והי' ברכה

קעהוהי' ברכה

ש"פ לך ל"ט

והי' ברכה¹, ואמרז"ל שברכה ראשונה דאבות חותמין במגן אברהם, דכל הברכה ראשונה אמרו על פסוק זה, ואעשך לגוי גדול זהו מה שאומרים אלקי אברהם, ואברכך זהו מה שאומרים אלקי יצחק, ואגדלה שמך אלקי יעקב, יכול יהא חותמין בכולם ת"ל והי' ברכה בך חותמין. וצ"ל למה חותמין באברהם דוקא ולא בכל האבות, דהנה במ"א נת' ע"פ ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים², וקאי על מגן דוד כשם הגדולים אברהם יצחק ויעקב³, והלא אין חותמין רק מגן אברהם ומתרצין שם תירוצים ע"ז, ולכאורה למה אין חותמין כאן בכל האבות. והענין דהנה צ"ל תחילה הברכה דמגן אברהם שיש בה ב' פי', הא' דאברהם הוא המגן, הב' דאברהם צריך מגן שלא⁴ גילוי כ"כ, דהנה אמרז"ל לעתיד הקב"ה מוציא חמה מנרתקה כו' וזהו המגן שהוא הנרתק.

והנה כאן נדבר שאברהם צריך מגן כמ"ש אנכי מגן לך. דהנה ברוב דרושים אי' דאברהם הוא חסד עולם⁵ אהבת עולם והכל א', ועל ל' הקבלה הוא חסד דמ"ה, ועל ל' החסידות הוא חסד דביטל, כמו אברהם שהי' אבר מ"ה, אבר וכלי לבחי' ביטל וכמ"ש ואנכי עפר ואפר, מפני שהי' בטל לכן השפיע לזולתו מפני הביטל שהוא גרוע מזולתו לכן השפיע הכל לזולתו בלי דיקדוקים כלל וכמ"ש באוצ"ד⁶ בשער הנדיבות שהי' נדיב בנפשו ובגופו ובממונו, דכל הדברים שיש בדברים האלו הי' נדיב בהם (בנפשו היינו בהשפעת דבר שכל, ובגופו היינו בטרחה שלא הניח לא' מעבדיו לשמש את האורחים אלא הוא בעצמו, ובממונו שהשפיע ממון לכל אחד) ובלי דיקדוק כלל שהיה מאכיל ומשקה גם לערביים וזה הי' מצד הביטל. ויש בחי' ורב חסד שהוא מצד ולגדולתו אין חקר שלגדולתו העצמיות אין חקר כלל, לכן נמשך לבחי' גדולה (הנה בכ"מ נת' דרב חסד הוא חסד דאריך⁷ והוא נק' גדולה וכמ"ש בד"ה מים רבים בענין לך ה' הגדולה⁸, אך כפי מ"ש לקמן שהוא קעובחי' כי חפץ חסד מוכרח לומר שכוונתו על חסד דעתיק. אך אפ"ל חפץ הוא פנימיות הרצון אך לא בחי' עתיק, דעתיק הוא תענוג בכחות הנפש, אך ממ"ש לקמן נהורא קדמאה כו' מוכרח לומר שכוונתו על בחי' עתיק דאור שבעת הימים הם ז"ת דעתיק. ומ"ש דאברהם אפ"ל מפני שחסד הוא יומא דאזיל עם כולא יומין. ופי' ולגדולתו, הנה כאן פי' ולגדולתו העצמיות למעלה מחסד דעתיק, ובסידור בפי' ולגדולתו אין חקר⁹ פי' לגדולתו העצמיות היינו בחי' חכ' טרם התפשטותו בכלים מכלים שונים).

וצ"ל דהנה נת' במ"א ע"פ וחסדי מאתך לא ימוש¹⁰, שהוא בחי' חסד עליון אהבה רבה הבאה מלמעלה והוא בחי' כי חפץ חסד (ובק"י¹¹ ערך חס פי' חסד עליון חסד דחכמה, אך כאן מפרש שהוא חסד דעתיק כמשנת"ל), ונת' ע"ז משל מחסד דאברהם, וא"כ אברהם הוא ג"כ בחי' [כי חפץ חסד], וכ"כ באדרא שהוא חסד דלגאו¹² וא"כ הוא ג"כ בחי'¹³ זו, וכ"כ בזהר במא' אלה תולדות השמים וארץ בהבראם באברהם וזה אי' בכ"מ¹⁴ ולא דוקא בזהר, וכ' עוד שם נהורא קדמאה דגניז לי' קוב"ה ודא הוא אברהם, א"כ מפרש דאברהם הוא נהורא קדמאה והוא בחי' כי חפץ חסד חסד דלגאו (נהורא קדמאה הוא אור שבעת הימים וידוע דאור שבעת הימים הוא ז"ת דעתיק כנ"ל) וא"כ בב' מקומות בזהר משמע שאברהם הוא רב חסד. והענין דהנה יש אברהם באצי' והוא בחי' חסד דמ"ה ולכן השפיע לכל אדם וכמ"ש בפרדס בשם ס' הבהיר אמרה מדת החסד לפני הקב"ה כל ימי היות אברם בארץ לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי שהרי אברם עומד ומשמש במקומי, הרי שהחליף מקום מדת החסד שלא הי' צריך לעשות מלאכתו כלל שמביא ע"ז פסוק וישמור משמרתי ששמר משמרת מדת החסד שבהשפעתו שהשפיע למטה גרם שיהי' מכלכל חיים בחסד שיומשך השפעת החיים [וזה המשיך אפי' אברם ולא אברהם], (וצ"ע דהנה ידוע דאברם הוא שכל הנעלם מכל רעיון שא"א שיתגלה למטה, ונתוסף לו ה' היינו שיהי' הגילוי למטה, וקודם שנתוסף לו הה' עדיין לא הי' גילוי בלמטה בבי"ע, וע' בתו"ח פ' לך בד"ה ויאמר ה' אל אברם¹⁵ וכמדומה שמשם כאן שכ' שם שגם קודם שנתוסף לו הה' נמשך ג"כ בבי"ע אך בצמצום כפי המדה ולא יותר, ונתוסף לו הה' שיומשך יותר מכפי המדה) וזהו בחי' חסד דמ"ה. אך מוכרח לומר שיש בחי' אברם גם לפני קעזאצי' וכמ"ש בעבר הנהר ישבו אבותיכם [ואי' בזהר הוא טורי חשוכא דלפני אצי'], והוא בחי' ורב חסד (הגה. ע' בתו"א פ' וישלח בד"ה ויקם בלילה הוא, ובתו"ח שם בד"ה ויקח מן הבא בידו¹⁶, וצ"ע. עכ"ה.) שנמשך מצד ולגדולתו כו', וזהו אברהם שלפני אצי', ולכן אמר לו ישמעאל יחי' לפניך, שידע את ישמעאל¹⁷ מ"מ אמר יחי' לפני"ך, ונת"ל שהוא כמ"ש לפני הוי' (ע' בד"ה פי' פתחה בחכמה¹⁸) והוא מצד הגדולה, לפ"ז אין צריך לומר שמה שהאכיל והשקה לכל אדם הוא מצד הביטל (ובפ"א¹⁹ ד?ס איז ד?ך א ?שעטיל) אלא מצד הגדולה, (ובפ"א בחי' ורב חסד למעלה מאצי' בעצם). (והנה כפי משנ"ת במ"א שרב חסד הוא חסד דאריך²⁰, ויש דעה דח"ס הוא ראשית האצי', מ"מ אצי' בעצם הוא מחכמה ולמטה. ואפי' כמשנ"ת כאן דרב חסד הוא חסד דעתיק, אך הנה אי' במק"מ בשם האריז"ל בהקדמת הזהר ד"א ע"ב וז"ל, שכל עולם האצי' מן עתיק עד המל' כו' עכ"ל לעניננו, הרי שגם עתיק בכלל עולם האצי' יחשב, מ"מ אצי' בעצם הוא מחכמה ולמטה, לכן אמר כאן למעלה מאצי' בעצם).

ומפני שאברהם הוא בחי' ורב חסד לכן צריך מגן. דהנה אמרז"ל בתחלה עלה במחשבתו לברוא את העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף עמו מדת הרחמים, וצ"ל הלא כתיב טוב וישר הוי', ואי' בע"ח כשעלה ברצונו כו' מצד טבע הטוב להיטיב (הגה, בכ"ד מביאין הע"ח שער הכללים פ"א²¹, וצ"ע דתיבות מצד טבע הטוב להטיב כי חפץ חסד הוא אינו נמצא בע"ח²², וז"ל שם כשעלה ברצונו ית' שמו לברוא את העולם להיטיב לברואיו עכ"ל. ואפשר שמדייקינן למה קעחעלה ברצונו כך הוא מצד טבע הטוב להיטיב. גם במק"מ בראשית ד"א א' כ' כשרצה הא"ס לגלות גודל²³ ולהטיב לזולתו, ולא כ' מצד טבע כו' עכ"ה), א"כ טבעו להטיב ואיך עלה במחשבתו לברוא העולם במדת הדין שהוא היפך טבעו. והענין דהנה כתיב אשר ברא אלקים לעשות לתקן, אפי' תורמסין צריכין תיקון, ופי' תורמוסין הוא משל שעולם העשי' ורפ"ח ניצוצי' צריכין תיקון. והנה אם הי' הבריאה במדת החסד לא הי' יכול להיות הבירורים כמ"ש במדרש דהי' חטאין סגיאין לכן ברא במדת הדין, (הג"ה, ע' בתו"א בד"ה מי שם פה לאדם²⁴ כ' שתיקון הוא שמיטה שני' בחי' דין משא"כ תהו הי' בבחי' חסד, עכ"ל, והוא מפני ששם לא הי' עבודת הבירורים לכן הי' בבחי' חסד משא"כ עולם התיקון שצ"ל בירורים הוא מבחי' דין), ואם הי' הבירור במדת הדין לבד הי' הבירור במעט זמן אך לא הי' העולם מתקיים דמצד מדת הדין הן שמים לא יזכו בעיניו, אפי' שמים שהם מספרים כבוד אל והנבראים הגבוהים מ"מ לא יזכו בעיניו, לכן שיתף עמו מדת הרחמים, (הג"ה, ע' בשערי אורה בשער הפורים בד"ה יביאו לבוש מל' באות ז', וכ"מ בע"ח שער הכללים פ"ד, וז"ל וא"ת למה המאציל העליון לא עשה מתחילה ה' פרצופים אלו ולא יעשה אותם נקודות שיהיו נשברות, והלא גלוי וידוע כי בהיותן נקודות לא יוכלו לסבול האור, התשובה כי כוונת המאציל העליון היתה כדי שיהי' בחירה ורצון ביד האדם באשר שיהי' רע וטוב בעולם כו', עכ"ל. הרי שגם קודם שנתהווה עולם התהו הי' ג"כ מצד השכל כדי שיהי' בחירה ושכר ועונש, שכר לצדיקים כו', עכ"ה), כמו"כ כאן מפני רב חסד דאברהם צריך מגן.

וענין המגן הנה בדרוש א' פי' רבינו (הוא בד"ה אנכי מגן לך²⁵) שהוא הקשת שמורה חיצים, לובש האדם מגן בל"א פאנציר להגן עליו מפני החיצים, כמו"כ כתיב שמש ומגן הוי' אלקים, שהוא מגן ונרתק השמש שהוא כדי שלא יאיר השמש בתוקף, דלעתיד הקב"ה מוציא חמה מנרתקה רשעים נידונין בה (הוא לתרץ דלכאו' אין המשל מכוון אל הנמשל דשם המגן לשמור מהרע כנ"ל, אבל בנמשל מה שייך שם רע, לכן אמר דהיינו מה שרשעים נידונין בה, כ"א בפ"א²⁶), כמו"כ הוא מגן אברהם (הג"ה, ז"ל בתו"א ד"ה אנכי מגן לך, דהנה נודע שאברהם הוא בחי' חסד גדול עד מאד בלי שום מונע וכולם טובים בעיניו ולכן אמר לו ישמעאל כו' לפניך שהוא בחי' א"ס בלי גבול (והו"ע לפני הוי' שנת"ל כו'), אבל באמת אינו מהראוי כן דהנה בביאת משיח אי"ה כתיב בלע המות לנצח ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ כו', והנה נודע כי מגן נק' דבר המכסה למשל במלחמה כו', והנה נודע שבכל בוקר דאברהם בחי' חסד מתעורר בעולם וישכם אברהם בבוקר, וכדאי' בזהר, והקב"ה רוצה להנהיג את העולם בבחי' חסד, אם לא הי' מגן לבחי' חסד הנ"ל לצמצם חסדו וטובו ולתת דרך צמצום כמו שצריך רק להחיות הקליפות מפני שצריכין בשביל סטרא קעטדקדושה שיהי' אתהפכא חשוכא לנהורא וכידוע, ואם לא הי' דרך צמצום הי' חיותם בלי גבול עכ"ל, הרי שהמגן הוא שלא ימשך למקום שאינו ראוי וכמשי"ת אי"ה. עכ"ה).

אך ברוב דרושים פי' שהמגן הוא הפרוכת²⁷, היינו הפרסא המפסקת בין אצי' לבריאה (וע' מענין הפרסא בתו"א בד"ה ולא יקרא עוד שמך אברם ובד"ה והבדילה הפרוכת²⁸, וכ' שם שהפרסא הוא כדי שבי"ע יהי' ביכולת לקבל האור. נמצא ההפרש בין הב' הפירושים, דלפירוש הא' המגן הוא כדי שלא יומשך לסט"א, ולפירוש הב' המגן הוא כדי שיוכלו בי"ע לקבל האור), וכ"כ בכהאריז"ל שהקו (ובפ"א שחוט הא"ס²⁹) נמשך במחשבה הקדומה ונעשה שם פרסא (ע' בד"ה ג' מיני אדם³⁰ שכ' שהפרסא היא אחר א"ק, דא"ק מא"ס נעשה ע"י צמצום ומקום פנוי, ועתיק נעשה מא"ק ע"י פרסא), והכוונה היא מהפרסא כדי שיתמעט האור, ונתמעט והולך עד שיוכלו לקבלו וזהו"ע התיקון. וא"כ מובן דבתהו לא הי' פרסא וזהו סיבת השבירה. אך בביאור דאד"ר על מאמר נפק חד פרסא מקמי' כתב שהוא (עתיק) תהו, א"כ הי' שם ג"כ פרסא. וצ"ל שלכן הי' השבירה מפני שלא הי' רק חד פרסא, משא"כ בתיקון ריבוי פרסות ומסכים (ובפ"א ונעשה פרסא בין עולמות א"ס ובין אצי'). (הג"ה, בין אצי' ר"ל דכתר ג"כ בכלל אצי' יחשב, דבין כתר לאצי' לא יש פרסא כמ"ש בע"ח בשער הכללים פרק א', וא"כ צ"ל מה הם עולמות הא"ס שכ', וצ"ע. עכ"ה), [וזהו מעלת התיקון על תהו].

ובזה יובן משנת"ל (בד"ה בראשית)³¹ שתיקון למעלה מתהו, דתהו נפש ותיקון רוח, וכ"כ בע"ח עיגולים נפש ויושר רוח (ע' לעיל במאמר הראשון של ר"ה³² וצ"ע). ובדרוש (ובפ"א בשער) הנקודים³³ כ' שסיבת השבירה הוא מפני שהי' בחי' נפש, וכ"כ רבינו בכמה דרושים שתיקון למעלה מתהו³⁴, והמעלה דתיקון על תהו (הג"ה, ר"ל מאחר שתהו נפש ותיקון רוח, א"כ צ"ל שיש מעלה בתיקון על תהו ומהו המעלה, עכ"ה) דבתיקון נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן דביושר שייך ראש ורגל והראש צריך להרגל (הג"ה, ע' בתו"א בד"ה מי שם פה³⁵ לאדם, קפוע' לעיל בד"ה אנכי אנכי³⁶, עכ"ה), (ראיתי בכי"ק שמסתפק³⁷ אם כוונות רבינו ז"ל שנעיצת התחילה בסוף יותר מבראש המתפשט, או שרק הראש צריך להרגל, וכ' שזהו נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן כו', וכפי שכאן הכריע שהראש צריך להרגל). וצ"ל הלא ברוב דרושים נת' דתהו למעלה מתיקון³⁸, דבתהו ריבוי אור ולכן ירדה הנשמה למטה להתלבש בגוף, דכמו שהיתה למעלה כתיב חי ה' אשר עמדתי לפניו שעמדה באהוי"ר וביטל לאלקות ונתלבשה בגוף ונה"ב המעלים ומסתיר, והוא כדי לברר הניצוצות ולירש אורות דתהו ואיך אמר דתיקון למעלה מתהו.

והנה ענין זה יובן מענין החשמל שהוא מלביש לזו"נ בכל צדדיו, וגם הוא נעשה הפרסא שבין אצי' לבריאה, והוא הנעל (הג"ה, ע' מענין החשמל בתו"א בד"ה והבדילה הפרוכת³⁹ עכ"ה). ושרש החשמל הוא מבינה, מחיצוניות בינה, וידוע דחיצוני שבעליון למעלה יותר מפנימי שבתחתון (הגה, וכידוע דכל מה שלמטה מטה יותר שרשו למעלה מעלה יותר, עכ"ה), והוא כמו משל לשכל שהמשל למטה מהשכל, מ"מ לא כל אדם יכול לומר משל אלא מי שהוא בעל שכל גדול, כמו וידבר שלמה ג' אלפים משלים והוא מפני דכתיב ויחכם שלמה מכל אדם, לכן באפשרי לומר משלים וכמו ר"מ שאמר תלתי מישלי, אבל מי שאינו בעל שכל גדול ויאמר איזה משל לא יהי' מכוון אל הנמשל. כמו"כ אף שחשמל הוא לבוש המלביש זו"ן, מ"מ שרשו למעלה יותר, כמו"כ יובן בתהו ותיקון, דבסדר השתל' תהו למעלה מתיקון ששם רובו אור, אבל בלמעלה מסדר השתל' תיקון למעלה מתהו.

ובזה יובן מ"ש במדרש אר"י בן חלפתא משל כשאתה נותן ב' מרגליות לשפופרת לא זו שאתה נותנת ראשונה יוצאה אחרונה. ולכאורה הלא זה היפך האמת, שהרי עשו הבכור ואיך אמר שיעקב הבכור. אך דמה שעשו הבכור היינו בסדר השתל', אבל בלמעלה מסדר השתל' יעקב הבכור. ולפ"ז אין סתירה מה שברוב דרושים נת' שתהו למעלה מתיקון, ופעמים נת' דתיקון למעלה יותר, דשניהם אמת, דבסדר השתל' תהו למעלה יותר מפני שבו ריבוי אור. וענין ריבוי האור לא שנאמר שהריבוי ומיעוט הוא [באור א'] דבאמת אינם בערך כלל, ויובן זה מעולם התיקון גופא דאמרז"ל אור שנברא ביום ראשון הי' אדה"ר צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, ומקשין שהי' לו לומר מתחילת עולם ועד סופו, והתירוץ הוא דפי' מסוף עלמא דאתכסיא מלמטלמ"ע (שמלמעלמ"ט הוא תחילת עלמא דאתכסיא), ועד סוף קפאעלמא דאתגליא מלמעלמ"ט (שמלמטלמ"ע הוא תחילת עלמא דאתגליא), ובזה נכלל כל סדר השתל' דיש בזה כמה מדריגות, כמו בג"ע העליון ותחתון שהם ב' מדריגות, אף שבאמת יש כמה מדריגות כמשארז"ל צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל, מ"מ נחלק רק על ב' מדריגות, כמו"כ כאן כתיב ברוך הוי' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם מעלמא דאתכסיא עד עלמא דאתגליא, ועכשיו אדם רואה מיל⁴⁰, א"כ המיעוט הוא שלא בערך כלל. ועוד יובן מענין שמים קדמה או ארץ קדמה, בסדר השתל' שמים, אבל בלמעלה מהשתל' ארץ קדמה. וזהו בתיקון גופא, וכמו"כ יובן בתהו ותיקון. אך כ"ז בסדר השתל' אבל בלמעלה מהשתל' תיקון למעלה מתהו. וזהו"ע המסכים והפרסות ששרשם למעלה גם מריבוי האורות דתהו דשרשן מבחי' ישת חשך סתרו.

וזהו אנכי מגן לך, שהמגן נמשך מאנכי מי שאנכי. ובעבודה בנפש האדם הוא המצות מעשיות [ששרשן מאנכי מי שאנכי], והוא מ"ש בפ' ראשונה דק"ש והיו הדברים האלה כו', וקשרתם, וכתבתם על מזוזות כו', מצוה הוא ל' צוותא וחיבור שהחיבור הוא כמו אח ואחות, והוא בא"ס עצומ"ה. ולפ"ז המצות למעלה מההתבוננות דק"ש, אחד דז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם בטלים לא"ס עצומ"ה, ואח"כ ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שכל העולם הוא רק משם והארה בעלמא, ויש כאן ג' לשונות שם וכבוד ומלכותו, והוא הארה, והארה דהארה, והארה דהארה דהארה, וזהו לעולם ועד [וא"כ מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, גן עדן העליון וגן עדן התחתון לא חפצתי, כ"א א"ס עצומ"ה, דאפי' ג"ע הוא ג"כ רק הארה, אך הארה מהמהות, אבל מ"מ הוא הארה], ועי"ז יבוא לואהבת ב"פ אור. ובזה גופא יש כמה מדריגות בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך שהוא לדבקה בו. אך זהו רק בהתבוננות ורוצה לידבק בו, אך כדי שידבק בו זהו שא' אח"כ והיו הדברים האלה בדברי תורה הכתוב מדבר, דע"י תומ"צ בא לידבק בו. וזהו"ע המצות שלמעלה מהתבוננות [שהוא השגה, משא"כ מצות מעשיות הם למעלה מהשגה]. אך כ"ז מההתבוננות דק"ש, אבל עצם המצוה דק"ש ה"ה מצוה כמו כל המצות, וכתיב בה והיו הדברים האלה בדברי תורה הכתוב מדבר דעקימת שפתיו הוה מעשה, א"כ ה"ז מצות מעשיות. וזהו שהמצות הם כלים כידוע דחסד עולם כלי לרב חסד.

ועוי"ל בעומק יותר ובאו"א, דהנה אמרז"ל ולא עם הארץ חסיד, וצ"ל מה שייך בחסידות אם הוא עם הארץ או לא. והענין דהנה חסיד הוא חסד, והיו"ד שבו יש טעמים ע"ז (הג"ה, בס' קהלת יעקב כ' שהיו"ד הוא הארת החכ' שבחסד, עכ"ה), וצריכים לקבל האור, ולכן לא עם הארץ חסיד שאין לו כלים שיאחז בהם האור, דעם הארץ היינו כמו שהי' בזמנם הבורים שלא הי' להם לא תורה ולא מצות. וזהו כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא, כמו אש צריך פתילה שיאחז בו האור וכמו"כ [ה' אלקיך] צריך כלי שיאחז בו, והמצות הם כלים לבחי' זו, דהנה רמ"ח פקודין רמ"ח קפבאברין דמלכא, כמו אברים הם כלים להשראת החיות, כמו"כ מצות הם כלים להשראת אוא"ס, וזהו זאת תורת האדם רמ"ח מ"ע, והחשבון הוא ט' פעמים ט' פ"א, ראש תוך סוף רמ"ג, וה' חסדים המגדילים רמ"ח, ויש להם מעלה על כלים, דכלים אינם ממשיכים בתוכם, משא"כ המצות ממשיכים בתוכם האור כמו אברים.

אך זהו המצות ע"פ פשוט [בז"א], אך יש מצות גם למעלה מבחי' זו והו"ע מצות הוי' ומצותי, כמו תורת הוי' כמ"ש כי אם בתורת הוי' חפצו, וכתיב ובתורתו יהגה יומם ולילה, דתורת הוי' היינו משארז"ל דוד הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה והיינו מה שנתגלה למטה ותורתו היינו [שעשועי העצמי], כמו"כ במצות ג"כ, וכמו מועדי הוי' ומועדי, לכן הם כלים וכמ"ש אין עוד כלי ויעמוד השמן, שמן הוא האור לגבי הכלי, וכשהי' הכלי הי' האור, אך מאחר שאין עוד כלי ויעמוד השמן. וזהו"ע נעשה ונשמע, נשמע הוא האור, ונעשה הוא הרצון הפרטי או הרצון הכללי, והעיקר שהוא התוס' אור שנמשך.

וזהו והיה ברכה, בך חותמין, דיצחק הוא מדת הפחד, ויעקב הוא מדת הרחמים נותן מקום למדת הדין, אך אברהם שהוא מדת החסד צריך חותם טבעת שאינו תופס מקום כמ"ש אם צדקת כו' ויוכל להימשך למקום שאינו ראוי, לכן צריכים חותם שיומשך למקום הראוי.