260

ד. אחדות על ידי התבטלות כלפי העליון, או ע"י ממוצע

ההסבר לכך הוא:

האחדות בין שני "עולמות" יכולה להיות באופן כללי בשתי דרכים:

א) על ידי אור עליון המאיר עליהם, שהוא נעלה משני עולמות, ענינים שונים.

ב) על ידי אמצעי מקשר בין שני הענינים.

ההבדל בין שני האופנים הוא:

כאשר שני ענינים מתבטלים מפני האור שמעל שניהם, והם מתאחדים ביניהם, בדומה לשני שרים הבטלים לפני המלך, הרי האחדות אינה ממציאותם העצמית, אלא כמאמר חז"ל²³ על הפסוק²⁴ "המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו", "מיכאל שר של מים²⁵ גבריאל שר של אש ואין מכבים זה את זה"²⁶, אחדות זו נובעת מפני שהקדוש־ברוך־הוא עושה שלום במרומיו – על ידי האור העצום של הקדוש־ברוך־הוא אין שר של מים ושר של אש חשים במציאותם, ולכן אינם חשים בניגודים ובשוני ביניהם²⁷.

אך באופן זה של אחדות אין שלמות מוחלטת, כי האש והמים שבהם אינם מתאחדים. האש והמים לכשעצמם נשארים במציאותם, והתאחדותם נובעת רק בהתבטלות ההרגשה העצמית של כל אחד ואחד. "כשמרגישים" את המלך, הקדוש־ברוך־הוא, אין הם מרגישים את עצמם²⁸.

האופן השני הוא, כאשר האחדות היא על ידי אמצעי המקשר ומחבר בין שני הענינים, אחדות זו נובעת מהמשותף והדומה שבין שני הענינים, על ידי ה"ממוצע" המקשר, ובאופן זה האחדות היא דוקא מצד מהותו המסויימת של כל ענין.

אך גם אחדות זו אינה באופן ששתי המציאויות מתחברות ביניהן כפי שהן, כי החיבור אינו בין הדברים כשלעצמם, אלא כפי שהם מתקרבים זה לזה, שהעליון שרוי באופן של ירידה, והתחתון – בעליה²⁹.

כדוגמא לכך הוא החיבור בין שכל ומדות³⁰. אמנם, המדות נובעות