ועפי"ז כו' ויפוזו זרועי ידיו
רכגועפי"ז כו' ויפוזו זרועי ידיו
בס"ד פ' קרח
(מו) ועפ"ז 1400 יובן מארז"ל פ"ז דסוטה דל"ה1401 ע"ב ע"פ ויפוזו זרועי ידיו1402 שיצא ש"ז מבין צפורני ידיו, וכ"ה ברבות ויחי ס"פ צ"ח נתפזר1403 זרעו ויצא לו דרך צפורניו, וע' בת"ז תיקון ס"ט דק"ח1404 מאי ויפוזו דאתדריקת1405 יו"ד בין עשר אצבען ואתפליגת ליו"ד ניצוצין דאתדריקת1406 מקשת דאיהו ברית ובאן אתר אתדריקו1407 בעהמ"ל1408 כו' ולא אזדריקו בההיא זונה1409 כו', ובכס"מ שם שהטיפה שהיא יו"ד שדרכה לצאת מפי היסוד עתה יצאה מהאצבעות כי1411 נתחלקה לעשר1410, ולאו בעבירה1412 פי' עם הזונה מפי היסוד, אבל קצת פגם הי'1413 כו' עכ"ל. והנראה לומר בזה שהטיפין הנ"ל לא היו טיפות זרעיות ממש שיצאו מהצפרנים כו', אלא כי הטפה היא בבחי' אור מים1414 רקיע כמ"ש במ"א1415, ובשורשה היא בחי' אור, וכשיוצאת מפי היסוד נעשה מים שנתגשמה מבחי' אור לבחי' מים, ויוסף לא הניח שתצא מפי היסוד וחזרה לשרשה לבחי' אור, וזהו שיצאת מבין צפורני ידיו היינו שיצא משם בחי' אור וכח ליניקת החיצוני' וע"ד שכינו בגמ' לאבר היסוד בשם אצבע כנ"ל1416 כ"ה במקום מה שהי' צ"ל מהיסוד יצא מהאצבעות, וכענין שהפגם בברית הלשון הוא ג"כ כמו ז"ל, כמ"ש בר"ח שעה"ק פ' י"א1417 רכדמהמדרש פ' קדושים ולא יראה בך ערות דבר1419 ערות דבור1418, ולעיל מיני'1420 המוציא ז"ל והמוציא מלה לבטלה כו' ע"ש, ועד"ז יובן מה שיצא זרעו מצפורני ידיו, כי כמו שעל סופי האצבעות יש צפרנים שהם דין כנ"ל כן על המוח שהוא ש' הוי' יש קרומי' המכסים שהם ש' אלקים1421 בחי' דין, ושרש הטפה כמו שהיא במוח היא בחי' אור לבד, וכשלא הניח יוסף שיתגשם במים חזרו להיות אור ויצאו דרך הצפרנים שהם המגין על השפעת הידים כנ"ל, והוצרך להתתקן ע"י עהמ"ל, ועי' בשל"ה דקל"ח בענין תיקון הצפרנים ערב שבת, שהוא בכדי שלא יחול קדושת שבת על הטומאה, והכוונה הוא על הצפורן שחוץ לבשר וכנ"ל1422 באריכות שעי"ז נמשך תוס' יניקה לסט"א כו', ובש"ע או"ח סר"ס קורא זה בל' מצוה, כי ההיפוך בזלעו"ז הוא ענין העבירה1423 כו', רק שבענין ויפוזו זרועי ידיו י"ל שזהו השפע פנימיות כו', ולכן הוצרך לתקן עצמו בבהא"ס1424 שישב עשר שנים נגד עשר טיפות1425 שנתפזרו דרך יו"ד אצבעות (כי הב' שנים הנוספי' זהו מחמת שאמר כי זכרתני1427 ) ולדורות ז"ע עהמ"ל1426, ואיתא בספרים שיש כן בכל דור1428 עד <68>
אשר יתמה פגם הניצוצות כו', ובענין הצפרנים הגדילים זהו בכלל השפעה חיצוני' בכלל שענין הלחם שהוא מחסד כנ"ל שרשו מזיווג חיצוני' דחו"ב כו'.
קיצור. ועד"ז יובן ענין ויפוזו זרועי ידיו, י' טיפות דרך צפרני ידיו היינו שלא נתגשמו בבחי' מים כ"א חזרו להיות אור כו', והצפרנים מגינים ע"ד קרומי המוח שמגינים, והוצרך לתיקון דעהמ"ל, ובשל"ה תיקון הצפרנים בע"ש, רק י"ל שזהו בחיצוני' ודיוסף בבחי' הפנימיות כו'.
(מז) וביאור 1429 ענין נט"י שתיקנו חז"ל כשראו סוכת דוד הנופלת שניתוסף יניקת החיצוני' ממותרי שפע החסדים להחיות ע"ש דנוגה, רכהונת"ל1430 שע"י המים שנוטלים לידים במים מגביהים הידים ומבדילים יניקתם מהצפרנים כו', הענין הוא שהמים הם גוון לבן1431 ואינם בבחי' צורה, כ"א רק כמו חומר היולי קודם שבא לידי ציור החומר, ויכולים לצייר בה איזהו ציור שרוצה, כמו אם ישים המים בכלי זכוכית אדומה יראו המים אדומים ובירוקה יראו המים ירוקים וכן כל הגוונים כו', והיינו מפני שהם בעצם היולי לכל פרטי ציורי1432 מראה, וכמ"ש בפרד"ס שער עצמות וכלים פ"ד1433 שהמשיל ענין זה דמים שמשתנים לפי גוון הכלי, ובאמת אין בהם שינוי לענין אורות וכלים שהאורות הם באמת למעלה מהגוונים כי הוא בחי' אני הוי' לא שניתי, אלא כשמתלבשים בכלים נראה בהם גוון ע"ד שאמרו במדרש ע"פ ואמרו לי מה שמו1435 לפי מעשיי אני נקרא1434 כו', א"כ מובן מזה שהמים רומזים לגילוי ש' הוי' בחי' לא שניתי והיינו כי המים נמשכים מבחי' חכ' וכמ"ש במשה כי מן המים משיתיהו ובחכ' שורה אוא"ס כמ"ש הוי' בחכמה, ולכן נק' החכמה אמת כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה כו' ע"ש.
וענין מעלת גוון לבן, וגם להבין ביאור דברי הפרד"ס הנ"ל שהמשיל ענין אורות וכלים להגוונין כנ"ל, יובן בהקדם מה שחלוק גוון הלבן משארי הגוונים1436 במה שאינו דבר נוסף על עצמות הדבר כלל כו' ואינו כמו שארי הגוונים דצבע אדום או ירוק וכדומה שכולם הם נוספים על עצמיותם, משא"כ גוון לבן אינו דבר נוסף על עצם הדבר כ"א הוא הוא העצם כו', וכמו שבאמת אינו מצוי כלל מציאות גוון שיהי' צבעו לבן ממש, וגוונים הלבינים שנמצאים אינם שוים כלל לעצם לבנוניות כמו שהוא בעצם, שהרי אנו רואים הפשתן הלבן אין דוגמתו בצבע כלל שיהי' צבעו ג"כ לבן כמוהו ומה שמכבסים הפשתן אינו שע"י הכיבוס מתוסף בו לבנוניות כ"א שמסיר העפר והשחרות שנדבק בהפשתן, אבל לא שעצם הכביסה פועלת בו כמו שפועל הצבע בדבר הנצבע כו', והנמשל מזה יובן במה ששם הוי' נק' <69>
שם העצם1437 שרצונו לומר שאינו נוסף על עצמותו כלל, ומה שהוא חכים ולא בחכ' ידיעא ז"ע ש' הוי' כו', והגם כי כל השמות אינם רכונוספים על עצמותו1438 ח"ו, והיינו שהיותו נק' חסדן או גבור שהם משמות אל ואלקי' כידוע ששם אל הוא בחסד1439 וש' אלקי' בגבורה1440 כו', הנה הם ג"כ אינם דבר נוסף על עצמותו כו' עכ"ז ש' הוי' דוקא נק' שם העצם מפני שאינו דומה לשאר השמות שהרי גם קודם שנבה"ע ארז"ל עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד שפי' שזהו ש' הוי'1441 שנק' שמו הגדול1442, כמ"ש בכ"ד, וז"ע יהא שמי' רבא מברך1443 כו', ומה שארז"ל ע"פ אני הוי' הוא שמי1444, הוא שמי שקרא לי אדה"ר1445 שלכאו' משמע שזהו מבריאת העולם ואילך אינו כן שפי' דרז"ל שאדה"ר קרא אותו בשמו זה, היינו שקרא והמשיך מהעלם עצמותו אל הגילוי, אבל לא כמו שארי השמות שהם מצד הכלים1446 לבד, שם אל בכלי החסד כמ"ש מזה במ"א, שבהאור אין שום שינוי בעצם כו' וכמשי"ת, ומ"ש רז"ל לפי שאתה אדון1447 שלכאו' גם ש' הוי' הוא מצד הפעולה כו', אך באמת הנה צ"ל מדוע יקרא אדה"ר להקב"ה בש' הוי'1448 מפני שהוא אדון דהל"ל בש' אדני, שהוא לשון אדון כו', ואם נאמר מפני ששם הוי' נכתב בש' הוי' ונקרא בש' אד'1449 כמ"ש זה שמי לעלם1450 כו' אינו שייך שיקרא השם כפי הכתיב כ"א כפי הקריא' דוקא שהקריאה הוא ע"ש הפעולה אלא מה שנקרא שמו הוי' הוא שהוי' הוא לשון מהוה, רק התהוות ההויה1452 שנתהוה ע"י ש' הוי' זהו בהעלם1451 עדיין כמ"ש במ"א ולהיות גילוי הנבראים זהו ע"י ש' אלקי'1453 וש' אד', רק מ"מ קרא הקב"ה בש' הוי' לפי שזהו ראשית ההתהוות וגם זהו יחוד אלק' בנבראים, שכמו שהוא א"ס כן שמו א"ס, וההתהוות שנתהוו הם באמת אין ואפס וכמ"ש בת"א שכל מה שנדמה לנו ליש זהו שקר גמור1454, ונת' בד"ה מי כמוכה רכזבאלים1455 פי' שקר גמור שבאמת הם אין ואפס ע"ש ביאור ד"ז באריכות וכמ"ש הרמב"ם1456 הוא מה שא' הנביא ה' אלקי' אמת1457 שאין לך מציאות אמיתי זולתו כלל, ומאמיתת המצאו1458 נמצאו כל הנמצאים ונבראו כל הנבראים כו' ע"כ קרא שמו הוי', וביארו רז"ל לפי שאתה אדון שגם ש' אד' וש' אלקים מתייחדים בש' הוי' שהרי איהו וגרמוהי חד1459, ואלולי מתכנשי' כל באי עולם1460 אינם יכולים לברוא אפי' כנף יתוש אחד כו', שזהו בחיק הבורא דוקא ולא בחיק הנבראי', ושרשם ש' הוי' שהוא שם המיוחד1461 ושם העצם כו', רק שש' הוי' הוא פשוט בתכלית בלתי שום גוון כלל שהאור מעין המאור ושארי שמות הם בחי' הכלים שגורמים ציור וגוון בהאור כו', כי הנה ידוע ענין אורות וכלים1462 שקודם שנאצלו הכלים לא שייך לומר על שפע אוא"ס שהוא קרוב לחסד יותר מחכ', כי לאו מכל אינון מדות1463 איהו כלל, רק אחר שהגביל הכלי את האור נעשה התמונה בהאור להיות אור <70>
החסד או אור הגבורה שאז נק' הספירה בשם זה דוקא, משא"כ האורות בעצמן הם בלי מה בלי מהות1464 כו', ומזה יובן דברי הפרד"ס הנ"ל וגם מה שהוא שם העצם היינו כמו עד"מ גוון לבן שהוא עצמי בלתי שום צבע כלל וכלל כו', משא"כ שאר שמות הם בבחי' הכלים שהם מגבילים האור להיות חסד דוקא או שאר מדה כו'.
קיצור. שהמים הם רק כמו היולי, ומשתנים לפי גוון הכלי, וגוון לבן הוא עצמי ועד"ז ש' הוי' ש' העצם ושאר השמות לפי מעשיי אני נקרא כו'.
(מח) ועפ"ז 1465 יובן ענין מה שנט"י מטהרים את הידים, והיינו שכמו המים יכולים להשתנות מגוון לגוון עד"מ מגוון אדום לגוון1466 ירוק וכדומה, משא"כ הכלים עצמן לא ישתנו מראיתם מכמו שהן, עד"ז יובן שבחי' החכ' יכולה רכחלהטותה אם לזכות אם להיפך, וכמ"ש בטעם המבול כי יצר לב האדם1467, וכשהריח ריח הניחוח נא' לא אוסיף עוד1468 כו' כי יצר לב האדם, שטעם זה עצמו נהפך1469 כו', והיינו כנ"ל שהמים משתנים לפי גוון הכלי כו', ומתהפכים מגוון לגוון כו', משא"כ אחר שכבר נמשך במדת החסד לא ישתנה להיות שבירה1470 כו', כ"א ע"ד שארז"ל רשעים מהפכים מדה"ח למדה"ג1471 שזהו ע"י פעולת רשעתן, ולהיפך הצדיקים מהפכים מדה"ד למדה"ר שזהו ע"י התשובה כו', שכ"ז הוא1472 ע"י הפעולה הן לטב כו', אמנם המדות בעצם אינם מתהפכים מכמו שהם כו', משא"כ החכ' כנ"ל, וכמו שיש כח לחכ' להפך ולהפשיט מצורה לצורה כמו ממדה"ד למדת הרחמים והחסד הלובן1473 כו', והיינו מטעם לפי שהמדות הם בבחי' צורה כבר לובן ואודם כו' אבל החכ' אין לה גוון מצד עצמה דלכך משתנית לפי גוון הכלי כנ"ל יש בכחה להפשיט מצורה לצורה ג"כ, וז"ע נט"י במים דוקא להבדיל יניקת מותרי השפע מן החסדים לצורת1474 לובן חסד עליון ע"י כח ים החכמה1474 לפי שהוא למעלה מבחי' גוון כו', וזהו הטעם ג"כ ענין המקוה במים1475 שמטהר את הטמאים וכמ"ש מקוה ישראל הוי'1476 וכמ"ש מזה בלק"ת סד"ה תקעו בחדש, דרוש השני1477, ועז"נ אם רחץ ה' את צואת בנות ציון1478 כו', וכן רחצו הזכו הסירו1479 כו' שהוא ע"י מים טהורים דח"ע שמרחיצים ומטהרים כל פסולת, וכמ"ש ימותו ולא בחכ' כנ"ל שהחכ' היא למעלה משבה"כ, ולכן מהחכ' נמשך לרחץ1480 מן הפסולת, ועמ"ש בענין שעלו מן הרחצה בלק"ת בד"ה שינייך כעדר הרחלים פ"ד1481 שזהו ע"י משה רע"מ1482 דכתי' כי מן המים משיתיהו ע"ש, ועד"ז יובן ענין הכח שבנט"י לעשות הכנה טובה לחסד עליון שלא יוכלו החיצוני' לגשת לקבל מותרות שפע בשעת הסעודה בלחם כו' דוגמת יפרוש כנפיו שהחשמל דבינה מלביש לזו"נ1483 לשומרם מיניקת החיצוני' רכטוכנ"ל, לפי שמעצם אור הבינה ג"כ אין להם יניקה וכ"ש מהחכ' כו', ומתחלה תקנו מצות נט"י לתרומה1484 <71>
בלבד מפני שעדיין לא ירדה ונפלה סוכת דוד כ"כ למטה מטה, עד שראו חכמי ישראל שירדה סוכת דוד הנופלת יותר ויותר כו' תקנו גם לחולין ועד הפרק1485 כו' כי עיקר מצות דרבנן הוא להבדיל ולהרחיק הרע ביותר, וכל מה שנפלה יותר שמתגדל החשש יותר הוסיפו תיקון ושמירה ביותר לדחותם מהמותרות, וא"כ מובן שמצות דרבנן כמו נט"י הם כמו ל"ת לדחות הרע, ועכ"ז הם בקום ועשה, א"כ מובן מה שחביבין דברי דודיך יותר מיינה ש"ת כו'.
קיצור. המים משתנים לפי גוון הכלי לפי שהם בעצמם אין להם גוון, וא"כ כמו שמשתנים מאדום ללבן כן מהפכי' שפע המותרות לחסדים גמורים שיומשך במקום הראוי כו'.
הערות
עמוד רכג
- 1400. ועפ"ז כו' ויפוזו זרועי ידיו : מכאן מתחיל מאמר הט"ו מהמשך מצה זו (הכולל פרקים מו-מח). פמ"ו — לשון אוה"ת שה"ש כאן ע' תלט בשינויים והוספות. פמ"ז — פיסקא וביאור — ראה לשון מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' נא — ונו"א במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' נו. לשון אוה"ת שה"ש כאן ע' תלט ואילך בשינויים והוספות. פמ"ח — ראה לשון מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' נא ואילך — ונו"א במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' נו. לשון אוה"ת שה"ש כאן ע' תמ בשינויים והוספות.
- 1401. דל"ה : וכ"ה באוה"ת כאן. וכנצ"ל: דל"ו — ראה שם.
- 1402. ויפוזו זרועי ידיו : ויחי מט, כד.
- 1403. נתפזר : וכ"ה באוה"ת כאן. בב"ר כאן: נתפזרו. אבל כ"ה שם פפ"ז , ז.
- 1404. בת"ז. . דק"ח : דפוס אמשטרדם תקכ"ח (קח, ב ). לפנינו קי, א.
- 1405. דאתדריקת : באוה"ת ובזהר: דאזדריקת טפה דאיהו.
- 1406. דאתדריקת : באוה"ת ובזהר: דאזדריקו.
- 1407. אתדריקו : באוה"ת ובזהר: אזדריקו.
- 1408. בעהמ"ל : בעשרה הרוגי מלכות. ראה פיוט ליו"כ אלה אזכרה.
- 1409. זונה : בהמשך הנדפס: זמנא. וכנשצ"ל כבפנים.
- 1411. כי : בהמשך הנדפס: בו. וכנשצ"ל כבפנים.
- 1410. ובכס"מ. . לעשר : (במהדורת צילום ירושלים — קנג, א) אות ד (בדילוג ב' תיבות).
- 1412. ולאו בעבירה : לשון הת"ז שם.
- 1413. ולאו בעבירה. . הי' : כס"מ שם אות ו.
- 1414. הטפה. . אור מים רקיע : ראה סידור שחרית ע, א. סה"מ תרל"ח ע קמג. וש"נ.
- 1415. רקיע כמ"ש במ"א : לא הובא באוה"ת כאן.
- 1416. שכינו בגמ' לאבר היסוד. . אצבע כנ"ל : פמ"ד על יד הערה 1363.
- 1417. שהפגם בברית הלשון. . ז"ל. . בר"ח שעה"ק פ' י"א : קסז, סע"ב. ראה גם שם פי"ז (רט, ג). של"ה שער האותיות אות ש (קח, א). כש"ט קה"ת סשי"ח. או"ת משפטים — קה"ת — לה, ד. מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' לט-מ. כתובים ח"א ע' עג. אוה"ת בחוקותי כרך ג' ריש ע' תתקלז (בספרים).
- א. ולכאורה כצ"ל גם באוה"ת ויחי ח"ב ע' 830 ד"ה ברבות.
- ב. באוה"ת כאן : ע"א. וכנשצ"ל: ע"ב.
עמוד רכד
- 1419. ולא יראה בך ערות דבר : תצא כג, טו.
- 1418. מהמדרש פ' קדושים. . ערות דבור : ויק"ר פכ"ד, ז.
- 1420. ולעיל מיני' : בר"ח שם קסו, ד ד"ה ולהסביר.
- 1421. המוח. . הוי'. . קרומי'. . אלקים : ראה ע"ח שער מוחין דקטנות שכ"ב, פ"א. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' ע . אוה"ת (כאן ו) תולדות קמא, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תריז.
- 1422. וכנ"ל : פמ"ד.
- 1423. העבירה : בהמשך הנדפס: העבודה. וכנשצ"ל כבפנים.
- 1424. בבהא"ס : בבית האסורים.
- 1425. שישב עשר שנים נגד עשר טיפות : ראה חזקוני הגהת ר"י כ"ץ בפענח רזא אלשיך תוספות השלם ר"פ מקץ (אות כג).
- 1427. הב' שנים. . כי זכרתני : וישב מ, יד [בדילוג]. ראה ב"ר פפ"ט, ב. רש"י וישב מ, כג.
- 1426. עשר טיפות. . עהמ"ל : ראה גם ת"ז תס"ט (הנ"ל) קי, א וריש ע"ב.
- 1428. ואיתא בספרים. . בכל דור : ראה גם כס"מ שם (במהדורת צילום ירושלים — קנג, ב) אות ז.
- 1429. וביאור : פיסקא זו ראה לשון מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' נא — ונו"א במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' נו. לשון אוה"ת שה"ש כאן ע' תלט ואילך בשינויים והוספות. כנראה שלפרק זה מציין בסה"מ תרמ"ד ע' קצב בשולי היריעה וז"ל: גוון לבן שם הוי' שם העצם (ג"ן מ"ז ). וכן מה שהביא שם: והוי' בחכ' כתי' אחד האמת כו' ולכן ישתנה כו' (וכמ"ש בג"ן הנ"ל).
- ג. נדפס גם באוה"ת תולדות ח"ב תנ, ב. ובשינויים במאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ע' רמב.
- ד. ג"ן מ"ז גן נעול פמ"ז.
עמוד רכה
- 1430. ונת"ל : פמ"ה.
- 1431. שהמים הם גוון לבן : ב' תיבות האחרונים ליתא באוה"ת כאן — ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתעז. המשך תרס"ו ע' שעג.
- 1432. ציורי : בהמשך הנדפס ליתא.
- 1433. בפרד"ס שער עצמות וכלים פ"ד : מובא גם באוה"ת כאן תשא ע' ב'עב ביאוה"ז — להצ"צ — בלק כרך א ע' תצז סהמ"צ להצ"צ קטז, ב קנו, א וראה גם אוה"ת שה"ש כרך ג ע' א'יח (ושם: אור השמש). המשך תרס"ו ע' שעד.
- 1435. ואמרו לי מה שמו : שמות ג, יג.
- 1434. במדרש. . לפי מעשיי אני נקרא : שמו"ר פ"ג, ו. ראה גם סהמ"צ להצ"צ קטז, ב.
- 1436. שחלוק גוון הלבן משארי הגוונים : ראה לקו"ת אחרי כח, ג. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תפד. וש"נ. דברים ח"ד ע' א'רלו-א'רלז. המשך תרס"ו ע' שעג ואילך. לקמן (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה כמים הפנים אל פנים על יד הערה 41.
- 1437. ששם הוי' נק' שם העצם : ראה כ"מ לרמב"ם הל' ע"ז פ"ב, ה"ז. פרדס שער שם בן ד' שי"ט, פ"א. הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' תכו.
עמוד רכו
- 1438. כלל. . על עצמותו : בהמשך הנדפס ליתא. וכנראה נשמט מפני תיבות הדומות: על עצמותו. . על עצמותו.
- 1439. ששם אל הוא בחסד : ראה זהר אחרי סה, א. תו"ח נח סד, ג הערה 39. לקמן הערה 1504.
- 1440. וש' אלקי' בגבורה : ראה זהר יתרו פג, ב. הנסמן בתו"ח שם הערה 41. לקמן שם.
- 1441. עד שלא. . ושמו. . ש' הוי' : ראה תו"א בשלח סג, ב (ע"פ אוה"ת יתרו ע' תתמב-ג). אוה"ת יתרו ע' תתלה ואילך. תשא ע' א'תתקצב ואילך. מסעי ע' א'שסט. סה"מ תרל"ג ע' תל. תרל"ח ע' קו.
- 1442. ש' הוי' שנק' שמו הגדול : ראה תו"א שמות נ, רע"א. לקו"ת פ' ראה נ, ב. אוה"ת שמות ע' יא. כרך ז ע' ב'תעט. ע' ב'תפג.
- 1443. יהא שמי' רבא מברך : נוסח הקדיש. ראה גם לקו"ת שלח שם. תו"ח ויחי רמ, א.
- 1444. אני הוי' הוא שמי : ישעי' מב, ח.
- 1445. הוא שמי שקרא לי אדה"ר : ב"ר פי"ז, ד.
- 1446. שארי השמות שהם מצד הכלים : ראה גם תו"א בא ס, א.
- 1447. לפי שאתה אדון : ראה ב"ר שם.
- 1448. מדוע יקרא אדה"ר להקב"ה בשם הוי' : ראה לעיל מאמר ד"ה סמכוני באשישות ובהערה 46.
- 1449. ששם הוי'. . ונקרא בש' אד' : פסחים נ, א.
- 1450. זה שמי לעלם : שמות ג, טו.
- 1452. ההויה : בהמשך הנדפס ליתא.
- 1451. התהוות. . ע"י ש' הוי'. . בהעלם : ראה גם סה"מ תרל"ג ח"א ע' כג ואילך. תרל"ד ס"ע ערה ואילך.
- 1453. גילוי הנבראים. . ש' אלקי' : ראה גם לעיל המשך זאת חנוכת המזבח ובהערה 188.
- 1454. וכמ"ש בת"א. . שקר גמור : תשא פו, ג. וראה גם לקו"ש יתרו כרך ו ע' 122 הערה 19 . לקמן ח"ב (בחלק ההנחות) הנחות ד"ה יפה שעה מכ"ק אדמו"ר מהורש"ב על יד הערה 75 ובמקבילו על יד הערה 79 ואילך.
- ה. וכן צ"ל בסה"מ תרל"ח ע' כב הערה 208.
עמוד רכז
- 1455. בד"ה מי כמוכה באלים : ראה סה"מ תרכ"ט ע' קסא ואילך. תרל"ח ע' כג הערה 212. לקמן פנ"א.
- 1456. וכמ"ש הרמב"ם : ראה הל' יסוה"ת פ"א, ה"ד. הערה בסה"מ תרכ"ז ע' שפו.
- 1457. ה' אלקי' אמת : ירמי' י, י [ושם: והוי'].
- 1458. ומאמיתת המצאו : ראה רמב"ם ריש הל' יסוה"ת.
- 1459. איהו וגרמוהי חד : ת"ז בהקדמה (ג, ב).
- 1460. ואלולי מתכנשי' כל באי עולם : ראה ירושלמי סנהדרין ספ"ז. ספרי ואתחנן ו, ה. ב"ר פל"ט, יד. וש"נ. אוה"ת בראשית כרך ו ע' 2040. המשך מים רבים תרל"ו פכ"ה. לקו"ש משפטים כרך כו ע' 366.
- 1461. ש' הוי' שהוא שם המיוחד : סוטה לח, א. סנהדרין ס, א. ראה לקו"ש ויקרא כרך יב ע' 15 הערה *29.
- 1462. ענין אורות וכלים : ראה סהמ"צ להצ"צ נב, א. ביאוה"ז בלק ק, ב. סה"מ תרל"ח ע' ד.
- 1463. לאו מכל אינון מדות : ת"ז בהקדמה יז, ב.
- 1464. בלי מה בלי מהות : ראה ס"י פ"א, מ"ב ובמפרשים שם.
- 1465. ועפ"ז : ראה לשון מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' נא ואילך — ונו"א במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' נו. לשון אוה"ת שה"ש כאן ע' תמ בשינויים והוספות. אולי לפרק זה מציין בסה"מ תרמ"ד ע' קצג בשולי היריעה וז"ל: דפנימי' בינה הוא כמו חכ' (ע' בג"ן הנ"ל.
- 1466. עד"מ. . לגוון : בהמשך הנדפס: ע"ד מגוון לגוון.
- ו. או לעיל רפמ"ג.
- ז. בג"ן בגן נעול
עמוד רכח
- 1467. כי יצר לב האדם : לשון הכתוב נח ח, כא. ואולי הכוונה לבראשית ו, ה וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. ראה גם סה"מ תרל"ח ריש ע' תע.
- 1468. לא אוסיף עוד : נח שם [ושם: לא אוסיף לקלל עוד. . ולא אוסיף עוד].
- 1469. שטעם זה עצמו נהפך : ראה גם תו"א וירא טו, סע"ב. לקו"ת אמור לט, א. שה"ש מז, ד. ביאוה"ז פינחס קיב, א. תו"ח בראשית יד, א ובהערה 3. המשך מים רבים תרל"ו פ"ו. סה"מ תרל"ח שם.
- 1470. שבירה : אוצ"ל: גבורה.
- 1471. רשעים מהפכים מדה"ח למדה"ג : ראה ב"ר פל"ג, ג. פע"ג, ג. רש"י נח, ח, א . ראה גם אוה"ת תשא ע' ב'עב ואילך.
- 1472. הוא : בהמשך הנדפס ליתא.
- 1473. הלובן : וכ"ה במאמרי אדה"ז תקס"ד ואוה"ת כאן. בהמשך הנדפס: והלובן.
- 1474. לצורת : במאמרי אדה"ז תקס"ד כאן: מצורת. באוה"ת כאן: לצורות.
- 1474. ים [בהמשך הנדפס: יש!] החכ' : ראה עה"כ לבעל סה"ד מערכת ים. תו"א מקץ לח, ד. אוה"ת כאן. סה"מ תרל"ח ע' תפח. וש"נ.
- 1475. המקוה במים : להעיר שבמאמרי אדה"ז תקס"ד ואוה"ת כאן ניתוסף: חיים(?).
- 1476. מקוה ישראל הוי' : ירמי' יז, יג.
- 1477. בלק"ת סד"ה תקעו בחודש דרוש השני : וכ"ה באוה"ת כאן. אוצ"ל הראשון — ראה שם ר"ה נו, א.
- 1478. אם רחץ ה'. . ציון : ישעי' ד, ד.
- 1479. רחצו הזכו הסירו : שם א, טז.
- 1480. לרחץ : וכ"ה באוה"ת כאן. בהמשך הנדפס: לרחוץ.
- 1481. בלק"ת. . פ"ד : בהמשך הנדפס: פ"ב. ראה שם שה"ש לז, ג רפ"ד.
- 1482. משה רע"מ : ראה זהר וירא קו, א. שמות ח, ב. ועוד. תו"ח וארא ח"א עז, ב. וש"נ.
- 1483. שהחשמל דבינה מלביש לזו"נ : ראה ע"ח שער כללות דרושי אבי"ע שמ"ב, פי"ג. תו"א לך יב, ג ואילך. הנסמן בתו"ח נח נח, א.
- ח. ראה לקו"ש נח כרך כ' ע' 30 ואילך.
עמוד רכט
- 1484. נט"י לתרומה : שבת יד, ב ואילך.
- 1485. נט"י. . ועד הפרק : חולין קו, ב. שו"ע אדה"ז הל' נט"י סקס"א ס"ח. סידור סדר נט"י ס"א.
ויקרא רבה כ״ד:ז׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אִיפַקְרָסִין וְהָיָה מְצַוֶּה אֶת עַבְדוֹ נַעֲרָהּ וְקַפְּלָהּ וכו'. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, מָשָׁל לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ נִזְדַּמֵּן לוֹ חִלוֹנִי אֶחָד, אָמַר לוֹ אֵלֵךְ עִמְּךָ, אָמַר לוֹ בְּנִי כֹּהֵן אֲנִי וּבְדֶרֶךְ טָהוֹר אֲנִי מְהַלֵּךְ וְאֵין דַּרְכִּי לַהֲלוֹךְ בֵּין הַקְּבָרוֹת, אִם אַתָּה הוֹלֵךְ אִתִּי מוּטָב, וְאִם לָאו סוֹף שֶׁאֲנִי מַנִיחֲךָ וְהוֹלֵךְ לִי. כָּךְ אָמַר לָהֶם משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל (דברים כג, טו): כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ, מַהוּ לְהַצִּילְךָ, תְּרֵין אָמוֹרָאִין, חַד אָמַר לְהָגֵן עָלֶיךָ (יונה ד, ו): לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ, וְחַד אָמַר לְרוֹקֵן כָּל נִכְסֵי הָאֻמּוֹת וְלִתֵּן לְךָ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות ג, כב): וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם, עַל מְנָת (דברים כג, טו): וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר, עֶרְוַת דִּבּוּר, רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר זֶה נִבּוּל הַפֶּה.
בראשית רבה פ״ט:ב׳ - הטקסט מספריא
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים, (משלי יד, כג): בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא כְּגוֹן בֵּין שׁוֹתֶה חַמִּין לְשׁוֹתֶה צוֹנֵן. וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר, מְלַקֵּט עֲצָמוֹת אֶחָד בְּצִיפּוֹרִין וְאִית דְּאָמְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא הֲוָה וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה רוֹאֶה עֲצָמוֹת שְׁחוֹרוֹת הָיָה אוֹמֵר אֵלּוּ שֶׁל שׁוֹתֵי מַיִם. אֲדֻמּוֹת, אוֹמֵר אֵלּוּ שֶׁל שׁוֹתֵי יַיִן. לְבָנוֹת, אֵלּוּ שֶׁל שׁוֹתֵי מַיִם חַמִּין. דָּבָר אַחֵר, בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר, כָּל דָּבָר שֶׁנִּצְטַעֵר יוֹסֵף עִם אֲדוֹנָתוֹ הָיָה לוֹ יִתְרוֹן מִמֶּנָּה, לָמָּה שֶׁנָּטַל אֶת בִּתָּה. וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר, עַל יְדֵי שֶׁאָמַר לְשַׂר הַמַּשְׁקִים (בראשית מ, יד): זְכַרְתַּנִּי וְהִזְכַּרְתַּנִּי, נִתּוֹסַף לוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי מִקֵּץ וגו'.
רש"י על בראשית מ׳:כ״ג - הטקסט מספריא
ולא זכר שר המשקים. בּוֹ בַיּוֹם:
וישכחהו. לְאַחַר מִכָּאן. מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בוֹ יוֹסֵף לְזָכְרוֹ, הֻזְקַק לִהְיוֹת אָסוּר שְׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים (תהילים מ') – וְלֹא בָטַח עַל מִצְרִים, הַקְּרוּיִים רַהַב:
ולא זכר שר המשקים AND THE CHIEF OF THE BUTLERS DID NOT REMEMBER HIM on that day,
וישכחהו AND HE FORGOT HIM afterwards. Because Joseph had placed his trust in him that he should remember him he was doomed to remain in prison for two years. So it is said (Psalms 40:5) “Happy is the man who maketh the Lord his trust and turneth not to (רהבים) the arrogant” — i.e. doth not trust in the Egyptians who are called arrogant (Genesis Rabbah 89:3 cf. Isaiah 30:7).
שמות רבה ג׳:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מַמָּל, אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, שְׁמִי אַתָּה מְבַקֵּשׁ לֵידַע, לְפִי מַעֲשַׂי אֲנִי נִקְרָא, פְּעָמִים שֶׁאֲנִי נִקְרָא בְּאֵל שַׁדַּי, בִּצְבָאוֹת, בֵּאלֹהִים, בַּה': כְּשֶׁאֲנִי דָּן אֶת הַבְּרִיּוֹת, אֲנִי נִקְרָא: אֱלֹהִים, וּכְשֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה מִלְחָמָה בָּרְשָׁעִים, אֲנִי נִקְרָא: צְבָאוֹת, וּכְשֶׁאֲנִי תּוֹלֶה עַל חַטָּאָיו שֶׁל אָדָם, אֲנִי נִקְרָא: אֵל שַׁדַּי, וּכְשֶׁאֲנִי מְרַחֵם עַל עוֹלָמִי, אֲנִי נִקְרָא ה', שֶׁאֵין ה' אֶלָּא מִדַּת רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, ו): ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, הֱוֵי: אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, אֲנִי נִקְרָא לְפִי מַעֲשָׂי. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אֱמֹר לָהֶם אֲנִי שֶׁהָיִיתִי וַאֲנִי הוּא עַכְשָׁו וַאֲנִי הוּא לֶעָתִיד לָבֹא, לְכָךְ כְּתִיב אֶהְיֶה שָׁלשׁ פְּעָמִים. דָּבָר אַחֵר, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, רַבִּי יַעֲקֹב בֶּן רַבִּי אֲבִינָא בְּשֵׁם רַבִּי הוּנָא דְּצִיפּוֹרִין אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אֱמֹר לָהֶם בְּשִׁעְבּוּד זֶה אֶהְיֶה עִמָּם, וּבְשִׁעְבּוּד הֵן הוֹלְכִין וְאֶהְיֶה עִמָּם, אָמַר לְפָנָיו וְכָךְ אוֹמֵר אֲנִי לָהֶם דַּיָּה לַצָּרָה בְּשַׁעְתָּהּ, אָמַר לוֹ לָאו, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם, לְךָ אֲנִי מוֹדִיעַ, לָהֶם אֵינִי מוֹדִיעַ. דָּבָר אַחֵר, אֶהְיֶה, רַבִּי יִצְחָק בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר בְּטִיט וּבִלְבֵנִים הֵן עוֹמְדִים, וּלְטִיט וּלְבֵנִים הֵן הוֹלְכִים, וְכֵן בְּדָנִיֵּאל (דניאל ח, כז): וַאֲנִי דָנִיֵּאל נִהְיֵיתִי וְנֶחֱלֵיתִי, אָמַר לְפָנָיו וְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר לָהֶן, אָמַר לוֹ לָאו, אֶלָא אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֶהְיֶה לַאֲשֶׁר אֶהְיֶה בִּיחִידִים אֲבָל בִּמְרֻבִּים עַל כָּרְחָם שֶׁלֹא בְּטוֹבָתָם כְּשֶׁהֵן מְשֻׁבָּרוֹת שִׁנֵּיהֶן מוֹלֵךְ אֲנִי עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כ, לג): חַי אָנִי נְאֻם ה' אֱלֹהִים אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם. דָּבָר אַחֵר, דְּאָמַר רַבִּי עֲנָנִיאֵל בֶּן רַבִּי שָׂשׂוֹן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְשֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ אֶחָד מִן הַמַּלְאָכִים שֶׁהוּא אֶחָד מִשְּׁלִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם, פּוֹשֵׁט יָדוֹ מִן הַשָּׁמַיִם וּמַגַּעַת לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ח, ג): וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי. וּכְשֶׁבִּקַּשְׁתִּי שְׁלשָׁה מֵהֶן עֲשִׂיתִים יוֹשְׁבִים תַּחַת הָאִילָן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, ד): וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, וּכְשֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ כְּבוֹדוֹ מָלֵא כָל הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כג, כד): הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם ה'. וּכְשֶׁבִּקַּשְׁתִּי דִּבַּרְתִּי עִם אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, א): וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה. וְכַאֲשֶׁר אֲנִי מְבַקֵּשׁ, מִתּוֹךְ הַסְּנֶה.
משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ב׳:ז׳ - הטקסט מספריא
ואלו הן דיני המגדף אין המגדף חייב סקילה עד שיפרש את השם המיוחד של ארבע אותיות שהוא אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד ויברך אותו בשם מן השמות שאינם נמחקים שנאמר ונוקב שם ה' על השם המיוחד חייב סקילה ועל שאר הכינוים באזהרה ויש מי שמפרש שאינו חייב אלא על שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א ואני אומר שעל שניהם הוא נסקל.
בראשית רבה י״ז:ד׳ - הטקסט מספריא
וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה (בראשית ב, יט), בְּעוֹן קוֹמֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, כְּתִיב (בראשית א, כד): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אָמַר לָהֶן לְהַלָּן לַבְּרִיאָה, וְכָאן לְכִבּוּשׁ, הֵיאַךְ מַה דְּאַתְּ אָמַר (דברים ב, יט): כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים, אָמַר רַבִּי אַחָא בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת הָאָדָם, נִמְלַךְ בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אָמַר לָהֶן (בראשית א, כו): נַעֲשֶׂה אָדָם, אָמְרוּ לוֹ אָדָם זֶה מַה טִּיבוֹ, אָמַר לָהֶן חָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁלָּכֶם, הֵבִיא לִפְנֵיהֶם אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָּה וְאֶת הָעוֹף, אָמַר לָהֶם זֶה מַה שְּׁמוֹ וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין, הֶעֱבִירָן לִפְנֵי אָדָם, אָמַר לוֹ זֶה מַה שְּׁמוֹ, אָמַר זֶה שׁוֹר, זֶה חֲמוֹר, זֶה סוּס וְזֶה גַּמָּל, וְאַתָּה מַה שְּׁמֶךָ, אָמַר לוֹ אֲנִי נָאֶה לְהִקָּרֵא אָדָם שֶׁנִּבְרֵאתִי מִן הָאֲדָמָה, וַאֲנִי מַה שְּׁמִי, אָמַר לוֹ לְךָ נָאֶה לְהִקָרְאוֹת אֲדֹנָי, שֶׁאַתָּה אָדוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ. אָמַר רַבִּי אֲחָא (ישעיה מב, ח): אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי, הוּא שְׁמִי שֶׁקָּרָא לִי אָדָם הָרִאשׁוֹן. חָזַר וְהֶעֱבִירָן לְפָנָיו זוּגוֹת, אָמַר לַכֹּל יֵשׁ בֶּן זוּג וְלִי אֵין בֶּן זוּג, (בראשית ב, כ): וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, אֶתְמְהָא, וְלָמָּה לֹא בְרָאָהּ לוֹ תְּחִלָּה, אֶלָּא צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא עָתִיד לִקְרוֹת עָלֶיהָ תִּגָּר, לְפִיכָךְ לֹא בְּרָאָהּ לוֹ עַד שֶׁתְּבָעָהּ בְּפִיו, כֵּיוָן שֶׁתְּבָעָהּ, מִיָּד (בראשית ב, כא): וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה וגו'.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
הוא שהנביא אומר וה' אלהים אמת הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמתתו והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו.
בראשית רבה ל״ט:י״ד - הטקסט מספריא
וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (בראשית יב, ה), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר זִמְרָא אִם מִתְכַּנְסִין כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם לִבְרֹא אֲפִלּוּ יַתּוּשׁ אֶחָד אֵינָן יְכוֹלִין לִזְרֹק בּוֹ נְשָׁמָה, וְאַתְּ אָמַר וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁגִּיְּרוּ, וְאִם כֵּן שֶׁגִּיְּרוּ לָמָּה אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְקָרֵב אֶת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמְגַיְּרוֹ כְּאִלּוּ בְּרָאוֹ. וְיֹאמַר אֲשֶׁר עָשָׂה, לָמָּה נֶאֱמַר אֲשֶׁר עָשׂוּ, אָמַר רַב הוּנָא אַבְרָהָם הָיָה מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת אֶת הַנָּשִׁים.
בראשית רבה ל״ג:ג׳ - הטקסט מספריא
טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו (תהלים קמה, ט), אָמַר רַבִּי לֵוִי טוֹב ה' לַכֹּל, עַל הַכֹּל, שֶׁהוּא מַעֲשָׂיו. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל הַכֹּל שֶׁהֵן מִדּוֹתָיו הוּא מְרַחֵם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר טוֹב ה' לַכֹּל, וּמֵרַחֲמָיו הוּא נוֹתֵן לִבְרִיּוֹתָיו. רַבִּי תַּנְחוּמָא וְרַבִּי אַבָּא בַּר אָבִין בְּשֵׁם רַב אַחָא לְמָחָר שְׁנַת בַּצֹּרֶת בָּאָה וְהַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִין אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶן רַחֲמִים. בְּיוֹמֵי דְּרַבִּי תַּנְחוּמָא הָיוּ צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְתַעֲנִית, אָתוֹן לְגַבֵּיהּ אָמְרִין לֵיהּ רַבִּי גְּזָר תַּעֲנִיתָא, גָּזַר תַּעֲנִיתָא יוֹם קַדְמָאי יוֹם ב' יוֹם ג' וְלָא נְחַת מִטְרָא, עָאל וְדָרַשׁ לְהוֹן אֲמַר לְהוֹן בָּנַי הִתְמַלְּאוּ רַחֲמִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא עֲלֵיכֶם רַחֲמִים. עַד שֶׁהֵן מְחַלְּקִין צְדָקָה לַעֲנִיֵּיהֶם רָאוּ אָדָם אֶחָד נוֹתֵן מָעוֹת לִגְרוּשָׁתוֹ, אָתוֹן לְגַבֵּיהּ וַאֲמַרוּ לֵיהּ, רַבִּי מָה אֲנַן יָתְבִין הָכָא וַעֲבֵרְתָּא הָכָא. אֲמַר לָהֶן מָה רְאִיתֶם, אָמְרוּ לוֹ רָאִינוּ אָדָם פְּלוֹנִי נוֹתֵן מָעוֹת לִגְרוּשָׁתוֹ, שְׁלַח בַּתְרֵיהוֹן וְאַיְיתִינוֹן לְגוֹ צִבּוּרָא. אָמַר לֵיהּ מָה הִיא לָךְ זוֹ, אָמַר לוֹ גְּרוּשָׁתִי הִיא. אָמַר לוֹ מִפְּנֵי מָה נָתַתָּ לָהּ מָעוֹת, אָמַר לוֹ רַבִּי רָאִיתִי אוֹתָהּ בְּצָרָה וְהִתְמַלֵּאתִי עָלֶיהָ רַחֲמִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִגְבִּיהַּ רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּנָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה וְאָמַר רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים מָה אִם זֶה שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו מְזוֹנוֹת רָאָה אוֹתָהּ בְּצָרָה וְנִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים, אַתָּה שֶׁכָּתוּב בְּךָ (תהלים קמה, ח): חַנּוּן וְרַחוּם, וְאָנוּ בְּנֵי יְדִידֶיךָ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתְמַלֵּא עָלֵינוּ רַחֲמִים, מִיָּד יָרְדוּ גְּשָׁמִים וְנִתְרַוָּה הָעוֹלָם. רַבֵּנוּ הֲוָה יָתֵיב לָעֵי בְּאוֹרַיְתָא קַמֵּי כְּנִשְׁתָּא דְּבַבְלָאי בְּצִפּוֹרִין, עֲבַר חַד עֵגֶל קוֹדָמוֹי, אָזֵל לְמִתְנְכָסָה וְשָׁרֵי גָּעֵי כְּמֵימַר שֵׁיזִבְנִי. אֲמַר לֵיהּ וּמָה אֲנִי יָכוֹל לְמֶעְבַּד לָךְ לְכָךְ נוֹצַרְתָּ, וְחָשַׁשׁ רַבִּי אֶת שִׁנָּיו שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין כָּל אוֹתָן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ רַבִּי אֶת שִׁנָּיו, לֹא הִפִּילָה עֻבָּרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נִצְטַעֲרוּ הַיּוֹלְדוֹת, בָּתַר יוֹמִין עֲבַר חַד שֶׁרֶץ קַמֵּי בְּרַתֵּיהּ וּבְעָא לְמִקְטְלָא, אֲמַר לָהּ בְּרַתִּי שַׁבְקֵיהּ, דִּכְתִיב: וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. רַבֵּנוּ הֲוָה עִנְוָתָן סַגֵּי, וַהֲוָה אֲמַר כָּל מַה דְּיֹאמַר לִי בַּר נַשׁ אֲנָא עָבֵיד חוּץ מִמַּה שֶּׁעָשׂוּ בְּנֵי בְתֵירָא לִזְקֵנִי, שֶׁיָּרְדוּ מִגְדֻלָּתָן וְהֶעֱלוּ אוֹתוֹ, וְאִין סָלֵיק רַב הוּנָא רֵישׁ גָּלוּתָא לְהָכָא, אֲנָא קָאֵים לִי מִן קֳדָמוֹהִי, לָמָּה דְּהוּא מִן יְהוּדָה וַאֲנָא מִן בִּנְיָמִין, וְהוּא מִן דִּכְרַיָא דִּיהוּדָה וַאֲנָא מִן נֻקְבְתָא. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא רַבָּה וַהֲרֵי הוּא עוֹמֵד בַּחוּץ, נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו שֶׁל רַבִּי וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שֶׁנִּתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו אָמַר לוֹ אֲרוֹנוֹ הוּא, אֲמַר לֵיהּ פּוֹק חֲזֵי מַאן בָּעֵי לָךְ לְבָרָא, נָפַק וְלָא אַשְׁכַּח בַּר נָשׁ, וְיָדַע דְּהוּא נָזוּף וְאֵין נְזִיפָה פְּחוּתָה מִשְּׁלשִׁים יוֹם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי אָבִין כָּל אוֹתָן שְׁלשִׁים יוֹם שֶׁהָיָה רַבִּי חִיָּא רַבָּה נָזוּף מֵרַבֵּנוּ, אַלֵּיף לְרַב בַּר אֲחָתֵיהּ כָּל כְּלָלֵי דְאוֹרַיְתָא, וְאִלֵּין אִינוּן כְּלָלַיָיא דְאוֹרַיְתָא הִלְכְתָא דְּבַבְלָאֵי. לְסוֹף תְּלָתִין יוֹמִין אָתָא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב בִּדְמוּתֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא רַבָּה אֵצֶל רַבֵּנוּ וִיְהַב יְדֵיהּ עַל שִׁנֵּיהּ וְאִתְּסֵי, כֵּיוָן דְּאָתָא רַבִּי חִיָּא רַבָּה לְגַבֵּי רַבֵּנוּ אֲמַר לֵיהּ מָה עֲבַדְתְּ בְּשִׁנָּךְ, אֲמַר לֵיהּ מִן עוֹנָתָא דִּיהַבְתְּ יְדָךְ עִלּוֹהִי אִתְנְשֵׁימַת, אֲמַר לֵיהּ לֵית אֲנָא הֲוָה יָדַע מָה הוּא. כֵּיוָן דְּשָׁמַע כֵּן שָׁרֵי נָהֵיג בֵּיהּ יְקָרָא, וְקָרַב תַּלְמִידִים וּמְעַיֵּיל לֵיהּ מִלְּגַאו. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן רַבִּי יוֹסֵי וְלִפְנִים מִמֶּנִּי, אָמַר לֵיהּ חַס וְשָׁלוֹם לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל. רַבֵּנוּ הֲוָה מְתַנֵּי שִׁבְחֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא רַבָּה קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן רַבִּי יוֹסֵי, אָמַר לֵיהּ אָדָם גָּדוֹל, אָדָם קָדוֹשׁ. חַד זְמַן חֲמִיתֵיהּ בֵּי בָנֵי וְלָא אִתְכְּנַע מִנֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ הַהוּא תַּלְמִידָךְ דַּהֲוַת מִשְׁתַּבַּח בֵּיהּ חֲמִיתֵּיהּ בֵּי בָנֵי וְלָא אִתְכְּנַע מִנָּאי. אֲמַר לֵיהּ וְלָמָּה לָא אִתְכְּנָעַת מִנֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים, כֵּיוָן דְּשָׁמַע כֵּן מְסַר לֵיהּ תְּרֵין תַּלְמִידוֹי וַהֲווֹ עָיְילִין עִמֵּיהּ לַאֲשׁוּנָה, דְּלָא יִשְׁהֵי וְתִזְעַר נַפְשֵׁיהּ. דָּבָר אַחֵר, טוֹב ה' לַכֹּל וגו', וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וגו', אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמֵנִי אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים שֶׁהֵם הוֹפְכִים מִדַּת רַחֲמִים לְמִדַּת הַדִין, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ה', מִדַּת רַחֲמִים, (שמות לד, ו): ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, וּכְתִיב (בראשית ו, ה): וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, (בראשית ו, ו): וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם (בראשית ו, ז): וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה וגו', אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵן הוֹפְכִים מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים. בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֱלֹהִים הוּא מִדַּת הַדִּין (שמות כב, כז): אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל, (שמות כב, ח): עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם, וּכְתִיב (שמות ב, כד): וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ וגו' (בראשית ל, כב): וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וגו', וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ, מַה זְּכִירָה נִזְכַּר לוֹ שֶׁזָּן וּפִרְנֵס אוֹתָם כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בַּתֵּבָה, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ, וְהַדִּין נוֹתֵן מִזְּכוּת הַטְּהוֹרִים שֶׁהִכְנִיס עִמּוֹ בַּתֵּבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לְשֵׁם קָרְבָּנוֹ נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, כא): וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא לְשֵׁם נַחַת הַתֵּבָה נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, ד): וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וגו'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר (בראשית ח, כב): לֹא יִשְׁבֹּתוּ, מִכְּלַל שֶׁשָּׁבָתוּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שִׁמְשׁוּ מַזָּלוֹת כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹנָתָן שִׁמְשׁוּ אֶלָּא שֶׁלֹא הָיָה רִשּׁוּמָן נִכָּר.
חולין ק״ו ב - הטקסט מספריא
עַד הַפֶּרֶק. קִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ – עַד הַפֶּרֶק, וְכׇל דָּבָר שֶׁחוֹצֵץ בִּטְבִילָה בַּגּוּף – חוֹצֵץ בִּנְטִילַת יָדַיִם לְחוּלִּין, וּבְקִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ.
אָמַר רַב: עַד כָּאן לְחוּלִּין, עַד כָּאן לִתְרוּמָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עַד כָּאן בֵּין לְחוּלִּין בֵּין לִתְרוּמָה, לְחוּמְרָא. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: עַד כָּאן בֵּין לְחוּלִּין בֵּין לִתְרוּמָה, לְקוּלָּא.
אָמַר בַּר הֶדְיָא: הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי, וְאָמַר: עַד כָּאן בֵּין לְחוּלִּין בֵּין לִתְרוּמָה לְחוּמְרָא, וְלָא תֵּימָא רַבִּי אַמֵּי מִשּׁוּם דְּכֹהֵן הוּא, דְּהָא רַבִּי מְיָישָׁא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הוּא לֵיוַאי, וְאָמַר: עַד כָּאן בֵּין לְחוּלִּין בֵּין לִתְרוּמָה לְחוּמְרָא.
אָמַר רַב: נוֹטֵל אָדָם אֶת שְׁתֵּי יָדָיו שַׁחֲרִית, וּמַתְנֶה עֲלֵיהֶן כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ. אֲמַר לְהוּ רַבִּי אֲבִינָא לִבְנֵי
he must pour on the area extending until the joint. In sanctifying the hands and feet in the Temple before the service, he must pour the water until another joint, where the palm meets the wrist. And any item that is considered to interpose between one’s skin and the water with regard to immersion of the body in a ritual bath, disqualifying the immersion, likewise interposes with regard to washing the hands for eating non-sacred food and with regard to sanctification of the hands and feet in the Temple.
Rav said this halakha to his students while indicating with his hand the joints to which the baraita is referring: One washes until here, the second joint of the fingers, for non-sacred food, and until there, the third joint, where the fingers join the palm, for teruma. And Shmuel disagreed and said: One washes until here both for eating non-sacred food and for teruma, indicating the more stringent location, the third joint where the fingers join the palm. And Rav Sheshet said: Until here both for the consumption of non-sacred food and for teruma, indicating the more lenient location, the second joint.
Bar Hedya said: I was standing before Rabbi Ami, and he said: One washes until here both for non-sacred food and for teruma, indicating the more stringent location, the third joint. And do not say that Rabbi Ami acted this way only because he is a priest and acted stringently to avoid confusing teruma and non-sacred food. This cannot be, as Rabbi Meyasha, son of the son of Rabbi Yehoshua ben Levi, is a Levite, and yet he too said: Until here both for non-sacred food and for teruma, indicating the more stringent location.
§ Rav says: A person may wash both of his hands in the morning and stipulate with regard to them that he may eat on the basis of that washing throughout the entire day, provided he guards his hands from dirt and ritual impurity. It is likewise related that Rabbi Avina said to the inhabitants of
מצוטט ב־2 עמודים
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 2
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ ועבדתם את הוי' אלקיכם ‹ עה סה"מ תר"ם ח"א ע' רכו
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ ועבדתם את ה' אלקיכם ‹ תכח סה"מ תר"ם ח"א ע' רכו

