אך הנה נת"ל.
במדבר רבה כ״א:כ״ד - הטקסט מספריא
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים קט, ד): תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה, אַתְּ מוֹצֵא בֶּחָג יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין לְפָנֶיךָ שִׁבְעִים פָּרִים עַל שִׁבְעִים אֻמּוֹת, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל רִבּוֹן הָעוֹלָמִים הֲרֵי אָנוּ מַקְרִיבִין עֲלֵיהֶם שִׁבְעִים פָּרִים וְהָיוּ צְרִיכִין לֶאֱהֹב אוֹתָנוּ וְהֵם שׂוֹנְאִין אוֹתָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי. לְפִיכָךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַכְשָׁו הַקְרִיבוּ עַל עַצְמְכֶם, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם. (במדבר כט, לו): וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה שִׁבְעַת יָמִים, וְזִמֵּן כָּל בְּנֵי אָדָם שֶׁבַּמְדִינָה בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, אָמַר לְאוֹהֲבוֹ כְּבָר יָצָאנוּ יָדֵינוּ מִכָּל בְּנֵי הַמְדִינָה, נְגַלְגֵּל אֲנִי וְאַתָּה בַּמֶּה שֶׁתִּמְצָא, לִטְרָא בָּשָׂר אוֹ שֶׁל דָּג אוֹ יָרָק. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, גַּלְגְּלוּ בַּמֶּה שֶׁאַתֶּם מוֹצְאִים, בְּפַר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד.
מדרש תנחומא, פנחס ט״ז - הטקסט מספריא
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: יָסַפְתָּ לַגּוֹי ה', יָסַפְתָּ לַגּוֹי נִכְבַּדְתָּ רִחַקְתָּ כָּל קַצְוֵי אָרֶץ (ישעיה כו, טו). אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוֹסַפְתָּ שַׁלְוָה לְדוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁמָּא הִקְרִיבוּ לְפָנֶיךָ פַּר אֶחָד. לֹא דַּיָּם שֶׁלֹּא הִקְרִיבוּ, אֶלָּא אָמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ (איוב כא, יד). וְהוֹסַפְתָּ שַׁלְוָה לְדוֹר הַפְּלָגָה, שֶׁמָּא כִּבֶּדְךָ אֶחָד מֵהֶם. לֹא דַּיָּם שֶׁלֹּא כִּבְּדוּךָ, אֶלָּא אָמְרוּ, הָבָה נִבְנֶה לָנוּ עִיר (בראשית יא, ד). וְכֵן לַסְּדוֹמִיִּים וְכֵן לְפַרְעֹה, וְכֵן לְסַנְחֵרִיב, וְכֵן לִנְבוּכַדְנֶצַּר. שֶׁמָּא הִקְרִיב אֶחָד מֵהֶם אַיִל אֶחָד אוֹ פַּר אֶחָד. לֹא דַּיָּם שֶׁלֹּא הִקְרִיבוּ לְפָנֶיךָ, אֶלָּא הִכְעִיסוּךָ. וּלְמִי נָאֶה לְהוֹסִיף שַׁלְוָה וְכָבוֹד. לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: יָסַפְתָּ לַגּוֹי. וְאֵין גּוֹי אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד (דה״א יז, כא). אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָלֶיךָ לִתֵּן לָנוּ מוֹעֲדִים, וְעָלֵינוּ לִהְיוֹת מַקְרִיבִין לְפָנֶיךָ קָרְבָּנוֹת כָּרָאוּי. נִכְבַּדְתָּ, נָתַתָּ לָנוּ רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְאָנוּ מַקְרִיבִין לְפָנֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם. נָתַתָּ לָנוּ הַפֶּסַח, הִקְרַבְנוּ לְךָ. עֲצֶרֶת, הִקְרַבְנוּ לְךָ, רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הִקְרַבְנוּ לְךָ. יוֹם הַכִּפּוּרִים, הִקְרַבְנוּ לְךָ. וְכֵן בֶּחָג. אֲפִלּוּ מוֹעֵד אֶחָד לֹא בִּטַּלְנוּ הַקָּרְבָּנוֹת. אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עָלֶיךָ לְהוֹסִיף לָנוּ מוֹעֲדוֹת, וְעָלֵינוּ לְהַקְרִיב לְפָנֶיךָ קָרְבָּנוֹת וּלְכַבֵּד אוֹתְךָ. יָסַפְתָּ לַגּוֹי ה', נִכְבַּדְתָּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, חַיֵּיכֶם, אֵינִי מְחַסֵּר אֶתְכֶם יָמִים טוֹבִים, אֶלָּא מוֹסִיף לָכֶם מוֹעֲדוֹת שֶׁתִּשְׂמְחוּ בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת. בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְּפִלָּה (תהלים קט, ד). אַתְּ מוֹצֵא בֶּחָג, שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַקְרִיבִים שִׁבְעִים פָּרִים עַל שִׁבְעִים אֻמּוֹת. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי אָנוּ מַקְרִיבִים שִׁבְעִים פָּרִים לְשִׁבְעִים אֻמּוֹת, לְפִיכָךְ הָיוּ צְרִיכִין אַף הֵם לִהְיוֹת אוֹהֲבִין אוֹתָנוּ. וְלֹא דַּיָּם שֶׁאֵין אוֹהֲבִין אוֹתָנוּ, אֶלָּא שׂוֹנְאִין אוֹתָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי. לְפִיכָךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג שֶׁהֱיִיתֶם מַקְרִיבִים לְפָנַי קָרְבָּנוֹת, עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם הֱיִיתֶם מַקְרִיבִים שִׁבְעִים פָּרִים. אֲבָל עַכְשָׁו, הַקְרִיבוּ עַל עַצְמְכֶם, שֶׁבַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה' פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה שִׁבְעָה יָמִים, וְזִמֵּן כָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה. כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, אָמַר לְאוֹהֲבוֹ, כְּבָר יָצָאנוּ יְדֵי חוֹבוֹתֵינוּ מִכָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה. נְגַלְגֵּל אֲנִי וְאַתָּה בְּמַה שֶּׁתִּמְצָא, בְּלִיטְרָא שֶׁל בָּשָׂר אוֹ לִיטְרָא שֶׁל דָּג אוֹ יֶרֶק. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְיִשְׂרָאֵל, כָּל קָרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרַבְתֶּם בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַחַג, עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם הֱיִיתֶם מַקְרִיבִים. אֲבָל בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, נְגַלְגֵּל אֲנִי וְאַתֶּם בְּמַה שֶּׁאַתֶּם מוֹצְאִין, בְּפַר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד.
משנה כלים ג׳:ה׳ - הטקסט מספריא
הטופל כלי חרס הבריא. רבי מאיר ורבי שמעון מטמאים. וחכמים אומרים הטופל את הבריא טהור. ואת הרעוע טמא. וכן בחידוק הקרויה:
ויקרא רבה ל״ב:ה׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ד, יב): גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס גַּל נָעוּל אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת, גַּן נָעוּל אֵלּוּ הַבְּעוּלוֹת, מַעְיָן חָתוּם אֵלּוּ הַזְּכָרִים. תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן גַּן נָעוּל, גַּל נָעוּל, אֵלּוּ שְׁתֵּי בְּעִילוֹת כְּדַרְכָּהּ וְשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא גַּן נָעוּל, עַל יְדֵי שֶׁגָּדְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם עַצְמָן מִן הָעֶרְוָה, נִגְאֲלוּ מִמִּצְרַיִם, מִתּוֹךְ כָּךְ (שיר השירים ד, יג): שְׁלָחַיִךְ, שְׁלוּחַיִךְ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות יג, יז): וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר שָׂרָה אִמֵּנוּ יָרְדָה לְמִצְרַיִם וְגָדְרָה עַצְמָהּ מִן הָעֶרְוָה, וְנִגְדְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים בִּזְכוּתָהּ. יוֹסֵף יָרַד לְמִצְרַיִם וְגָדַר עַצְמוֹ מִן הָעֶרְוָה, וְנִגְדְּרוּ יִשְׂרָאֵל בִּזְכוּתוֹ. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כְּדַאי הָיָה גְּדוּר עֶרְוָה בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ. רַב הוּנָא אָמַר בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְאֶת לְשׁוֹנָם וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אֶחָד מֵהֶן פָּרוּץ בְּעֶרְוָה. לֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָן רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן נָחֲתִין, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן סָלְקִין, לֹא הָיוּ קוֹרִין לִיהוּדָה רוּפָּא וְלֹא לִרְאוּבֵן לוּלְיָאנִי וְלֹא לְיוֹסֵף לֵיסְטֵיס וְלֹא לְבִנְיָמִין אֲלֶכְּסַנְדְּרִי. לֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, לְהַלָּן כְּתִיב (בראשית יד, יג): וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָהָם הָעִבְרִי, וְכָאן (שמות ה, ג): וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ, וּכְתִיב (בראשית מה, יב): כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם, בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יא, ב): דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהָיָה הַדָּבָר מוּפְקָד אֶצְלָן כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא הִלְשִׁין אֶחָד עַל חֲבֵירוֹ. וְלֹא נִמְצָא אֶחָד מֵהֶם פָּרוּץ בְּעֶרְוָה, תֵּדַע לְךָ שֶׁהָיָה כֵּן אַחַת הָיְתָה וּפִרְסְמָהּ הַכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד, יא): וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן, שְׁלֹמִית, דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי דַּהֲוַת פַּטָּטָא בִּשְׁלָמָא, שְׁלָם לָךְ שְׁלָם לְכוֹן. בַּת דִּבְרִי, אָמַר רַבִּי יִצְחָק שֶׁהֵבִיאָה דֶּבֶר עַל בְּנָהּ. לְמַטֵּה דָן, גְּנַאי לְאִמּוֹ, גְּנַאי לוֹ, גְּנַאי לְמִשְׁפַּחְתּוֹ, גְּנַאי לְשִׁבְטוֹ שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ.
ויקרא רבה ל׳:י״ג - הטקסט מספריא
רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי פָּתַח (משלי ד, י): שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי, הַרְבֵּה קִיחוֹת צִוִּיתִי אֶתְכֶם בִּשְׁבִיל לְזַכּוֹתְכֶם, אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם (במדבר יט, ב): וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה, שֶׁמָּא בִּשְׁבִילִי, אֶלָּא בִּשְׁבִילְכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, דִּכְתִיב (במדבר יט, יט): וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא. אָמַרְתִּי לָכֶם (שמות כה, ב): וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, בִּשְׁבִיל שֶׁאָדוּר בֵּינֵיכֶם. (שמות כה, ה): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, כִּבְיָכוֹל אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְחוּ אוֹתִי וְאָדוּר בֵּינֵיכֶם, וְיִקְחוּ תְרוּמָה אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא וְיִקְחוּ לִי, אוֹתִי אַתֶּם לוֹקְחִים. אָמַרְתִּי לָכֶם (ויקרא כד, ב): וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ, וְכִי אוֹרָה שֶׁלָּכֶם אֲנִי צָרִיךְ, וְהָא כְתִיב (דניאל ב, כב): וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא, אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְזַכּוֹתְכֶם וּלְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם שֶׁמְּשׁוּלָה כַּנֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן, וְעַכְשָׁיו שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, כְּדֵי לְזַכּוֹתְכֶם כְּדֵי שֶׁאוֹרִיד לָכֶם מָטָר, לְכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.
משנה אבות ו׳ - הטקסט מספריא
שנו החכמים בלשון המשנה. ברוך שבחר בהם ובמשנתם. רבי מאיר אומר. כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו. נקרא ריע. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. משמח את המקום. משמח את הבריות ומלבשתו ענוה ויראה. ומכשרתו להיות צדיק. וחסיד. וישר. ונאמן. ומרחקתו מן החטא. ומקרבתו לידי זכות. ונהנין ממנה עצה. ותושיה. בינה. וגבורה. שנאמר לי עצה ותושיה. אני בינה. לי גבורה. ונותנת לו מלכות. וממשלה. וחקור דין. ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו. ומגדלתו. ומרוממתו. על כל המעשים:
אמר רבי יהושע בן לוי. בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב. ומכרזת ואומרת. אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף. שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ואומר. והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא. חרות על הלוחות. אל תקרא חרות אלא חירות. שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתורה תדיר. הרי זה מתעלה. שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות:
הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד. או דבור אחד. אפילו אות אחת. צריך לנהוג בו כבוד. שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד. וקראו רבו אלופו ומיודעו. שנאמר ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו. הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת. על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד. ואין כבוד אלא תורה. שנאמר כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב. ואין טוב אלא תורה. שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
כך היא דרכה של תורה. פת במלח תאכל. ומים במשורה תשתה. ועל הארץ תישן. וחיי צער תחיה. ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן. אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. אל תבקש גדולה לעצמך. ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך (עשה). ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם. וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:
גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות שהמלכות נקנית בשלשים מעלות. והכהונה בעשרים וארבע. והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים. בתלמוד. בשמיעת האוזן. בעריכת שפתים. בבינת הלב. בשכלות הלב. באימה. ביראה. בענוה. בשמחה. בשמוש חכמים. בדקדוק חברים. ובפלפול התלמידים. בישוב. במקרא. במשנה. במיעוט שינה. במיעוט שיחה. במיעוט תענוג. במיעוט שחוק. במיעוט דרך ארץ. בארך אפים. בלב טוב. באמונת חכמים. ובקבלת היסורין:
המכיר את מקומו. והשמח בחלקו. והעושה סייג לדבריו. ואינו מחזיק טובה לעצמו. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. אוהב את הצדקות. אוהב את התוכחות. אוהב את המישרים. מתרחק מן הכבוד. ולא מגיס לבו בתלמודו. ואינו שמח בהוראה. נושא בעול עם חבירו. מכריעו לכף זכות. מעמידו על האמת. מעמידו על השלום מתישב לבו בתלמודו. שואל ומשיב. שומע ומוסיף הלומד על מנת ללמד. והלומד על מנת לעשות. המחכים את רבו. והמכוין את שמועתו. והאומר דבר בשם אומרו. הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:
גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא. שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ואומר רפאות תהי לשרך. ושקוי לעצמותיך. ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה. ותומכיה מאושר. ואומר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. ואומר תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך. ואומר אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד ואומר כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך:
רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי. הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים. נאה לצדיקים ונאה לעולם. שנאמר עטרת תפארת שיבה. בדרך צדקה תמצא. ואומר עטרת חכמים עשרם. ואומר עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. ואומר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה. ואומר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו שבעמדות שמנו חכמים לצדיקים. כולם נתקיימו ברבי ובניו:
אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך. ופגע בי אדם אחד. ונתן לי שלום. והחזרתי לו שלום. אמר לי רבי מאיזה מקום אתה. אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי. רבי. רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות. אמרתי לו. בני. אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם. איני דר אלא במקום תורה. לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם. לא כסף. ולא זהב. ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד. שנאמר בהתהלכך תנחה אותך. בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. בהתהלכך תנחה אותך. בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך. בקבר. והקיצות היא תשיחך. לעולם הבא. וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ואומר. לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות:
חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו. ואלו הן תורה קנין אחד. שמים וארץ קנין אחד. אברהם קנין אחד. ישראל קנין אחד. בית המקדש קנין אחד. תורה קנין אחד מנין. דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. שמים וארץ קנין אחד מנין. שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי. והארץ הדום רגלי. איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי. ואומר. מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. מלאה הארץ קנינך. אברהם קנין אחד מנין דכתיב ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ישראל קנין אחד מנין. דכתיב עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. ואומר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. בית המקדש קנין אחד מנין. שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך. ואומר. ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו:
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו. לא ברא אלא לכבודו. שנאמר. כל הנקרא בשמי ולכבודי. בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ואומר. ה' ימלוך לעולם ועד.
אמר רבי חנניא בן עקשיא רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:
מדרש תנחומא, כי תשא כ״ט - הטקסט מספריא
פְּסָל לְךָ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר (משלי י, כב). זוֹ בִּרְכַּת אֱלִישָׁע בַּמַּיִם, שֶׁאָמַר: כֹּה אָמַר ה' לֹא תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא תִרְאוּ גֶשֶׁם וְהַנַּחַל הַהוּא יִמָּלֵא מָיִם (מלכים ב ג, יז). מַה כְּתִיב שָׁם, וַיְהִי בַבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה (מלכים ב ג, כ). מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר בַּבֹּקֶר, אוֹמֵר כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: שֶׁטֶף שֶׁל גְּשָׁמִים יָרַד בַּדָּרוֹם בַּבֹּקֶר, וּבָאוּ לָהֶם הַמַּיִם כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה. הֱוֵי בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר. וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ (משלי י, כב), שֶׁלֹּא רָאוּ לֹא רוּחַ וְלֹא גֶּשֶׁם וְנִתְמַלֵּא הַנַּחַל מַיִם.
דָּבָר אַחֵר, בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר, זוֹ בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ בְּבֵית הַצָּרְפִית, שֶׁנֶּאֱמַר: כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר (מלכים א יז, טז). כַּמָּה כַּדִּין הָיוּ שָׁם מַסְפִּיקִין. וְכַמָּה טְחוּנִין קֶמַח הָיוּ, וְכַד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה. הֱוֵי, בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר, וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ. שֶׁמִּתּוֹךְ בֵּיתָהּ הָיְתָה בִּרְכָתָהּ.
דָּבָר אַחֵר, בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר, זוֹ בִּרְכַּת מֹשֶׁה, שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת, וְהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחְצָב שֶׁל סַנְפִּירִינוֹן בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ וּפָסַל מִמֶּנּוּ, וְאָמַר פְּסָל לְךָ, הַפְּסֹלֶת שֶׁלְּךָ, וּמִשָּׁם נַעֲשָׂה מֶלֶךְ. מִכָּאן אַתְּ לָמֵד, שֶׁכָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, פַּרְנָסָתוֹ מִן הַתּוֹרָה וּמִתְעַשֵּׁר וּמַצְלִיחַ. שֶׁכֵּן אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ: כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ (יהושע א, ח). וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ, שֶׁלֹּא נִצְטַעֵר לֵילֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר, אֶלָּא מִתּוֹךְ אָהֳלוֹ זִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
בראשית רבה א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, ב): זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו'. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, יז): יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וגו'. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ב): בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו', אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו', קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'.
מצוטט ב־4 עמודים
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 4
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ מגילה נקראת ‹ קלו סה"מ תר"ם ח"א ע' שנה
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ להבין וכו' בענין הציץ ‹ קסו סה"מ תר"ם ח"א ע' שנה
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ ועוי"ל ענין ק"נ דאצי' ‹ קצט סה"מ תר"ם ח"א ע' שנה
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ והנה תורה ‹ רמט סה"מ תר"ם ח"א ע' שנה