קעט

דקדושה שיהי' אתהפכא חשוכא לנהורא וכידוע, ואם לא הי' דרך צמצום הי' חיותם בלי גבול עכ"ל, הרי שהמגן הוא שלא ימשך למקום שאינו ראוי וכמשי"ת אי"ה. עכ"ה).

אך ברוב דרושים פי' שהמגן הוא הפרוכת²⁷, היינו הפרסא המפסקת בין אצי' לבריאה (וע' מענין הפרסא בתו"א בד"ה ולא יקרא עוד שמך אברם ובד"ה והבדילה הפרוכת²⁸, וכ' שם שהפרסא הוא כדי שבי"ע יהי' ביכולת לקבל האור. נמצא ההפרש בין הב' הפירושים, דלפירוש הא' המגן הוא כדי שלא יומשך לסט"א, ולפירוש הב' המגן הוא כדי שיוכלו בי"ע לקבל האור), וכ"כ בכהאריז"ל שהקו (ובפ"א שחוט הא"ס²⁹) נמשך במחשבה הקדומה ונעשה שם פרסא (ע' בד"ה ג' מיני אדם³⁰ שכ' שהפרסא היא אחר א"ק, דא"ק מא"ס נעשה ע"י צמצום ומקום פנוי, ועתיק נעשה מא"ק ע"י פרסא), והכוונה היא מהפרסא כדי שיתמעט האור, ונתמעט והולך עד שיוכלו לקבלו וזהו"ע התיקון. וא"כ מובן דבתהו לא הי' פרסא וזהו סיבת השבירה. אך בביאור דאד"ר על מאמר נפק חד פרסא מקמי' כתב שהוא (עתיק) תהו, א"כ הי' שם ג"כ פרסא. וצ"ל שלכן הי' השבירה מפני שלא הי' רק חד פרסא, משא"כ בתיקון ריבוי פרסות ומסכים (ובפ"א ונעשה פרסא בין עולמות א"ס ובין אצי'). (הג"ה, בין אצי' ר"ל דכתר ג"כ בכלל אצי' יחשב, דבין כתר לאצי' לא יש פרסא כמ"ש בע"ח בשער הכללים פרק א', וא"כ צ"ל מה הם עולמות הא"ס שכ', וצ"ע. עכ"ה), [וזהו מעלת התיקון על תהו].

ובזה יובן משנת"ל (בד"ה בראשית)³¹ שתיקון למעלה מתהו, דתהו נפש ותיקון רוח, וכ"כ בע"ח עיגולים נפש ויושר רוח (ע' לעיל במאמר הראשון של ר"ה³² וצ"ע). ובדרוש (ובפ"א בשער) הנקודים³³ כ' שסיבת השבירה הוא מפני שהי' בחי' נפש, וכ"כ רבינו בכמה דרושים שתיקון למעלה מתהו³⁴, והמעלה דתיקון על תהו (הג"ה, ר"ל מאחר שתהו נפש ותיקון רוח, א"כ צ"ל שיש מעלה בתיקון על תהו ומהו המעלה, עכ"ה) דבתיקון נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן דביושר שייך ראש ורגל והראש צריך להרגל (הג"ה, ע' בתו"א בד"ה מי שם פה³⁵ לאדם,