וכמו כו' במצות עירובין

רכטוכמו כו' במצות עירובין

פ' חוקת

(מט) וכמו שהוא בנט"י עד"ז יובן במצות¹⁴⁸⁶ עירובין¹⁴⁸⁷ שנתקנה ג"כ עד"ז, בהיות ידוע ההפרש בין רה"י לרה"ר, שרה"ר הוא בחי' טורא דפרודא¹⁴⁸⁸, ולכן שם הוא שליטת החיצוני' ג"כ, באשר גם הם שם, כי¹⁴⁸⁹ איננו רשות של היחיד שנא' עליו דוקא שזהו רשותו כו' שיוכל לעכב, ולכן ברה"י שמוקף מחיצות שנפסק פסק הלכה שרה"י עולה עד לרקיע¹⁴⁹⁰ בחי' בריח התיכון המבריח¹⁴⁹¹ מן הקצה אל הקצה, הכוונה שגם למעלה מן המחיצות א"א להם לשלוט שם, משא"כ ברה"ר כו', וכשנמצאים כמה רה"י סמוכים זל"ז, נמצא שיש קצת פירוד ביניהם דעם שכולם הם רה"י עכ"ז ימצא הפירוד ביניהם מפני הבדל רשויות ב' בנ"א, לכן תקנו חכמים רללהניח פת לערב החצירות ולחברם יחד בכדי שלא ימצא שום פירוד ביניהם כלל ואז לא יקרב זר עליהם לקבל יניקה, וה"ז כמו מל"ת שדוחים יניקת החיצוני', ועכ"ז הוא בדרך קום ועשה היינו הנחת הפת לעירוב כו', וזהו בינה יתירה ניתנה באשה כו' אשר עי"ז עריבים דברי דודיך¹⁴⁹² יותר מיינה ש"ת כו' כמשנת"ל.

וביאור הדברים, כי הנה ב' רשויות דרה"י כשאין עירוב ביניהם היינו שאין ביניהם התכללות זהו ע"ד כמו ב' מדות כשאין ביניהם התכללות כו', והענין הוא דעם היות ששניהם הם רה"י, מ"מ מלבד שכללות ענין הגדר הוא ענין בחי' הגבורה, ובגמ' לענין מחיצה מאי מחיצה פלגותא¹⁴⁹³ שזהו מצד הגבורות לחלק בין השותפין, וע' במ"א בענין מה שלא נא' כי טוב בשני¹⁴⁹⁴ שבו נחלקו המים על¹⁴⁹⁵ רקיע המבדיל כו', ונת' שם מה שזה הי' בשני לפי שהוא בחי' הגבורה כו', והגם כי לענין חילוק השותפין ושני רה"י שסמוכים זל"ז כו' י"ל שזהו ענין בחי' גבורה שבחסד, או כמו ע"ד כלי החסד שמגביל בחי' אור החסדים כו', עכ"ז איך שיהי' הם מבחי' הגבורה שהכלים שרשן מהגבורה¹⁴⁹⁶ כנודע, ומלבד כ"ז הנה עצם חילוק הרשויות דשני רה"י שהם הבדל ב' <72>

בנ"א ה"ז ג"כ מצד הגבורה כו', שה"ז היפך השותפין שהם מעורבין יחד בלתי מניעת הבדל ענין מה שהם ב' בנ"א, והמחיצה המחלקת להיות שני רשויות בנ"א, פועל שהם נחלקי' לשנים שיש בכאו"א כח הגדר והמחיצה שביניהם, וגם מלבד פעולת המחיצה הנה מצינו בדרז"ל בספ"ד דסנהדרין שממה"מ טבע כל אדם¹⁴⁹⁷ בחותמו של אדה"ר ואין אחד מהם דומה לחבירו כו' שחילוק צורה זו זהו בבחי' ציור החומר, שזהו בחי' הגבורה שכל התחלקות זהו מצד הגבורה (רק שענין הציור הוא בחי' התכללות ג' בחי' שז"ע בחי' יופי¹⁴⁹⁸ כו', כמ"ש במ"א), וע' בהרמב"ם ובספרי המחקר בענין חילוקי הדיעות והטבעי' שיש בבנ"א¹⁴⁹⁹ כו', שכ"ז מצד כח הגבורה, ולכן בענין רשות היחיד שהוא ז"א כמ"ש במאו"א¹⁴⁹⁹ אות רי"ש סעי' ך"ב, ובז"א רובו חסדים¹⁵⁰⁰, ובפרד"ס¹⁵⁰¹ בערך רשות¹⁵⁰² כ' רה"י המל' בהיותה מתייחדת לבעלה נק' רה"י רשות ליחידו ש"ע, עכ"ז אינו דומה רה"י אחד לחבירו לפי שבזה מתגבר בחי' א' נגד רשות חבירו, וגם כי עצם חילוק רלארשותו הוא שלאחר אין חלק בה ה"ז בחי' גבורה כו', ובשני הוא ענין בחי' ההתחלקות באו"א כו'.

קיצור. עירובין לערב שני רשויות בנ"א, כי שני רה"י הגם ששניהם הם רה"י עכ"ז אינו דומה אחד לחבירו כו'.

(נו"ן) ולהבין שרש ענין העירוב נקדים¹⁵⁰³ תחלה מ"ש בע"ח ששם אל הוא בחסד ושם אלקי'¹⁵⁰⁴ בגבורה וש' הוי' בתפארת¹⁵⁰⁵, ולכאו' הלא נודע שש' הוי' הוא ראשון וגדול מכל השמות וכנ"ל שהוא שם העצם כו', ולמה ת"ת שהוא שלישי בסדר המדות שסדרן חג"ת יקרא בשם עליון יותר גם מספירת החסד שהוא ראשון, וכמ"ש בזהר ע"פ יומם יצוה¹⁵⁰⁶ בענין יומא דאזיל עם כולהו יומין כו' שזהו מעלת החסד כו' ועכ"ז בשמות שם אל בחסד וש' הוי' בת"ת, ותירץ ע"ז המגיד זצוק"ל¹⁵⁰⁷ שבהיות ידוע שההפרש בין תהו לתיקון שבתהו לא הי' בבחי' ההתכללות המדות זה עם זה כ"א היו כל אחת בפ"ע, אבל ענין עולם התיקון הוא שנעשה התכללות¹⁵⁰⁸ המדות זע"ז, שזה צריך לזה וזה צריך לזה שלכן החסד כלול מהגבורה, והגבורה כלול מהחסד, וע"י מה נעשה בחי' ההתכללות זו, שהרי בעצם הם ב' הפכי' חו"ג, שנת' לעיל שעצם מדה"ח¹⁵⁰⁹ אין בו שום גבורה כלל, שלכן אמר אברהם לו ישמעאל יחי' לפניך כו', ואיך יסבול החסד את בחי' הגבורה להתכלל עמה, אך הענין הוא שזהו מפני בחי' גילוי אוא"ס ב"ה שלמעלה משניהם עי"ז מתבטלים המדות עד שיוכל להיות התכללות היינו שכאו"א יסבול היפוכו כו', וכענין דכתי' המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו¹⁵¹⁰, שהגם שמיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש¹⁵¹¹ עכ"ז יעשו שלום ביניהם להתחבר יחד מפני כי המשל רלבופחד של ממה"מ הקב"ה עליהם וכמו שני שרים גדולים ונכבדים עם היות שהם שונאי' <73>

זל"ז בתכלית עכ"ז בעמדם לפני המלך הנה מפני אימת פחד המלך יהיו יחד ויעבדו עבודתם¹⁵¹² יחד כאלו מעולם לא הי' ביניהם שום פירוד כלל וכלל כו', ועד"ז יובן בענין עושה שלום במרומיו שהם מיכאל וגבריאל ושרשן הוא בחי' חו"ג¹⁵¹³ כנודע שעם היות אש ומים הם ב' הפכים ממש, וטבע המים לכבות האש כו' עכ"ז זהו בהיותם בחי' מדות אבל כשמאיר ומתגלה עליהם הארת אוא"ס דלאו מכל אינון מדות איהו כלל מתבטלי' מהותם וטבען לגמרי להתחבר יחד וכנ"ל במשל כו'. ולפ"ז מובן בענין השמות דשם אל וש' אלקי' שזה בחסד וזה בגבורה דעם היות שבמדות עליונות דאצי' איהו וגרמוהי חד בהון כו', עכ"ז ענין היותם נק' בשם כאו"א בפ"ע זה חסד וזה גבורה מורה על בחי' התחלקות זמ"ז, שחסד אינו גבורה וגבורה איננה חסד כו', ואשר ע"כ גם השמות אלקי' מחולקי' הן ששם אל הוא בחסד ע"ש הכתוב חסד אל כל היום¹⁵¹⁴, וש' אלקי' בגבורה ששם אלקים הוא לשון דיין¹⁵¹⁵ וכח ויכולת¹⁵¹⁶, ע"ש הכתוב עד האלקים יבא דבר שניהם¹⁵¹⁷, יש לאל ידי¹⁵¹⁸, אילי הארץ לקח¹⁵¹⁹, והיינו שכשם שהם חלוקי' בקריאת השם זה חסד וזה גבורה כך חלוקים הם בשמות אלקי ג"כ זה אל וזה אלקי כו', אמנם כשמאיר ומתגלה בהם גילוי אלקות יתר מכפי מדתן אזי הם מתכללי' חו"ג כא' וכאלו לא הי' ביניהם שום פירוד מעולם כלל כו', וע"ד שנת"ל במשל שני שרים בעמדם לפני המלך כו', ועד"ז המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו חו"ג שרש מיכאל וגבריאל דבי"ע כו'¹⁵²⁰.

(נא) ועפ"ז ¹⁵²¹ יובן ענין יחוד אלקי דק"ש באמרינו ה' אחד, שלכאו' צ"ל מהו ענין הכפל שאומרים ה' אלקינו ואח"כ אחד הלא יחודינו בו ית' די באמרינו ה' אלקינו פי' אלקי' שלנו שאנו מיוחדי' בו ומהו עוד ענין ה' אחד, וגם למה נא' ה' אחד ולא נא' יחיד¹⁵²² שמורה יותר על אחדותו ית' כו', אך הענין הוא דהנה לא די במה שנאמר ה' אלקינו שנושא דבר זה יוכל להתפרש שה' אלקינו רלגשאנו מיוחדי' בו כנ"ל, אמנם יש דבר בעולם שהוא נפרד באמת ולא לבד מה שנראה לעין כ"א היותו נפרד באמת, והיינו שכאשר מוציאים דבר אחד מכלל כל הדברים ממוצא דבר נשמע בשארי הפרטי' שהם אינם כדבר הפרט הזה כו', וא"כ כשנאמר ה' אלקינו לבד נשמע שאנחנו מיוחדי' אמנם שארי הדברים שבעולם אינם מיוחדי' כו', ובאמת אין שום מציאות אמיתי זולתו כלל, וכמ"ש הרמב"ם בה' יסוה"ת פ"א, וכמשנת"ל¹⁵²³, לזה א"א ה' אחד שאין אלקה זולתו פי' וענין אלקה שולל כל מציאות זולתו כמובן מדברי הרמב"ם הנ"ל כו', ובזה יובן מ"ש אחד ולא נא' יחיד, דהן אמת שיחיד מורה על בחי' האחדות יותר מתי' אחד שהרי באחד יש גם אחד המנוי¹⁵²⁴ כו' כמ"ש מזה במ"א באריכות, אלא <74>

שהאותיות שבתיבת אחד החי"ת מורה על ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם מרומזי' באות ד', והאלף הוא בחי' אוא"ס¹⁵²⁵ אלופו ש"ע, והיינו שעם היות שנתהוו ז"ר וארץ וד"ר העולם לא תעלה על דעתך שהם נפרדי' מאתו ית' המהוה אותם מאין ליש, כ"א שבטלי' בתכלית ומיוחדי' בו ית' בתכלית היחוד כו', וכמו שנת' במ"א בד"ה מי כמוכה, ונת' לעיל ג"כ בקצרה, וזהו מרומז דוקא בתי' אחד ולא בתיבת יחיד ולכן אנו אומרים אחד ולא יחיד כו' לפי שאחד זה אין שני לו¹⁵²⁶ כלל וכלל, ולא שום דבר נוסף על עצמותו כו', וכמ"ש הרמב"ם שהוא היודע¹⁵²⁷ כו' ודבר זה א"א להשיג כו', אמנם הנה יחוד זה זהו ע"י התבוננות איך שלך ה' הגדולה והגבורה כו' שרש ז"ר וארץ הם בטלי' בתכלית היחוד באמת לאמיתו שזהו בהגלות נגלות עליהם בחי' אוא"ס שלאו מכל אלין מדות כלל שלמעלה ממהות מדות לכן אז עם היות שהם שמות מחולקי' חו"ג וש' אלקי שבהם מחולקי' ג"כ כנ"ל, עכ"ז בטלים בתכלית לגבי אוא"ס שלמעלה ממהות מדות כו', ובחי' יחוד זה אינו בתמידות דעם היות שאיהו וגרמוהי חד בהון עכ"ז איננו בגילוי רב כ"כ, כ"א שע"י בחי' הת"ת שהוא קו האמצעי¹⁵²⁸ מתייחדין המדות חו"ג להיות לאחדי' כמ"ש בזהר תרומה דקע"ה בענין הבריח התיכון¹⁵²⁹ ע"ש, ולכן השם שבמדת התפארת היא ש' הוי' שם העצם כנ"ל ולהיות כן הגם שהוא שלישי בסדר ספירת המדות חג"ת, עכ"ז יש בת"ת יתרון להיותו בריח התיכון שע"י מתחברים חו"ג ע"י שמאיר דרך בו אוא"ס דלאו מכל אינון מדות איהו כלל, ולפ"ז יובן ג"כ ענין עירוב רשויות דרה"י מאחר שהם כחות מובדלי' ומפורדי' זמ"ז שעם היות שהם שניהם רה"י מ"מ ה"ה של שני בנ"א שנמצא קצת פירוד ביניהם, הנה העירוב מייחדם להיות לאחדי' מורה על בחי' הגילוי שנמשך ע"י העירוב שעי"ז מתייחדין ב' אנשים נבדלי' זמ"ז.

רלדועפ"ז יובן מ"ש בת"ז ריש תיקון ך"ד שהעירוב¹⁵³⁰ הוא עמודא דאמצעיתא ובי' מטלטלין מבית לבית, דאינון שכינתא עילאה ושכינתא תתאה¹⁵³¹, וכן פי' בפרד"ס ערך עירוב¹⁵³² כו', ונמצא מובן מעלת ז' מצות דרבנן שיש כח בידם לתקן ע"ד¹⁵³³ בחי' יחוד אלקי הנעשה בספירות חו"ג דאצי' ע"י הת"ת, שיהי' דוגמתם בעוה"ז השפל והגשמי יחוד ב' רשויות עד שיהיו שוים ממש שהרי עי"ז מטלטלי' מבית לבית ואין זה בכלל שביתת השבת הנא' בתורה שהרי זה מותר לפי שעירבו יחד כו', וא"כ מובן דבינה יתירה ניתנה באשה, ולכן עריבים עלי דברי דודיך כו'.

קיצור, נו"ן, נ"א. ענין העירוב יובן בהקדם מה שש' הוי' בת"ת הגם שהוא שלישי למדות חג"ת, שחו"ג עם היות דאיהו וגרמוהי חד מ"מ הם מחולקי' זמ"ז וע"י הת"ת מתכללין שבו מאיר אוא"ס דלאו מכל אלין מדות איהו כלל, ועד"ז הו"ע העירוב לחבר ב' רשויות בנ"א מחולקים, וזהו בינה יתירה כו' לכן עריבין כו'.

<75>