רלג
שאנו מיוחדי' בו כנ"ל, אמנם יש דבר בעולם שהוא נפרד באמת ולא לבד מה שנראה לעין כ"א היותו נפרד באמת, והיינו שכאשר מוציאים דבר אחד מכלל כל הדברים ממוצא דבר נשמע בשארי הפרטי' שהם אינם כדבר הפרט הזה כו', וא"כ כשנאמר ה' אלקינו לבד נשמע שאנחנו מיוחדי' אמנם שארי הדברים שבעולם אינם מיוחדי' כו', ובאמת אין שום מציאות אמיתי זולתו כלל, וכמ"ש הרמב"ם בה' יסוה"ת פ"א, וכמשנת"ל1523, לזה א"א ה' אחד שאין אלקה זולתו פי' וענין אלקה שולל כל מציאות זולתו כמובן מדברי הרמב"ם הנ"ל כו', ובזה יובן מ"ש אחד ולא נא' יחיד, דהן אמת שיחיד מורה על בחי' האחדות יותר מתי' אחד שהרי באחד יש גם אחד המנוי1524 כו' כמ"ש מזה במ"א באריכות, אלא <74>
שהאותיות שבתיבת אחד החי"ת מורה על ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם מרומזי' באות ד', והאלף הוא בחי' אוא"ס1525 אלופו ש"ע, והיינו שעם היות שנתהוו ז"ר וארץ וד"ר העולם לא תעלה על דעתך שהם נפרדי' מאתו ית' המהוה אותם מאין ליש, כ"א שבטלי' בתכלית ומיוחדי' בו ית' בתכלית היחוד כו', וכמו שנת' במ"א בד"ה מי כמוכה, ונת' לעיל ג"כ בקצרה, וזהו מרומז דוקא בתי' אחד ולא בתיבת יחיד ולכן אנו אומרים אחד ולא יחיד כו' לפי שאחד זה אין שני לו1526 כלל וכלל, ולא שום דבר נוסף על עצמותו כו', וכמ"ש הרמב"ם שהוא היודע1527 כו' ודבר זה א"א להשיג כו', אמנם הנה יחוד זה זהו ע"י התבוננות איך שלך ה' הגדולה והגבורה כו' שרש ז"ר וארץ הם בטלי' בתכלית היחוד באמת לאמיתו שזהו בהגלות נגלות עליהם בחי' אוא"ס שלאו מכל אלין מדות כלל שלמעלה ממהות מדות לכן אז עם היות שהם שמות מחולקי' חו"ג וש' אלקי שבהם מחולקי' ג"כ כנ"ל, עכ"ז בטלים בתכלית לגבי אוא"ס שלמעלה ממהות מדות כו', ובחי' יחוד זה אינו בתמידות דעם היות שאיהו וגרמוהי חד בהון עכ"ז איננו בגילוי רב כ"כ, כ"א שע"י בחי' הת"ת שהוא קו האמצעי1528 מתייחדין המדות חו"ג להיות לאחדי' כמ"ש בזהר תרומה דקע"ה בענין הבריח התיכון1529 ע"ש, ולכן השם שבמדת התפארת היא ש' הוי' שם העצם כנ"ל ולהיות כן הגם שהוא שלישי בסדר ספירת המדות חג"ת, עכ"ז יש בת"ת יתרון להיותו בריח התיכון שע"י מתחברים חו"ג ע"י שמאיר דרך בו אוא"ס דלאו מכל אינון מדות איהו כלל, ולפ"ז יובן ג"כ ענין עירוב רשויות דרה"י מאחר שהם כחות מובדלי' ומפורדי' זמ"ז שעם היות שהם שניהם רה"י מ"מ ה"ה של שני בנ"א שנמצא קצת פירוד ביניהם, הנה העירוב מייחדם להיות לאחדי' מורה על בחי' הגילוי שנמשך ע"י העירוב שעי"ז מתייחדין ב' אנשים נבדלי' זמ"ז.
הערות
- 1523. וכמ"ש הרמב"ם. . וכמשנת"ל : פמ"ז.
- 1524. אחד המנוי : ראה חובת הלבבות שער היחוד פ"ח. פרדס שער עצמות וכלים שער ד, פ"ה. תו"ח נח סז, א ובהערה 1. סה"מ שבהערה 1552.
- 1525. והאלף. . אוא"ס : ראה זהר רע"מ פינחס רנז, א.
- 1526. שני לו : בהמשך הנדפס: לו שני.
- 1527. וכמ"ש הרמב"ם שהוא היודע : ראה הל' יסוה"ת פ"ב, ה"י.
- 1528. הת"ת שהוא קו האמצעי : ראה השמטות לזח"א רנז, א.
- 1529. הת"ת. . בזהר תרומה דקע"ה. . הבריח התיכון : ע"ב. הובא גם לקמן רפנ"ב. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי על יד הערה 645.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ב׳:י׳ - הטקסט מספריא
הקב"ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין שאין אנו ודעתנו אחד אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד שאלמלי היה חי בחיים ויודע בדעה חוץ ממנו היו שם אלוהות הרבה הוא וחייו ודעתו ואין הדבר כן אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד נמצאת אתה אומר הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה הכל אחד ודבר זה אין כח בפה לאומרו ולא באוזן לשמעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו ולפיכך אומר חי פרעה וחי נפשך ואין אומר חי ה' אלא חי ה' שאין הבורא וחייו שנים כמו חיי הגופים החיים או כחיי המלאכים לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם מחמת הברואים כמו שאנו יודעין אותם אלא מחמת עצמו ידעם לפיכך מפני שהוא יודע עצמו יודע הכל שהכל נסמך לו בהוייתו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

