והמשכילים יזהירו כו'

קנחוהמשכילים יזהירו כו'

בס"ד. (ש"פ תזו"מ, ט"ל).

קמיפלגי במתיבתא דרקיע כו' הדן דין אמת לאמיתו

תזו"מ

והמשכילים יזהירו¹ כזהר הרקיע כו' (בדניאל י"ב), וארז"ל בב"ב ד"ח ע"ב במתניתא תנא זה הדן דין אמת לאמתו וגבאי צדקה, וצ"ל מהו שייך הדן דין אמת וגבאי צדקה לזהר הרקיע.

ובכדי להבין ענין זהר הרקיע יובן בהקדם ענין לשון מתיבתא דרקיע שארז"ל בגמ' דב"מ פ' הפועלים קא מפלגי במתיבתא דרקיע² אם בהרת קודמת לשער לבן טמא, ואם שער לבן קודם לבהרת טהור, ספק, הקב"ה אמר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טמא, ואמרי מאן נוכח, נוכח רבה בר נחמני דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות כו' עד אמר טהור טהור. ובגמ' במס' נזיר קנטדס"ה ע"ב פי' הטעם דאמר קרא לטהרו או לטמאו הואיל ופתח בו הכתוב בטהרה תחלה (והובא בהר"ש ספ"ד דנגעים). וצריך להבין ענין התנאים ואמוראים שאנו רואים את המופתים העצומים שהיו יכולים לעשות³ כמו ברפב"י פ"ק דחולין שאמר גינאי נהרא חלוק לי מימיך ומיד נתקיים, מה שבהתאסף יחד משה רבינו וששים רבוא ישראל גבי קרי"ס הי' זה פלא, וכן אמרו זוטרא דבכו מחיה מתים שלא מצינו כן כ"א באלי' ואלישע ויחזקאל, וזכו לכ"ז ע"י עסק תורתם.

ובכדי להבין ענין קוב"ה אמר טהור צ"ל תחלה פי' קריאת שם הקב"ה⁴ שקראו בו חז"ל את הבורא ית'. והענין הוא דהנה קדוש פי' מובדל שמובדל ומרומם, שלא כמו הנשמה שמחי' את הגוף שמתלבשת בתוך הגוף ולכן היא מתפעלת ממקרי הגוף⁵ שפעם כך ופעם כך, אבל הוא ית' מובדל ומרומם, שזהו בחי' סוכ"ע שאינו מתלבש כו', ולכן אני ה' לא שניתי שאין בו שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה, והגם כי עיקר החיות הוא מבחי' סוכ"ע כנודע עכ"ז הנה מחי' בבחי' מקיף ואינו מתלבש ולכן הוא קדוש שקדוש ומובדל מבחי' העולמות כו'. וע"פ הקבלה ג' בחי' נק' קדוש, דעת, ת"ת, יסוד⁶, להיותם מקו האמצעי דת"י (שעולה עד הכתר), אמנם בג' בחי' אלו יש מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט, כי פי' דעת הוא התקשרות⁷, והיינו לקשר דעתו ומחשבתו בחוזק איך שהוא ית' קדוש ומובדל, ולכן אני ה' לא שניתי ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע, שהוא בחי' דעת והתקשרות לבחי' קדוש, וכמ"ש דע את אלקי כו' שפי' דע הוא התקשרות שידע ויתקשר לבחי' קדוש בחי' סוכ"ע שלמעלה מבחי' ממכ"ע, וזהו בחי' קדוש מלמטלמ"ע. ויש ב' בחי' קדוש מלמעלמ"ט, וז"ע תפארת ויסוד שהם בחי' המשכות והשפעות מלמעלמ"ט, וזהו פי' קדוש.

וכמו"כ בפי' ברוך יש בו ג"כ ב' פירושים⁸, הא' ברוך הוא כמו רחום וחנון, שאין הפי' רחום שמקבל רחמים כ"א שמשפיע בחי' רחמים וכן חנון, ועד"ז הוא פי' ברוך שהוא מקור הברכה שהיא ראשית בחי' ממכ"ע שמברך ומשפיע לכל הבחי' שלמטה כו', וזהו ברוך ר"ת ראש ומקור כל ברכה⁹. והפי' הב' בתיבת ברוך הוא קסכמ"ש והמלך שלמה ברוך שפירושו שמתברך¹⁰ והיינו שמקבל הברכה וצ"ל תחלה פי' מלך שלמה שארז"ל מלך שהשלום שלו פי' שלום שמחבר שני הפכים כנודע, ועד"ז יובן למעלה שבחי' המל' מחבר אלקות עם הנבראים דאין מלך בלא עם שצריך להיות עם נפרדים דוקא, ולאלקות צ"ל בחי' ביטול דוקא כנודע, ובחי' המל' מחבר שיומשך אלקותו ית' בעולמות הנבראים ונפרדים כו', וזהו מלך שהשלום שלו שמחבר ב' הפכים כו' (וצ"ל שזהו ע"י ביטול היש כו' דאל"כ אין אני והוא יכולים לדור), והיינו בחי' ממכ"ע שמתלבש להחיות כו', וזהו פי' והמלך שלמה ברוך שהוא מתברך ומקבל הברכה מאוא"ס, והיינו בחי' חכמה תתאה בחי' חכמת שלמה, ושרש ומקור הברכה נמשך מבחי' ח"ע שהיא ראש ומקור כל ברכה (כי בח"ע שורה אוא"ס ב"ה כמ"ש בסש"ב פל"ה, בהג"ה) וכ"ז הוא בחי' ממכ"ע. ונמצא כי יש ג' בחי', הא' הוא בחי' קדוש שקדוש ומובדל לגמרי, הב' בחי' ברוך מקור הברכה, הג' בחי' ברוך שמקבל הברכה כו', ומפני כי אור המקיף ואור הפנימי דבקים זה בזה שמאיר הארת המקיף בהפנימי לכן קראו חז"ל בשם הקב"ה שני הבחי' ביחד.

ומעתה יובן ענין המתיבתא דרקיע¹¹, כי הנה כתיב ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח כו', ויש חיוון תתאין וחיוון עילאין, חיוון תתאין הם המרכבה דבי"ע מחנה מיכאל מחנה גבריאל, והרקיע שעל ראשיהם זהו מבחי' מל' דאצי', וחיוון עילאין הם האבות אברהם יצחק ויעקב חג"ת דאצי', והרקיע שעל ראשם הוא מ"ש ודמות על ראשי החיה¹² רקיע. והנה צ"ל מ"ש ראשי החיה דלכאורה הל"ל ראשי החיות, אך הענין הוא דהנה חי' קאי על בחי' מל' שמתלבשת ויורדת להחיות עולמות ע"ש ואתה מחי' את כולם, והאבות חג"ת הם ראשי החיה, כי כדי שיהי' בחי' זו דואתה מחי' את כולם זהו ע"י בחי' אברהם יצחק יעקב, יצחק הוא בחי' גבורות בחי' צמצומים כו', ואברהם בחי' חסד, ויעקב קו האמצעי ולכן הם ראש ומקור החי' הוא בחי' ואתה מחי' את כולם כו', ועל ראשי החיה אלו יש בחי' רקיע. וענין הרקיע דהנה יש בחי' אור מים רקיע¹³, ויובן זה מנפש האדם שיש בו בחי' משכיל שהוא מקור השכל, ויש בחי' גילוי השכל, ויש בחי' השגה והבנה, דהיינו כשבא השכל להשגה והבנה באורך ורוחב אז הוא כמשל הרקיע שאגלידו מיא שא"א לנטותו, כך השכל כשבא לידי השגה והבנה א"א לנטותו ולשנות את טעמו, משא"כ כשעדיין לא בא השכל לידי השגה והבנה גמורה דהיינו כשהשכל עדיין בבחי' ברק המבריק אז הוא כמשל המים דניידי, ואור הוא בחי' מקור השכל כו'. ועד"ז יובן למעלה שיש ג' בחי' קסאאור מים רקיע, והרקיע הוא כמשל השכל כשבא לידי השגה והבנה כנ"ל. וז"ע להבין דבר מתוך דבר, פי' תוך דבר הוא בחי' ממכ"ע, ודבר הוא בחי' סוכ"ע¹⁴, וצריך להבין דבר מתוך דבר שמבחי' תוך דבר היינו בחי' ממכ"ע יבין בחי' דבר סוכ"ע כו', וז"ע הרקיע. ובחי' מתיבתא דרקיע היינו מה שנמשך מבחי' רקיע¹⁵ זה שעל ראשי החיה, וזהו בחי' גבוה מאד שהרקיע הוא בחי' בינה, ובבינה הוא התגלות אוא"ס ב"ה כנודע¹⁶.

והנה הזוכים לישב במתיבתא דרקיע¹⁷ זו שהיא בחי' גבוה מאד וקוב"ה אתי לאשתעשע עמהן, הם התנאים ואמוראים והיינו ע"י עסק התורה לשמה, ורב יהודה הי' מצלי מתלתין יומין כו', כי הנה התפלה היא הקדמה והכנה לעסק התורה¹⁸, כי שרש ענין התפלה הוא להתבונן איך שלגדולתו אין חקר, וכל השתלשלות העולמות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין מקור התהוותם הוא רק מהארה אחת שאינה בערך כלל אפי' כמו טפה לגבי ים¹⁹ אוקיינוס, כי טפה לגבי הים ארז"ל יכולני לשער כמה טיפות יש בים, אבל הארה זו אינה בערך כלל, ולית מח' תפיסא בי' כלל, ומהתבוננות זו יומשך הדאגה והמרירות וכמשארז"ל אין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו, שענין הדאגה והמרירות הוא שא"א להשיג גילוי עצמותו²⁰, ככל מה שאפשר להשיג אפי' בעולמות העליונים אינה אפי' כערך טפה מים כו', כי לית מח' תפיסא בי' כלל. וז"ע ההתבוננות בתפלה שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, אל"ה הוא בחי' ו"ק²¹ שהם ראשי החיה כנ"ל, ובחי' מי ברא אל"ה ע"ד מ"ש והחכ' מאין תמצא שאפי' בחי' החכ' תמצא מאין ע"ד בריאה יש מאין, ועד"ז יובן עכ"פ בבחי' מי ברא אלה שבחי' אלה הוא ו"ק שהוא ראשי החי' בחי' ואתה מחי' את כולם נברא מבחי' מי. והנה מבטן מי יצא הקרח שבחי' רקיע שהוא כעין הקרח נמשך מבטן מי, ולכן ע"י ההתבוננו' בתפלה איך שמי ברא אלה ממשיכים בבחי' מתיבתא דרקיע כו'.

קסבואח"כ ע"י התורה²² ממשיכים להיות משמחי לב כי פקודי הוי' ישרים משמחי לב²³, שבתחלה ע"י התפלה הוא בחי' הדאגה כנ"ל, אכן ע"י עסק התורה שהנפש היא תפיסא בה אזי עי"ז היא תפיסא ומתלבשת בהקב"ה²⁴ ממש דאורייתא וקוב"ה כולא חד ולכן משמחת את הלב. ופי' ענין פקודי ה' ישרים, דהנה בהשתלשלו' הוא בחי' מיעוט אחר מיעוט, שכל מה שנמשך למטה יותר מתמעט במיעוט אחר מיעוט, וכנודע מענין יחידות עשירות מאות²⁵, שבבריאה הוא בחי' מאות, וביצי' מתמעט על עשירות, ובעשי' רק יחידות, אבל פקודי הוי' ישרים שנמשך האור ישר למטה כמו למעלה. וזהו עוד פי' בהקב"ה שהקדוש בעצמו יתברך וימשך כו', וזהו פי' הקב"ה שהקדוש יתברך כו', ולכן אומרים בנוסח הברכה אשר קדשנו במצותיו וציונו על דברי תורה, וכן בכל המצות, שממשיכים שהקדוש בעצמו יתברך ויומשך.

והנה עיקר ענין מצות לימוד התורה הוא בדבור, ולכן מצינו שזה למד מאה פעמים וזה למד מאה פעמים וא'. כי הנה מבואר בס"י שעשר ספירות בלי מה כשלהבת קשורה בגחלת, ועד"מ השלהבת כשהיא בתוך הגחלת היא בבחי' העלם (ועמ"ש סד"ה כי ביום הזה יכפר²⁶ בענין בחי' צור עליון, צור חיינו שהוא מקור ההויות כו') וכדי להמשיך השלהבת מהעלם אל הגילוי הוא ע"י רוח הנופח בכח, וכך עד"מ ע"י הבל פה של המדבר ד"ת שהוא בחי' לרוח ממללא עי"ז ממשיך אור התורה ממקורה מההעלם אל הגילוי (ועיין באגה"ק סד"ה ויעש דוד שם²⁷ גבי ובאורייתא מתקיים עלמא כו' כי בדבורם ממשיכים כו'), וזהו שמברכים נותן התורה לשון הוה, כי רוח שרשו גבוה מאד כמ"ש עד יערה עלינו רוח ממרום וכמ"ש בס"י עשר ספירות כו' כשלהבת קשורה בגחלת כו' אחת רוח אלקים חיים כו', שע"י הרוח נמשך אח"כ גם בחי' אש שהוא גילוי בחי' השלהבת כו' ע"ש, ועמ"ש סד"ה ביום השמע"צ²⁸ גבי ואשים דברי בפיך כו' מוצא פי' ה', ועמ"ש סד"ה ענין ק"ש²⁹ בפי' קורא בתורה. אך רוח זה הכל לפי מה שהוא אדם, והתנאים ואמוראים^* שהיו מבחי' מוחין דגדלות הי' בכחם להמשיך בדבורם בחי' קסגגילוי אור התורה והשלהבת כו' שהוא בחי' ש' הוי' כמ"ש כי הוי' אלקיך אש אוכלה הוא, וע"כ היו יכולים לעשות נסים ומופתים גדולים, וזהו דאמר רפב"י גינאי חלוק לי מימיך³⁰, והיינו כי ים ויבשה הוא עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגלי'³¹ והיינו ההעלם והגילוי שבסדר ההשתל', אבל גילוי אוא"ס שנמשך ע"י התורה הוא מלמעלה מסדר ההשתל' וקמי' שוין ההעלם והגילוי שבהשתלשלו' העולמות כו', שהוא בחי' למקצה השמים ועד קצה כו', וכמ"ש בזהר פ' תרומה דקל"ז סע"א קצה השמים דא עלמא עילאה והוא בחי' עלמא דאתכסי' כו', משא"כ אור א"ס ב"ה אין שייך בו בחי' קצה ח"ו שאינו בבחי' גבול ח"ו, ולכן ע"י המשכת האור שע"י התורה פעל שהנהר חלק לו מימיו כו' כענין הפך ים ליבשה שעלמא דאתכסי' ועלמא דאתגלי' שוין נגד המשכה זו שמלמעלה מסדר ההשתל' וכמ"ש במ"א ע"פ כי טובים דודיך מיין³² כו'.

והנה בענין הספק מתיבתא דרקיע אמרי טמא, כי כל ספיקא דאורייתא לחומרא, אבל קוב"ה אומר טהור שהוא מבחי' אור המקיף בחי' סוכ"ע, מאן נוכח רבה בר נחמני, כי רבה בר נחמני הי' מן המשכילים, שפי' והמשכילים יזהירו שהם משכילים בעסק התורה והתפלה, ועי"ז ממשיכים מבחי' אור הסובב ומקיף ולכן ידע שספיקו טהור. וביאור הענין דהנה כתיב משכיל לאיתן האזרחי, פי' איתן הוא ל' חוזק³³ והיינו בחי' הביטול שלמעלה מן הטעם ודעת, ובחי' זו נמשך מבחי' משכיל שהוא מקור השכל היינו בחי' אור בנמשל שלמעלה מבחי' מים ורקיע כנ"ל, וזהו פי' זהר הרקיע שהוא בחי' האור המאיר בהרקיע שהוא למעלה מן הרקיע וממשיכים בחי' זו ע"י שמשכילים בתורה ותפלה כנ"ל. וגם זהו משארז"ל והמשכילים יזהירו אלו גבאי צדקה, שבצדקה נאמר ג"כ וצדקה כנחל איתן, שע"י צדקה ממשיכים ג"כ בחי' איתן³⁴ שהוא נמשך מן בחי' המשכיל כו'. ועיקר פי' הפשוט והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע הוא כנ"ל שמשכילים בעסק התורה והתפלה להיות משכיל על דבר, ובלימוד התורה הוא שילמוד בעיון רב ובעמקות כו', ולכן רבה בר נחמני שהי' מן המשכילים המשיך גם על נפשו מאור המקיף³⁵ לכן ידע שספיקו טהור.

קסדומעתה יובן ג"כ משארז"ל במתניתא תנא זה הדן דין אמת לאמתו, כי הנה ארז"ל כל דיין הדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במע"ב. והענין הוא דהנה בריאת העולם הוא בבי"ת, ועשרים וששה דורות קרא האל"ף תגר עד מ"ת שהוא באל"ף, ונתבאר הטעם ע"ז³⁶ מה שלא הי' ברה"ע באל"ף, כי אל"ף הוא ר"ת ארור, משא"כ בי"ת ברכה, והיינו כי לעוצם רוממות בחי' האל"ף יכול להיות נמשך גם בבחי' ארור כי כחשיכה כאורה כו'. ולכאורה צ"ל איך הי' מ"ת באל"ף. אך הענין הוא דכשנבה"ע בבי"ת שהוא בחי' ברכה בחי' חכמה יכול להיות אח"כ מ"ת באל"ף ואעפ"כ לא יומשך לסט"א כ"א לסטרא דקדושה כנודע, וכמ"ש בד"ה מצה זו בלק"ת³⁷ בענין בעבור זה שיש מצה כו', כי אף שנמשך מבחי' גבוה מאד אשר שם כחשיכה כאורה, מ"מ בעבור זה היינו בחי' מצה בחי' ביטול בחי' חכמה נמשך לי ולא לו, ועד"ז הוא בענין הקב"ה. וזהו עוד פי' בהקב"ה שבחי' קדוש יומשך בבחי' ברוך דוקא, כי מצד בחי' קדוש יכול להיות נמשך גם לסט"א, אבל כשנמשך בבחי' ברוך היינו בחי' חכמה כנ"ל לא יומשך כ"א לסטרא דקדושה, וממשיכים בחי' זו ע"י הדן דין אמת לאמתו שלא יהי' דין מרומה כמ"ש התוס', והיינו אף שהעדים והטענות מוכיחים כדברי הא' מהבעלי דין, עכ"ז יבין הדיין בחכמתו, וזהו משכיל כו', ולכן ממשיכים עי"ז בחי' קדוש בברוך כו'. וענין הדין למעלה כי הנה בר"ה ויבאו בני האלקים, שבני האלקים³⁸ אומרים שישראל חטאו ג"כ, והנה הוא טענה חזקה, ועכ"ז מבין הדיין שעם ישראל הצדק כו'. ונמצא מובן שע"י שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף שממשיך האל"ף בבי"ת, ע"י היותו משכיל. ולכן המשכילים שדן דין אמת לאמיתו יזהירו כזוהר הרקיע היינו בחי' אור שלמעלה מבחי' מים ורקיע שמאיר בבחי' רקיע ע"י שדן כו' שהוא משכיל על דבר כו'.