הללו כו' במרומים כו'

קסההללו כו' במרומים כו'

בס"ד. (ש"פ אחו"ק, ט"ל).

וירם קרן

אחו"ק

הללוי' הללו את ה' מן השמים¹ הללוהו במרומים כו'. הנה מזמור זה הוא מעיקר פסוד"ז, וכמ"ש רש"י בשבת דקי"ח ע"ב שפסוד"ז הם שני מזמורים של הילולים הללו את ה' מן השמים, ומזמור הללו אל בקדשו. ואפ"ל שזהו מפני שבזהר פ' פקודי דרל"א ע"א אמרו ששני מזמורים אלו הם כלליות כל התשבחות ע"ש, שבמזמור הללו אל בקדשו נחשב כל הע"ס, ובמזמור הללו כו' מן השמים נחשב כל הבחי' שיש בשמים ובארץ. והנה בסידור האריז"ל פי' הללויה הללו את הוי' מן השמים אצי', הללוהו במרומים בריאה, מלאכיו יצירה, צבאיו עשי'. הללוהו שמש וירח בחי' התכללות עשי' ביצי', כוכבי אור התכללות יצי' בבריאה, שמי השמים בריאה באצי', והמים אשר מעל השמים אצי' בעצמיות המאציל כו'. ואח"כ קחשיב הללו את ה' מן הארץ תנינים כו' אש יסוד האש, ברד שלג וקיטור יסוד המים, כי קיטור העשן עיקרו מיסוד המים, ולכן אנו רואים כשהעצים הם לחים יוצא עשן הרבה יותר, רוח סערה עושה דברו יסוד הרוח, ההרים וכל גבעות בחי' דומם, עץ פרי כו' בחי' צומח, החי' וכל בהמה בחי' חי הבלתי מדבר, מלכי ארץ כו' בחי' מדבר, ומסיים הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו כו' לבנ"י עם קרובו, וקאי על ש' הוי' שהזכיר תחלה יהללו את ש' הוי', דאלו לגבי בחי' ש' אלקים כתיב אשר לו אלקים קרובים אליו כמ"ש במד"ר פ' ואתחנן פ"ב אשר לו גוי קרוב אין כתיב כאן ע"ש, אך לגבי בחי' שם הוי' נק' ישראל עם קרובו, כמ"ש בלק"ת פ' שלח בד"ה בפ' נסכים ססי' ב' בהג"ה².

קסוולהבין כ"ז, הנה פסוד"ז הוא הקדמה לבוא לבחי' ק"ש, וכמ"ש בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה ענין ק"ש³ אחד ואהבת פ"ב ופ"ג שענין פסוד"ז וברכת ק"ש ז"ע המאריך באחד, ולבוא לבחי' ואהבת, ואמת שהתנאים והאמוראים לא היו מאריכים כ"כ בתפלה ובפרט בפסוד"ז, זהו מפני שהיו גבוהים מאד במעלה כמו רשב"י שאמר בחד קטירא אתקטרנא כו' בי' אחידא כו', שהי' נתפס אחד אמת בלבם בהתבוננות מועטת, והיתה תקועה בלבבם בל תמוט עולם ועד, משא"כ אנחנו מגושמים ורחוקים מרוחניות הרי אנו צריכים להאריך באריכות כל ההתבוננות דפסוד"ז וברכת ק"ש עד שיותפס בשכלינו ולבינו, שנוכל לבוא לבחי' אחד ואהבת כו' שאומרים בק"ש שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד כו' ואהבת כו', וכתיב שמע ישראל דוקא לפי שישראל עם קרובו.

והנה בענין ה' אחד צ"ל מפני מה לא נאמר יחיד⁴ שמורה יותר על אחדות, כי אחד יש שהוא אחד המנוי שיש שני ושלישי, כמו בששת ימי בראשית שהם ששה ומ"מ יום הראשון נאמר בתורה עליו יום אחד, וכן שבטי ישראל הם י"ב וכתיב שלחו מכם אחד, אחיכם אחד (בפ' מקץ פמ"ב ט"ז י"ט), מה שאין שייך ח"ו וח"ו לומר כן באלקות, שהוא אחד ואין שני לו, אבל לשון יחיד מורה על אחדות יותר, ובאמת בברוך שאמר אנו אומרים יחיד חי העולמים מלך, ובישתבח אנו אומרים מלך יחיד חי העולמים, ומפני מה בק"ש אומרים אחד, אלא עכצ"ל שיש רבותא טפי במה שאומרים אחד דוקא.

והנה מצות לייחדו יוצא מפסוק שמע כו' ה' אחד⁵ כמ"ש הרמב"ם בהל' יסוה"ת. והענין הוא דהנה יחיד מורה על אוא"ס שלמעלה מבחי' סוכ"ע וממכ"ע אשר אני ה' לא שניתי ואתה הוא קודם שנברא ואתה הוא לאחר שנברא, משא"כ אחד מורה על בחי' המהוה ז' רקיעים וארץ וד' רוחות, כי חי"ת שבתיבת אחד מורה על ז' רקיעים וארץ, ולמעלה הוא בחי' ז' מדות לך הוי' הגדולה, וד' רומז לד' רוחות העולם, והאל"ף הוא בחי' המהוה ומחי' הז' רקיעים והארץ והד' רוחות, והיינו שאע"פ שנתהוו ז"ר וארץ וד' רוחות אעפ"כ הם בטלים לאוא"ס ב"ה. ולכן אומרים אחד דוקא, שזהו רבותא טפי, שמתיבת יחיד אינו מובן זה כלל, כ"א דוקא מתיבת אחד הוא מצות לייחדו, שהגם שנבראו שמים וארץ וכל אשר בהם ה"ה בטלים בתכלית לגבי בחי' אוא"ס המחי' ומהוה אותם בכל עת ובכל רגע, ונמצא כי הוא ית' הוא אחד האמת, שאחד זה פירושו הוא כמו יחיד ממש. ולכן מפסוק זה דאחד יוצא קסזמצות לייחדו שהוא ל' יחיד כו', והיינו מפני כי מתיבת אחד מובן איך שהוא יחיד ומיוחד והכל בטלים אליו בתכלית כו'⁶.

והנה הז' רקיעים למעלה הוא בחי' ז' מדות כי כדי שיומשך השפע למטה צ"ל ע"י מדות דוקא, כי אוא"ס ב"ה הוא לאו מכל אלין מדות כלל, שגם החכמה כעשי' גשמיות נחשבת לפניו ית' וכ"ש בחי' המדות, וזהו בחי' יחיד שהוא למעלה מבחי' סוכ"ע וממכ"ע, אכן כדי שיומשך השפע למטה צ"ל ע"י בחי' מדות דוקא. והנה כתיב ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד וארז"ל בפסחים ספ"ג דף נו"ן סע"א, על ושמו אחד, אטו האידנא לאו אחד הוא, ותירצו לא כמו שאני נכתב אני נקרא כו'.

והענין הוא דהנה אנו מבקשים הבט משמים וראה וכתיב השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל, וצ"ל מהו הבקשה מן השמים דוקא. אך הענין הוא דהנה שמים הוא בחי' אש ומים, אש הוא בחי' גבורה בחי' העלאה מלמטלמ"ע, ומים יורדים מגבוה לנמוך שהוא בחי' חסד⁷ שמלמעלמ"ט, ומדת הת"ת מחבר חו"ג כנודע⁸, וזהו בחי' שמים שהוא כללות המדות ז"א דאצי', ולכן בתיבת שמים יש תיבת מים בשלימות, אבל מתיבת אש אין בו רק אות השי"ן בלבד⁹, והיינו מפני כי ז"א רובו חסדים כו' וכמ"ש זכר חסדו. וזהו הבקשה הבט משמים והשקיפה כו' מן השמים דוקא כי כשנמשך במדות אז ואוהב את יעקב כו'¹⁰, כי מצד המדות הנה אהבה היא פנימיות החסד¹¹ והשנאה היא בחי' הגבורה¹², ולכן כשנמשך במדות אזי ואוהב את יעקב, אבל בזמן חורבן בהמ"ק הנה אמרו בזהר קוב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא דהיינו לבחי' יחיד שלאו מכל אינון מדות כלל שגם החכמה כעשי' גשמיות נחשבת לפניו וכ"ש בחי' המדות אשר שם כחשיכה כאורה ואם צדקת מה קסחתתן לו, לכן מצד זה נמשך הגלות, שמצד בחי' זו יכול להיות נמשך השפע לעוברי רצונו¹³ כו'¹⁴, ולכן הבקשה הבט משמים דוקא. וזהו ענין הללו את ה' מן השמים, ששמים הוא בחי' מדות והללו מן השמים הוא בחי' ביטול המדות לאוא"ס ב"ה שלאו מכל אינון מדות¹⁵.

וזהו לך ה' הגדולה¹⁶ כו' כי כל בשמים ובארץ, הנה לך וכל הוא בחי' א', רק שלך הוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע וכל הוא בחי' המשכה מלמעלמ"ט. והנה לך הוא גימ' נו"ן שהוא בחי' חמשים שערי בינה שנבראו בעולם (ר"ה דף ך"א סע"ב), ופי' שערי בינה¹⁷ כי כדי שיתהוו המדות מן השכל זהו ע"י שערים, שהוא בחי' ההטי' במוח אל המדה, שעיקר המדה הוא בלב, אמנם בעת שמתבונן בשכלו שכך טוב לפניו נעשה הטי' בשכלו כן, וזהו בחי' השער שע"י השער הזה נעשית המדה אח"כ בלב, ומספר מ"ט שע"ב הוא כי ז' מדות וכ"א כלול מז' הם מ"ט, ושער הנו"ן הוא עצם הבינה. וזהו לך ה' הגדולה שהעלאת המדות הוא ג"כ ע"י השערים, כי השער משמש כניסה ויציאה, וכשם שהתהוות המדה הוא ע"י השער כמו"כ עליית המדה הוא ג"כ ע"י השער, וזהו לך ה' הגדולה שהוא בחי' ביטול המדות לבחי' אוא"ס שלאו מכל אינון מדות, שאע"פ שמדת הגדולה הוא בחי' גבוה שע"י הוא הנהגת העולמות¹⁸, אעפ"כ היא בטילה לך ועלייתם הוא ע"י נש"ב.

וזהו כגוונא דאינון מתייחדין¹⁹ לעילא באחד, פי' דאינון קאי על המדות שמתייחדים לעילא, דהיינו בחי' ביטול ועלייתם לעילא דהיינו בבחי' בינה ע"י הנש"ב. וזהו ג"כ מאמר השבטים ליעקב כשם שאין בלבך²⁰ אלא אחד, כי יעקב ויצחק גימ' שמים²¹, והיינו מפני יעקב הוא בחי' מדת הת"ת שמחבר בחי' יצחק ואברהם שהוא בחי' שמים, כנ"ל שהשמים הוא בחי' מדות, ופי' בלבך אלא אחד שהוא בחי' ביטול קסטהשמים בחי' מדות לאוא"ס ב"ה שלאו מכל אינון מדות, שזהו בחי' אחד כנ"ל שהז' רקיעים כו' בטלים לבחי' אל"ף, ולמעלה הוא בחי' ביטול הז' מדות לאוא"ס שלאו מכל מדות שז"ע שמתייחדים לעילא כו', ועי"ז נעשה כי כל בשמים ובארץ שנמשך בחי' כל שהוא בחי' הכלליות בשמים ובארץ, ופי' כל הוא ע"ד מ"ש אמרו אליו כל תשא עון שנת' במ"א בשם הה"מ נ"ע שהוא בחי' מקיף הכללי²², ועד"ז יש לומר כאן שהגם דסליק לעילא ולעילא בבחי' יחיד שלמעלה מסוכ"ע היינו מקיף הפרטי, מ"מ ע"י ביטול המדות לך ה' הגדולה כו' לאוא"ס שלאו מכל אינון מדות שהוא בחי' יחיד כו', יומשך בחי' הכלליות מבחי' יחיד בשמים ובארץ שכולל אבי"ע וד' יסודות ארמ"ע וד' בחי' דצח"ם, כנ"ל בפי' סידור האריז"ל. וזהו שע"י בחי' הללו כו' מן השמים נמשך שיהי' הללוהו במרומים ובמלאכיו וצבאיו שהוא בחי' בי"ע²³ כמ"ש לעיל. וע"ד שאמרו השבטים ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד, ופי' מה שאין בלבינו בחי' מרכבתא תתאה י"ב בקר דבריאה אלא אחד נמשך מבחי' מה שאין בלבך אלא אחד כו'.

וזהו ע"ד מי עלה שמים וירד, ופי' בזהר²⁴ ששמים עולה לבחי' מי, וא"כ בחי' מי הוא למעלה מבחי' שמים, והיינו כמ"ש מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים, וארז"ל הכל בידי שמים חוץ מיר"ש שאינו בידי שמים, ולכאורה הלא דוד המלך ע"ה ביקש יחד לבבי ליראה את שמך וכמו"כ אנו מבקשים ויחד לבבינו ליראה²⁵. אך הענין דבחי' יראת שמים אינו בידי שמים כ"א הוא תלוי בבחי' מי שלמעלה מבחי' שמים, שבחי' מי הוא בחי' שאינו מושג כלל וכמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, אל"ה הוא ו"ק ו' פעמים ו' גימ' אל"ה, אבל מי הוא בחי' שאינו מושג כלל, וזהו מי יתן מציון ישועת ישראל כו', מי יתן טהור מטמא, ובבחי' מי זה תלוי ענין יראת שמים, כי אם הי' תלוי ענין יר"ש בבחי' שמים לא הי' הבחירה חפשית שהי' הידיעה מכריח את הבחירה, אבל כשתלוי בבחי' מי אין הידיעה מכריח את הבחירה²⁶ כו'. ולפי פי' הזהר מי עלה שמים ששמים עולים לבחי' מי, היינו כמו לך ה' הגדולה ביטול המדות לבחי' אור א"ס שלאו מכל אינון מדות כו', ועי"ז נעשה קעאח"כ וירד שזהו ע"ד כי כל בשמים ובארץ. וזהו מ"ש היושבי בשמים שלכאורה אות יו"ד שבתיבת היושבי מיותר²⁷ דהל"ל היושב בשמים. אך הנה יו"ד זה הוא בחי' ההמשכה שנמשך בשמים ובארץ הנעשה ע"י עליית וביטול בחי' שמים לבחי' אוא"ס שלאו מכל אינון מדות כו'.

וזהו שמבחי' הללו מן השמים נעשה אח"כ הללוהו במרומים שהוא בחי' בריאה, כנודע ההפרש בין שמים למרום²⁸, שמרום אינו עצם השמים כ"א מה שנראה לנו גוון השמים, שבאמת אינו בחי' השמים עצמם כי השמים לעוצם גבהו אינו נראה לנו כלל, ומה שנראה לנו הוא רק מה שנעשה באויר מגוון השמים, וזהו הנק' מרום, ולמעלה הוא בחי' עולם הבריאה²⁹. הללוהו כל מלאכיו הוא בחי' היצי', כי מלאכים הם בחי' שלוחי ההשפעה והם המלאכים דיצי' כמ"ש אלף אלפים ישמשוני' וריבוי רבבן קדמוהי יקומון, פי' אלף אלפים ישמשוני' הוא בחי' המלאכים דיצי' שהם שלוחים, אבל בחי' ריבוי רבבן קדמוהי יקומון הם אינם שלוחים כי הם בעולם הבריאה שהם למעלה מבחי' השפעה, כי בורא חשך כתיב שעולם הבריאה נק' בשם חשך שהוא בחי' העלם שלמעלה מבחי' השפעה כו', ויצי' נק' אור כו'. הללוהו כל צבאיו הם מלאכים דעשי' שנק' צבאיו ע"ש כי על ידם נעשה הרצון עליון, כי צבאיו הוא ל' רצון, שעושים צביוני בעולם פי' שעושים רצוני.

הללוהו שמש וירח הוא בחי' התכללות עשי' ביצי', ונקראים יצי' ועשי' בשם שמש וירח לפי ששמש הוא בחי' ז"א וירח הוא בחי' מל' וז"א מקננא ביצי' ומל' בעשי'. הללוהו כל כוכבי אור הוא בחי' התכללות יצי' בבריאה³⁰, ונק' בריאה ע"ש כוכבי אור לפי שהכוכבים הם ברקיע תמינאה שהוא בינה אימא עילאה, ואימא עילאה מקננא בבריאה כו' כנודע. ואח"כ כתיב יהללו³¹ את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו, פי' נבראו ממילא³², כי אע"פ שנאמר בראשית ברא אלקים שהבריאה היא משם אלקים, אך זהו ברא לנוכח שהוא בחי' כח הפועל בנפעל, אבל עיקר הבריאה הוא מש' הוי' רק שהוא ע"ד בחי' ונבראו ממילא בלתי התלבשות ע"ד מי שאמר והי' העולם כו'. ויעמידם לעד לעולם שבחי' אלו הוא רק בחי' עמידה³³ וכמשי"ת אי"ה.

קעאהללו את ה' מן הארץ כו' אש כו', קחשיב בכאן ד' יסודות ארמ"ע וד' מדרגות דצח"ם³⁴, ומסיים הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו כו' לבנ"י עם קרובו, פי' הודו על ארץ ושמים בתחלה ארץ ואח"כ שמים מפני כי מבחי' זו שמים מקבל מארץ, כי הודו קאי על התורה שזהו שביקשו המלאכים תנה הודך על השמים, שביקשו שיתן להם התורה ולא ניתן להם כ"א על הארץ, ולכן בחי' זו מקבלים שמים דהיינו המלאכים מארץ דהיינו מנשמות, וזהו כמ"ש היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני, פי' היושבת בגנים קאי על הנשמות היושבים בג"ע, חבירים מקשיבים לקולך קאי על מלאכי השרת³⁵ שמקשיבים לשמוע מהם דברי תורה, לכן בבחי' זו מקבלים שמים מארץ כו'.

וירם קרן לעמו, הנה כתיב יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליריאיו, וצ"ל מהו קדושיו דוקא הלא כתיב יראו מה' כל הארץ. אך יראו מה' כל הארץ זהו מהוי' בחי' יראה מרחוק, אבל את הוי' בחי' בטל וטפל לש' הוי' הוא קדושיו דוקא כמ"ש במ"א בד"ה וירא ישראל את היד הגדולה (תרח"י)³⁶, ופי' יראו את ה' קדושיו פי' קדושיו קאי על המצות שפי' מצוה הוא ל' צוותא וחיבור. וזהו ג"כ ענין עם קרובו [שקרובים] לבחי' ש' הוי'³⁷ והיינו ע"י קבעומ"ש שהוא בחי' יראה כמשי"ת לקמן, וע"י קבלת עול מצות, שמצוה הוא לשון צוותא להיות בבחי' את הוי' בטל וטפל לש' הוי'. והענין הוא כי בחי' בריאת העולמות הוא רק מהארה בעלמא אבל ע"י המצות נעשה צוותא וחיבור עם עצמיות אוא"ס ב"ה, וזהו כי אין מחסור ליריאיו, הנה אין הוא בחי' שאינו מושג כלל שהוא למעלה מבחי' סדר השתלשלו', שסדר השתלשלו' הוא מבחי' החכמה ואילך, אבל אין הוא למעלה מן החכמה וכמ"ש והחכמה מאין תמצא, וע"י בחי' היראה יכולים לבוא לבחי' אין כמשי"ת.

ובזה יובן ענין וירם קרן, כי הנה נודע ממ"ש בזהר על מארז"ל ובא לו לקרן דרומי' מזרחית³⁸ כו', ובא לו לקרן בקדמיתא, שמתחלה צ"ל בחי' קרן, ואח"כ יוכל לבוא לבחי' דרומי' שהוא בחי' אהבה הלוך ונסוע הנגבה. וענין הקרן, הנה הקרן יש בו כמה פירושים, הא' לשון קרן זוית³⁹, שענין הקרן זוית אינו מהות בפ"ע קעבכלל רק שהוא מחבר ב' הכתלים, כמו עד"מ דרום ומזרח הנה כל הנמשך בדופן דרום הוא דרום, והנמשך בדופן מזרח הוא מזרח, והקרן נק' מקום חיבורם זל"ז שאינו מהות בפ"ע כלל. וכמו"כ בחי' מלוכה נק' ג"כ קרן כמ"ש רמה קרני וארז"ל דוד שנמשח בקרן נמשכה מלכותו כו', וכן כתי' בדניאל קרן חזית שקאי על מלוכה, והיינו מפני כי ענין המלוכה הוא ג"כ אינו מהות בפ"ע רק הוא בחי' חיבור המלך עם העם, כי המלך הוא בפ"ע והעם המה בפ"ע, וחיבורם הוא בחי' המלוכה, והו"ע בחי' יראה וביטול של העם לגבי המלך ולכן נק' בשם קרן. ובנפש האדם בעבודה בחי' קרן הוא בחי' קבעומ"ש שהוא בחי' יראה, ולמעלה הוא בחי' מל' מלכותך מלכות כל עולמים. ופי' וירם קרן היינו שע"י בחי' יראה יגיע לבחי' אין כי אין מחסור ליריאיו, ובאמת א"א להגיע לבחי' אין כ"א ע"י יראה דוקא שהוא בחי' ביטול, כי אהבה הוא בחי' יש מי שאוהב, אבל יראה הוא בחי' ביטול, ולכן על ידה יכול להגיע לבחי' אין שלמעלה מן השגה. וז"ע רוממות קרן, והיינו כמו הפי' הג' בתיבת קרן שהוא מל' כי קרן עור פני משה, והיינו ג"כ כנ"ל כי משה הי' בחי' מ"ה ונחנו מ"ה דהיינו בחי' חכ', ופי' קרן עור פני משה הנה ההארת פנים הוא בחי' שלמעלה מן משה בעצם⁴⁰ והיינו בחי' אין שלמעלה מן החכמה כו' וז"ע רוממות קרן כו'.

והנה בד"כ ענין בחי' הביטול דשמים ומרומים ומלאכיו וצבאיו הוא להמשיך בחי' חיות העולמות בחי' ובטובו מחדש בכי"ת מע"ב, שצ"ל אתעדל"ת לזה, והוא בחי' אתעדל"ת דנבראים ומלאכים שהוא בחי' השירה שלהם כמשארז"ל כל בעלי השיר⁴¹ יוצאין בשיר כו'. וע"פ הקבלה הוא להמשיך זווג חיצוני דחו"ב שזיווגייהו תדיר לצורך קיום העולמות, כי בינה נק' יש כמ"ש להנחיל אוהבי יש והחכמה נק' אין⁴² כמ"ש והחכמה מאין תמצא וזיווגייהו תדיר שאל"כ הי' חוזר העולם לתהו ובהו, ואעפ"כ צ"ל אתעדל"ת לזה והוא בחי' השיר והביטול של המלאכים כו'. וזהו ויעמידם לעד לעולם שבחי' זו נק' עומדים לפי שאין בה התחדשות כ"א חידוש הישינות, והנה אף שנק' עומדים אעפ"כ בבחי' עמידה גופא יש עליות וירידות וכמו שאנו רואים ששנה זו נשפע רוב טובות משא"כ בשנה אחרת, וכמו שבע שני השבע ושבע שני הרעב, ובד"כ נק' עמידה כנ"ל⁴³, אבל נש"י ממשיכים אור חדש, וזהו וירם קרן שע"י הרוממות קרן ממשיכים אור חדש מבחי' אין כו'.