והנה כו' יושב אוהלים

רלדוהנה כו' יושב אוהלים

פ' בלק

(נב) והנה בזח"א וישלח דקס"ז ע"ב, פי' ענין יעקב איש תם יושב¹⁵³⁴ אוהלים¹⁵³⁵ שמחבר בינה ומל', שזהו פי' אוהלים כו', ע"ד מ"ש ברוך ה' אלקי ישראל¹⁵³⁷ מן העולם ועד העולם שהכוונה מן עדאתכ"ס לעלמא דאתגליא, וכן מחבר ג"כ חו"ג¹⁵³⁶ וכנ"ל¹⁵³⁸ בשם הזח"ב תרומה דקע"ה ב', וביאור הענין יובן עפמ"ש ברוך ה' כו' מן העולם ועד העולם שענין ב' עולמות אלו הם כללים, שהגם רלהשיש ריבוי עולמות עד אין שיעור כמ"ש ועלמות אין מספר¹⁵³⁹ ועולמות אין מספר, ועכ"ז כללותם ב' הן עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגלי', שהם ב' בחי' כללים ים ויבשה וארז"ל כל מה שיש ביבשה¹⁵⁴⁰ יש בים חוץ כו' והיינו שכ"ד שיש למטה ביבשה שהוא בחי' עלמא דאתגלי', כן יש כל בחי' אלו גם בים שהוא בחי' עלמא דאתכסיא היינו שלעוצם דקותם ורוחניותם אינו נראה לנו ועש"ז נק' אתכסיא, אמנם בשם הגילוי יותר עצום הרבה מכמו בעדאת"ג, ולכן הברואים שבעדאת"כ הם בבחי' הביטול יותר הרבה ע"ד כמו הברואים שבים שלהיותם מקבלים חיות מהים ה"ה מובלעים במי הים ואינם יכולים ליפרד אפי' רגע א'¹⁵⁴¹, משא"כ ברואים שביבשה שעם היות שהם מקבלים חיותם מן הארץ כמ"ש ארץ ממנה יצא לחם¹⁵⁴², לחם הוא שם דבר מאכל לכל מין ומין צומח הדשאי' והעשבים לבע"ח, וחיטי' לאדם ופרחים לעופות, וכדומה לכל מין הכל צומח מן הארץ, ועכ"ז אינם מוכרחי' להיות תמיד בארץ שהרי חיים הם בהיותם פורחים באויר או שטים ע"פ המים, והיינו שההנהגה עם הנברא מורה על בחי' שרשו ומקורו מאין ואיך שלוקח משם, אשר ע"כ הברואים שביבשה עם היות שמקבלים חיותם ממה שתוציא הארץ צמחה, אך מאשר התהוותם הוא ע"פ צמצום דעלמא דאתגלי' לכן הוא נפרד ממקור המהוה אותו גם בעת קבלת חיותו פי' הגם כי באמת איננו נפרד שהרי בנמשל בחי' האין דעלמא דאתגלי' המחי' ומהוה פרט נברא זה עד"מ הנה הוא יש תמיד ואינו מסתלק ממנו כרגע כמ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים¹⁵⁴³ להחיותו ולקיימו וכן בכל פרטי הנבראי', ואלמלא הי' מסתלק כרגע הי' נעשה ממנו אין ואפס ממש כמ"ש במד"ר תצוה פל"ח¹⁵⁴⁴ ובמדרש תלים¹⁵⁴⁵ ובסש"ב בשם הבעש"ט ז"ל¹⁵⁴⁶, שדבר ה' עומד תמיד להחיותו כו', עכ"ז הם נפרדים להיות כי קבלת החיות של הנבראי' דעלמא דאתגליא הם מצומצמי' כ"כ עד שאינו נראה להם היותם מדובקי' תמיד להאין, כ"א שנראה שהם בבחי' נפרד לכן אופן מזונותיהם הוא ג"כ באופן כזה, דאל"כ היו בטלים באו"א¹⁵⁴⁷ ע"ד ברואי' דעלמא דאתכסי', אמנם ברואי' שבים אופן קבלת חיותם הוא שא"א להם להפרד כרגע כו' אשר זה מורה שבשרשם מושג להם בחי' האין המהוה אותם, והגם כי א"א לנברא להשיג בחי' האין המהוה אותו כמ"ש באריכות בד"ה מי רלוכמוכה¹⁵⁴⁸ עכ"ז ההפרש <76>

בין נבראי' דעדאת"ג ונבראי' דעלמא דאתכסי', שהנבראים דעדאת"כ משיגין עכ"פ ומרגישי' שיש בחי' אין המהוה אותם, רק שאינם משיגים מהותו שזה א"א, שאם היו משיגי' מהותו לא הי' בבחי' מציאות יש ודבר כו', משא"כ הברואי' דעדאת"ג גם אחר ההתבוננות הם רק משיגים שיש דבר המחי' אותו אבל א"י כלל מהו מציאותו, ולפ"ז ההבדל שביניהם הוא בענין המציאות עצמו בין ידיעת המציאות להשגת המציאות כו'.

קיצור. יושב אוהלים עדאת"כ ועדאת"ג, וכענין ים ויבשה, שכל מה שיש ביבשה יש בים, רק שברואי' שבים מובלעים כו' ועד"ז יובן ההפרש בין עלמא דאתכסי' לעדאת"ג.

(ג"ן) ויובן בתוס' ביאור ענין ב' בחי' דעדאת"כ ועדאת"ג, כמ"ש מבשרי אחזה¹⁵⁵⁰, שיש באדם ב' בחי' גילוי היינו בחי' מח' ודבור¹⁵⁴⁹, ששניהם הם אותיות שהם מגלים בחי' העלם השכל, אך מ"מ אינם דומים זל"ז, שבחי' המחשבה עם היות שהיא ג"כ מגלה העלם השכל עכ"ז אינה מגלה רק לגבי עצמו לבד, אמנם לגבי זולתו נשאר בבחי' העלם כמו שהי' תחילה, ולא בבחי' הגילוי כלל לזולתו, שהרי אנו רואים שכאשר יחשוב האדם באיזה עומק להבינו בטוב טעם ודעת המגלה לעצמו בחי' העלם השכל לא ידע זולתו כלל מהו מחשב, רק שיבין שהוא מחשב איזה דבר בעומק התבוננות השכל שזהו רק בחי' גילוי כללי לבד כו', והיינו כמו בחי' הגילוי שנודע לנו שיש דבר ההיא במציאות אבל אינו נודע לנו מהו, וכ"ש בפרטי' איך ומה היא כו', ועד"ז¹⁵⁵¹ כשרואה הא' שחבירו הולך בעומק המח' מבין שהוא מחשב איזה דבר שכל, שז"ע שנודע לו מציאותו, אבל אינו משיג גם קצת מהות מציאותו כו', משא"כ הדבור כל מהותו הוא בשביל הזולת דוקא שע"י הדבור ישיג זולתו ג"כ השכלת השכל שהשכיל החכם, מה שהוא בעצמו אין בכחו כלל להשכיל זה, רק שע"י הדבור נמשך ומתלבש שיבין הזולת ג"כ בחי' השכלה זו, ומה שיש בדבור שהוא לכאו' לצורך עצמו כמו מה שמצוה לעבדו שיעשה לו מלאכה פלונית שצריכה לו לצורך גופו או ממונו הנה באמת זהו מצד שעשיית הדבר ההיא יד¹⁵⁵² זולת באמצע לכן צריכין שיתגלה ע"י הדבור, אבל אם הי' עושה בעצמו הדבר ההיא לא הי' מצטרך כלל לבחי' הדבר שהי' יורד ממחשבתו ישר לבחי' המעשה למלאות רצונו מה שחפץ לעשות הדבר ההיא כו', שנמצא בחי' הדבור¹⁵⁵³ הוא רק לזולתו לבד, ומה שארז"ל ומתלמידי יותר מכולם שזהו לכאו' לצורך עצמו הנה באמת זהו מחמת שכאשר נשפל שכלו לזולתו אזי יוצא העלם שכלו יותר, מה שע"י עמקות המח' אינו צריך לזה וכמשנת"ל¹⁵⁵⁴ מזה באריכות שאינו דבר חדש כו', אמנם רלזענין המח' הגם שזהו ג"כ אינו דבר חדש שהרי זהו מה שכבר השכיל או שישכיל השכל כו', ולא שבא מן המחשבה עצמה, <77>

כ"א שע"י שמלביש שכלו בכח מחשבתו יוצא מהעלם העצמי לגבי עצמו כו', מ"מ ענין בחי' מחשבה זו הנה היא הכרח גם לגבי עצמו מה שבלעדה לא יבין ולא ידע בעצמו בחי' בריקת וסקירת השכל כלל, שנמצא שעם היות שהשכיל עכ"ז ה"ז אינו כלום, וע"י המחשבה בא לידי גילוי בפועל לגבי עצמו, ובזה יובן מ"ש יוצ"א ובורא חשך¹⁵⁵⁵, שלכאו' עולם הבריאה גבוה יותר במעלה לגבי היצירה כנודע, וכן לענין המשמוש בתפילין כשאומר יוצ"א צריכין למשמש תש"י, ובבורא חשך ימשמש תש"ר כמ"ש בכהאריז"ל¹⁵⁵⁶, ולכאורה יפלא מדוע יקרא הבריאה בשם חשך ויצירה בשם אור, שלפי האמת נהפוך הוא כו'.

אך הענין הוא מטעם הנ"ל דבהיות ידוע שב' עולמות אלו דבריאה ויצי' נמשלו לב' בחי' מחשבה ודבור¹⁵⁵⁷, שהבריאה היא כמשל המח' באדם, ולכן כשם שהמח' אינה מושג לזולתו כנ"ל באריכות, כן בחי' הבריאה נק' בשם העלם וחשך לגבי זולתו, ולא שעולם הבריאה היא בעצם חשך כ"א שלגבי זולתו נק' בשם חשך ולא גילוי אור להיות שאינו מושג כמו מח' האדם שאינו מושג לזולתו, ומ"מ מח' האדם היא לבוש הפנימי להשכל שיש בו יתרון המעלה על הדבור שהוא לבוש תיכוני, אלא שהיא הנותנת שלהיותה במעלה היותר גבוה אינו בא בבחי' הגילוי לזולתו כו', וזהו שארז"ל במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי¹⁵⁵⁸, ולכאו' הלא תלמוד בבלי הוא מקור וכלליות דתושבע"פ שהוא המגלה דברים הסתומי' דתושב"כ, שהרי עד"מ מצות שבת נכתבה בתושב"כ בקיצור נמרץ מאד, ובתושבע"פ היא מס' שלימה, ועד"ז בכל מצותי' ש"ת, אלא שהיא הנותנת שלהיות שהביאור דתושבע"פ היא עמוק מאד ופלפול עצום לזאת נק' בשם חשך שכמו במקום החשך לא יוכל להלוך ולמצוא איזה דבר שעומד שם כ"א מי שרגיל שם ויודע בטוב דברים העומדים שם, כ"ה בים התלמוד שהרגיל ועוסק בו בלב ונפש חפיצה יגיעת נפש ויגיעת בשר וכמארז"ל רלחיגעת ומצאת תאמין¹⁵⁵⁹ כו', הוא אשר יכול למצוא מרגוע לנפשו, ולרוות נפשו הצמאה לה', להיות כי אורייתא וקוב"ה כולא חד¹⁵⁶⁰, וכן בליבון הלכתא להוציא דבר לאשורו למצוא דבר ברור כשמלה להבדיל בין טמא לטהור, או בין דם לדם ובין נגע לנגע כו' בכל דברי ריבות אשר בשעריך¹⁵⁶¹ צ"ל יגיעה עצומה לזה, אשר ע"כ נק' תלמוד בבלי בשם חשך כו', ונמצא כי עם היות שעיקר גילוי האור הוא ע"י לימוד התלמוד מ"מ מפני שלא כל יד ושכל אדם ממשמש בו להוציא פשר דבר לאשורו עש"ז נק' בשם חשך כו'.

קיצור. ויובן ענין עדאת"כ ועדאת"ג מב' בחי' דמח' ודבור, שהמח' חשך והעלם, ועכ"ז המח' היא לבוש הפנימי, וזהו במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי שעם היות שעיקר גילוי בחי' התו' היא בתושבע"פ עכ"ז מפני שלא כל אדם זוכה להבין פלפול הגמ' לכן נק' בשם חשך כו'.

<78>

(נד) ולפ"ז¹⁵⁶² יובן ענין ופי' הפסוק ברוך כו' מן העולם ועד העולם שיהי' נמשך ההמשכה מעלמא דאתכסי' בעלמא דאתגליא, וזהו פי' ברוך מל' המבריך¹⁵⁶³ את הגפן¹⁵⁶⁴ שכופה ענף הגפן תחת הקרקע ויוצא ממנו עוד אילן גפן שטוען פירות כו' וכן מל' ברכה והמשכה¹⁵⁶⁵ שמברך וממשיך המשכת אוא"ס שמאיר¹⁵⁶⁶ בעולם הבריאה להיות נמשך למטה ביצי' שבאח"פ¹⁵⁶⁷ מאיר ע"י היצי' למטה בעוה"ז כידוע כו', וזהו דכתי' ביעקב¹⁵⁶⁸ יושב אוהלים ב' אוהלים דבריאה ויצי' עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגלי' שזהו"ע ההמשכה מן העולם ועד העולם, ובזה יובן ג"כ ענין העירוב עפמשנ"ת לעיל שהעירוב הוא בחי' עמודא דאמצעיתא ונת"ל¹⁵⁶⁹ שמחבר חו"ג ומחבר מעלה ומטה מן הקצה אל הקצה כו', וזהו שם עירוב¹⁵⁷⁰ הוא אותיות ע"ב רי"ו¹⁵⁷¹, שהם חו"ג ששם ע"ב¹⁵⁷² רלטהוא בחכ'¹⁵⁷³ שהחסד ענף החכ'¹⁵⁷⁴, ורי"ו הוא בגימ' גבורה¹⁵⁷⁵, ומב' בחי' אלו דחו"ג נעשה תיבה אחת להורות שבזה דהיינו בבחי' העירוב נכללו חו"ג יחד¹⁵⁷⁶ כו', ע"י שהוא בחי' ת"ת המחבר חו"ג¹⁵⁷⁷, וכמשנת"ל בענין המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, וע' באגה"ק סי' י"ב, וע"ד הרקיע הנק' ערבות¹⁵⁷⁸ שנק' כן ע"ש שכולל ומחבר חו"ג כמ"ש בזח"ב תרומה דקס"ה א'¹⁵⁷⁹, וז"ש סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו¹⁵⁸⁰, פי' בי"ה היינו י"ה שהם חו"ב¹⁵⁸¹ כנודע והם שרש חו"ג כי חסד ענף החכ' כנ"ל וגבורה ענף הבינה¹⁵⁸² כו', והוא השוכן בערבות שהוא מערב חו"ג לכן שוכן בו שם י"ה מקור חו"ג כו', וכן פי' במאו"א אות ע' סכ"ז ערובי מבואות בתי גואי נק' ת"ת המערב חסד ע"ב (וע' במ"א מענין ע"ב גשרים בענין פ' שני' דק"ש¹⁵⁸³ כו') גבורה רי"ו, וזהו עירוב, וכן יסוד מערב נו"ה וזהו נק' עירובי חצירות בתי בראי עכ"ל, ובי"נ העיר מת"ז הנ"ל שעירוב הוא עמודא דאמצעיתא, ונמצא כי ע"י העירוב נעשה בחי' ההתכללות עד שאין מקום כלל ליניקת החיצוני', וזהו לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל כו', אבל יעקב הי' מטתו שלימה¹⁵⁸⁴ לפי שהוא מקו האמצעי שממנו אין יניקה כלל, והיינו ע"י בחי' ההתכללות כנ"ל, וא"כ יובן מעלת עירוב שהוא מערב כחות הרוחנים יחד עד שעי"ז לא יומשך שום תוס' יניקה לסט"א, והיא דרבנן דוקא לפי שבינה יתירה כו' ועריבים עלי דברי דודיך כו'.

קיצור. יושב אוהלים שמחבר עדאת"כ ועדאת"ג, וז"ע ע"ב רי"ו, סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו שלהיותו ערבות מאיר בו י"ה כו'.